פיטורי צמצום לפני גיל פרישה

בפנינו תביעתו של מר יפת טיירי (להלן - התובע) כנגד מעסיקתו לשעבר - מספנות ישראל בע"מ (להלן - הנתבעת), לתשלום שווי הפרשי הזכויות לפנסיה מוקדמת, אשר לשיטתו היה זכאי להן, על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים שחלו על יחסי הצדדים. מנגד, בפנינו כתב תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כלפי התובע לחיובו בהשבת הסך של 40,000 ₪ נכון למועד סיום עבודתו, אשר לטענתה, שולם לתובע לפנים משורת הדין עם סיום עבודתו ועל כן ולנוכח הגשת התביעה שבנדון, מן הראוי להשיבו לנתבעת. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1. התובע, יליד חודש 7/46, הועסק בנתבעת החל מחודש 2/65 ועד ליום 30/6/00, מועד בו נכנסו פיטוריו לתוקף. לציין, כי לקראת סוף תקופת עבודתו, אף שימש התובע כחבר בוועד העובדים של הנתבעת. 2. התובע סובל ממגבלת ראיה משמעותית ושימש במשך השנים כטלפן במרכזית הטלפונים של הנתבעת. בשנת 1996 עם ביטול מרכזית הטלפונים בנתבעת שקלה הנתבעת לפטר את התובע עקב התייתרות תפקידו ואולם בהמשך, ולאחר ביצוע התאמות למיגבלתו של התובע, הועבר התובע לשמש כפקיד במחלקת התחזוקה בנתבעת. 3. בסוף שנת 1999 תחילת 2000 התנהל מו"מ בין הנהלת הנתבעת לבין נציגות העובדים, שעניינו בפיטורי עובדים מחמת התייעלות וצמצום. מו"מ זה הבשיל בסופו של דבר להסכם קיבוצי מיוחד מיום 6/6/00 מספרו ברשם ההסכמים הקיבוציים 2000478 (ויקרא להלן - הסכם 478). במסגרת הסכם 478 הנ"ל, נקבע כי הצדדים הגיעו להסכמה על פיטורי 17 עובדים קבועים בסוף חודש 5/00 מתוכם 5 עובדים שהחלו עבודתם לפני 1986. להסכם צורף נספח א' ובו שמות אותם 17 עובדים, וביניהם התובע. בסעיף 2 להסכם נקבע כי אותם עובדים נשוא ההסכם, יהיו זכאים לפיצוי כדלקמן: - פיצויי פיטורים מוגדלים על פי הסכם 95' בגין תקופת עבודתם עד חודש 4/95. - פיצויי פיטורים בשיעור 28% בגין תקופת העבודה מחודש 4/95 עד מועד סיום העבודה. - פיצוי מיוחד שבין 2 חודשי שכר ועד 7 חודשי שכר בהתאם לויתקו של העובד בנתבעת. בסעיף 3.1 להסכם התחייבה הנתבעת שלא לפטר עובדים קבועים עד ליום 1/7/01 ובסעיף 3.3 הוסכם בין הצדדים על פיטורי 90 עובדי קבלן, עובדים זרים ועובדים בחוזים אישיים עד לסוף שנת 2000. עוד צויין בסעיף 4 להסכם כי 3 מבין העובדים נשוא ההסכם יסיימו עבודתם בחודש 11/00, מבלי לציין את שמותיהם. מכל מקום, והחשוב לענייננו הוא שבסעיף 5 להסכם, נקבע כדלקמן: "2 עובדים מקרב העובדים שהחלו עבודתם לפני 1986 יוצאו לפנסיה מוקדמת עפ"י הסכם נפרד בין העובדים החברה וחברת מבטחים וזאת במקום קבלת הכספים המפורטים בסעיף 2 לעיל, שמותיהם מפורטים בנספח להסכם." ואמנם, בנספח להסכם מופיע הציון כוכבית ליד שמו של התובע ושל עובד נוסף - ד.א. (השם המלא מצוין בהסכם, אך מפאת צנעת הפרט של העובד שאינו צד להליך זה ננקב שמו בראשי תיבות בלבד - א.ר.ק.), כאשר בתחתית הנספח לצד הכוכבית צוין: "לפנסיה מוקדמת". 4. להשלמת התמונה יצוין, כי באותו יום - 6/6/00, נחתם הסכם קיבוצי מיוחד נוסף בין הנהלת הנתבעת לבין נציגות העובדים בעניין הארכת תוקפו של ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 6/4/95 בעניין פרישת עובדים מרצון בתנאים משופרים למשך שלוש שנים נוספות, עד לסוף חודש 3/08 כאשר במסגרת ההסכם סוכם על מכסות פורשים בכל שנה ובכל מועד. מספרו של הסכם זה ברשם ההסכמים הקיבוציים 2000479 (והוא יקרא להלן - הסכם 479). 5. ודוק, עוד קודם לכן ביום 8/5/00 נמסר לתובע מכתב פיטורים המודיעו על פיטוריו ביום 31/5/00. מאוחר יותר נדחה מועד הפיטורים וביום 29/5/00 נמסר לתובע מכתב פיטורים נוסף המודיעו על סיום עבודתו ביום 30/6/00. 6. על פי חישובי הנתבעת זכאי היה התובע במועד פיטוריו לתנאי פרישה בסך כולל של 315,277 ₪ לפי סעיף 2 להסכם 478. ביום 9/7/00 חתם התובע על כתב סילוק שהודפס קודם לכן, ולפיו צוין בין היתר כי קיבל מאת הנתבעת את הסך של 350,000 ₪, אשר לבקשתו מועברים למבטחים לצורך בצוע "פנסיה מוקדמת" וזאת עד הגיעו לגיל 65. 7. ביום 16/7/00 נחתם בין התובע, הנתבעת וקרן הפנסיה מבטחים (אשר ביטחה את עובדי הנתבעת ובין היתר את התובע) הסכם אישי, לתשלום פנסיה מוקדמת לתקופה שעד הגיעו של התובע לגיל פרישה לפנסית זיקנה. כעולה מאותו הסכם, הנתבעת העבירה למבטחים את הסך הכולל של 350,000 ₪ במקום לשלם לתובע את הפיצויים המוגדלים לפי סעיף 2 להסכם 478, כאשר סכום זה הבטיח לתובע פנסיה חודשית מוקדמת בסך של 3,092.3 ₪ לחודש, אותה קיבל ומקבל התובע מדי חודש ממבטחים החל ממועד סיום עבודתו. 8. להשלמת התמונה בכל הנוגע להוראות הנורמטיביות, להלן סקירה כרונולוגית של ההסכמים הקיבוציים שחלו על הנתבעת ועובדיה אליהם הפנו הצדדים: א. הסכם קיבוצי מיום 4/6/85 (להלן - הסכם 85') דן בפרישה לפנסיה מוקדמת מרצון של עובדים שהגיעו לגיל 60 ועד גיל 64.5. ההסכם מעניק הטבות שונות מאת הנתבעת וכן זכאות ל"קצבה מוקדמת" עד הגיעו של העובד הפורש לגיל המזכה אותה בפנסית זיקנה מקרנות הפנסיה. כעולה מסעיף 2 להסכם זה, התנאים הנקובים בו יחולו על עובדים שיבקשו לפרוש לפנסיה מוקדמת עד לא יאוחר מיום 30/6/85. ב. הסכם קיבוצי מיום 16/3/94 (להלן - הסכם 94') דן בסיום עבודתם של 170 עובדים ביום 31/3/94, רובם יצאו לפנסיה מוקדמת ומיעוטם יקבלו פיצויי פיטורים. בכל הנוגע לפרישה לפנסיה מוקדמת נקבע כי יהיו זכאים לכך, עובדים בגיל 55 ומעלה שעבדו 15 שנה ומעלה בנתבעת, וכן נקבע כי בנוסף יפרשו 3 עובדים בני 62 ועובד אחד בן 57 שלהם 14 שנות וותק, אשר יביעו את רצונם לפרוש כאמור. לגבי תנאי הפרישה נקבע כי עובדים אלו, יהיו זכאים ל: קיצבה מוקדמת מהנתבעת באחוז שהיה משתלם לפורש ע"י קרן הפנסיה אילו היה ממשיך לעבוד עד גיל 60/65 על בסיס שנות הותק בנתבעת. פדיון ימי החופשה ודמי הבראה עד למועד הפרישה. מענק אי ניצול ימי מחלה. 100% פיצויי פיטורים לתקופה 1961-1969. 28% השלמת פיצויי פיטורים לתקופה 1/1/73 ואילך. חודשי הסתגלות בין 1 ל-5 חודשים תלושי בגיל העובד. המשך תשלומי מעביד לקרן הפנסיה וניכוי חלק העובד לקרן הפנסיה עד הגיעו לגיל פנסית זיקנה מקרן. לגבי העובדים שיפרשו בתנאי פיצויים נקבע כי יהיו זכאים ל: פיצויי פיטורים מוגדלים בין 105% ל-180% בנוסף לסכומים שהופרו לקרנות הפנסיה, בהתאם לויתקו של העובד. מענק הסתגלות במספר חודשים בהתאם לויתקו של העובד. פדיון ימי החופשה ודמי הבראה עד למועד הפרישה. ג. הסכם קיבוצי מיום 6/4/95 (להלן - הסכם 95') עניינו בהסכם קיבוצי שנחתם בעקבות רכישת המספנות ע"י הזוכות במכרז שפרסמה המדינה לרכישת המספנות על תכולתן כעסק חי. בהסכם זה הוסדרו תנאי העבודה במספנות תוך שמירת זכויות העובדים ובין היתר נקבע בו פרק ב' שכותרתו "פיצויים מוגדלים למפוטרים, פורשים מרצון, פנסיה מוקדמת". בסעיף קטן 3 לפרק זה נדון מסלול "פיצויים מוגדלים" המפנה לתנאי הסכם 94' תוך התאמתם. בסעיף קטן 4 לפרק זה נדון מסלול "פרישה מרצון" המפנה לעובדים הנקובים בנספח ב' לאותו הסכם. בסעיף קטן 5 לפרק זה נדון מסלול "התפטרות בחזקת מפוטר" המפנה אף הוא לעובדים הנקובים בנספח ב' לאותו הסכם, אשר יהיו זכאים לפיצויים מוגדלים אם יבקשו להתפטר בדין מפוטר. בסעיף קטן 5 לפרק זה נדון מסלול "התפטרות בחזקת מפוטר" המפנה אף הוא לעובדים הנקובים בנספח ב' לאותו הסכם, אשר יהיו זכאים לפיצויים מוגדלים אם יבקשו להתפטר בדין מפוטר. בסעיף קטן 6 לפרק זה נדון מסלול "פרישה לפנסיה מוקדמת" המפנה לעובדים הנקובים בנספח ג' לאותו הסכם, ואשר לגביהם נקבע כי יהיו זכאים לפרוש במהלך 5 השנים שמיום תחילת תוקפו של ההסכם וזאת בתנאי הסכם 94'. ד. הסכם מיום 30/1/96 בין הנתבעת לבין מבטחים הדן בתנאי רכישת הפנסיה המוקדמת ע"י הנתבעת עבור העובדים הנקובים בנספח א' לאותו הסכם, שהם העובדים הנקובים בנספח ג' להסכם 95'. ה. הסכם 479 מיום 6/6/10 (להלן - הסכם 479) - אשר על פיו כאמור נקבע ברישא להסכם, כדלקמן: "הואיל וביום 6/4/95 נחתם בין החברה לבין העובדים הסכם קיבוצי מיוחד ("הסכם 95") אשר הסדיר, בין השאר, פרישה מרצון תוך תשלום פיצויים מוגדלים, עפ"י השעורים שנקבעו בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין החברה לבין העובדים ביום 16/3/94 ("הסכם 94") והואיל והזכות לפרוש בתנאים הנ"ל ("הסדר פרישה מרצון") הוענקה לעובדים אשר שמותיהם פורטו ברשימה שצורפה כנספח ב להסכם (לעיל ולהלן "העובדים") וניתנה למימוש עפ"י הסכם 95 במהלך תקופה של חמש שנים מיום חתימתו, עם הארכה ל-5 שנים נוספות; והואיל ובמהלך 5 השנים הראשונות פרשו עפ"י הסדר הפרישה מרצון 46 עובדים ולנותרים קמה הזכות לפרוש עפ"י "הסדר הפרישה מרצון" ל-5 שנים נוספות כשהמחזור האחרון יסתיים ב-31/12/94; והואיל והצדדים הגיעו להסכמה על הארכת תקופת הסדר הפרישה מרצון ב-3 שנים נוספות בכפיפות למוסכם ולמותנה בהסכם זה להלן;" בהמשך, בסעיף 3 להסכם עוסק ההסכם במכסות העובדים החל מהשבוע הראשון לחודש דצמבר 2000 ועד לשבוע הראשון לחודש דצמבר 2007. לציין כי בסעיף 6 לאותו הסכם נקבע כי על אף ההסכמה לעניין פיצויי פיטורים מוגדלים: "לחברה תישמר הזכות להוציא כל עובד שיבקש לפרוש באחד המועדים המפורטים בסעיף 3.4 ואילך, היינו - ממחזור 12/2003 ואילך בלבד, לפנסיה מוקדמת. תנאי הפנסיה המוקדמת יהיו אלה שנקבעו בהסכם 94" המחלוקת 9. בסופו של יום, לאחר אינספור תיקונים לכתב התביעה ודיונים מוקדמים במטרה להגדיר את הפלוגתאות בתיק, הוגש כתב התביעה המתוקן הרביעי של התובע, ואשר ממנו עולה כי הפלוגתא היחידה בין הצדדים בתיק זה, נסובה על השאלה מה פירוש הביטוי "יוצאו לפנסיה מוקדמת" שבסעיף 5 להסכם 478, האם כטענת התובע המדובר בפרישה מוקדמת לפנסיה בהתאם לתנאים הקבועים בהסכמים הקיבוציים שחלו לטענתו על הנתבעת במועדים הרלוונטיים לסיום עבודתו, או שמא כטענת הנתבעת הכוונה היא לכך שהסכומים על פי סעיף 2 להסכם 478 ישמשו לצורך רכישת פנסיה מוקדמת לתובע ממבטחים, הא ותו לא.  