התובע הגיש תביעה לתשלום קצבת זקנה. הנתבע דחה את תביעתו של התובע בטענה, כי איננו תושב ישראל. כן טען כי תביעתו של התובע התיישנה זה מכבר. ואלה הן העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שהן עולות מהראיות אשר הוצגו בפני: התובע יליד 1936 נשוי ואב ל - 7 ילדים. התובע הגיע לגיל זקנה ב - 4/2001. התובע בעל שני נכסי מקרקעין. האחד בעזריה, מחוץ לשטחי מדינת ישראל. הנכס הנו בית פרטי בן שתי קומות המשתרע על שטח של ½ דונם מסביבו חצר וגינה. הנכס השני נמצא בראס אל עמוד בתוך שטחי מדינת ישראל, מדובר בבית פרטי בן 2 קומות על שטח של 100 מ"ר. ביום 19/6/06 נשלח אל התובע מכתב בדואר רשום בו הודע, כי מתאריך 1/1/86 הוא אינו מתגורר בתחומי מדינת ישראל. ביום 3/7/06 התקבל אצל הנתבע מכתב השגה על החלטת הנתבע מיום 19/6/06 בחתימתו של התובע. ביום 12/7/06 נשלח אל התובע מכתב שעניינו, דרישה להמצאת מסמכים לצורך טיפול בהשגתו על החלטת הנתבע מיום 19/6/06. ביום 25/7/06 התקבל אצל הנתבע מכתב נוסף מאת התובע שכותרתו "השגתי מיום 3/7/06" בחתימתו של התובע. ביום 6/11/06 נשלח לתובע בדואר רשום מכתב לפיו, נדחתה תביעתו לקצבת זקנה. החל מחודש 11/06 הופסק תשלום קצבת הזקנה בפועל. ביום 27/2/07 נשלח לתובע מכתב שכותרתו: "החלטה לראותך כלא תושב לעניין חוק הביטוח הלאומי". הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים הנה, האם תביעתו של התובע התיישנה היות והוגשה למעלה מ 6 חודשים לאחר שנשלח אליו מכתב הדחיה. ככל שייקבע, כי לא חלה התיישנות על תביעתו של התובע, האם התובע הנו תושב ישראל הזכאי לקבלת קצבת זקנה מהנתבע. ראיות ועדים התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד בפני. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור של מר דורון מנחם, פקיד גביה אשר העיד אף הוא בפני. כן העידו מטעם הנתבע, אשת התובע, רודינה עטיה, מונה רניה, גרושת בנו של התובע, וסים עטיה, חוקר הנתבע, אברהים מחאג'נה, חוקר חברת טרגט. במהלך העדויות הוגשו המוצגים הבאים: דין וחשבון רב שנתי מפורט של התובע מיום 4/2/07, סומן נ/1, מכתב שכותרתו "השגה על החלטה בדבר תושבות" מיום 29/6/06, סומן נ/2, מכתב שכותרתו "השגתי מיום 3/7/06" - סומן נ/3, נתוני צריכת חשמל לבית בעזריה - סומן נ/4, תעודת עובד ציבור דורון מנחם - סומן נ/5, דין וחשבון רב שנתי מפורט מיום 3/7/06 - סומן נ/6, דו"ח פעולה וזכרון דברים ורישום חקירה ראניה מונה מיום 10/4/06 - סומן נ/7, דו"ח חקירת חברת טרגט - סומן נ/8. חשבונות חשמל, טלפון, וארנונה על שמו של התובע - סומן ת/1, דיון והכרעה התיישנות 5. מהנתונים שהוצגו בפני עלה, כי התובע הגיש ביום 31/10/06 תביעה לקצבת זקנה. עוד טרם לכך, נשלחה לתובע ביום 19/6/06 הודעה במכתב רשום כי איננו מתגורר בתחומי מדינת ישראל. ביום 6/11/06 נשלח לתובע מכתב רשום לפיו, נדחתה