תביעה של מתווך לתשלום דמי תיווך

הנתבעת סירבה לשלם את דמי התיווך, בטענה שחתימתה על הסכם התיווך הושגה תוך מרמה, עושק וניצול מצוקתה, ומכאן התביעה. להלן פסק דין בנושא תביעה של מתווך לתשלום דמי תיווך: 1. התובע הוא מתווך במקרקעין. ביום 13.8.08 הביא התובע קונים לדירת הנתבעת, שעמדה למכירה, וביום 18.8.08 נחתם הסכם למכירת הדירה בין הנתבעת לבין אותם קונים. בערבו של יום 13.8.08 נחתם בין הצדדים הסכם תיווך, ולפיו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע דמי תיווך בסך 10,000 ₪, אם ייחתם הסכם מכר על סך 1,220,000 ₪. הנתבעת סירבה לשלם את דמי התיווך, בטענה שחתימתה על ההסכם הושגה תוך מרמה, עושק וניצול מצוקתה, ומכאן התביעה. 2. הנתבעת מכרה את דירתה על מנת לרכוש יחידת דיור בבית אבות ולעבור אליה עם בעלה. ידיד המשפחה, עו"ד קריגל, סייע לנתבעת בעניין המעבר אל בית האבות ואף בעניין מכירת דירתה. אין מחלוקת כי מלכתחילה לא היתה הנתבעת מוכנה לשלם דמי תיווך בקשר למכירת הדירה. הדבר הודע לתובע, וכך אף דובר בשיחה (או בשיחות) שניהל התובע עם עו"ד קריגל. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת אינה קוראת עברית, ולא יכלה לקרוא את הסכם התיווך. עוד הועלתה שם גירסת הנתבעת, כי התובע הסביר לה, שחתימתה על המסמך דרושה לצורך אישור כי היא מוכרת לקונים את הדירה, וזאת על מנת שהתובע יוכל לגבות דמי תיווך מהקונים. על כן טענה הנתבעת כי התובע הוליך אותה שולל והחתים אותה על ההסכם תוך ניצול מצבה, ותוך שהוא מרמה אותה בעניין מהותו של המסמך שהתבקשה לחתום עליו. 3. כאמור, התובע אינו חולק על כך שמלכתחילה הוצג לפניו, כי הנתבעת אינה מוכנה לשלם דמי תיווך. בעדותו בביהמ"ש פירט התובע את הנסיבות שבהן נחתם, למרות זאת, הסכם התיווך. אין מחלוקת כי בראשית הדרך דרשה הנתבעת תמורת הדירה 1,250,000 ₪, ואילו הקונים הציעו רק 1,180,000 ₪. התובע החל לשדל את הקונים להעלות את הצעתם. אין מחלוקת כי כשהצעת הקונים הגיעה לסכום של 1,200,000 ₪, שוחח התובע עם עו"ד קריגל ומסר לו על כך. התובע העיד כי בתשובה אישר לו עו"ד קריגל להמשיך ולקדם את העסקה עם קונים אלה, ואילו עו"ד קריגל העיד כי אישר זאת, תוך דרישה למחיר של 1,220,000 ₪. הבדל דק זה אינו משנה, לענייננו, כיוון שאין מחלוקת כי התובע הצליח במשימה והשיג, בסופו של דבר, את הסכמת הקונים למחיר של 1,220,000 ₪. התובע העיד כי בערבו של יום 13.8.08, לאחר שהצליח להשיג מהקונים הסכמה למחיר של 1,200,000 ₪, הוא שב אל בית הנתבעת, ואז שאל אותה אם תסכים - חרף התנגדותה הידועה לו - לשלם לו בכל זאת דמי תיווך. על כך השיבה הנתבעת: 'לא. במחיר הזה - לא'. התובע המשיך ושאלה: אם יצליח להוסיף על המחיר סכום של 5,000 ₪ - האם תסכים הנתבעת כי סכום זה יישאר עבורו כדמי תיווך. הנתבעת השיבה בשאלה: 'את כל ה- 5,000 ₪?'; משהשיב התובע בחיוב, השיבה הנתבעת כי אינה מוכנה לשלם לו דבר. אז הוסיף התובע ושאלה: "ואם אצליח להשיג 20,000 ₪ יותר, נתחלק את עשר ואני עשר? על כך היא אמרה לי: 'תבורך אם תצליח'" (עדות התובע, בעמ' 2 לפר'). התובע המשיך והעיד, כי הנתבעת הסכימה לחתום על התחייבות לשלם לו 10,000 ₪, אם אמנם יצליח להשיג מחיר של 1,220,000 ₪, ובעקבות כך נחתם בין השניים הסכם התיווך. התובע