##(1) מהו שעבוד צף ?## השעבוד הצף (floating charge) נקלט במשפטנו מן הדין האנגלי. שעבוד זה נועד לאפשר לחברה לגייס אשראי כנגד העמדת נכסי החברה כבטוחה, מבלי שהדבר ימנע בעדה מלהמשיך ולסחור באותם נכסים, לרבות מכירתם או שעבודם בשעבוד קבוע. שעבוד צף, על פי מהותו, אינו מתייחס לנכס מסוים וקבוע אלא למסגרת כללית של נכסים, המתחלפים מזמן לזמן, בהתאם לפעילותה העסקית של החברה. ייחודו של השעבוד הצף הוא בכך שהתהוותו נעשית בשני שלבים, ולא במהלך אחד: ##(א)## השלב הראשון הוא שלב עריכת השעבוד בו נוצרת בטוחה "המרחפת" על הנכסים ששועבדו, אך היא אינה מגבילה את כוחה של החברה לסחור בהם כרצונה. ##(ב)## השלב השני הוא שלב גיבוש השעבוד. בשלב זה יורד השעבוד ולוכד ברשתו את אותם נכסים מבין הנכסים ששועבדו, המצויים באותה שעה בידי החברה. סעיף 1 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 קובע כי "שעבוד צף" הינו "שעבוד על כל נכסיה ומפעלה של החברה או על מקצתם אותה שעה, כפי מצבם מזמן לזמן, אך בכפוף לסמכותה של החברה ליצור שעבודים מיוחדים על נכסיה או על מקצתם". שעבוד זה "רובץ על נכסי החברה לפי הרכבם המשתנה ואינו תופס בנכס פלוני עד שלא הגיעה שעת הגיבוש, ואז הוא יורד על מה שיש לחברה אותה שעה" (ע"א 603/71 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בנק א"י בריטניה בע"מ, פ"ד כו (2) 468). ירידת השעבוד, קרות אירועים מסוימים, וחלותו על נכסים ספציפיים, קרויה גיבוש. עם הגיבוש הופך השעבוד הצף לקבוע. ##(2) מה המטרה של שעבוד צף ?## מטרתו של השעבוד הצף היא להבטיח את חובות החברה לנושה המובטח ו עם זאת, לאפשר לחברה לנהל את עסקיה כרגיל, על אף השעבוד. ייחודו של שעבוד זה בכך שהתהוותו נעשית בשני שלבים, הראשון הוא שלב עריכת השעבוד בו נוצרת בטוחה 'מרחפת' על הנכסים ששועבדו, והשני הוא שלב גיבוש השעבוד , בו יורד, כאמור, השעבוד ולוכד ברשתו את אותם נכסים מבין הנכסים ששועבדו, המצויים באותה שעה בידי החברה (ע"א 10907/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות ). העמדה המקובלת בפסיקה היא כי שעבוד צף לאחר גיבושו מהווה משכון על פי סעיף 1 לחוק המשכון, תשכ"ז – 1967 וכי הוראות חוק המשכון חלות עליו (ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס, פ"ד כז (2)393, ע"א 248/77 בנק הפועלים בע"מ נ' גרבורג בע"מ, פ"ד לב (1) 253). ##(3) האם חוק המשכון חל על שעבוד צף לפני גיבושו ?## אשר לתחולתו של חוק המשכון על שעבוד צף טרם גיבושו, ישנן גישות שונות. הגישה האחת, זו המאמצת את התיאוריה המכונה באנגליה תיאוריית "הרישיון", לפיה השעבוד הצף חל ומקפיא את כל נכסי החברה משעת יצירת השעבוד, כאשר בעל השעבוד הצף מעניק רישיון או רשות לחברה המשעבדת להמשיך ולבצע עסקאות בנכסי החברה, במהלך עסקיה הרגיל, על פי הנאמר בתנאי הרישיון (איגרת החוב). לפי גישה זו, בעל שעבוד צף עשוי לגבור על עיקול שהוטל על נכס מסוים של החברה, אפילו ללא גיבוש השעבוד, שכן לבעל השעבוד זכות קניין גם קודם הגיבוש, והמעקל אינו יכול לפגוע בקניינו. מנגד, קיימת גישה המכונה תיאוריית "שעבוד נכסים