אין חולק, כי תביעה לחשיפת פרטיו של גולש אינטרנט, כשהיא עומדת בפני עצמה, איננה מנויה בין התביעות, שבית משפט השלום מוסמך לדון בהן, בהתאם לסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המחלוקת בין הפוסקים התעוררה בשאלה, האם יש לראות בתביעה שכזו בקשה מקדימה לתביעה לפי חוק איסור לשן הרע (או עילה דומה), שבית המשפט מוסמך, כידוע, לדון בה עד גבול סכום התביעה שבסמכותו, או, שתביעה כזו עומדת בפני עצמה ואין לראות בה כסעד זמני במסגרת תביעה עיקרית על פי חוק איסור לשון הרע. להלן החלטה בנושא חשיפת פרטי גולשים - סמכות שיפוט: החלטה 1. למי הסמכות הענינית לדון בתביעה לחשיפת פרטיו של "גולש" באתר אינטרנט וכיצד צריכה להיות מוגשת תביעה כזו? זהו נושאה העיקרי של החלטה זו. 2. המשיב וגולש נוסף, שכינה את עצמו "דיויד" (להלן - הגולש) נטלו חלק בפורום המתנהל באתר אינטרנט בשם "דיני תעבורה". המבקשת היא מפעילת האתר. לטענת המשיב, פרסם הגולש באותו פורום "דברי לעז, לשון הרע ושקר" אודותיו. לאחר שפנייתו של המשיב אל המבקשת לחשיפת פרטיו של הגולש לא נענתה, הגיש המשיב תובענה זו, שבה מתבקש בית המשפט להורות למבקשת למסור לו "את כל הפרטים המזהים שיש בידה אודות אדם המכונה "דיויד"... לרבות כל פרט מזהה אודות אמצעי הקשר האלקטרוניים שבהם הוא משתמש, כמו ספק אינטרנט וכתובת IP, שם ושם משפחה, כתובת, ותיבת דואר אלקטרוני". 3. עוד בטרם מתן תשובה לגוף התובענה, הגישה המבקשת בקשה זו, לסילוק התביעה על הסף, מהנימוק העיקרי של חוסר סמכות ענינית (להלן נתייחס לנימוק נוסף שהועלה). לטענת המבקשת, מדובר בתובענה שלא ניתן להעריך את שוויה, ומשום כך הסמכות הענינית לדון בה נתונה לבית המשפט המחוזי, מכח סמכותו השיורית. 4. שאלה זו כבר נדונה במספר פסקי דין של בתי משפט השלום. אין חולק, כי תביעה לחשיפת פרטיו של גולש אינטרנט, כשהיא עומדת בפני עצמה, איננה מנויה בין התביעות, שבית משפט השלום מוסמך לדון בהן, בהתאם לסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המחלוקת בין הפוסקים התעוררה בשאלה, האם יש לראות בתביעה שכזו בקשה מקדימה לתביעה לפי חוק איסור לשן הרע (או עילה דומה), שבית המשפט מוסמך, כידוע, לדון בה עד גבול סכום התביעה שבסמכותו, או, שתביעה כזו עומדת בפני עצמה ואין לראות בה כסעד זמני במסגרת תביעה עיקרית על פי חוק איסור לשון הרע. לדיעה הראשונה, ראו, למשל: בש"א (שלום ת"א) 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי בע"מ (כב' השופטת ד"ר מ.אגמון-גונן), עמ' 4 להחלטה; בש"א (שלום חיפה) מור נ' ברק 013 שירותי אינטרנט בע"מ (כב' השופטת ב. טאובר), סעיף 7 להחלטה; בש"א (שלום חיפה) קי.אס.פי. מחשבים בע"מ נ' ברק אי.טי.סי. (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (כב' השופט ש. לבנוני), סעיף 4 להחלטה. לדיעה השניה, ראו למשל: בש"א (שלום ת"א) 173201/06 לוי נ' בזק בינלאומי בע"מ (כב' השופט יפרח); ת.