חיפוש באתר דן לפידור, עו"ד

דן לפידור, עו"ד

נרשמ/ה כמייצג/ת בהכרעה המשפטית להלן



בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו      עב 010164/04      
           
בפני:      כב' השופטת אהובה עציוןנ.צ. גב' אסתר קורדובה (ע)      תאריך:      12/01/2009      

בעניין: משה סעדו                
     ע"י ב"כ עו"ד      אלכסנדר ספינרד      התובע      
     נ ג ד            
     עירית רמלה            
     ע"י ב"כ עו"ד      דן לפידור      הנתבעת      


פסק – דין

1. בפנינו תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעת, מעבידתו לשעבר. התביעה נסבה על שני עניינים, ראשית עותר התובע לסעדים בגין פיטורים שלא כדין שנית, עותר התובע לסעדים כספיים בגין הפרשי שכר המגיעים לו לטענתו.

2. רקע עובדתי

א. התובע הועסק בנתבעת מיום 01/03/81 כנהג משאית דחס לפינוי אשפה. התובע הועסק בנתבעת עד שנת 2004.

ב. הנתבעת פנתה לתובע בהצעות פרישה בשנת 1997 וכן בשנת 1999, התובע סרב לפרוש טרם הגיעו לגיל פרישה והצעות אלו ירדו מן הפרק.

ג. ביום 27/04/00 פוטר התובע בהתאם לפסק בורר שניתן בעניינו ובעניין מספר עובדים נוספים בנתבעת. בהתאם, פנה התובע לבית הדין לשם קבלת צו מניעה בעניין, כב' בית הדין, מותב בראשות השופטת ליבנה, קבע בהחלטתו מיום 20/07/00 כי הפיטורים יושעו עד לעריכת הליך שימוע כדין, שכן, פסק הבורר ניתן מבלי שנערך לעובדים שימוע כנדרש. לתובע נערך שימוע ובהתאם, הוחזר לעבודה.

ד. ביום 27/07/01 נפל ונפגע התובע בביתו, ושהה בחופשת מחלה משך שישה חודשים.

ה. ביום 04/04/02 קבל התובע הודעה כי הוחלט על הוצאתו לגמלה בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב]-1970 (להלן:"חוק הגמלאות"), כך שעבודתו בנתבעת תסתיים ביום 15/07/02 (נספח ח' לכתב התביעה). בהמשך, ביום 30/09/02, בוטלה הודעת פרישה זו.

ו. ביום 10/03/03, הודיעה הנתבעת לתובע על כוונתה להוציאו לגמלאות והתקיים שימוע בעניינו ביום 27/04/03.
ביום 03/09/03, התמוטט התובע, אושפז מספר ימים ולאחריהם שהה בחופשת מחלה במשך חודשיים. עם חזרתו לעבודה, התבקש לעבור בדיקה רפואית אצל רופא תעסוקתי, בחוות הדעת של הרופאה התעסוקתית מיום 17/12/03 נקבע:
"הנ"ל הופנה שוב למכון לבטיחות בדרכים.
עד קבלת תשובה מהם, אינו יכול לחזור לעבודתו כנהג" (להלן:"חוות הדעת מיום 17.12.03")
(נספח נ/1א לתצהיר הנתבעת)


בהמשך, ניתנה חוות דעת נוספת, ביום 29.12.03 במסגרתה נקבע:
"הנ"ל נבדק במחלקתנו בבדיקת כושר עבודה.
לעבודתו בתור נהג לא מסוגל לחזור עד לקבלת חוות דעת מהמכון לבטיחות בדרכים.
בנוסף- לא מתאים לעבודה עם קהל, עבודות בתנאי מתח ולחץ.
במידה ואין אפשרות להתאים לנ"ל עבודה-ממליצה על פרישה מטעמי בריאות". (נספח יא לכתב התביעה)

ז. התובע שלא היה כשיר לבצע את עבודתו כנהג, חזר ובקש כי ישובץ לתפקיד אחר בנתבעת ולא נמצא עבורו תפקיד מתאים.

ח. ביום 14/04/04 נשלח לתובע מכתב לפיו יצא התובע לגמלאות בהתאם לחוק הגמלאות, בהמשך, ביום 07/06/04 בוטל מכתב זה (נספח י"ב לכתב התביעה).
ביום 06/07/04 התכנסה ועדת פיטורין בראשות מנכ"ל הנתבעת, היועץ המשפטי בנתבעת וגזבר הנתבעת, בנוסף, נכחה בועדה רחל מיטרני (להלן:"מיטרני"), מנהלת מחלקת כח אדם בנתבעת. הועדה דנה בעניינו של התובע ובסיכום הישיבה הוחלט על הפסקת עבודתו של התובע בנתבעת והוצאתו לגמלאות, בהתאם לסעיף 52 לחוקת העבודה.
ביום 07/07/04, נשלח לתובע מכתב לפיו יצא לגמלאות וזאת החל מיום 09/02/04. בהתאם, הוחלט כי תשולם לתובע גמלה מתאימה ממועד זה.
ביום 02/08/04 התובע הגיש בקשה לצו מניעה בבית דין זה במסגרתו עתר להשיבו לעבודה בנתבעת, התיק נדון בפני מותב בראשות כבוד השופטת אפרתי, במסגרתו הוסכם בין הצדדים כי לתובע תשולם גמלה מיום 09/02/04 וכי ההליכים ימשכו במסגרת התיק העיקרי.
להלן נפרש טענות הצדדים בהרחבה.

