כללי 1. בפני תביעה שענינה לשון הרע. התובע, אשר שכר בעבר את שירותיו המשפטיים של הנתבע כעורך-דין, טען כי הנתבע הוציא דיבתו בשישה פרסומים: א. מכתב מיום 3.5.2001 שכתב הנתבע לעו"ד יוסי פינטו (נספח א' לתצהיר התובע); ב. מכתב מיום 28.6.2004 שכתב הנתבע לגב' איריס רז, מנהלת מחלקת חבויות בחב' לביטוח איילון, וכן לעו"ד רחל לויתן (נספח ב' לתצהיר התובע); ג. מכתב מיום 28.6.2004 שכתב הנתבע לקצין חקירות ראשי במשטרה, עם העתקים לעו"ד א' בומבך, ראש ועד המחוז בלשכת עוה"ד וכן למר י' אלדובי, מנהל לשכת עוה"ד (נספח ג' לתצהיר התובע); ד. מכתב מיום 14.6.2004 שכתב הנתבע למפקד תחנת משטרת חולון, עם העתקים לעו"ד בומבך ולמר אלדובי, מלשכת עוה"ד (נספח ד' לתצהיר התובע); ה. מכתב מיום 18.3.2004 שכתב הנתבע לעו"ד מירה כהן שטרקמן (נספח ה' לתצהיר התובע); ו. מכתב מיום 23.5.2005 שכתב הנתבע לגב' לבנת משיח בפרקליטות המדינה, עם העתק למר אלדובי הנ"ל (נספח ו' לתצהיר התובע). 2. התובע טען כי בפרסומים אלה היה כדי להשמיצו ולהכפישו בפני נמעני המכתבים. בתצהירו טען: "הנתבע פנה בכתב במספר מכתבים לגורמים בכירים רבים ושונים, ביניהם היועמ"ש לממשלה, פרקליטות המדינה, לשכת עוה"ד, חברת ביטוח איילון, משטרת ישראל ועוד. במכתבים אלה כמפורט לעיל השמיץ אותי הנתבע, תוך שימוש בביטויים בוטים ופוגעניים, והכל על מנת לבזות אותי, להשפילי ולפגוע בשמי הטוב" (ס' 26-27 לתצהיר התובע). בסיכומיו טען ב"כ התובע כי "כל המכתבים משמיצים, יש בהם דיבה ברמה הגבוהה ביותר, הם יוצרים תחושה של איום והפחדה, ואינם יכולים לעבור את מבחן הסף הכתוב בחוק לשון הרע... המכתבים מתיחסים לתובע כאילו היה עברין נקלה שראוי לבוז..." (פ' ע' 38 ש' 1-2, ש' 4). ב"כ התובע ביקש להחמיר עם הנתבע בפסיקת הפיצויים, וזאת מחמת "עוצמת הדיבה וכוונת הזדון", וכן מחמת "שמדובר בעו"ד שזה מקצועו היחיד ועיסוקו ויש להחמיר עמו במיוחד" (פ' ע' 38 ש' 29; ע' 39 ש' 4). 3. הנתבע טען כי מכתביו לא היו אלא תגובה מידתית ולגיטימית למעשים ופרסומים קודמים של התובע עצמו, שבחר להשמיץ את הנתבע ברבים, בין השאר בפני עורכי דין ובקרב שופטים, והכל מתוך "תאוותו לפגוע בי במקצועי" (למשל, ס' 12 לתצהיר הנתבע). בתוך כך ייחס הנתבע לתובע מסכת של הטרדות קשות חוזרות ונשנות, איומים עליו ועל בני משפחתו, נסיונות סחיטה ומרמה, פגיעה בפרטיות והגשת תלונות סרק למוסדות שונים. הנתבע סיכם טענותיו: "בפעולות המתוארות בתצהיר זה התרשמותי בכנות שיש לו [לתובע] שנאה אך אין לי הגדרה אחרת אין לי התמחות רפואית להגדיר רדיפה אובססיבית שמקומה לא יכירנה באף תיק דומה בישראל בעשר השנים האחרונות... בחלק גדול מאוד מפעילות זו של הפצת מעשי דיבה בראש חוצות, ברורה כוונתו [של התובע] לפגוע במקצועי כעו"ד כלפי, כלפי שופטים, רשמים, מח' ההוצאה לפועל, נושאי תפקידים בלשכת עוה"ד" (ס' 28 לתצהירו). 4. להלן אדון בטענות הצדדים ביחס לכל אחד מן הפרסומים נשוא התביעה. במישור הדיוני: כל אחד מבעלי הדין הגיש תצהיר וחקר על תצהירו. הצדדים סיכמו בע"פ עם תום שמיעת החקירות. המכתב מיום 3.5.2001 (נספח א' לתצהיר התובע) 5. במכתב זה, שכתב הנתבע לעו"ד י' פינטו, עם העתקים לעו"ד א' לין, ראש ועד המחוז בלשכת עוה"ד, נכתב כדלקמן: "הנדון: התראה על הגשת תביעה דיבה אזרחית ופלילית נגד מרשך מר שלמה מרזן. מרשך, שלמה מרזן, שלח אלי עותק ממכתבו ללשכת עוה"ד שתאריכו 23/4/2001. הריני להודיעך כנציגו כדלקמן: כי מאחר וסע' 2, ו 3 למכתבו הנם הוצאת דיבה בקשר לשמי הטוב ומצב משפחתי, בהיותם כוזבים ומשוללי כל יסוד, ומאחר ותוכן הדברים בסעיף 2 ו-3 - וכל רוח המכתב, למוסדות הלשכה וראש ועד המחוז, אינם בבחינת תלונה ללשכה, אלא לשון הרע ממש, על מרשך לחזור בו, מן הדברים שכתב, בהיותם שקר מוחלט. לידיעתך וידיעת מרשך, הנני מיוצג בתיק התביעה שהגיש מרזן, ייצוג מטעם ע"י חב' ביטוח איילון, אשר מינתה לי עפ"י פוליסת הביטוח, את עו"ד דוד אור חן. מצבי הכלכלי מצוין, מעולם לא הורע בניגוד ללשון הרע של מרשך. אינני חייב מאומה לאיש ולא ניתן כל פס"ד נגדי בימים אלה מכל סוג שהוא שממנו מרשך הסיק מסקנה בדבר מצבי הכלכלי. מרשך, מנסה להילחם נגד עורכי דין רבים, ונהנה מזה, להעליל עלילות והכפשות. מעולם לא הוגשה נגדי תביעה כלשהי בגין רשלנות או אחרת של לקוח, למעט התביעה הכושלת של מרשך, אשר אף היא עומדת לקרוס בהיותה על כרעי תרנגולת, רצופת שקרים וכזבים. מאחר וקיימת תביעה קודמת נגד מרשך בשל לשון הרע, ומאחר ומרשך מאיים עתה להפחיד את בא כוחי, את עו"ד אור חן, באיומים, בעודו מייצגני כנגד מרשך, מרשך הגדיש את הסאה. תוגש תוך 7 ימים נגד מרשך תביעה נוספת בגין דיבה, בהליך פלילי, אלא אם יחזור בו מהאשמות השווא ויבטל את מכתבו לעו"ד ארנה לין ראש ועד המחוז בהיותו דברי דיבה שאין בהם גרגיר של אמת. במידה ותהיה מעוניין בראיות ממני על שקרי מרשך, אגישם לך." 6. מכתב זה, כמצוין בו, נכתב בתגובה למכתבו של התובע ללשכת עוה"ד שתאריכו 23.4.2001 (מוצג 6 בתיק מוצגי הנתבע). במכתב זה ביקש התובע את התערבותה של לשכת עוה"ד בתלונה שהגיש כנגד הנתבע "בעקבות רשלנותו". במכתב צוין, כי התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה ע"ס 500,000 ₪; צוין כי התקיים דיון ביום 4.1.01 וכי "יש חשש כבד כי לעו"ד להב הנ"ל אין ביטוח מטעם לשכת עוה"ד. מסיבה זו הופיעה עוה"ד לבד וללא ייצוג וכן הכין בעצמו את כתב ההגנה". לאחר מכן כתב התובע: "כשנשאל עו"ד להב ע"י כב' השופט מדוע איננו מיוצג, השיב כי הוא יהיה מיוצג בעתיד. הח"מ הביא לידיעת בית המשפט כי כנגד עו"ד להב הוגשו תביעות בגין רשלנות ולכן ייתכן ואין לו ביטוח. כמו כן התברר לח"מ ממקורות הקרובים לעו"ד להב, כי מצבו הכלכלי הוא רע. השאלה שנשאלת בפני לשכת עוה"ד היא האם באמת הוגשו תביעות נוספות כנגד עוה"ד הנ"ל? האם יש לו עדיין ביטוח כנגד רשלנות? באם אין לו, מדוע אין הלשכה מתערבת ע"מ להביא את העניין לסדר יום ע"מ שלא לפגוע בלקוחות נוספים. בנקודה זו אציג שאלה נוספת. לפני מספר שבועות פנה עו"ד אור-חן דוד מרח' קרליבך 3 בת"א אל עו"ד יוסי פינטו מת"א, המייצג את הח"מ בתביעה נגד עו"ד להב, הודיע לו כי הוא מייצג את עו"ד להב בתביעה זו. כשנשאל עוה"ד האם הוא נשלח מחברת הביטוח התמהמה בתשובתו. אי לכך אני מבקש את התערבות הלשכה והודעתה האם הוא מייצג עו"ד להב מאת חברת הביטוח או באופן אישי??!!". 7. התובע הוסיף ורמז במכתבו לניגוד עניינים שבו לכאורה פעל ב"כ הנתבע (בע' 1 - 2): "מאחר שעו"ד להב ועו"ד אור-חן דוד מייצגים חברת תיירות בחולון, נשאלת השאלה האם יש להם אינטרס משותף?! בדיקה אקראית העלתה כי בכניסה לבנין המשרדים ברח' קרליבך 3, בו נמצא משרדו של עו"ד אור-חן דוד נמצא שלט של חברת מד-שח בע"מ, ח.