רקע כללי מר דוד ישעיה (להלן "התובע"), יליד שנת 1945, החל לעבוד בבית החולים "הלל יפה" בחדרה בשנת 1986 בתפקיד מנהל אפסנאות ורכש. לטענת התובע, במהלך שנת 1999 החל לסבול מהתנכלויות מצידו של המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, מר אמנון בן משה (להלן "מר בן משה"). לטענתו, מר בן משה פעל ללא לאות להשמיצו בכל דרך, להשפילו, לבזותו, לפגוע בשמו, לשלול ממנו את זכויותיו, להרע את תנאיו, להחרימו ואף לבודדו כמצורע משאר העובדים. כחלק מההתנכלות כלפיו העלה מר בן משה כנגדו חשדות לאי סדרים בעבודתו והתובע הודח מתפקידו והועבר שלא כדין לתפקיד אחר (תפקיד זוטר לגרסתו), תוך פגיעה בתנאי שכרו. לבסוף, ביום 25.07.04, קיבל התובע מכתב פיטורין המודיע כי העסקתו תסתיים ביום 31.08.04. 2. בתביעה שבפנינו, אשר הוגשה כשנתיים לאחר פיטוריו טוען התובע, כי העברתו מתפקידו ופיטוריו נעשו שלא כדין. התובע תובע פיצוי בגין הפגיעה הכלכלית שלטענתו נגרמה לו עקב העברתו לתפקיד זוטר -הפסד פרמיה ושעות נוספות. כן תובע הוא נזקים שנגרמו לו עקב פיטוריו, ובכלל זה הפסד קרן השתלמות, קרן השתלמות מפעלית והפסדי שכר אותם מקבל היה לו ממשיך היה לעבוד בתפקידו למשך 8 שנים נוספות, עד לפרישתו לפנסיה בגיל 67. 3. בנוסף, לטענת התובע, עקב התנהלות הנתבעת וההתנכלויות כלפיו החל לסבול מתופעות של חרדה ודיכאון, חש פגוע, חסר ערך וכבודו נפגע. לטענתו נותרה לו נכות נפשית אשר יש לפצותו בגינה. בגין הנכות הנפשית, כאב וסבל ועגמת נפש תבע התובע פיצוי בסך כולל של 300,000 ₪. לטענת הנתבעת, לא נפל כל פגם בהתנהגותה. התנהלות התובע היא אשר הביאה לחשדות כבדים נגדו בעיני צוות העובדים שלו ובעיני הנהלת בית החולים, הביאה לאבדן אמון בתובע ולבדיקה חיצונית של הטענות נגדו. הבדיקה החיצונית דרשה מהנתבעת להגיש תלונה למשטרה כנגד התובע. נסיבות אלה הן שהביאו, כמתחייב מהנסיבות, את העברת התובע לתפקיד אחר, העברה לה נתן את הסכמתו. לטענת הנתבעת, לא הייתה כל התנכלות לתובע, לא נפל פגם בהתנהלות ביה"ח ותביעה זו קנטרנית ודינה להדחות תוך הטלת הוצאות לדוגמא על התובע. 5. ביום 03.01.07, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף של התביעה שעילתה "נזק נפשי" בטענה, כי מדובר בתביעה שעילתה בנזיקין ולא ביחסי עובד - מעביד ועל כן ביה"ד לעבודה חסר סמכות לדון בה. בהחלטה מיום 22.04.07, קבע כב' הנשיא רם כהן כי החלטה בעניין זה תינתן במסגרת ההכרעה בתיק. 6. בפנינו נשמעו עדויות התובע ומומחה פסיכיאטר מטעמו אשר נתן חוות דעת בעניינו של התובע, ומטעם הנתבעת העיד בפנינו מר בן משה ומומחה פסיכיאטר אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעת. דיון והכרעה נקדים ונאמר, כי לא מצאנו את גרסת התובע כמהימנה. התובע הסתיר עובדות רלוונטיות ומהותיות אשר לא התיישבו עם הגרסה העובדתית אותה ביקש להציג, וצייר תמונת מציאות מדומה שתתאים לטענותיו. להלן מספר דוגמאות שיפורטו בהמשך הכרעתנו: התובע הסתיר את העובדה כי עוד ב- 10/99 ביקש מר בן משה להעבירו לתפקיד אחר עקב חוסר שביעות רצון מתפקודו. התובע לא גילה כי היו כנגדו תלונות של עובדים במחלקה אשר נבדקו והן שהובילו לחקירה חיצונית נגדו. התובע העלים את העובדה כי הוא עצמו ביקש לעבור לתפקיד אחר כנגד סגירת החקירה ובהמשך, משנתקבלו תוצאותיה, הסכים לעבור לתפקיד אחר תוך שהועד היה מעורב בעניין. התובע טשטש את העובדה שהתלונה שהוגשה כנגדו במשטרה, לפי דרישת נציבות שירות המדינה בעקבות תוצאות החקירה החיצונית, קדמה לתלונתו כנגד מר בן משה. כך, שהתלונה כנגד מר בן משה לא הייתה ולא יכולה הייתה להיות הגורם המניע להגשת התלונה כנגד התובע ובשל התנכלות כלפיו. התובע אף הסתיר מהנתבעת במסגרת תשובותיו לשאלון שנשלח אליו את העובדה שסבל מגזזת בגינה נפסקו לו 31% נכות ובכלל זה 10% נכות פסיכיאטרית. עובדה זו הביאה אף את המומחה מטעמו לשנות בחקירתו הנגדית את מסקנתו בדבר שיעור הנכות הנפשית שקבע לתובע בחוות דעתו. להלן נפרט השתלשלות העניינים שברקע תביעת התובע כפי שהוכחו בפנינו תוך התייחסות לטענות הצדדים. התובע ותפקודו עד סוף שנת 1999- תחילת שנת 2000 8. התובע הועסק אצל הנתבעת בביה"ח הלל יפה בחדרה (להלן גם : "בית החולים") החל משנת 1986 לאחר שזכה במכרז לתפקיד "אפסנאי ראשי ב'". התובע שימש כמנהל מחלקת האפסנאות המשקית. 9. מהחומר שבפנינו עולה כי לפחות בתקופה שמשנת 1992 עד לשנת 1998 הייתה הנתבעת באופן כללי שבעת רצון מתפקודו של התובע: בחודש ינואר 92', בסיכום תקופתי שנערך לתובע נאמר לו על ידי המנהל האדמיניסטרטיבי, מר אמנון בן משה, כי חל שינוי לטובה באופן תפקוד ותפעול האפסנאות המשקית (נספח ב1' לתצהיר תובע). בחודש ספטמבר 92' במהלך סיכום תקופתי, נאמר לתובע על ידי מר בן משה כי הוא רואה שינוי ושיפור בתפקוד המחסן (נספח ב2' לתצהיר התובע). ביום 12.06.95, בסיכום תקופתי, חזר מר בן משה על שביעות רצונו מאופן תפקודו של התובע ופעילות האפסנאות המשקית (נספח ב3'). בסיכום תקופתי מיום 25.02.97 ציין מר בן משה בפני התובע כי עליו להיות עצמאי יותר בקבלת החלטות ומתן מענה לפניות אליו וזאת עפ"י נורמות ואמות מידה שנקבעו והוגדרו ע"י הנהלת בית החולים. (נספח ב4'). בחודש יוני 98' בסיכום תקופתי ציין מר בן משה "הבעתי שביעות רצון מאופן תפקוד ואירגון האפסנאות המשקית. חוות דעת זו נתמכת גם בקרב מקבלי השרות" (נספח ב5'). 