3. טענות התובע:

א. החל משנת 1997, הנתבעת ניסתה חדשות לבקרים להביא לסיום העסקתו של התובע, בשנת 1997 וכן בשנת 1999 נשלחו לתובע הצעות פרישה. כאשר במהלך תקופה זו, הנתבעת ניסתה להביא את התובע לפרוש מרצון וזאת תוך כדי הפעלת לחץ, הטלת מטלות מעבר לרגיל תוך ביצוע עבודה בשעות נוספות, מבלי ששולמה לו כל תמורה עבור שעות עבודה אלו.
יחסה של הנתבעת כאמור, החמיר עם מינוי של מר חמו (להלן:"חמו"), כמנהל מחלקת תברואה. התובע סבל מהתנכלויות חוזרות ונשנות, תוך הרעה בתנאי העבודה. מר חמו שהינו חבר קרוב של ראש העיר, מונה על מנת להצר את צעדיו של התובע ולגרום להתפטרותו. ההתנכלות מצידו של חמו באו על רקע סכסוך שכנים בין התובע לבין אחיו של ראש העיר.

ב. התובע נפגע בביתו, כאמור, ביום 27/07/01, ושהה בחופשת מחלה משך שישה חודשים, לקראת תום התקופה, מיטרני וחמו באו לבקרו והפצירו בו לפרוש לפנסיה מוקדמת. אף עם שובו לעבודה, נמשך מסע הלחצים בעניין הפרישה, התובע סרב לפרוש לאור מצבו האישי והכלכלי הקשה.
הנתבעת הכבידה עולה על התובע, דרשה ממנו לעבוד בהיקף גבוה מהרגיל, התובע עבד שעות נוספות מבלי ששולם לו גמול מתאים ומבלי שימסרו לו דו"חות הנוכחות כנדרש. בהמשך, הוצאה לתובע הודעה על הפסקת עבודתו (מכתב מיום 04/04/02- נספח ח' לכתב התביעה) מבלי שזומן לשימוע, בעקבות התערבות בא כוחו בעניין, זומן לשימוע והודעה זו בוטלה ביום 30/09/02.
בנוסף על ניסיונותיה החוזרים ונשנים של הנתבעת לפטרו, נמשכה מסכת ההכבדות, שכללה יחס מזלזל מצד הממונים שימוש במילות גנאי, הכבדת עול העבודה, העלאת טענות סרק באשר לביצוע עבודתו, דבר שהביא להידרדרות במצבו הבריאותי. התובע קבל הודעת פיטורים נוספת ביום 10/03/03, נערך לו שימוע מתאים ביום 27/04/03, וביום 03/09/08 התמוטט התובע בעבודה אושפז מספר ימים ושהה בחופשת מחלה משך חודשיים, תוך שטופל על ידי פסיכיאטר וקרדיולוג. לאור מצבו הרפואי וחוות דעתה של הרופאה התעסוקתית מיום 29/12/03, הומלץ לתובע למצוא עבודה קלה. התובע פנה לנתבעת על מנת שזו תשבצו בעבודה קלה יותר ונענה בשלילה בטענה כי אין עבודה מתאימה עבורו. הוצע לתובע לעבוד כשומר לילה משפנה לקבל פרטים בעניין, הושב ריקם. התובע הגיע יום יום לעבודה ואף החתים כרטיס נוכחות כשהדבר התאפשר. בסופו של דבר, פוטר התובע ביום 07/07/04 וזאת, רטרואקטיבית החל מיום 09/02/04.

ג. פיטורים שלא כדין:
ג.1. התובע פוטר לאחר מסכת הצקות רצינית לאחר שפוטר והוחזר לעבודה פעמים מספר.
התובע פוטר בניגוד לקבוע בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח- 1998 (להלן:"חוק שוויון זכויות"), באופן שפוטר בשל מגבלותיו הפיזיות והנפשיות מבלי שהנתבעת עשתה כל נסיון לבצע התאמה שתאפשר העסקתו.

ג.2. התובע פוטר בניגוד לסעיף 52 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (הסכם קיבוצי שמספרו 7008/2002) (להלן:"חוקת העבודה"), המהווה מסגרת נורמטיבית ביחס לעובדי הרשויות המקומיות.

ראשית, לא הוכח כי נשללה האפשרות של התובע לעבוד בנתבעת, שכן, בעת פיטוריו, טרם נתקבלה החלטת המכון לבטיחות בדרכים בעניינו, נוסף על כך, הדו"ח התעסוקתי מיום 29/12/03 לא שלל אפשרות העסקה באופן גורף.

שנית, הנתבעת לא ניסתה לשבצו באופן רציני ולא הציעה לתובע כל עבודה מתאימה אחרת, וזאת, מתוך שלל המשרות המצויות במסגרתה.

רק בהתקיים תנאים אלו, היתה הנתבעת "רשאית" לפטרו והיה בידיה שקול דעת שלא לעשות כן.
ג.3. התובע פוטר בניגוד להוראות סעיף 71 לחוקת העבודה אשר קובע:
"עיקרי התור לפיטורים
א. העובדים יפוטרו על פי חוקת הפיטורים הנהוגה לפי חוק שירות התעסוקה,ובהתחשב בעיקרים הבאים:

  1. כושר העובד לעבודתו.
  2. שנות עבודתו ברשות.
  3. מצבו המשפחתי.

ב. על כל הצעת פיטורים של עובד שהרשות תציע, ישאו ויתנו באי כוח הרשות מצד אחד ובא כוח המרכז או ועד עובדי הרשות מצד שני. לא הושג הסכם בין שני הצדדים הנ"ל בענין פיטורי עובדים, תקויים בוררות בהתאם לסעיף.
הנתבעת פיטרה את התובע בניגוד לקבוע בסעיף זה, מבלי שהתחשבה בכושרו של התובע לבצע עבודות אחרות במסגרתה, מבלי שהתחשבה בוותקו ובמצבו המשפחתי והכלכלי הקשה. כמו כן, הנתבעת לא צרפה את ועד העובדים במסגרת הדיון בפיטוריו ולא נערך לתובע שימוע כדין וזאת אף בניגוד לכללי המשפט המנהלי החלים עליה.

ג.4. התובע פוטר בחוסר תום לב ממניעים אישיים בשל סכסוך עם אחיו של ראש העיר ומבלי שהנתבעת טרחה למצוא לתובע משרה מתאימה למגבלותיו.

ג.5. לתובע נגרמה עגמת נפש קשה לאור התנהלות הנתבעת, הלחצים המתמשכים ומסכת ההשפלות שעבר, הותרתו ללא עבודה ופרנסה ומצבו הבריאותי הרעוע שהידרדר בעקבות כל האמור ולפיכך עותר התובע לפיצוי מתאים בסך של 100,000 ₪.

ג.6. הפסד השתכרות:
התובע פוטר שלא כדין, טרם הגיעו לגיל פרישה, מה גם שהתובע בגילו ובמצבו יתקשה למצוא עבודה מתאימה. בהתאם, על הנתבעת לשלם לתובע הפסד השתכרות עבור 20 חודשים, התקופה במסגרתה יגיע לגיל פרישה, בניכוי סכום הפנסיה המשולמת לו בסך של 247,440 ₪.

ד. הודעה מוקדמת
התובע פוטר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת כנדרש ולפיכך זכאי לתשלום הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 68 לחוקת העבודה, לתקופה של חודשיים, בסך 31,200 ₪.

הפרשי שכר ותשלומים נלווים
ה. הפרשי שכר:
שכרו של התובע לא שולם לו בהתאם לדרגה המתאימה, השכר ששולם היה נמוך בהרבה מזה שהגיע לו , בהתאם לחישוב המבוסס על דרגות 15-16 לדירוג המנהלי, עולה כי לתובע מגיע תשלום בגין הפרשי שכר בסך 501,244 ₪.
ו. התובע זכאי לתוספת תשלום יומית בסך 13.40 ₪, בגין אשל עבור כל יום עבודה (22 ימים בחודש), במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה ובחישוב בסך כולל של 24,780 ₪.
התובע זכאי לתשלום יומי בגין תוספת נהיגה בסך של 2.70 ₪ ליום ובחישוב מתאים בסך 4,989 ₪.

ז. התובע זכאי לתשלום "מענק יובל" בשיעור של 60% משכרו החודשי וזאת בסך של 6,864 ₪.

ח. הנתבעת לא הפרישה כספים עבור קרן השתלמות כנדרש והתובע זכאי לתשלום מתאים או לביצוע הפרשות לקרן כאמור, עבור שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.

ט. פדיון חופשה:
התובע זכאי ל-28 ימי חופשה בהתאם לסעיף 3(5) לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951 (להלן:"חוק חופשה שנתית"), בגין ארבע השנים שקדמו להגשת התביעה-112 ימי חופשה, בתעריף יומי של 440 ש"ח וסך הכל בסכום של 49,280 ₪.

י. פדיון ימי מחלה:
התובע זכאי לפדיון ימי מחלה בגין 232 ימים בתעריף יומי של 330 ₪, בסך של 76,560 ₪.


י"א. גמול שעות נוספות:
התובע עבד שעות נוספות רבות מבלי ששולם לו גמול מתאים בגינם ובהתאם לרישומים שערך, עותר התובע לתשלום בסך של 29,141 ₪.

4. טענות הנתבעת:
א. התובע פוטר משיקולים ענייניים בלבד ואף המסכת העובדתית אותה הוא מנסה להציג אינה נכונה. לתובע הוצע מספר פעמים לצאת לגמלאות, הנתבעת פנתה למספר עובדים נוסף על התובע וזאת במסגרת תוכנית התייעלות שהתקיימה במסגרתה (ראה עדותה של מיטרני בעמוד 27 שורות 6-10 לפרוטוקול).
בניגוד לנטען, התובע לא קבל יחס משפיל מהממונים עליו בשל כך. אף טענתו של התובע ביחס לטינה ששומר לו ראש העיר בשל ויכוח שכנים שהיה לו, לטענתו, עם אחיו של ראש העיר איננה נכונה ובהתאם, אף מינויו של חמו למנהל מחלקת תברואה לא היווה נסיון לפגוע בתובע.

ב. נציגי הנתבעת, חמו ומיטרני לא ניסו לשכנעו או ללחוץ עליו בכדי שיפרוש, לא עת בה שהה בחופשת מחלה ולא לאחר מכן. כמו כן, מסכת ההשפלות והלחצים הנטענת, איננה נכונה ולא הוכחה. הנתבעת אכן שלחה לתובע הודעה בדבר הוצאתו לגמלאות ביום 04/04/02, אולם הודעה זו בוטלה בשל התנגדותו ובשל אי הוודאות ששררה בזמנו באשר ליישום חוק הגמלאות.

ג. לאחר שהיה בחופשת מחלה בת חודשיים, נדרש התובע, כדבר שבשגרה לאחר העדרות שכזו, להמציא אישור מתאים מרופא תעסוקתי, באשר לכשירותו ומצבו. חוות הדעת התעסוקתית מיום 19/12/03 וכן מיום 29/12/03 היתה ברורה, בהעדר אישור מתאים, התובע לא יכל לשוב לתפקידו כנהג בשל מצבו הבריאותי וכמו כן, נקבע כי כשירותו מוגבלת ובמידה ובאין אפשרות להתאים לו עבודה, הומלץ על פרישה מטעמי בריאות, כאמור, חוות הדעת מדברת בעד עצמה. טענתו של התובע כי כלל לא נבדק על ידי הרופאה אין בה ממש שכן, העיד כי נבדק (עמוד 16 שורות 26-28 לפרוטוקול) והדבר משתמע אף מחוות הדעת עצמה.

