1. לפני ערעור על פי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים בנכות כללית מיום 16.9.08, אשר קבעה כי מועד תחולת הנכות הנפשית של המערערת הוא מיום 17.1.01. 2. ועדה זו ישבה מכח פסק דין של בית הדין מיום 24.6.08 אשר קבע כי הנמקת הועדה לגבי מועד תחילת הנכות לוקה בחסר ועל כן קבע: "לאור המקובץ, עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) אשר תנמק את החלטתה לגבי מועד תחילת הנכות, ובין היתר תסביר מדוע יש משמעות רפואית למועד האקראי של בדיקת המערערת ע"י ד"ר קראוס וכן תתייחס לקביעת הועדה הרפואית לנפגעי גזזת אשר קבעה כי הליקוי לפי ס' 34 ד' החל מיום 1.1.95". 3. מכח פסק הדין ישבה הועדה מושא דיון זה וקבעה כדלקמן: "התיק סוכם ללא נוכחות התובעת לבקשתו הכתובה של בא כוחה. הועדה קבעה את תחולת הנכות של התובעת עפ"י חוו"ד של ד"ר קראוס מתאריך 17.7.01 מפני שמדובר בתובעת שלא היתה בטיפול פסיכיאטרי ולכן לא קיים תיעוד כלשהו לגבי מועד הופעת ההפרעה הנפשית ממנה סובלת. חוות דעתו של ד"ר קראוס מהווה תיעוד רפואי ראשון לדעת הועדה המפרט ממצאים בבדיקה פסיכיאטרית המתאימים לאבחנה בעיניינה קיבלה אחוזי נכות נפשית. הועדה מותירה את מועד תחולת הנכות ללא שינוי". 4. בהודעת הערעור טען ב"כ המערערת כי הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. הועדה לא נימקה כיאות מדוע בחרה במועד חוות דעתו של ד"ר קראוס כמועד תחילת הנכות הנפשית, כמו כן לא התייחסה הוועדה לקביעת הוועדה לנפגעי גזזת מיום 8.7.97 כפי שצוותה לעשות על ידי פסק הדין. 5. ב"כ המשיב טענה כי לא נפל פגם בהחלטת הועדה הרפואית מיום 16.9.08. לא נמצא כל תיעוד רפואי לגבי מצב רפואי קודם לשנת 2001, ועל כן קבעה הועדה את קביעתה ונימקה אותה באופן הולם. ב"כ המשיב הסכימה כי יש להחזיר את הערעור לועדה כדי שתתייחס לנושא הגזזת. 6. להלן - קביעתי: לא אוכל להתעלם מהגילגולים הרבים שעברו על המערערת ואפרט אותם: המערערת הגישה ביום 14.9.00 תביעה לקיצבת נכות כללית. הועדה הרפואית לעררים קבעה לה ביום 9.1.03 נכות בשיעור 67%. על כך הוגש ערעור בבית הדין, בתיק בל 1651/03, והערעור הוחזר על ידי פסק דין לועדה לעררים כדי שהמערערת תיבדק בתחום הנפשי, על ידי פסיכיאטרית אישה, כמו כן נקבע כי הועדה תעיין בתעודת ד"ר קראוס מיום 22.7.01 ובדו"ח ועדת הגזזת משנת 97'. 7. מכח פסק הדין הנ"ל ישבה ועדה רפואית לעררים אשר קבעה למערערת 71% נכות רפואית. על החלטתה והחלטת ועדה לעררים בענייני אי כושר הוגש ערעור לבית הדין בתיק בל 6962/04. בפסק דין של בית הדין נקבע כי הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין הקודם ועל כן הוחזר הערעור לועדה על מנת שתמלא אחר הוראות פסק הדין, תיתן החלטה מנומקת ביחס לטענות המערערת בתחום הנפשי לאחר עיון בתעודת ד"ר קראוס מיום 22.7.01 ובדו"ח ועדת הגזזת משנת 97'. 8. מכח אותו פסק דין ישבה ועדה רפואית ביום 25.6.06 אשר קבעה למערערת 80% נכות, אך קבעה כי מועד תחילת הנכות הנפשית של המערערת הוא מיום 17.1.01. על כך הוגש ערעור לבית הדין בתיק בל 7127/06, והערעור הוחזר לועדה על ידי פסק דין שקבע: "בהעדר נימוק באשר למועד התחולה יש להחזיר עניינה של המערערת לועדה לעררים על מנת שתנמק מדוע בחרה בתאריך 17.1.01 כמועד תחילת הנכות". 