ההליכים בתיק 10. מפאת הנסיבות יוצאות הדופן של התנהלות ההליכים בתיק זה, תפורט להלן השתלשלות העניינים בכל הנוגע להליכים בתיק זה. ובכך, ביום 13/4/05 הגיש התובע, שלא היה מיוצג נכון לאותה עת, את תביעתו שבנדון, בה טען כי הוא הוטעה על ידי הנתבעת בחתימתו על ההסכם מיום 16/7/00 ולפיכך ביקש מבית הדין בתיק זה לסייע בידו לתקן את המעוות, מבלי שיציין מה מבוקשו ומה הסעדים שהוא עותר להם.             בהמשך ההליכים, הותר לתובע (לאחר שהסתייע בייצוג משפטי) לתקן את כתב תביעתו, וביום 15/2/07 (ולאחר מספר אורכות), הוגש על ידי בא כוחו כתב תביעה מתוקן אליו צורפו גם נתבעים מס' 3 ו-2 - מבטחים ומדינת ישראל/משרד האוצר. במסגרת כתב תביעה מתוקן זה עתר התובע לחיוב מבטחים לשלם לו את ההפרש בסך של 900 ₪ בין סכום הפנסיה המוקדמת שקיבל עד למועד הגשת התביעה, לבין הגימלה שהיה מקבל אלו פרש בגיל הפרישה הרגיל. כמו כן עתר התובע לחייב את שלושת הנתבעים לשלם לו פנסיה מוקדמת ב"תקופת המעבר" בין גיל 65 לגיל 67 וכן לחייב את הנתבעת לשלם לו "מענק פרישה" בסך של 100,000 ₪.   11. בין לבין התברר כי אין חולק אף לשיטת המדינה שהתובע עונה על הגדרת פורש מוקדם לעניין מעמדם של מבוטחים במסגרת וועדת גולדברג, כך שבמועד הגיעו לגיל הפרישה הקודם (65) יהיה זכאי לפנסיה מאת מבטחים במימון המדינה וזאת עד להגיעו לגיל הפרישה כהגדרתו בחוק גיל פרישה. אי לכך, בדיון המוקדם שהתקיים בתיק זה במעמד כל הצדדים ביום 18/6/07, ועל יסוד הצהרת המדינה ואשר לא היה במחלוקת בין הצדדים, ניתן פסק דין חלקי בעניין הנתבעות מס' 3-2 אשר קובע כי במועד הגיעו של התובע לגיל הפרישה הקודם (65) יהיה זכאי לפנסיה מאת מבטחים במימון המדינה וזאת עד להגיעו לגיל הפרישה כהגדרתו בחוק גיל פרישה. 12. בכך מוצתה התביעה כנגד המדינה ומבטחים ונותרה תביעתו של התובע כנגד הנתבעת שבנדון.   מכאן ואילך תקצר היריעה מלתאר את מספר הארכות שניתנו לתובע באמצעות בא כוחו הקודם להבהיר את כתב תביעתו, לתקנו ולפרטו ומאוחר יותר אף ניתנה לתובע אורכה נוספת על מנת לאתר עורך דין חדש שייצגו לאחר שנפרד מכא כוחו הקודם. בסופו של דבר, ביום 9/8/09 הוגש כתב תביעה המתוקן הרביעי במספר באמצעות בא כוחו הנוכחי של התובע, הוא כתב התביעה נשוא דיוננו, ומכאן ואילך אכן ניתן היה להמשיך בבירור התביעה באופן שוטף. 13. וכך, מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר חגי רם - מנהל המחלקה למשאבי אנוש בנתבעת בשנים 1997-2008, של מר חיים רז - יו"ר ועד העובדים בנתבעת ושל הגב' לינדה כהן - חשבת השכר של הנתבעת. התובע והמצהירים מטעם הנתבעת נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו. 14. להשלמת התמונה מן הראוי להוסיף עוד כי במהלך הדיון המוקדם מיום 4/1/09 נדונה האפשרות לנסות ולמצות את המחלוקת בהסכמה בין הצדדים. הואיל ובמועד הדיון לא היה ברור מה "שוויה" של "מחלוקת" זו שנותרה בין הצדדים, ועל מנת לאפשר לצדדים לבחון את האפשרות למיצוי כל טענות התובע כנגד הנתבעת בהסכמה, נאותה הנתבעת, באדיבותה יש לומר (ובכפוף להכחשת טענתו של התובע בדבר זכאותו לתנאים נוספים במסגרת "הפנסיה המוקדמת") לערוך חישוב של שווי הזכויות שהיה מקבל התובע אילו אומנם הוסכם איתו על פרישה מוקדמת בהתאם להסכמים הקיבוציים שחלו נכון לאותה עת בנתבעת. ביום 18/1/09, הוגשו חישובי הנתבעת בכפוף להכחשת הזכאות לקבלת הסכומים מהם התברר כי השווי הכספי של המחלוקת בין הצדדים הינו בסכום לא מבוטל, דבר שמנע בסופו של יום את האפשרות למצות את המחלוקת בהסכמה. כך או כך, לא הובא בפנינו תחשיב סותר מטעם התובע, ואף הוא הסתמך בסופו של דבר בסיכומיו, על תחשיבי הנתבעת כפי שנמסרו בהודעתה הנ"ל. עיקרי טענות הצדדים 15. וכך לטענת התובע בכתב תביעתו המתוקן האחרון ובתצהירו, בחודש 6/00 החליטה הנתבעת לפטרו. לדבריו, בשיחות שהיו לו עם מר חגי רם עובר לפיטוריו, נאמר לו כי במידה ויסכים לפיטורים יקבל פנסיה מוקדמת לפי המקובל. לדבריו, במשך כל אותן שיחות איש לא הזכיר בפניו כי נחתמו ביום 6/6/00 הסכמים קיבוציים לעניין פיטורי עובדים ובכלל זה הסכם 478 על סעיף 5 שבו. לדבריו, כשבוע לפני ה-30/6/00 הוא נדרש לחתום על ההסכם האישי מיום 17/6/00 שאם לא כן הוא יפוטר בתנאי המפוטרים הרגילים, כאשר אפילו ההסכם האישי מיום 17/6/00 אינו מפנה להסכמים הקיבוציים מיום 6/6/00 כך שלשיטתו כלל לא ידע עליהם. לטענת התובע, הוא לא היה מודע להסכם 478 חרף היותו חבר בוועד העובדים, שכן ההסכם לא הוצג בפניו, הוא לא חתם עליו כחבר וועד, איש לא סיפר לו על תוכנו וממילא ההסכם נרשם רק במועד מאוחר יותר. לטענתו, רק מקץ שנים ובאקראי נודע לו על ההסכם הקיבוצי מס' 478 מיום 6/6/10 ולאחר שלמד את הוראותיו הוכה בתדהמה לגלות כי למעשה הנתבעת לא שילמה לו "פנסיה מוקדמת" כנקוב בסעיף 5 לאותו הסכם, אלא כל שעשתה הוא לשלם לו פיצויים מוגדלים כמו לשאר העובדים, אשר בהם מימנה את אותה "פנסיה מוקדמת" ממבטחים. לדבריו, על פי הסכם 479 שנחתם באותו יום עם הסכם 478 נקבע כי הוראות הסכם 1995 ושאר ההסכמים שנחתמו בנתבעת, ימשיכו לחול בנתבעת, ועל כן משילוב הוראות סעיף 5 להסכם 478 עם הוראות הסכם 479 עולה כי הוא והעובד הנוסף היו זכאים לפנסיה מוקדמת במקום פיצויים מוגדלים כנקוב בסעיף 2 להסכם 478 וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו עוד בהסכם הקיבוצי משנת 94' כפי שאומץ מאוחר יותר בהסכם 95'. אי לכך לטענת התובע, בהחתמתו על ההסכם האישי קופחו זכויותיו מכח ההסכמים החלים בנתבעת. לשיטתו, הוא הוטעה על ידי הנתבעת להאמין כי זכויותיו מתמצות בהוראות ההסכם האישי שנחתם עמו, ורק בדיעבד התברר לו שלא כך הם פני הדברים. לדבריו, הוא סמך על הנתבעת שהזכויות המוענקות לו הן הזכויות לפנסיה מוקדמת שמוענקות לכל פורש אחר והוא לא העלה על דעתו, כי מה ששולם לו הינו למעשה פיצויי הפיטורים המוגדלים כפי ששולמו לשאר העובדים. אי לכך לטענתו הוא זכאי למלוא התנאים המגיעים לעובדים שפרשו לפנסיה מוקדמת על פי ההסכמים הקיבוציים שחלו במועד הרלוונטי על יחסי הנתבעת ועובדיה. 16. מנגד, לטענת הנתבעת והמצהיר מר רם מטעמה, כעולה מהסכם 478 התובע פוטר ביחד עם 16 עובדים נוספים, אשר שמם צוין מפורשות בנספח להסכם. בהתאם להסכם, הוענקו לכלל המפוטרים על פי ההסכם, פיצויים מוגדלים, אלא שהתובע ועובד נוסף אשר פוטר עימו (העובד א.ד. שנזכר לעיל - א.ר.