10. ביום 16.12.98 נתן מר בן משה המלצה לתובע עבור ארגון מנהלי רכש ולוגיסטיקה בישראל בה ציין "...אין לי ספק, כי עם הצטרפותו של מר ישעיה לארגון מנהלי הרכש והלוגיסטיקה, ניתן יהיה ליהנות מהדדיות. דוד מהארגון מחד והארגון יוכל ליהנות מניסיונו של דוד מאידך. אני ממליץ בחום את הצטרפותו של דוד לארגון" (נספח ב'6 לתצהירו). 11. התובע קיבל תעודת הוקרה על תרומתו לעבודת הצוות שעסק בשיפור תחום שליחת תשובות מעבדות למחלקות האשפוז ( נספח ב'7 לתצהירו). 12. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כי בסוף שנת 98' עבר מר נתן לוזון, המחסנאי הראשי הכפוף לתובע, לתפקיד אחר, לאחר שעבד באפסנאות משנת 1991. התובע ניסה להציג את מר בן משה כמי שרצה לפגוע בתפקוד האפסנאות ועל כן העביר את מר לוזון מתפקידו. אלא, שמעדותו של מר בן משה בפנינו עלה, כי העברתו של מר נתן לוזון לתפקיד אחר כלל לא נעשתה על ידו : "אני לא העברתי את נתן היה מכרז לתפקיד מנהל המשק, נתן זכה במכרז, מנסים להציג מצג שווא כאילו ניסיתי להכשיל התובע באפסנאות, נתן הגיש מועמדות וזכה בתפקיד, אני לא העברתי את נתן. לשאלתך אם נתן עובר תפקיד אני צריך להביא מישהו אחר טוב במקומו אני משיב שהוא היה עובד איכותי אך הוא רצה להתקדם זה טבעי והיותר טובים מתקדמים". 13. התובע מודה כי העברתו של מר לוזון פגעה קשות בתפקוד האפסנאות. מקובלת עלינו טענת מר בן משה כי מר לוזון הביא עם כניסתו לתפקיד שינוי לטובה בתפקוד המחלקה כאשר תפקודו המקצועי של התובע מאותה שנה ואילך ידע עליות ומורדות. טענה זו נתמכת בסיכומים התקופתיים משנת 1992 ו-1997. עם עזיבתו של מר לוזון את מחלקת האפסנאות המשקית, חלה התדרדרות בתפקוד המקצועי של המחלקה וברמת שביעות הרצון של ההנהלה מתפקוד התובע. 14. במהלך שנת 99' התקבל מחסנאי מחליף אך לטענת התובע, לא רצה להעסיקו עקב ליקויים קשים בתפקודו ובעיות אמינות. עדות למצב האפסנאות בתקופה זו מצאנו בדו"ח ביקורת חיצוני שנערך על ידי משרד הבריאות בחודש ספטמבר 99' ובו צוין: "נמצא כי במחסן המשקי שורר אי סדר. הדבר בא לידי ביטוי בכך שלא התאפשר לביקורת לערוך ספירת מלאי מדגמית ולהתאימה לכמות הרשומה במערכת הממוחשבת תוך פרק זמן סביר." עוד צוין: "נמצאו מקרים במחסן המשקי בהם מנפק הסחורה אינו חותם באופן ידני על טופס הניפוק. לביקורת הוצגה ספירת מלאי במחסן המשק מיום 31.12.98 אך רשימת המלאי לא הייתה מסודרת ולא הכילה את כל פרטי המלאי". הביקורת קבעה כי יש לבצע ספירת מלאי במחסן המשקי באופן מיידי וכי על מנפיק הסחורה במחסן המשקי לחתום ידנית על טופס הניפוק (נספח א לתצהיר מר בן משה). מכאן, שגם ביקורת חיצונית, אשר אינה מטעמו של מר בן משה, קבעה כי תפקוד האפסנאות בתקופה הרלוונטית לא היה טוב. 16. מקובלת עלינו עמדתו של מר בן משה כי עזיבתו של עובד אחד לא צריכה לגרום לאי סדר מוחלט במחלקה שלמה: "לשאלתך שאני האשמתי התובע בכל אי הסדר באפסנאות וזה גרם לחיכוכים בינינו אני משיב שעזיבת אדם אחד לא צריכה לגרום לכאוס טוטאלי במחלקה עובדתית וכשהיה אי סדר מוחלט וגם אם אתה רוצה לעזור למישהו אתה מגיע לשלב שהגיעו מים עד נפש". 17. כן מקובלת עלינו עדותו של מר בן משה, כי כבר בשלב זה ביקש להעביר את התובע מתפקידו מסיבות מקצועיות בשל תפקוד המחלקה: "הגעתי לשלב שרציתי לעשות שינוי באפסנאות כי הבנתי שדי, במשך השנים הורדתי משימות מהאפסנאות כי הם לא קיבלו את השירות מהאפסנאות המשקית וכך היו אירועים במשך השנים, עשינו שינויים, בשלב מסויים גם לי נשבר והחלטתי שצריך לעשות שינוי מהותי וזה להחליף מי שעומד בראש המערכת. אנו הבאנו כל הזמן כ"א, לא היה חסר כ"א, היום יש פחות מאשר שדוד היה." 18. מהחומר שהגישה הנתבעת בפנינו עולה, כי בתאריך 18.10.99, נערכה לתובע שיחה אישית עם מר בן משה בנוכחות סגנו, מר שמעון סבח. בשיחה הוצע לתובע לבצע שינוי ולעבור לתפקיד אחר במנהל ומשק כחלק מרה- אירגון מתבקש בתחום הרכש המשקי. במהלך השיחה נאמר לתובע, כי ביקורת החשב הכללי ותוצאותיה חיזקו את התחושה שמאז עזיבתו של נתן לוזון המערכת אינה מתפקדת. התובע, מצידו, טען כי הוא מתפקד בצורה טובה מאד. נאמר לתובע "לעשות חושבים" לגבי ההצעה שהועלתה במהלך השיחה, וכי הדברים ידונו מחדש בפגישה נוספת בשבוע הבא (נספח ב' לתצהיר מר בן משה). לבסוף, לאחר שיחה נוספת שנערכה בין התובע ומר בן משה ביום 9.11.99, בה ביקש התובע להישאר בתפקידו ולאחר דיון בנושא, סוכם כי בשלב זה לא ייעשה כל שינוי ויש צורך ומייד לייצב את הפעילות באפסנאות ולגבש את העבודה בהתבסס על הצוות הקיים. (נספח ג לתצהיר מר בן משה). שיחות אלה לא גולו על ידי התובע במסגרת תצהיר עדותו הראשית. 19. בדו"ח ביקורת חוזרת מחודש פברואר 00' נמצא כי במחסן המשקי עדיין שורר אי סדר. בחודש מרץ 00', נשלחה אל מר בן משה, הודעה מטעם מר עמדי, מנהל תחום ביקורת והדרכה ארצי במשרד הבריאות. בהודעה ציין מר עמדי, כי בביקורת חוזרת לבדיקת יישום ליקויים של דו"ח הביקורת נמצא שבמחסן לציוד משקי שורר עדיין חוסר סדר: 1. רישום הציוד שנכנס מתבצע בין שבוע לשבועיים. 