ד. התובע אינו יודע קרוא וכתוב וכפי שאף העיד מצבו הנפשי והפיזי לא אפשר לו לחזור לעבודתו כנהג, וכפי שנקבע בחוות הדעת מיום 29/12/03, הינו מוגבל ואינו כשיר לעבודות פיזיות קשות. הנתבעת ניסתה למצוא לתובע עבודה בה יוכל להשתלב אולם בשל כישוריו הדלים ובהעדר משרה מתאימה, נאלצה להוציאו לגמלאות.
התובע הגיע לנתבעת ודרש כי תמצא עבורו עבודה ולעיתים אף החתים כרטיס, בניגוד לנדרש, אולם כאמור, לא היתה עבודה המתאימה למצבו ולכישוריו. אין מדובר בנסיון מגמתי לפגוע בתובע וודאי שלא כהוראה מראש העיר, מצבו של התובע מדבר בעד עצמו וכפי שאף הוא העיד, הוא איננו מסוגל לשוב לתפקידו הקודם.

ה. התובע ניצל את ימי החופשה שלו עד לחודש ינואר 2004, בהמשך לא המציא אישורים רפואיים על הגבלה, לצורך קבלת דמי מחלה, ולאחר שהתכנסה ועדה בעניינו, הוחלט, בהתאם לסעיף 52 לחוקת העבודה, כי התובע יצא לגמלאות. כיוון שהתובע שהה מספר חודשים ללא משכורת, הוחלט כי היציאה לגמלאות תיעשה באופן רטרואקטיבי, בכדי שהתובע יקבל גמלה מתאימה עבור החודשים שקדמו להחלטה הנדונה.

ו. התובע פוטר בשל מצבו הרפואי ובהעדר משרה מתאימה עבורו בנתבעת, באשר לתחולתו של חוק שוויון זכויות, אין מקום להחילו בעניינינו, שכן, החוק חל במידה והאדם המוגבל, כשיר לעבודה וזאת, בהתאם ללשונו של סעיף 8 לחוק.
כמו כן, אין ממש בטענות התובע לעניין פיצוי בגין עגמת נפש, שכן פוטר כדין ואף הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש יעשה רק במקרים חריגים המצדיקים זאת. כמו כן, אין מקום לשלם לתובע בגין הפסד השתכרות-בתקופה הכוללת עד למועד הפרישה החוקי.

ז. אין כל קשר בין ההידרדרות במצבו הבריאותי והתמוטטותו של התובע לבין העבודה בנתבעת והתובע לא הביא אף בדל ראיה בעניין זה.

ח. הודעה מוקדמת:
התובע לא כלל סעד זה במסגרת סעיף סיכום הסעדים הכולל, בכתב התביעה ואיננו חלק מהסכום שנתבע, מה גם שהתובע קבל פיצויי הסתגלות עבור שישה חודשי עבודה, וכן שולמה לו גמלה עבור התקופה שתחילתה מיום 02/09/08. תשלום פיצויי ההסתגלות הינו עבור תקופה העולה על תקופת ההודעה המוקדמת, כאשר תכליתם של שני התשלומים זהה, לפיכך,אין מקום להורות על כפל תשלומים לתובע.
בנוסף, משרד הפנים אינו מאשר תשלום כפל כאמור.
כמו כן, מטרת הוצאתו של התובע לגמלאות היתה בכדי שיזכה להחלת חוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 1997, הקובע תנאי פרישה מיטיבים, תחולתו של חוזר מנכ"ל כאמור, אינה באה בנוסף לזכויות על פי חוקת העבודה כך שהעובד אינו זכאי לפיצוי כפל.

הפרשי שכר ותוספות

ט. דרגתו של התובע:
התובע שמש כנהג רכב כבד, בהתאם לקבוע בחוקת העבודה, טווח הדרגות בתפקידו היה 6 עד-8 ולא כפי שנטען על ידו, 15 או 16, דרגות השמורות למנכ"ל ונושאי משרה בכירים. עתירתו של התובע להפרשי שכר בגין הדרגה המגיעה לו לטענתו, הינה מופרכת.

י. התובע עותר לתוספות שכר שונות שלטענתו לא שולמו לו, תוספת אשל ונהיגה, מדובר בתוספות אשר לא ניתן לתבוע בגינן לאחר סיום יחסי עבודה בין הצדדים.

תוספת אשל - התובע לא הוכיח כי התמלאו לגביו התנאים הקבועים בחוקת העבודה לצורך קבלת תוספת אשל כמו כן, התובע לא טען לזכותו הנדונה במסגרת התצהיר ולפיכך דינה להידחות.
תוספת נהיגה - תוספת זו משולמת לעובד עבור ימים בהם עבד בפועל, התובע לא הוכיח מהם הימים בהם עבד בפועל, אשר בגינם נתבעה תוספת זו. התובע לא עבד תקופה ממושכת ובמסגרת תביעתו כלל אף תקופה זו לצורך קבלת תוספת נהיגה.
התובע טוען לזכאותו לתוספת כלכלה בשל כך שביצע עבודה בשעות נוספות, טענה זו הועלתה אך בשלב הסיכומים ודינה להידחות, מכל מקום, התובע קבל תשלום בגין תוספת כלכלה אף מעבר לנדרש.

י"א. מענק יובל - תשלום המענק נדחה בהתאם להסכם הקיבוצי לעידוד הצמיחה מיום 22/05/03 שמספרו 7037/2003, ולפיכך יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה. מכל מקום, גובה המענק מהווה 60% משכרו של התובע על בסיס משכורת חודש ספטמבר, בסך 4,191 ₪ ולא על בסיס שכר בגובה 11,440 ₪ כפי שטען התובע.

י"ב. הנתבעת הפרישה כספים לקרן השתלמות עבור התובע, כפי שניתן ללמוד אף מתלושי השכר שצורפו על ידו. באשר לטענת התובע בדבר השכר הקובע לצורך הפרשות, אין כל בסיס, כאמור.

י"ג. פדיון ימי חופשה:
בהתאם לתלושי השכר של התובע, התובע ניצל את יתרת ימי החופשה שעמדה לרשותו ולפיכך, אינו זכאי לתשלום מתאים. התובע היה זכאי ל-22 ימי חופשה בהתאם לחוקת העבודה, וכאמור ניצל אותם במלואם.