פ. 8-186878-51, הפעילה משנת 1993. בדיקת הרישומים אצל רשם החברות העלתה כי עו"ד אור חן דוד, בנוסף לעיסוקו בעריכת דין, הוא גם בעל מניות בחברה שאותה הוא מנהל בפועל, העוסקת בביצוע פרויקטים בענף המקרקעין. חוק לשכת עוה"ד תשכ"א 1961 קובע במפורש כי עו"ד לא יעסוק ולא ינהל עיסוק אחר מזה שנקבע בכללים, קרי עיסוק שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. לאור חוק לשכת עוה"ד האמור ולאור השאלות שהעלו לעיל, אבקש מהלשכה להשיב לי על שאלתי וזאת ע"מ שלא ייגרם כל נזק בעתיד כפי שהיה בעבר לח"מ ולמשפחתו". 8. הנתבע מצא במכתב זה "לשון הרע ממש", כניסוחו במכתב התשובה, וביקש להגיב (ר' מכתבו הנ"ל לעו"ד פינטו). בתשובתו כתב: "הנני מיוצג בתיק התביעה שהגיש מרזן [התובע], ייצוג מטעם ע"י חב' ביטוח איילון, אשר מינתה לי עפ"י פוליסת הביטוח, את עו"ד דוד אור חן". לאחר מכן, וכמצוטט לעיל, רשם הנתבע: "מצבי הכלכלי מצוין, מעולם לא הורע בניגוד ללשון הרע של מרשך". הנתבע כתב כי אינו חייב מאומה לאיש, לא ניתן נגדו כל פסק דין, ואף לא הוגשה נגדו כל תביעת ברשלנות מקצועית, פרט לתביעת התובע - שאף היא להערכת הנתבע "כושלת" ו"עומדת לקרוס בהיותה על כרעי תרנגולת, רצופת שקרים וכזבים". 9. ממכתב התשובה עולה כי הנתבע חש מאוים ממכתב התובע, שכן מצא בו איום נגד המשך ייצוגו ע"י עו"ד אור חן: "מאחר ומרשך מאיים עתה להפחיד את בא כוחי, את עו"ד אור חן, באיומים, בעודו מייצגני כנגד מרשך, מרשך הגדיש את הסאה". לכן "תוגש תוך 7 ימים נגד מרשך תביעה נוספת בגין דיבה... אלא אם יחזור בו מהאשמות השווא ויבטל את מכתבו לעו"ד אורנה לין, ראש וועד המחוז בהיותו דברי דיבה שאין בהם גרגיר של אמת". 10. קצפו של הנתבע יצא בעיקר על המילים: "מרשך מנסה להלחם נגד עורכי דין רבים, ונהנה מזה, להעליל עלילות והכפשות" (ס' 6-7 לתצהירו). ואולם, יש להבין התבטאות זו כחלק מן המכתב כולו. המכתב, גם אם הוא מנוסח בצורה חריפה, אינו אלא תגובה טבעית ואנושית למכתב ההשמצה שכתב התובע תחילה. התובע בחר לפנות ללשכת עוה"ד ולהשחיר את פני הנתבע כעורך-דין "חסר ביטוח" ש"מצבו הכלכלי רע", ופעילותו מעוררת חשש "לפגיעה בלקוחות נוספים". אין צורך לאמר כי השחרת פניו של עו"ד בלשכה המקצועית עלולה לפגוע בשמו הטוב -- נכסו החשוב ביותר של עורך-הדין. זאת ועוד: טענת הנתבע במכתבו כי התובע "מנסה להלחם בעורכי דין רבים" לא היתה משוללת יסוד. התובע הודה כי הקים עמותה בשם "נפגעי עורכי דין" שפעלה בין השנים 1996-200 (ר' עדותו בפ' ע' 18 ש' 1-6; ור' עלון של העמותה, מוצג 7 בתיק מוצגי הנתבע). 11. יש לזכור, כי למכתב הנתבע קדם סכסוך עמוק ומתמשך בין בעלי הדין, המשתקף בפסק-דינה של כב' הש' ד' קרת-מאיר (ת.א. 95099/99, בבימ"ש שלום ת"א, ר' מוצג 3 בתיק מוצגי הנתבע). באותו הליך התבררה תביעת התובע (ואשתו) כנגד הנתבע, בטענה לרשלנות מקצועית בטיפול בענינים שונים של התובע. בפסק דין ארוך ומנומק דחה בית המשפט את תביעת התובעים כנגד הנתבע, וחייבם בהוצאות. בד בבד התקבלה תביעתו-שכנגד של הנתבע כנגד התובע, בענין הוצאת לשון הרע. בית המשפט מצא כי התובע פרסם לשון הרע נגד הנתבע במודעה שתלה בכניסה לבימ"ש, שם רשם כדלקמן (ר' ציטוט בע' 30 לפסה"ד הנ"ל, וכן מוצג 2 בתיק מוצגי הנתבע): "זכות הציבור לדעת!!! עו"ד הדר שגיא מהמחלקה המשפטית של בנק דיסקונט, ובידיעת עו"ד ליאור חורב מנהל המחלקה המשפטית של הבנק, ... ועו"ד יוחנן להב שייצג לקוחו שזכה בבית-משפט השלום מרח' חנקין 70 חולון, פקס: 5014276-03 עשו יד אחת !!! לבטל פסק-דין של בית המשפט למען אינטרסים משותפים!" 12. בענין מודעה זו, כב' הש' קרת פסקה: "האמור במודעה עלול לפגוע במשרתו, בעסקו או במשלח ידו, ולכן עולה הפרסום בגדר לשון הרע... ברור מאילו כי מודעה בה נאמר שהנתבע עושה יד אחת עם ב"כ הצד שכנגד על מנת לבטל פס"ד אשר ניתן לטובת לקוחו לשם אינטרסים משותפים - יש בה משום לשון הרע של ממש אשר עשויה לפגוע באופן משמעותי בנתבע כעו"ד" (ר' ע' 33 לפסה"ד). נפסק כי לנתבע באותו ענין נגרמה "פגיעה של ממש" (בע' 37 לפסה"ד). התובע חויב לפצותו בסך 75,000 ₪. 13. יוער כי הערעור שהגיש התובע על פסק דינה של כב' הש' קרת - נמחק. התובע (ואשתו) הגישו תביעה מחודשת בטענה להתנהלות רשלנית מצד הנתבע. תביעה זו נדחתה על הסף מחמת מעשה בי-דין, בפסק דינו של כב' הש' ד"ר ק' ורדי (ת.א. 65883/03 בבית משפט השלום בת"א, מוצג 1 בתיק מוצגי הנתבע). בית המשפט המחוזי אישר את פסק דינו של כב' הש' ורדי (ע"א (מחוזי ת"א) 1241/05, מיום 31.1.2008, מוצג 1ג בתיק מוצגי הנתבע). 14. הנה כי כן, מכתב הנתבע מיום 3.5.2001 לא נולד יש מאין. הוא לא בא ביוזמת הנתבע. הוא מהווה תגובה למכתב קודם של התובע, המכיל השמצה ואף איום מרומז כנגד עורך-הדין המייצג בענין המשך הייצוג. אין ספק, המכתב מיום 3.5.2001 לא נכתב בלשון נעימה. אך לא ניתן לתלשו מן ההקשר העובדתי הכולל בו הוא נכתב. יש להבין כי במכתב זה הזדעק הנתבע להגן על שמו הטוב בפני לשכת עוה"ד. הוא ביקש למנוע הוצאת דיבה נוספת מצד התובע - לאחר שהתובע כבר הוציא דיבתו במודעה הנ"ל, בנסותו לפגוע בעיסוקו כעורך-דין (יוער כי פסק דינה של כב' הש' קרת ניתן ביום 25.12.2004, ואולם המודעה נתלתה בשנת 1999 - ר' ע' 31 לפסק הדין הנ"ל, מוצג 3 בתיק מוצגי הנתבע). 15. כידוע, סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע מקנה לנתבע הגנה טובה מפני תביעה בלשון הרע, אם הפרסום נעשה בתום לב "לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנתבע". המקרה דנא נופל למסגרת זו. יש להכיר בזכאותו של הנתבע כעורך-דין להגן על שמו הטוב בפני לשכת עוה"ד, כבסיס להמשך חברותו בלשכה ולשמו המקצועי הטוב. בנוסף, סעיף 15(10) מוסיף ומקנה הגנה מקום בו "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן". כמובן, על התגובה להעשות בסבירות ומידתיות, ואל לה להוות לשון הרע בעצמה (כהלכתו הותיקה של כב' הש' אגרנט בע"פ 24/50 ד"ר א. גורלי נ' היועץ המשפטי, פ"ד ה' 1145, בע' 1167). אני סבורה כי המקרה שבפני נופל לגדרי ההגנות הנ"ל. תגובת הנתבע בהקשר בו נכתבה אינה חורגת מן הסביר והמידתי בנסיבות הענין (השוו: ע"פ 8735/96 שמעון ביטון נ' ניסים קופ, פ"ד נב (1) 19, בע' 31). 16. אני דוחה את התביעה בכל הקשור למכתב מיום 3.5.2001. המכתב מיום 28.6.2004 (נספח ב' לתצהיר התובע) 17. במכתב זה, שהופנה לגב' א' רז בחב' ביטוח איילון וכן לעו"ד ר' לויתן, כתב הנתבע כדלקמן: "הנדון: 1. הוצאת כספים במרמה מחב' הביטוח 2. הוצאת דיבה - ע"י מרזן שלמה אני פונה אליכם בקשר למכתבים רבים שהופנו אליכם ע"י אדם בשם: "מרזן שלמה". ביום 15/1/2004 ניתנו נגדו 2 פסקי דין בבית משפט השלום בת"א א. האחד בתביעה שהגיש נגדי בסכום 300,000 ₪ בה הייתי מיוצג ע"י עו"ד אור חן מטעמכם, וכל התביעה על פרשיותיה נדחתה וחויב ב - 29,500 ₪. ב. פס"ד נוסף בתביעתי נגדו בשל לשון הרע בסך 75,000 ₪ פיצויים +הוצאות משפט. 3. חשוב לציין, שמרזן שלמה, הציע לי בזמנו כי אגיע עמו לפשרה בשל תביעתו (שנדחתה כאמור) אולם הודעתי לבא-כוחו, שלא "יחלום" לקבל ממני או מחב' הביטוח שלי פרוטה שחוקה, כי הבנתי את מזימתו, דהיינו, להגיש תביעות סרק, להפחיד, לאיים, לסחוט, ואז להציע פשרה ע"ח חברת הביטוח!! לזאת סירבתי, מבחינת ההגינות והעיקרון מאחר וסברתי ובצדק כי הוא סוחט כספים!! 