2. ניפוק סחורה נעשה בשיטת הפתקים. 3. במרבית שעות היום המחסן מנפק סחורה לכל מחלקות בית החולים ללא הגבלת זמן. 4. סחורה מאוחסנת מחוץ למחסן. 5. בבדיקה מדגמית שנערכה לגבי 4 פריטים, נמצא שאין התאמה בין הרישום למלאי. למעשה, גם התובע הודה כי המחסן לא תפקד כראוי, אלא, שמצא להטיל את האשמה בגורמים אחרים כמו חוסר כ"א, חוסר מיחשוב, חוסר בשטח איחסון ועוד: "...צריך לקחת את מרווח הזמן של שנת 99 שאמנון לקח את האחראי,אם עובדים 5 אנשים באפסנאות ולוקח את המחסנאי הבכיר וממוטט את האפסנאות , אתה מביא מחסנאי חדש שלא מצליח להכנס, והלחץ נופל על העובדים שלי ואחרי כמה זמן מחליפים עוד מחסנאי. לשאלתך איפה אני הייתי אני משיב שמה יכולתי לעשות?... לקחו אחד דומיננטי. לשאלתך מה אני עושה אני משיב שאם אני רוצה לרכוש מכונת צילום.... השתדלנו לעבוד באפסנאות עם מה שיש ועובדה שאני אומר לאמנון שהכל מתפקד והכל בסדר, אנו מקבלים סחורה למרות שיש לחץ אך יש בעיה. ...לשאלתך האם גם 3/00 דו"ח הביקורת החוזרת היה כזה שלמעשה הביקורת קבעה 5 נקודות בעייתיות לגבי תפקוד המחלקה שלי אני משיב שרשום 5 נקודות, הסברתי שרישום הציוד מתבצע בין שבוע לשבועיים בגלל מצוקת כח אדם, ניפוק הסחורה בשיטת פתקים נעשה כי המחסן הפנימי לא היה ממוחשב, על המחסנאי היה להשאיר את מי ששם ולצאת להביא אישור וכתבנו על פתק ואח"כ אישרנו במחשב. אני מפנה לסעיף 3 בליקויים כך היה בנוי המחסן כך עבדנו , במשך כל שעות היום באו מכל המחלקות וניפקנו סחורה, באשר לסעיף 4 בליקויים, המבקר כותב בעצמו כי דרוש שטח גדול יותר לאחסון המוצרים. הוא ראה את העומס שיש אחד על השני." 21. התובע התבקש להתייחס לדו"ח הביקורת והעיד: לשאלתך שיש ביקורות מגורם אובייקטיבי שמעבירות עליי ביקורת קשה, אי סדר שורר ונאמר לי שזה בגלל תפקודי הפיטורים, וגם בשימוע שנערך לי נאמר לי שזה התפקוד ואת זה אני לא מצרף מדוע אני משיב שאני בתום לב האמנתי שזו ביקורת בונה, לא ידעתי שאגיע ליום כזה שאצטרך להביא הכל על כל עובד, חבל שלא ידעתי קודם, יש הרבה מה לומר, לא חשבתי שהביקורת היא גורם עיקרי. לשאלתך בכתב ההגנה פירטתם את כל המסמכים ולמרות זאת התעלמתי האם זה לא חשוב אני משיב שלא יודע לומר , לא ייחסתי חשיבות לביקורת אחת או שתיים שקובעת 4 פריטים לא מתאימים או שהמחסן לא מסודר ובגלל זה עורפים ראשו של בן אדם, לא היה מקום ולא היה מחסנאי , מחסנאי בכיר אולי בעיניך לא חשוב אך מחסנאי בכיר באפסנאות משקית זה הכי חשוב בעולם. כאשר נאמר לתובע כי כיום האפסנאות מתפקדת מצוין באותם תנאים טען: "עכשיו יש עובדים שמסורים, אין מנהל שעושה מניפולציות, אין מנהל שעושה הפרד ומשול." החשד להעדפת ספקים על ידי התובע - הברור, החקירה החיצונית והגשת התלונה למשטרה 22. בחודש דצמבר 99' או בסמוך לכך, ריכז התובע הצעות מחיר מספקים לרכישת מכונות צילום. לטענת התובע, הצעת חברת טכנו ראלקו הייתה המשתלמת ביותר. התובע הודה בעדותו, כי לאור נתון זה נבחרה החברה על ידי מר בן משה לספק את המכונות: "לשאלתך האם אמנון בחר בהתחלה את חברת טכנורלקו ולא גסטטנר אני משיב שנכון". 23. לטענת התובע, אחיו של מר בן משה העובד בחברה מתחרה (גסטטנר) התקשר אליו וקבל על כך שלא נרכשות מכונות צילום מחברת גסטטנר בה הוא עובד. לטענתו, גם מר בן משה התקשר אליו ונזף בו קשות על כך ששיתף פעולה עם חברת טכנו ראלקו כנגד חב' גסטטנר. לטענת התובע, בניגוד לכללי מנהל תקין הורה מר בן משה לקיים מכרז חדש, בו זכה לבסוף ספק אחר. התובע טען כי מר בן משה גילה העדפה לחברת גסטטנר בה עובד אחיו כעובד בכיר. התובע הגיש תלונה למשטרה בעניין זה. 24. נקדים ונציין, כי טענותיו של התובע באשר להעדפת ספקים על ידי מר בן משה כלל לא הוכחו בפנינו ואף נדחו על ידי גורמים מוסמכים. התיק כנגד מר בן משה נסגר בהעדר אשמה (נספח כ"ב לתצהיר מר בן משה). כמו-כן נשלחה הודעה מטעם הממונה על התביעה והמשמעת בנציבות שירות המדינה הסוגרת את התיק המשמעתי נגד מר בן משה, כיון שלא נמצאו ראיות לעבירות משמעת (נספח כ"ב ונספח כ"ג לתצהיר מר בן משה). מהעדויות בפנינו אף עלה כי אחיו של מר בן משה היה באותה העת טכנאי שרות מכונות צילום בחברת גסטטנר ולא אחד מבכיריה כפי שטען התובע בתצהירו. הוכח בפנינו, כי מה שגרם למר בן משה לדרוש קיומו של מכרז נוסף אינה העובדה שחב' גסטטנר לא זכתה במכרז הראשון, אלא דוקא העובדה, שהתגלה כי התובע העביר את הצעת המחיר של חברת גסטטנר לחברת טכנו-ראלקו, דבר שהוביל לכך שהצעות המחיר לתשלום עבור פעימת מונה (צילום) של חברת גסטטנר ושל חברת טכנו-ראלקו היו זהות לחלוטין (ההצעות צורפו כנספח ט' לתצהיר מר בן משה). לאחר שקויים מכרז נוסף הוחלט לבחור בחברת קרט, שהצעתה הייתה הכדאית יותר מבחינה כלכלית ולא בחברת גסטטנר. התובע ניסה להציג כאילו הוא הראשון שהגיש תלונה במשטרה כנגד מר בן משה בחשד לאי סדרים וכי התלונה שהוגשה נגד התובע נבעה מהתנכלות בעקבות הגשת התלונה נגד מר בן משה. מהחומר שבפנינו עולה, כי הגשת התלונה במשטרה כנגד התובע לפי דרישת נציבות שירות המדינה קדמה בכחודשיים לתלונה שהגיש התובע כנגד מר בן משה. התובע נחקר בנוגע למועד הגשת התלונה מטעמו ותשובתו הייתה כי אינו זוכר. אין יסוד איפוא לטענת התובע כי הגשת התלונה נגדו נבעה מהתנכלות מר בן משה על רקע התלונה שהגיש נגדו למשטרה. 