א. (שלום ת"א) 44885/06, בש"א 180556/06 פלוני אלמוני נ' אקרמן (כב' השופטת ד. מארק-הורנצ'יק); ת.א. (שלום ת"א) 53550/05, בש"א 184488/05 ידיעות אינטרנט שותפות רשומה בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (כב' השוטפת ד. מארק-הורנצ'יק). 5. למיטב ידיעתי, בבתי המשפט המחוזיים נדונה שאלה זו ישירות רק בפסק דינו של כב' השופט יצחק עמית ב-בר"ע 850/06, בר"ע 1632/07 מור נ' ידיעות אינטרנט, סעיפים 13 - 15 להחלטה. כב' השופט עמית נטה לדיעה הרואה בתביעה כזו הליך ביניים לתביעה העיקרית האחרת על פי חוק איסור לשון הרע (או עילה דומה), ואלה דבריו (סעיף 15 להחלטה): "לטעמי, ולו מטעמים של יעילות, ראוי לרכז את ההליכים הנובעים מאותה עילה ומאותה מערכת עובדות בבית משפט אחד. במישור המהותי, אין לראות בקשה לחשיפת שמות גולשים כבקשה עצמאית העומדת בפני עצמה, אלא כסעד ביניים שנועד לשרת את הסעד העיקרי, כגון תביעה בעוולה של לשון הרע או בעוולה מסחרית, או בגין פגיעה בפרטיות. כאשר בבקשה מעין זו עסקינן, הדרך הראויה היא להגיש בקשה לצו עשה לחשיפת שמו של הכותב האנונימי, בד בבד עם הגשת תובענה עיקרית כנגד אותו כותב, שבשלב הגשת התביעה יכונה "פלוני". בדרך זו, הבקשה לצו עשה הופכת להיות הליך ביניים שנועד לשרת את ההליך העיקרי, בדומה לבקשת ביניים שמגיש בעל דין ובה הוא מבקש להורות לצד שלישי להמציא לעיונו מסמך הנדרש לו לשם ניהול התביעה, הצד השלישי יכול ויהיה בנק, משטרת ישראל, מפעילת טלפון סלולרי וכיו"ב, או כמו במקרה שלפנינו, מפעילי אתר באינטרנט וספקי גישה לאינטרנט. כך גם יתאפשר לבית המשפט שדן בבקשה, לעיין בתביעה העיקרית על מנת לבחון את רצינותו של התובע ואת טיבה ו"חוזקה" של עילת התביעה העיקרית, מה שעשוי להשליך על שיקוליו אם להיעתר לסעד המתבקש בבקשת הביניים, ועל החלטת בית המשפט ניתן להגיש בקשת רשות ערעור. מכאן, שאם התביעה העיקרית היא תובענה כספית הנופלת בסמכותו של בית משפט השלום, הבקשה לחשיפת זהות הגולשים תידון בבית משפט השלום. ככל שהבקשה לחשיפת שמות גולשים היא בקשה עצמאית, העומדת בפני עצמה, ולא כסעד ביניים המשרת את הסעד העיקרי של תובענה כספית בגבולות הסמכות של בית משפט השלום, הסמכות לדון בבקשה תהא נתונה לבית המשפט המחוזי. עם זאת, כשלעצמי, אני מתקשה לראות מצב בו אדם או גוף פרטי (להבדיל מהמשטרה או גופים חוקרים אחרים) יגיש בקשה עצמאית לחשיפת זהות גולשים, שלא לצורך הגשת תביעה עיקרית. הגשת בקשה כזו, עשויה להעיד על חוסר תום לב של המבקש, שמא הוא מבקש אך ורק להרתיע ולהשתיק אחרים, על ידי עצם הגשת הבקשה לחשיפת זהותם". לעניננו חשוב לראות גם את התיחסותו של כב' השופט עמית למקרה הקונקרטי שעמד לפניו (סעיף 15 סיפא להחלטה): "בענייננו, כמו גם במקרים שנדונו לעיל, המבקש לא הגיש תובענה עיקרית. עם זאת, בהתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג, ומאחר שהצהיר כי הסעד שנתבקש על ידו נועד לשם הגשת תובענה לפי חוק איסור לשון הרע, אני נכון לראות את הבקשה כבקשת ביניים המוגשת במסגרת ולצורך תביעה כספית לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 שבגדר סמכותו של בית משפט השלום". 