4. אולם לא זאת מטרתי בפנייתי אליכם עתה, אלא להבהיר לכם, כי כל האמור במכתביו "שאני חולה במחלה חשוכת מרפא בשל שירותי בשייטת 13" היא דיבה חמורה ולכל מקללי "נפשי תידום". אני שירתי בשייטת 7, ואני אדם בריא וב"ה, מעולם לא חליתי במחלה מהסוג שהוא מציין או מחלה חמורה אחרת. 5. כמובן, שהוגשה תלונה במשטרת ישראל, כולל פנייתי ללשכת עוה"ד לטפל במקרה זה. 6. אבקשכם לדאוג למחוק כל חומר שנכתב אלי שהוא בבחינת הוצאת דיבה, ובהיותכם חברת ביטוח, ולמען האמת והסר כל ספק, חשוב למחוק האינפורמציה המוטעית מיסודה. 7. חושבני שלאור ניסיונות הסחיטה כלפיכם בענייני, ולאור המכתבים המאיימים כד[א]י כי תפנו בתלונה למשטרת ישראל מאחר והוכח כי תלונותיו על פי עוה"ד רבים, מטרתם הוצאת כספים מחב' הביטוח בה הם מבוטחים. זה קרה בניסיונותיו כלפי, שלא הועילו, וזה קרה בעבר בפרשה שלו עם עו"ד רביזדה ועו"ד פרקש, ואין לי כל ספק גם לגבי עורכי דין אחרים. מצ"ב עותק מן הפעילות של העמותה שהקים, ובאמצעותה הוא עושה נפשות למטרותיו הכספיות. 8. מכתב זה אינו בבחינת לשון הרע נגדו, אלא להסב תשומת לבכם שלא מדובר באדם חולה נפשית אלא באדם שתוכניתו להוציא כספים מחברת הביטוח, וראו דבריו הברורים אליכם במכתבים שכתב, אשר ברור כי הם לשון סחיטה ואיומים. אשר על כן אבקשכם להצטרף לתלונה שהגשתי למשטרת ישראל, וזאת כדי לפתוח בחקירה נגדו, דבר שיהיה בו משום הרתעה בעתיד". 18. הנתבע טען כי מדובר במכתב תגובה, שנועד להשיב על 4 מכתבים קודמים שכתב התובע כנגדו: מכתב מיום 23.3.2004 לגב' רז מחב' הביטוח איילון (מוצג 14 בתיק מוצגי הנתבע); מכתב מיום 8.4.2004 (מוצג 17 ב בתיק מוצגי הנתבע) שכתב הנתבע לעו"ד לויתן; מכתב מיום 24.3.2004 שכתב התובע לנתבע (מוצג 17ג בתיק מוצגי הנתבע); ומכתב מיום 23.5.2004 שכתב התובע לנתבע ולעו"ד לויתן, וכן לגב' רז מחב' הביטוח איילון (מוצג 19 בתיק מוצגי הנתבע). 19. אשר למכתב התובע מיום 8.4.2004 - מדובר במכתב ארוך (5 עמ'), שהתובע כתב לעו"ד ר' לויתן, כמייצגת את חב' הביטוח איילון (מוצג 17ב בתיק מוצגי הנתבע). במכתב הודיע התובע כי בכוונתו לערער על פסק דינה של כב' הש' קרת, וכי הוא משוכנע שפסה"ד ידחה או יבוטל. הוא דיווח על תביעה נוספת שהגיש נגד הנתבע בסך 300,000 ₪. התובע ציין שם כי הוא פונה לחב' הביטוח "לאחר שבזמן האחרון התגלו מסמכים נוספים שעליהם מרחפות שאלות קשות, ואחת מהן נוגעת לטיפול הרשלני שניתן בייצוג של עו"ד י. להב" (בע' 2). עוד נכתב (ע' 2-4 למכתב): "יצוין כי במשך השנים 1982 ועד 1987 שבהן אמור היה עו"ד להב לייצג אותי ואת משפחתי, הוא היה מתלונן בפנינו על כאבי ראש עזים, היה מתלונן על בעיות רפואיות, היה מפסיק דיונים, ופגישות כעבור רבע שעה, היה מתפרץ בצעקות, כאשר גם מזכירותיו חשו את התפרצויותיו העזות על בשרן. יודגש כי הוא מעולם לא אישר ולו ברמז כי התפרצויותיו והתנהגותו היו עקב מחלתו ועד לימים אלו שנתגלו מסמכים בכתב ידו. לצערי הרב, בגלל מצב זה שבו הוא הסתיר את מחלתו מהח"מ, וכנראה גם מלקוחות אחרים, הוא גרם נזקים כלכליים, משפטיים, ומשפחתיים לח"מ, ואולי גם לאחרים. עו"ד להב עדיין מתפקד כעו"ד, כנוטריון, ומגשר - וידוע לי כי במשך שנים רבות שעו"ד להב לא הצליח לשמור על הלקוחות ומזכירותיו שהגיעו אליו... ... ... מהן הסיבות שבגינן עו"ד להב הביא על עצמו צרות? ומדוע כה טרח להסתיר את האמת מלקוחותיו ואחרים? כפי שציינתי לפני זמן קצר נפלו לידי מספר מסמכים שאישרו את חששותי, לדוגמא: בתאריך 15.3.2001, שולח עו"ד להב, בפקס, לעו"ד אור-חן מכתב, שבו הוא מציין כי במשך חודש ימים יהיה חייב לעבור בדיקות מטעם ועדת החקירה של חיילי השייטת שצללו במי הקישון. מנגד עו"ד אור-חן, שולח ביום 1.5.2001, מכתב בפקס לעו"ד להב, שבו הוא מבקש מעו"ד להב לפנות לבא כוחי עו"ד יוסי פינטו, שיחזור בו ממכתבו ללשכת עוה"ד, ולחברת הביטוח "רק לענין הביטוח". ולכן גברתי הנכבדה, אנו רואים במכתבים הנ"ל, כמו גם סרוב חברת הביטוח לאשר או להכחיש - כאשר אנו עדים לכך גם בתביעה החדשה כנגד עו"ד להב, בה הוא מאשר בכתב הגנתו האישי, את טענותי. אנו עדים לכך שלא חברת הביטוח, ולא עו"ד להב שילמו עד כה סך - 4,000 ₪, כפי שחוייב בשנת 2001. אנו עדים לכך שעו"ד להב, ובא כוחו אישרו בעת הדיון המשפטי שהתקיים כי אכן עמד בקשר עם עוה"ד של בנק דיסקונט לישראל בע"מ. אנו עדים לכך שעוה"ד להב, ואור-חן עמדו בקשר, בכתב, עם עוה"ד שגיא, הרמן, וחורב. והשאלה שעליה גברתי מתבקשת לענות היא: מדוע סרבה חברת הביטוח, ועד היום, ובכל לאשר או להכחיש או לשלם לח"מ את הסכום המגיע לח"מ? זאת ועוד, ברצוני לפנות לגברתי בשאלה מוסרית ציבורית, ומשפטית: עפ"י מכתבו של עו"ד להב, שבו הוא מאשר באופן חד משמעי שאכן הוא נפגע בפרשת הקישון, ומכתבו של עו"ד אור-חן אל להב על מנת שהח"מ יבטל את התלונה לחברת הביטוח, כמו גם פרסום ב"ידיעות אחרונות" מיום 4.4.2004, שבה פורסם כי גברתי מייצגת את נפגעי פרשת הקישון, וביום 8.4.2004, בערוץ 10, בשעות הבוקר המוקדמות ששם שוב הייתה כתבה גדולה, ומפורטת בענין נפגעי הקישון, והשאלה שעולה מכל אלה היא: האם סרוב חברת הביטוח לתת תשובה בענין עו"ד להב עד היום נוגעת לפרשה זו? האם הגשת כתב ההגנה ע"י עו"ד להב, באופן אישי, בתביעה הראשונה, ובתביעה החדשה שיש עילה לחשש שלעו"ד להב לא היה ביטוח בתביעה הראשונה, וכל שכן האם אין לו ביטוח לתביעה השניה? והשאלה המרכזית לגברתי היא בפרשת הקישון: ידוע ברבים שמזה שנים רבות נפגעו, ולצערי גם נפטרו, משפחות התרסקו, ועדיין יש רבים מהם, ואני מאחל להם בריאות, אושר ועושר. אך השאלות הציבוריות הן: האם אכן עו"ד להב נפגע מפרשת הקישון? האם יתכן שעו"ד להב גרם נזק ללקוחות שלו? האם יתכן שחברת הביטוח סרבה לאשר לו ביטוח בעקבות מחלתו? האם יתכן שעו"ד להב הסתיר את מחלתו מעיני הציבור, מלקוחותיו, מביהמ"ש, ואחרים בכוונה תחילה, וע"י כך לקוחות נפגעו ??!! האם גברתי מייצגת את עו"ד להב בתביעה כנגד הרשויות, ובענין הקישון? 6. האם מבחינה ציבורית, ומוסרית לא היה צורך להפסיק את פעילותו של עו"ד להב כמייצג לקוחות על מנת שלא ייפגעו בעתיד??!!" כל אלה, ושאלות רבות עומדות על הפרק, לכן אני תקווה שכבודה וחברת הביטוח ישכילו להבין כי עקב מחלתו של עו"ד להב (כפי שאושר הדבר במכתבו לעו"ד אור - חן) וסרובו להודות בה, גרמו, וגורמים נזקים חמורים ביותר" (ההדגשות במקור). 