27. בעקבות קבלת מידע שהועבר על ידי עובד אפסנאות משקית בשם עופר כהן (להלן "עופר") למנהל אפסנאות רפואית בתאריך 18.01.00, קיים מר בן משה (בנוכחות מר שמעון סבח) שיחה עם עופר. מסיכום השיחה עולה, כי עופר טען בשיחה כי הוא רואה בעבודתו של התובע מספר דברים לא תקינים. עופר ציין, כי קימת בעיה עם חברה בשם "דף-תק". עופר ציין כי אינו יודע להגיד בוודאות מה קורה בין החברה לתובע אבל יש לו תחושה לא טובה מאחר והספק מאוד איטי וההזמנות אף פעם אינן מגיעות בשלמותן ובכמות שהוזמנה. עופר ציין כי התובע דואג לטפל בכל מה שקשור לחברה בעצמו כולל העברת החשבוניות לגזברות והוא אסר על עובדי המחסן לטפל בחברה הזאת. עופר ציין כי בהזמנה שבוצעה מדף-תק הגדיל התובע את הכמות באופן משמעותי והסחורה לא התקבלה במלואה. עוד ציין, כי בבדיקה שבדק את הבלוקים לדפים שהמחסן רוכש מדף-תק נמצא בשלושה מקרים שונים ואקראיים שבלוק שהיה אמור להכיל 100 דף הכיל בין 65-75 דפים בלבד. מר בן משה זימן את התובע לשיחה וביקש לשמוע את התייחסותו של התובע לכך, כי מדיווחים שהגיעו אליו התברר כי ישנם ספקים הזוכים לעדיפות על ידו כולל טיפול אישי . התובע ענה: "אנחנו באפסנאות המשקית יותר צדיקים מהאפיפיור, כל ספק שעובדים איתו זוכה לאותו יחס ואין העדפה של ספק אחד על משנהו." אלא, שאז העלה מעצמו את שמות הספקים אליהם הפנה עופר: " אם הכוונה היא לדף-תק, טכנו ראלקו, ואומנויות חריטה הם כולם ספקים שנמצאים בחשב.". הדבר אומר דרשני. התובע טען, כי לא היה מצב בו אחת מהחברות האלה הגישה הצעת מחיר גבוהה יותר מחברות אחרות והסחורה נקנתה ממנה. התובע מעצמו ציין כי : "היה מקרה שחברת דף-תק סיפקו לביה"ח בלוקים נייר ובמקום 100 דף בכל בלוק נמצא שיש 75 דף בלבד. הספק התנצל על הטעות וזו תוקנה בשליחת דפים נוספים להשלמה של סה"כ ההזמנה שיצאה מביה"ח...היו לא מעט חיכוכים בין מירי ודף-תק ואלה התלוננו בפניי, כי מירי בודקת אותם יתר על המידה ובנוסף עופר ציין, שהוא מכיר את נהג החברה, אשר מביא את הסחורה, ושיש לבדוק היטב וכך הטעות התגלתה". בשלב זה נתן מר בן משה אמון בתובע ובסיכום הפגישה ציין: "1. מדגיש כי חובה עלינו לפעול בהתאם להנחיות ולהוראות הקיימות, בכפוף לכללי מינהל תקין, בתחום הרכש וההתקשרות עם ספקים. 2. יש להקפיד על מספר כללים ולבדוק שאכן הם מתבצעים. א. אין להעדיף ספק אחד על משנהו. ב. קיומן של מספר הצעות מחיר ממספר ספקים שונים. ג. בחירת המציע הזול ביותר לגבי אותו פריט שאנו מבקשים לרכוש. ד. ספירת הסחורה המתקבלת מהספק שאכן מה שהוזמן התקבל בפועל. ה. רישום אך ורק הסחורה שהתקבלה באותם מקרים בהם לא כל ההזמנה מתקבלת ותהא הסיבה אשר תהא.". 30. מאוחר יותר התברר כי עם יציאתו של התובע מהפגישה ביניהם התקשר התובע לחב' "דף-תק" ואף נפגש עם נציג החברה מאוחר יותר בביתו. 31. בשיחה נוספת שהתקיימה ביום 27.01.00, שאל מר בן משה את התובע: "האם שוחחת עם דף-תק מאז שהתקיימה השיחה בינינו בתאריך 23.01.00." והתובע השיב: "לא דיברתי איתם, גם שמעון שאל אותי את אותה שאלה לפני יומיים ואמרתי לו שלא דיברתי איתם". לאחר שמר בן משה אמר לתובע, כי יש לו מידע שהוא שוחח איתם מיד לאחר השיחה שלהם ונפגש איתם אצלו בבית חזר בו התובע והשיב: "אתה צודק זה נכון אבל אין לכך שום קשר לעבודה השוטפת". בשלב זה איבד מר בן משה את האמון בתובע. ביום 30.1.2000 שלח עופר למר בן משה מזכר, בו הוא מלין על אספקת סחורה חלקית מחברת דף-טק, מספר חודשים קודם לכן. (העתק ממזכר של מר כהן מיום 30.1.2000 צורף כנספח ז' לתצהיר מר בן משה). ביום 6.2.2000 פנה מר בן משה לתובע וביקש הסברים לאמור במזכרו של מר עופר כהן. התובע חזר וציין במכתב מיום 7.2.2000 כי אין לו כל קשר עם חברת דף-תק למעט בענייני עבודה וכי בסופו של יום סופקה כל הכמות. כן ביקש כי במידה ויש חשד לקשרים לא תקינים עם ספקים, כי תיעשה פניה למשטרה לפתוח בחקירה (העתקים ממכתביו של התובע מיום 7.2.2000 צורפו כנספחים ט' ו-י' לתצהיר מר בן משה). 33. ביום 10.2.2000 קיים מר בן משה פגישה עם מר עופר כהן, לבקשתו של מר כהן, ובעקבותיה פגישה עם עובדי מחלקת האפסנאות המשקית שהעלו שורה ארוכה של טענות נגד תפקודו המקצועי של התובע. העובדים הלינו גם על יחס בלתי נאות מצידו של התובע ועל אווירה בלתי נעימה השוררת במחלקה. לדוגמא: עובדת בשם מירי טענה, כי התנהגותו של התובע לגבי חברת דף-תק מוזרה מאוד בהשוואה לספקים אחרים וכי הוא מבקש לקדם את חשבוניות החברה לתשלום ולהיות מעורה בעניין שיחות שמנוהלות עם הספק. מירי ציינה כי כשטיפלה בחשבוניות של דף-תק ראתה כי המחירים היו גבוהים לעומת הצעת מחיר נוספת זולה יותר. עוד ציינה מירי "הכל התחיל עם כניסתו של וילי שכפי שציינתי לא התאים. בכל תחילת חודש סילבי ואני היינו ניגשות לדוד למשרד ומתריעות, אך הוא התעלם לחלוטין ממה שנאמר." גם העובדים סילבי, רועי, עופר ורנה ציינו במהלך הפגישה כי התובע נתן יחס מועדף לחברת דף תק וכי הם אינם מבינים מדוע. עוד העובדים התלוננו על אוירה לא טובה באפסנאות. (העתק מסיכום השיחה צורף כנספח י"ב לתצהיר מר בן משה). 