תביעתו לקצבת זקנה עקב אי תושבות. תקופת ההתיישנות בתביעה כנגד הנתבע מוסדרת בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ובתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל - 1969, (להלן: "התקנות"). תקנה 1 (ב) לתקנות קובעת: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שישה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע..." לעניין תחילת מועד מרוץ ההתיישנות ומסירת החלטות על ידי הנתבע נפסק, כי משקיימת הודעת דחייה אשר מופיע בה הציון "רשום" ואשר פרטי המבוטח המצוינים בה מדויקים ומשקיימת תכתובת מאותו המועד בין הצדדים סביר יותר לקבוע, כי מכתב הדחיה התקבל אצל המבוטח, (ראה עבל 27/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אליאס חזן, פס"ד מיום 2/6/04). כן נפסק, כי מיצוי זכויות המבוטחים חייב להיעשות בדרכי המינהל שנקבעו בדין, ובהן נקצבו מועדים קצובים. התעלמות מהמועדים הקצובים תגרום לשיבוש דרכי המינהל ותביא לסיכומו של דבר לפגיעה דווקא באפשרות מיצוי הזכויות שבדין. לגבי חזקת תקינות המעשה המנהלי נפסק, כי משקיימת הודעת דחייה החזקה מובילה למסקנה, שההודעה נשלחה למבוטח והגיעה לידיו, (ראה עב"ל 1234/00 אכרם פארח - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 27/10/02). 6. במקרה שלפני לכאורה, נמסרה לתובע הודעה על דחיית תביעתו לקצבת זקנה ביום 6/11/06. על כן, היה על התובע להגיש תביעתו לבית הדין עד ליום 6/5/07 ומשלא הגישה במועד זה (אלא ביום 4/12/07) חלה על תביעתו התיישנות. לטענת הנתבע, התובע ידע זה מכבר, עוד טרם מכתב הדחייה, על החלטת הנתבע כי איננו תושב ישראל (במכתב מיום 19/6/06). טענה זו מקובלת עליי והיא נתמכת בראיות שהוצגו בעניין זה. הנתבע הציג מכתב שנשלח על ידי התובע למחלקת הגביה והביטוח בנתבע ובו הוא משיג על החלטת הנתבע מיום 19/6/06. במכתב נאמר, כי התובע משיג על החלטתו בדבר אי תושבתו וכן הוא מצרף דו"ח רב שנתי כבקשת הנתבע. במכתב פירט התובע את השגותיו וטען, כי הוא גר בשכונת סילוואן בתחומי מדינת ישראל, כי הוא משלם מיסי ארנונה עבור דירה זו, מיסי מים, חשמל ועוד. במכתב פירט התובע את מספר הטלפון שלו בדירה וצרף חשבוניות מים וחשמל. התובע ציין במכתב כי איננו מתגורר בעזריה אלא מבקר שם את בנו לעיתים לשם הנאה ובילוי. מכתב זה התקבל אצל הנתבע ביום 3/7/06. מכתב נוסף שהוצג על ידי הנתבע נשלח על ידי התובע שוב למחלקת הגביה והביטוח בנתבע ובו הוא ממשיך ומפרט את השגותיו בקשר להחלטת הנתבע בדבר אי תושבתו ומצרף לכך צילום היתר בניה עבור רכושו בעזריה, צילום קבלת חשבון חשמל וכן טוען כנגד החלטת הנתבע, כי הוא מתגורר בעזריה מחוץ לתחומי מדינת ישראל. 