20. במכתב זה השחיר התובע את פני הנתבע, כמי שאינו כשיר לייצג את לקוחותיו, וכלל אינו מסוגל לפעול כעורך-דין, מחמת מחלה קשה ונמשכת, כביכול, שהוא מנסה להסתיר. מתוכן המכתב, אריכותו וסגנונו, לצד ההדגשים הרבים המופיעים בו, ניכר כי הדברים נכתבו במטרה לרפות את ידי הגורמים הבאים במגע עם הנתבע. 21. במכתב נוסף מיום 24.3.2004 כתב התובע לנתבע (מוצג 17ג' בתיק מוצגי הנתבע): "זה זמן רב מאוד שנמנעתי לעמוד בקשר איתך הן בכתב, והן בע"פ. חשבתי גם לאחר מתן פסה"ד ביום 25.1.2004, שהוא בוודאי זמני, ואין לי ספק אפילו לרגע שבערעור פסה"ד הנ"ל יידחה על הסף, ואתה יודע היטב שכך יהיה בסופו של יום - אולם הינך ממשיך להתעלם מהאמת, וממשיך להיות שיכור בניצחונך הזמני בלבד. בודאי ידוע לך היטב שפס"ד זה ידחה, ועוד איך !!! לגופו של ענין: במוקדם או במאוחר תהיה חייב לתת תשובות בתחומים רבים הן במוסדות הציבור, והן בבתי המשפט. 1. השקר - בתגובה על תיקון 40 טעויות סופר כאשר טענת ע"י בא כוחך, שאנחנו הגשנו ערעור, ולכן נמנעת מלהגיב - גם זה עוד יעמוד במבחן. ... 4. הודעתך בפקס מצ"ב נספח, לעו"ד אור-חן, שהינך מטופל עקב מחלתך בפרשת הקישון - דבר שיעמוד במבחן ציבורי, ומשפטי באשר דבר זה גרם נזקים חמורים לח"מ, וייתכן גם לאזרחים נוספים!! 5. האשמות השווא כנגד ילדי שאכן הדירה על שמם, בלי לבדוק מדוע?? והודעתך בפעם הראשונה הינך מאשר שהעברת את הדירה ללא תמורה לרעייתך - דבר שיעמוד למבחן ציבורי, ומשפטי. ... אני ממליץ לך - טוב תעשה אם תשוחח אם משפחתך, חבריך, באשר אתה מסבך אותם, וחבל !!! אני ממליץ לך - טוב תעשה אם תשאל את עמיתיך למקצוע עו"ד פרקש, עו"ד עודד לב, עו"ד משעולי, עו"ד הנדל, משפ' רחמים, משפ' מיארה, וכו' למען יספרו לך דבר אחד או שניים האמת על למה, ומדוע רז שלמה ניצח את כולם !!! ואז תבין היטב, היטב: כי אם לא תפעל בהתאם לחוק, ואם תמשיך כפי שאתה עושה היום, ואם תמשיך לשקר בביהמ"ש, ובלשכות ההוצל"פ, ואם לא תבין שטוב תעשה אם תפעל בדרך הישרה אתה תגלה שאינך מכיר אותי !!! אני מצהיר בזאת כבל עם, ועדה, אינני זקוק לשקרים, משחקים, ואיומים באשר תמיד אני הולך בדרך הישר, ובדרך החוקים בלבד, ורשום זאת בפניך היום - אני אנצח אותך, ואתה תפסיד הרבה מאוד כסף, ואתה עלול לפגוע במשפחתך, בחבריך, ובבריאותך הלקויה ממילא, אם לא פגעת בהם כבר, אז תפגע מחר. הנה הוזהרת כאדם לאדם, שלא תאמר לא ידעתי, ולא שמעתי !!! אני תקווה שיהיה לך בעתיד הכוח הבריאותי, הזמן, והכסף על מנת לעמוד מולך הרשויות הציבוריות, והמשפטיות, והח"מ. אבקש לשלם את חובך בסך 4,000 ₪, סכום שהובטח על ידך, בביהמ"ש כי תשלם אותו מיד לאחר מתן פסה"ד בתיק -ראה פרוטוקול. בינתיים, בשל החג הקרב ובא, אינני שולח כל מסמך או העתק לגורמים הציבוריים, והמשפטיים עד ליום 4.4.2004, וזאת בתקוה שהחג הקרב, ובא עלינו לטובה יסייע לך לשוב לעשתונותייך ולדרך הישר" (ההדגשות במקור). 22. זהו מכתב מבהיל. הוא כתוב בסגנון מתלהם. כולו מלא הדגשות בקווים, בהגדלת אותיות ובהשחרתן. יש בו הכרזת מלחמה: "אני אנצח אותך ואתה תפסיד הרבה מאוד כסף... אני תקווה שיהיה לך בעתיד הכוח הבריאותי, הזמן והכסף על מנת לעמוד מול הרשויות הציבורית, המשפטית והח"מ". יש בו איום כנגד בני המשפחה: "טוב תעשה אם תשוחח עם משפחתך, וחבריך, באשר אתה מסבך אותם, וחבל!!!"; "... אתה עלול לפגוע במשפחתך, בחבריך, ובבריאותך הלקויה ממילא, אם לא פגעת בהם כבר, אז תפגע בהם מחר". 23. במכתב נוסף מיום 23.5.2004 הודיע התובע לנתבע, לעו"ד ר' לויתן וכן לגב' א' רז מחב' הביטוח איילון, על "הגשת תביעה משפטית כנגד עו"ד י. להב" (מוצג 19 לתיק מוצגי הנתבע). המכתב נפתח במילים: "בחודשים האחרונים שלחתי אל המכותבים האחרונים הנכבדים מספר רב של מכתבים, הודעות, וצרפתי מסמכים שונים בענין הודאת עו"ד י. להב גם בענין המכתב שנשלח לעו"ד אור-חן המאשר בצורה חד משמעית כי הוא עו"ד להב נפגע לצערי הרב במחלה עפ"י הודאתו בפרשת הקישון" (ההדגשות במקור). התובע המשיך וכתב (ע' 1 - 3): "לצערי עשיתי מאמצים גדולים בפניותי לעו"ד להב, לחברת הביטוח, ובא כוחו, ורק לפני מספר ימים שבתי, ושלחתי מכתב בו הודעתי שאם לא אקבל תשובות לשאלות שהועלו לא יאוחר מיום 20.5.2004, אפרסם בעיתונות הכתובה את המכתבים הנ"ל, כמו כן אגיש תביעה בביהמ"ש כנגד עו"ד להב אשר הסתיר את מחלתו למעלה מעשור שנים, ופגע קשות, וגרם נזק רב למשפ' רז (מרזן), עובדיו, ולקוחות אחרים. הסברתי את העניין הנ"ל בהרחבה, במכתבים שנשלחו אליכם, אך אתם בחרתם להתעלם מכל פניותי. עו"ד י. להב הסתיר, ומסתיר עד היום את מחלתו, וע"י כך נפגעו לקוחות בעבר, ובהווה, ויתכן שיהיו לקוחות נוספים שיפגעו גם בעתיד. אין ספק שהסתרת המחלה הזו ע"י י. להב מעלה חשד סביר כי אכן יש אמת בטענותינו. לפיכך ברצוני להביא לידיעתכם שלא תאמרו לא ידעתי, ולא שמעתי - כבר בימים אלו אנו מסיימים את הכנת התביעה שתוגש בימים הקרובים לביהמ"ש המחוזי בת"א ע"י 4 אנשים שנפגעו: ... ארבעת האנשים הנ"ל, שנפגעו בצורה קשה ביותר יגישו תביעה בביהמ"ש המחוזי בת"א כנגד עו"ד י. להב, כאשר התביעה תכלול: נזק ממשי שנגרם ע"י עו"ד להב עו"ד להב, עד היום מסרב להכיר באמת ביהמ"ש יתבקש להוציא צווים עפ"י חוק בענין זה, ובענין חברת הביטוח. כמו-כן, יתבקש כב' ביהמ"ש להשעות את עו"ד להב מכל תפקיד כעו"ד. ... נ.ב., - אין לי כל ספק כי בעת הפרסום, ובעת הגשת התביעה עלול לקרות מצב שבו יצטרפו לקוחות נוספים שנפגעו ע"י להב לתביעה שלנו." 24. אין מדובר במכתב חריף גרידא, כי אם במכתב המעליל על הנתבע כי הוא פוגע בלקוחותיו, בהסתירו כביכול את מחלתו הקשה "מפרשת הקישון". הנמנעים נדרשים לפעולה מידית כנגד הנתבע, ו- "שלא תאמרו לא ידעתי ולא שמעתי". התובע איים בפרסום מכתביו בעתונות הכתובה. 25. יוזכר גם מכתב התובע לנתבע מיום 17.6.2004 (מוצג 32א בתיק מוצגי הנתבע). במכתב זה, בן 4 עמודים, כתב התובע לנתבע כדלקמן (עם עותקים לב"כ הצדדים): "לפנים משורת הדין, ולאור המצב הבריאותי הקשה בו אתה שרוי, ולאור מצב משפחתך - אני פונה זו הפעם האחרונה אל אדוני להעביר את המחלוקת ביננו לאדם שהינו שופט בדימוס על מנת שהנ"ל יגשר בין הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט. פנייתי אליך היום באה להבהיר, ולהדגיש כי ידיי מושטות לשלום כאשר גם באי כוחי פנו אליך בשעתו, ועפ"י הידוע לי כיום לנסות להביא את הסכסוך מחוץ לכותלי ביהמ"ש כאשר אתה מסרב, ומתחמק. ברצוני להעמיד את הדברים על דיוקם - בדיון שהתנהל בפני כב' השופטת קרת טענתם אתה, ובא כוחך שהח"מ שעמד בשעתו בראש העמותה לנפגעי עורכי דין בישראל היה צמא דם, ורצה לרדוף, ולפגוע וכי מטרתו היתה לגמול בתביעות כנגד עוה"ד, ולשכת עוה"ד, וכו'. אך ראה זה פלא, כל הנסיונות להסביר, ולהגיע להבנה ביננו, הסתבר כי מי שהינו צמא דם, הינו אתה. פניתי אליך במשך שנים רבות בבקשות להגיע לפשרה, כאשר אני מוכן להגיע להסכם גם היום - אך אתה לא עצרת את שינאתך כלפי גם בעת הדיון