9. על אף הוראות פסק הדין הנ"ל קבעה הועדה הרפואית לעררים מיום 27.12.07 כי מועד תחילת הנכות הנפשית הינו 17.1.01 ונימוקיה היו כי זה מועד חוות הדעת שניתנה על ידי ד"ר קראוס וד"ר מרצ'נסקי. על החלטת הועדה הרפואית מיום 17.1.07 הוגש ערעור בתיק בל 1955/08 אשר בו נקבע בפסק דין כי הערעור יוחזר לועדה. זהו פסק הדין מכוחו ישבה הועדה מושא דיון זה ועיקרו צוטט בס' 2 לעיל. 10. לאחר כל הגילגולים הנ"ל, לא התייחסה גם הועדה הרפואית לעררים הנוכחית לדו"ח ועדת הגזזת, אשר קבעה למערערת נכות נפשית מיום 1.1.95, וקביעתה הינה בגדר מסמך כתוב חלוט שיש בו קביעה רפואית כי למערערת 30% נכות נפשית כבר מיום 8.7.97. אילו היתה הועדה מעיינת בדו"ח ועדת הגזזת, היתה בודאי משנה את הנמקתה לפיה "לא קיים תיעוד כלשהו לגבי מועד הופעת ההפרעה הנפשית ממנה סובלת המערערת". לפיכך - נפל פגם יסודי בקביעתה של הועדה. 11. ב"כ המערערת ביקש כי הערעור לא יוחזר לועדה, וטען כי בית הדין מוסמך לקבוע בעצמו את מועד תחילת הנכות של המערערת. כבר נפסק כי "קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית, ולא בסמכות בית הדין. משמצא בית הדין טעות שבחוק בהחלטת ועדה רפואית לעררים, מעמיד הוא את הועדה על טעותהומחזיר אליה את הענין לקביעת דרגת הנכות. רק במקרים נדירים ביותר, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין עצמו את הטעות (דב"ע לה/345/01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע לז/1309/01 איסר שידלובר נ' המוסד לקט ועדות 204; דב"ע נא/50-99 זוהר כץ נ' המוסד פד"ע כב' 507; דב"ע נב/4-01 סלומון אסור נ' המוסד פד"ע 105; דב"ע נד/24-01 המוסד נ' אליהו בינון פד"ע כד' 371; דב"ע נב/11-01 פרוספר ביטון נ' המוסד לקט ועדות 672; דב"ע נו/35-01 המוסד נ' יוסף עומר לא פורסם. כך, למשל, שועדה נכתה מדרגת נכותו של מבוטח בגין "מצב קודם", ובית הדין מצא כי לא היתה תשתית רפואית מוכחת לקביעה, יתקן בית הדין עצמו את החלטת הועדה (דב"ע נה/29-01 יצחק מרגוליס נ' המוסד פד"ע כט' 223). 9. מועד תחולתה של נכות הוא בגדר קביעה רפואית מובהקת ואינו בסמכות בית הדין. לכך כבר התייחס כב' השופט איטח בפסק הדין מכוחו ישבה ועדה זו. בפסק דינו של השופט איטח נדחתה טענת ב"כ המערערת כי בית הדין יקבע בעצמו את מועד הנכות. השופט קבע כי הקביעה המתבקשת היא קביעה רפואית פוזיטיבית ואינה בסמכות בית הדין. 10. לפיכך - יוחזר הערעור לועדה הרפואית לעררים. לנוכח התנהלות הועדה, אשר התעלמה בכל פעם מהוראות פסק הדין ולא קיימה אותו, אני סבורה כי זה המקרה להחזיר את הערעור לועדה בהרכב אחר. לענין זה נפסק כי "ככלל, שעה שבית הדין מקבל ערעור על החלטת ועדת נכות, מוחזר הענין לועדת הנכות שדנה בענין. אולם מקום בו עולה מתוך מסקנות ועדת הנכות כי לא עיינה בדו"ח חיוני (כגון דו"ח ועדת שיקום) או לא התייחסה אליו, ובמקרים חריגים אחרים, יועבר הענין לועדה בהרכב אחר (דב"ע נא/42-01 יוסף אחמד מגדאלה נ' המוסד פד"א כד' 185)". 11. הערעור יוחזר איפא לועדה רפואית בהרכב אחר. הועדה תעיין היטב בדו"ח ועדת הגזזת מיום 8.7.97, אשר קבעה למערערת 30% נכות מיום 1.1.95, וכן תעיין בכל המסמכים הרפואיים הרלבנטיים, לרבות חוות דעתו של ד"ר קראוס, ותקבע מהו מועד תחולת הנכות הנפשית של המערערת. הועדה תזמין את המערערת לטעון בפניה. 12. הערעור - מתקבל. 13. המשיב ישלם למערערת סך 5,000 ₪ + מע"מ כהוצאות משפט וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום כ' באלול, תשס"ט (9 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים. ע. פוגל, שופטתנשיאת בית הדין האזורי לעבודה תל אביב רפואהנכותנכות כלליתועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר