הדפסת עותקים של ספרים - הפרת זכויות יוצרים

להלן הכרעת דין בנושא העתקת ספרים תוך הפרת זכויות יוצרים: הכרעת דין האישום רקע ועובדתי נוסף בפני נאשם יליד 1962 שהואשם בביצוע העבירות הבאות: התקנה לצרכי מכירה של העתקה מפירה של יצירה הנתונה לזכות יוצרים- עבירה על סע' 3(1)(א) לפקודת זכויות יוצרים (להלן: "הפקודה"). מכירת העתקות מפירות של יצירה הנתונה לזכות יוצרים - עבירה על סע' 3(1)(ב).לפקודה. אליבא דהתביעה כך הווה: עובר ל 2.3.00 פנה הנאשם למר אמיר שור .מנהל בית הדפוס שורש .והזמין ממנו את השלמת הדפסתם של 3000 עותקים מהספר "בעל ואישה" (להלן: "העותקים").בנוסף , בקש הנאשם ממר שור שידאג שהעותקים ייכרכו בכרכיה המוכרת למר שור. באותה שיחה העביר הנאשם למר שור נתוני דפוס טכניים שונים הקשורים לעבודה המבוקשת .בהעדר חולק יקבע כממצע מוסכם כי לנאשם יש ידע ומיומנויות בענף הדפוס והכריכה . מעל לאלה של אדם מן הרחוב. בהמשך לאותו רצף עניינים סוכם בין השניים כי עבור עבודות ההדפסה והכריכה ישלם הנאשם למר שור 8,000 ₪ .כשהנאשם מבקש כי העבודה תבוצע לאלתר וכי בתוך יום ,יומיים ימסרו לנאשם 1000 עותקים ראשונים כרוכים ומושלמים מהכמות המוזמנת. בהמשך לאותה השתלשלות דברים העביר הנאשם לדפוס שורש גיליונות מודפסים של חלק מעמודי הספר. ואת הלוחות הדרושים להשלמת הדפסתם של העותקים.עותקים שלאחר מכן, הודפסו ו/או הושלמה הדפסתם בדפוס הנ"ל . ב 2.3.00 סמוך ביותר לאחר סיום הדפסת העותקים בדפוס שורש העביר מר שור את העותקים המודפסים ל"כירכית הלבבות" (להלן: "הכירכיה") שבבעלות מר טוויג עמנואל .על דעתו ובידיעתו של האחרון.שם נכרכו העותקים. כמסוכם וכמוסכם בין הנאשם למר שור ב5.3.00 בשעות הבוקר. הגיע הנאשם לכרכייה ובאותו יום בין השעות 0830- 1030 קבל הנאשם לחזקתו את הספרים . בעבור 1000 העותקים הראשונים קבל מר טוויג בעליה של הכרכייה 2000 ₪ במזומן מדפוס שורש. כבטוחה לתשלום יתרת החוב בעבור השלמת הכריכה מסר הנאשם למר טוויג המחאה שנמסרה לו ע"י מר שור,המחאה שניתנה למר שור ע"י אחד מלקוחותיו. ב5.3.00 מכר הנאשם את העותקים שאסף מהכרכייה לחנות הספרים "מסחר הספר" בחיפה . במחיר הנמוך מהמחיר בו נמכר הספר ע"י המפיץ המורשה שרכש וקבל כדין את הזכות מבעליה להפיצו. הספר "בעל ואישה" שהדפסתו / השלמת הדפסתו וכריכתו הוזמנו ע"י הנאשם הינו יצירה הנתונה לזכות יוצרים .והנאשם אינו ומעולם לא היה הבעלים של זכות היוצרים בספר ,ומעולם לא ניתנה לו הרשאה להעתקת הספר על ידי בעל הזכות. עיקר טיעוני הנאשם "בקליפת אגוז" לשיטת הנאשם כל שהוכח הוא כי החזיק ספרים מודפסים של "בעל ואישה" אותם נטל מ"כרכיית הלבבות" . ולכן יש לזכותו. כל שעשה עשה ללא כל כוונה ומחשבה פלילית. לשון אחרת אין חולק על כך ש: הנאשם בא בדברים עם מר שור בנוגע להדפסה ולכריכה . מר טוויג בעליה של הכרכייה קבל את התמורה לעבודתו כמתואר קודם. אין חולק שכל השלושה (הנאשם ,מר שור , ומר טוויג) לא פעלו לשם שמיים אלא לצורך הפקת רווחים. אשר על כן , כאן ועכשיו , מוסכמות אלה תקבענה כממצאים עובדתיים. ציר המחלוקת הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסוגיה העובדתית הבאה : האם הנאשם הוא זה שביודעין ובנפש חפצה הזמין את הדפסת הספרים כנטען ע"י התביעה או שמה, לשיטתו היה רוכש תמים של הספרים שהזמנתם הדפסתם וכריכתם והפיכתם מגיליונות דפוס לספרים כרוכים אגב הפרת הוראות חוקיות ופגיעה בזכויות יוצרים נעשתה ע"י אחר/ים ("דוד"). אשר על כן ,ובשל כך , המחלוקת בין הצדדים היא בשאלות שבעובדה . אודות הפן המשפטי של העבירות דנן ויסודותיהן עבירת ההתקנה ויסודותיה ומעט אודות שאלת השותפות בביצוע מעשי עבירה הנאשם הואשם כי הגיע כמתואר בפרק העובדתי בכתב האישום לדפוס. בא בדברים עם בעליו ,והזמין את שהזמין כפי שפורט קודם. (הדפסה וכריכה והשלמת העבודה תוך זמן קצר ביותר כל זאת לאחר שקודם לכן,כזכור, סיפק למבצע את לוחות הדפוס וחלק מהדפים המודפסים ) .נתן בנוסף הוראות / הנחיות טכניות ובערבו של יום אסף את המודפס ,שילם תמורה והפקיד בטוחה לתשלום יתרת התמורה. לשון אחרת, הנאשם הוא הרוח החיה והיוזם כך ,לשיטת התביעה. ומבצע בצוותא עם האחרים שהוזכרו קודם והורשעו. על מנת שתבוא לעולם הרשעה במקרה דנן ובנסיבות אלה, די אפילו בביצוע חלקי, כדי שהמבצע במשותף יורשע בעבירה כולה . ראה לעניין זה פסיקתו של כב' הנשיא א. ברק בע"פ 2796/95 פלוני נגד מדינת ישראל פ"ד נא' (3) 388שם עמ' 404-405 :408-409 ). העתקה מפירה(לעניין סע ' 35 לחוק זכויות יוצרים) סע' 35 לחוק זכויות יוצרים ,1911 מגדיר העתקה מפירה כ: "כשהמדובר הוא בהעתקה של יצירה שקיים בה זכות יוצרים, פירושה כל העתקה, לרבות חיקוי מטעה שנעשו או הובאו מחו"ל בניגוד להוראות חוק זה" . לפי סע' 2(1) לחוק הפרת זכויות יוצרים הפרה היא עשיית מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה לבעל הזכות, ללא הסכמתו" סע' 1(2) לחוק קובע שההעתקה היא זכות המוקנה בלעדית לבעל זכות היוצרים. על מנת שיוכח כדין כי העתקה מפירה באה לעולם . על התביעה שהניח בפני מקבץ ראיות ממנו יעלה כמתחייב על פי דין כי פעולת ההעתקה (הייצור של ספרים דנן)בוצעה ללא היתר של בעל זכות היוצרים. לשיטת התביעה ,עבירה זו הוכחה וזאת בהסתמך גם על הוכחה כדין של יסודות העבירה שהוזכרו זה עתה , בהסתמך על על : ת/2 . עדותו של מר רם אורן שלא נסתרה .(עמ' 5 לישיבת הה 9.12.02) תאריכי הקליטה של הספרים המקוריים להפצה ע"י "סטימצקי" מ"דפוס ניידט". (ראה עדות ליאור ישעיה עמ' 67-71 לפרוטוקול ה 31.5.04 ,נ/16, נ/18 ועדות אייל אורן בעמ' 74 ו76 לישיבת ה 31.5.04). כי הספר המקורי היה בחנויות והופץ ב 25.2.00 לפני שהסתיימה הכנת הספרים דנן והפצתם. ראה לעניין זה ת/37 . המכירה ויסודותיה כזכור, במסגרת עבירה זו הואשם הנאשם כי ב 5.3.00 מכר עותקים שלקח מהכירכיה לחנות "מסחר הספר" בחיפה, שלא בידיעת וללא הרשאת בעלי זכויות היוצרים ו/או הסכמתם . בהעדר חולק ועל פי כל הגיון כעולה וכמשתמע מכל מה שהונח בפני ייקבע כממצא עובדתי כי "מרכז הספר " בחיפה הינו עסק העוסק ברכישה, שיווק והפצה על בסיס עסקי רווחי של כתבי עת וספרים. (ראה לעניין זה ת/ 37 וחשבונית מס' 106 ,חשבונית 108 ועוד). יצוין כי באשר לחשבונית 108 שבנוגע אליה ניטען כי העסקה המתועדת בה לא באה לעולם ובוטלה (ראה נ/ 15 קרעי החשבונית הקרועה הנושאים כיתוב "בוטל"). לשון אחרת , בטרם תבוא הרשעה לעולם , יש להוכיח עובדתית את הנשיאה והנטילה של הספרים מהדפוס ל"מרכז הספר " .את העברת החזקה בהם כנגד תמורה לאנשי בית הספר. ואת מודעותו של הנאשם כי כל אשר הוא עושה זה למטרות רווח. לעניין זה ייקבע בהעדר חולק ,ולפי כל הגיון סביר כממצא עובדתי כי: הנאשם עסק,שלא לצרכי צדקה אלא להפקת רווחים בתחום הדפוס .והפצה ה כנגד תמורה של מוצרי דפוס ,לרבות ספרים .(ראה קביעת הממצאים הקודמת ) הנאשם אכן הגיע עם כמות משמעותית של ספרים מודפסים "למרכז הספר" ,ולמצער, מכר 1000 ספרים "למרכז" כנגד תמורה כספית. כמות של 1000 ספרים הינה כמות נכבדה של ספרים .ואיננה זניחה או בטלה בשישים לכל צורך שהוא אשר ליסוד הנפשי -המחשבה הפלילית המשותף לכל העבירות דנן- המודעות. ככלל הוכחת היסוד הנפשי כאן מתמצה בהוכחת מודעותו של הנאשם בעת ביצוע שרשרת המעשים דנן (מהפנייה לדפוס ,עבור לכרכייה ועד העברת העותקים ומכירתם ,כנטען, ל"מרכז הספר"). הנאשם טען כי פעל באופן תמים החף מכל כוונה וידיעה פלילית ,ובהנחיתו של אחר. כך שכל פעילותו הייתה נעדרת כוונה ומחשבה פלילית . לשיטת המדינה הוכח קיומן של הידיעה / המודעות והכוונה המיוחסות לנאשם מכוח ההיסק הלוגי הנובע ,חד משמעית ועל פי כל הגיון מ: גרסתו השקרית (כך לשיטת התביעה ) של הנאשם לגבי ביטול עסקת המכירה . ראה התייחסותי לעניין מהימנות הנאשם וגרסתו וגרסת עדי התביעה . הקביעה , כי על פי כל הגיון כי הנאשם, כבוגר ,וכאיש עסקים העוסק בדפוס והפצת דברי דפוס . היה חייב להיות מודע לכך כי כל העברת ספרים בנסיבות העובדתיות דנן (1000 עותקים בקירוב היישר מהכרכייה) ,רק באופן חריג אינה העברה כנגד,תשלום קודם של מפרעה / תמורה מיידית/או עתידית.למכירה תחשב. כיוון שלשיטת התביעה היה הנאשם שותף ומודע לכל שלבי ייצור הספרים (דפוס, כרכיה וכיו"ב).מחד גיסה ,והיה מודע לכך שאיננו בעל זכות יוצרים ו/ואו מורשה כדין לעשות בה שימוש. הנאשם כבוגר ,כאיש דפוס ,ובשל היותו מודע לכל שצוין זה עתה (בסע' 1-4) פעל כפי שפעל כשהוא מודע שהספרים שהזמין ,נשא ונטל ,ומכר .הינם העתקות מפירות של יצירות הנתונות לזכות יוצרים. מכוח כישוריו, ויתקו , ומיומנותו המקצועיים ידע הנאשם ,ו/או יכול היה להבחין בהבדלים בין העותקים האמיתיים לעותק המפרים. (תנא מסייע לקביעה זו מצאתי אני ומצאה התביעה בת/13 עמ' ש' 12-14). "אני יכול ,אולי , להבחין שיש שוני בין הספרים (בין המקוריים למפרים - התוספת שלי ח.א) ,אך אינני יכול לקבוע מה מקורי ומה מזוייף". בנוסף , וכהשבחה למצוין לעיל, ראה ת/12 עמ' 2 ש' 24-25.ובמיוחד העדר יכולתו לציין את שמו המלא של האדם מענף הדפוס שהבהיר לו / הפנה את תשומת ליבו שהספרים שבידיו "שונים".למצער רק בכריכת הספר. וגם ובעיקר ,לאחר שהנאשם אמר זאת רק לאחר מספר שאלות, תשובות והתפתלות כלשהי .ראה לעניין זה ת/12 עמ' 3 ש' 15-19 עובר ל ת/12 עמ' 4 ש' 4-5 לת/12 עמ' 4 ש' 16-17 גמור בת/12 עמ' 5 ש' 7-10. דיון בראיות , וקביעת ממצאים ומהמנויות ראיות התביעה ועדיה אשר להזמנת הספרים על ידי הנאשם מ"דפוס שורש " בכלל ומודעותו לעניין ההתקנה וההפרה בפרט 1. הספרים הודפסו בפועל בדפוס הנ"ל. ראה לעניין זה: א. נ/2 שהוגש ע"י ההגנה .-גזרי גליון מודפסים מתוך הספר "בעל ואישה". ב. עדותו של ע"ת מר אמיר שור .מהדפוס . לעדות זו ולעד זה ומהימנותו אתייחס מאוחר יותר בהמשך הכרעת הדין. ג. עדותו של ע"ת מר עימנואל טוויג בעל הכרכייה. עת/ מר שאול שור עד זה העיד כי הינו הבעלים של דפוס שורש שבו הודפסו העותקים המזויפים .העד העיד כי הוא מכיר מזה שנים את הנאשם. עדותו של ע"ת מר אמיר שור בנו של עת' מר שאול שור . עד זה העיד כי: א. היה המנהל ומקבל העבודות בבית הדפוס הנ"ל .(ראה שתי הודעותיו ת/ 30 עמ' 2 ש' 1-14 ו 22-סוף ,בעמ' 3 ש' 5-7 וש'18 - 23 , וכך גם בעמ' 5 ש' 8-25 ות /31 עמ'1 ש' 24-25 ). ב. בנוסף מסר מר שור גרסה זהה במשפטו שלו שהתברר והסתיים בפני חברי לכהונה כב' השופט מרדכי פלד. ג. בעדותו בפני חזר בו העד מדברים הקושרים את הנאשם ,למצער ,למודעות למעשים המיוחסים לו.אך לא כפר ולא הכחיש כי הספרים הודפסו אצלו. עובדה הזוכה ,כזכור, לתימוכין בעדותו של מר טוויג בעל הכרכייה. לאמרות החוץ של עד זה ,שנמנע תחילה מלהגיע והעיד בחוסר רצון בולט התייחסתי קודם (ראה סע' קטן א'). מן המקובץ שם עולה כי הנאשם הזמין את העבודה , "סגר" על הכמויות , סוג הנייר , המחירים והמועדים לביצוע עבודת הדפוס הנ"ל ,ואיפיונייה .הדפסת השלמה לספרים שחלקם הודפס.והדפסת כריכתם. אשר על כן ,כאן עכשיו ולעניין זה ייקבע כי הספרים אכן הודפסו בדפוס הנ"ל לבקשת הנאשם.( ראה גם ת30 עמ' 2 ש' 15-24).וגם בהסתמך על שיפורט ,כאן מייד ובהמשך . ד. בהמשך מסר כי סיכם עם הכרכייה כי יעביר אליה לכריכה את אשר הדפיס להזמנת הנאשם.והשלים לאחר שקבל מהנאשם ו"מדוד אחד " שלושה לוחות .לביצוע ההדפסה.(ת/30 עמ' 2 ש' 15-24) ה. הנאשם אמר לעד כי הוא , הנאשם אחראי לתשלום.וכי יקבל ממנו 8000 ₪ בעבור הכנת 3000 ספרים .(ראה ת/30 עמ' 2 ש' 24-28).דהיינו לנאשם יש עניין כלכלי בהדפסה וברווחים הצפויים ולצורך זה השקיע ממון בנוסף לזמן. ו. לאחר סיום ההדפסה בדפוס .העביר העד שור את שהדפיס , כמסוכם וכמוסכם בינו לנאשם לכרכייה. והוסיף כי דוד והנאשם והאיצו בו לסיים את הדפסת הספרים וכריכתם.כמסוכם שהסכום ישולם ע"י הנאשם תוך יום יומיים לכרכייה. כבטחון לתשלום שכר הכורך הפקיד בעד בידי הכורך שיק של אחר (ת/23).(ראה גם לעניין זה ת/30 עמ' 3ש' 1-4 ו ש' 19) . ז. ועם תום העבודה. נמסרו הספרים הגמורים של "בעל ואישה" לנאשם.(ת/30 עמ' 4 ש' 20-22 ). ח. הנאשם גם הרגיע את העד , לאחר קבלת התביעה אזרחית והודיעו כי הוא נוטל עליו את הטיפול בפרשה , וכי הוא אחראי על הכול (ראה ת/ 30 עמ' 4 ש' 23-עמ' 5 ש' 5, 11). דהיינו חיזוק נוסף לעומק מעורבותו ורצינותו של הנאשם בהליך כולו. ט. העד לא ראה / פגש מעולם באותו דוד שניזכר כאן ,כאותו אדם שנילווה לנאשם ונטל חלק במיוחס לו. אלא רק שוחח פעם אחת ,טלפונית ,בהקשר דברים זה עם אדם שהציג עצמו כ"דוד"(ת/30 עמ' 5 ש' 8-9 ). למעט שיחה זו . כל שיחותיו , ומגעיו היו עם הנאשם ורק הוא, ולא "דוד" סיכם עימו את העלויות ,המפרט, והתמורה .(ת/ 30 עמ' 5 ש' 12-25). כל שצוין ואוזכר זה עתה זוכה ,במשתמע ובמפורש לתימוכין והשבחה בהודעה השנייה של העד ת /31 שנגבתה מהעד ב 29.3.00 כמפורט להלן: א. סוכם בינו לנאשם כי התשלום בגין ההדפסה והכריכה יהיה בסך 8000 ₪.(ת/ 31 עמ' 1 ש' 16-18). ב. חומרי הגלם להשלמת ההדפסה (לוחות וגליונות) הובאו לדפוס מטעם הנאשם ובהתאם לתיאומים שערך הנאשם עם העד .(ראה ת/31 עמ' 1 ש'20- 25). ג. העד ניסה לטשטש ולעמעם כל קשר בינו לבין הנאשם שעה שחתך מספר הטלפונים של הדפוס (ת/34)את שם המשפחה של הנאשם . לאחר שהפרשה נחשפה (ת31 עמ' 2 ש' 19-27). בנוסף העיד אודות הרקע ,טיב הקשרים בינו לבין הנאשם והיקפם ומודעות הנאשם לכך שביצע את העבירות המיוחסות לו כמפורט להלן: העד סיפר לנאשם כי פתח בית דפוס ,והנאשם השיבו כי גם הוא עוסק בתחום .ואז העד הציע / ביקש מהנאשם כי אם יש לו עבודות שיעביר איליו לביצוע (ת /32 עמ' 1 ש' 12-14 ). בתגובה ובהמשך לאותו רצף שיחה והיכרות .סיפר הנאשם לעד כי הוא ושותפו נתקעו עם ספר באמצע הדפסה , וכי הוא צריך הדפסה בדחיפות תוך יום יומיים וכריכת המודפס. העד הוסיף כי הנאשם אמר לו כי הוא צריך להדפיס 1000 ספרים כמה שיותר מהר . העד ציין כי הוא ,העד, יצר קשר עם הכרכייה וברר אם ניתן לכרוך בדחיפות 3000 ספרים.והושב לו כי ישלח את החומר תחילה ולמחרת היום תושלם כריכתם של לפחות 1000 ספרים. החומר נישלח ,ספרים נכרכו ונלקחו ע"י הנאשם (ראה ת/32 עמ' 1 ש' 2-18 ועוד ) העיד כי הנאשם שוחח עימו טלפונית .ולאחר מכן הגיעו הלוחות והנייר עם המוביל להשלמת ההדפסה. (ת32 עמ' 2 ש' 12-13).כשסוכם על 3000 ספרים.(ת/32 עמ' 2 ש' 15-16 ). העד ציין כי מעולם לא ראה את דוד .וכי הנאשם היה זה שדיבר ו"סגר" איתו (עם העד ) בטלפון וסיפק לו נתונים(ת/ 32 עמ'3 ש' 1-4). העיד כי הנאשם היה זה שהביא לכרכייה את התשלום ,תשלום אחד בסך 2000 ₪ במזומן כשהוא , העד הביא לנאשם בהתחלה 1000 ספרים ,ומאוחר יותר כנגד קבלת יתרת הספרים מסר לכרכייה שיק של לקוח שלו ע"ס 2500 ₪ כבטוחה לתשלום היתרה (ראה ת/ 32 עמ' 3 ש' 1-4). סמוך ביותר לאחר שנפתחו נגדו (נגד העד) הליכים אזרחיים בגין הפרשה דנן .התקשר העד לנאשם ,והאחרון הרגיעו .(ת/32 עמ' 3 ש' 14 עמ' 9 ש' 26 -עמ' 10 ש' 1.) המטלה של ההדפסה והכריכה של 3000 הספרים העברה טלפונית לעד ע"י הנאשם.(ת32 עמ' 3 ש' 5-7). העד נלחץ לאחר התביעה וביקש לטשטש כל קשר בינו לנאשם ולכן מחק את שמו מספר הטלפונים שלו וניסה להעלימו (ראה נ/ 32 עמ' 9 ש' 5-6 ) ראה לעניין זה תימוכין והשלמות מפרוטוקול הדיון בעניין זה שהוגש כמוצג (ת/33 מה 5.5.03 עמ 63 -ומעט קודם לכן בעמ' 1) מן המקובץ עד כה עולה כי המנחה , המזמין,המדרבן ,הממריץ , המרגיע ומקבל המוצר המוגמר בערבו של יום שלישי 08 מרץ 2005 היה הנאשם..