בביהמ"ש, ועל כן טענתך בכתב ההגנה, ובדיונים שהתקיימו בביהמ"ש הן טענות שווא, ואין בהם שמץ של אמת. כפי שטענתי אם תעיין בחומר שצורף לכתב התביעה - תמצא שכל מעשיי, ואשמח להעמיד, וכך גם אעשה להביא לעדות חברים נוספים אשר יעידו כי אכן הייתי ממשיך להיות עמוד התווך, ולגשר, ולהביא את הצדדים להבנה מחוץ לכותלי ביהמ"ש - ולכן כך עשיתי, וכך אמשיך לעשות, ולא כפי שנטען על ידך שהקמתי את עמותת נפגעי עוה"ד אלא להיפך הגמור, העמותה הוקמה על מנת לנסות להגיע, ולעזור לאנשים שנפגעו, כך עשיתי, וכך אני שב, ופונה אליך גם היום." 26. לכאורה, יש כאן קריאה לגישור מצד התובע. ואולם, ראו את המשך דבריו במכתבו הנ"ל, שיש בהם איום על שלום הנתבע ושלומם של בני משפחתו (ש' 2 - 4 למכתב): "לפיכך הרשה לי להעמיד את הדברים בפרופורציה הנכונה כפי שהיא כיום; הצעתי להגיע לפשרה היא על מנת למנוע החרפה בעימות, ובזבוז הזמן, האובדן הכספי ועימות במשפחה. אני יודע היטב כי אלה נישואייך השניים. עפ"י מכתבך הינך אדם שנמצא במצוקה בריאותית (פרשת הקישון). עפ"י התחמקותם של הלשכה, בא כוחך, וחברת הביטוח, אין לי ספק כי יש בעיה עם הביטוח בגין הרשלנות המקצועית. עפ"י העברת הזכויות בדירה לרעייתך מיד לאחר דחיית הערעור - מוכיחה שיש בעיה. עפ"י תגובותיך לביהמ"ש בכתבי ההגנה אשר הנייר עליו נכתב היה מעבר לדף שייך ללקוח, ולרשות הדואר. במו ידיך אישרת כי אין לך מזכירה. כל אלה מעידים שאין לך ביטוח, ובעקבות האינפורמציה שהגיעה לידי עולה כי יש נגדך תלונה במשטרת ישראל. כל אלה מעידים על מצב כלכלי לא כל כך בהיר. כזכור הוגשה נגדך תביעה ע"ס 500,000 ₪, ניתן פס"ד שעפ"י כל אדם שמתמצא לא יעלה על הדעת שפס"ד זה שניתן בתביעה פרטית ינתן כנגד עמותת נפגעי עוה"ד בישראל. ניתן פס"ד זה, אך פס"ד זה, תרשום בפניך, שיימחק לחלוטין, ולכן אל תישתכר מה"ניצחון" הזמני כאשר לצערי, אתה עוד עלול לגרום נזק לך, ולמשפחתך כאשר פס"ד זה יבוטל. ברצוני להבהיר כי ביטול פס"ד זה יביא עליך אסונות כבדים, וחלילה אתה עלול להגרר לבעיה משפחתית נוספת, ואף להגרר להתדרדרות כלכלית, ובריאותית נוספת. לכן אל תהיה שיכור, באשר 50% לפחות אתה עלול להפסיד לחלוטין. לכן אני פונה אליך כאב, סבא, ובעל משפחה, כמוך אל תהמר כי ההימור הוא גדול, ומסוכן. ואם אכן יבוטל פסה"ד, תביא עליך אסון כבד ביותר, ולכן טוב תעשה אם תשקול עוד היום להיכנס לגישור בכל העניינים הקשורים בקשר ישיר או עקיף: ... מאחל לך הצלחה, ובריאות. יחד עם זאת אני תקווה כי אם אכן תשיב בחיוב לא יאוחר מיום 25.6.2004, בשעה 12:00 בצהריים בכתב - אפעל נגדך בעניין הנסיון להסתיר את מחלתך - דבר זה, אין לי כל ספק, שיביא להתמוטטותך הכוללת, והשעייתך מלשכת עוה"ד. זכור יש לך משפחה שהכרתי אישית ולכן "אל תהיה עקשן, תהייה חכם. ... לסיום מכתבי זה, הנני ממליץ לך כי בטרם תסרב טוב תעשה אם תתייעץ עם חבריך, ומשפחתך, הפסק את עקשנותך, ואל תפגע עוד במשפחתך, ובבריאותך". 27. אין צורך להכביר מילים לניתוחו של מכתב זה. זהו מכתב מתנגח ומעליב, הנוגע בלב ליבם של ענינים אישיים (בריאות, משפחה, מצב כלכלי), אשר אין זה ברור כלל ועיקר מדוע וכיצד הם נקשרים לסכסוך האזרחי שבין הצדדים (ולמשל: "אני יודע היטב כי אלה נישואיך השניים"; "הינך אדם שנמצא במצוקה בריאותית (פרשת הקישון)"; "עפ"י העברת הזכויות בדירה לרעייתך מיד לאחר דחית הערעור - מוכיחה שיש בעיה"). מכתב כגון דא צפוי להוציא את האדם הסביר משלוות רוחו. 28. על הרקע הזה יש לקרוא את מכתבו של הנתבע מיום 28.6.2004, נשוא ההליך דנא. כמצוין בו, מכתב זה בא בתגובה "למכתבים רבים שהופנו אליכם" ע"י התובע. במכתבו זועק הנתבע כי שירת בשייטת "ואני אדם בריא וב"ה מעולם לא חליתי במחלה מהסוג שהוא מציין או מחלה אחרת". בתשובתו הזכיר הנתבע את פסק דינה של כב' הש' קרת, בו נדחתה תביעת התובע ונפסקו כנגדו הוצאות, ובנוסף התקבלה תביעת לשון הרע שהגיש הנתבע והתובע חויב בפיצויים. מן הטעם הזה, הנתבע התנגד לביצוע כל תשלום לתובע, כפי שהתובע דרש במכתב לחב' הביטוח מיום 23.3.2004 (מוצג 14 בתיק מוצגי הנתבע). 29. הנתבע התבטא במילים חריפות: "הודעתי לבא-כוחו שלא יחלום לקבל ממני או מחב' הביטוח של פרוטה שחוקה, כי הבנתי את מזימתו, דהיינו, להגיש תביעות סרק להפחיד, לאיים לסחוט ואז להציע פשרה ע"ח חברת הביטוח!! לזאת סירבתי, מבחינת ההגינות והעקרון מאחר וסברתי ובצדק כי הוא סוחט כספים!!". אכן, הנתבע השתמש בביטויים מיותרים, ועדיף היה שיבהיר עמדתו בסגנון מאופק. יחד עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אני סבורה כי התגובה אינה חורגת מן המידתיות הנדרשת. גם הפעם נהנה הנתבע מהגנת "הגנה על ענין אישי כשר" (סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע) והגנת התגובה שבסעיף 15(10) לחוק. כידוע, בענין זה יש להתחשב בהתנהלותו המתריסה והפרובוקטיבית של התובע עצמו, אשר גררה אחריה את תגובת הנתבע (השוו: ע"א (ת"א) עמותת אמת תורה ומדע בזמנינו נ' עיתון יום שישי (1992) בע"מ, מיום 9.7.2008, בס' 21 לפסק דינה של כב' הש' ש' לבהר). 30. מכתב הנתבע הנ"ל אינו אלא תגובה מרוסנת יחסית, בו ניסה הנפגע לזעוק את אמיתותיו שלו, כנגד השתלחותו הבלתי מרוסנת והנמשכת של התובע במכתביו הקודמים. אני מקבלת את הסברו של הנתבע בהקשר זה, שהעיד בעדות ראויה לאמון (פ' ע' 31 ש' 11-23): "ש. כך כותב עו"ד ונוטריון בסגנון כזה? סוחט מאיים, חורש מזימות. ת. סגנון זה הוא סגנון שהוא נובע ממצבי הנפשי הרגשי שהוא כותב מכתבי נאצה עלי וכאשר המכתב הוא תגובה לתאר את אופי האדם הזה, לתאר את התנהגותו. סוחט, כן, כי מכתבים אינספור לחב' הביטוח שיגידו את גובה הביטוח ואם לא יגידו לו יפנה לעתונות ולמבקר המדינה. הוגשו נגדי תביעות רשלנות וחליתי במחלה אנושה, איך אני יכול לקבל אנשים כעו"ד? ש. מר יוחנן, הוא לא עו"ד, אתה טוען שיש לך תפקיד ציבורי וכך הצגת את עצמך, ובכל זאת פונה בשפה שלא תכיר עו"ד, אתה קובע קביעות על אנשים שיש להם יד ורגל, על סחיטה לא נזהרת בלשונך כאן. ת. הוא רודף אותי 10 שנים ופוגע בשעות העבודה שלי ונגרמים לי נזקים חמורים. אני עו"ד אבל הוא אדם, כל אדם לא יכתוב על חברו שהוא חולה במחלה אנושה כאשר אין לו שום מסמך וזה דיבה חמורה, ולכן פניתי למשטרה ב-4 תלונות ובק"פ, אם המשטרה לא חוקרת אז אולי בית המשפט ייתן לי את הסעד, כי גם ההוצאות הכספיות שהוטלו עליו לא עוזרות". 31. אני דוחה את התביעה בכל הקשור למכתב מיום 28.6.2004, נספח ב' לתצהיר התובע. מכתבים מיום 14.6.2004 ומיום 28.6.2004 (נספחים ג', ד' לתצהיר התובע) 32. המכתב מיום 14.6.2004 מופנה למפקד תחנת משטרת חולון, ובו שטח הנתבע תלונתו נגד התובע ("הנילון מבצע כלפי עבירות של הפחדה, סחיטה, איומים, לשון הרע, הפרת זכות הפרטיות"). עותק נשלח לעו"ד בומבך ולמר אלדובי מלשכת עוה"ד. בתלונתו קרא הנתבע להעמיד את התובע לדין על "רדיפתו האובססיבית". נטען כי התובע מוציא לשון הרע, משבש הליכי משפט ונוגש בנתבע. נטען כי "מוחו זדוני", וכי המתלונן חושש לפגיעה במשלח ידו ובשמו הטוב, כמו גם במשפחתו. המשטרה נדרשה להתערב מידית. 