34. בעקבות הדברים הללו החליט מר בן משה להעביר את הנושאים הקשורים לתפקודו המקצועי של התובע לבדיקה של גורמים חיצוניים. התובע הביע שמחתו על כך שהנושא ייבדק. עובדה זו לא צוינה בתצהירו. (העתקים מסיכום שיחה וממזכר מיום 13.2.2000 מצורפים כנספחים י"ד, ט"ו לתצהיר מר בן משה). התובע הודה בעדותו, שנאמר לו על ידי מר בן משה כי היו עובדים שהתלוננו נגדו (עמ' 11 לפרוטוקול). תלונות העובדים אשר הובילו לבדיקה החיצונית אינן מוזכרות בתצהיר התובע, אשר טוען כי "משום מה" ו"באופן מפתיע" נפתחה חקירה משטרתית כנגדו. גם החקירה על ידי האגף לביקורת פנים שהתנהלה כנגדו בעקבות תלונות העובדים כלל אינה קיימת בתמונת המציאות של התובע, חרף העובדה כי בדו"ח הביקורת מצוין מפורשות כי במסגרת הבדיקה נפגשה המבקרת עם התובע. העובדה כי התלונה המשטרתית הוגשה בעקבות דו"ח הביקורת החיצונית ולפי דרישת הנציבות אינה מצוינת אף היא על ידי התובע, שכן עובדה זו אינה מתיישבת עם גרסת ההתנכלות הנטענת על ידו. 36. התובע מנסה לייחס למר בן משה כוונת התנכלות על יסוד תלונה של עובד בשם אלכס שעבד כחודש וחצי במחלקה ופוטר באוגוסט 1999. לאחר פיטוריו, כך טען התובע, התלונן אותו אלכס כנגד התובע ומר בן משה לא טרח לבדוק אמיתות הטענות והחל להטיח האשמות בתובע בדבר תפקודו. גרסה זו אינה מקובלת עלינו. מקבלים אנו את גרסת מר בן משה כי כלל לא בדק את תלונת העובד אלכס הואיל ובאותו הזמן נתן אמון בתובע וסבר כי התלונה היא על רקע פיטוריו של אלכס. מאוחר יותר, משהגיעו תלונות העובדים האחרים במחלקה, נערך בירור וגם התובע נתבקש לתת התייחסותו כעולה מהתרשומות הוגשו לנו. ביום 16/2/00 ביקש התובע מיוזמתו פגישה דחופה שעניינה מציאת תפקיד אחר בבית החולים והפסקת ההליכים. ביום 17/2/00 התקיימה פגישה בין התובע, למר בן משה בנוכחות נציג ועד העובדים מר שמעון סבח. באותה פגישה אמר התובע למר בן משה: " אני לא אומר שאני מודה במשהו וניתן לבדוק. יחד עם זאת חשוב לי, כי בית החולים והאפסנאות לא ייפגעו. מציין כי: א. התנהגות העובדים-ראיתי את התמוטטות המקום ונורא חבל לי ובמצב כזה מאד קשה לתפקד. ב. לא רוצה לצאת מכאן על אלונקה... לאורך כל הדרך נתתי באמנון אמון מלא מתוך אמונה שהכוונות חיוביות. יכול להיות שלא קראתי נכון את המפה כאשר הצעת לי לעבור תפקיד אבל לאחר שראיתי את מה שקורה עם העובדים שלי אמרתי לעצמי חבל שהנושא יתקלקל והחלטתי לגשת לועד. אני בתקופה קשה לאור האסון שהיה לי. אני נותן בך אמון מלא ומאמין ביושר ובהגינות שלך." מר בן משה הציג את השתלשלות העניינים מהזווית שלו ובין היתר אמר: "כל זמן שהיה מדובר בבעיות תפקוד אמרתי שתפקוד אפשר לשנות ולשפר. אז גם הסכמתי לתת הזדמנות נוספת. אך מרגע שהנושא האחרון התגלגל כפי שהתגלגל המצב שונה לחלוטין...הפניה לגורמים מחוץ לבית החולים, גם לאור בקשתו של דוד לבצע את החקירה. אני לא יודע אם יש בכלל אופציה להפסקת הליכים. קיים חשד לכאורה להעדפה של ספק ואת זה צריך לבדוק.... אתה הגורם המטפל בסד"ג של מליוני שקלים ואני חייב לעבוד עם אנשים שאני סומך עליהם במאת האחוזים. אמרתי לך, כשהתברר לי שלא דיברת אמת, שהתעורר אצלי ספק..נוצר סדק באמון המוחלט שהיה בינינו. קיבלתי כל דבר שאתה הצגת, מאחר ואני לא מאמין שמנהל יכול לעבוד עם איש רכש שאין ביניהם אמון מוחלט" התובע הסתיר גם קיומה של פגישה זו ובקשתו שהועלתה בה לעבור לתפקיד אחר ולא ציינה בעדותו. 38. ביום 4.07.00, נשלח לבית החולים דו"ח מבקרת הפנים של משרד הבריאות. בדו"ח נמצא כי התובע לא פעל כשורה ונמצאו ליקויים בדרך פעולתו. בין היתר קבעה הביקורת כי התובע לא פעל בהתאם לחוק חובת המכרזים והוראות התכ"מ ביחס לביצוע ההתקשרות עם הספקים השונים. לא הייתה הקפדה באפסנאות לבדיקת הצעות מחיר עם ספקים שונים והעדפה לרכוש ציוד מספקים שהציעו מחירים זולים יותר. לא נמצא תיעוד לבדיקות והשוואה בין הצעות מחיר שונות. נרכש ציוד משקי מספקים שלא זכו במכרז החשב הכללי ולא הייתה העדפה לספקים זולים יותר, גם כשנרכש ציוד מספקים מאושרים על ידי החשכ"ל. לא נמצאו אישורים מהגזברות לגבי חברות בשם "ל.ד.ע.מ", "באקי", "חריטה אומנותית" וכי הם זכו לספק חלק מציוד משקי במכרז החשב. הפגישה שקיים התובע עם מנהל חב' דף-תק בשעות הערב, עומדת בסתירה להוראות התקשי"ר. העובדה שבנו של התובע הועסק בחברות קוים וחריטה אומנותית במקביל להתקשרות איתם לרכישת ציוד יש בה חשש לכאורה להעדפת ספקים על בסיס שיקולים לא ענייניים ואף מתוך ניגוד אינטרסים. (העתק ממכתבו של מר אריה פז, מנהל האגף לביקורת פנים מיום 6.8.2000 ודו"ח הביקורת צרפו כנספח י"ח לתצהיר מר בן משה). מנהל האגף לביקורת פנים הודיע למנהל ביה"ח, כי הוא שוקל להעביר את עניינו של התובע ללשכה המשפטית, עם המלצה להעביר את הדו"ח כולו לבחינה של הממונה על המשמעת והתביעה בנציבות שירות המדינה. 39. חודש מאוחר יותר המליץ מר אריה פז, מנהל האגף לביקורת פנים להעביר את החומר ללא דיחוי לחקירת משטרה. מר פז ציין "במקביל, הנני ממליץ לבדוק אפשרות של העברת האפסנאי מתפקידו, בהתאם לחוק ותקנות שירות המדינה ובכפוף להוראות התקשי"ר". (נספח י"ט לתצהיר מר בן משה). האגף לחקירות משמעת בנציבות שירות המדינה המליץ על הגשת תלונה במשטרה. ביום 22.10.2000 הוגשה נגד התובע תלונה במשטרה, בהתאם להנחיות הנהלת משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה בחשד לקבלת שוחד. לאחר שבחנו את החומר שהוצג בפנינו ושמענו את העדויות, מקבלים אנו את גרסתו של מר בן משה כי לא הייתה כל התנכלות לתובע בהעברת החשדות כנגדו לבדיקה חיצונית ובהמשך - לחקירת משטרה, כפי שנדרש הוא לעשות. הדבר היה מחוייב להיעשות לנוכח הנתונים שהתגלגלו ובאו לפני מר בן משה בדבר קשרים לכאורה עם ספקים והתנהלות תמוהה מולם כפי שעלה מדברי העובדים, ומהעובדות בהן הודה התובע עצמו כגון פגישה עם ספק בביתו (לאחר שהכחיש זאת תחילה), העסקת בנו על ידי ספקים, גילוי נתוני הצעות במכרז מחברה אחת לאחרת, ועוד. כאמור, התובע עצמו שמח תחילה על העברת העניין לבדיקה ואף ביקש זאת, עובדה אותה לא טרח לגלות בפנינו. בשלב מאוחר יותר ביקש לעבור מתפקידו ולעצור את תהליך הבירור, דבר שלא התקבל. גם עובדה זו לא הוזכרה על ידו. העברת זכות החתימה לסגניתו של התובע בתאריך 13.08.00, לאחר קבלת דו"ח מבקר הפנים, התקיימה פגישה בה השתתפו מר בן משה, התובע, סגניתו של התובע גב' סילבי, מר שמעון סבח ושני נציגי ועד העובדים. בפגישה נאמר לתובע, כי מאחר ובדיקת המבקר מאששת את החשדות שהועלו נגדו, ולנוכח אבדן האמון, הרי שעד לסיום ההליכים, מוטל על סילבי (סגנית מנהל אפסנאות משקית) להיות זו אשר מבצעת בקרה והיא זו שתחתום על ההזמנות היוצאות מהאפסנאות. התובע וועד העובדים לא מחו על החלטה זו ויו"ר הועד אף אמר "אנחנו מבינים את השיקולים שהביאו להחלטה" (נספח ח' לתצהיר התובע). 43. לאחר שהוכח בפנינו כי לנתבעת היו חשדות חמורים כנגד התובע אשר נתמכו בבירור פנימי שנערך בבית החולים וגם בחקירות על ידי גורמים חיצוניים, איננו סבורים כי העברת סמכויות החתימה כאמור לסגניתו של התובע הינן בלתי סבירות ובלתי מידתיות או שיש בהן משום התנכלות לתובע. התובע ונציגי הועד הבינו את המצב הבעייתי שנוצר ולא התנגדו להחלטה זו. איננו מקבלים טענת התובע כי העובדה שנשללו ממנו סמכויות היא שגרמה לעובדים לזלזל בו. הוכח בפנינו כי עוד קודם לשלילת הסמכויות הייתה האווירה באפסנאות לא טובה וכאמור לעיל, העובדים התלוננו על התובע. לעניין זה מקובלת עלינו עדותו של מר בן משה: "לשאלתך אני לא סבור שבזה ששללתי לדוד כל הסמכויות שלו גרמתי לעובדים לזלזל בו אני משיב שממש לא, מכיון שהבעיות של התובע מול עובדיו, אני ניזונתי מהעובדים של דוד ואפשר לראות מסיכומי השיחות שמצורפים לתצהירי הראשון, היו לו בעיות קשות מול עובדיו עוד לפני שהייתי מודע לזה, כשהם באו אלי רק אז התחלתי לבדוק האירועים, הסתמכתי על דיווחים מהכפופים של דוד, אז התבררו לי כל הנתונים ועל סמך זה עשינו בדיקה ראשונית לאמת את הדברים ואחרי שהתברר לנו שיש חשד להתנהלות לא תקינה העברתי את זה לחקירה במשרד הבריאות. אם לא הייתי עושה זאת הייתי חוטא בתפקידי.. ...היה פה שינוי באופן ההתנהלות שלי, של הנהלת בית חולים מול דוד, לא זוכר כל פרט אך היה שינוי במערכת היחסים בינינו, נוצר משבר אמון עמוק. " העברה לתפקיד מנהלן ביום 18.12.00 התקיימה פגישה נוספת בעניינו של התובע בהשתתפותו ובהשתתפות ועד העובדים. בפתח הפגישה נרשם מפי מר בן משה: " מאז תחילת החקירה עבר זמן רב. המצב באפסנאות יוצא מכלל שליטה, בשל תפקודה הלקוי של האפסנאות. מציע לדוד לצאת מהאפסנאות ולעבור לתפקיד חילופי בבית החולים מבלי לפגוע במשכורתו ובתנאים הנלווים לשכרו. האמור מותנה בהסכמת דוד והועד, ועד לסיום הליך הבדיקה המשטרתית ו/או המשמעתית." עוד נרשם מפיו: "לצערי במצב כיום אנו במצב לפיו: תפקודו של דוד לקוי ואינו מתאים כאמור ללא קשר לאירועים והחשדות שהועלו נגדו קיימת חקירה ובדיקה משטרתית בעניינו נוצר משבר אמון עמוק בין דוד לח"מ" לתובע ניתנה האפשרות לשקול ההצעה. בישיבה נוספת מיום 27.12.2000 הובהר כי משכורתו של התובע בתפקיד המוצע של מנהלן אגף מעבדות מכונים ואמהות תכלול שכר בסיס, ניידות רכב וכוננויות ולא כולל שכר עידוד. בישיבה זו, כמו בקודמתה הבהיר מר בן משה כי מבחינתו ועד כמה שהדבר תלוי בו, אין בכוונתו להחזיר את התובע לתפקידו כמנהל האפסנאות בשל אי התאמתו לתפקיד (הראייה שעוד לפני החשדות בעניין העדפת הספקים הוצע לו לעבור לתפקיד אחר) ולנוכח משבר האמון איתו. נציג ההסתדרות שנכח בישיבה הסכים כי התובע אינו יכול להמשיך בתפקידו עד לתום החקירה, ובסיומה יפעלו בהתאם לממצאים. נציג הועד הסכים אף הוא להצעה וציין, כי לאורך כל הדרך הציע לתובע לקבל תפקיד אחר שהוצע לו. גם התובע הסכים להצעה. 47. ביום 7.1.2001 חתמו התובע, מר בן משה, נציג ההסתדרות ויו"ר הועד על זכרון דברים לפיו התובע יעבור וישמש בתפקיד מינהלן אגף אמהות מעבדות ומכונים מיום 8.1.2001 עד 31.12.2001 ו/או עד לסיום הליך החקירה בעניינו, המוקדם מבין השניים. 