6. אני מצרף את דעתי לדיעות המצדדות בהקניית סמכות לבית משפט השלום לדון בתביעה לחשיפת זהותו של גולש באינטרנט, כל עוד תביעה זו נועדה לקדם תביעה אחרת על פי חוק איסור לשון הרע או עוולה אזרחית דומה וכל עוד ברור הוא, שתביעה נוספת כזו שתוגש תהיה בגבול סמכותו הכספית של בית משפט השלום. מבחינה זו, דומה בעיניי הסעד הנדרש בתביעה כזו לסעד הצהרתי, שאף הוא מוגש תדיר כשלב מקדמי לתובענה הבאה, ושאף בו נדרש התובע להראות, כי יש לו אינטרס לגיטימי לנקוט בדרך בה נקט (ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמו 492). וכמו הסעד ההצהרתי, גם הסעד הנדרש בתביעה כזו לחשיפת פרטיו של גולש אינטרנט, אינו סעד שגרתי, אלא סעד מיוחד במינו, והתביעה לסעד כזה איננה נזקקת לעילת תביעה במובנה המקובל (ראו: גורן, שם, עמ' 489). גם הטעם שנזכר לריכוז כל ההליכים הנובעים מאותה עילה ומאותה מערכת עובדות בבית משפט אחד הוא טעם ראוי וחשוב. 7. יחד עם זאת, ובניגוד לדעתו של כב' השופט עמית, אינני סבור כי יש להתלות את סמכותו הענינית של בית משפט השלום בהגשת תובענה "עיקרית" כנגד הגולש, שאת פרטיו מבקשים לחשוף, בעילה "העיקרית" לפי עוולת לשון הרע או עוולה מקבילה אחרת. מלבד זאת, שהגשת תובענה כזו כנגד גולש אנונימי הינה באותו שלב מלאכותית למדי, הרי שקיימים טעמים, שלפיהם תצדק הימנעות מהגשת תביעה כזו, גם לאחר חשיפת זהותו של הגולש, אם טעמים שבמהות: כאשר, כתוצאה מהתפתחויות נוספות יעדיף המבקש למשוך ידיו מהמשך ההליכים העלולים לגרום לו נזק כבד יותר, ואם טעמים שבמיהותו של הגולש: קטין, פסול דין, קרוב משפחה, ידיד קרוב, עמית לעבודה וכדו'. ועדיין, אין בכך כדי לשלול מעיקרא את הסברה, לפיה תביעה כזו, לחשיפת פרטיו של הגולש נועדה, לקדם תביעה עיקרית כנגד הגולש לפי עוולה זו או אחרת. די בכך, שפרטי הגולש רלבנטים למערכת שיקוליו של המבקש בהחלטתו אם להגיש תביעה כספית כנגדו או להימנע מכך, כדי לראות בתביעה לחשיפת פרטי הגולש תביעה "מקדמית" להגשת התביעה "העיקרית" המצויה בסמכותו הענינית של בית משפט השלום, ובכך להקנות סמכות ענינית לאותו בית משפט לדון גם בתביעה "המקדמית". 