י"ד. פדיון ימי מחלה:
התובע עותר לתשלום בגין פדיון ימי מחלה, לטענתו, לא שולמו לו הסכומים הנדונים, בסיס החישוב שצורף במסגרת התחשיב שהוגש מטעמו, איננו נכון. המומחה אשר ערך את התחשיב העיד כי לא ערך חישוב של ימי החופשה שנוצלו בפועל על ידי התובע וכי הסתמך על פתק שנתנה לו אשת התובע. התובע ניצל למעלה מ-65% מימי המחלה שנצברו לטובתו, ובהתאם לחוקת העבודה אינו זכאי לפדיון הימים הנותרים. באשר לטענתו בדבר זכאותו לימי מחלה בתקופה בה לא עבד אך העמיד עצמו לרשות הנתבעת, דינה להידחות שכן, הועלתה אך בשלב הסיכומים, מעבר לכך, התובע מטעמיו הוא לא המציא אישורי מחלה מתאימים כנדרש.

ט"ו. שעות נוספות:
הנתבעת שילמה לתובע גמול שעות נוספות כנדרש. התחשיב שצורף מטעמו של התובע אינו מבוסס כלל ועיקר שכן, חושב על בסיס שכר הגבוה בהרבה משכרו של התובע בהתאם לדרגה 16 שהינה כאמור, דרגת מנכ"ל ובכירים. התובע לא הפחית מהתחשיב סכומים ששולמו לו בפועל בגין שעות נוספות ונראה כי הנתבעת שילמה לתובע ביתר עבור רכיב זה.
התובע טוען כי עבד שעות רבות משך היום מבלי שינתן ביסוס לדבריו, אף לא מדו"חות הנוכחות שצורפו על ידו (מסומן ת/31).



5. דיון והכרעה

במסגרת הדיון שבפנינו נעסוק בשתי שאלות מרכזיות, ראשית, נבחן האם התובע פוטר כדין שנית, נבחן טענות התובע ביחס להפרשי שכר ותשלומים נוספים, המגיעים לו לטענתו:

פיטוריו של התובע:
עבודתו של התובע בנתבעת הסתיימה עם הוצאתו לגמלאות, הודעה בעניין זה נמסרה לו ביום 07/07/04 כאשר היציאה לגמלה הוחלה רטרואקטיבית מיום 09/02/04, אנו סבורים כי הפסקת עבודתו של התובע בנתבעת נעשתה כדין ואיננו מקבלים את טענות התובע בעניין זה.
התובע טוען כי פיטוריו היו חלק ממהלך של מספר שנים במסגרתו ניסתה הנתבעת לגרום לפרישתו וזאת תוך מסכת לחצים קשה ומשפילה. בראות עינינו, הנתבעת פעלה באופן לגיטימי במהלך השנים שקדמו לפרישתו של התובע, כחלק מהליך הבראה שעברה, פנתה לעובדיה ובינהם, לתובע והציעה לו לפרוש מעבודתו (ראה עדותה של מיטרני בעמ' 27 שורות 10-7 לפרוטוקול). איננו מקבלים את טענות התובע בדבר התנכלויות מצידו של ראש העיר תוך נסיון לפטרו כחלק ממהלך אישי ונקמני והדברים אך נטענו מבלי שניתן להם ביסוס כל שהוא.

6. אנו מקבלים את טענת הנתבעת וסבורים כי התקיימו בעניינו התנאים הקבועים בסעיף 52 לחוקת העבודה במסגרתו הוסדרה פרישה מטעמי בריאות שלשונו:
אם בגלל המחלה נשללה מהעובד, לפי תעודת הרופא, האפשרות לחזור לעבודתו הקודמת ואין באפשרות הרשות להעסיקו בעבודה מתאימה אחרת, רשאית ההנהלה לפטרו והעובד זכאי לקבל פיצויים או גימלה בהתאם למגיע לו.
התובע סבל מבעיות רפואיות שמנעו ממנו לשוב לעבודתו כנהג, כפי שהעיד (ראה סעיף 2.31 לתצהיר התובע). חוות הדעת מיום 29/12/03 אף היא מצביעה על הגבלה כאמור, ובהתחשב בכך שהתובע אינו יודע קרוא וכתוב, למרבה הצער, לא נמצאה לו משרה מתאימה חלופית. התרשמנו כי הנתבעת ניסתה למצוא לתובע מקום עבודה חלופי, ללא הצלחה. בפני התובע ובא כוחו דאז, הועלתה האפשרות לעבוד כשומר לילה, התרשמנו כי משרה זו לא התאימה לתובע כפי שהעידה בעניין זה מיטרני (ראה עמוד 31 שורות 9-22 לפרוטוקול).

