הצעת חוק אמנות ז’נבה, התש”ס-2000 ארבע אמנות ג'נבה להגנת קורבנות המלחמה מיום 12.8.49 מהוות תשתית למשפט הבינלאומי ההומניטרי המעניק הגנה אלמנטרית לקורבנות המלחמה, הן לכוחות המזוינים בים וביבשה, הן לשבויי מלחמה, והן לאזרחים בימי מלחמה לרבות אזרחים בשטח מוחזק (" האמנה הרביעית"). מדינת ישראל הצטרפה לאמנות ג'נבה ביום 21.10.50 ובכך מחייבת האמנה את המדינה במישור הבינלאומי. מדינת ישראל הצהירה כי היא מקבלת על עצמה לקיים את ההוראות ההומניטריות של אמנות ג'נבה. אולם עד היום טרם ניתן תוקף של חוק לאמנות ג'נבה. חשיבות מיוחדת נודעת במצב הנתון לאמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (להלן האמנה האחרונה) המכילה הוראות המגבשת סטנדרטים של התנהגות הומניטרית אלמנטארית לגבי אזרחים בשטח מוחזק שהמשפט הישראלי אינו חל עליו. משרד החוץ הודיע לא פעם כי ישראל מאמצת את הוראות האמנה האחרונה בחלקיה ההומניטאריים והסתמך לצורך כך על דבריו של מאיר שמגר, בעת שכיהן כיועץ משפטי, בכנס משפטנים שנתקיים ב-1971 בפקולטה למשפטים בת"א. בית המשפט העליון חזר ופסק, כי היות והאמנה האחרונה היא יצירת משפט בינלאומי הסכמי (להבדיל ממשפט בינלאומי מנהגי), אין האמנה אכיפה בבית המשפט הישראלי: עותר בבית המשפט הגבוה לצדק אינו יכול לבסס על האמנה עילת תביעה בהעדר חוק לפיו נקלטת האמנה במשפט הישראלי הפנימי (בג"ץ 606/78 , 610/78 פ"ד ל"ג (2) 113 ורבים אחרים. למעשה נוצר מצב לפיו אמנה, שישראל אישררה והצטרפה אליה, אכיפה רק באותם מקרים בהם הפרקליטות המדינה מוכנה להתדיין לפיה. מצב זה הוא בלתי נסבל מבחינה משפטית וגורר ביקורת נוקבת מבית ומחוץ. השופט ויתקון ביקר נוהג זה ואמר כי הוא הופך "את דיוננו למעין בוררות התלוייה בהסכמת הנתבע". ומוסיף כי "לא לשם כך נוצר בית המשפט הזה" (בג"צ 302/72 פ"ד כ"ז (2) 169, 181). הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"א בתמוז התש"ס - 24.7.2000 1. בחוק זה- "אמנות ג'נבה"- (א) האמנה להטבת מצבם של פצועים וחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב; (ב) האמנה להטבת מצבם של פצועים, חולים ונטרפי אניות מבין אנשי הכוחות המזוינים בים; (ג) האמנה בדבר טיפול בשבויי מלחמה; (ד) האמנה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, אשר נחתמה בג'נבה ביום 12 לאוגוסט 1949; "אדם מוגן"- כמשמעותו באמנות ז'נבה. 2. לאמנות ג'נבה יהיה תוקף של חוק. 3. המפר הפרה חמורה את אחד הסעיפים באמנות ג'נבה המפורטות בתוספת, בין בישראל ובין מחוץ לישראל, תהיה אזרחותו אשר תהיה, דינו- (א) במקרה של הפרה חמורה הגורמת להריגת אדם מוגן בכוונה תחילה - מאסר עולם. (ב) בכל מקרה של הפרה חמורה אחרת - מאסר חמש-עשרה שנים. 4. לא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי החוק זה אלא בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה. 5. כל רשות הפועלת על פי דין, לרבות כל רשות מרשויות צבא ההגנה לישראל, תקיים ותכבד כל הגנה וזכות המוענקות לאדם מוגן לפי אמנות ג'נבה. 6. שר הבטחון ושר המשפטים ממונים על ביצועו של חוק זה, והם רשאים להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו. 7. האמור בחוק זה לא יתפרש כהכרה בריבונות של מדינה אחרת ביהודה ושומרון. תוספת (סעיף 3) (1) סעיף 50 לאמנה להטבת מצבם של פצועים וחולים מבין אנשי הכוחות המזויינים בשדה הקרב. (2) סעיף 51 לאמנה להטבת מצבם של פצועים, חולים ונטרפי אניות מבין הכוחות המזויינים בים. (3) סעיף 130 לאמנה בדבר טיפול בשבויי מלחמה. (4) סעיף 147 לאמנה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה. הצעות חוקאמנה בינלאומית