ציין כי הנתבעת הלכה להביא את תעודת הזהות שלה, לצורך חתימת ההסכם, דבר שתומך בגמירות הדעת מצידה. עוד טען התובע כי אין זה נכון שהנתבעת אינה קוראת עברית. לדבריו, הנתבעת הראתה לו מסמכים שקשורים ברכישת יחידת הדיור בבית האבות והקריאה לו קטעים מתוכם, בעברית. על כל פנים, למען הסר כל ספק, הקריא התובע לנתבעת את תניית ה"ליבה" של הסכם התיווך, שנרשמה בכתב יד בטופס ההסכם, בהאי לישנא: "במידה ונסגרה עסקה ע"ס 1,220,000 ₪, יקבל המתווך אבי מאופק נדל"ן 10,000 ₪". לאחר מכן חתמה הנתבעת על ההסכם. התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעת ביקשה ממנו במפורש שלא לספר לעו"ד קריגל על ההסכם שנחתם ביניהם, והוא כיבד את בקשתה. בעדותו בביהמ"ש אמר התובע, כי הנתבעת לא נימקה את בקשתה זו, אלא - "היא היסתה אותי בכף ידה (מדגים הנחת האצבע המורה על השפתיים) ואמרה לי: 'שששש.... לא לדבר על זה. בנסיבות אלה, דרשתי ממנה את דמי התיווך, ולא פניתי אל עו"ד קריגל" (בעמ' 2 לפר'). התובע שלל בתוקף את טענת הנתבעת, כאילו הסביר לה את מהות המסמך כמסמך שנדרש לו על מנת לגבות דמי תיווך מהקונים, ועל כן ביקש שהנתבעת תחתום, כביכול, על אישור שהיא מוכרת את הדירה לקונים תמורת 1,220,000 ש"ח. התובע טען לעניין זה כי הוא פועל כמתווך מורשה זה שש שנים, וכי "אף פעם לא אישרתי מחיר במסמך של הצד השני. זה לא דברים שבהתנהלות מקובלת" (בעמ' 3 לפר'). 4. הנתבעת אישרה את דברי התובע בעדותו, לגבי הנסיבות של חתימת ההסכם, למעט "לב" ההסכם, וזאת כלהלן: הנתבעת אישרה כי התובע שב לביתה בערבו של יום 13.8.08 וניהל עמה משא ומתן, בשאלה אם בכל זאת תסכים לשלם לו דמי תיווך. לגבי שלב המשא ומתן, שבו שאל אותה התובע, אם תסכים להותיר בידו 5,000 ₪, כדמי תיווך, אם יצליח להעלות את הצעת הקונים בסכום זה - השיבה הנתבעת כי אינה זוכרת אם התובע הציג לה שאלה לגבי 5,000 ₪. לעומת זאת, זכרה הנתבעת, ואישרה, כי התובע אמנם שאל אותה אם - היה ויצליח להעלות את המחיר ב- 20,000 ₪ - האם אז תסכים כי סכום נוסף זה יחולק ביניהם חלק כחלק: "הוא שאל זאת, ואני השבתי: לא" (בעמ' 3 לפר'; הנתבעת היתה מאד נחרצת בתשובתה זו). בתשובה לשאלה מדוע, אם כך, חתמה על ההסכם ואף הלכה להביא את תעודת הזהות שלה לשם עריכתו, חזרה הנתבעת על טענתה: "כי הוא אמר לי שהחתימה דרושה בשביל הקונה, כאישור לכך שמכרתי לו את הדירה" (בעמ' 3 לפר'). הנתבעת אישרה כי ידעה שעומד להיחתם חוזה מכר למכירת הדירה לקונים (עו"ד קריגל טיפל בעריכת חוזה זה). לשאלה מדוע, אם כך, היה צורך במסמך אחר מחוזה המכר (המסמך שלטענתה דרש המתווך), על מנת לאשר, שהיא מוכרת את הדירה לקונים, השיבה הנתבעת כי אינה יודעת. לשאלה מדוע לא הפנתה את התובע אל עו"ד קריגל, אם ביקש ממנה לחתום על מסמך שנוגע למכירת הדירה לקונים, השיבה הנתבעת: "זו היתה טעות. רציתי להתקשר לעו"ד קריגל, והתובע אמר לי שלא צריך". למשמע דברים אלה התפרץ התובע, ספונטנית, בכעס: "אני מוחה בתוקף על הדברים האלה. ממש לא היה ולא נברא" (בעמ' 4 לפר'). שאלתי עוד את הנתבעת: אם אמנם נדרשה חתימתה, כפי שהתובע הסביר לה, רק כדי לאשר את דבר מכירת הדירה לקונים תמורת 1,220,000 ש"ח, מדוע מופיע בהסכם הסכום של 10,000 ₪. על כך השיבה הנתבעת כי לא ראתה את הסכום זה, והיה