1. לפניי בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 19.11.02 (כך נכתב בבקשה, ברם, מעיון בפסק הבוררות נספח א' לבקשה עולה כי פסק הבוררות ניתן ביום 26.11.02) על ידי ועדת בוררות של איגוד המוסכים בישראל, ה"ה אלי וייצמן (יו"ר הוועדה), חושי בן יוסף וזפרן דוד (חברים), שבו הוחלט על דחיית תביעתו של המבקש כנגד מוסך אחמד שלבי (1997) בע"מ (המשיבה מס' 1, להלן - "המוסך"). 2. טענות המבקש א. המבקש תמך את בקשתו בתצהיר, בלווית מסמכים. ב. המבקש הצהיר כי הוא הבעלים והנהג של רכב מסוג פולקסוואגן המשמש כמונית. לדבריו, הוא נהג לתקן את מוניתו במוסך האמור. המבקש הצהיר כי במהלך חודש ספטמבר 2001 בעודו נוהג במונית, כבתה המונית לפתע. הוא התקשר למנהל המוסך, אחמד שלבי, והודיע לו על דבר התקלה. האחרון הגיע למקום בו עמדה המונית ולאחר בדיקתה אמר כי יש צורך להחליף אביזר פלוני במונית. הוא החליף את האביזר אך התקלה לא נפתרה והמונית לא זזה ממקומה ובהמלצת מר שלבי הועברה המונית למוסך באמצעות גרר. המבקש הצהיר כי לאחר בדיקת המונית קבע מר שלבי כי התקלה במונית אירעה עקב בעיה במשאבת הסולר וכי יש צורך להחליפה. לדברי המצהיר, גם לאחר שהמשאבה הוחלפה לפחות פעמיים, הבעיה נותרה בעינה. משנבדקה המונית במוסך אחר נתגלה כי מקור התקלה באביזר אחר במונית ולא במשאבת הסולר. התקלה תוקנה ובכך נפתרה הבעיה במונית. ג. המבקש הצהיר כי לאור האמור לעיל הוא פנה למוסך ודרש לפצותו בגין הסכומים ששילם עבור משאבת הסולר שהותקנה ברכבו. זאת, לאחר שהתברר כי התקלה לא היתה נעוצה במשאבת הסולר. כן ביקש לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו ולמונית ואולם, לדבריו, המוסך "הציע לי סכומים שאין בהם כדי לכסות ולו חלק קטן מהנזקים שנגרמו לי". ד. לדברי המבקש הוא פנה אל איגוד המוסכים בישראל (המשיב מס' 2) "בהיותו המוסמך לדון בתלונות של לקוחות נגד המוסכים בישראל", בתלונה מפורטת, ובעקבות כך הציע איגוד המוסכים לשני הצדדים לפנות לבוררות. התלונה המפורטת אינה אלא כתב תביעה שאמור היה להיות מוגש לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות, אך בא כוח המבקש הבהיר כי לא יגיש את התביעה לבית המשפט תחת זאת ביקש מאיגוד המוסכים "לנקוט בהליכים המתבקשים כנגד המוסך למיצוי זכויותיו של מרשי". מדובר בתביעה כספית על סך של 12,000 ₪ (ראו את עמ' 2 לפרוטוקול וכן את המוצג מש/2). ה. המבקש טען כי "ברוב תמימותו" הוא הסכים להצעתו של איגוד המוסכים בסוברו כי מדובר בגוף שלישי ניטראלי ואוביקטיבי, שיוכל לספק תשובה צודקת ועניינית. ו. המבקש הצהיר כי ביום 19.11.02 הוא התייצב לישיבת הבוררות. המבקש נדרש, בפתח הישיבה, לחתום על "שטר בוררין". לדבריו, מששאל על מה הוא חותם "נאמר לי על ידי הוועדה כי אנוכי חותם על כך שאני מסכים כי הוועדה תדון בעניין שלי, הא ותו לא". לטענת המבקש הוועדה לא הסבירה לו על מה הוא חותם בדיוק, על אף ששטר הבוררין כולל תנאים ו/או הסכמות שאילו תוכנם או חלק מתוכנם היה מוסבר לו היטב, לרבות התוצאות שיש להסכמות האמורות, "לא הייתי, בשום פנים ואופן, נותן את הסכמתי לדברים אשר נדרשתי לחתום עליהם ובעיקר לכל הקשור לתנאי בדבר הסכמת הצדדים