ואותו דוד אלמוני אם היה .חלקו במארג הקשרים היה שולי וזניח ובטל בששים. בנוסף ,החלטתי להעדיף את גרסת העד מחוץ לכותלי בית המשפט על פני גרסתו בפני מהטעמים הבאים: דרישות סע' 10א (ג) לפקודת הראיות (נוסח חדש ),התשל"א-1971. (להלן: הפקודה"). העד מסר גרסה בארבע הזדמנויות שונות בהן באופן עקבי היוזם המזמין , והממן הוא הנאשם ולא "דוד" ואין כל זכר לאותו דוד . דוד כקליינט שניתקע. שמו של דוד ,כמזמין העבודה, העלה לראשונה בעדות העד בפני ולא הוזכר בשום הודעה קודמת .העד ציין כי קרא את הודעותיו בטרם העיד וזיהה את חתימותיו ולא אמר כי הכתוב בהן שקר.(ראה עמ' 61 ,62 לפרוטוקול ישיבת ה 5.5.03).יתרה מזאת , אם "דוד" היה הלקוח והמזמין מדוע פרטיו המלאים נפקדים מרישומי הדפוס בכלל ומספר הטלפונים של העד(שעה שמספר הטלפון של הנאשם היה וטושטש /נחתך מהספר ?!) משמע ,אם היה כזה דוד חלקו היה ,כפי שצוין קודם שולי וזניח. או שבדומה למה שאמרו פרשני מקרא מסורתיים על איוב "איוב לא היה ולא נברא -משל היה". העידו גובי ההודעות החוקרים רוזנברג מרדכי ,ויוסי צפריר ואישרו כי גבו את הודעות העד והנציחו אותן בכתב ותיעדו נאמנה את כל שהתרחש ולא אירע כל דבר חריג שחייב הנצחה ותיעוד. כעולה וכמשתמע מההתייחסות המתועדת של העד לנאשם .ושל הנאשם לעד לא עולה כל יריבות ו/או מניע מיוחד, שיצדיק את ההנחה , שהעד יבקש לטפול אשם שווא על הנאשם .נהפוך הוא , על פי כל הגיון העד היה אסיר תודה לנאשם שסיפק לו עבודה סמוך למועד פתיחת הדפוס . חיזוק והשבחה להודעות/ אמרות שהתקבלו כנדרש בסע' 10א (ד) לפקודה חיזוק ,השבחה ואפילו מעט סיוע לאמרותיו של העד מצאתי ב: אמרת הנאשם בפגישתו עם עדי התביעה רם אורן וגיל שמואלי סמוך ביותר לאחר תפיסת הספרים ברשותו (ראה פרוטוקול ישיבת ה 9.12.02 עמ' 18 ונ/ 7 הודעת גיל שמואלי ) שהינם ,למצער בבחינת ראשית הודעה. (הנאשם ציין כי הוא יודע מי האנשים המזייפים ספרים. והוא יוכל לסייע בעתיד את המשך ייצור והפצת הזיופים ו/או לסכלם). התנהגות מחשידה /מפלילה של הנאשם בעת מסירת הספרים בפגישה הנ"ל(ראה עדותו של עת' רם אורן בעמ' 7 לפרוטוקול ישיבת ה 9.12.02 "בדרך מבית הקפה למגרש החניה עצרנו , ביזמת הנאשם,ליד מכוניתו, הוא הוציא כמה חבילות של ספרים מזויפים ואמר לי קח אותם.אין לי מה לעשות איתם,אני מזהה את הנאשם היושב מולי".ראה לעניין זה ,מסירת הספרים והתנהגות הנאשם גם את עדותו של עת' מר שמואלי בנ/8 עמ' ש' 8-9 ובעדותו בפני בישיבת ה 19.12.02 עמ' 15. פירכות ,פיתולים ואי דיוקים בין גרסאות הנאשם השונות לבין עדותו אליהן אתייחס בפירוט רב יותר מאוחר יותר בהתייחסותי לעדות הנאשם ומהימנות דבריו ודי במובא ובמצוין כדי להשביח ולחזק את אמרת החוץ כנדרש על פי דין. כך לשיטת התביעה . השגות הההגנה לעדותו של מר שור ומהימנותה .הנמקות , הערות והארות בית המשפט וקביעותיו הסנגור עתר לבית המשפט שלא להסתמך על עדותו של מר שור על כל צרופותיה וזאת מהטעמים הבאים: 1. מר אמיר שור -נרקומן,לוקה בבריאותו והוכר כנכה הביטוח הלאומי מכוח התמכרותו זו . וכידוע לכל (כך,למצער במשתמע , לשיטת הסנגור) .אין לתת אמון בגרסאות שמוסרים נרקומנים. דין טיעון זה להדחות על הסף כיוון שכל עדות ואפילו היא של חולה נפש , שלא לדבר על עדות של נרקומן נבחנת לגופה .ובמידה והיושב בדין מוצא לנכון ,שעה שתוערך ותיבחן עדותו של נרקומן .ניתן ,היכן שהדבר נידרש ומתבקש.לעשות שימוש גם בכלל של "פלגינן דיבורא".באמצעותו ניתן לדלות בזהירות המתבקשת את העיקר והתקף ולהבדילו ולאבחנו מהשולי, הזניח, והתמוה.ודי לי בכך . 2. היחידה החוקרת תעתעה בעד והוליכה אותו שולל .כיוון ששעה שנגבו הודעותיו נתנו לו החוקרים להאמין כי אם יטה את תוכן הודעותיו בכיוון הרצוי לחוקריו יתוגמל .בחנתי שוב את כל הנטען וכל שהוצג והונצח בחקירה ,בפרוטוקול הדיון ,צרופותיו ,ובסיכומי הצדדים. ולא מצאתי ביסוס מספיק לנטען שיביאני להטלת הספק המתבקש בעדותו של עד זה . 3. העד קיבל את נתוני ההדפסה מ"דוד" . אשר לאותו דוד התייחסתי בהרחבה בהכרעת הדין ודי לי בכך ובנטען כדי לדחות את טיעוני הנאשם הנקודתיים לעניין זה . שכן לקשריו ולהקשריו של הנאשם למודפס ולמופץ ולמודעותו באשר למהות המודפס והמופץ יש די מוליכים ותימוכין בכל מה שהונח בפני. ודי לי בכך כדי לדחות את שנטען נקודתית כאן ולעניין זה.מה גם שאפילו אם אותו "דוד" פעל בזירה בזמן הרלוונטי הוא לא פעל באופן כזה שמנתק את הנאשם מכל מודעות למה שנעשה ולמה שיוחס לנאשם בכתב האישום .(ראה גם ת/ 30 עמ' 5 ש' 8-9 , שם עמ' 3 ש' 4 ועמ' 61 לפרוטוקול ישיבת ה 5.5.03).ודי בכך כדי לבסס גם בדרך זו את הקשר של הנאשם לאישומים. 4. נפלו פגמים בדרך ההנצחה של ת/30 -הודעת הנאשם מה 29.3.00 .פגמים שיש בהם להטיל פסול המטיל בספק את כל המונצח . פגמים כמו: א. העדר שמו של גובה ההודעה (עד התביעה איש המשטרה רוזנברג ). לא מצאתי בחוסר זה פגם יסודי הפוגם במונצח ובמהימנותו .שכן חוסר זה הינו טכני ולא מהותי שיש בו להצביע על הטיה ו/ואו סלקטיביות מגמתית של המונצח. הייתי משתכנע , כי,אולי, הווה כנטען אם היו מוצפות אל פני השטח פירכות או תמיהות שניתן לבסס עליהן מסקנה ודאית ו/ואו אפילו ספק באשר למהימנות המונצח . אבל מכל מה שהונח בפני עד כה ובהמשך .לא מצאתי שכך היה .ולכן דחיתי טענה זו. ב. העדר זיכרון דברים בו היה על העד להנציח שיחה עם בעל חנות ספרים ברחוב השומרון תל אביב. העד העיד לאחר זמן, לא מצאתי ולא הוכח לי כי לעד זה היו עניין, ומניע מיוחד להפליל את הנאשם . לכן פגם וחוסר זה מצערים .אך אין בהם כדי לפגום עד כדי הטלת ספק סביר בתוכן המונצח . מה גם שהעד זוכר את אשר הושמט . ג. אי עריכת עימות . לשיטת הסנגור העובדה שלא בוצע עימות בין הנאשם למר שור פוגמת קשות בחקירה ובהודעה .עימות הינו מפגש מפוקח ומבוקר בהסכמה בין החשוד למתלונן וקיום עימות הינו תנאי הכרחי בכל חקירה ולא ניתן להשלים חקירה בלעדיו. . אבל גם כאן אינני מאמץ את גרסת הנאשם לעניין זה .כיוון שלאחראי החקירה שמורה הזכות לבחור בטאקטיקות חקירה ,ובכלי חקירה חוקיים הכל על פי שיקול דעתו .ומשבחר שלא לערוך עימות פעל כדין .ובהעדרו של זה לאור מכלול הראיות שלוקט והונח בפני לא מצאתי פגם . ד. יש חשיבות מרכזית לאי יכולתו של השוטר להבחין בין ספר מקורי לספר מזויף. לא מצאתי די בטיעון זה כדי להטיל ספק באמינותו של עד זה וזאת ראשית מהטעם שעד זה הינו שוטר חוקר ולא מומחה לדפוס . ועניין המומחיות והידע בדפוס ולעניין ההבחנה המתבקשת בין זיוף למקור העידו עדים אחרים .ולעניין חקירתו בשלבים בהם פעל די לי אם קבל הנחיות והיה מודע לחשדות המתבררים ולבעיתיות של הנושא והנפשות הפועלות כדי שאשוכנע כי החוקר פעל בידע ,מקצועיות ויושרה חקירתיים .ודי לי בכך לעניין זה והיבט זה . עדת התביעה גב' רחל גבאי מומחית מז"פ ממעבדת המסמכים העדה העידה כי: הינה בעלת כישרון ,ידע וותק בתחום הדפוס ,מסמכים במעבדות מז"פ. העדה הגישה חוות דעת מומחה ת/16 .ממנה עולה כי הכריכה (שהנאשם כזכור היה מעורב בהדפסתה ואיסוף המוצר המוגמר) בחלק מהספרים הייתה מזויפת.ואילו ההדפסה עצמה מקורית. זה המקום להבהיר שעסקינן בהפקת /יצירת ספר .ולעניין זה כשהמוצר כבר מוצר מוגמר (ספר וכריכה ) לא ניתן להפריד שוב בין השניים לשני מוצרים נפרדים. שכן הנאשם על פי כל מבחן .אסף ,הוביל ואיחסן ספרים מוגמרים ולא גליונות דפוס בנפרד מכריכות ודי לי בכך לצורך הוכחת יסודות העבירה בתיק זה.אפילו אם הספרים אותם בדקה ,תוכנם המודפס. הודפס בדפוס המקורי בו הודפסו הספרים המקוריים. השגות נוספות של ההגנה וטיעוניה בטרם כניסה בעובי הקורה לטיעוני הנאשם יצוין ויוזכר שנית כי הנאשם כפר באופן גורף בכל שיוחס לו למעט האחזקה בספרים שנתפסו שלשיטתו ,ובספק , הינם מזויפים. שוב כאן ועכשיו ,יוער ויובהר כי חרף כפירתו הגורפת . כעולה וכמשתמע מכל מה שהונח בפני .הנאשם לא כפר בכל שנקבע קודם כממצאים עובדתיים בהעדר חולק ו/או ראייה נגדית המפריכה ו/או מטילה ספק סביר בנטען. לשיטתו הופלה לרעה יחסית למעורבים אחרים שלא הועמדו לדין.(ראה נ/11). לעניין זה יאמר כאן ועכשיו כי טיעון זה דינו להתברר לא בפני. שכן, אין לי בפני אלא את כתב האישום שמניחה בפני התביעה ותו לאו .לשון אחרת אין לח"מ ולחבריו לכהונה שום היגד לא לטוב ולא לרע באשר לשיקולי התביעה את מי להעמיד לדין. אין כאן ולא מצאתי כאן, לא "זוטי דברים "ולא "הגנה מן הצדק" . נהפוך הוא ראוי כעולה וכמשתמע ממכלול הנסיבות בכלל ובסוג העבירות זה בפרט ,כי אשמתו של הנאשם תברר עד תום. שכן מדובר בעבירות שהן פרי תכנון מראש ,מחשבה תחילה וביצוע רב שלבי שכל יעודן הוא בזיזה צינית ושלא כדין של פירות עמלו של יוצר . עשיית רווחים שלא כדין ושלא בהסכמה ע"ח הזולת שהשקיע את הונו אונו,זמנו, כישרונו ותושייתו בהפקתם וגיבושם לכלל מוצר מוגמר (ספר מקורי) החל מהרעיון/הסקיצה הראשוניים ,עובר לכתיבה, עריכה ,הדפסה ,הגהה, כריכה ,פרסום שיווק והפצה.אין מקום ל"זוטי דברים ואף לא ל"אבק" זוטיות דברים בעבירות אלה . אשר לטיעוני "הגנה מן הצדק" ,טיעונים נכבדים וחשובים אך אלה נועדו בעיקר למקרים בהם קיימת נגישה ברורה וניצול ציני בוטה , ולא מידתי של סמכות ו/או עינוי דין .לאחר שעיינתי במקובץ ובנטען לא מצאתי שזה המקום ואלה התנאים לעשות שימוש חריג בסמכותי ,כפי שהתבקשתי ,לזכות את הנאשם בשל "הגנה מן הצדק".כיוון שלא שוכנעתי שיסודות דנן אותם הזכרתי זה עתה באו לעולם כאן בתיק זה ובנסיבות דנן. לשיטת הנאשם .עד התביעה מר אורן בחש מאחורי הקלעים וניהל את החקירה ,לפי הבנתו , על פי שיקוליו ,ובמשתמע לא תמיד אגב הקפדה להישאר צמוד לממצאים ולעובדות שבשטח.טיעון מעניין שאולי מקומו במקום אחר אבל לא כאן לא שוכנעתי מכל מה שהובא בפני שהיה ,או יש לעת' מר רם אורן אינטרס מיוחד להפליל את האשם דווקא מכל האחרים ,ולטפול עליו אשמות שווא.דחיית ההליכים האזרחיים אין בה להצביע ולו כזית על כוונת הפללה ,כל שיש בה ,על פי כל הגיון במצב דברים זה ובמיוחד כשאין כל היכרות קודמת בין מר אורן לנאשם .בבחירתו של הנאשם מכל האחרים כנתבע בהליכים אזרחים יש ,אולי, בחירה טאקטית של קו התביעה האזרחית להתנהלותה ותו לאו. הנאשם,לשיטתו, נפל קורבן לתעלוליו/ מעשיו של הסוכן דוד.(שכן הלה נעלם מיד עם פרוץ הפרשה ולא נעשו ניסיונות רציניים לאתרו) וחלקו של הנאשם מזערי ושולי במעשים ,אם בכלל. לא שוכנעתי כי אכן כאלה הם פני הדברים ,גם ובעיקר משום שלא החוקרים ולא אנשי המשטרה נחקרו על אפשרות זו וראייה ממשית ,פרט לסברה, שאוכל להסתמך עליה ולהשתכנע ממנה שכך אכן הווה עד לכלל הטלת ספק בגרסת התביעה .לא הונחה בפני. ראיות התביעה ומהימנות עדיה מול ראיות ההגנה ועדיה ועל מה למה ומדוע ראוי להעדיף את גרסת ההגנה ולהטיל ספק בגרסת התביעה וראיותיה עת' מר רם אורן מר אורן העיד כי: הינו בעלי ה של הוצאת הספרים "קשת" וכי הוא האחראי על קשר עם הסופרים.לרבות על ההתקשרות העסקית בין הסופרים להוצאה .- בהעדר חולק ובהסכמה ייקבע שכממצא עובדתי שכך אכן הווה . העיד על פרטי התקשרותו עם הסופרת צרויה שלו מחברת הספר דנן.וכי קבל ממנה ,כנגד תמורה, את זכויות היוצרים ביצירה .(עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת ה 9.12.02 ש' 10 ).נחה דעתי ,לאור דבריו של העד שם . ולאור דבריה של היוצרת בפני שלכך התכוונו הצדדים (העד וגב' שלו ) בהתקשרות ביניהם.לא מצאתי ממש בטענת ההגנה כי הזכויות במועדים הרלוונטיים כלל לא נמסרו לעד.כיוון שמצאתי בדברי העד ובדברי העדה על פי כל הגיון .גמירות דעת והסכמה מלאה לעשות כן ודי לי בכך.לכן טענת הנאשם לעניין זה נדחית. עוד דחיתי את הטענה כי גב' שלו כלל לא כתבה את הספר .מצאתי לנכון לדחות טיעון זה משני טעמים. ראשית הגב' שלו ומר אורן העידו כל אחד על מעשה הכתיבה והרכישה . ומכל מה שהונח בפני ראיות ופרוטוקול דיון .לא שוכנעתי שהספר דנן ניכתב ע"י אחר/ת זולת גב' שלו. קרי ,לא שוכנעתי כי פני הדברים היו שונים ממה שהוצג לי ע"י התביעה. העד העיד כי בנמצא גם מפיצי מישנה אחרים ולא רק "סטמצקי". בחנתי טיעון זה .לאור מצאי הראיות והעדויות .ואין בנטען כדי לגרוע מאחריותו הפלילית של הנאשם .לו היה פועל בתום לב כנטען ,חזקה עלי שערנותו/ זהירותו כאיש עסקים ומפיץ שומר חוק .ערנות / זהירות המבוססת על היכרותו את השוק דנן על כל הכרוך בו . הייתה צריכה להתעורר זה מכבר לאור הקשרים המוזרים / חריגים כולשהו עם אותו "דוד". מר אורן העיד כי פגש בנאשם במרץ 2000 (עמ' 6 ש' 22 לישיבת ה 9.12.02). טוען הנאשם כי המפגש לא הוקלט ולא הונצח ע"י החוקרים ו/א ע"י מר אורן. גם לנטען כאן אינני ניזקק כיוון שהיה ניתן להציף אל פני השטח את התמיהות בחקירה נגדית ו/או בעדויות הזמה .ולא כך הווה .כאן לעניינו ולעניין היבט זה.ולא מצאתי לנכון להיזקק כאן לממצאים שנקבעו בהליך האזרחי בידי מוטב אחר.בין היתר ובעיקר כיוון שאת ממצאי והתרשמותי מהראיות והעדויות אני קובע לאחר התרשמות בלתי אמצעית ומכלי ראשון של כל מה שמונח בפני כדין . ובהעדר הוראה מפורשת בדין .מעדיף אני את כל שהונח בפני ואת רישומי ע"פ החלטות וקביעת ממצאים עובדתיים .מחוץ לדיון זה.תימוכין ותנא מסייע לקביעה זו מצאתי בפסק הדין שהגישה ההגנה בסיכומיה . ע"פ 277/81 שולם הלוי נגד מדינת ישראל פ"ד לח(2) 369.שם הושאר שיקול הדעת לשופט הדן בבקשה לעשות שימוש או להימנע בפסק דין אזרחי לקביעת ממצאים בפלילים.כיוון שמדובר שם בהמלצה אך לא בפסיקה מחייבת.אפילו אם הפסיקה בערכאה האזרחית הינה פרי של הסכמות שקבלו תוקף של פסק דין. בשולי הדברים לעניין זה מצאתי לנכון שאולי הייתי נוטה לקבל את המוצע אם הכפירה לא הייתה כללית וגורפת. כיוון שהכפירה הייתה כללית .מוצא אני כי הדרך היחידה ,ההוגנת והצודקת ועל פי דין לקבוע ממצאים בהליך פלילי היא ואך ורק בהסתמך על התרשמות אישית ובלתי אמצעית של היושב בדין מכל מה שהובא בפניו. 5. הסנגור הלין כי הפגישה בין העד לנאשם לא תועדה ולא הונצחה.כל שנותר לי לעניין זה הוא להצטער בלבד. חוקרים פרטיים המלקטים ראיות ומידע חופשיים להנציח את אשר ליקטו כפי שימצאו לנכון .וכל ליקוי בהנצחה ,אי בהירות ,פירכה ,או תמיהה יפורשו בהרחבה לטובת הנאשם . אבל אי הנצחה כמקובל ,למשל , בחקירה משטרתית .יש בו ,אולי ,טעם לפגם.אך לא כזה שיש בו לאיין את כל גרסת העד.ולכן גם דינו של טיעון זה.להידחות. 6. מר אורן העיד כי הנאשם אמר לו כי הוא יודע מי עוסק ב"זיוף ספרים"(עמ' 6 ש' 23 לפרוטוקול ה 9.12.02).והסתירה עליה מצביע הסנגור בין הנטען כרגע לבין אמרת העד באותו פרוטוקול ובאותה ישיבה בעמ' 7 ש' 7 איננו סתירה מהותית המצביעה על אמירת שקרים , תככנות וניסיונות לטפול אשם שווא על הנאשם. וזה הדין וזה המצב באשר לטיעון כי הגב' שלו עצמה בזזה את היצירה מכותבת אחרת. כל זאת כיוון שניתן לנאשם יומו בבית המשפט גם בנושא זה (כמו למשל באמצעות העדת עדי /ראיות הזמה ).וראיות התביעה ומהימנותן נשארו על תילן חפות מכל ספק המחייב אותי להתעלם מהן (ראה גם עמ' 10לפרוקול ישיבת ה 9.12.02 ש' 2 : ועמ' 11 לישיבה הנ"ל ש' 1). מעט ובקצרה לעניין ההגנה מן הצדק הסנגור טען כי הנאשם ראוי להגנה מן הצדק וזאת בגין המדיניות הסלקטיבית לשיטתו , של התביעה שבחרה להעמיד לדין אותו ולהתעלם מחנות גדולה ברמת גן שעסקה גם היא בהפצת עותקים מפרים. טיעוני הסנגור נתמכו בפסיקה וניתוח מרתק ומעמיק של זכות זו. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה דנן כיוון ש: הסמכות השיקולים ,וההחלטה את מי להעמיד לדין, מתי ובגין אלו אשמות .ואת מי לא מוקנה בלעדית לתביעה . שיקולים אלה ,הינם שיקולים לבר משפטיים. לשון אחרת סמכותי שלי כשופט שלום היושב בדין באה לעולם רק לאחר שהונח בפני כתב אישום .והינה מוגבלת ומוגדרת לבירור הדיון שבפני על פי דין .סמכות זו לא משתרעת ולא מתרחבת למחוזות אחרים .אל מחוץ לכותלי אולמי ,ולשעות הדיון והכתיבה בתיק זה . לכן חרף האמור בפסיקה שהובאה .לא מצאתי לנכון להעתר .מוצא אני כי במסגרת האיזונים והבלמים שהם נשמת אפה של חברה דמוקרטית ושומרת חוק .אל לי להתערב ,ולהרחיב את סמכויותי למחוזות רחוקים.שנית ,לא שוכנעתי , כפי שציינתי כבר קודם שזה המקום ואלו הנסיבות (סוג העבירות ותחכומן ,והנזק הכלכלי הרב ,שלא לדבר על עוגמת נפש הנגרמים לקורבנות) לעשות שימוש חריג בסמכות הטבועה להגנה מן הצדק המוענקת לי על פי דין .ולבטל את כתב האישום מהנימוקים אותם העלה הסנגור. עדת התביעה צרויה שלו: עדה זו העידה כי: הינה בעל זכויות היוצרים בספר בעל ואישה . הסנגור ניסה לתקוף את טענתה . אבל לענייננו . בהמשך לשצוין ונקבע קודם ומבלי להיכנס . לפרטי טיעוניו של הסנגור. מצאתי מכל מה שהונח בפני קודם וממה שיפורט בהמשך כי בעת ביצוע המעשים הנאשם האמין וידע כי הוא לא רכש כל זכויות יוצרים ביצירה .ושנית , לא הוצג לו באופן פוזיטיבי מי הבעלים בזכויות אלה .ולבסוף ,למצער אגב התעלמות ועצימת עין את הנאשם לא עניין והוא גם לא טרח לברר מי הבעלים. לשון אחרת נחה דעתי כי הנאשם ביצע את אשר יוחס לו במודעות ,למצער ברמה גבוהה ביותר של סבירות כי הוא מפר זכויות יוצרים , מכין העתקות מפירות ודואג להפצתן כנגד תמורה .ודי לי בכך. לכן ובגין כל שניכתב זה עתה אינני ניזקק לאבחנות הדקות של הסנגור באשר למצוין בחוזה ההתקשרות בין העדה למר אורן המוציא לאור. לעניין זה ראה גם את אשר כתבתי מעט קודם לכן לעניין זה של חוזה גורף, וגמירות הדעת של מר אורן וגב' שלו בהתקשרות שביניהם שבניסוחה . לפיכך ,כאן ולעניין ההיבט הפלילי של המעשים בתיק דנן , לא מצאתי כל פגם .שיש בו את הדיות המספקת להטיל ספק בגרסת התביעה ומהמינות עדיה וראיותיה. אשר על כן .בהסתמך על האמור ולאור התרשמותי מאופן הופעת העדה בפני . אני נוטה להאמין לה ולהעדיף את גרסתה העובדתית . על פני טיעוני ההגנה וגרסתה. עת' גיל שמואלי -חוקר פרטי עד זה העיד כי: הינו חוקר פרטי מורשה ובעליו של משרד לחקירות פרטיות - בהעדר חולק יקבע כממצא עובדתי שכך הווה. כחוקר פרטי מורשה .מוסמך העד על פי דין ללקט מידע וראיות ולהנציחן הכול על פי שיקול דעתו ועל פי דין.לשון אחרת מוקנה לו חופש להנציח את כל שילקט ובתנאי שמלוקט ישקף נאמנה את אשר. ואין כל כלל וכל תכתיב שבדין כיצד עליו להנציח את ממצאיו וכיצד עליו להגישם ללקוחו,מזמין העבודה. העד אורן רם שכר את שירותיו והטיל עליו למצוא אם בשוק "מסתובבים " עותקים מזויפים של הספר דנן.ואם אפשר להתחקות אחר מקורם. גרסתו עומדת בסתירה לגרסת ע"ת רם אורן שהעיד כי מר שמואלי פנה איליו מיוזמתו. לא מצאתי בסתירה זו סתירה מהותית המאיינת את אמינות העד ומטילה בה ספק וזאת מהטעם הבא אי ההתאמה היא שולית וזניחה ואין בה כדי להצביע על איכות העבודה .ומהמנות הממצאים שלוקטו.שנית,לעובדה מי פנה למי ולמה ,בהקשר זה יש אולי השלכה כולשהי לעניין שכ"ט של החוקר ולטכניקות/ מדיניות השיווק של מרכולתו (גבוה יותר אם ניהל את החקירה כחקירה יזומה מתחילתה ,ונמוך יותר אם ליקט במהלך עיסוקיו האחרים את המידע הנ"ל ובא להציעו ,ביוזמתו , למי שחשב שיהיה מעוניין בו.) ותו לאו. ודי לי בכך. 4. העד תיאר ופירט את עבודתו,חשדותיו ,באחרים והתמקדותו, בערבו של יום בנאשם .מה עשה ,מה ליקט ומה הנציח . 5. ידע שלנאשם אין בית דפוס .לשיטת הסנגור החוקר היה ממוקד בנאשם בלבד ולא מיצה כיווני חקירה אחרים.לעניין זה מצאתי כי אפילו אם העד התרשל .והעדיף להתמקד בנאשם .העד הצליח בסופו של דבר שכן,כזכור, בחזקתו של הנאשם, ברכבו, נתפסו ספרים מזויפים .ודי לי בכך כדי להשאיר את כל שטען והעלה העד בחקירתו על כנו . ולקבוע, שגם בנוגע לעד זה. לא אויינה גרסת התביעה ולא קועקעה. 6. טען ארוכות שמר אורן שיבש את החקירה בכך שלא התיר /לא דאג להנציח את פגישה עם הנאשם בהקלטה . בחר נתונים באופן סלקטיבי ומגמתי .ודחה את הכנסת המשטרה לתמונה . לא מצאתי בכל הנטען , שמר אורן נהג בצורה חריגה המטילה בו פגם ו/ואו מצביעה על מניעים נסתרים כלשהם. כיוון, שאדם המזמין חקירה פרטית רשאי/זכאי לקבוע לעצמו את סדרי העדיפויות .לברור מהמצאי את החשוב לו והעדיף בעיניו כראות עיניו .לא מצאתי בכל אלה,בנסיבות תיק זה ,אפילו אם כך אכן קרה . פגם שיש בו די כדי להטיל ספק באמינות גרסאותיהם של מר אורן ומר שמואלי. עת' מר עומר מנוס- חוקר פרטי עד זה העיד כי : כי הוא מסוגל להבחין בין ספר מזויף לספר מקורי וכיצד (על פי שינויים והבדלים קלים בדפוס) ראה עמ' 37 ש' 4 ואילך לפרוטוקול ה 19.12.02). העיד כי הינו חוקר פרטי מורשה. עסק בחקירה פרטית לאיתור ספרים מזויפים. העיד כי ביצע "ביומי קניה". העד לא זכר אם הביומים הוקלטו .לעניין זה של ההנצחה והעדרה התייחסתי קודם לכן . בקצרה ובבחינת מן המעט המכיל את המרובה יאמר שאני מיצר על כך שלא הונחו בפני הנצחות למיניהן. אך אין בכך כדי לגרוע ממהימנות העד .וזאת מהטעם שלא מצאתי כל חשש ו/או אפילו בדל של חשש שמאן דהוא ,מכוונות או מניעים כאלה או אחרים .ניסה לטפול אשם שווא על נאשם זה דווקא.מה גם שאין ולא הייתה בין השניים היכרות קודמת כלשהי ,מחויבות,ו/או טינה חלילה. והעד זכר היטב את שהעיד עליו. העיד כי קבל מידע מאחת החנויות ("ספרי מדי"). שהחנות רכשה מאחרים ("מספרי ניר") את ספריה (ת/8) שעה שמחנויות אחרות לא קבל . לשיטת ההגנה בתמיהה / חוסר זה יש להצביע (בין אם מעט במפורש ויותר במשתמע) על חקירה שטחית ו/ואו מגמתית. אינני רואה את הדברים עין בעין עם הסנגור כיוון,ראשית ,שלא תמיד חוקר משטרה בכלל וחוקר פרטי בפרט שהאמצעים החוקיים שהחוק התיר לו לפעול במסגרתם בשונה מאלה העומדים לרשות החוקר המשטרתי מצומצמים ובמשורה.ושנית בכל המכלול שלוקט והונח בפני , לרבות ובעיקר אמרותיו של הנאשם יש דיות מספקת לחברו ולקושרו לביצוע העבירות דנן.ואפילו אם היו מפיצים אחרים לא מצאתי בליקויי החקירה ובחוסרים שבה עליהם הצביע הסנגור דיות מספקת להטלת ספק במהימנות עדות עד זה ותקפותה. בעיקר מהטעם שגרסתו של עד זה משתלבת עניינית וכרונולוגית עם שאר הראיות בתיק דנן. עת' מר עידן שור-חוקר פרטי עד זה העיד כי: הינו חוקר פרטי מורשה .והיה בצוות החוקרים שטיפל בחשיפת הפרשה דנן. ב - 8.3.00 עקב אחרי הנאשם . במעקב זה צפה בנאשם אחר הנאשם כשהוא נע מדפוס שורש לכרכיית הלבבות , נוטל משם ספרים ומעמיסם לרכבו ומשם נוסע למחסן במושב "בית עריף". העד ציין כי הבחין כי על הספרים המועמסים מצוין השם "בעל ואישה".וכי הבחין בשם שעה שעבר בסמוך אליהם אך לא הנציח את השם בצילום בקלטת המעקב. לא מצאתי בפגם זה פירכה שיש בי די כדי לפגוע במהימנות עד זה וממצאיו כיוון שמייד השיב והסביר כי :"ת.לא כל מה שאנחנו רואים ניתן לצלם בהסתר " מצאתי בתשובה זו תשובה רצינית כינה ,לא מתיפיפת ומדויקת ודי לי בכך. שנית , בדומה לחוקר עד התביעה הקודם .גם עד זה הינו נטול כל היכרות קודמת עם עם הנאשם ו/או מניע זר כלשהו להפליל דווקא את הנאשם שבפני .כשלכל שאלה חוברת ,בנוסף , ראשית ההודאה של הנאשם . קלטת ההנצחה פסולה כיוון שאין בה הקלטה רציפה ,הינה מקוטעת וקיים חשש ל"בישול" המונצח.מטעמי זהירות ואגב עשיית שימוש בפרשנות מרחיבה ולחומרה של הכללים שבדין באשר לקבילות המונצח .לא אסתמך על המונצח בקלטת בשונה מדבריו בע"פ של העד בפני .