33. המכתב מיום 28.6.2004 מופנה לקצין חקירות ראשי במשטרת ישראל, גם הוא עם העתקים לעו"ד א' בומבך ולמר אלדובי מלשכת עוה"ד. במכתב זה ביקש הנתבע לזמנו למשטרה למסור מסמכים ולהחקר על תלונתו. צוין: "משרדי, כמשרד ציבורי של עורכי דין ונוטריון נתון לסחיטה ואיומים ומכתבי שטנה ודיבה באופן קבוע ע"י הנילון [התובע] ורק חקירה משטרתית מזורזת יכולה לעשות סוף להתנהגות הפלילית של שלמה מרזן. אבקש את התערבותכם המידית שאין יותר חמור מסחיטה ואיומים ולשון הרע והוא יפסיק זאת רק לאחר שיוזמן לחקירה על חומרת התנהגותו". 34. דין הוא, כי אין לראות בהגשת תלונה למשטרה משום הוצאת לשון הרע, אלא אם מדובר בתלונת שווא שהוגשה בזדון (סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע). הגשת תלונה למשטרה מהווה כלי לגיטימי בידו של אדם החש עצמו כקרבן עבירה. הגשת תלונה אין פירושה חריצת דין כנגד הנילון, אלא אך הצגת עמדתו של המתלונן הסבור שיש לחקור בדבר. מטבע הדברים, תלונה אינה מהלך נעים כלפי הנילון, ואין למצוא בה "מחמאות". ואולם אינטרס ציבורי הוא לאפשר למתלונן לשטוח את מלוא תלונתו, ללא מורא מפני תביעה עתידית. יפים לכך דבריו של כב' הש' שמגר: "התעמוד למתלונן ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק? נראה לי, כי התשובה היא בחיוב, והיא מתבקשת ממטרת ההגנה עצמה, הבאה להגן על בני ציבור המדווחים על עבירות שנעברו. לעתים קרובות למדי לא נעשה הדיווח מתוך מטרה נעלה של הגשמת שלטון החוק אלא מתוך מטרה של פגיעה. אך לממונים על חקירות פשעים ועבירות יש עניין בקבלת מידע אמיתי, גם אם המניע למסירתו הוא פסול, ויש על-כן לציבור עניין, כי מי שמוסר מידע, שהוא מאמין בנכונותו, ייהנה מהגנת החוק, שאם לא כן עשויים בני הציבור להסס במסירת מידע, שמא יוכח כי פעלו כפי שפעלו מתוך מניע אישי ולא מתוך מניע ציבורי כן" (ע"א 788/79 ריימר נ' עיזבון המנוח ברקו רייבר, פ"ד לו(2) 141, בע' 149). 35. אכן, זכותו של מי שחש עצמו נפגע להגיש תלונה למשטרה על מנת שתחקור בדבר תלונתו. הלכה היא כי אין מחייבים את המתלונן לערוך מראש "חקירות פרטיות או כיוצא באלה פעולות, לפני פנייתו למשטרה. בכגון אלה, הפניה למשטרה היא הפעולה הטבעית והסבירה ביותר ואין להלין עליה" (ע"א 310/74 שיטרית נ' מזרחי, פ"ד ל(1) 389, 392). 36. כמובן, אין להגן על תלונת שווא המוגשת בזדון. אין לאפשר ניצול לרעה ושימוש חסר תום לב בזכות להתלונן. מקום בו פלוני מגיש תלונה "בזדון ובלי סיבה סבירה ומסתברת" - הרי שהוא מבצע עוולת נגישה (ס' 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). תלונה מופרכת עשויה לקבל מענה גם במסגרת עוולת הרשלנות. ואולם, מצבים אלה הם קיצוניים. הם מתייחדים לאותם מקרים בהם המתלונן פעל במזיד או למצער ברשלנות רבתי. הם עוסקים במקרים בהם התלונה אינה אלא התנכלות, ולא עומד בבסיסה כל חשד שצריך לברר. בענין זה יש להזהר לבל תסוכל זכות הגישה למשטרה, ותיווצר הרתעת יתר של מתלוננים. 37. במקרה דנא, אין לאמר כי מדובר בתלונת סרק שהנתבע הגיש במזיד. לנתבע עומדת חזקת תום הלב האמורה בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע. חזקה זו לא נסתרה, אלא דווקא אומתה במקרה דנא: הנתבע חש מאוים, על רקע התנהלות התובע ומכתביו כנסקר לעיל. ראוי בהקשר זה לתת את הדעת למכתב התובע לנתבע מיום 29.4.2004, בסמוך לפני הגשת התלונה למשטרה (ר' מוצג 28 בתיק מוצגי הנתבע). במכתב זה כתב התובע כי הוא פונה אל הנתבע "למען בריאותך ולמען משפחתך". בין השאר, נכתב כדלקמן (בע' 2-3 למכתב): "זאת ועוד, ברצוני להביא לידיעתך כי הח"מ, ועוד מספר של אנשים, כולל חלק ממזכירותיך, וחלק מהאנשים שטופלו על ידך, וגם חלק מהלקוחות שקיבלת דרך הסיוע המשפטי, ואתה יודע היטב מה היה - מתארגנים היום, בעקבות הודאתך כי הינך אחד מאותם חיילים שנפגעו בפרשת הקישון, ולהגיש נגדך, ונגד הגורמים המוסמכים תביעה כוללת על מנת שביהמ"ש, וכל הגורמים יתערבו בענייננו. לאור האמור לעיל, אני שב, ומבקש כי תשיב לח"מ על השאלות הבאות: לפנים משורת הדין, אהיה מוכן להיכנס למו"מ איתך על מנת לסיים את הסכסוך בצורה הולמת בינינו, מחוץ לכותלי ביהמ"ש על כל התביעות, והנזקים שנגרמו לי, ולאחרים? האם סוף סוף אתה מוכן לגלות את האמת לגבי בריאותך, ומצבך הכלכלי? בכל אלה בתביעות שהיו, ובתביעות החדשות - האם הינך מבוטח? אני שב, וממליץ לאדוני לא לזלזל בשאלה זו, משום שפסה"ד התמוה שניתן הוא זמני בלבד, ואתה יודע זאת היטב. אם תסרב, ולא תשיב על שאלותי עד ליום 20.5.2004, לא תותיר בידי את הברירה, אלא לפנות לכל הגורמים המוסמכים, פרסום מכתביכם בענין הקישון, ומכתבו של עו"ד אור-חן בענין חברת הביטוח, בעיתונים כולל מקומונים, ותוגש גם תביעה כוללת לביהמ"ש, וכי כל הנזקים הרבים מהעבר ומהעתיד שנגרמו לי, ולאחרים יהיו באחריותך הבלעדית בלבד. יתר על כן, אתבע מביהמ"ש, והגורמים המוסמכים כי עקב מצבך הבריאותי, כמו הניסיון להסתיר את האמת מעיני הציבור, והפגיעה באזרחים חפים מפשע, לבקש להשעות אותך בתפקידך כעו"ד, נוטריון, ומגשר. מחכה לתשובתך עד ליום 20.5.2004, ומעבר לתאריך הנ"ל אפעל כמתבקש" (ההדגשות במקור). 38. למטה מכך, הוסיף התובע בכתב יד: "למר להב! ברצוני להביא לידיעתך כי מאחר, ואתה מציג בבתי משפט, ובהוצל"פ מצגי שווא, והודעות שיקריות והינך מציג מסמכים שאינם מאושרים כדין כפי שעשית אתמול ברצוני ליידע אותך כי מעשיך אלו, ותגובותיך גם לאנשים אחרים והזעם שבו אתה נוקט בתגובותיך נבדקים כיום גם ע"י פסיכולוג אשר בוחן היטב בהיותך אדם חולה ואתה אדם מסוכן לציבור". 39. מכתב זה של התובע מכיל איומים ב"פניה לכל הגורמים המוסמכים", בהגשת תביעה, בבקשה להשעות את הנתבע מתפקידו כעו"ד, בפרסום בעתונים "כולל מקומונים". הנתבע מוצג כמי ש"פגע באזרחים חפים מפשע", בהסתרת מצב בריאותו ומצבו הכלכלי. בנוסף נטען כי תגובות הנתבע נבדקות ע"י פסיכולוג, "בהיותך אדם חולה ואתה אדם מסוכן לציבור". מכתב כוחני זה - רצוף כולו בהדגשות וסימני קריאה - עלול לעורר בהלה אצל אדם מן היישוב ולהצדיק הגשת תלונה למשטרה. 40. יש לזכור כי התובע עצמו הגיש תלונה למשטרה כנגד הנתבע כבר ביום 23.3.2004 (ר' מוצג 24 בתיק מוצגי הנתבע), וזאת עוד קודם לתלונת הנתבע למשטרה. 41. על רקע האמור לעיל, לנתבע עומדת הגנתו של סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע ("הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע... שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע, או לחקרו בענין המשמש נושא התלונה"). אני דוחה את התביעה בענין שני המכתבים דלעיל. 