ק.) ביקשו מטעמיהם שלהם לקבל את סכום הפיצויים בתשלומים ולא כמענק חד פעמי, וזאת במסגרת קצבה הונית אשר תירכש מכספי הפיצויים. ואכן, לאחר חתימת הסכם 478, נערך ביום 16/7/00 ההסכם האישי בין התובע לנתבעת ומבטחים במסגרתו הוסדר אופן העברת כספי הפיצויים לתובע כקצבה חודשית בהתאם לבקשתו. לדברי המצהיר מר רם, על אף שבמסגרת הסכם 478 נעשה שימוש במונח "פנסיה מוקדמת", ברור היה לתובע כי עסקינן בהסדר של רכישת קופת קיצבה חודשית, לבקשתו וזאת באמצעות כספי פיצויי הפיטורים להם היה זכאי מכוח הסכם 478. לטענתו, נוכח בקשתו של התובע ומיוזמתו בליווי יו"ר ועד העובדים מר רז, הוסף להסכם 478 סעיף 5 לפיו הכספים להם זכאי התובע במסגרת ההסכם, כהשלמת פיצויי פיטורים וכפיצויי פיטורים מוגדלים, יועברו למבטחים לשם רכישת קופת "פנסיה מוקדמת" כהגדרתה לצורך ההסכם, וזאת במקום לקבל מענק חד פעמי בשווי הפיצויים המוגדלים אותם היה זכאי התובע לקבל במסגרת הסכם 478. לא זו אף זו, אלא שעל מנת להיטיב עם התובע, אף שולמו לו בנוסף לסכומים שהגיעו לו מכח הסכם 478 עוד כ-34,000 ₪ אשר אפשרו לו להגיע ל"פנסיה" חודשית מוקדמת של 3,092 ₪. מוסיף המצהיר וטוען כי אין יסוד לפרשנות התובע לפיה כביכול חלות עליו הוראות הסכמים משנים קודמות ביחס לפרישה בתנאי פנסיה מוקדמת באשר הסכמים אלו אינם חלים על העובדים שפרשו מכח הסכם 478. כך או כך, לטענתו המדובר בתביעה מופרכת וחסרת תום לב מצד התובע, לאחר שהנתבעת הלכה לקראתו והעניקה לו תנאים מופלגים לפנים משורת הדין. 17. בנוסף כאמור, צירפה הנתבעת גם את תצהירו של יו"ר וועד העובדים בנתבעת מר חיים רז לתמיכה בגירסתה. וכך, לטענת מר רז בתצהירו, בשלב הראשוני, בטרם העביר לחברי וועד העובדים (ובכללם התובע) את רשימת שמות המועמדים לפיטורים, נוהל מו"מ בין ההנהלה לוועד העובדים על מספר המפוטרים. לאחר שצומצם מספר המפוטרים מן המספר שדרשה ההנהלה במקור, מסר לחברי הוועד את שמות המועמדים. בשלב זה לדבריו, כשנודע לתובע כי הוא אחד המועמדים לפיטורים הוא הביע את התנגדותו הנחרצת לפיטוריו וביקש כי הוועד יחזור בו מכל ההסכמות אליהן הגיע הוועד עם ההנהלה בטרם ידע כי הוא כלול ברשימה, אך בקשתו לא נענתה ע"י המצהיר. עוד טוען מר רז בתצהירו, כי התובע ניסה לשנות את החלטת הנתבעת ולהניאה מפיטוריו, אך הדבר לא עלה בידיו ועל כן השלים עם דבר פיטוריו, שאו אז החל התובע לפנות אליו בעניינים שונים הקשורים לפיטוריו. כך למשל, ביקש התובע לדחות את מועד פיטוריו, ולאחר שהדבר נבדק הסכימה הנתבעת לדחות את מועד פיטוריו בחודש. בהמשך לדבריו, החל התובע להתאונן על הסדר הפיצויים המוסכם אליו הגיעו יחדיו חברי הועד וביניהם התובע עצמו והבהיר כי אם יקבל את סכום הפיצויים כמענק חד פעמי, הרי שמשפחתו תכלה את הסכום במהרה מבלי שיצליח לחסוך כסף לתקופות מאוחרות יותר. אי לכך לטענת מר רז, הוא פנה למר חגי רם ויחדיו ניסו לחשוב על "פתרון יצירתי", אשר יוכל לסייע לתובע נוכח הבעיה שהציג, וכך נולד הרעיון של רכישת קופה עבור התובע בכספי הפיצויים, אשר תניב עבורו קצבה חודשית עד למועד הגיעו לגיל פנסיית זיקנה. לטענת מר רז בתצהירו, הוא הציג בפני התובע את הרעיון אשר מצא חן בעיניו. לשיטתו הוא הסביר לתובע פעם אחר פעם את מהותו של ההסדר והבהיר לו כי מדובר בקבלת תשלומים חודשיים במקום קבלת מענק חד פעמי, וכי לא מדובר בפנסיה, על אף שהתובע שאל לא אחת האם יהא זכאי לזכויות של פנסיונר. לדבריו, הוא הדגיש בפני התובע כי באפשרותו לעשות מה שברצונו עם כספי הפיצויים ולהשקיעם כאוות נפשו, כאשר לשיטתו אף זכור לו כי בשלב מסוים הציע לתובע לרכוש דירה בכספי הפיצויים, אך התובע הבהיר כי אינו מעוניין לעשות כן מטעמים מיסויים שונים. אי לכך לטענת מר רז, הוסף להסכם הקיבוצי מס' 478 במסגרתו פוטר התובע, סעיף 5 לפיו שני עובדים יוצאו לפנסיה מוקדמת על פי הסכם נפרד בין הנתבעת העובדים ומבטחים. עוד טוען מר רז כי לאחר שהחליט התובע לרכוש את הקופה במבטחים, נערך חישוב של הקיצבה לה יהיה זכאי, ולטענתו של התובע הסכום החודשי היה קטן מדי. אי לכך, פנה התובע אליו ואל מר רם, בבקשות לסייע לו להגדיל את סכום התשלומים החודשיים, ואכן לאחר שהעניין נבדק, החליטה הנהלת הנתבעת לסייע לתובע ולהגדיל את סכום התשלומים, לפנים משורת הדין נוכח מצבו המיוחד של התובע, באמצעות הגדלת הסכום הכולל ל-350,000 ₪. 18. עד כאן גרסאותיהם הסותרות של הצדדים בכל הנוגע להליכים שקדמו לסיום עבודתו של התובע ונסיבות החתימה על ההסכם הקיבוצי וההסכם האישי מיום 17/6/00. בטרם נפנה לדון בטענות אלו של הצדדים, ולהשלמת התמונה, יצוין כי לאחר סיום עבודתו בנתבעת, הגיש התובע תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי. במסגרת טיפול המוסד לביטוח לאומי בתביעה, נדרש התובע להבהיר את מהות נסיבות סיום עבודתו. במכתבו של המל"ל אל הנתבעת מיום 12/9/00, בו נדרשו הבהרות המעביד להסדר הפרישה של התובע, צוין כי לפי הפרטים שנמסרו ע"י התובע הוא קיבל פיצויים ע"ס 350,000 ₪ שהופקדו במבטחים ולפיכך הוא מקבל פנסיה חודשית בסך 3,092 ₪. עוד צוין כי התובע מתעקש כי זו אינה פנסיה המשולמת על ידי קרן הפנסיה אלא הסכם פרטי. על כך השיבה הנתבעת במכתביה מיום 13/9/00 ו-3/8/03 כי המדובר בפרישה בפיצויים מוגדלים, אשר לבקשת התובע הופקדו במבטחים לצורך תשלום חודשי. מכל מקום, תביעתו של התובע לדמי אבטלה אושרה ואולם כחלוף כשנתיים נדרש התובע להשיב למל"ל את הסכומים שקיבל, מן הטעם שלשיטת המל"ל דובר בפרישה לפנסיה מוקדמת. 19. בדוננו במחלוקת זו שבין הצדדים, נקודת המוצא לדיוננו היא שבפרשנות הוראות הסכם קיבוצי עסקינן. על טיבו המיוחד של ההסכם הקיבוצי נפסק עוד בראשית דרכו של בית הדין, כי: "....ההסכם הקיבוצי הוא 'מונסטרום משפטי', שגופו חוזה ונשמתו חוק...", עת מחד ההוראות שבו נקבעו בחוזה בין שני הצדדים לו, ומאידך הוראותיו חלות בבחינת נורמות על העובדים שכלל אינם צד לו. [ראה: דב"ע לא/4-1 בנק אוצר החייל בע"מ - מרכז הסתדרות הפקידים ומועצת פועלי באר-שבע, פד"ע ב', 260]. במקרה שבנדון המדובר בפרשנות הוראת סעיף 5 להסכם הקיבוצי המיוחד מס' 478 שבין הנתבעת להסתדרות וועד העובדים מיום 6/6/00. הסכם זה שנחתם במישור האובליגטורי בין הנתבעת לבין נציגות העובדים, קובע במישור הנורמטיבי את זכויותיהם של העובדים שיפוטרו על פיו. מעיון בלשון ההסכם עולה כי ב"הואיל" להסכם נאמר כי וועד העובדים נתן את הסכמתו לפיטורי 17 עובדים קבועים. בסעיף 1 להסכם נקבע כי שמות 17 העובדים המפוטרים מפורטת בנספח א' להסכם, תוך ציון כי הרשימה, כוללת 5 עובדים אשר החלו את עבודתם לפני שנת 1986. בסעיף 2 להסכם נקבע כי אותם עובדים יהיו זכאים לפיצויי כמפורט בסעיפים קטנים 2.1 עד 2.3 הכולל בחובו פיצויי פיטורים מוגדלים ומענק מיוחד נוסף (וייקרא להלן - הפיצויים המוגדלים). דא עקא, שכאמור, בעמוד הבא להסכם, נכלל סעיף 5 שקבע: "2 עובדים מקרב העובדים שהחלו עבודתם לפני 1986 יוצאו לפנסיה מוקדמת עפ"י הסכם נפרד בין העובדים החברה וחברת מבטחים וזאת במקום קבלת הכספים המפורטים בסעיף 2 לעיל, שמותיהם מפורטים בנספח להסכם." 20. נקדים ונבהיר, אין בידינו לקבל את סברת הנתבעת לאורך כל סיכומיה לפיה הוצאה לפנסיה מוקדמת איננה פיטורים. הנכון הוא כי בפיטורי צמצום, דוגמת אלו שבפנינו, נהוג לכלול בהסכם הקיבוצי את שמות העובדים שיפוטרו, כאשר בכל הנוגע לתנאי סיום עבודתם, יכול וייקבעו בהסכם הקיבוצי מספר מסלולים ובכלל זה מסלול לפרישה מוקדמת ומסלול לפיצויי פיטורים מוגדלים. הדבר מוכר בהסכמים קיבוציים רבים במשק ובדרך כלל בפיטורי צמצום דוגמת אלו שבפנינו, מקובל כי העובדים בעלי הוותק הגבוה ביותר והגיל הגבוה ביותר מפוטרים בתנאי פנסיה מוקדמת, שמעצם טיבה פרושה סיום עבודתם לפני הגעתם לגיל פרישה לפנסיה, היינו פיטוריהם מן העבודה. לא זו אף זו, ככלל החלופה של מסלול הפנסיה המוקדמת נועדה להיטיב עם העובדים הותיקים אשר מפוטרים לאחר תקופת עבודה ממושכת ובגיל מבוגר יותר ונועדה לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בהם באמצעות מנגנון זה. הנה כי כן, הפסקת עבודתו של עובד במסגרת הליך פיטורי צמצום לפני הגיעו לגיל פרישה היא פיטורים - ההבדל היחיד בין מי שפוטר בתנאי פיצויי מוגדלים לבין מי שפוטר בתנאי פנסיה מוקדמת, הוא בתנאי הפיטורים ולא בנסיבות סיום העבודה שבשני המקרים היא פיטורים. 21. עד כאן הכלל, ומן הכלל אל הפרט. לאור מהותו הנורמטיבית של הסכם קיבוצי בכלל לרבות ההסכם שבנדון, נודה ולא נכחד כי על פניו, יש קושי באימוץ גרסת הנתבעת, לפיה ההוראה בסעיף 5 להסכם 478, מבטאת את ההסכמה שהושגה עם התובע קודם לחתימת ההסכם הקיבוצי ולפיה התובע יהיה זכאי לפיצויים מוגדלים לפי סעיף 2 להסכם כמו שאר העובדים נשוא ההסכם וכי כל שנקבע בו הוא שבכספים אלו תירכש עבור התובע פנסיה מוקדמת, ונבאר. השאלה מה יעשה בכספי הפיצויים המוגדלים שיקבל עובד פלוני לפי סעיף 2 להסכם 478, היא שאלה שמתחום המשפט האינדוידואלי ואין בה כדי לשנות מהנורמה הכללית שנקבעה בסעיף 2 להסכם הקיבוצי 478 לפיה כל העובדים הנקובים בנספח א' להסכם יקבלו פיצויים מוגדלים. אם פני הדברים היו כנטען על ידי הנתבעת, הרי שלכאורה לא היה כל מקום או צורך להחריג את התובע ואת העובד הנוסף כאמור בסעיף 5 להסכם 478 ולקבוע כי במובחן משאר העובדים, עובדים אלו יוצאו לפנסיה מוקדמת במקום קבלת פיצויי פיטורים, ודי היה בהסכמה מאוחרת בין התובע לנתבעת ומבטחים על רכישת פנסיה בכספי הפיצויים המוגדלים. דא עקא, שזאת לא נעשה ובענייננו בחרו הצדדים להסכם הקיבוצי, שהם הנתבעת מחד וההסתדרות מאידך לקבוע הוראה מפורשת במישור הנורמטיבי ולפיה התובע והעובד הנוסף יפוטרו בתנאי "פנסיה מוקדמת" במקום לקבל פיצויים מוגדלים. מנגד, לא נעלם מעינינו כי בכל הנוגע לתוכנה של הזכות לפנסיה מוקדמת, היינו תנאי הפנסיה המוקדמת עליה הוסכם, נקבע באותו הסכם כי אלו יהיו על פי הסכם שיחתם בין הנתבעת לבין התובע ומבטחים, כפי שאכן נעשה בענייננו בהסכם שנחתם בין התובע הנתבעת ומבטחים מיום 16/7/00 (ואשר ייקרא להלן מטעמי נוחות - ההסכם האישי). ומכאן המחלוקת שבין הצדדים שבפנינו בעניין פרשנות סעיף 5 להסכם 478, היינו האם כטענת הנתבעת סעיף 5 להסכם קבע כי מתוך כספי הפיצויים המוגדלים של התובע תירכש עבורו פנסיה מוקדמת כפי שאכן נעשה בהסכם האישי, או שמא כטענת התובע סעיף 5 קבע את הנורמה לפיה הוא זכאי ל"פנסיה מוקדמת" (לשיטתו, בתנאים שנקבעו בהוראות הסכמים קיבוציים אחרים החלים על הנתבעת) ואילו החתמתו על הסכם האישי, מקורה בהטעיה ובכל מקרה אין בה משום ביצוע ומיצוי של הוראות סעיף 5 להסכם 478. 