7. התובע טען בעדותו, כי איננו מודע למכתבים המפורטים לעיל ולכאורה, הוא לא פנה לנתבע כפי שעולה מהמכתבים כאמור. התובע טען, כי קיבל מסמכים מהנתבע רק בחודש 10/07 ואז פנה לב"כ להמשך טיפול, (ראה עמ' 5 לפרוט' ש' 11). התובע חזר על טענתו זו מספר פעמים כאשר לדבריו, לא הגיש מכתבים למל"ל באופן אישי אלא רק דרך ב"כ, (עמ' 6 לפרוט' ש' 4). יחד עם טענה זו זיהה התובע, במכתבים שפורטו לעיל את חתימתו וטען, כי אינו יודע על מכתבים אלה או מי הגיש אותם בשמו, (עמ' 6 לפרוט' ש' 12, 18). התובע נחקר על כך אולם עדותו בעניין זה לא הייתה בלתי מהימנה ולטעמי התובע ידע על המכתבים שנשלחו מהנתבע בשנת 2006. במכתבים מצויים פרטים אישיים של התובע אשר אין זה סביר, כי נשלחו על ידי גורם אחר מלבדו. 8. לאור האמור התובע ידע על קביעת הנתבע לאי תושבותו , עוד מהמכתב מיום 19.6.2006 והיה עליו לערער עליו כקבוע בדין. זאת ועוד, ביום 6/11/06 נשלח אל התובע מכתב בדואר רשום לכתובתו בסילוואן 1 ירושלים. כתובת עליה הצהיר התובע בדו"ח הרב שנתי שנשלח על ידו לנתבע ביום 3/7/06במכתב זו הודע התובע כי נדחתה תביעתו לקצבת זקנה וכי יוכל לערער על החלטה זו תוך 6 חודשים. בנוסף לאמור, תשלום קצבת הזקנה הופסק בפועל החל מחודש 11/06 ולכן, חזקה על התובע כי ידע על החלטת הנתבע בדבר אי תושבתו. לכן, התיישנה תביעתו של התובע. 9. יחד עם זאת, ולאור פסיקת בית הדין לעבודה באשר לבחינת התביעה לגופה, אדון בתביעתו של התובע לגופו של עניין לצורך הכרעה בשאלה, האם יש לראות את התובע כתושב ישראל אם לאו. 10. ההלכה לגבי תושבות תנאי התושבות בישראל כתנאי לתחולה של מרבית ענפי הביטוח הלאומי לפי החוק מושתת, בין השאר, על הזיקה היציבה שבין המבוטחים לבין המדינה, זיקה שאין בה מן הזמניות או מהארעיות, והיוצרות מחויבות של החברה כלפי המבוטחים בתחום הביטחון הסוציאלי (דב"ע נד/233-0 המוסד נ' חשימה עבד רדואן). התובע נושא תעודת זהות כחולה ולכן, נטל הראיה מוטל בדבר מקום מגוריו מוטל על שכמו של הנתבע, (דב"ע נו/ 0-229 נאסר נאוול נ' המוסד לביטוח לאומי). תעודת הזהות והמידע הרשום בה הם ראיה לכאורה בלבד, וניתנים לסתירה. הסתמכות על תעודת הזהות שעה שידוע שהרישום בה אינו נכון, לוקה, ויש להתייחס להתנהלות זו כהתנהלות לא אמינה. 11. מעדותו של התובע עלה, כי הבית בעזריה הוא בבעלותו כאשר לדבריו, בנו מתגורר שם והוא (התובע), "הולך לנקות שם ומשקה שם, כי אין לי עבודה, ואני חוזר הביתה בסוף היום לראס אל עמוד", (עמ' 8 לפרוט' ש' 17-16). התובע נחקר לגבי הריהוט הקיים בבית בעזריה, מספר החדרים ומספר חדרי השירותים והאמבטיה. לדבריו, ישנו בבית חדר השייך לו ולאשתו עם מיטה ישנה, (עמ' 10 לפרוט' ש' 5). התובע טען, כי החדר והמיטה אינם משמשים למגורי קבע אלא, רק למקרים בהם הוא מגיע לבקר את בנו, "כן, אבל לא בשביל לגור שם, זה רק אם אני בא לבקר את הבן שלי", (עמ' 10 לפרוט' ש' 5). התובע העיד, כי בבית ישנם 2 חדרי שירותים ואמבטיה וכי השירותים הנוספים הנם, "בשביל הזקנים", (עמ' 10 לפרוטו' ש' 