כי הוועדה תדון בעניינם וכי אינה חייבת לנמק את פסק הבוררים". ז. המבקש טען כי וועדת הבוררים הטעתה אותו שכן היא ביקשה ממנו לחתום על תנאים והסכמות מבלי להסביר לו על מה הוא חותם ועל התוצאות הנובעות מכך. ח. המבקש טען כי לאור האמור לעיל מתקיימת בענייננו עילת ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - "החוק") שכן הסכם הבוררות שנחתם, לכאורה, בין המוסך לבינו לקוי בפגמים רבים: ההסכם נכרת עקב טעות; ההסכם נחתם עקב הטעיה ו/או מרמה; איגוד המוסכים נהג כלפיו בחוסר תום לב "זועק לשמיים" בכך שהחתימו על שטר מבלי ליתן לו כל הסבר באשר לתוכנו של המסמך ולתוצאות הסכמתו; הסכם הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. ט. המבקש הוסיף וטען כי מתקיימת בענייננו גם עילת הביטול לפי סעיף 24(2) לחוק. זאת, משום שהמוסך נמצא בקשר הדוק עם איגוד המוסכים, והוא משלם לו מדי שנה דמי חבר "ובתמורה לכך המשיב 2 מגן ו/או מקדם את האינטרסים שלו". לדבריו, מצב דברים זה נודע לו רק לאחר מתן פסק הבוררות "ומשום כך מינוי הוועדה מלכתחילה לא היה כדין". המבקש טען כי וועדת הבוררים נהגה במשוא פנים כלפי המוסך. היא לא ביררה עימו, כמתחייב, את הטענות שהעלה המבקש כנגדו, "הפנתה אליו שאלה או שתיים מעוררות גיחוך, לא התייחסה באופן רציני לטענות שלי ולמסמכים שהוגשו מטעמי, לא זימנה עדים, במיוחד מהמוסך האחר שהצליח לפתור את הבעיה ברכב, כדי לברר את הסכסוך באופן ממצה ובכך מעלה באמון שנתתי בה, וכל זה פגם בהמשך כהונתה של הוועדה, במידה ומינויה היה כדין בהתחלה, דבר המוכחש לחלוטין". י. המבקש טען כי הוא הגיש לוועדת הבוררים תלונה מפורטת ביותר וכי חזר בפני וועדת הבוררים על הטענות שטען בתלונתו, ותמך את טענותיו במסמכים וקבלות בגין התשלומים שביצע הן למוסך והן למוסך האחר. ואולם, הוועדה לא ראתה לנכון להפנות אל המוסך אלא שאלה "מגוחכת" אחת, היינו: "שמעת מה הוא דורש ממך, אתה רוצה לשלם לו, אתה רוצה לפצות אותו או אתה דוחה את התביעה שלו?". המבקש טען כי אי הפניית שאלות למוסך לליבון העניין או הסכסוך, לעומת הצפת המבקש עצמו באין ספור שאלות "אומרת דרשני ומעידה על התייחסות לא שוויונית ו/או לא צודקת של הצדדים, ומהווה פגם היורד לשורש העניין". יתרה מכך: המבקש טען כי לקראת סוף הדיון, "לאחר שכל הנראה התברר לחברי הוועדה כי תביעתי צודקת", פנו חברי הוועדה למשיב מס' 1 "והודיעו לו כי הוא צריך לשלם לי "משהו ריאלי" (...) אני מייד הבעתי נכונות להתפשר, אך המשיב 1 לא היה מוכן להגיע לפשרה כלשהי ובכך ננעלה ישיבת הבוררות". יא. המבקש טען כי "החלטת המשיב 2 בטעות יסודה שכן לא יעלה על הדעת כי הוועדה הגיעה למסקנה כי על המשיב 1 לשלם לי "משהו ריאלי" מחד, ומאידך, תחליט על דחיית התביעה שלי". המבקש הוסיף וטען כי אם "החלטת המשיב 2" תשאר על כנה כי אז ייגרם לו עיוות דין, לאור הראיות שבידו להוכחת טענתו כי נגרמו לו נזקים ו/או הפסדים באשמת המוסך ו/או עקב עבודה רשלנית ובלתי מקצועית של המוסך. יב. המבקש הוסיף וטען כי בנסיבות העניין, ולאור האמור לעיל, מתקיימת בענייננו גם עילת הביטול לפי סעיף 24(10) לחוק. זאת, בשל כך שוועדת הבוררים התייחסה אל הצדדים באופן בלתי