7. ההחלטה בעניין סיום עבודתו של התובע התקבלה ביום 06/07/04 לאחר שנערכה ישיבת פיטורים בעניינו, הוחלט כי סיום העבודה יכנס לתוקפו החל מיום 09/02/04 וזאת לאור העובדה כי התובע לא עבד ולא קבל שכר אותה תקופה. מפרוטוקול הישיבה (מסומן נ/3 לתצהיר מיטרני), נראה כי הנתבעת שקלה והחליטה באופן ענייני על הוצאתו לגמלאות בהתאם לסעיף 52 לחוקת העבודה כאמור. הגם ומדובר בהחלטה הקובעת את מועד סיום ההעסקה רטרואקטיבית, נראה כי הדבר נעשה אך לטובת התובע, כאשר במשך כשישה חודשים לא עבד, לא נמצאה עבורו עבודה חלופית מתאימה, לא קבל משכורת ולא המציא החלטה מתאימה במסגרתה נקבע כי יכול לשוב לעבודתו כנהג. ברי כי מצב דברים זה לא יכול היה להמשך. כאמור ההחלטה בדבר יציאתו לגמלאות היתה סבירה ועניינית. לאחר פתיחת ההליכים בבית דין זה, פנתה הנתבעת והציעה לתובע לעבור שימוע מאוחר במסגרתו ישמיע טענותיו (ראה סעיף 33 י' לתצהיר מיטרני) וזאת ביום 17/01/05, אכן מדובר במועד מאוחר בהרבה להחלטה בדבר סיום העסקתו, ונראה כי לא היתה אולם גם סירובו של התובע להשתתף בישיבה הנדונה, יש בו טעם לפגם.
התובע טוען כי היה על הנתבעת לערוך לו שימוע כדין ואף לדון בעניינו עם ועד העובדים משלא עשתה כן נפל פגם בהחלטתה.
הנתבעת טוענת כי בפרישה בהתאם לסעיף 52 לחוקת העבודה אין חיוב בעריכת שימוע או התייעצות עם הועד שכן סעיפים 70 ו-71אינם חלים במצב דברים זה.
אנו סבורים כי אף אם סעיפים אלו, חלים על התובע, פעלה הנתבעת כנדרש שכן, התובע באמצעות באי כוחו התכתב עם הנתבעת במשך פרק זמן ארוך, כשישה חודשים בעניין הפרישה הנדונה, התובע ידע כי אין הוא מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת ובראות עינינו, הנתבעת ניסתה, ללא הצלחה, למצוא לתובע מקום עבודה חלופי כאמור. אין מדובר בפיטורים שרירותיים והלכה היא כי:"הימנעות ממתן זכות שימוע אינה מחייבת בהכרח, ביטול החלטת הפיטורים. הדבר תלוי בנסיבות כל עניין ובבחינת השאלה האם, לאמיתו של דבר, התקבלה החלטה לא מבוססת או שנגרם לעובד עוול" {מ' גולדברג, נ' פינברג דיני עבודה, כרך ב', פרק 30 עמ' ,19 הוצאת סדן,2008. ראה עע 1334/04 טופר-מועצה מקומית תל שבע (פסק דין מיום 29.12.04,}.

8. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות
אנו סבורים כי החוק איננו חל בעניינינו, סעיף 8 לחוק קובע:
"8.(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה לרבות מבדקי קבלה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורין או פיצויי פיטורין;
(6)הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה.
(ב)לענין סעיף קטן (א), רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין.
אין רואים כהפליה לפי סעיף זה, פעולה או הימנעות מפעולה, המתחייבת מהדרישות המהותיות של התפקיד או של המשרה. (ההדגשה שלי א.ע.)".

התובע לא הופלה בשל מגבלותיו הרפואיות, אלא בשל מגבלותיו הרפואיות, לא היה כשיר לחזור לתפקידו כנהג כאמור ולבצע עבודות הדורשות מאמץ פיזי או אשר עשויות לגרום ללחץ. ניתן לראות בבירור מלשונה של חוות הדעת מיום 29/12/03 כי בהעדר משרה מתאימה, ניתנה המלצה לפרישה מטעמי בריאות.
בשולי הדברים נציין כי משום מה, התובע לא מילא את הטפסים שהועברו אליו על ידי הנתבעת, לצורך קבלת תוספת גמלה בגין מצב בריאותי (ראה סעיף 41 ה' לתצהיר מיטרני).
לאור האמור אנו סבורים כי לא נפל פגם בהוצאתו של התובע לגמלאות ואנו דוחים את תביעתו ככל הנוגע לעניין זה. אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש או פיצוי בהתאם לחוק שוויון זכויות, כמו כן, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אבדן השתכרות כאמור.
מעבר לנדרש, נציין כי באשר לפיצוי בגין עגמת נפש, הלכה היא, כי רק במקרים קשים וחריגים ינתן פיצוי בגינה, {ראה דב"ע נג/99-3 משרד החינוך-דוד מצגר, פד"ע כו', 563, וכן, ע"ע (ארצי) 360/99 כהן-מדינת ישראל פד"ע לח 1 (2003)}.

9. דמי הודעה מוקדמת:
חוקת העבודה אינה מתייחסת לשאלת מתן הודעה מוקדמת לפורש לגמלאות, ומפנה במסגרת סעיף 79 לחוקה, להוראותיו של חוק הגמלאות.
סעיף 19 לחוק הגמלאות קובע:

"(ב) נציב השירות יתן לעובד הודעה מוקדמת על החלטתו להוציאו לקצבה, במועד ובדרך שנקבעו בתקנות.
(ג) פרש העובד בלי שניתנה הודעה מוקדמת כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), רואים אותו, לענין הזכויות לגמלה, כאילו פרש בתום התקופה שנקבעה למתן ההודעה ותחילתה ביום הפרישה בפועל, או ביום מתן אותה הודעה – אם ניתנה למועד שלפני תום התקופה שנקבעה; לענין הזכויות למשכורת בעד התקופה האמורה ופיצוי על אי-מתן ההודעה, יהא דין יציאה או הוצאה לקצבה בלא הודעה מוקדמת כאמור כדין התפטרות או פיטורים ללא הודעה מוקדמת".