22. על האמור לעיל מן הראוי להוסיף כי גם לוח הזמנים כנטען ע"י הנתבעת, אינו עולה עם פרשנותה זו להוראות סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478, שכן הכלל הוא שההסכם הקיבוצי קובע את ההוראות הנורמטיביות, היינו אלו יפוטרו ובאילו תנאים, כך שהודעות הפיטורים לעובדים, אמורות לצאת רק לאחר שגובשו תנאי סיום העבודה בהסכם הקיבוצי. בענייננו לעומת זאת וכעולה מטענות הנתבעת עצמה, הן הודעת הפיטורים הראשונה לתובע מיום 8/5/00 והן הודעת הפיטורים השנייה השניה מיום 29/5/00 הוצאו לפני שנחתם ההסכם הקיבוצי מיום 6/6/00 הוראות ההסכם הקיבוצי, דבר שאינו מתיישב עם משפט העבודה הקיבוצי, וזאת גם אם נניח כי תנאי ההסכם הקיבוצי גובשו עוד לפני החתימה בפעל על ההסכם. 23. כך או כך, יש לזכור כי ההוראה לפיה התובע יוצא לפנסיה מוקדמת היא הוראה נורמטיבית שנכללה בהסכם קיבוצי ועל כן בבואנו לפרשה - יש להחיל על אותה פרשנות את הכללים המיוחדים החלים על פרשנות הסכמים קיבוציים במובחן מהסכמים רגילים. בכל הנוגע לפרשנות הסכמים קיבוציים, בהיות חלקו האחד של ההסכם הקיבוצי בבחינת הסכם, חלות עליו הוראות חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, ובכלל זה סעיף 25 לו, הקובע: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות. (ב) וזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים." עם זאת, בהיות חלקו האחר בבחינת מקור נורמטיבי לקביעת זכויות, נפסק לא אחת בכל הנוגע למייחד את כללי הפרשנות של הוראות הסכמים קיבוציים, ובמיוחד ההוראות הנורמטיביות שבהם, כי: "בית-הדין הארצי הבהיר פעמים רבות את כללי הפירוש של הסכמים קיבוציים. בדב"ע לא/1- 4[1], בע' 267 ואילך, נאמרו הדברים הבאים: "....ההסכם הקיבוצי הוא 'מונסטרום משפטי', שגופו חוזה ונשמתו חוק... [א] בעוד שבפירוש חוזה רגיל יש לייחס משקל לכוונה הסובייקטיבית של הצדדים, אין לייחס כל משקל לכוונה זאת עת באים לפרש הסכם קיבוצי. את ההסכם הקיבוצי יש לפרש לפי מבחן אובייקטיבי, באשר רבים, ולעיתים רבים מאוד, שכלל לא השתתפו במשא-ומתן ובניסוח ההסכם, צריכים לחיות לפיו יום יום כפי שציבור חי עם חוקיו. על כן יש לעמוד על משמעות ההסכם מלשון ההסכם עצמו, ואין להיזדקק לעדויות בעל-פה של אלה שהשתתפו במשא-ומתן, אף בנסיבות שבהן היו מזדקקים לעדות כזאת עת באים לפרש חוזה; [ב] יש לפרש את ההסכם הקיבוצי תוך זיקה לנוהג בענף העבודה שבמסגרתו יופעל ההסכם, ולמערכת יחסי העבודה הקיבוציים שבאותו ענף, כשנותנים את הדעת לכך שמערכת יחסי העבודה במפעל או בענף מהווים שלמות. האמור יחול במיוחד על הסכם קיבוצי כללי, אך, בשינויים המחויבים, יחול גם על הסכם קיבוצי מיוחד; [ג] למונחים ולניבים שבהסכם קיבוצי שלא הוגדרו באותו הסכם יש לתת משמעות כמקובל במערכת העבודה, ולמונחים 'טכניים' מתחום משפט העבודה משמעות כמשמעותם בדיני העבודה". [ראה: דב"ע נב/217- 3 אגודה ארצי של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח'- הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ והסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד"ע כז 3]. מכאן, שבבוא בית הדין לבחון משמעותה של זכות מכוח הסכם קיבוצי ספציפי, הוא מנחה עצמו ומשתמש בכלים שפותחו לצורך פירוש הסכמים קיבוציים, אגב התחקות אחר אומד דעת הצדדים להסכם כעולה מלשונו ומן ההקשר התעשייתי היינו המקובל בענף המסוים או מערכת יחסי העבודה בכלל. עמד על כך גם כב' הנשיא (בדימוס) אדלר במאמרו, ס' אדלר/ "הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום", ספר בר ניב (תשמ"ז), עמ' 17 : "יש להבין את ההסכמים בשלמותם, לשקול את כל הנתונים המבהירים את מטרות ההסכמים, ולהחליט על סמך ההקשר התעשייתי. השופט ילמד את מטרות ההסכם הקיבוצי מכל מקור אמין העשוי להשליך אור על מטרה זו". 24. אי לכך, נפנה להלן תחילה אל לשון ההסכם. ההסכם עצמו, אשר אוחז סעיפים בודדים בלבד קובע כי 17 עובדים שנקובים בנספח א' לו יפוטרו ויקבלו את הפיצויים המוגדלים שבסעיף 2 להסכם. עם זאת בכל הנוגע לתובע ולעובד א.ד. שנכללו במסגרת אותם 17 עובדים, נקבע במפורש כי: "2 עובדים מקרב העובדים שהחלו עבודתם לפני 1986 יוצאו לפנסיה מוקדמת עפ"י הסכם נפרד בין העובדים החברה וחברת מבטחים וזאת במקום קבלת הכספים המפורטים בסעיף 2 לעיל, שמותיהם מפורטים בנספח להסכם." בסעיף זה נקבע כי אותם שני עובדים יוצאו לפנסיה מוקדמת "במקום" לקבל את כספי פיצויי הפיטורים שבסעיף 2 להסכם, ולא נאמר כי תירכש עבורם פנסיה מוקדמת מתוך כספי פיצויי הפיטורים שבסעיף 2 להסכם או כי יוצאו לפנסיה מוקדמת מתוך כספי פיצויי הפיטורים שבסעיף 2 להסכם. אם אמנם כטענת המצהירים מטעם הנתבעת, נוסח זה להסכם הוסף רק לאחר שהוסכם עם התובע כי מתוך פיצויי הפיטורים המגיעים לו תרכוש הנתבעת פנסיה מוקדמת במבטחים, יש אך לתהות מדוע לא נכתב באותו סעיף כי לגבי אותם שני עובדים תרכוש הנתבעת פנסיה מוקדמת במבטחים מתוך כספי פיצויי הפיטורים כאמור בסעיף 2 להסכם. נתון נוסף העולה מתוך ההסכם הקיבוצי עצמו הוא שאותם שני עובדים הם חלק מקבוצה של חמישה עובדים (מתוך ה-17) שהחלו את עבודתם לפני שנת 1986. ואם בכך לא סגי, הרי שהגם שההסכם הקיבוצי מס' 478 אינו נוקב בוויתקם או גילם של העובדים נשוא ההסכם כמפורט בנספח א' להסכם, הרי שמהשוואת נתוניהם של העובדים הנקובים בנספח ב' להסכם 95, בו פורטו נתוניהם של כלל העובדים הקבועים שאינם בחוזה אישי נכון לאותו מועד (ראה: נספח 12 לתצהיר מר רם מטעם הנתבעת), עולה כי התובע והעובד א.ד. היו העובדים היחידים מתוך נספח א' להסכם מס' 478 שהשלימו 35 ו-36 שנות עבודה בנתבעת בהתאמה, נכון למועד חתימת ההסכם מס' 478, כאשר לאחריהם היה עובד נוסף י.ק. (השם המלא מופיע בהסכם - א.ר.ק.) אשר השלים 29 שנות עבודה בנתבעת נכון למועד חתימת הסכם מס' 478, ואילו שאר העובדים היו בעלי וותק של פחות מ-20 שנות עבודה בנתבעת וחלקם אף בעלי וותק של שנים בודדות בנתבעת, נכון למועד חתימת הסכם 478. במילים אחרות, מעיון בלשון ההסכם עולה לכאורה כי כוונת ההסכם היתה להיטיב עם אותם שני עובדים מתוך קבוצת 17 המפוטרים אשר צברו למצער 35 שנות עבודה בנתבעת, ולפטרם במסלול פרישה מוקדמת במקום במסלול של פיצויים מוגדלים. 25. ובאשר להקשר התעשייתי, הרי כפי שציינו לעיל, בהסכמים קיבוציים רבים במשק העוסקים בפיטורי צמצום, מקובל לקבוע כי העובדים בעלי הוותק הגבוה ביותר והגיל הגבוה ביותר יפוטרו בתנאי פנסיה מוקדמת, במטרה להיטיב עימם לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בהם באמצעות מנגנון זה. המאפיין הסדרי פנסיה מוקדמת על חשבון המעביד למיניהם הוא שמחד מסתיימים יחסי העבודה שבין העובד למעבידו, אך הואיל והעובד עדיין לא הגיע לגיל הפרישה המזכה אותו בקבלת פנסית זיקנה כהגדרתה בחוק או בתקנוני קרנות הפנסיה הצוברת, מקבל העובד עד למועד הגעתו לגיל פרישת זקנה, תשלום חודשי אשר נועד לספק לו הכנסה ולגשר על התקופה עד אשר יגיע העובד לגיל המזכה בפרישה לפנסית זקנה רגילה ויקבל פנסית מקרן הפנסיה. לגבי מימון אותו תשלום חודשי, יש והמעביד משלם לעובד מדי חודש את התשלום ויש והמעביד משלם לקרן הפסניה תשלום הוני חד פעמי ומכאן ואילך משלמת קרן הפסניה לעובד את "הפנסיה המוקדמת" עד הגיעו לגיל פרישת זיקנה. כך או כך, ביסוד המונח "פנסיה מוקדמת" טמון הרציואנל לפיו בתקופת הגישור הנ"ל משולמים לעובד תשלומים חודשיים המבטאים אחוז מסויים ממשכורת קובעת כלשהי. ודוק, גם בהקשר התעשייתי המפעלי שבנדון, ניתן להיווכח כי בשורה של הסכמים קיבוציים קודמים בנתבעת, בהם נדונו פיטורי צמצום של עובדים, כפי שנסקרו לעיל - נקבעו כמה מסלולי פרישה ובכלל זה מסלול של פרישה לפנסיה מוקדמת לעובדים הוותיקים והמבוגרים יותר, אשר זיכתה אותם הפנסיה חודשית מוקדמת שהתבססה על אחוז מסוים ממשכורת קובעת מסויימת שנקבעו בכל מקרה ומקרה לגופו. 