כבר מאוחר. טענה זו אינה משכנעת, כיוון שתניית דמי התיווך שבהסכם כתובה על פני שורה וחצי, ובולט בה מאד הסכום של 10,000 ₪. עוד פחות משכנעת היא הטענה "המשפטית" שהנתבעת העלתה, ביוזמתה, בסיום עדותה, ואשר לא הועלתה בכתב ההגנה; לאמור: "דמי תיווך קובעים מראש ולא אחר כך" (בעמ' 4 לפר'). למותר לומר שאין לקבל טענה זו. היא יכולה אולי להיות רלבנטית מפי קונים, אם הם טוענים שהמתווך החתים אותם על טופס הסכם תיווך ריק ומילא את פרטיו רק בדיעבד, אך בנסיבות של ההסכם בין התובע לבין הנתבעת דנן, ברור שהצדדים יכולים להסכים על תשלום דמי תיווך בכל שלב של המגעים עם הקונים. 5. השוני בין גירסות הצדדים מתמקד, איפוא, בשלב של המשא ומתן ביניהם, שבו שאל התובע את הנתבעת אם תסכים לחלוק עמו, חצי בחצי, תוספת-סכום של 20,000 ₪ על פני הסכום של 1,200,000 ₪, שלגביו כבר השיג את הסכמת הקונים. גירסת התובע עשתה עלי רושם אמין יותר מגירסת הנתבעת, ואני מעדיפה אותה. התרשמתי מהנתבעת כאדם נחרץ והחלטי שיודע בדיוק מה רצונו, ומה אינו רצונו. התרשמתי שהתובע אמין יותר מהנתבעת, הן בתיאור הספציפי של השתלשלות השיחה בינו לבין הנתבעת, והן בנסיבות נלוות. כזכור, בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת אינה קוראת עברית, ואילו התובע טען שאין זו אמת. לשאלה אם היא קוראת עברית, השיבה הנתבעת בשלילה וציינה כי אינה יודעת לקרוא אפילו עיתון. אולם לשאלה אם נכונים דברי התובע, שהראתה לו מסמכים שקשורים לבית האבות והקריאה לו מתוכם, השיבה הנתבעת ב-"לא זוכרת" (בעמ' 3 לפר'). לא התרשמתי כי תשובה זו כנה. אני מקבלת כאמינים גם את דברי התובע, כי הנתבעת ביקשה ממנו שלא לספר לעו"ד קריגל אודות הסכם התיווך. עדותו של התובע בעניין זה היתה מאד חיה ומשכנעת, ואני מקבלת אותה ודוחה את הכחשת הנתבעת, כי לא זו בלבד שלא ביקשה זאת, אלא אף רצתה להתקשר אל עו"ד קריגל, אך התובע אמר לה שאין צורך. כפי שצויין, התובע התפרץ ספונטנית ומחה בכעס על דברים אלה. כמו כן, הרושם שקיבלתי מהנתבעת, כאדם דעתני והחלטי, אינו מתיישב עם טענתה זו. הנתבעת לא טענה כי התובע מנע בעדה להתקשר אל עו"ד קריגל ואפילו לא טענה כי התובע אמר לה שלא להתקשר אל עורך הדין. כל שטענה הוא כי התובע אמר: "לא צריך". לו אמנם רצתה הנתבעת להתקשר אל עו"ד קריגל, טרם חתימתה על הסכם התיווך - איש לא מנע בעדה לעשות כן. על פי התרשמותי ממנה, אמירת "לא צריך", ותו לא, מצד התובע, וודאי לא היתה מונעת בעדה להתקשר אל עורך הדין, לו רצתה לעשות כן. עו"ד קריגל, שהעיד מטעם הנתבעת, טען כי התובע היה חייב להודיע לו על הסכם התיווך, טרם חתימת הסכם המכר, וכי התובע נהג בחוסר תום לב כשלא עשה כן. מנגד טען התובע כי כמתווך, המחוייבות שלו היא כלפי הלקוחה. משביקשה הלקוחה במפורש, שלא ימסור לעו"ד קריגל אודות הסכם התיווך, היתה לו מחוייבות כלפיה לכבד בקשה זו. אני מקבלת את עמדתו של התובע בעניין זה. הנתבעת היא אדם מבוגר ועצמאי, וכפי שציינתי, התרשמתי אף מהחלטיות ומדעתנות ברורה בהתנהלותה, ואף ממידה מסויימת של ערמומיות. אין לי ספק, שהנתבעת הבינה היטב את הצעתו של התובע בעניין דמי התיווך, בתנאי שיצליח להשיג את מחיר-היעד של 1,220,000 ₪. התובע החל את המשא ומתן עם הנתבעת מעמדת נחיתות, כיוון שעד אותו שלב