##אחריות מוחלטת בתאונות דרכים:## אחריות הנהג לתאונת דרכים היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים. תפישה זו באה לידי ביטוי בצורך שלא להותיר נפגעי תאונות דרכים ללא פיצוי. תכלית עיקרית שעמדה בבסיס חקיקתו של חוק הפיצויים היא התכלית הסוציאלית. על מנת להעניק פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים, נקבעה בחוק אחריות מוחלטת של הנהג, ללא קשר לשאלת האשמה של הפוגע או של הנפגע (ראו: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תש"ן) 7). בשל תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים, יש להעדיף במקרים הקשים פתרון המעניק פיצוי לניזוק ומפזר את המעמסה של הפיצוי על הציבור, על פני פתרון השולל ממנו את הפיצוי, או מטיל מעמסה על המזיק האינדיבידואלי. בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים "הדגש הוסט מן האחריות האישית הרובצת על המעוול אל האחריות המוטלת על החברה בכללותה לדאוג לנפגעיה" (א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה שלישית, תש"ס) בעמ' 4). ##האם תמיד יש אחריות מוחלטת בתאונות דרכים ?## תכלית אחרת בחוק הפיצויים היא התכלית ההרתעתית שעיקרה להרתיע אנשים מהתנהגות, שיש בה כדי לסכן בצורה ניכרת את ציבור המשתמשים בכבישים ובכלי רכב בכבישים, זאת על ידי שלילת זכאותם לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. תכלית זו מוצאת ביטוי בהוראת סעיף 7 לחוק, השוללת זכאות נפגע בתאונת דרכים לפיצויים על פי החוק במספר מקרים, ובהם ממי שנהג ברכב ללא רשיון; לשם ביצוע פשע; ללא ביטוח; גרם תאונה במתכוון, ועוד. ##אחריות מוחלטת בתאונות דרכים - החריגים:## סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע את החריגים לאותה אחריות מוחלטת ומפרט את אותם שלא יזכו לפיצוי על פי החוק. זו לשון הסעיף: "נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה: (1) מי שגרם לתאונה במתכוון; (2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור; (3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע; (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו." מטרת סעיף 7 היא עונשית בעיקרה: המחוקק שואף להרתיע אנשים מהתנהגות פגומה על ידי שלילת זכאותם לפיצויים במקרה של תאונת דרכים" (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שניה תש"ן), בעמוד 117. כן ראו: פרשת צור שמיר, בעמ' 201; פרשת גולדמן, 521-522). סעיף 7 לחוק קובע מקרים בהם אשמתו של הנפגע בהיקלעו לנסיבות התרחשות התאונה היא כה רבה, עד "שראוי הוא כי יופקעו זכויותיו לפיצויים על-פי חוק הפיצויים" (פרשת פרח, בעמ' 688-689). אלו אותם מקרים בהם המדובר "בהתנהגות פגומה" (אנגלרד, בעמ' 117; פרשת צור שמיר, בעמ' 201; פרשת גולדמן, בעמ' 521-522). המדובר במקרים חריגים, כאשר טיבה של ההתנהגות נוגד את "תקנת הציבור" בהקשר של חוק הפיצויים: "...מקרים חריגים שבהם אין הנפגעים זכאים לפיצויים לפי שיטת האחריות המוחלטת, ואשר המכנה המשותף שלהם הוא העדר תרופה במקרה הנוגד את 'תקנת הציבור'" (דברי ההסבר להצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 6), תשמ"ח-1988, עמוד 201; כן ראו: פרשת פרח, בעמ' 684; ע"א 5773/95 נבולסי נ' אנטון (טרם פורסם)). ##אחריות מוחלטת בתאונות דרכים - סייג להחריג:## סעיף 7א' לחוק הפיצויים מסייג את החריג לכלל בדבר הטלת אחריות מוחלטת לנזקי גוף שנגרמו בתאונות דרכים ומאפשר למי שנהג ברכב בהיתר, הגם שללא ביטוח, לקבל פיצוי מקרנית, ובלבד שלא ידע ולא סביר היה שיידע כי הוא נוהג בלא ביטוח. סעיף 7א' לחוק הפיצויים פורש בפסיקת בית המשפט כחל על מצבים שבהם על רקע קירבה מיוחדת בין מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר לבין מי שאפשר לו לנהוג ברכב, נמנע הנפגע עובר לנהיגתו ברכב, מלערוך בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי. בע.א. 1777/03 קרנית נ. אמיל אגמי ואח' (4.7.05), בהידרשו לפרשנות סעיף 7א' לחוק קובע השופט ריבלין (כתוארו אז) בין היתר כך: "סעיף 7א' דובר בלשון כללית של סבירות, והוא בא להגשים תכלית שבמהות – תכלית של צדק – לאמור: הימנעות משלילת הפיצוי מאדם שנהג בהיתר, בלא שהוא, או אדם סביר במקומו, היה יודע כי אין בנמצא ביטוח תקף. אכן, אותם הטעמים העומדים ביסוד סעיף 7 לחוק הפיצויים – טעמים של 'תקנת הציבור' המשולבים בשיקולים של הרתעה כנגד התנהגות פעולה או מסוכנת במודע – הם המבססים גם את הוראת סעיף 7א' השוללת את שלילת הזכאות מהנוהג הלא מבוטח שהשתמש ברכב בה יתר מהבעלים בעודו חף מידיעה סובייקטיבית ואובייקטיבית בדבר העדר הכיסוי הביטוחי". (שם, סעיף 18 לפסק הדין). באותו מקרה מדובר היה בעובד, נהג משאית, שלא ידע שהרכב לא מבוטח , וזו הייתה משימתו הראשונה בעבודה. בית המשפט העליון קיבל את קביעת בית המשפט המחוזי, שעובד אינו אמור "לבדוק בציציות המעביד", וכי בנסיבות שהוכחו אי בדיקת קיומו של ביטוח הייתה סבירה. תאונת דרכיםאחריות מוחלטת