26. במילים אחרות, עד כאן מעיון בלשון ההסכם ועל רקע ההקשר התעשייתי הכללי במשק והספציפי למפעל שבנדון, נראה שכוונת ההסכם היתה להיטיב עם העובדים הוותיקים ביותר במפעל על פני חבריהם, ובמקום לפטרם במסלול של פיצויים מוגדלים הוחלט לפטרם בפנסיה מוקדמת. אי לכך, אין תימה על כך שדווקא לגבי אותם שני עובדים (היינו התובע והעובד ד.א.) אשר היו בעלי וותק משמעותי על פני החארים והשלימו 35 שנות עבודה במפעל, הוחלט בסעיף 5 להסכם להחריגם מתוך כלל העובדים נשוא ההסכם, ולקבוע כי במסגרת פיטורי הצמצום שבנדון, יפוטרו שני עובדים אלו בתנאי פנסיה מוקדמת, כפי שנעשה לא אחת בנתבעת קודם לכן. אגב, לגבי העובד י.ק. שהיה אף הוא בעל וותק גבוה משמעותי (29 שנים), התברר מתוך חקירת עד הנתבעת מר חיים רז, כי ככל הנראה גם לגביו נעשה הסדר חריג כלשהו, אם כי הלה לא היה בטוח אם ההסכם יצא בסופו של יום אל הפועל (ראה עדותו בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 14-25). נסיבה זו אף היא תומכת במסקנה העולה מלשון ההסכם, נסיבותיו וההקשר התעשייתי לו, לפיה הרקע להחרגתם של שני העובדים מתוך הקבוצה הכוללת, היה קשור לוויתקם המשמעותי בנתבעת ביחס לשאר העובדים שפוטרו על פי אותו הסכם. מכל מקום, אין חולק כי שמו של העובד י.ק. (במובחן מן התובע והעובד י.ד.) לא נכלל בסעיף להסכם 478, וגם לכך לא היה למר רז הסבר למעט האפשרות שלגבי אותו עובד ההסדר לא יצא אל הפועל (ראה עדותו בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 24-25). 27. סיכומם של דברים עד כה. מלשון ההסכם הקיבוצי מס' 478, נסיבותיו וההקשר התעשייתי, הן הכללי והן המפעלי, עולה כי כוונתו של סעיף 5 להסכם היתה להיטיב אם שני העובדים הותיקים ביותר מתוך קבוצת המפוטרים נשוא ההסכם, שעבדו מעל 35 שנה נכון לאותו מועד - ולפטרם ב"תנאי פנסיה מוקדמת". אלא מאי, שלא ההסכם הקיבוצי מס' 478 ואף לא סעיף 5 שבו, אינם קובעים מה יהא שיעורה של ה"פנסיה המוקדמת" המדוברת וכיצד תחושב, אלא כל שנקבע באותו סעיף הוא שזאת ייעשה עפ"י הסכם "נפרד בין העובדים החברה וחברת מבטחים", וכאמור אין חולק בין הצדדים כי ביום 16/7/00 אמנם נחתם ההסכם האישי שבין התובע, הנתבעת ומבטחים. בכך ניתן היה לסיים לכאורה לסיים את דיוננו ולקבוע כי הוראות סעיף 5 להסכם הקיבוצי בוצעו ומוצו בחתימת ההסכם האישי מיום 16/7/00, ברם אולם, עיון בהוראות ההסכם האישי מעלה כי הן אינן מתיישבות עם הוראות סעיף 5 להסכם 478 עליהן עמדנו לעיל, ואף לא עם גרסת הנתבעת באשר לכוונתו של סעיף 5 להסכם הקיבוצי ותכליתו, ונבאר. 28. כך, מלכתחילה מעיון באותו הסכם עולה כי ההסכם האישי, אשר לשיטת הנתבעת מהווה יישום של ההסכמה שבסעיף 5 להסכם 478, אינו מפנה כלל ועיקר להסכם הקיבוצי מס' 478 אשר מכוחו לכאורה הוא נחתם. יותר מכך, ולגופם של דברים, בהינתן שהסכם זה הוא ההסכם שאמור אף לשיטת הנתבעת לקבוע את תנאי ה"פנסיה המוקדמת" שנזכרה בסעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478 - ניתן היה לצפות כי בהסכם זה ייקבע כפי שנטען על ידי הנתבעת כי הוסכם בין הצדדים שמתוך כספי הפיצויים המוגדלים שבסעיף 2 להסכם הקיבוצי, תירכש לתובע פנסיה ממבטחים. דא עקא, שלא כך נעשה. בהסכם האישי לא נקבע כי הפנסיה המוקדמת תרכש מתוך כספי הפיצויים המוגדלים. כל שנקבע בהסכם האישי הוא שהנתבעת תעמיד לרשות מבטחים את הסך הכולל של 350,000 ₪, אשר לאחר ניכוי 2.5% בגין דמי ניהול, יקנה לתובע פנסיה חודשית בסך של 3,092.30 ₪ מחודש 6/00 ועד הגיעו לגיל פרישת זיקנה. ודוק, גם באשר לסך של 350,000 ₪ אין פירוט בהסכם האישי כיצד הגיעו הצדדים לסכום זה, וכל שבפנינו הוא כתב ויתור של התובע מיום 9/7/00 בו נאמר כי קיבל חשבון סופי על סך של 350,000 ₪ וכי עפ"י בקשתו מועברים הסכומים למבטחים לצורך ביצוע פנסיה מוקדמת עד הגיעו לגיל 65. 29. במילים אחרות, ההסכם האישי מיום 16/7/00 עוסק רק בפן הטכני של אופן רכישת הפנסיה ממבטחים מבלי לציין כי הוא נחתם מכוחו של סעיף 5 להסכם הקיבוצי, ויותר מכך, מבלי שנקבע בו, כטענת הנתבעת, שמתוך כספי הפיצויים המוגדלים המגיעים לתובע לפי סעיף 2 להסכם הקיבוצי, תירכש לתובע פנסיה ממבטחים, הגם שבסעיף 5 להסכם הקיבוצי נקבע במפורש כי הפנסיה המוקדמת תהיה עפ"י "הסכם נפרד בין העובדים החברה וחברת מבטחים". בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי עצם חתימת התובע על ההסכם האישי, מהווה ראיה לגרסת הנתבעת כי סעיף 5 להסכם 478 נחתם לבקשת התובע להמיר את כספי הפיצויים המוגדלים בתשלומים חודשיים. יותר מכך, בנסיבות אלו לפיהן ההסכם האישי אינו קובע את תנאי הפנסיה המוקדמת, לא אלו כנטען על ידי התובע ובמיוחד לא אלו כנטען על ידי הנתבעת - לא ניתן לקבוע כי בחתימה על ההסכם האישי מוצו הוראות סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478. וכאן נדרשים אנו למחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם כטענת הנתבעת, ההסכם האישי מיום 16/7/00 לפיו הנתבעת תעמיד לרשות רכישת הפנסיה המוקדמת של התובע את הסך של 350,000 ₪ בצירוף חתימתו של התובע על כתב הויתור מיום 9/6/00, מהווים יישום ומיצוי של סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478 ביחס לתובע בהתאם למה שהוסכם בין התובע לנתבעת לבקשת התובע, או שמא כטענת התובע, לא הוסכם איתו על רכישת הפסניה המוקדמת מתוך כספי הפיצויים המוגדלים, הוא כלל לא ידע על הוראות סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478 וסבר לאורך כל הליך פרישתו כי "חסד" נעשה עימו בכך שהנתבעת הסכימה לרכוש עבורו פנסיה מוקדמת, במקום לשלם לו פיצויים מוגדלים כמו לשאר העובדים, ועל כן חתם על ההסכם האישי ועל כתב הויתור בסוברו כי זכה לזכויות יתר מהנתבעת, מעבר לזכויות המגיעות לו על פי הסכם 478. 30. עד כאן עניין לנו בהוראה נורמטיבית בהסכם קיבוצי הקובעת כי התובע במובחן משאר העובדים נשוא ההסכם יוצא ל"פנסיה מוקדמת" מבלי לקבוע שלמרות המשמעות הנודעת למונח זה במשפט העבודה הקיבוצי, הרי שבמקרה זה המדובר בהמרת כספי הפיצויים המוגדלים להם זכאי התובע לפי סעיף 2 לאותו הסכם הקיבוצי, לפנסיה מוקדמת. כמו כן בפנינו הסכם אישי אשר לכאורה נועד ליישם את ההוראה הנורמטיבית הנ"ל, אך הוא אינו מפנה להסכם הקיבוצי אשר מכוחו הוא לכאורה נחתם, והוא אף אינו קובע, כטענת הנתבעת, כי הפנסיה המוקדמת הנקובה בסעיף 5 להסכם הקיבוצי, תירכש מתוך כספי הפיצויים המוגדלים להם זכאי התובע לפי סעיף 2 בהסכם הקיבוצי, אלא עוסק רק בפן הטכני של אופן רכישת הפנסיה על ידי הנתבעת בתשלום אחד וחובות מבטחים כלפי התובע לתשלומה. בהינתן כי בפרשנות הוראה נורמטיבית בהסכם קיבוצי עסקינן, בהינתן לשונו המפורשת של סעיף 5 להסכם הקיבוצי, אשר כמבואר לעיל, מלמדת על כך שההוראה נועדה להיטיב עם התובע, ובהינתן כי מלכתחילה כלל לא היה מקום לכלול בהסכם קיבוצי הוראה מסוג רכישת זכויות בכספי הפיצויים המוגדלים - הנטל הוא על הנתבעת להראות כי חרף העולה לכאורה מלשון ההסכם, נסיבותיו וההקשר התעשייתי שלו, ובהעדר כל אסמכתא בכתב אחרת, לרבות לא בהסכם האישי שלכאורה נחתם מכח סעיף 5 להסכם הקיבוצי - כוונת סעיף 5 להסכם הקיבוצי היתה לרכוש עבור התובע פנסיה מוקדמת מתוך כספי הפיצויים, הא ותו לא. 31. אי לכך, נפנה להלן לדון בראיות שהובאו בפנינו על ידי הצדדים בכל הנוגע לרקע ולנסיבות שהובילו לחתימה על ההסכם הקיבוצי מס' 478 וההסכם האישי האישי מיום 16/7/00. וכך, לא היה חולק אף לשיטת העד מר רז מטעם הנתבעת, כי למרות שהתובע היה חבר בוועד העובדים נכון לאותה עת, הרי מלכתחילה לאורך המו"מ עם ההנהלה לחתימת ההסכם הקיבוצי מס' 478 מר רז לא שיתף את חברי הוועד בזהות העובדים המיועדים לפיטורים (ראה: סעיף 5 לתצהירו). לשיטתו, הוא עצמו ידע את זהות המפוטרים כחודשיים לפני המועד שגילה אותם לחברי וועד העובדים וביניהם התובע (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 12-13). לדבריו, רק לאחר שהוועד הגיע להסכמות הנדרשות לעניין מספר המפוטרים ותנאי הפיטורים, הוא העביר לידי חברי הוועד את שמות המפוטרים (ראה: סעיף 6 לתצהירו). לטענתו בתצהירו, לאחר שנודע לתובע כי שמו נכלל ברשימת המפוטרים הוא הביע את התנגדותו לפיטורים ואף הציע כי הוועד יחזור בו מכל ההסכמות שהושגו במטרה למנוע את פיטוריו, אך הוא סירב לכך (ראה: סעיפים 8-9 לתצהירו). ודוק, לשיטתו בתצהירו (ראה: סעיפים 10-14 לתצהיר) טען מר רז כי לאחר שהתברר לתובע כי לא יוכל לשנות את רוע הגזירה, הוא החל להתאונן על תנאי הפרישה ולהלין על כך שאם יקבל סכום פיצויים חד פעמי משפחתו תכלה את הסכום ועל כן היה זה הוא שפנה מיוזמתו אל מר רם בעניינו של התובע ויחדיו (הכוונה למר רז ומר רם: "ניסינו לחשוב על פתרון יצירתי אשר יוכל לסייע לתובע נוכח הבעיה שהציג וכל נולד הרעיון של רכישת קופה עבור התובע בכספי הפיצויים, אשר תניב עבורו קצבה חודשית עד למועד הגיעו לגיל פנסיית זיקנה". לדבריו, לאחר מכן הוא הציע את ההצעה שהתגבשה לתובע והיא היתה מקובלת על התובע (ראה: סעיף 14 לתצהיר). יתרה מכך, לטענתו בתצהירו לאחר שהתובע הסכים להסדר, הנתבעת החליטה להציע את אותו הסדר גם לעובד ד.א. ואף הוא ביקש לאמץ את ההסדר ולכן נחתם סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478. בעדותו בפנינו טען לעומת זאת, כי לאחר שהושג ההסכם עם התובע הוא עצמו (במובחן מהנתבעת) הציע את אותו הסדר לכלל העובדים הותיקים נשוא ההסכם (ראה עדותו: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 14), אשר מתוכם העובד א.ד. ו-י.ק. ביקשו לאמץ את ההסדר (ראה עדותו: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 15-17). מכל מקום לשיטתו בעדותו בפנינו, לאחר שהעובדים הנ"ל הביעו את הסכמתם להסדר, הוא עצמו לא יודע מה קרה לאחר מכן (ראה עדותו: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 18). כך או כך, בשום שלב לא טען מר רז כי הראה לתובע את הסכם 478 על סעיף 5 שבו עובר לחתימתו של התובע על ההסכם האישי או לאחריו, ואף לא טען כי הוא עצמו נטל חלק בחתימה על ההסכם האישי מיום 16/7/00. ודוק, בניגוד לגרסת מר רז בתצהירו לפיה הנתבעת הציעה גם לעובד ד.א. את אותם תנאים כמו לתובע, (גרסה ממנה חזר בו בעדותו בפנינו ואישר כי היה זה הוא שהציע את אותה הצעה לעוד עובדים ותיקים) גם מר רם בעדותו בפנינו העיד כי ההצעה לרכוש פנסיה מוקדמת עבור שני העובדים באה מצד וועד העובדים (ראה עדותו: בעמ' 19 לפרוטוקול ש': 1-2), ובכל מקרה בכל הנוגע לתובע עצמו, אישר כי כל ההסכמה הנטענת לגבי המרת כספי הפיצויים לפנסיה מוקדמת בעניינו של התובע, התנהלה מול וועד העובדים ולא מול התובע (ראה עדותו: בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 17-18). לדבריו, רק כאשר נעשה החישוב של הפנסיה החודשית, בא התובע אליו וטען כי המדובר בסכום נמוך מאוד ואז בדיון עם מנכ"ל הנתבעת החליטה ההנהלה ללכת לקראת התובע ולהוסיף עוד סכום כך שהנסכום הכולל של הפיצויים יגיע ל-350,000 ₪ (ראה עדותו: בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 21-26). 32. לציין, כי תיאור זה של השתלשלות העניינים, אף תואם את גרסת התובע במובן זה שגם התובע אישר כי לא ידע לאורך המו"מ בין הוועד להנהלה שהוא עצמו כלול ברשימת המפוטרים וכאשר התברר לו הדבר הוא התנגד בתוקף לפיטוריו (ראה עדותו: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 21-24). זאת ועוד, כעולה מסעיף 12 לתצהיר התובע, הוא עלה לבדו למר רם לחתום על ההסכם האישי ומר רז לא הצטרף אליו ובעדותו בפנינו העיד כי חתם על ההסכם האישי בנוכחות מר רם בלבד, לאחר שכל מאמציו למנוע את הפיטורים עלו בתוהו ולאחר שמר רם הסביר לו כי אם יחתום על ההסכם האישי "אנחנו נעשה איתך ג'סטה ונוציא אותך לפנסיה מוקדמת וגם נוסיף סכום נכבד על הכספים שמגיעים לך" וכי אם לא יחתום על ההסכם האישי יקבל פיצויים מוגדלים כמו העובדים האחרים (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 15-21). לא למותר יהיה לציין בשולי הדברים, כי לא היה חולק לשיטת כל הנוגעים בדבר, הן מר רז הן מר רם והן התובע עצמו, כי התובע היה מעוניין לאורך כל המגעים בין הצדדים לקבל פנסיה מוקדמת. זאת ועוד, אף לא היה חולק בין הצדדים כי לטענת הנתבעת באשר ל"בקשת התובע" להמיר את כספי פיצויי הפיטורים בפנסיה חודשית, אין כל עיגון בכתב וכי הכל התנהל בעל פה מול וועד העובדים, כטענת מר רם (ראה עדותו: בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 16-17). 33. כעולה עד כה מגרסאות עדי הנתבעת עצמה, כל המגעים הנטענים לעניין "המרת" כספי הפיצויים בפנסיה מוקדמת, התנהלו בעל פה, ואף זאת בין ההנהלה לבין וועד העובדים מבלי לשתף את התובע. לא זו אף זו. אלא שכעולה מעדויות העדים הנ"ל, בשלב החתימה על ההסכם האישי, שבו היה צורך "לקשור" בין ההסכמות שנטען כי הושגו בין ההנהלה לתובע באמצעות וועד העובדים - לא נכח נציג וועד העובדים, אשר הגיע לאותן הסכמות בעל פה עם ההנהלה, והתובע חתם על ההסכם האישי בנוכחות מר רם בלבד (שכאמור לא סיכם עם התובע על אותה "המרה" נטענת אלא עם וועד העובדים). בנסיבות אלו בהן כעולה מעדויות עדי הנתבעת עצמה, לא התקיים מו"מ ישיר על תנאי ההסכם האישי בין התובע לבין הנתבעת, אלא באמצעות נציג הוועד, אשר לשיטתו רק העביר את ההצעות מצד אחד למשנהו - אין בידינו לקבוע כי עד כאן הרימה הנתבעת את הנטל להראות כי היה זה התובע שביקש להמיר את כספי הפיצויים שבסעיף 2 לתשלומי פנסיה חודשיים. 34. אלא שמוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובע היה מודע היטב בזמן אמת לכך שסעיף 5 להסכם הקיבוצי נחתם לבקשתו שלו להמיר את כספי הפיצויים המוגדלים בפנסיה מוקדמת וכי היה מודע לכך שלא היתה שום כוונה להעניק לו פנסיה מוקדמת, כמשמעותה בהמשפט העבודה הקיבוצי. לשיטתה, אין יסוד לטענת התובע כי רק לאחר שנים הוא התוודע להוראות סעיף 5 להסכם הקיבוצי הקובעות כי יצא לפנסיה מוקדמת, אלא הוא היה מודע היטב לכך שהוראות אלו מבטאות את ההסכמה עימו כי מתוך כספי הפיצויים המוגדלים תרכש עבורו אותה פנסיה מוקדמת כנקוב בסעיף 5 להסכם 478. לשיטת הנתבעת, הטעם האמיתי שביסוד תביעת התובע היא העובדה שהמוסד לביטוח לאומי לא הכיר בסופו של יום בדרישתו לדמי אבטלה, ועל כן מבקש התובע בדיעבד ובחוסר תום לב להקנות לסעיף 5 להסכם פרשנות שאין לה כל יסוד. נפנה איפוא לבחון את טענתה זו של הנתבעת, על יסוד הראיות שהונחו בפנינו. 35. וכך, בכל הנוגע לראיות האובייקטיביות שהונחו בפנינו, נזכיר כי אין חולק שהתובע עצמו על אף היותו חבר וועד העובדים לא חתם על ההסכם הקיבוצי מס' 478. יתרה מכך, בהסכם האישי מיום 16/7/00 אין כל הפניה להסכם מס' 478 אשר מכוחו לכאורה הוא נחתם, ואשר על פיה יכול היה התובע להיוודע כי הוא חותם על ההסכם האישי מכח סעיף 5 לו. זאת ועוד, מעיון באתר משרד התמ"ת בכל הנוגע לפרטיו של ההסכם הקיבוצי מס' 478 עולה כי הסכם זה הוגש לרישום רק ביום 7/10/00 וכי נקלט באתר רק ביום 15/2/01, כך שגם דרך אמצעי זה לא יכול היה התובע במועד חתימתו על ההסכם האישי בחודש יוני 00' לדעת על הוראות ההסכם הקיבוצי מס' 478 ולא כל שכן על הוראות סעיף 5 שבו. ובאשר לראיות שלא היו במחלוקת בין הצדדים, נזכיר כי איש מעדי הנתבעת לא טען כי הוא עצמו הציג בפני התובע את הוראות ההסכם הקיבוצי מס' 478. ההיפך הוא הנכון, מר רז אישר בחקירתו הנגדית בפנינו כי הוא לא מסר לתובע את ההסכם הקיבוצי מס' 478 (ראה עדותו: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 28-30). 36. עד כאן בכל הנוגע לראיות האובייקטיביות שהונחו בפנינו. ובאשר לעדויות הצדדים, הרי שבכל הנוגע לטענת התובע כי לא ידע על סעיף 5 להסכם 478 וכי סבר שהנתבעת מרצונה הטוב עושה עימו חסד בחתימתה על ההסכם האישי ורכישת הפנסיה המוקדמת ממבטחים - הרי שלמן תחילת ההליכים בתיק זה ועוד בטרם היה מיוצג, עמד התובע על גרסתו כי כל שנאמר לו הוא שחסד נעשה עימו בכך שהנתבעת מוכנה לרכוש עבורו פנסיה מוקדמת במקום לפטרו בתנאי פיצויים מוגדלים כמו שאר העובדים רוכשת עבורו פנסיה מוקדמת, והכל מבלי שידע על הוראות סעיף 5 להסכם מס' 478. כך, עוד בכתב התביעה הראשון שהגיש בעצמו ובטרם היה מיוצג, הדגיש התובע כי נאמר לו ע"י נציג הנתבעת שיהיה זכאי לפנסיה מוקדמת בשווי כמו כל עובד שיצא לפנסיה, כי כל הכספים בגינה יועברו מראש למבטחים בגין הפנסיה בתוספת "כספית נדיבה" כדי להבטיח פנסיה מקסימאלית, וכי כלל לא ידע על הוראות סעיף 5 להסכם. על גרסה זו חזר התובע גם בדיון המוקדם בפני כב' הש' פיקרסקי מיום 8/11/05 ואף זאת בטרם היה מיוצג. גם בחקירתו הנגדית בפנינו, חזר התובע על אותה גרסה (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 28-31; 9 בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 1-25; בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 14-21; בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 10-11; בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 9-12) ובניגוד לסברת הנתבעת, גרסתו זו לא נסתרה. מנגד, בתצהירו טען מר רז כי הסביר לתובע פעם אחר פעם את מהותו של ההסדר, והבהיר לתובע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי לא מדובר בפנסיה, על אף שהתובע שאל לא אחת האם יהא זכאי לזכויות של פנסיונר. כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית, טען כי בשום אמירה ובשום מפגש לא נאמר שמדובר בהוצאת התובע לפנסיה מוקדמת (ראה: בעמ' 22 לפרוטוקול ש': 22-23) ואולם כאשר התבקש להסביר לשאלת בית הדין מדוע אם כך נרשם במפורש בסעיף 5 להסכם (עליו חתם כאמור) כי התובע יצא לפנסיה מוקדמת, הודה בכנות יש לומר, כי אינו יכול להשיב על כך (ראה: בעמ' 22 לפרוטוקול ש': 24-26). 