שווה; בשל כך שוועדת הבוררים "נהגה בחוסר אוביקטיביות שכן התנהגה באופן מקפח כלפיי ו/או העדיפה את המשיב 1 עליי, דבר שהינו פסול ומנוגד לעקרונות הצדק הטבעי"; בשל כך שקיים ניגוד עניינים מובהק בין מילוי תפקידה השיפוטי של וועדת הבוררים מטעם איגוד המוסכים לבין מעורבותה או קשריה של וועדת הבוררים של איגוד המוסכים עם המוסך שכן "המשיב 2 הינו תאגיד אשר מייצג את האינטרסים של כל המוסכים בארץ ולרבות משיב 1 ומכוח תפקיד זה הוא זה שאחראי ו/או מופקד על שמירת ו/או קידום אינטרסים אלה, ובמצב שכזה הוועדה היתה מנועה מלדון בעניין נשוא הבקשה"; וכן משום שרק לאחר מתן פסק הבוררים התבררה למבקש "עובדה חדשה וחשובה", שלא היתה ידועה לו קודם לכן, והיא כי בחתימתו על שטר הבוררין פטר המבקש את הוועדה מלנמק את החלטתה. יג. המבקש הוסיף וטען כי מתקיימת בענייננו גם עילת הביטול לפי סעיף 24(9) לחוק. לדבריו, ""תקנת הציבור" אינה יכולה לסבול החלטה כגון זאת שניתנה על ידי הוועדה ובנסיבות שניתנה, שכן הכיצד יתכן כי החלטה תהא מנוגדת ו/או סותרת את מסקנות ו/או הדברים שנאמרו על ידי הוועדה עצמה ו/או מי מחבריה כאשר במהלך הישיבה הוועדה פונה למר שלבי כי עליו לשלם "משהו ריאלי" לי ובסוף היום תנתן החלטה הדוחה את תביעתי!! האין זה סותר בעליל את "תקנת הציבור" המצווה כי החלטה צריכה להיות תואמת אשר הוכח בפני נותניה ואשר מצא לו ביטוי בכתב?". יד. המבקש טען כי הליך הבוררות "מתחילתו ועד סופו היווה עיוות דין כלפי" וכי מן הדין לתקן את עיוות הדין על ידי ביטול פסק הבוררים. 3. טענות המשיב מספר 1 (המוסך) המוסך הגיש תגובה כתובה שאילה צירף מסמכים שונים. המוסך לא צירף תצהיר לתמיכה בתגובתו. המוסך טען כי למבקש עמדו שתי אופציות, האחת להגיש תביעה כספית לבית המשפט והשניה "להגיש תלונה ו/או תביעה לאיגוד המוסכים". המוסך טען כי המבקש בחר להתדיין בפני איגוד המוסכים "והסכים לכל ההליך שבפניו". המוסך טען כי לאחר שהמבקש, באמצעות בא כוחו, הגיש לבית המשפט את כתב התביעה מטעם המבקש, הגיש המוסך תגובה כתובה מטעמו (נספח ב' לכתב התגובה). המוסך הוסיף וטען כי ביום 19.11.2002 נערך ונחתם באיגוד המוסכים שטר בוררין, על פי הסכמתם המלאה של הצדדים "וזאת לאחר שהבינו את משמעותו ותוכנו והסכימו כי הבוררין אינם חייבים לנמק את פסק הבוררין וכי מותר לבוררין להסתמך על הידע המקצועי שלהם". עוד טען המוסך כי בישיבת הבוררות נתנה לכל אחד מן הצדדים ההזדמנות לטעון את טענותיו ולהגיש את ראיותיו כפי שנמצא לנכון. לטענתו, לאחר "דיון הוגן וצודק בפני הוועדה הטכנית ניתן פסק בוררין ביום 26.11.2002 ולפיו הוועדה הטכנית דחתה את תביעתו של המבקש (...)". לטענת המשיב "הוועדה הטכנית פעלה כדת וכדין וללא כל משוא פנים". 