לאור האמור, אף במסגרת פרישה לגמלאות על המעבידה ליתן הודעה מוקדמת כנדרש.
התביעה בגין רכיב ההודעה המוקדמת אכן, לא נכללה בסעיף סיכום הסעדים בכתב התביעה אולם צוינה מפורשות בכתב התביעה והיתה חלק בלתי נפרד מן התביעה לאורך כל שלבי הדיון ולפיכך, נדון בה לגופה.
באשר לטענת הנתבעת כי בהתאם להוראות משרד הפנים אין לאשר תשלום דמי הודעה מוקדמת נוסף על פיצויי הסתגלות, הנתבעת לא צירפה אישור מתאים או אסמכתא כלשהי לעניין הנהלים בנדון.
באשר לטענת הנתבעת כי התובע יצא לגמלאות בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 1997, הקובע תנאי פרישה מיטיבים, על כל המשתמע מכך, הועלתה אך בשלב הסיכומים ולפיכך איננו נדרשים אליה.
בראות עינינו, תשלום דמי ההודעה המוקדמת אינו חופף לתשלום פיצויי הסתגלות, הזכות לדמי הודעה מוקדמת הקבועה בחוקת העבודה, כמו גם בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים, התשס"א-2000, מהווה זכות עצמאית שאינה נגרעת מקום בו נתנים פיצויי הסתגלות מכח כל הסכם אחר, בהעדר הוראה מתאימה.
לתובע ניתנה הודעה בדבר הוצאתו לגמלה, מבלי שניתנה הודעה מוקדמת בנדון.
לאור הקבוע בסעיף 68 לחוקת העבודה, זכאי היה לקבל הודעה מוקדמת של חודשיים לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת וזאת, בניכוי הסכום ששולם לו עבור הגמלה. כאשר שכר הבסיס של התובע יעמוד על סך 4,191.2 ₪, בהתאם לתלושי המשכורת שצורפו (ראה נספח ת/2 לתצהיר התובע בתיק המוצגים) ובהתאם לאמור בסיכומי הנתבעת (ראה סעיף 23 ט'). הגם והתובע העמיד את סכום שכר הבסיס ששולם לו לטענתו על –3,690 ₪, מצאנו לנכון לבצע החישוב האמור על בסיס נתוניה של הנתבעת כפי שהובאו בסעיף 23 ט' לסיכומיה.
התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך 4,382.4 ₪ וזאת, בהתאם לחישוב הבא: 4,382.4 =4,000 -( 2X4,191.2 )




דירוג ותוספות שכר
10. דרגת התובע
התובע טוען כי זכאי לדירוג 16 בדירוג המנהלי. דירוג זה שמור למנכ"לים ונושאי משרה בכירים ואין כל בסיס לטענה זו. סעיף 25.421 לחוקת העבודה (סעיף 107), שעניינו דירוג עובדים בהתאם לעיסוקם, קובע כי טווח הדרגות בתפקידו של התובע נע בין 6 ל-8 (כמו כן, ראה סעיף 114 לנספח נ/2 לתצהיר מיטרני) לפיכך תביעתו בגין הפרשי שכר בהתאם לדרגה האמורה דינה להידחות.
התובע העלה טענה נוספת, בשלב הסיכומים, לפיה טווח דרגותיו היה בין 6 ל-8, לדבריו, בצעה הנתבעת שינוי במערך הדרגות, תוך מעבר מהדירוג המנהלי הישן לדירוג זה, במסגרת זו שובץ התובע לאחר שנות ותק רבות בדירוג 6, שהינו דירוג עובד מתחיל, טענה זו דינה להידחות שכן, הועלתה אך בשלב הסיכומים ומעבר לנדרש, מיטרני העידה כי אין כל נפקות כלכלית לדירוג זה ולפיכך, מהתובע לא נגרע תשלום כלשהו בגין הדירוג האמור (ראה עמוד 42 שורות 10-6 לפרוטוקול).

11. תוספות שכר שונות
התובע עותר לתשלום תוספות שכר שונות: תוספת אשל, תוספת נהיגה, תוספת כלכלה, מעיון בתלושי השכר של התובע (מסומן ת/2 בתיק המוצגים-לתצהיר התובע), עולה כי לתובע שולמו התוספות האמורות והתובע לא הרים את נטל ההוכחה בעניין זה.

12. מענק יובל:
מענק היובל לעובדי המדינה אך נדחה ולא בוטל, כפי שהעידה גב' מיטרני בחקירתה (ראה עמוד 45 שורות 25-24 לפרוטוקול). העובדה כי המענק נדחה אין פירושה כי בכך בטלה זכותו של התובע למענק, לפיכך אנו קובעים כי התובע זכאי למענק יובל, על בסיס משכורת חודש ספטמבר 2003, בסך 2,514.72 ₪ בהתאם לחישוב הבא: 4191.2X60%=2,514.72 ₪.

13. קרן השתלמות
התובע טען כי לא הופרשו עבורו הפרשות לקרן השתלמות כנדרש. מעיון בתלושי השכר עולה כי הפרשות בוצעו כנדרש, חודש בחודשו ולא הובאה כל ראיה לסתור, לפיכך, דין טענה זו להידחות.

14. פדיון ימי מחלה:
התובע ניצל 66.2% מימי המחלה שנצברו לטובתו, כפי שניתן ללמוד מנספח נ/6 לתצהיר מיטרני, המצביע על ניצול יתרת ימי המחלה שעמדו לזכותו של התובע. סעיף 52.23 (א) לחוקת העבודה קובע:

"ניצל העובד במשך כל תקופת שירותו יותר מ-65% מסך כל ימי חופשת המחלה שהגיעו לו בעד כל תקופת שירותו- לא ישולם כל פיצוי".

בהתאם לאמור, התובע אינו זכאי לפדיון ימי מחלה נוספים. נציין כי בעדות המומחה מטעמו של התובע לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת בעניין זה, וכפי שהעיד לא נעשה חישוב מתאים של ימי המחלה אשר נוצלו בפועל על ידי התובע, (ראה עמוד 4 שורות 28-19 וכן עמוד 5 שורות 6-1 לפרוטוקול הדיון). לאור האמור, התביעה לפדיון ימי מחלה נדחית.

