תקנות כינויי-מקור (סדרי-רישום של כינויי-מקור שארץ-מקורם היא ארץ-חוץ), תשכ''ז-1967 בתוקף סמכותי לפי סעיף 35 לחוק הגנת כינויי-מקור, תשכ''ה-1965, אני מתקין תקנות אלה: 1. בחינת בקשה שנתקבלה במשרד הבינלאומי סמוך ככל האפשר לאחר שקיבל הרשם מהמשרד הבינלאומי הודעה שכינוי-מקור פלוני של ארץ-חוץ נרשם בפנקס הבינלאומי, יצווה על עריכת הבדיקה כאמור בסעיף 17 לחוק ויודיע על תוצאותיה, כאמור בסעיפים 18 או 19 לחוק, למשרד הבינלאומי, בטפסים שנקבעו על ידי המועצה שנתכוננה על פי הסדר ליסבון בדבר הגנת כינויי מקור ורישומם הבינלאומי. 2. סמכות מבקש להשמיע טענות הודיע הרשם כאמור בסעיף 19 לחוק, רשאי המבקש, תוך שלושה חדשים מתאריך ההודעה האמורה, לבקש להשמיע טענותיו בדרך שנקבעה בתקנה 9 לתקנות כינויי -מקור (סדרי-רישום של כינויי-מקור שארץ-מקורם היא ישראל), תשכ''ו-1966 (להלן - תקנות הרישום), ואם ביקש כן יחולו הוראות תקנות 10 עד 13 לתקנות האמורות, בשינויים המחוייבים. 3. הודעה על כוונה לרשום כינוי שלגביו נתקבלה הודעה נראה לרשם כי לכאורה נתמלאו, בכינוי שעליו נמסרה הודעה, הוראות סעיף 18 לחוק, יפרסם ברשומות הודעה על כוונתו לרשום את כינוי-המקור, ובנוסף לכך יתן הרשם פומבי לכך בדרך נאותה אחרת ויתן הזדמנות להתנגד לרישום. 4. סדרי דיון בהתנגדות על התנגדות לרישום כינוי-מקור שהודעה על כוונה לרשמו פורסמה לפי תקנה 3 יחולו הוראות תקנה 14 ו-16 עד 28 לתקנות הרישום, בשינויים המחוייבים. 5. סדרי הרישום על רישומו בפנקס של כינוי-מקור שארץ-מקורו היא ארץ-חוץ יחולו סדרי-הרישום שבתקנות 29 עד 33 לתקנות הרישום, בשינוים המחוייבים, ובלבד שברישומים תצויין ארץ-המקור של הכינוי. 6. תחולת ההוראות בכל דבר הנוגע לרישום כינויי-מקור ומתן הגנה עליהם שלא נקבע לו בחוק או בתקנות אלה הוראה מיוחדת יחולו הוראות תקנות הרישום. 1 ק''ת תשכ''ז, 1446. כינויי מקורתקנות