עתידיים" לפיה השעבוד יחול רק על נכסים שיהיו לחברה המשעבדת ביום שהשעבוד יתגבש. מכאן שהחברה המשעבדת רשאית לעשות כרצונה בנכסיה, כל עוד לא התגבש השעבוד. לפי גישה זו זוכה בהוצאה לפועל שתפס נכסי חברה לפני התגבשות השעבוד הצף שרבץ על נכסי החברה, יוכל להשאיר בידו את הכספים שגבה ( ראו התייחסות לגישות השונות בהמ' ת"א 1989/93 בליס אופנה בע"מ (בכינוס נכסים) נ' סריגי גחלת בע"מ). ##(4) שעבוד צף על זכויות עתידיות:## ניתן לשעבד בשעבוד צף זכויות שיהיו לחברה כלפי לקוחותיה בעתיד. שעבוד צף על זכויות עתידיות, המגביל את כוחה של החברה החייבת לעשות עסקאות נוגדות בנכסיה, עדיף על חובות כלפי נושים רגילים בעת פירוקה של החברה. חובות בני קדימה, כתשלומי מס שונים או דמי שכירות שהחברה לא שילמה לתקופה מסוימת, עדיפים על השעבוד הצף. בעבר היה מקובל להניח כי שעבוד זכויות עתידיות כלפי לקוחות איננו אפשרי במסגרת שעבוד קבוע אלא רק כשעבוד צף. בשעבוד צף אין צורך בתיאור מדויק של הנכס המשועבד בעוד שבשעבוד קבוע יש לתאר במדויק את פרטי הנכס המשועבד. ההנחה היתה כי נכסים נחלפים כחובות לקוחות, שהחברה גובה כספים מלקוחותיה והזכ ויות פוקעות, ומאידך נוצרים חובות נוספים, יכולים לשמש מושא לשעבוד צף בלבד (ש' לרנר , המחאת חיובים, 2002). פסק הדין האנגלי בענין Siebe Gorman & Co. Ltd. v. Barclays Bank Ltd. משנת 1979 סטה מהעמדה הקלאסית וקבע, כי ניתן לשעבד חובות לקוחות בשעבוד קבוע. באותו מקרה, נכתב באיגרת החוב, כי החברה משעבדת את חובות הלקוחות שלה לבנק בשעבוד קבוע ראשון. החברה התחייבה להפקיד את כל הכספים שיתקבלו מחובות הלקוחות בחשבון שלה בבנק ולא לשעבד או להעביר את חובות הלקוחות ללא הסכמת הבנק. השאלה שעמדה לדיון היתה אם יש להכיר בשעבוד כשעבוד קבוע. בית המשפט קבע כי אין מניעה ליצור שעבוד קבוע על חובות של לקוחות וכי איגרת החוב הקנתה לבנק שליטה על חובות הלקוחות, באמצעות האיסור שהוטל על החברה לעשות דיספוזיציה ללא הסכמת הבנק. כמו כן, הוקנתה לבנק שליטה מסוימת על התקבולים באמצעות הדרישה שאלה יופקדו בחשבון בבנק. על אף שהחברה לא היתה מוגבלת במשיכת כספים מחשבון זה, קבע בית המשפט שהשעבוד הוא קבוע (ראו: ש. לרנר, המחאת חיובים, ע' 297-300) . ## (5) תנייה מגבילה על שעבוד צף:## המציאות מלמדת כי על מנת להגביר את האפקטיביות של השעבוד הצף, נוהגים בעלי איגרת חוב מסוג זה לכלול בה תנייה מגבילה, האוסרת על החברה למשכן מנכסיה בשעבוד ספציפי לאחר יצירת השעבוד הצף והאוסר עליה להתקשר ללא הסכמתם בעסקאות הנוגעות לרכוש המשועבד, שאינן עסקאות במהלך העסקים הרגיל. תניות אלה מקנות, למעשה, לבעל השעבוד הצף פיקוח ושליטה על היקף הנכסים שיעמדו לרשותו בעת גיבוש השעבוד הצף, ומונעות מצב שבו החברה תקנה לנושה מאוחר זכות עדיפה, שתרוקן מתוכן את השעבוד הצף שניתן לטובתו. חלק מההגבלות הוכר במפורש ע"י המחוקק, דוגמת סע' 169 (ב) סיפא לחוק החברות, עליו יורחב בהמשך. ##(6) הגבלה באגרת חוב של שעבוד צף:## בע"א 2076/06 תשתיות ציוד ובינוי בע"מ נ' עו"ד יעקב גרינוולד כונס נכסים (לא פורסם, 9.9.08) תנית הגבלה שנכללה בשעבוד צף