15. פדיון ימי חופשה:
התובע הציג תחשיב שנערך על ידי המומחה מטעמו, המומחה העיד כי ערך את החישוב בהתאם ל"פתק (נתונים) מאשתו של התובע" (ראה עמוד 4 לפרוטוקול שורה 18 וכן שורות 18-7 באותו עמוד). נראה כי לא נעשה חישוב בהתבסס על תלושי השכר של התובע ולא הוצג מסמך מתאים בעניין זה. מה גם שנשלחה לתובע הודעה בעניין ניצול ימי חופשה מיום 02/11/03 (ראה נספח יד 1 לתצהיר התובע), לפיה הנתונים בדבר ימי החופשה העומדים לרשותו, מופיעים בתלושי השכר וכי היתרה המקסימלית לצבירה הינה 55 יום. איננו מקבלים את תחשיב התובע בעניין זה.
התובע טוען כי הוא זכאי ל-28 ימי חופשה בשנה בהתאם לסעיף 3(5) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, כאשר הנתבעת טוענת כי זכאי ל-22 ימים בלבד, בהתאם לחוקת העבודה. היות והחוק מיטיב עם התובע, יש מקום להחילו בעניין זה, בהתאם לסעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע היה זכאי ל-28 ימי חופשה בשנה. היות ולטובת התובע נזקפו 22 ימי חופשה בלבד, יש לזקוף לזכותו 6 ימי חופשה בגין כל שנת עבודה וזאת, עבור שלוש השנים שקדמו להגשת התביעה.
לעניין השכר הקובע לצורך חישוב ימי החופשה איננו מקבלים את טענת התובע בדבר זכאותו לדרגה 16 והשכר הקובע יהא 4,191.2 ₪ כפי שציינו לעיל.
אנו ערים לעובדה כי מספר ימי חופשה המקסימלי אותו יכל התובע לצבור היה 55 יום, אולם כיוון שמלכתחילה הנתבעת לא זקפה לזכותו של התובע ימי חופשה כנדרש, אנו קובעים כי התובע זכאי לפדיון ימי חופשה עבור ימים אלו בלבד בסך של- 3017.66 ₪, בהתאם לחישוב הבא: 4,191.2/25X6X3.



16. גמול שעות נוספות:
התובע תובע סך של 6,766.90 ₪ בגין גמול שעות נוספות. לאישוש גירסתו צירף את נספח י"ד לכתב התביעה: טבלאות אקסל שנערכו על ידי המומחה מטעמו, חשב השכר מר אפרים דור. כמו כן, צירף את נספח ת/42 לתיק המוצגים, המהווה לטענתו, רישום אותנטי ומאושר של שעות נוספות, לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2002. בעדותו לעניין זה ציין:

"ש. באיזה היום התחלת לעבוד בשעה 5:00 בבוקר.
ת. תמיד עבדתי בחמש בבוקר.
ש. ובאיזה יום התחלת לעבוד ב-6:00 בבוקר.
ת. יש להם שעון שעולה 2 ₪ אנחנו שמים את הכרטיס ונמחק כל הכרטיס. אני אמרתי למנהל העבודה שאני כל החודש עובד למה כתוב לי כאילו עבדתי 17 או 18 יום והוא אמר שהוא יתקן לי את הימים... (עמוד 14 שורות 24-19 לפרוטוקול)

ובהמשך:

"ש. באיזה יום סיימת לעבוד בשעה 6:00 בערב.
ת. כל הזמן היו שולחים אותי למוסכים לתיקון המשאיות.
ש. באיזה יום גמרת לעבוד בשעה 7:00 בערב.
ת. אני לא זוכר. אני הייתי הולך לגרז'ים ולתקן חשמל במשאית. ולא שילמו לי עבור הזמן הזה. היה כרטיס נוכחות.
ש. איזה נספח לתצהירך מראה שהתחלת לעבוד ב-5:00 וב-6:00 בבוקר.
ת. כל הזמן עבדנו ככה. הלכנו להביא סולר ולנפח גלגלים. ב-4:00 בבוקר הייתי קם. זה עבודה שחורה". (עמוד 15 שורות 7-2 לפרוטוקול).

הנתבעת טענה כי שילמה לתובע גמול עבור שעות נוספות כנדרש. באשר לתחשיב שצורף על ידו (נספח יד לכתב התביעה), בסיס השכר לחישוב איננו נכון כמו כן, התובע לא הפחית מהתחשיב סכומים ששולמו לו בפועל בגין שעות נוספות.
לאחר שעיינו בחומר, אנו קובעים כי טבלאות האקסל שהוגשו על ידי התובע (נספח יד לכתב התביעה), אינן מקובלות עלינו. התובע טען בעדותו כי עבד שעות נוספות רבות (החל מהשעות 5:00-6:00 בבוקר ועד 18:00 ו-19:00 בערב) מבלי שתשולם לו תמורה מתאימה, אולם לא מצאנו ביסוס לעניין, אף לא בטבלאות שהוגשו מטעמו.
התובע הגיש רישום שעות נוספות אותנטי, ידני, שנערך על ידו ואושר על ידי הנתבעת (נספח ת/42 לתיק המוצגים) לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2002 אולם אף במסגרת הטבלאות שערך (נספח יד לכתב התביעה), לא בוצע תחשיב מתאים על בסיס נתונים אלו.
לאור האמור אנו קובעים כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש ולפיכך תביעתו בגין רכיב זה, נדחית.

17. לאור האמור אנו קובעים כדלקמן:

א. התובע זכאי לתשלום של 4,382.40 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 09/02/04 ועד למועד התשלום בפועל.

ב. התובע זכאי למענק יובל בסכום של 2,514.72 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 09/02/04 ועד למועד התשלום בפועל.

ג. התובע זכאי לתשלום של 3,017.66 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 09/02/04 ועד למועד התשלום בפועל.

ד. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.


ניתן ביום 04 בינואר, 2009 (ח' בטבת תשס"ט) בהעדר הצדדים.






נ.צ. – אסתר קורדובה אהובה עציון, שופטת אב"ד                



- חיפוש עורכי דין - א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ
ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת



ביטוח

בנקאות

משפחה

מיסים

הגנת הצרכן

קניין רוחני

מנהלי

נזיקין

נדל"ן

סדר דין

פלילי

תעבורה

עבודה

מסחרי

דף הבית

חיפוש עו"ד