להלן פסק דין בנושא תביעה נגד קאנטרי קלאב: התובעים שרכשו מנוי דרך המעביד - בנק הפועלים, לקאנטרי קלאב בעפולה, מבקשים לחייב את הנתבעים לפצותם בשל כך שלא אפשרו לתובע להשתתף בשיעורי פילאטיס וגרמו לו לעוגמת נפש רבה ולפגיעה בשמם הטוב. טענות התובעים : התובע טוען כי בסמוך לאחר שרכש את המנוי [חידוש מנוי], נאלץ לעבור ניתוח בתאריך 10/4/07 ועל כן, לא הגיע לקאנטרי קלאב תקופה של 3 חודשים. ביום 22/7/07 הגיע התובע לקאנטרי קלאב כדי לחזור לפעילות. לדבריו, נמסר לו כי חל שינוי בכל הקשור להרשמה לשיעורי פילאטיס ועל מנת להשתתף בשיעור המתקיים בשעות הערב, יש להירשם בשעות הבוקר. התובע טוען כי לא נמסר לו על שינויים בהתייחס לשיעורים המתנהלים בבוקר. ביום 27/7/07 הוא התייצב לשיעור הבוקר בשעה 07:45. כשסיים את ההתארגנות והחל השיעור, דרשה ממנו המדריכה לעזוב את המקום בטענה שלא נרשם מראש. דרישתה של המדריכה נעשתה בטון מאיים, בוטה ולא ראוי. כשניסה התובע להסביר לה שהוא זכאי להשתתף בשיעור, כיוון שאין כל דרישה להרשמה מראש לשיעורי הבוקר, הזעיקה לאולם שלושה גברתנים שגילו אלימות כלפי התובע תקפו אותו, דחפו אותו והוציאו אותו מחוץ לאולם. הם פעלו על פי הוראתו הישירה של הנתבע 2. התובע דרש שתוזמן משטרה, המשטרה הגיעה כעבור זמן קצר, והשוטרת שהגיעה הביעה פליאה על התנהגות עובדי הנתבעת כלפיו. התובעת 2 שהגיעה למקום בשעה 08:30 נדהמה לראות את ההמולה, חשה מחנק מבושה, ונפגעה מהתנהגותם הפומבית והמבישה של עובדי הקאנטרי קלאב. המנהל התורן של הנתבעת "יקי" הרגיע את המצב, והציע שלא לעשות עניין מכל דבר, ואף הציע לתובע להיכנס לשיעור הפילאטיס הבא שאמור היה להתחיל, אך התובעים שהיו בסערת רגשות סירבו ושבו לביתם תוך המתנה בציפייה להתנצלות מהנהלת הקאנטרי על עוגמת הנפש, אולם במקום התנצלות, קיבלו הנתבעים שיחת טלפון ממזכירת הנתבעת שהודיעה בהוראתו הישירה של הנתבע 2 המנהל, הם מסולקים מהקאנטרי ולא יורשו להיכנס עוד. בחלוף כחודש ימים קיבלו התובעים גם מכתב מהנתבעת המייחסת להם האשמות שווא. על מכתב זה הגיב התובע באמצעות בא כוחו. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 בהעדר עילה אישית נגדו. התובעים מנסים לשרבב את הנתבע 2 ולייחס לו אחריות אישית במטרה להטרידו ולהלך עליו אימים. עובדת היותו של הנתבע 2 מנהל, איננה מקימה עילת תביעה אוטומטית נגדו. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי התובעים חידשו את המנוי במסגרת הסדר עם בנק הפועלים לתקופה מיום 11/2/07 עד 31/3/08. על פי ההנחיות נדרשו המנויים להירשם מראש לכל שיעורי הפילאטיס, כאשר לשיעורי הערב יש להירשם בבוקר, ולשיעורי הבוקר יש להירשם יום קודם לכן וזאת כדי להבטיח ששיעורי הפילאטיס יתנהלו כסדרם, ללא צפיפות, וכדי לאפשר ניהול שיעור באורח נעים, יעיל ומקצועי. ביום האירוע היתה למדריכה, הגב' שרון בוקשטיין רשימה של המנויים שנרשמו מראש, כמו כן, היא הוסיפה ורשמה את שמות המנויים שלא נרשמו מראש אך הגיעו לשיעור, כדי לאפשר שיתופם ככל שהכיתה לא תהא מלאה ו/או שמי מהמנויים שנרשמו מראש לא הגיע. לכן, היא רשמה גם את שמו של התובע. נהוג לחלק לכל מנוי גומייה כשסיימה המדריכה לחלק את הגומיות לאלה שנרשמו מראש, התנצלה בפני אלה שלא נרשמו מראש ולא נותרו להם גומיות, על כך שאין מקום עוד והם לא יוכלו להשתתף בשיעור, היא הסבירה להם כי ניתן להירשם לשני השיעורים שאמורים להתקיים באותו יום בשעות 09:00 ו - 10:00 וביקשה מהם לעזוב את החדר כדי שהיא תוכל להתחיל בשיעור. התובע, שלא היה מרוצה מהודעת המדריכה, החל לצעוק, לקלל, ניגש למדריכה וחטף לה מהיד את הגומייה שאחזה, תוך שהוא מעיף