13). התובע נשאל כמה פעמים בממוצע הוא מגיע לבית בעזריה והשיב, "שלושה ימים. אני הולך לאחותי לבקר אותה, הולך לבן שלי, משקה את העצים, ואם אני רוצה לישון שם יום אני ישן, וחוזר. אני לא עובד", (עמ' 10 לפרוט' ש' 26-25). התובע נחקר לגבי הודעתה של הגברת רשה, אשת בנו לחוקר הנתבע לפיה, התובע ואשתו מתגוררים בעזריה. התובע ענה באופן מתחמק ומגמתי: "ש. רשה גם נחקרה ומסרה שהיא גרה יחד עם מוחמד מהרגע הראשון בדירה שלכם, יחד איתך בדירה בעזריה מחוץ לתחום. ת. אני רוצה להגיד לכם, זה הבית שלי בעזריה, הם התחתנו וגרים שם, אני הולך לשם ומביא להם דברים, יש לי שם מיטה, לפעמים אני ישן שם וחוזר חזרה לבית שלי בראס אל עמוד. ש. אבל כלתך לא אמרה כך, היא אמרה משהו אחר, שאתה גר איתם ביחד ת. אולי בגלל שהבית שייך לי, אז קשה לה להגיד שאני בא לביקורים. מה אני מבקר בבית שלי. היא המבקרת אצלי בבית", (עמ' 12 לפרוט' ש' 11-5). לאחר מכן העיד התובע כי אכן התגורר מספר שנים בביתו בעזריה. זאת, בניגוד לגרסתו הקודמת לפיה התגורר כל חייו בראס אלעמוד בירושלים. התובע העיד, כי סיים לבנות את ביתו בעזריה בשנת 76 ולאחר מכן גר שם עד שנת 80, "סיימנו את הבניה בשנת 76, גרתי שם, והבית בראס אל עמוד נשאר שלי. בשנת 80 חיתנתי ילד, והבן שלי גר שם", (עמ' 12 לפרוט' ש' 27-26). היינו, מעדותו של התובע עלה, כי התגורר בעזריה משנת 76 ועד שנת 80 - למשך 4 שנים. למרות האמור כאשר נשאל במפורש כמה זמן גר בעזריה השיב, "אולי חודש, לא הרבה זמן", (עמ' 13 לפרוט' ש' 1). ולאחר מכן שוב העיד, כי בשנת 80 עבר לראס אל עמוד, (עמ' 13 לפרוט' ש' 5). עוד התברר, כי מונה החשמל בעזריה רשום על שמו של התובע ועל כך השיב, "הרי שבנינו את הבית אני הגשתי לחברת החשמל בשביל כולם על שמי", (עמ' 14 לפרוט' ש' 16). כאשר נשאל התובע מדוע לא החליף את מונה צריכת החשמל על שם בנו המתגורר לכאורה במקום השיב באופן לא ברור, "אצלנו זה לא קורה. השעון של אחי הוא על שמי עד היום", (עמ' 14 לפרוט' ש' 18). 12. עדות אשת התובע אשת התובע טענה, כי הם אינם מתגוררים בעזריה אלא בראס אל עמוד. לדבריה הם מגיעים לעזריה כדי להשקות את העצים, לבקר את בנה ולקנות דברים, (עמ' 16 לפרוט' ש' 29). אשת התובע נחקרה לגבי הודעתה לחוקר מטעם הנתבע אשר נפגש עמה בביתה בעזריה ומסרה גרסה אחרת מגרסתה לחוקר לגבי מקום מגוריה: "ש. אז פגשו אותך שם, ומסרת לחוקר שאתם מתגוררים לסירוגין גם בראס אל עמוד וגם בעזריה. ת. אמרתי לו שאנו מבקרים את הבן שלי, ואנחנו חוזרים לראס אל עמוד. אנו תושבים של ראס אל עמוד", (עמ' 17 לפרוט' ש' 3-1). התובעת העידה לאחר מכן במהלך חקירתה, כי אכן התגוררה עם התובע בביתה בעזריה למשך מספר שנים. התובעת ניסתה להתחמק מליתן תשובה ברורה לגבי מספר השנים בהן התגוררו בעזריה: "ש. כמה זמן גרתם? ת. שנה שנתיים, משהו כזה, לא היה הרבה זמן, אחר כך חזרנו. ש. הוא אמר לפחות 7 שנים, מוסטפא. ת. אני שוכחת אני לא יודעת. ש.ת. אני לא מבינה בשנים", (עמ' 18 לפרוט' ש' 11-7). התובעת נחקרה בשאלה כמה זמן היא ובעלה, התובע, נמצאים בביתם שבעזריה וגם במקרה זה השיבה באופן לא ברור: "ש. כמה ימים בשבוע אתם מבלים בעזריה? ת. לפעמים יום, לפעמים לא הולכים, תלוי. ש. בעלך אמר שכל שלושה ימים הוא הולך לשם. ת. לא תמיד. ש. אבל יש פעמים שכן. ת. הולכים יום, או שישנים שם או שלא. אנחנו הולכים לראות את העצים, משקים אותם וחוזרים", (עמ' 18 לפרוט' ש' 22-15). 13. העדה מונה רנייה העדה נחקרה על ידי חוקר הנתבע מר וסים עטילה ביום 10/4/06 גם בעניינו של התובע. בחקירתה מסרה, כי התגוררה עם בנו של התובע למשך חצי שנה החל מחודש 8/03. לדבריה בחקירתה, התגוררה עם בעלה ומשפחתו עם שנפרדה ממנו בחודש 4/04. בחקירתה נשאלה באופן מפורש, מי מתגורר בבית בעזריה והשיבה: "ש. מי מתגורר בבית הורי הגרוש שלך בעזרייה? ת. יש להם דירה אחת מתחת לחברת הסיגריות ואני התגוררתי איתם בחדר ומתגוררים שם אמו ואביו והוא התחתן עם מישהי אחרת ומתגורר איתם", (עמ' 1 להודעה). למרות הודעתה בחקירתה, שינתה העדה את גרסתה בעדותה בפני כאשר העידה, "הבית של אביו אבל אני ומוחמד גרנו לבד", (עמ' 28 לפרוט' ש' 4) וכן, השיבה, כי התובע ואישתו התגוררו בראס אל עמוד ולא יחד איתה ועם בעלה בעזריה, (עמ' 28 לפרוט' ש' 6). העדה טענה, כי הבית שייך לתובע אולם הוא לא התגורר במקום. העדה נחקרה לגבי הודעתה לחוקר הנתבע ושינוי גרסתה והשיבה, כי לא אמרה לחוקר הנתבע כי התובע ואישתו מתגוררים עמם למרות שהעידה, כי זו חתימתה על הודעתה לחוקר הנתבע. העדה לא ידעה להסביר את פשר הסתירה. העדה שבה ושינתה את גרסתה וטענה, כי התובע ואישתו לא התגוררו במקום אלא היו באים מדי פעם וישנים לילה אחד לכל היותר, (עמ' 28 לפרוט' ש' 26). מר וסים עטיה, חוקר הנתבע אשר גבה מהגברת מונה רנייה את עדותה נחקר בעניין זה בפני. ב"כ התובע חקר את מר עטיה סביב הטענה, כי העדות שנגבתה מהגברת רנייה התייחסה לחקירה לגביה ספציפית ולא לגבי התובע ולכן לכאורה, מדובר בעדות מקרית אשר לא בוצעה חקירה לגביה כראוי. מר עטיה השיב, ועדותו מקובלת עליי, כי אמנם החקירה נעשתה לגבי העדה ובקשר אליה אולם בחקירה זו התייחסו גם לעוד אנשים ובניהם לתובע ואישתו. בעניין זה יאמר כי הלכה פסוקה היא כי יש ליתן משקל ראייתי גבוהה במיוחד להודעות שנגבו על פני עדותם של המודיעים בפני ביה"ד לאחר מכן. (לעניין זה ראה דב"ע מח/42-0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד, דב"ע נו/229-0 נאסר נוואל נ' המוסד). לאור הסתירות שעלו מעדותה של העדה ולאור ההלכה הקובעת הרי שיש להעדיף את גרסתה של העדה לפיה, התובע ואישתו התגוררו עמם בשעתו בבית שבעזריה. מהאמור עולה, כי גם בשנת 2003 - 2004 התגוררו בעזריה (בנוסף לקביעה דלעיל כי התגוררו בעזריה גם משנת 76 ועד שנת 80). 