4. כבר עתה אני רואה להעיר כי בא כוחו המלומד של המוסך, עו"ד מחמוד דראושה, מצא לנכון לטעון בסיכומי טענותיו טענות שבעובדה שלא היה מקום לטעון אותן, מאחר והן אינן מבוססות על חומר הראיות המצוי בפני בית המשפט (היינו, תצהירו של המבקש וחקירתו הנגדית של המבקש בידי בא כוח המוסך, וכן המסמכים שצורפו לבקשה ולתגובה). כוונתי לטענות המובאות בסעיף 3 לפרק ה"רקע העובדתי" שבסיכומים (משום מה, סעיף 3 זה בא לאחר סעיף 6), וכן לאמור בסעיף 5 (ב), במסגרת "השלב הראשון", "השלב השני" ו"השלב הרביעי". כך גם אני רואה להעיר על כך שבא כוחו המלומד של המבקש, עו"ד ו. אבו אלהיג'א מצא לנכון לצרף לסיכומיו מסמכים שונים, מבלי לקבל את רשותו של בית המשפט לכך. לא מן הדין היה לעשות כן. 5. ד י ו ן א. שטר הבוררין הנזכר לעיל צורף כנספח ד' לבקשה. מדובר במסמך שנערך ונחתם ביום 19.11.02 (הוא המועד שבו התקיימה ישיבת הבוררות). בהסכם הבוררות נאמר כי הואיל ובין הצדדים קיימים חילוקי דעות בנוגע למונית פולקסוואגן "בהתאם לכתב התלונה" "והואיל ובעלי הדין מסכימים למסור את ההכרעה בנדון לבוררות בהתאם לשטר בוררין זה" לפיכך הוסכם למנות את שלושת הבוררים ששמותיהם פורטו לעיל כבוררים שיכריעו במחלוקת שבין הצדדים. בהסכם הבוררות נאמר כי הבוררים ינהגו בהתאם להוראות אשר בתוספת לחוק, בכפוף לשינויים המשתמעים מן האמור בשטר. בין היתר נאמר בשטר הבוררין כי "הצדדים מודעים לכך כי הבוררין אינם חייבים לנמק את פסק הבוררין"; "מותר לבוררין להסתמך על הידע המקצועי שלהם". ב. המבקש נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. במהלך חקירתו הנגדית הוצג למבקש המכתב, המוצג מש/1. המכתב האמור הוא מכתב הזמנה שבו הוזמנו שני הצדדים לישיבה שתתקיים ביום 19.11.02 בפני הוועדה הטכנית של איגוד המוסכים. במכתב צויין כי "הוועדה תדון בתיק הבוררות הנ"ל". עוד נאמר במכתב ההזמנה מש/1 כי "הינכם רשאים להביא עימכם עדים וראיות - חשבוניות, קבלות וכל חומר הקשור במקרה הנ"ל". ג. כאמור לעיל, המוסך המשיב לא תמך את תגובתו בתצהיר. בנסיבות אלה, ומאחר ובחקירתו הנגדית של המצהיר לא הצליח בא כוח המוסך להביא את המבקש לחזור בו מן הדברים שנרשמו בתצהירו, התוצאה היא שטענותיו של המבקש על כך שלא ידע כלל על מהות שטר הבוררין שעליו התבקש לחתום, וכי לא הובררה לו כלל תוצאת הסכמתו לפטור את וועדת הבוררין מן החובה לנמק את החלטתה, לא נסתרה. המבקש לא חתם על כל הסכם בוררות לפני שהגיע לישיבה הנזכרת לעיל. הוא אמור היה להגיע לישיבה האמורה יחד עם בא כוחו הקודם, עו"ד חאלד פייסל, ו"הופתע" כאשר בא כוחו לא הגיע לישיבה ו"נשארתי עם ברירה אחת, להיכנס בעצמי" (עמוד 3 לפרוטוקול). המבקש נשאל מדוע הסכים לחתום על שטר הבוררין ולא התנגד לעשות כן. הוא השיב כי הבין שבחתימתו הוא מסמיך את הוועדה האמורה "כגוף הממונה על איגוד המוסכים, שיטפל בבעיות של איגוד המוסכים". הוא שב ואמר כי לא הסבירו לו על מה הוא חותם ולא היה ברור לו מה צפוי מהחלטות הוועדה. לדבריו "אני לא הופעתי אף פעם בפני בוררות, איני יודע ממה מורכבת הבוררות והיה חסר לי כל כך הרבה אינפורמציה על הבוררות ומה זה בוררות. אני לא מעודכן" (עמוד 3 לפרוטוקול). בנסיבות העניין שלפני נראה כי אכן יש רגלים לטענת המבקש על כך שמלכתחילה הוא פנה אל איגוד המוסכים כאל כתובת ממסדית המאגדת בתוכה מוסכים ובהם גם המוסך המשיב, כדי לשטוח את תלונתו בפניה. כשלעצמי אני סבור כי בנסיבות העניין, הרים המבקש את הנטל המוטל עליו לשכנעני כי חתם על שטר הבוררין מחמת טעות שאילו היה יודע את הדברים לאשורם, לא היה חותם על המסמך. בנסיבות אלה, כאשר הצדדים לא הסכימו מראש על