48. איננו מקבלים על כן את טענת התובע, כי ההסכמה נכפתה עליו וכי הוא התנגד נמרצות להעברה. התובע היה מיוצג על ידי הועד וההסתדרות, הנושא נדון בשתי פגישות ואיש לא כפה על התובע דבר. העברת התובע לתפקיד אחר הייתה בהסכמתו ובהסכמת וועד העובדים. כן איננו מקבלים טענתו כי רק לאחר איומים והפעלת לחץ על ידי מר בן משה לא נותרה לו ברירה אלא להסכים. לנוכח הגשת התלונה למשטרה, עמדה בפני הנתבעת האפשרות לנקוט בהליכים כנגד התובע לרבות הליכי השעייה, אולם הנתבעת בחרה להגיע עם התובע להסכמה בדבר העברתו מתפקידו עד לסיום הבירור בעניינו. איננו מוצאים כי בהתנהלות זו יש משום התנכלות לתובע אלא דווקא ניסיון להגיע עימו לכלל הסכמה ולמנוע פגיעה אפשרית בו. הואיל ומדובר היה בהעברה מוסכמת, בידיעת ועל דעת ועד העובדים ובהסכמתו של התובע, איננו מקבלים טענתו כי ההעברה הייתה שלא כדין. בפועל המשיך התובע בתפקיד זה ללא מחאה מצידו או מצד הועד או ההסתדרות עד לתחילת הליך פיטוריו בראשית שנת 2004. 49. התובע טוען בתביעתו, כי בדיעבד התברר לו כי מר בן משה "טמן לו מלכודת" שכן התקן אליו הועבר היה תקן של פועל ניקיון במסווה של מנהלן. טענותיו כי התפקיד אליו הועבר אינו מה שהוצע לו, לטענתו, הועלו לראשונה בתביעתו. מר בן משה הודה כי העביר את התובע על תקן של "פועל ניקיון" אך לטענתו, השווה את תנאיו לתנאיו הקודמים, מר בן משה הסביר בעדותו מדוע נעשה הדבר באופן שנעשה: "לשאלתך אני העברתי אותו לתקן של פועל נקיון זה לא מצג שווא שנתתי לכל מנהלי המחלקות אני משיב שלא, לפעמים כשאין תקנים אנו משתמשים בתקן פנוי מכינים זכרון דברים על התקן הפנוי כשחתומה עליו נציבות שירות המדינה ובית החולים ובמקרה הזה זה אני, כשמגדירים על תקן קיים, תפקיד אחר עם הגדרת הזכויות וההטבות שיש לתפקיד, דוד הוא לא הראשון וגם לא האחרון עם זכרון דברים כזה, היה לי סגן במשך 13,14 שנים שישב על זכרון דברים של פעול נקיון אך היה הסגן שלי. לשאלתך הבטחנו לו שלא נפגע לו בתקן של אפסנאי אני משיב שלא פגענו בתנאי העסקה. אנו הגדרנו תפקיד אחר. הבטחנו לו שנשמור על תנאי העסקה כפי שהיה כשהיה מנהל האפסנאות, אם הייתי שומר לו התפקיד הייתי כותב דוד אפסנאי ראשי לציוד משקי ולא הייתי כותב מנהלן מעבדות. לשאלתך אם המעבר זמני למה צריך לשנות לו את התקן לתקן של פועל נקיון בלי לשאול אותו אני משיב שיצרנו יש מאין, היינו צריכים לקחת תקן קיים, ומטבע הדברים אתה לוקח המשרה הכי נמוכה כי אתה משייך לה תנאים טובים ואתה לא רוצה לפגוע במשרה אחרת, וזה כשנציבות מאשרת להעסיק בתקן הזה בתנאים טובים יותר. לשאלת בית הדין אני משיב שלתפקיד בפועל שלו היה מנהלן אגף מעבדות ומכונים. לשאלתך כשאני מעביר בן אדם לתקן של עובד נקיון יש השפעה על הזכויות שהוא מקבל אני משיב שממש לא, הוא קיבל התנאים הקודמים בהסכמת הנציבות. לשאלתך הסיבה שהעברתי אותו לתקן של פועל נקיון כי היה לי יותר קל לסלק אותו מהמערכת ואני יכול לבטל תקן זה אני משיב שעכשיו בכלל אין תקן של אפסנאי משקי. לשאלתך התקן עצמו לא בוטל אני משיב שלא רלוונטי מה שאת אומרת, אם דוד היה לוקח עצמו בידיים והיה מבצע תפקיד של מנהלן בצורה טובה היה מבצע תפקידו לאורך זמן ולא היו לו בעיות." 50. איננו מקבלים את טענת התובע כי הנתבעת העבירה אותו לתקן של "פועל נקיון מאומן" על מנת שיהיה קל יותר לבטל את התקן שלו לצורך הפיטורים. מר בן משה טען כי בשנת 2000 (עת הועבר התובע מתפקידו) לא היה ידוע כי ייחתם הסכם קיבוצי בדבר פיטורי צמצום שנחתם באמצע שנת 2003. טענה זו מקובלת עלינו. זאת ועוד, לנוכח העובדה העולה מעדות מר בן משה כי גם התקן של אפסנאי משקי אינו קיים עוד ותפקיד זה מבוצע על ידי מר לוזון בנוסף לתפקידו כמנהל משק בבית החולים משמיטה הבסיס מטיעון התובע. לפיכך, טענתו של התובע כי הועבר לתפקיד מנהלן על מנת שיהיה קל לפטר אותו בהמשך-נדחית. האם נפגעו תנאי שכרו של התובע עקב ההעברה, בניגוד להסכמת הצדדים 51. התובע טוען, כי ניודו הזמני לתפקיד החלופי היה כרוך בפגיעה בתנאי שכרו ועבודתו, שכן במסגרת התפקיד החדש לא היה זכאי לפרמיות ונפגעה יכולת עבודתו בשעות נוספות. 52. באשר לפרמיות, במסגרת הסיכום בין הצדדים הובהר מפורשות כי התובע לא יהיה זכאי בתפקידו החדש לשכר עידוד אלא רק לשכר הבסיס, ניידות, רכב וכוננויות. זאת ועוד, מתלושי השכר עולה כי מדובר בתוספת שאינה קבועה אלא בשיעור משתנה, דבר המצביע על כך שמדובר בתוספת התלויה בביצוע עבודה בפועל וככל שהתובע לא נדרש לבצע עבודה זו בתפקידו החדש אינו זכאי לתוספת שכר זו. 53. באשר לשעות נוספות, נפסק לא אחת, כי אין לעובד זכות קנויה לעבודה בשעות נוספות, וזו נתונה לצורכי המעביד והעבודה [דב"ע מז/4-4 מדינת ישראל - ההסתדרות הכללית והוועד הארצי של עובדי מס הכנסה, פד"ע י"ח, 303; דב"ע מו/3-113 עיריית תל אביב יפו - ניסן גפני, פד"ע כ, 1]. על כן תביעתו של התובע לפיצוי בגין רכיבים אלה-נדחית. פיטוריו של התובע 54. ביום 17.6.2003 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בדבר פיטורי צמצום בשירות המדינה (נספח כ' לכתב התביעה). 