37. אלא שבכך לא סגי. הנתבעת ייחדה חלק לא מבוטל מסיכומיה כדי לשכנענו שמתוך עדויות וגרסאות התובע עצמו עולה כי התובע קיבל לידיו את ההסכם הקיבוצי מס' 478 מבעוד מועד ועל כן המסקנה היא כי ידע על הוראות סעיף 5 להסכם הקיבוצי בשעה שחתם על ההסכם האישי עימו, כך שאין זה סביר שהיה חותם על ההסכם האישי אלמלא ביטא את המוסכם בין הצדדים בסעיף 5 להסכם 478. דא עקא, שנעלם מעיני הנתבעת בסיכומיה, כי בכל אותם מקומות בהן העיד התובע כי קיבל את ההסכם הקיבוצי מס' 478 הוא התייחס לאותו עותק, אשר לדבריו נמסר לידיו ע"י מר רז ואשר הוגש על ידו בדיון המוקדם מיום 8/11/05 בפני כב' הש' פיקרסקי וסומן מוצג ת/1. וכך, מעיון במוצג ת/1 הנ"ל, עולה כי כפי שאכן נטען ע"י התובע לאורך כל ההליכים בפנינו, המדובר במסמך המכיל 2 עמודים, כאשר העמוד הראשון כולל בחובו את סעיפים 1-2 להסכם הקיבוצי מס' 478, ובכלל זה את תנאי פיצויי הפיטורים המוגדלים שיגיעו לאותם 17 עובדים שיפוטרו כאמור בסעיף 1 להסכם, ואילו העמוד השני, הינו למעשה העמוד האחרון של ההסכם הקיבוצי מס' 479 שנחתם באותו יום שבו נחתם הסכם 478 והוא אכן נושא את חתימות הצדדים ובכלל זה חתימות ההסתדרות וועד העובדים (לא כולל את חתימתו של התובע) וכולל בחובו שני סעיפים כלליים על שמירת ערבות ושמירת זכויות. במילים אחרות, כל שיכול היה התובע לדעת מתוך מסמך זה, הוא שההסכם הקיבוצי מס' 478 קבע שהוא יהיה זכאי לפיצויים מוגדלים הא ותו לא. אי לכך, אף אין בהפניותיה של הנתבעת בסיכומיה אל כך שהתובע ידע על הוראות ההסכם הקיבוצי מס' 478 ובכלל זה סעיף 5 להסכם זה לפני שחתם על ההסכם האישי - כדי להועיל לנתבעת, בהינתן כי באותו מסמך שאישר התובע כי היה בידיו נכון לאותו מועד, אין כל אזכור של סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478 בדבר זכותו של התובע לפנסיה מוקדמת. לא זו אף זו, מעיון במכתב הראשון אשר נשלח על ידי עורך דין מטעם התובע מיום 3/10/04 עולה כי אין שום אזכור של הוראות סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 5 478 וחזקה על אותו עורך דין (שהוא אגב עו"ד מנוסה בתחום דיני העבודה) שאילו ידע נכון לאותו מועד על קיומו של סעיף זה, היה פותח בכך את מכתב דרישתו להגדלת הפנסיה של התובע ולא מסתפק באמירות כלליות לפיהן לפיה התובע יצא לפנסיה מוקדמת במסגרת הסכם הבראה מחודש יוני 2000. כך גם במכתבה של עורכת הדין הנוספת מטעם התובע מיום 21/2/05 נטען באופן כללי כי ההסתדרות התנתה את סיום עבודתו של התובע בפרישה לפנסיה מוקדמת מבלי להתייחס כלל להוראות סעיף 5 להסכם. 38. הנה כי כן, לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות ולראיות האובייקטיביות שהונחו בפנינו כמו גם לעדויות הצדדים בפנינו - נחה דעתנו כי התובע לא ראה ולא היה מודע להוראות סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478 קודם לחתימתו על ההסכם האישי ואף לא ראה אותו לאחר מועד זה, אלא במועד סמוך להגשת תביעתו לראשונה בכוחות עצמו ביום 13/4/05. בנסיבות אלו, אין תימה על כך שבזמן אמת ואף לאחריו חש התובע את עצמו בר מזל, עת סבר כי חסד עשתה עימו הנתבעת בכך שנאותה להוסיף עוד 35,000 ₪ לסכומים שסבר כי מגיעים לו על פי ההסכם הקיבוצי מס' 478 ולרכוש עבורו פנסיה מוקדמת בסך של 3,029 ₪ לחודש, אך אין בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעת לגבי השתלשלות העניינים בכל הנוגע לחתימת סעיף 5 להסכם הקיבוצי ולפרשנות המיוחסת על ידיה להוראותיו. 39. סיכומם של דברים. בשוותנו לנגד עינינו את גרסאותיהם הסותרות של הצדדים, את הראיות האובייקטיביות שהונחו בפנינו ואת קביעותינו לעיל - אין בידינו לקבוע כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי חרף הנחזה מלשונו המפורשת של סעיף 5 להסכם 478, כל שנקבע בסעיף זה להסכם 478 הוא שכספי הפיצויים המוגדלים המגיעים לתובע מכח סעיף 2 להסכם יומרו לפנסיה מוקדמת חודשית שתירכש ממבטחים. אי לכך, ומשדחינו את טענות הנתבעת בכל הנוגע להשתשלות העניינים שקדמה לחתימת הסכם 478 ותכליתו של סעיף 5 להסכם זה - אין לנו אלא להעדיף לעניין זה פרשנותו של התובע לסעיף 5 הנ"ל, העולה עם לשונו המפורשת של הסעיף, עם הקשרו התעשייתי של הסעיף ועם הנסיבות עליהן עמדנו לעיל, ולפיה, במובחן מן העובדים האחרים נשוא ההסכם שיקבלו פיצויים מוגדלים, הוסכם בסעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478 כי התובע יצא לפנסיה מוקדמת, כמשמעותה במשפט העבודה הקיבוצי, במקום לקבל את הפיצויים המוגדלים לפי סעיף 2 להסכם זה. אגב, משזו קביעתנו, ברי כי אין כל נפקות לכתב הויתור או להסכם האישי עליו חתם התובע, אשר מקורם למצער בטעות מצד התובע באשר לעילה לחתימת ההסכם האישי ולזכויות המגיעות לו מכוחו. 40. אלא שבכך לא סגי, שכן כאמור סעיף 5 הנ"ל קובע כי התובע יצא לפנסיה מוקדמת עפ"י הסכם שייחתם בינו לבין הנתבעת ומבטחים. כפי שקבענו לעיל, ההסכם האישי מיום 16/7/00 אינו קובע את תוכנה של הפנסיה המוקדמת אלא רק עוסק בחלק הטכני של אופן רכישתה, ועל כן נשאלת השאלה, מהם תנאי הפנסיה המוקדמת אליה יצא התובע לפי סעיף 5 להסכם 478. לעניין זה טוען התובע, כאמור ברישא לדברינו, כי לא היה כל צורך לקבוע בסעיף 5 להסכם 478 את תנאי הפנסיה המוקדמת, שכן לשיטתו לאור הוראת סעיף 5 להסכם 478 הקובעות את עצם הזכאות לפנסיה מוקדמת ולאור הוראות שאר ההסכמים הקיבוציים החלים בנתבעת - הוא זכאי לפנסיה מוקדמת בתנאים שנקבעו בהסכם 94' שנזכר לעיל. 41. אין בידינו לקבל את טענתו זו התובע, ונבאר. כפי שציינו לעיל, הסדרי פנסיה מוקדמת הם יציר הסכמת הצדדים בכל מקרה ומקרה. כפעל יוצא מכך, אין הוראת בדין הכללי העוסקות בפרישה מוקדמת לפנסיה על חשבון המעביד. לא זו אף זו, אלא שככלל אף קשה לדבר על נוהג המסדיר פרישה מוקדמת כאמור, שכן מטבע הדברים שהסדרים אלו הם בהגדרתם תוצאה של מו"מ בעניין צמצום כח אדם והם כוללים הסדרים קונקרטיים, כל אחד לפי תקופתו כריתתו, כאשר בדרך כלל, גם אם לא בהכרח, הסכמים קיבוציים מיוחדים אלו נכרתים בקשר עם צמצום כח אדם ופרישה מסיבית של עובדים והם רלוונטיים לפרישה מוקדמת בתקופת תוקפם. כך גם בענייננו. מעיון בהסכמים הקיבוציים שחלו בנתבעת במהלך השנים, ניתן להבחין כי אין הוראה כללית גורפת בדבר תנאי פנסיה מוקדמת. הנכון הוא שבכל מקום שבו הופיע מונח זה, היה הדבר קשור להסכם מסוים שקבע כללים מסוימים לעניין סיום עבודתם של עובדים מסוימים, כמבואר להלן: הסכם 85', דן בפרישה לפנסיה מוקדמת מרצון של עובדים שהגיעו לגיל 60 ועד גיל 64.5 (אשר לית מאן דפליג כי התובע לא היה באחד מגילאים אלו במועד סיום עבודתו). הסכם זה העניק הטבות שונות לעובדים שענו על תנאיו וכן קבע את הזכאות של אותם עובדים ל"קצבה מוקדמת" מהנתבעת עד הגיעם לגיל המזכה אותם בפנסית זיקנה מקרנות הפנסיה, אך כעולה מסעיף 2 לו, תנאים אלו יחולו על עובדים שיבקשו לפרוש לפנסיה מוקדמת עד לא יאוחר מיום 30/6/85 ואין חולק כי בעניינו דובר בסיום עבודתו של התובע בחודש 6/00. כך גם הסכם 94' המדובר, דן בסיום עבודתם של 170 עובדים ביום 31/3/94, רובם יצאו לפנסיה מוקדמת ומיעוטם יקבלו פיצויי פיטורים, כאשר בהמשך ההסכם נקבעו תנאי הפנסיה המוקדמת בצורה מפורטת. גם כאן נדון עניינה של קבוצת עובדים מוגדרת שתסיים עבודתה עד ליום 31/3/94, כאשר בעניינו דובר בסיום עבודתו של התובע בחודש 6/00. לגבי הסכם 95', דובר בהסכם קיבוצי שנחתם בעקבות רכישת המספנות ע"י הזוכות במכרז שפרסמה המדינה לרכישת המספנות על תכולתן כעסק חי. בהסכם זה אמנם הוסדרו תנאי העבודה הכלליים במספנות תוך שמירת זכויות העובדים, אך בכל הנוגע לסיום עבודתם של העובדים יוחד בהסכם פרק ב' שכותרתו "פיצויים מוגדלים למפוטרים, פורשים מרצון, פנסיה מוקדמת". בכל הנוגע למסלול הפרישה המוקדמת, הפנה ההסכם לנספח ג' לו שבו ננקבה רשימה סגורה של עובדים (שהתובע אינו נמנה עליהם) ואשר לגביהם נקבע כי יהיו זכאים לפרוש במהלך 5 השנים שמיום תחילת תוקפו של ההסכם וזאת בתנאי הפנסיה המוקדמת שנקבעו בהסכם 94'. לגבי הסכם 479 שנחתם כאמור באותו יום שבו נחתם ההסכם הקיבוצי מס' 478 - אכן היתה הפניה בו הפניה לתנאי הפיצויים המוגדלים ולתנאי הפנסיה המוקדמת שבהסכם 94', אך במסגרתו דובר על פרישת עובדים מרצון החל מחודש 12/00 ואילך, כאשר בעניינו כאמור מדובר בסיום עבודתו של התובע בחודש 6/00. 