8. אולם, כיצד נדע אם התביעה לחשיפת פרטי הגולש נועדה לקדם תביעה נוספת כנגד הגולש, המצויה במסכותו הענינית של בית משפט השלום? לשם כך צריך להיות ברור כבר בתביעה "המקדמית" (לחשיפת פרטי הגולש), הן שהתביעה נועדה לקדם תביעה בגין עוולת לשון הרע או עוולה אחרת, שיכולה לידון בבית משפט זה, והן שתביעה כזו, אם תוגש, יוגבל שוויה הכספי לגבול סמכותו הענינית של בית משפט זה. הדרישה הראשונה בדרך כלל ברורה מתוכן כתב התביעה, אך לא יהיה מיותר לדרוש מהתובע שיצהיר זאת בפה מלא. (נזכיר, כי, כאמור לעיל, גם כב' השופט עמית היה מוכן להסתפק במקרה הקונקרטי שנדון בפניו בהצהרתו של התובע, כי בדעתו להגיש תביעת לשון הרע כנגד הגולש). גם הדרישה השניה צריכה להתמלא בכך, שהתובע - המבקש את חשיפת פרטי הגולש, יצהיר מפורשות, כי תובענה כספית שתוגש כנגד הגולש תוגבל לגבול סמכותו הענינית של בית משפט השלום. אם תתמלאנה שתי הדרישות הללו, תוקנה הסמכות הענינית לבית משפט השלום לדון בתביעה שנועדה לחשיפת פרטי הגולש, ואין הכרח, כבר בשלב הגשת תביעה שכזו, להגיש במקביל תביעה כספית כנגד הגולש האנונימי. 9. עד כאן הדיון הפורמלי בשאלת סמכותו הענינית של בית משפט השלום לדון בתביעה כזו. אולם, במישור המעשי ובמישור המהותי, ראוי להעיר שתי הערות. במישור המעשי, תביעה לחשיפת פרטי הגולש, כדי שתשיג את מטרתה, צריכה להיות מוגשת הן כנגד מפעיל האתר, במסגרתו פורסמו הדברים הפוגעניים (לכאורה), והן כנגד ספק האינטרנט של הגולש "הפוגע". בלעדי אחד מאלה, אין אפשרות טכנית ומעשית לספק לתובע את הפרטים שבאמצעותם ניתן יהיה לזהות את הגולש ולהגיש תביעה כנגדו. להבהרת הדברים, ראו סעיף 2 בהחלטתו של כב' השופט עמית. 10. המישור המהותי חשוב אף יותר: צירופו של הגולש האנונימי כצד לתביעה לחשיפת פרטי הגולש. לא יתכן, כך דעתי, לקיים כל דיון בתביעה לחשיפת פרטי הגולש, בלא שהגולש ייטול בו חלק וישמיע בו את עמדתו. הגולש הוא המעונין העיקרי בתוצאות תביעה שכזו, ובכל הכבוד לשיקוליהם העקרוניים והחשובים של מפעיל האתר וספק האינטרנט בסוגיה זו, הרי שאין ספק שתוצאות אלה משליכות במישרין ובמידה גדולה יותר על זכויותיו של הגולש. כבר עמד על כך כב' השופט עמית בהחלטתו האמורה (סעיפים 39-40), אשר אף הציע הצעות שנועדו להתמודד עם אלמוניותו (באותו שלב) של הגולש. מה שלא הוברר (לי, מכל מקום) באותה החלטה הוא כיצד יש לישם אותן הצעות עם הדרישה להגשת תובענה עיקרית מקבילה כנגד הגולש כבר עם הגשת התביעה לחשיפת פרטי הגולש. 11. כדי לענות על כל האמור, לעיל, בדעתי להציע הצעה שתפשט את הדברם, כדלקמן: א. כאמור, אין צורך כבר בשלב הגשת התביעה לחשיפת פרטי הגולש להגיש תביעה כספית "עיקרית" כנגד הגולש האנונימי. ב. התביעה לחשיפת פרטי הגולש תוגש כנגד מפעיל האתר, ספק האינטרנט (שפרטיו יסופקו על ידי מפעיל האתר) והגולש שיכונה באותו שלב "אלמוני". ג. בא כוחו של ספק האינטרנט, שבידיו "המפתחות" האחרונים להגיע אל הגולש, ישמש באותו שלב (בהסכמתו, כמובן) כשליח בית הדין למסירת כתבי בית הדין לגולש, כאשר זהותו תיחשף לבית המשפט בלבד ותישמר בסוד מהתובע (כמו גם מצדדים אחרים). ד. עם מסירת כתבי בית הדין הראשונים אל הגולש, ידרש הגולש למסור