42. אשר להפניית עותקי התלונה ללשכת עוה"ד - גם בכך לא מצאתי כי נפלה דיבה. מתברר כי לשכת עוה"ד כבר עורבה בתמונת הסכסוך בין הצדדים, על ידי התובע עצמו. התובע פנה ללשכת עוה"ד במכתב קודם (ר' מכתב מיום 3.4.2001, שאוזכר לעיל, מוצג 6 בתיק מוצגי הנתבע). ראו גם מכתבי התובע ללשכת עוה"ד מיום 4.5.2001, מיום 13.5.2001 ומיום 1.7.2001 (מוצגים 6א, 6ב, 6ג בתיק מוצגי הנתבע). כן ראו מכתב התובע מיום 17.6.2004, בן 15 עמודים, שהתובע כתב לארבעה מכותבים, ולשכת עוה"ד בתוך כך (מוצג 32 בתיק מוצגי הנתבע). מכתב זה של התובע נפתח במילים: "מכתבי אליכם הינו בא להבהיר ולהזהיר ממעשיכם בחודשים האחרונים". מר אלדובי הותקף אישית באותו מכתב כמי שגנז תלונות שהגיש התובע נגד הנתבע לועדת האתיקה בלשכה. התובע ציין במכתב שפנה גם אל יו"ר לשכת עוה"ד דאז, ד"ר שלמה כהן (ר' בע' 5 למטה). 43. הנה כי כן, לשכת עוה"ד עורבה בסכסוך בין הצדדים ע"י התובע עצמו. בנסיבות אלה, לא מצאתי שניתן ליחס לנתבע הוצאת דיבה בשגרו ללשכה את עותקי תלונתו למשטרה. גם בענין זה - התביעה נדחית. מכתב מיום 18.3.2004 (נספח ה' לתצהיר התובע) 44. מכתב זה נכתב ע"י הנתבע לעו"ד מ' כהן שטרקמן. במכתבו הטיח הנתבע בבאת-כוחו של התובע דאז, כי היא מפרה את כללי האתיקה "בסגנונה הבוטה". הנתבע התיחס למכתב שכתבה לו עו"ד שטרקמן ביום 16.3.2004 -- "שם כדרכך את מרבה לנקוט בלשון בוטה ולהסיק מסקנות, להזהיר, להתריע, להפחיד, מכתב שהיה מתאים שישלח ללשכת עוה"ד לבדיקה באם יש פרופורציה בין מכתבי אליך להמצאת כתובת מרשייך לבין השתלחותך חסרת הרסן בי. אני מתכוון לסגנון". 45. במכתב של עו"ד שטרקמן מיום 16.3.2004 נכתב, בין השאר, כי התנהלות הנתבע מהווה לכאורה "עבירה על כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית)". עו"ד שטרקמן הוסיפה: "כחברה למקצוע ברצוני להביע בפניך דעתי, כי יש בהתנהגותך כדי להעצים את הסכסוכים בינך ובין מרשי ובאופן שאינו דרוש ומיותר. בנסיבות הענין ולהגנת מרשי, הנני להודיעך כי מכתבי יוצג כראיה בכל הליך שיפוטי... הנך מתבקש לראות במכתבי הודעה על פי כלל 31 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית)". 46. להבהרת התמונה יוער, כי מכתב זה של עו"ד שטרקמן נשלח בתשובה למכתבו של הנתבע אליה מיום 15.3.2004, שם דרש הנתבע לקבל מידע אודות כתובת התובע להמצאת אזהרה בהוצל"פ, וזאת נוכח פער נטען בין הכתובת הרשומה במשרד הפנים לכתובת שאוזכרה במכתב מטעם עורכת - הדין. הנתבע ציין במכתב זה כי הוא עומד לפרסם "מודעת אזהרה" בעיתונים יומיים, והוסיף: "מאחר והנך מנהלת עבורם תיקים נגדי, אני מניח שכתובתם האמיתית לא נעלמה מעיניך" (ר' מוצג 29 לתצהירו). 47. תוכן מכתבה של עו"ד שטרקמן לנתבע מיום 16.3.2004 הוא קשה, שהרי הוא מכיל התראה רשמית לפתוח בהליך משפטי נגד עורך-דין. יחד עם זאת, ניסוחו מאופק ועניני. מנגד, מכתב התשובה שכתב הנתבע ביום 18.3.2004 הוא משתלח, ויש בו ביטויים מעליבים לתיאור התובע: "מעשיו רבי עלילה של מרשך מר מרזן שלמה, ... פרשת הטעית הרשם אטיאס, ודברים חמורים ביותר העולים מהתנהגות מר שלמה מרזן, ופרשת רדיפתו את עורכי הדין" (ס' 6 למכתב). בהמשך מיוחסת לתובע מרמה: "בדיקת הליכי משכון הזכויות בהוצל"פ על הדירה של מרשיך גילתה כי הזכויות מושכנו לילדיו במרמה ו/או הברחת נכסים..." (בס' 9). ועוד: "... מרשיך כזכור לך הלך וכתב מכתב לעו"ד ארנה לין ולחברת הביטוח, בקשר לדירתי מדוע העברתי חצי דירה במתנה לאשתי. דבר זה מראה לך עד לאיזה דרגה של גיחוך וסכלות ורדיפת בצע הגיעו מרשיך, לבדוק אם יש להם ממה לגבות עוד בטרם ניתן פס"ד בתביעתם חסרת הסיכויים. ולכן אני שואל אותך לו היה לאנשים אלה, מרשיך, קמצוץ של הגינות ושל אנושיות, עתה משהפסידו במשפטם וחויבו בלשון הרע, היכן התחייבותם לשלם עפ"י פסה"ד והיכן כבודם של אנשים אלה..." (בס' 9 סיפא למכתב). 48. הנתבע גם מצא להעיר במרומז לעו"ד שטרקמן על עצם עבודתה בשירות הנתבע (בס' 8 למכתב): "כל זאת אני אומר לך להסביר לך שלו הפעלת שיקול דעת כעורכת דין מכובדת, חברת לשכת עורכי הדין המכבדת את חבריה ועמיתיה למקצוע אזי היית "נוטלת קורה בין עיניך" ושואלת את עצמך האת תמתני את סגנונך? ותתיחסי בכבוד הראוי לחבר למקצוע, ולפחות על רקע התוצאות השליליות החמורות שהשגת עד כה עבורך מרשך" (בס' 8 למכתב). ... (ובס' 13): "אני סוגר מכתבי זה בנימה של הבנה כלפיך על מאבקך "ללא מורא" עבור מרשיך אולם אל נא תשכחי שיש גבולות לכל הזדהות עם לקוח, ובוודאי שאני מייעץ לך להמנע מאיומים במיוחד ולשון וסגנון בוטים שהם הם העושים את האדם". 49. ראוי לגנות ביטויים מעין אלה במכתב עורך-דין. המכתב אינו מנוסח בלשון ענינית ומאופקת. לשונו משתלחת ופוגענית. יש בה כדי להשחיר את פני התובע בפני באת-כוחו. במכתב נרמז כי ספק אם ראוי שעורכת-הדין תמשיך לייצג את התובע, כ"עורכת דין מכובדת". אין לראות במכתב זה משום חליפת מכתבים שגרתית או מקובלת בין עורכי דין המנהלים התדיינות משפטית. אין גם מקום להגן על תוכן המכתב כאילו יש בו הגנה על "ענין כשר" של הנתבע (ס' 15(3) לחוק איסור לשון הרע), שהרי ה"ענין" נשוא ההתכתבות ניתן להגנה ללא כינויי גנאי ("גיחוך", "סיכלות", "רדיפת בצע", "מרמה"). קשה לראות במכתב משום הבעת דעה בתום לב (ס' 15(5)(א) לחוק איסור לשון הרע), שהרי "הבעת דעה" אינה מאפשרת התרת רסן לכל השתלחות פוגענית. אין גם מקום להגן על הפרסום לפי ס' 15(10) לחוק איסור לשון הרע (גינוי לשון הרע שפורסמה קודם לכן). המכתב אינו מתיחס לפרסום כזה או אחר, אלא מגנה באופן כללי וגורף את התובע, אופיו והתנהלותו. 50. אשר על כן, אני קובעת כי מכתב הנתבע מיום 18.3.2004 פגום בלשון הרע, ואין הוא נהנה מהגנה הפוטרת אותו מעולו של החוק. 51. במישור הנזק: יש לזכור כי הנתבע פעל במקרה זה לא כעורך דין גרידא, כי אם גם בכובעו האישי כבעל דין וכיריבו של התובע. מתוך חליפת המכתבים עולה כי עו"ד שטרקמן היתה ערה לסכסוך העמוק והקשה הניטש בין בעלי הדין מזה שנים, שהרי פעלה כבאת-כוחו של התובע בהליכים קודמים. על כן ניתן להניח כי לא התרשמה יתר-על-המידה מן הגינויים שבמכתב. בנוסף, ניכר מן המכתב כי הנתבע התקומם כנגד ה"איום" להגיש נגדו תביעה או תלונה, וחש צורך להזכיר כי לשיטתו הוא הקרבן ביחסים שבין הצדדים. כן יש לזכור את הקשרו הכולל של המכתב -- לאחר שניתן פסק דינה של כב' הש' קרת (ביום 25.1.2004), בו זכה הנתבע בשני חלקי ההליך: תביעת התובע ברשלנות מקצועית - נדחתה, ולעומת זאת התקבלה תביעת הנתבע ונקבע כי התובע עוול כנגדו בלשון הרע. 52. בנסיבות הענין ומכח השיקולים שפורטו לעיל, הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪. מכתב מיום 23.5.2005 (נספח ו' לתצהיר התובע) 53. מכתב זה הוא "ערעור" לפרקליטות המדינה, שנשלח ע"י הנתבע עם העתק למר אלדובי מלשכת עוה"ד. במכתב ביקש הנתבע לערער על החלטת הפרקליטות