42. הנה כי כן, עיננינו הרואות כי לא קיים הסכם קיבוצי בנתבעת הקובע באופן כללי, את הזכות לפרישה מוקדמת ואת תנאיה, אלא המדובר בהסכמים אד-הוק שנחתמים מעת לעת, ועוסקים בסיום עבודתם של עובדים, בין אם תוך נקיבת שמם במפורש ובין אם בהתייחס למועד מסוים או לאירוע מסויים. לא זו אף זו, עיון בהסכמים אלו מעלה, כי לא קיים הסדר כולל לפרישת עובדים לפנסיה מוקדמת, אלא בכל עת שביקשו לקבוע את תנאי הפנסיה המוקדמת הרי או שקבעו אותם בהסכם עצמו או שהיפנו באופן מפורש לתנאי הפנסיה המוקדמת שנקבעו בהסכם 94'. משכך הם פני הדברים, אין בידינו לקבל את סברת התובע כי לאור הוראות סעיף 10.1 להסכם 479 - אשר קובעות כי הוראות ההסכמים הקודמים בחברה שלא בוטלו באותו הסכם ממשיכות לחול, יש לקבוע כי קמה לתובע זכות מוקנית לפרוש לפנסיה מוקדמת בתנאי הפנסיה המוקדמת שבהסכם 94'. 43. משדחינו את טענתו זו של התובע, התוצאה היא שבפנינו הוראה נורמטיבית בהסכם קיבוצי שבין הנתבעת לבין ההסתדרות, הקובעת כי במסגרת פיטורי הצמצום נשוא ההסכם הקיבוצי מס' 478 - יפוטר התובע בתנאי פנסיה מוקדמת, וזאת מבלי שנקבעו תנאיה. כפי שציינו לעיל, הסדרי פנסיה מוקדמת הם יציר הסכמת הצדדים בכל מקרה ומקרה, ועל כן אין הוראות בדין הכללי העוסקות בפרישה מוקדמת לפנסיה על חשבון המעביד ואף אין הוראה כללית בהסכמים הקיבוציים החלים על הנתבעת בכל הנוגע לפרישת עובד לפנסיה מוקדמת. מנגד, וכפי שבואר לעיל, המאפיין הסדרי פנסיה מוקדמת על חשבון המעביד למיניהם הוא שתכליתם להעניק לעובד המפוטר, תשלום חודשי דמוי פנסיה, אשר נועד לספק לו הכנסה ולגשר על התקופה עד אשר יגיע העובד לגיל המזכה בפרישה לפנסית זקנה רגילה ויקבל פנסית מקרן הפנסיה. יש ואותם הסדרים קובעים כי שיעור הפנסיה המוקדמת יהיה בגובה אחוזי הפנסיה שאמור העובד לצבור עד הגיעו לגיל פרישת זיקנה ויש והם קובעים כי יהיה בגובה אחוזי הפנסיה שצבר העובד נכון למועד סיום עבודתו. יש ואותם הסדרים קובעים כי בתקופת הפנסיה המוקדמת יפריש המעביד על חשבונו הן את חלק המעביד והן את חלק העובד העובד לקרן הפנסיה לצורך המשך צבירת הזכויות הפנסיוניות של העובד עד הגיעו לגיל פרישת זיקנה מהקרן, יש ונקבע כי בתקופה זו יפריש המעביד על חשבונו את חלק המעביד ואילו העובד יפריש על חשבונו את חלקו לקרן הפנסיה לצורך המשך צבירת הזכויות הפנסיוניות של העובד עד הגיעו לגיל פרישת זיקנה מהקרן. כמו כן, קיימים מקרים בהם בנוסף להסדר הפנסיה המוקדמת עצמה נקבעות הטבות נוספות לעובדים הפורשים. 44. הגם שכאמור לא קיימות הוראות דין כלליות הקובעות אלו תנאים נכללים בהגדרת המונח "פנסיה מוקדמת" אליהן ניתן להפנות, אנו סבורים כי בנסיבות המיוחדות של המקרה שבנדון לפיהן מחד קיימת הוראה נורמטיבית בהסכם קיבוצי לפיה יפוטר התובע בתנאי "פנסיה מוקדמת" אך מאידך לא נקבעו תנאיה, מן הראוי לפנות אל התכלית המשותפת לכלל הסדרי הפנסיה המוקדמת, היינו להעניק לעובד המפוטר, מעין פנסיה עד אשר יגיע העובד לגיל המזכה בפרישה לפנסית זקנה רגילה ויקבל פנסית זיקנה מקרן הפנסיה, כדי להשלים את החסר. בענייננו, הואיל ולא היה חולק כי במועד סיום עבודתו השלים התובע 35 שנות עבודה בנתבעת, איננו נדרשים לשאלה האם שיעור אחוזי הפנסיה לצורך חישוב הפנסיה המוקדמת על חשבון המעביד יהיה השיעור שאמור העובד לצבור עד הגיעו לגיל פרישת זיקנה או שמא אלו שצבר לאור ויתקו, שכן כך או כך, לצורך חישוב הפנסיה המוקדמת על חשבון המעביד (במובחן מאחוזי הפנסיה שצבר בפעל בקרן הפנסיה) השלים התובע 35 שנות עבודה המקנות 70% פנסיה. על פי תחשיב הנתבעת, שעליו אף הסתמך התובע, נכון למועד סיום עבודתו של התובע הפער בין הפנסיה המוקדמת שקיבל התובע בפעל לבין הפנסיה המוקדמת שהיה מקבל אילו חושבה זו לפי 70% מהמשכורת הקובעת הרלוונטית של התובע לפנסיה עומד על 553 ₪ לחודש. באשר למשך התקופה שהתובע היה אמור לקבל את אותה הטבה, הרי שבניגוד לסברת ב"כ התובע בסיכומיו, לפיה התובע יגיע לגיל פרישת זיקנה בגיל 67 - בענייננו וכמבואר לעיל, נקבע כי הואיל והתובע עונה על הגדרת פורש מוקדם לעניין מעמדם של מבוטחים במסגרת וועדת גולדברג, הרי שבמועד הגיעו לגיל 65, יהיה זכאי לפנסיה מאת מבטחים במימון המדינה וזאת עד להגיעו לגיל הפרישה כהגדרתו בחוק גיל פרישה. אי לכך, התקופה הרלוונטית לבחינת משך קבלת ההטבה היא עד הגיעו של התובע לגיל 65. התובע יליד חודש 7/46 כך שהגיע לגיל 65 בחודש 7/11. ממועד קבלת הפנסיה המוקדמת הראשונה בחודש 7/00 ועד לחודש 7/11 חלפו 132 חודשים (12 חודשים X 11 שנים), ועל כן זכאי התובע לשווי ההטבה שנמנעה ממנו בגין הפנסיה המוקדמת בסך כולל של 72,996 ₪, לפי החישוב: 553 X 132 חודשים = 72,996 ₪. באשר לעתירת התובע בסיכומיו, לחיוב הנתבעת בתשלום הסך 12% חלק הפרשות המעביד לצורך שמירה על רצף זכויות בקרן הפנסיה, הרי שלעניין זה לא דק איש מהצדדים פורתא בשאלה, האם התובע בוטח לפנסית זיקנה החל מהיום הראשון לעבודה (באופן שממילא צבר 70% לפנסית זקנה במועד סיום עבודתו) או שמא במועד מאוחר יותר (כך שבמועד סיום עבודתו טרם השלים 70% לפנסית זקנה), באופן שלא ברור אם נדרשה אותה הפרשה לצורך שמירת זכויותיו של התובע, ואם כן בגין איזה תקופה. מנגד, אם אמנם צבר התובע 70% אחוזי פנסיה במועד סיום עבודתו או בכל מועד שבין מועד סיום עבודתו ועד הגיעו לגיל 65, הרי שבהפסקת חברותו בקרן במועד שבו בוצעה ואי הפרשת דמי גמולים לצורך המשך החברות, הפסיד התובע את המענק שיכול היה לקבל, אילו פרש בגיל 65. בנסיבות אלו בהן איש מהצדדים לא טרח להמציא נתונים מדוייקים לגבי מועד תחילת ביטוח של התובע בקרן הפנסיה ומנגד לגבי שיעור המענק שהפסיד התובע, ועל מנת למצות סוגיה זו, אנו קובעים על דרך האומדנא, כי מן הראוי לזכות את התובע במחצית משווי ההטבה בעניין זה, היינו 6% בגין חלק הפרשות המעביד לצורך שמירה על רצף זכויות בקרן הפנסיה ועל כן זכאי התובע לשווי ההטבה שנמנעה ממנו בגין אי ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה במסגרת הפנסיה המוקדמת, בסך כולל של 41,239 ₪, לפי החישוב: 5,207 ₪ - משכורת קובעת לפנסיה במועד סיום העבודה X 6% X 132 חודשים = 41,239 ₪. באשר לעתירת התובע בסיכומיו לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 57,828 ₪ עבור פיצויי פיטורים לתקופה שבין 1965-1969, פדיון ימי מחלה, ו-5 חודשי הסתגלות - המדובר בזכויות שמקורן בהסדר הפנסיה המוקדמת שנקבע בהסכם 94'. כפי שקבענו לעיל, התובע אינו זכאי לתנאים אלו, ועל כן אין בידינו להיענות לרכיבים אלו לתביעתו. 45. סיכומם של דברים. משדחינו כמבואר לעיל את גרסת הנתבעת באשר לנסיבות חתימת סעיף 5 להסכם הקיבוצי מס' 478 ואת פרשנותה להוראות הסעיף, ומששוכנענו כי תכלית הסעיף היתה להיטיב עם התובע ולהעניק לו פנסיה מוקדמת במקום כל ההטבות על פי סעיף 2 להסכם הקיבוצי מס' 478 - התוצאה היא שכמבואר לעיל זכאי התובע מאת הנתבעת לתשלומים כדלקמן בנוסף לסך של 350,000 ₪ (הכולל בחובו את הסך של 34,722 ₪) שהעבירה הנתבעת למבטחים: שווי הפרשי הפנסיה המוקדמת בסך כולל של 72,996 ₪. שווי הפרשות המעביד לשמירת זכויות בסך כולל של 41,239 ₪. 46. סוף דבר. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסך הכולל של 114,235 ₪ בגין הפרשי "פנסיה מוקדמת" לה היה זכאי מהנתבעת במועד סיום עבודתו. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצדמה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. משזו קביעתנו - אין זאת אלא שדין התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, להדחות, ועל כן תביעת הנתבעת כנגד התובע - נדחית בזאת. ובאשר להוצאות - בעניין זה לקחנו לתשומת לבנו מחד את התוצאה אליה הגענו בדבר קבלת תביעת התובע בחלקה ודחיית התביעה שכנגד. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן הנסיבות המיוחדות של המקרה שבנדון בכל הנוגע להתנהלות התובע, כפי שפירטנו בראשית הדברים, ואת הטרדה וההוצאות שהסבה התנהלות זו לנתבעת לאורך ניהול ההליכים, אשר מן הראוי הוא כי תלקח בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות ההליך בכללותו. אי לכך אנו סבורים כי מחד ולאור התוצאה אליה הגענו, זכאי התובע להוצאות, אך זאת בסכום סמלי ביחס לסכום התביעה בה זכה, ועל כן אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪, בלבד, לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. ניתן היום, ט' חשון תשע"ב, 6 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. (-) (-) נציג עובדיםאחמד קיס נציג מעבידיםיוסף קרביץ אביטל רימון-קפלןשופטת פיטוריםפרישהגיל פרישה