עליה את הסלסלה של הגומיות וגרם לה ליפול לאחור. המדריכה המבוהלת עזבה את האולם, ניגשה למזכירות וביקשה את עזרתו של עובד האחזקה, מר יקי, כשהיא מספרת לו את אשר ארע בדמעות. יקי הגיע עם השומר ובחור נוסף והם ביקשו מהתובע לעזוב את האולם, אולם זה לא נענה והמשיך לקלל ולצעוק, תוך כדי שהוא מונע את התחלת השיעור, הוא אף ניסה לתפוס את ידה של המדריכה ויקי נאלץ לחצוץ בגופו בין התובע לבין המדריכה. יקי שכנע את התובע לעזוב את האולם, כדי לאפשר לנהל את השיעור. הנתבעים מכחישים את הטענה של התובע שכביכול הוא זה שעמד על הזמנת המשטרה, ומציינים שהמשטרה הוזמנה על ידי הפקידה של הנתבעת, הגב' ליאת כדי להשיב את הסדר על כנו. המדריכה שקלה להגיש תלונה נגד התובע על תקיפה, אולם יקי והמזכירה הרגיעו אותה ושכנעו אותה שלא להגיש תלונה, בהתחשב במצבו הבריאותי של התובע ובעובדה שהוא התנצל. לאור התנהגותו של התובע לא היה מנוס מלהודיע על הפסקת המנוי, וזאת מתוך מחויבות לשמירת הסדר במועדון. הנתבעים מציינים שהתובע הוזמן לפגישה עם הנתבע 2 בה הובהר לו שלא יוכל להגיע יותר למועדון, וכי הדברים היו מקובלים על התובע. הנתבעת מכחישה את הנזקים וההפסדים הנטענים על ידי התובעים. הנתבעים מציינים כי אין להם כל טענה כלפי התובעת וכי אין ולא היתה כל מניעה לכך שהתובעת תמשיך לעשות שימוש במנוי שרכשה. ראיות הצדדים - שמעתי את עדותו של התובע ואת עדותו של הנתבע 2 וכן של עד ההגנה מר יקי אבוחצירא. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים השונים, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את תביעתו של התובע באופן חלקי ביותר, דהיינו לחייב את הנתבעת 1 להחזיר לתובע את החלק היחסי של דמי המנוי. מתוך חומר הראיות ועדויות הצדדים, אין בליבי ספק שמי שהחל בהתנהגות האלימה היה התובע דווקא שהתנהג באופן אלים ומתגרה כלפי המדריכה, עד שזו נאלצה לבקש את הגנתם של עובדי הנתבעת. בסופו של דבר ויתרה המדריכה על הגשת תלונה במשטרה ובכך עשתה חסד עם התובע. לא מצאתי מקום לייחס אחריות אישית לנתבע 2 מנהלה של הנתבעת 1, ולכן דין התביעה נגדו להידחות. מתוך עדויות הצדדים הרשימה אותי ביותר, דווקא עדותו של עד הגנה מס' 2, שלפחות בחלקים ממנה קיבלה תימוכין גם על ידי התובע שהחמיא להתנהלותו והתנהגותו של העד. העד יקי אבוחצרא העיד כי היה עד לאירוע. ביום האירוע באה לכיוונו מדריכת הפילאטיס הגב' שרון כשהיא עולה בהיסטריה, בוכה וצועקת, הוא שאל אותה מה קרה, והיא אמרה לו שהתובע שלא נרשם לשיעור צועק ורוצה להשתתף בשיעור. הוא שאל אותה מדוע היא בוכה, והיא סיפרה לו שהוא נתן לה מכה עם הגומי. הוא ירד למטה לכיוון האולם בו אמור להתקיים השיעור ומס' מנויים פנו אליו והסבירו לו שהתובע הוא לאחר ניתוח לב, ועל כן, ביקשו לנהוג איתו בזהירות. העד הגיע לאולם ושם ראה ושמע את התובע צועק ואומר בין היתר, כי מאז שהחליפו בעלים המקום נהיה "חרא, הכל השתנה" העד ניגש לתובע ופנה אליו באדיבות, אך תגובתו של התובע היתה "אתם לא תעשו מה שאתם רוצים". העד ביקש מהתובע לצאת איתו החוצה על מנת שניתן יהא לשוחח מבלי להפריע לשיעור, בינתיים חזרה המדריכה, עמדה בצד. העד שאל אותה בנוכחותו מה היה עם הגומי, והבין ממנה שהעד משך לה את הגומי ועזב ואז היא קיבלה מכה. התובע התעצבן ודרש שהמדריכה תמשיך בשיעור, ואז הוא תפס אותה ביד. בשלב זה, התערב העד והזיז את התובע הצידה ודרש ממנו לצאת מהשיעור. העד מציין שהתובע לא התכוון לפגוע במדריכה, אבל הוא משך אותה כדי שתמשיך בשיעור. העד והתובע יצאו החוצה, בינתיים הוזמנה משטרה כנראה על ידי הנתבע 2. הגיעה שוטרת ופקח עירוני. העד הכין קפה לתובע, בינתיים