ובהודעת המשכון, נשמטה בשלב כלשהו של הליך הרישום, ולא בא זכרה בפלט המחשב של רשם החברות. נקבע כי למרשם בפועל יש ערך קונסטיטוטיבי כלפי צדדים שלישיים, ובתחרות בין הנושה המאוחר שהסתמך על היעדר הגבלה בפלט הממוחשב, לבין הבנק בעל השעבוד הצף, ידו של הנושה המאוחר על העליונה. פסק הדין התבסס על נוסחו של סעיף 169(ב) סיפא לפקודת החברות, על ההיסטוריה החקיקתית, על תכלית הפומביות שבבסיס המרשם (להבדיל מהתכלית של מניעת תרמית) ועל שיקולים של מדיניות משפטית בתחרות בין בעל השעבוד לבין צד שלישי שהסתמך בתום לב על המרשם של רשם החברות. בעניין תשתית נדונה הגבלה באגרת חוב של שעבוד צף, והמסקנה אליה הגיע בית המשפט התבססה, בין היתר, על לשון סעיף 169(ב) לפקודת החברות המבחין בין שלב מסירת הפרטים לבין רישומם בפועל. בית המשפט הדגיש בפסק הדין את ההבדל בין נוסח סעיף 178 לפקודת החברות שעניינו בשעבודים שונים, לבין הוראת סעיף 169(ב) לפקודת החברות. השופטת ברלינר, שכתבה את חוות הדעת העיקרית, אף התייחסה לסעיף 178 כהוראה כללית הנסוגה בפני ההוראה הספציפית בסעיף 169(ב) לחוק. בקשה לדיון נוסף נדחתה בהחלטה של כב' הנשיאה השופטת ביניש בדנ"א 9048/08 עו"ד יעקב גרינוואלד כונס נכסים נ' תשתית ציוד ובינוי (לא פורסם, 15.6.09). בהחלטה הודגש כי בעניין תשתית לא נקבעה הלכה מחייבת לגבי סוגי שעבודים אחרים או לגבי מעמדו של מרשם השעבודים ככלל, והיא מצומצמת לעניין היחס בין שעבוד צף הכולל תניית הגבלה לבין שעבוד קבוע המאוחר לו. ##(7) האם שעבוד צף מקנה לבעל איגרת החוב דין קדימה על פני בעל משכנתה ?## סעיף 169(ב) סיפא לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 קובע כי אין שעבוד צף מקנה לבעל איגרת החוב דין קדימה או בכורה על פני בעל משכנתה רשום או קונה בתמורה של מקרקעי החברה, ואפילו היה קיומו של השעבוד הצף ידוע להם בשעת המישכון או המכר; ואולם אם נכללה במסמך היוצר שעבוד צף הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים, והגבלה זו נכללה בפרטים שנמסרו לרישום השעבוד הצף, יהיה השעבוד הצף ע דיף על שעבוד שנוצר בניגוד לאותה הגבלה אחרי רישום הפרטים בידי הרשם. באשר לסדר הקדימות בנשייה ששעבוד צף זוכה בו, קובע סעיף 195 לפקודה כי: "מובטחות בשעבוד צף, או שהם או נציגיהם נטלו את ההחזקה בנכסים הכלולים בשעבוד צף או שהשעבוד חל עליהם, והחברה אינה עומדת אותה שעה בפירוק - ייפרעו החובות, שלפי חיקוק יש להם בכל פירוק דין קדימה, מתוך הנכסים שהגיעו לידי הכונס או לידי המחזיק כאמור, לפני כל תביעה לקרן או לריבית של איגרות החוב; התשלומים לפי סעיף זה ייגבו, ככל האפשר, מנכסי החברה הזמינים לתשלום חובות של נושים כלליים." משמעותו של דבר, שכוחו של שעבוד צף דל יחסית. הוא אכן קודם לנשייתם של הנושים הרגילים הבלתי מובטחים ושל אלו שאין להם דין קדימה סטטוטורי, אך הוא נדחה על פני החובות האחרים הנהנים מדין קדימה לפי כל חיקוק, למשל החובות המפורטים בסעיף 354 לפקודה, ועל פני החובות המשועבדים בשעבוד קבוע לנושה מובטח כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980. שאלות משפטיותשעבוד