14. עדות אברהים מחאג'נה מר מחאג'נה, חוקר חברת טרגט אשר ביצע חקירה בשנת 2006 בעניין התובע העיד בפני. בחקירתו תאר את הנכס בעזריה, "כל חדר היה מיטה זוגית לתובע ואישתו וגם לבן שלו ואשתו, והיה עוד חדר לפי מה שאני זוכר עוד מיטה שהייתה למישהי קרובת משפחה שלומדת שם באונ' באבו דיס", (עמ' 35 לפרוט' ש' 15-14). העד סיפר, כי אשת בנו של התובע היא שהצביעה על חדרם של התובע ואישתו וכי בחדרם של התובע ואישתו מצא, מיטה ארונות ובגדים. לדבריו, גם בנכס בראס אל עמוד ביקר ומצא בחדרם של התובע ואישתו את אותם החפצים, מיטה ארונות ובגדים. העד סיפר, כי הנכס בעזריה מושקע יותר מהנכס בראס אל עמוד, וכי בעזריה יש גינה, ציפורים ופרחים אותם מגדל התובע. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי, כי התובע מתגורר דרך קבע בעזריה, שם נמצא מרכז חייו. התרשמתי, כי הנכס בעזריה הוא נכס חדש ומושקע אשר התובע נמצא ומתגורר בו ודואג באופן יומיומי לאחזקתו ולטיפוחו. עדותו של התובע לגבי משך השהיה בנכס בעזריה (3 ימים בשבוע) מדברת בעד בעצמה. שוכנעתי, כי הריהוט והחפצים הנמצאים בנכס בעזריה משמשים את התובע ואישתו למגורים במקום. הסתירות שהתגלו בעדויות מטעם התובע מול הודעתה של הגברת מונה רניה (כי התובע ואישתו התגורר בעזריה) לא יושבו על ידי התובע ולא נמצאה להם כל תשובה סבירה ומקובלת. בנוסף חוזקו סתירות אלו על ידי חוקרי הנתבע אשר עדותם היתה מדויקת ומהימנה. לאור האמור הוכח על ידי הנתבע כי התבוע לא היה תושב ישראל לפחות עד שנת 2006. 15. לעניין טענת השיהוי שהועלתה על ידי התובע. התובע טען, כי הנתבע הסתמך בהחלטתו על חקירה שבוצעה בשנת 1986 וכי מאז ועד למתן ההחלטה בעניינו, לא נעשה דבר על ידי הנתבע. בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבע לפיה, משהתגלה חומר חקירה חדש לגבי התובע התעורר הצורך לבחון מחדש את תושבתו של התובע. אי לכך ביצע הנתבע חקירה לגבי מקום מגוריו של התובע בשנת 2006 וכן הסתמך על עדותה של הגברת ראניה מונה משנת 2004. זאת ועוד, התובע התבקש להמציא מסמכים לנתבע לגבי תושבותו ועל בסיס כל אלה התבצעה החקירה. הואיל ועסקינן בכספי ציבור יש לנהוג בהם בהגינות ובזהירות הואיל וכספים אלו נועדו להבטחת בטחון סוציאלי למי שנמצא נזקק להם לפי תנאי החוק ותכליתו. מכיוון שבחקירה שביצע הנתבע התברר, כי התובע איננו תושב ישראל הרי שבדין נקבע, כי אינו זכאי לזכויות כלשהן שהנתבע ממונה על ביצועם. 16. סוף דבר. לאור קביעתנו דלעיל התביעה נדחית. באשר לבקשת הנתבע לפסיקת הוצאות, מששקלתי את כל העדויות שנשמעו בפני והתנהלות התובע בתיק זה התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום ט"ו באדר, תש"ע (1 במרץ 2010) במעמד הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים אורנית אגסי, שופטת קצבת זקנהביטוח לאומי