הגיעה אשתו כולם ישבו בלובי כדי לסגור את העניין על הצד הטוב ביותר, בסופו של דבר, הלך התובע הביתה. העד ציין בהגינותו שהוא לא היה עד ראיה לחלק הראשון של האירועים לפני שהמדריכה עלתה אליו כשהיא בוכה. בתשובה לשאלה בחקירה נגדית סיכם העד את האירוע - "קודם כל התנהל ריב, מדיבור יפה זה הפך לריב בחדר, צעקות וצרחות. ביקשתי ממנו לצאת, הוא התחיל לרוץ בחדר ולהשמיץ את המקום, הוא הגיע לכיוון הדלת, היא היתה בפינה, הגענו לקטע של המדרגות, לצאת מהאולם ואז הוא התווכח, את יכולה לעשות שיעור, והוא משך אותה, ואז הכנסתי אותה מאחורי הגב שלי והדפתי אותו. אם עם הגומי הוא נתן לה מכה או שחרר, לא ראיתי". עד ההגנה והשומר היו רשאים ואף חייבים לסייע למדריכה שנקלעה למצוקה, כמפורט לעיל. לא מצאתי דופי בהתנהגותם של המדריכה ושל שאר עובדי הנתבעת. התובע תיאר את התנהגותו של עד ההגנה - "התנהגות למופת" [עמ' 4, ש' 25 לפרוט']. התובע מאשר שהוא התנצל אם פגע במישהו כפי שטענו הנתבעים בכתב ההגנה, ואמר שעובדה זו היא אכן אמת [עמ' 2, ש' 3-4]. המדריכה, הגב' שרון בוקשטיין, לא התייצבה אמנם לדיון, אך הוגש תצהיר שלה, ועל פי הוראות סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984, בבית המשפט לתביעות קטנות רשאי השופט לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר. כמו כן, בית המשפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר, ועליו לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. בתצהירה מספרת המדריכה כי הודיעה לתובע שהוא לא יוכל להשתתף בשיעור כיוון שאין מקום, אך בתגובה התחיל לצעוק, לקלל, בא לקראתה, חטף לה מהיד את הגומייה, העיף לה את הסלסלה וזה גרם לה ליפול לאחור. לאחר מכן היא פנתה וביקשה את עזרתו של יקי - עד ההגנה, שירד יחד עם השומר ואדם נוסף, וביקשו מהתובע לצאת מהאולם, אך הוא המשיך לקלל ולצעוק, ומנע מלהתחיל בשיעור. כמו כן, ניסה לתפוס לה את היד ויקי נעמד בינה לבינו כדי למנוע מהתובע לגעת בה. בסיום שיעורי הפילאטיס ניגשה המדריכה לחדר הקבלה כדי לבדוק כיצד עליה לפעול, וכיצד לפנות למשטרה, אך יקי והמזכירה ביקשו ממנה להתחשב במצבו הבריאותי של התובע ולא להגיש תלונה, ועל כן, היא נמנעה מלהגיש תלונה. התובע חתום על טופס בקשה לחברות, בו נרשם, בין היתר, "הנהלת המועדון רשאית לבטל, להשעות, או להפסיק חברותו במועדון של כל חבר על פי שיקול דעתה הבלעדי מסיבה שיש בה משום הפרעה להוראות ההנהלה". אמנם בהמשך הטופס נרשם שבמקרה כזה לא יהיה החזר כספי כלשהו לחבר שחברותו במועדון הופסקה, אבל אני סבור שהוראה זו הינה הוראה מקפחת, ואין לה כל עיגון משפטי. כמו כן, הגישו הנתבעים דוח של לוח פעילות המפרט את הפעילות בקאנטרי קלאב בכל יום, מחולק לפי שעות ושם צוין במפורש שחוג פילאטיס יש להירשם כל יום. אין בטופס הבחנה בין שיעורי הפילאטיס של הבוקר לשיעורי הפילאטיס של הערב. מאחר והנתבעת החליטה להפסיק את המנוי של התובע מהסיבות המפורטות לעיל, ובהתאם להסכם בין הצדדים, על הנתבעת להחזיר לתובע את החלק היחסי של דמי המנוי. לאחר שהנתבעת החליטה להפסיק את המנוי של התובע, אני סבור שניתן להבין את סירובה של התובעת להמשיך במנוי, ולכן יש להחזיר לתובעים את החלק היחסי. התובע חויב בתשלום 2,000 ₪ עבור המנוי, המנוי הופסק כעבור 3 חודשים, על כן, יש להחזיר לתובע 3/4 מסכום המנוי, דהיינו 1,500 ₪. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד, את הסך של 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. התביעה נגד הנתבע 2, נדחית בזה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. עוגמת נפש / נזק לא ממוני