קיום בוררות; כאשר המבקש פנה לאיגוד המוסכים כאל גוף ממסדי המאגד בתוכו מוסכים בתלונה על המוסך המשיב; כאשר המבקש התכוון להגיע לישיבה הנ"ל עם בא כוחו אך זה לא הגיע למקום, משום מה; כאשר המבקש הוחתם על מסמך בעל נפקויות משפטיות מובהקות הדורשות הסבר, במיוחד להדיוט שאינו בקיא בכגון דא; וכאשר מדובר בוועדת בוררים שלה זיקה וקשר עם המוסך, בעל הדין יריבו של המבקש; בנסיבות אלה נראה לי כי צודק המבקש בטענותיו על כך שמינויו של הבורר נעשה שלא כדין, לאחר שהמבקש חתם על הסכם הבוררות מחמת טעות המזכה אותו בביטול ההסכם. אכן, המבקש לא ביטל את ההסכם. ברם, יש לזכור שכל הליך ה"בוררות" התקיים והסתיים בישיבה אחת בלבד, ופסק הבוררים ניתן זמן קצר לאחר מכן (ביום 26.11.02). ד. בענייננו מתקיימת, על כן, עילת הביטול שלפי סעיף 24(2) לחוק. למותר לציין כי לא די בעצם קיומה של עילת ביטול כדי להצדיק את ביטול הפסק. עדיין שומה על המבקש לחלוף על פני משוכת "המסננת" שבסעיף 26(א) לחוק ולשכנע את בית המשפט כי אכן יש לבטל את פסק הבורר וכי לא ניתן לומר כי לא נגרם לו עיוות דין. נראה לי כי בעניין שלפני הדברים ברורים וכי אכן נגרם למבקש עיוות דין. על פי החומר שלפניי נגרם למבקש נזק, וגם הבוררים שקלו במהלך הבוררות את האפשרות לחייב את המוסך להיטיב את נזקו, ובסוף הדרך נדחתה תביעתו של המבקש לחלוטין. בנסיבות אלה, אין צורך להרחיב את הדיבור על כך שנגרם עיוות דין. ה. הדיון בתיק זה חושף תקלה שנראה כי היא מתרחשת באופן שיטתי גם בעניינם של תיקים אחרים המגיעים לאיגוד המוסכים: לא נראה כי ועדת הבוררות, שהיא הועדה הטכנית של איגוד המוסכים, העמידה את בעל הרכב המתלונן על דבר קיומה של הזיקה שבין המוסך המשיב לבין וועדת הבוררים שהינה זרועה של גוף שבו מאוגד המוסך המשיב. מצב דברים זה יוצר ניגוד עניינים אינהרנטי שמחייב התייחסות ספציפית של בעל הדין הנוגע בדבר שיצהיר ויבהיר כי הוא מודע לזיקה שבין הגוף הבורר לבין המוסך הנוגע בדבר וכי למרות זאת הוא מסכים להתדיין בפניו. בענייננו לא זו בלבד שלא נעשה כדבר הזה כלל, אלא שכאמור לעיל המבקש הגיש תלונה לאיגוד המוסכים ואילו וועדת הבוררים הזמינה אותו להליך של בוררות וסופה שהחתימה אותו על שטר בוררין מבלי להעמידו על הזיקה הנזכרת לעיל. מן הראוי כי הועדה הטכנית של איגוד המוסכים תיקח לתשומת ליבה הערה זו כדי למנוע תקלה דומה גם בעתיד. ו. לאור מסקנתי הנ"ל על כך שמתקיימת בענייננו עילת ביטול לפי סעיף 24(2) לחוק איני רואה עוד צורך לדון ביתר טענותיו של המבקש באשר לעילות הביטול האחרות. 6. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני מורה על ביטול פסק הבורר מיום 26.11.02 שניתן על ידי ועדת הבוררות (הועדה הטכנית) של איגוד המוסכים (הבוררים אלי ויצמן, יו"ר הועדה, והחברים חושי בן יוסף וזפרן דוד). ב. המוסך (המשיב מס' 1) ישלם למבקש הוצאות משפט וכן שכר טירחת עורך דין בסך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיסקה 6 של פסק דין הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד אבו-אלהיגא ב"כ המבקש ועו"ד מחמוד דראושה, ב"כ המשיב מס' 1. יישוב סכסוכיםאיגוד המוסכיםאיגודמוסךבוררותביטול פסק בוררות