היתה הנתבעת נחרצת בהתנגדותה לתשלום דמי תיווך כלשהם. התובע ניסה לשכנעה להגמיש את עמדתה זו, בתנאי שיצליח להעלות את מחיר הדירה מעבר לרף שצויין. זה הוא משא ומתן לגיטימי. הנתבעת העידה באופן מאד נחרץ ובטוח על התשובות השליליות שנתנה לתובע, בשיחה ביניהם, ולא התרשמתי כי היתה נתונה תחת כפייה כלשהי. אני מאמינה לדברי התובע אודות השלבים של אותו משא ומתן, החל מהמחיר של 1,200,000 ₪, שעמד על הפרק בתחילת המשא ומתן, דרך הוספה של 5,000 ₪, וכלה בהצבת הרף של 1,220,000 ₪. התרשמותי מעדויות הצדדים היא כי הנתבעת שקלה את הצעתו של התובע, וכי בחרה - מרצונה, ועל פי חישוביה - להסכים להצעה זו. הנתבעת ראתה תוספת של 20,000 ₪ כהישג משמעותי, וזאת על פי תגובתה על הצעת התובע: "תבורך אם תצליח". ההצעה עצמה היא סבירה ומאוזנת: משלא צלח ניסיונו של התובע לשכנע את הנתבעת לשנות את עמדתה השלילית לגבי תשלום דמי תיווך, כאשר מחיר הדירה 1,200,000 ₪, הוא הציע רף גבוה יותר: תוספת של 20,000 ₪ למחיר זה, כתנאי להתחייבותה של הנתבעת לגבי דמי התיווך. הצעה זו חייבה, מחד, את התובע להשקיע מאמצים נוספים על מנת להשיג את המחיר, שיזכה אותו בדמי התיווך; ומאידך - הבטיחה לנתבעת תוספת "נקייה" של 10,000 ₪ למחיר הדירה, לאחר תשלום דמי התיווך. התרשמתי כי הנתבעת שקלה הצעה זו לגופה והחליטה להסכים לה. אף תגובתה של הנתבעת לניסיונו הראשון של התובע: "במחיר הזה - לא"; מצביעה על נכונותה לשקול הצעה אחרת, במחיר גבוה יותר. הנתבעת החליטה לקבל את הצעת התובע, לגבי המחיר של 1,220,000 ₪, ובכך גילתה דעתה כי מקובל עליה, שתמורת הישג של מחיר כזה מגיעים לתובע דמי התיווך שסוכמו. במקרה כזה מובטחת לנתבעת התוספת "הנקייה" של 10,000 ₪; אך אם לא ישיג התובע מהקונים את מחיר-היעד - לא תשלם הנתבעת כלל דמי תיווך. לא בכדי ביקשה הנתבעת מהתובע שלא לספר לעו"ד קריגל על הסכם התיווך שחתמה, כיוון שהסכם זה לא התיישב עם עמדתה הקודמת, שסוכמה על דעתו של עו"ד קריגל: כי הנתבעת לא תשלם דמי תיווך בשום מקרה. משהחליטה הנתבעת לבחור באפשרות לזכות בתוספת ה"נקייה" של 10,000 ₪ במחיר הדירה, היא לא רצתה שעו"ד קריגל ידע על ההסכם שכרתה ועל כן ביקשה מהתובע במפורש שלא לספר לעו"ד קריגל על כך. אני מקבלת את טענת התובע כי ביחסים שבינו לבין הנתבעת, היה עליו לכבד את בקשתה זו. אשר להכרעה במחלוקת על פי גירסת התובע (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]), אין מדובר בהכרעה על פי עדות יחידה של בעל דין, "במערומיה", כיוון שעדות התובע נתמכת במכלול הראיות והנסיבות שפורטו לעיל. 6. על פי כל האמור, אני דוחה את טענות הנתבעת, כאילו חתימתה על הסכם התיווך הושגה תוך מרמה, עושק, או ניצול מצוקה מצד התובע. הנתבעת חתמה על ההסכם לאחר משא ומתן "בשלבים", על פי רצונה ובחירתה-שלה לקבל את הצעת התובע. על כן ההסכם מחייב את הנתבעת. 7. אני מקבלת, איפוא, את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את דמי התיווך המוסכמים, בסך 10,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.8.08, מועד חתימת הסכם המכר לגבי הדירה. עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות המשפט בסך 500 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום. דמי תיווךתיווך