כתובת להמצאת כתבי בית דין נוספים אליו (בלא לחשוף את זהותו, כאמור). כמובן, מוטב כי בשלב זה ימנה הגולש עורך דין לדבר בשמו, ואזי כתובתו תהיה הכתובת למסירת כתבי בית דין. ה. הדיון יערך על סמך הכתבים שיוחלפו, ובסיומו יתן בית המשפט את החלטתו בתביעה לחשיפת זהות הגולש. ו. אם יעתר בית המשפט לבקשה, תחשף זהותו לתובע. בכך יושלם הדיון באותה תביעה והתובע רשאי, כמובן, להגיש תביעה כספית נגד הגולש. יחליט בית המשפט לדחות את התביעה, תשאר זהותו של הגולש חסויה. ז. כאמור לעיל, כדי להקנות לבית משפט השלום סמכות ענינית לדון בתביעה לחשיפת פרטי הגולש, יידרש התובע, כבר בשלב הגשת תביעה שכזו, להצהיר, כי תביעה זו נועדה לשם הגשת תביעה כספית כנגד הגולש בעוולת לשון הרע או בעוולה אחרת, או לפחות, לשקול הגשתה של תביעה כזו, וכן ששוויה הכספי של תביעה כזו, אם תוגש, תוגבל לגבול סמכותו הענינית של בית משפט השלום. 12. בעניננו: המשיב כבר הודיע בתביעתו, כי הוא מבקש את חשיפת פרטי הגולש, כדי ש"יוכל לבוא בחשבון עם המלעיזים על פי החוק לאיסור לשון הרע", ובכך התמלאה הדרישה הראשונה להקניית הסמכות הענינית, וכל שנותר הוא לדרוש ממנו להצהיר, כי תביעה כזו, אם תוגש, תוגבל בשוויה הכספי לגבול סמכותו הענינית של בית המשפט. 13. נימוק נוסף, שהעלתה המבקשת לסילוק התביעה על הסף, הוא אי צירופו של תצהיר המבקש לתובענה זו שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. ואכן, כאשר מוגשת תובענה בדרך של המרצת פתיחה, צירופו של תצהיר התומך בתובענה, לא זו בלבד שהוא מחויב על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (תקנה 255 המפנה לתקנה 241(א)), אלא גם שלתצהיר זה נודעת חשיבות מיוחדת לבירור התובענה (גורן, שם, עמ' 469). אולם, פגם זה "נרפא" בהגשת תצהירו המאוחר של המשיב בתגובתו לבקשה זו. כל עוד לא התחיל הדיון בתובענה גופא, וכאשר המבקשת טרם נתנה תשובתה לגוף התובענה, אין להימנע מקבלתו של התצהיר המאוחר, כאילו צורף מלכתחילה, ולו גם מתוקף סמכותו הכללית של בית המשפט לתיקון פגם בהליך (תקנה 524 לתקנות הנ"ל). יחד עם זאת, עשויה להיות לכך השלכה בפסיקת ההוצאות. 14. סיכום ותוצאה: א. הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית. ב. על המשיב למסור הודעה לבית המשפט (ולצד שכנגד ישירות), כי תובענה שתוגש כנגד הגולש (אם בית המשפט יעתר לבקשה לחשיפת זהותו ואם תובענה כזו תוגש לאחר מכן), יוגבל שוויה הכספי לגבול סמכותו הענינית של בית משפט השלום. הודעה זו תוגש, עד ליום 19.9.07. ג. במועד הקבוע לקדם משפט (25.9.07 שעה 08:30) תידונה כל השאלות שנותרו לשם קידום התביעה, כולל צירופם של ספק האינטרנט והגולש האנונימי, בהתאם לכל האמור לעיל, ועל הצדדים לתת דעתם לקראת הדיון בכל הנושאים שהועלו. ד. לאור האמור לעיל אין צו להוצאות. מחשבים ואינטרנטסמכות שיפוטדיני אינטרנט