לעכב את הקובלנה הפלילית שהגיש כנגד התובע בהיותה מוטעית לדעתו, וזאת "מאחר וקיימות הוכחות למכביר, עדים, ומסמכים בכתב ידו אשר נשלחו ע"י מרזן אלי ולצדדים ג', שיש בהם מעבר לראיות לכאורה להטיל עליו אחריותו הפלילית, בגין מספר עבירות בפרשיות שונות, שביצע נגדי". לטעמו, "טעות היתה בידכם להעמיד את העברין ואת הקורבן בקנה מידה אחד ובמישור אחד". הנתבע פירט טענותיו, ובתוך כך: "אני נמצא זה יותר מ- 5 שנים תחת התנהגות עבריינית ממש של הוצאת דיבה מתמשכת בענינים שונים, סחיטה ואיומים מן החמורים כאשר השלטונות מגלים אוזלת יד של ממש... הוא קבע לעצמו שליחות ו"מודוס אופרנדי" לפגוע באופן שיטתי וקבוע ומתמשך זה שנים בכל עורך דין שנקרא בדרכו. ... ... לא יעלה על הדעת שלקוח לשעבר ירדוף את עורך דינו תוך ביצוע שיטתי ומתמשך של עבירות לשון הרע סחיטות ואיומים ומעשי בריונות של ממש, והשלטונות שותקים. האם הפרקליטות תגלה ענין ותתערב רק לאחר שהענינים יגיעו לידי אלימות מצד העברין שלמה מרזן... רק לאחר שבג"צ יפנה את תשומת לבה למחדל הזה של התפרעותו הבריונית של אדם זה בראש חוצות כאילו אין דין ואין דיין? ... אני מאמין שרק העמדה לדין תגרום להפסקת הרדיפה המתמשכת עד היום הזה, ואני רוצה להאמין כי פרקליטות המדינה.... תסיק את המסקנות המתבקשות מעיון מעמיק ברצף העבירות והמסמכים החתומים בידו של העבריין הזה, שלמה מרזן". 54. מכתב זה אינו מפר את הוראות החוק בדבר איסור לשון הרע. ראשית, אין לראות בו "פרסום" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לחוק, שכן אין בה כדי "להשפיל", "לבזות" או "לפגוע" - כאחת מחלופות ההגדרה. פנית קובל לפרקליטות המדינה בענין עיכוב הליכים מהווה פניה לגיטימית לרשות המוסמכת. מטעם הדברים, הקובל יבקש להצדיק את הקובלנה, ולשכנע כי אין מקום לעיכובה. הביטוי "עבריין" צריך להיות מובן בהקשר זה. שנית, סעיף 15 לחוק מקנה לנתבע הגנה מפני אחריות להוצאת לשון הרע, מקום בו פעל בתום לב ובנסיון להגן על ענינו הכשר (ס"ק (3)), או כאשר הביע דעה כנגד יריבו כבעל דין (ס"ק (5)), וכן בהגשת תלונה לרשות המוסמכת (ס"ק (7)). המקרה שבפני נופל לכל אחת מחלופות אלה: פנית הנתבע לפרקליטות נהנית מתום לב, שכן בכך ביקש לאפשר לו להמשיך ולברר את הקובלנה הפלילית שהגיש כנגד הנתבע, ולהמנע מעיכובה. הפניה נעשתה לרשות המוסמכת, בענין התלוי ועומד בין בעלי הדין. יש להגן על זכות הפניה של האזרח לרשויות האכיפה, ולפרקליטות המדינה בתוך כך, ולהגבילה בנסיבות של זדון או רשלנות רבתי. לא מצאתי כי בפניתו זו חרג הנתבע מן הדרך המקובלת והסבירה להביא את דבריו בפני הרשות המוסמכת. 55. ראוי בהקשר זה לעיין במכתב התובע לנתבע מיום 22.11.2004, שקדמה לפנית הנתבע לפרקליטות (ר' מוצג 33 בתיק מוצגי הנתבע). המכתב פותח כדלקמן: "אדוני, עוה"ד המלומד, יש פתגם עתיק יומין האומר: אם לא הכרתיך, הייתי אומר "הצחקתני"!!" בהמשך שטח התובע, על פני 9 עמודים, את טענותיו כנגד הנתבע, והטיח בו האשמות קשות, כגון: "אתה הוא ששיקר, ומשקר ללשכת עוה"ד, חבריך למקצוע, ביהמ"ש הוצל"פ, חברת הביטוח ועוד... לאחרונה הגיש אדוני בקשות שונות לבתי המשפט המחוזי+השלום, ולהוצל"פ כאשר אתה שב, ומשקר בלי בושה, ובלי מחשבה". 56. התובע המשיך וכתב באותו מכתב כי יכול היה "להוסיף עוד דברים רבים", אך "עלי להשאיר גם לשבוע הבא, ולשבוע אחריו או כאשר אני אמצא לנכון לעשות זאת. פניתי היום היא לאחר "הצחקתני"!!!". בהמשך כתב דברים הנוגעים לחייו האישיים של הנתבע (בע' 6 למכתב): "אתה אדוני כנראה שאינך מבין דבר ואינך רוצה להבין כי אתה תפגע בסופו של יום בך ובמשפחתך. "אני מכיר אותך היטב טענת שאשתך היא מורה לצרפתית - נכון - אבל לא סיפרת את כל האמת: אתה גרוש, ויש לך ילדים מנישואייך הראשונים. המורה לצרפתית היא אשתך השניה. החברה שלך היא האשה השלישית. (במידה, ואצטרך, ולא תותיר בידי ברירה, אני אטרח להעביר מידע זה לידי המורה לצרפתית). אני מתכוון, ומתחייב בפניך לא לומר דבר שקר, ולחשוף רק את האמת, לאמיתה. בקרוב אטרח להעביר למורה לצרפתית מידע לגבי הגשת התביעות בבימ"ש השלום בת"א ע"ס 500,000 ₪ - אמנם ניתן פס"ד ציבורי, ואתה יודע היטב לגבי בנק דיסקונט לישראל בע"מ - שהמחוזי דחה לך את התביעה במחוזי - אין לי ספק שפס"ד זה יידחה על הסף. עוד תופתע, בגדול כאשר יתקיים הדיון, וכו' - זכור היטב !!". 57. האם אדם סביר לא יראה במכתב זה משום חדירה לפרטיותו בתחום האישות? בהמשך הוסיף התובע ואיים כי "יש חשש כבד שאתה תצטרך להיפרד מהמקצוע הנ"ל" (בע' 7 למכתב). התובע ציין כי הוא כותב "על מנת להעיר ולהאיר את מחשבתך על מנת למנוע את נפילתך ונפילת משפחתך באשר כל טענותיך השקריות עלולות לחזור אליך כבומרנג, כאשר אתה ומשפחתך הם שיפגעו. לכן לפנים משורת הדין אני מביא לידיעתך דברים אלו, שלא תאמר לא ידעתי ולא שמעתי ולא תשוב להעלות עוד טענות שווא כפי שעשית בפני כב' השופטת קרת" (ההדגשות במקור). המכתב ממשיך בטון מאיים (בע' 7): "זכור לך, עו"ד להב, אני יודע היטב על יחסיך עם הסובבים אותך, אני יודע שהינך שיכור מפסה"ד הזמני שניתן בבימ"ש השלום, אני יודע שאינך מצליח להשתחרר משיכרון החושים בו לקית בגין פסה"ד הנ"ל, אני יודע היטב מהי הפגיעה שתנחת עליך, ועל משפחתך בזמן הקרוב ביותר, ואני יודע על שנאתך כלפי, אני יודע שאין לך מעצורים, ואין לך אלוהים בשביל השנאה הינך מוכן להקריב את משפחתך, חבריך, ואפילו את עצמך. חבל!!!" 58. המכתב מסיים באיום על מעמדו האישי של הנתבע (בע' 9): "אני מקווה שיהיה לך הכוח להתמודד בדרך המשפטית ביושר, ולא בשקרים, ואני מקווה שתידע איך להתמודד מול רעייתך האהובה, שלא תגרר אל העתיד לבוא, ותמצא את עצמך במצב אחר לגמרי, שוב בפעם השלישית מחוץ למשפחה". 59. מכתב זה מבסס את טענות הנתבע בדבר פגיעה בפרטיותו, ובדבר איומים עליו ועל ומשפחתו. קל וחומר שזו היא המסקנה, מקום בו המכתב נוסף אל מכתבי התובע ההולכים ונערמים. 60. אני דוחה את התביעה בכל הקשור למכתב מיום 23.5.2005. למען הסדר הטוב אוסיף כי גם כאן אין בסיס להטיל על הנתבע אחריות מחמת שיגור העתק המכתב ללשכת עוה"ד, שהרי זו כבר היתה מצויה בתמונת הסכסוך בין הצדדים (וביוזמת התובע דווקא). אין במכתב הנ"ל אלא כדי לידעה אודות הפניה לפרקליטות. 61. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה, כמפורט לעיל. 62. לעניין הוצאות - שקלתי את הפער בין היקף התביעה לפסק-הדין; את אשמו התורם של התובע ביצירת מערכת יחסים עכורה ומתלהמת בין הצדדים, וכן את מכתביו דלעיל, אשר יש בהם משום הליכת אימים על הנתבע. על הרקע הזה, איני פוסקת צו להוצאות. ניתן היום ט"ז בטבת, תשס"ט (12 בינואר 2009) בלשכתי בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא את עותקי פסק הדין לצדדים בדואר רשום. ד"ר איריס סורוקר, שופטת מסמכיםהשמצות / הכפשותלשון הרע / הוצאת דיבה