ודי לי לעניין זה בדבריו ועדותו של העד שלא קועקעו. לכן ייקבע כממצא כי הנאשם נצפה ע"י העד במועד ובמקומות שתוארו קודם כשספרים אותם העמיס היו עותקים של הספר "בעל ואישה". עת' -מר מיכאל רייזמן עד זה העיד כי: הינו בעליו של דפוס "ניידט" המדפיס על פי דין ובהיתר בעל זכויות היוצרים את הספר דנן. העיד על טכניקת ההדפסה והפקת של גיליונות הדפוס ,חיתוכם .וכריכתם. העד הבהיר והדגים לבית המשפט (בעזרת זכוכית מגדלת) כיצד וע"ס מה הינו מסוגל להבחין בין עותק מקורי לעותק מפר . העיד כי מר יאיר לוי עבד בדפוס כנהג מוביל (עמ' 44 ש'23 לפרוטוקול הדיון מה 19.12.02). העיד כי בדק אישית את הספרים שנתפסו.ומצא שהינם לא מקוריים וזויפו.(עמ' 45 ש' 3 לישיבת ה 19.12.02) הבדיקה שביצע בדיקה מדגמית .ונמצא שכל הספרים שדגם אקראית זויפו. לעניין זה אבהיר כי די לי בבדיקה זו כדי לקבוע שהעותקים שנבדקו נמצאו מזויפים ודי לי באלה כדי לקבוע כי הללו זויפו /הודפסו שלא כדין ושלא בהיתר. העיד על כישוריו העדיפים על כישורי בעלי חנויות ספרים לעניין האבחנה בין עותק מקורי למזויף.כיוון שיש לו ידע מקצועי בתעשיית הדפוס וכיוון שהוא המדפיס המורשה של הספר. העיד באופן כללי על לוח הזמנים להדפסת ספר (מהטקסט הערוך והמוגה ועד לסיום כריכתו) אשר על כן ומהטעם שעדותו של העד מהימנה עלי.יקבע כי: העותקים שבחן עותקים מזויפים המה . משך הזמן ל"בואו לעולם " של ספר מכתב יד ערוך ומוגה ועד לאחר סיום כריכתו הוא הזמן המוערך על פי לוח הזמנים שקבע העד .אך לוח זמנים זה איננו קשוח ומוצק אלא אפשר וסביר שקווי ההיקף שלו יהיו מעט "עבים יותר".קרי לא בהכרח מדוקדקים ומדוייקים. מצאתי לנכון לקבוע כך כיוון שבחקירת העד לא העלה כי עסקינן ככלל ,ובספר זה בפרט בזמנים מדוייקים. שוכנעתי שסביר .שהנאשם אכן היה בארץ בזמנים הנתונים הרלבנטיים לביצוע העבירות דנן .ראשית בשל כל שצויין זה עתה . ומהטעם כי טיעון זה העלה רק עתה ולא ניטען ע"י הנאשם בחקירתו במשטרה ולא בפני כטענה מקדמית המשקל הראייתי של הנטען קלוש כולשהו .ודי לי בכך. ראיות ממצאים ומהימנויות נוספות באשר לעבירת "ההתקנה" עת' מר עימנואל טוויג -בעל כרכיית "הלבבות" העד העיד ובנוסף, הונחו בפני ,בהסכמה ,שתי הודעותיו. מן המקובץ עולה כדלקמן. ב ת/ 17 הודעתו הראשונה של העד שנגבתה ב27.3.00 העיד העד כי: א. עובר ל 2.3.00 התקשרו לכרכייה מ"דפוס שורש" .שוחחו עם אחד העובדים וביררו עלויות כריכה של 2500 עותקים של ספר אחד.מאוחר יותר שוחח בטלפון עם דפוס שורש ונאמר לו כי גיליונות הדפוס לכריכה יגיעו איליו (ת/17 עמ'1 ש' 2 -15). ב. ב - 2.3.00 התקבל החומר בכרכייה ונרשמה הזמנת עבודה כדין בת/20 ,ספר ההזמנות. ובפועל חרף העובדה שבהזמנה צוין 2500 עותקים נכרכו והוכנו 3000 . ג. שם העבודה שצוין בספר ההזמנות (ת/ 20) הוא "בעלים ואישהו" ששונה אח"כ עם חשיפת הפרשה מ"בעל ואישה".. וזאת מתוך פחד.(ת/17 עמ' 2 ש' 12-22).לשון אחרת ,לזכות העד יאמר כי כבר בהזדמנות הראשונה הוא לא היסס להציג עצמו באור עגום ופרש את כל הידוע לו .אע"כ ,גם בהסתמך על עובדה זו, נוטה אני להאמין לגרסתו כולה. ד. דפוס שורש "לחץ" על העד להשלים בדחיפות כריכת 1000 ספקים לשיווק ואכן הללו סופקו ב 8.3.00.והוכנה תעודת משלוח כדין (ת/21). העד לא זכר על איזה רכב הועמסו הספרים וגם להתפתלות באשר למספר הספרים המשתנה הנקוב בת/21 לא ייחסתי חשיבות מרובה לעניין המהימנות שכן לעניינו הינה זניחה כל שהוא.ואם אי הדיוקים תחילה והתיקונים המאוחרים נעשו שלא בשוגג ובמחשבה תחילה סיבתם ,אולי אחרת,.... ודי לחכימה ברמיזה .שכן אולי שלא לשמה התכוון מאן דהוא בכרכייה לעניין רווחים ,תיעוד והכנסות לקיים את אמרת חז"ל ש"אין הברכה מצויה אלא בסמוי מן העין". בכל מיקרה לא מצאתי בפערים אלה דיות מספקת כדי לאיין את מהימנותו של עד זה. ה. זמן קצר ביותר לפני שהוצאה תעודת המשלוח של ה 8.3.00 הגיע אל העד טוויג .שאול מדפוס שורש .ושאול הוא ששילם לעד 2000 ₪ במזומן. ותיעד זאת כדין ברישומי עסקו. ו. יומיים לאחר מכן שליח מדפוס ה"שורש" העביר לעד שיק פיקדון של לקוח של הדפוס (ת/ 23) וקיבל מידי העד 2000 ספרים .ראה לעניין זה גם את ת/ 22 -תעודת המשלוח .(ות/ 17 עמ' 3 ש' 5-16). לאחר שנישאל העד על פשר הפערים בין המצוין בתעודות לבין מספר הספרים שהעבר בפועל ציין כי מדובר בטעות "זה בלבול".והראייה לכל שעסקינן בטעות שבתום לב הוא התיקון שבוצע ב תעודת המשלוח מה 8.3.00 (ראה ת/21 שם תוקנה הכמות מ1000 ל 2000ספרים). שם תוקן הכתוב ואף ניתן הסבר שהניח את דעתי שהנכתב בטרם תיקון ניכתב בתום לב . כעולה וכמשתמע בהקשר דברים זה ומארג הקשרים בין הנפשות הפועלות . "בהתחלה הוא לקח 1000 ואח"כ עוד 1000 לכן תיקנתי לו ל 2000.השליח היה לוקח בכל פעם 1000 חתיכות בערך" (ראה ת/ 17 עמ' 5 ש' 4-8). ח. העד טוויג העיד כי האדם , השליח שהביא לו את שיק הפיקדון הוא היה זה שבא ונטל את הספרים שלוש פעמים.העד אף מסר תיאור פיזיולוגי של השליח (ראה ת/ 17 עמ' 5 ש' 21-25).ושב וציין שעסקינן בשליח ולא במזמין . ראה הסיומת של ת/ 7 עמ' 6 ש' 10-13). כהוא מציין כי השליח לא יכול להיות שאול שור אלא בנו אמיר שור (שכזכור ,בהעדר חולק יקבע כי עבד בדפוס בתקופה הרלוונטית ,הכחשת מר שאול שור שהיה בקשר עם הכרכייה ,או שהעביר אליהם כספים והמחאות .בסוף בעדותו המאחרת ציין העד טוויג כי האדם שהביא את השיק לביטחון אינו אותו אדם שלקח את 2000 הספרים האחרונים .ודי לי בכך. די לי גם בהעדר מניע סביר ו/או ניסתר של העד לשקר לעניין קביעה חיובית של מהימנותו , ולעניין התמיכה וההשבחה הנדרשות לעדותו והודעותיו של אמיר שור. לא מצאתי בשוני בין המצוין בעדותו לבין תוכן עדותו בפני פגם המטיל צל על אמינותו .כיוון שההבדלים כאן ,ע"פ כל מבחן הגיוני , הינם זניחים ושוליים.נחה דעתי שכך הווה ראשית ,בהסתמך על המצוין בהודעת העד טוויג ב ת/ 18 עמ' 2 ש' 28 - עמ' 3 ש' 9) " אני לא זוכר כי כבר ברח לי מהזיכרון כל החקירה הזאת ... עבר חצי שנה ואני לא זוכר" . "אני לא שם לב , כל פעם בא שליח אחר ולוקח"(ת/ 24 12). ושנית, בהסתמך על שנפסק בע"פ 869/81 שניר נגד מדינת ישראל פ"ד לח(4) 169, 230-231 וקדמי "על הראיות " (מהד' 3 ) עמ' 1611-1616). בנוסף ,מכל מקבץ הראיות והעדויות עולה כי הנאשם היה הרוח החיה אם לא,אז לפחות, אחת מהדמויות המרכזיות ב"ייזום" ההדפסה דנן והפצת המוצר המוגמר. העובדה שהעד חוזר ומציין שלא ראה מעולם את הנאשם ופגש בו לראשונה רק בדיונים המשפטיים השונים.בטענה זו, אין בה לכשעצמה ומבלי לנתקה מהמכלול כדי להטיל ספק במקבץ הראיות והטיעונים שהביאה התביעה .כיוון שמראיות אחרות , כפי שאוזכר קודם ויפורט מעט בהמשך. במועדים הרלוונטים , נתפסו בחזקתו של הנאשם ספרים מזויפים שנכרכו בכרכיה.ודי לי בכך לעניין זה, כדי לקבוע שכך הווה. עוד , עולה כי הנאשם דנן אכן היה בכרכייה הנ"ל .וגם אפשר שקבל את הספרים לאו דווקא אישית מהעד (דבר זה של מסירה אישית לא לובן דיו בחקירה נגדית וחבל ) לכן ,לא מצאתי, כנטען ע"י הסנגור ,כי הנאשם נפל קורבן לקונספירציה עליה "ננעלה התביעה". העד העיד כי : "ת. שלושים שנה את כל הספרים .וכל ספר וספר רשום כל הזכויות שמורות .אף פעם לא בודקים אנו סומכים על בעל הדפוס"(עמ' 13 ש' 15 לת/24 ופרוטוקול הדיון בת.פ 3149/01 מה 19.2.02) לשיטת הסנגור אמרה זו יש בה כדי לבסס נתק מוחלט בין החבות בפלילים של הנאשם לפעולת הדפוס ולפעילות הכרכיה .שכן עסקינן בעבירות של כוונה . אינני רואה עין בעין עם הסנגור את תפיסתו את האירועים דנן . משום שהעבירות דנן אינן עבירות של כוונה מיוחדת אלא עבירות הצופות אל פני התוצאה .הדפסה הפצה וגריפת רווחים מהירה מבלי לשלם זכות יוצרים . לשון אחרת,מוצא אני כי , בעבירות אלה העוסקות רובן ככולם בנכסים וזכויות שאינן "ברות מישוש ונגיעה "זכויות שקל ורווחי לחמוס , די בקיומה של מודעות גורפת ו/או בהתנהגות שיש בה עצימת עין מפני הפרה אפשרית של זכויות יוצרים כדי שיוכח כאן ולעניינו קיומו של היסוד הנפשי בעבירות דנן. אשר לאיסוף הספרים מהכרכייה ע"י הנאשם לשיטת התביעה .הנאשם הוא זה שלקח את הספרים מהכרכייה וזאת משום ש: עת" החוקר הפרטי העיד על כך.( ראה עמ' 55 לפרוטוקול ישיבת ה 5.5.03). ת/ 27 קלטת הוידאו המנציחה את ההעמסה של הספרים ופריקתם במחסן בבית עריף. הספרים נתפסו מחסן בבית עריף . (ראה הודעת החוקר גיל שמואלי ועדותו בפני נ/7 עמ' 1 ש' 2-5 ופרוטוקול עמ' 12 לישיבת ה19.12.02) 3000 הספרים נאספו מהכרכייה ע"י הנאשם בשלוש פעמים נפרדות.(ראה הודעת טוויג ות/ 19 ת/20, ת/21 ,ת/22 ,ת/37, ת/39 חשבונית ת/39 כולם חשבוניות ותעודת משלוח ) .בקצרה מלוח הזמנים וההשתלבות וההצלבה בין הראיות השונות הודעת טוויג ועדות החוקר והנצחותיו מצאתי קשר ברור וחד משמעי בין הספרים לידיעה ולנטילת חלק פעיל ויוזם בהדפסתם ,וכריכתם , והפצתם לצרכן "מרכז הספר " בחיפה. תימוכין והשבחת מה למצוין לעיל מצאתי גם בעדותו של עת' מר רם אורן בתארו את פגישתו הראשונה עם הנאשם(ראה פרוטוקול ה 9.12.02 עמ' 9 ש' 6-7 ובחקירה נגדית עמ' 8 לפרוטוקול ה 9.12.02) "פגשתי את הנאשם לאחר שהגשנו תביעות אזרחיות נגד החנויות והמפיצים שהיו מעורבים וגם נגד הנאשם ביוזמתו של גיל שמואלי (החוקר הפרטי-ח.א) בפגישה נכחו גיל שמואלי , אני והנאשם זה היה במרץ 2000 בהרצליה". בפגישה אמר הנאשם שהוא יודע מי האנשים שעוסקים בגניבה או בזיוף של הספרים,סירובו / הימנעותו מלמסור לשניים מה מקורם של הספרים המזויפים אותם העביר לחזקתו של מר אורן כפי שיתואר מיד ובהמשך והציע לדאוג לכך שלא יעשו עוד זיופים של הספר הזה וספרים נוספים שלנו אם נבטל נגדו את כל ההליכים האזרחיים והפלילים. השבתי בשלילה והפגישה הסתיימה. בנוסף ,העיד מר אורן כי סמוך ביותר לאחר שהפגישה הנזכרת הסתיימה .עצרו השלושה ,מר אורן ,מר שמואלי והנאשם .ליד רכבו של הנאשם .והנאשם הוציא מהרכב כמה חבילות של ספרים מזויפים ואמר למר אורן לקחת אותם כי לו , לנאשם , אין מה לעשות איתם.וציין כי הוא מזהה את הנאשם .(מע' 7 לפרוטוקול 9.12.02ראה בנוסף לעניין זה (הסירוב הימנעות הנאשם למסור מידע אודות מקורם של הספרים המזויפים.את מזכרו של החוקר ויינטראוב נ/5 הודעת גיל שמואלי נ/8 עמ' 1 ש' 14-18). אשר על כן ,מהטעמים שפירטתי מעט קודם ,ומאלה שצוינו זה עתה .אני קובע כי התביעה הוכיחה על פי דין כי במועדים הרלבנטיים החזיק הנאשם בכליו (ברכבו) עותקים מפרים ביודעו שהם כאלה. לשון אחרת מן מהמשתמע והעולה ,עסקינן בראשית הודעה.(ידע מי ,יכולת לדאוג לסכל ולמנוע -כנגד תמורה של ביטול ההליכים -אין ולא צוטטה כל הכחשה מפי הנאשם על ביטול החשד ו/ואו הקשר בין הממצאים שהוטחו בו ע"י המשתתפים האחרים בפגישה ואמירת האמרה סמוך ביותר , כיומיים לאחר התפיסה ,ראה לעניין זה הודעתו של גיל שמואלי נ/7 ). אשר על כן ובהסתמך על הנ"ל אני קובע כי הנאשם הוא זה שנטל את הספרים מהכרכייה והובילם למחסן שבשליטתו במושב בית עריף כשנהיר וידוע לו שמדובר בעותקים מפרים . עת' -מר יאיר לוי עד זה עוסק בהובלות והעיד כי השאיל לנאשם את רכבו להובלות . דבר שלא הוכחש .דהיינו מעדות זו עולה כי הנאשם אכן נהג להוביל כמויות / מטענים של ספרים / גליונות דפוס וכיו"ב בעצמו. צודק הסנגור כי חשיבותה של עדות זו שולית הינה אם בכלל כיוון שמר טוויג העיד כי המוביל נטל כל פעם 1000 עותקים .בגלל שללוקח הספרים היה רכב פרטי . אשר לטענת הנאשם אודות חוסר ידיעתו ,תום לבו ,וכי נישלח ע"י "דוד" לשיטת הנאשם ,אין לו יד ורגל בהזמנת ההדפסה, והמזמין הינו אדם בשם "דוד".שממנו קבל הנאשם את הספרים בתום לב ובמסגרת עסקת בארטר. קווים לדמותו של "דוד" שנמסרו ע"י הנאשם בת/ 12 הודעת הנאשם מתאר הנאשם את "דוד " ומתאר את היקף קשריו והיכרותו עימו כהאי לישנה: "... אין לי שום ספק שאפגוש אותו בזמן הקרוב שכן אותו אני רואה מספר פעמים בחודש,ואשר ממנו קבלתי כבר מספר פעמים רב במשך השנים סחורות. הוא מסתובב בין בתי הדפוס ,וראיתי אותו הרבה פעמים, לאחר התפוצצות הפרשה הזאת לא ראיתי אותו, אולם אין לי שום ספק שאראה אותו שוב " . (ת12 עמ 5' 6 ). "....אין לי ספק שאפגוש בו בזמן הקרוב שכן ראיתי אותו הרבה מסתובב בשוק. שאלה-כמה עסקאות עשית עם דוד בשנים האחרונות. תשובה- אינני יכול למנות אותן כי הן היו רבות כוונתי יותר מעשר עסקאות ואולי גם כמה עשרות עסקאות שעשינו בינינו" (ת/ 12 עמ' 6 ש' 18-23). "אני מכיר אותו הרבה שנים" (ת/ 14 עמ' 2 ש' 10 ).מחד גיסה ולא יודע כיצד להגיע איליו ביוזמתו מאידך גיסה (ראה ת/ 12 עמ' 6 ש' 6-9). "ברצוני להוסיף כי כשיש לו ספרים הוא פונה אלי ומציע את ספריו אותי אם אני רוצה לרכוש אותם.ולא להיפך .וזו הסיבה שאין לי פרטים שלו" (ראה ת/ 12 עמ' 7 ש' 18-20). מעט תמוהה בעיני איך לאחר מסכת קשרים עסקית די הדוקה וממושכת הנאשם לא יכול למסור יותר פרטים מזהים אודות "דוד" כמו מספר טלפון להתקשרות ,לפחות אם לא כתובת עסקית. תמהתי.ותמהתי גם לא מעט גם באשר לאמינות גרסתו של הנאשם לעניין זה.תמיהה המתעבה לאור העולה והמשתמע מת/ 15 עמ' 2 ,ת/ 14 עמ' 1 ש' 26-27 .שם מוסר הנאשם לחוקריו כי לאחר פרוץ הפרשה "דוד" ש"היה מסתובב הרבה בשוק" ונעלם יצר קשר טלפוני -חד סיטרי עם הנאשם ודיבר עימו פעמיים לא שב והופיע. וחשוב יותר מכל כיצד היה בידי "דוד" ,לאחר מסכת יחסים עסקית מתמשכת מספר הטלפון של הנאשם ולנאשם לא הייתה כל דרך להשיגו ביוזמתו .אלא רק לשבת/להסתובב בשווקים ולהמתין להזדמנות ולפגוש בו ,במקרה... מארג קשרים עסקי שעל פי כל הגיון צריך לעורר חשד . כי אם עסקינן היינו בעותקים כשרים ולא מפרים,ובקשרים עסקיים מתמשכים , על מה ולמה אותו "דוד" .נהג אליבא דהנאשם כמו אותו "פילאי" בסיפורי חסידים שלפתע צץ משום מקום , מושיע ו/או מבצע ניסים . וחיש קל וכהרף עין מתפוגג ונעלם לאי שם .ומותיר מאחריו את הנושעים מתפעמים ופעורי פה. לא הבנתי ולא הונחו בפני לא הסברים ולא ראיות שיניחו את דעתי במידה כזו שיש בה להטיל ספק גרסת התביעה ו/או לקעקעה. ,ולאמץ את גרסת ההגנה שמה שאירע ,לעניין חלקו של אותו "דוד" אכן אירע . כמתואר ע"י ההגנה. לא זאת אלא שהנאשם ,שעה שכבר ידע שמתנהלת חקירה בה הינו מעורב כחשוד מרכזי ,חקירה בה טען / העלה בגרסה קודמת כי הופעל כזוטר תמים ע"י "דוד" .כי "דוד" התקשר איליו . אלה הם פני הדברים וזה המצב באשר לגרסה המאוחרת הכבושה כל שהוא שמסר הנאשם כי אחד בשם "מחמיד" העובד בכרכיית "אהרון " . כל זאת כאשר הנאשם עצמו מעיד על עצמו כי כבר היה נהיר לו שמשהו לא תקין וכשר עם הספרים והדפסתם. "ברור לי לגמרי שיש לי פה בעיה ,שכן קיבלתי סחורה אשר טוענים כלפיה כי אינה מקורית. ואינני יכול להוביל אתכם לאדם שנתן לי את הסחורה ובכך לעזור לעצמי" (ת/12 עמ' 6 ש' 14-17). כמוכן לעניין זה של מודעות מראש וחשש מפני ספרים מזויפים ראה ת/12 עמ' 5 20-21.ושם עמ' 6 ש' 14-17. לכן ובהסתמך על הנ"ל . אינני מאמץ את גרסת הנאשם באשר לקיומו ו/או למצער חלקו של "דוד" בפרשה דנן .כל זאת בדומה ובהמשך לקביעתי מקודם.בעניינו של "דוד" הנ"ל . עת- מר יוסי צפיר עד זה , חוקר משטרה העיד כי גבה את הודעת עד התביעה מר אמיר שור .(ת/31) העד העיד על נסיבות גבייתה ונסיבות התנהלות חקירתו. מן המקובץ עולה: העד לא ציין את שמו ,כגובה ההודעה ואת שעת גבייתה .לשיטת הסנגור עסקינן בפגם חשוב הפוגם באמינות המונצח . כפי שציינתי קודם בהכרעת דין זו . אינני רואה בכך פגם הפוגם קשות במנוצח.כיוון שראשית , לא שוכנעתי שפגם זה פוגם משמעותית בתוכן המהותי של גרסת העד.ושנית פגם זה ניתן לריפוי בחקירה נגדית.ואין כל נפקות מיוחדת לעניין זה גם כאשר עסקינן בעד נרקומן . בנוסף דרך ההנצחה ,הניסוח ומיקום הדברים נתונים לשיקול דעת החוקר כ"ז בתנאי שהמונצח מפי הנחקר יונצח נאמנה ועד כמה שניתן במילותיו שלו.המוסיף (בגוף ההודעה ,או מחוצה לה במזכר) הערות , בקשות ותיאורי שפת גוף ,לרבות הפסקות ברצף הדיבור הרי זה משובח . אך בהעדרם של הללו ואך ורק בשל העדרם לא ניתן לפסול על הסף ובאופן גורף הודעה שנגבתה . שכן , כזכור וכמצוין למעלה .לסנגור ניתן יומו ובהרחבה להציף פירכות והעדר סבירויות ואו פגמים ובקעים עמוקים המקעקעים את אמינות המונצח בחקירה נגדית. לשון אחרת ,לא מצאתי פגם יסודי כאן ובנסיבות גביית ההודעה ת/31. ראיות ההגנה וגרסאות עדיה עדות הנאשם הנאשם העיד כי: 1. הפנה את "דוד" לדפוס שורש לפי בקשתו של דוד והיה שליחו. הערתי את אשר הערתי בנוגע לאותו דוד ולא אוסיף . 2. כי הספרים שמכר .לא היו הספרים שהודפסו אצל שור אלא ספרים מסדרה אחרת. תנא מסייע לדבריו מביא הנאשם בתאריכים .מצאתי לנכון שלא להזקק לטעון זה ולא להסתמך עליו כיוון שהנאשם ידע שאין לו זכויות בספר וכי אינו מפיץ מורשה של "סטמצקי" לכן אין כל נפקות לטיעון שעסקינן במועד אחר ובספרים ("מקרה אישה") מסדרה אחרת . 3. נפגש עם מר רם אורן הייתה יזומה ע"י מר אורן כדי לברר את שהוטח בו כי הוא , הנאשם מעורב בזיוף הספרים. 4. הספרים יצאו לאור רק במרץ 2000על כן לא היה חשד כי הספרים בטרם יציאתם לאור זויפו. איני רואה עם הסנגור עין בעין את פני הדברים דנן , כיוון שעל פי כל הגיון ניתן עוד בטרם צאת הספרים "הכשרים" לאור ל"הערך במקביל" להדפיס עותקים מפרים ולצאת עמם לשוק .בכל תאריך בתנאי שיוצאו במחירים מפתים לסוחרים הנוהגים,כפי שהעיד בפני אחד הסוחרים (ראה במשך) לרכוש לפעמים ספרים ממפיצים "אקראיים ומזדמנים".במיוחד לקראת צאת הספרים הכשרים להפצה .ואז "למהול" עם הכשרים את המזויפים ולמכרם בעונה החמה של המכירה , הימים הראשונים של הוצאת הספרים למכירה לקהל . . ע"ה מר יואב בן משה עד זה העיד כי: הינו בעל חנות ספרים . כי קבל הצעה מסוכן ספרים בשם "דוד" לספק את הספר דנן. (עמ' 53 לישיבת ה 30.12.03 ש' 18). "דוד" הגיע לחנות.והציע לעד לרכוש כמות גדולה של ספרים יותר מעשרה.במו"מ הציע דןד לעד לרכוש עותקים במחיר מוזל ביותר(בהנחה של 50%) והעד רכש מאותו דוד 250 ספרים. העד מתאר את "דוד" (מבנה גוף, תסרוקת וכיו"ב.וכי אותו "דוד" הציג עצמו בפניו כסוכן של "סטימצקי".והעד האמין לו. וכי את הספרים רכש מדוד השונה בתיאורו מהנאשם ולא מהנאשם. לעניין זה אפילו אם אותו דוד שפעל אותה עת בשוק הספרים ,אכן בא לעולם ואכן הפיץ ספרים פה ושם .לא נהיר לי מדוע לאיש מאלה שבאו בקשרי מסחר עמו ו/או סחרו עימו אין יותר פרטים אודותיו .כמו שם מלא מספר טלפון של העסק , מספר עוסק מורשה על תעודות המשלוח / חשבוניות /קבלות שהיה צריך לתת על פי דין והיו צריכות להיות מתועדות על פי דין ברישומי הנהלת החשבונות של עסקיהם .-תמהתי ונותרתי עם התמיהה,ועם כך שאין בעדות זו מהטעם שבו נקבתי זה עתה די כדי לפגום במהימנות גרסת התביעה ועדיה. ע"ה מר ליאור שעיה עד זה העיד כי: עבד בכרכיית אהרון. הכרכייה בה עבד העבירה ספרים כרוכים לדפוס ניידט ו/או ל"סטמצקי". 250 עותקים נילקחו מהספריה ע"י מר רם אורן עצמו. ב15.2.00 הוציאה הכרכייה את הספרים. ושבוע שבועיים לפני כן התקבל בכרכייה החומר לכריכה . ובאותה עת שהה הנאשם בחו"ל כחודש ימים. יצוין שלא מצאתי לעניין זה כל חשיבות לענייננו .וזאת מהטעמים בהם נקבתי קודם . שכן מגעיו והתנהלותו של הנאשם כפי שתואר ע"י התביעה . מבוסס ולא מופרך על פניו .ושנית ,כפי שכבר קבעתי קודם לוחות הזמנים של ההפקה דנן לא היו קשיחים.ובהתאם למתואר ע"י עדי התביעה .אפשר וסביר כי חרף היות הנאשם בחו"ל כנטען . היה ספק בידיו לפעול כפי שהתביעה מיחסת לו הכל בהסתמך על גרסאות עדיה ,שמהימנותם לא אוינה. ע"ה מר אייל אורן עד זה העיד כי: הוא עובד ב"סטמצקי". ספרי בעל ואישה התקבלו אצלם כשהם מלווים בתעודת מישלוח וקבלה מיום ה 24.200 (נ/18 ונ/ 17). נהוג אצלם להכין תעודות משלוח עוד בטרם הגיע הספרים להפצה . אשר על כן ,לשיטת ההגנה,ב 23.200 הוכנו תעודות המשלוח וביום ה 24.200 התקבלו הספרים ונשלחו בו ביום. לא מצאתי שכאלה חייבים להיות פני הדברים בין היתר מהטעם , שלא הוצגו לי החשבוניות /קבלות ה"נגדיות " . שבהסתמך עליהן במשולב למוצגים ולדברי העד .אוכל לקבוע בוודאות שכך אכן הווה . בהעדרן של אלה .וכאשר על הטוען לקיום הנסיבות דנן להוכיחן מעט בייותר ראיות בנסיבות דנן .נבצר ממני לקבוע שכך אכן אירע. ע"ה מר יוסף יצחק עד זה העיד כי: 1. הינו בעל חנות ספרים בחיפה שביטל עסקת רכישה של ספרים מהנאשם לאחר שגילה /נודע לו כי אפשר שהספרים שהנאשם ספק לו מזויפים.התביעה טוענת כי העסקה בוצעה ,ולשיטתה , במצער במשתמע "חיה "העסקה .חיים קצרים ביותר ,אבל חיים עד לביטולה החד צדדי ע"י הנאשם. מוצא אני שכך הווה , על פי כל הגיון ועל פי דרך התנהלות הסוחרים .(הייתה הצעה , היו הסכמה וקיבול בנוגע למועד ומחיר)והיה ביטול חד צדדי. ודי לי בכך ,לעניין זה לקבוע שממפגש הרצונות והקיבול חיה העסקה עד לביטולה. כ"כ קובל הסנגור על כך שעד זה לא העמד לדין בעוד שולחו כן . גם כאן דוחה אני את טיעונו של הסנגור .וזאת בגין אותם הטעמים בהם נקבתי קודם באשר למדיניות התביעה , שיקול דעתה החופשי בקביעת מדניות התביעה ומארג השיקולים את מי להעמיד לדין ,בגין איזו אשמה ,ומתי מחד גיסה ,וגבול סמכויותיו של בית המשפט להתערב בשיקולים אלה מאידך גיסה . 2. העד העיד על דרך רכישת הספרים על ידו ומכירתם(מכירה רגילה ו/או בקונסיגנציה). 3. בנמצא סוכני ספרים מזדמנים שאין אפשרות לבדוק אותם. לעלניין זה יצוין כי אם " אין אפשרות לבדוק אותם " על מה ולמה ,סוחר נבון , זהיר ,ושומר חוק יבחר להתעסק אתם ולהזקק לשירותיהם.או שמה אלה הבוחרים להתעסק עימם יודעים מכללה כי הללו מסוגלים לנפק סחורה חשודה במחיר טוב ומעדיפים להסתכן. 4. העד מאשר שקיבל 300 ספרים .וכי רכש מהנאשם רק פעם אחת לאחר שהודיעו לו מ"סטמצקי " שאפשר שהספרים שהנאשם מפיץ מזויפים."משהו לא כשר איתם". 5. העד לא מסוגל להבחין בין ספרים מזויפים שנתפסו בחזקתו לספרים ה"כשרים" שרכש מ"סטמצקי" . לכן בנסיבות דנן וחרף לוח הזמנים עליו הסתמך הסנגור .נותרתי מאמין לתביעה ועדיה .שכן הסתירות אינן סתירות והתמיהות אינן תמיהות וזאת משום ש: א. לוחות הזמנים כזכור לא קשיחים. ב. העד הודה כי רכש מהנאשם ,למצער משפטית עד לבטול העסקה כאשר ידוע לו שהנאשם איננו מפיץ מורשה של "סטמצקי ". ודי לי בכך. סוף דבר בהסתמך וכעולה וכמשתמע מכל שהונח בפני, נחה דעתי ושקט מצפוני כי הוכחה כדין אשמתו של הנאשם, בכך שנטל חלק בהכנה והפצה ביודעין של עותקים מפרים. וזאת המטעם שעל פי כל הגיון בכלל ובהסתמך על הכירות ובקיאות שאמורים היו להיות לו מכוח היותו בעל ותק בתחום הדפוס, ההפצה והסחר בספרים, היה עליו, על הנאשם, לדעת ולהבין במידה רבה ביותר של סבירות כי הוא מפר את החוק בנסיבות דנן. במיוחד לאור מגעיו העסקיים עם חלק מה"נפשות הפועלות" שאליהן התייחסתי בהכרעת הדין, בפרט לאותו "דוד", שפעלו והתנהלו בצורה גבולית ועתירת סיכונים לעבור את החוק. אשר על כן יורשע הנאשם בכל שיוחס לו בכתב האישום עובדות ועבירות. בעבירות הבאות: התקנה לצרכי מכירה של העתקה מפירה של יצירה הנתונה לזכות יוצרים- עבירה על סע' 3 (1) (א) לפקודת זכויות יוצרים. מכירת העתקות מפרות של יצירה הנתונה לזכויות יוצרים- עבירה על סע' 3 (1)(ב) לפקודה . זכויות יוצרים (הפרת)