55. ביום 1.02.04, קיבל התובע הזמנה לשימוע בה נאמר בין היתר כי שמו נכלל ברשימה של עובדים המיועדים לפיטורים רוחביים. עוד נכתב בהזמנה לשימוע: "לאורך זמן נמצא כי לאור תפקודך הלקוי אינך מתאים לתפקיד מנהל אפסנאות משקית. בסכומי פגישות, במהלך שנות ניהולך את האפסנאות המשקית, צויינה בפניך חוסר שביעות הרצון מתפקודך ואופן ניהולך את האפסנאות. בחודש אוקטובר 19999 ביקשנו להעבירך מתפקידך לאור ליקויים ובכלל זה תוצאות ביקורת של החשב הכללי ונציגיו. לבקשתך ניתנה לך הזדמנות נוספת תוך ליבון הצורך המיידי בייצוב הפעילות באפסנאות ובגיבוש העבודה עם הצוות. למרות האמור, חלה ירידה משמעותית בתפקודך ותפקוד האפסנאות, מערכת יחסים קשה עם צוות העובדים באפסנאות, ומשבר אמון עמוק ביותר בינך ובין הנהלת בית החולים. כאמור, ממצאי ביקורת החשב הכללי ובעתיה גם ביקורת מבקר משרד הבריאות חזקו את העובדה כי תפקודך לקוי. גם עבודתך בתפקיד החדש, שנבנה במיוחד עבורך, אינה יעילה ותרומתך למערכת שולית" (נספח ט"ו לתביעה). בתאריך 22.02.04, נערך לתובע שימוע, בו היה מיוצג על ידי עו"ד. 56. לאחר השימוע ניסו הצדדים להגיע להסכמה על פרישה מרצון של התובע על פי המלצת הנהלת משרד הבריאות ואף נבחנה האפשרות להעניק לתובע הטבות נוספות מעבר לאלה שנקבעו בהסכם. (נספח י"ח לכתב התביעה). ביום 19.05.04, נקבע על ידי נציבות שירות המדינה כי לא ניתן לאשר הטבות פרישה מעבר לאמור בהסכם (נספח י"ט לתצהיר תובע). התובע העלה טענותיו כנגד פיטוריו בכתב והעבירן לשר הבריאות ביום 27.5.2004. 57. ביום 25.07.04 הודיע ד"ר מאיר אורן, מנהל בית החולים, לתובע כי החלטת מנכ"ל משרד הבריאות מיום 14.7.04 הינה על פיטוריו וזאת לאחר עיון בתיקו האישי, בפרוטוקולים מיום 22.2.04, 12.5.04, בשימוע ובמכתבו המנומק של התובע. 58. לטענת התובע, פיטוריו נעשו בניגוד להסכם הקיבוצי המיוחד והוראות התקש"יר. סעיף 5 להסכם קובע כי הליך הפיטורים יבוצע לפי סעיפים 82.273-82.279 לתקשי"ר. סעיף 82.273 קובע בין היתר "שמות העובדים אשר יפוטרו...ייקבעו לפי צורכי היחידה, בהתחשב בוותקו של העובד ובמצבו הסוציאלי". סעיף 82.274 לתקש"יר קובע בין השאר "במעגל הפיטורים ייכללו רק העובדים המועסקים במקצוע או בעבודה מסוג המשרה המתבטלת, והממלאים משרות ברמה דומה". סעיף 82.275 לתקשי"ר קובע כי על השר לאשר את הפיטורים. לטענת התובע, הנתבעת התעלמה מהוראות התקש"יר תוך הפרת חובות חקוקות רבות. עוד טוען התובע, כי פוטר בניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז- 1997 ובכך הפרה חובה חקוקה כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין. לטענת התובע, פיטוריו הותירו אותו ללא מקור מחיה ותעסוקה והוא מתקשה למצוא אפיק פרנסה חלופי בשל גילו המתקדם ותנאי שוק העבודה האכזר. לטענתו, פיטוריו נעשו ללא כל התחשבות במצבו האישי; בוותקו; במצבו הסוציאלי ובעובדה שגיל הפרישה שלו קרב. התובע טען כי מצבו הרפואי אינו טוב וכי הוא סובל מסוכרת קשה. 59. הנתבעת טענה כי פיטוריו של התובע הינם בשל תפקודו הלקוי והם נעשו כדין ולא בשל חשיפת שחיתויות או בשל חשד לפלילים. גם במהלך השימוע חזרו נציגי ההנהלה על כך כי הפיטורים אינם בשל חשד לפלילים, אלא, בגלל תפקוד לקוי ואי התאמה. ד"ר אורן ציין "משיקולים ניהוליים מפטרים את הפחות טובים, ובהתאם להחלטות הממשלה מפטרים את מי שהם פחות מתאימים לתפקידם". 60. הוכח בפנינו ושוכנענו, כי פיטוריו של התובע לא היו בשל "חשיפת שחיתויות". השחיתות הנטענת כנגד מר בן משה נבדקה ונשללה על ידי הגורמים המוסמכים. התובע פוטר במסגרת פיטורי צמצום כאשר נציגי הוועד הבהירו כי אין בכוונתם להציע שמו של עובד אחר כמועמד עדיף לפיטורים. משרתו של התובע צוצמצה ואת תפקידו ממלא, בנוסף לתפקידו כמנהל המשק, מר לוזון. לתובע ניתנה ההזדמנות להשמיע את גרסתו לטענות שהושמעו כנגדו. הטענות שהועלו באשר לתפקוד התובע, למערכת היחסים עם הכפופים לו ואבדן האמון בינו לבין מר בן משה אינן תלושות מהמציאות. אף כי בסופו של יום החקירה המשטרתית נסגרה מחוסר ראיות (ולא מהעדר אשמה) אין בכך ללמד כי משבר האמון נובע מהתנכלות אישית ללא טעם ענייני. מועמדותו של התובע לפיטורים נבחנה על ידי הוועד והתקבלה על ידו ולא נטען ולא הוכח בפנינו כי גם הוועד פעל כנגד התובע בבחירת המועמדים לפיטורי הצמצום. העובדה שהתובע לא פעל מיידית בהגשת תביעה לביטול הפיטורים, ופנה לבית הדין בתביעה זו רק בחלוף כשנתיים אף היא אומרת דרשני. לנוכח כל האמור, איננו מוצאים כי בהליך הפיטורים נפל פגם המצדיק התערבותנו. משלא נפל פגם בהליך פיטורי התובע, התביעה לפיצוי כספי בעילה זו- נדחית. טענות נוספות בעניין ההתנכלות 61. התובע טען בתצהירו: "...מאז העימות, במהלך שנת 99, החל המנהל להתעמר בי קשות, עלב בי, הטיח בי האשמות חסרות שחר, פגע במשרתי, התעלם ממני לפרקים, עקף אותי כשהצטרך את שירותיי ואף הסית עובדים כנגדי. סבלתי כמעט מדי יום ביומו משבט לשונו של המנהל, עד כי הפכו חיי לקשים מנשוא בשל התנהגותו של המנהל כלפיי. יום אחר יום, שבוע אחר שבוע המנהל המשיך להתעמר בי, לזלזל בי, לחבוט בי בשבט לשונו ולהפוך אותי לשק איגרוף, והכל בנוכחות העובדים הכפופים לי, על כל ההשלכות הנובעות מכך. יתרה מזו, המנהל הסית את העובדים כנגדי ובמשך תקופה ארוכה, מצאתי את עצמי מנותק, מבודד ומנודה משאר העובדים. ההתנכלות התבטאה, בין היתר, בפגיעה בהטבות שלי: שלילת זכות לפלאפון, ביטול השתלמויות, לא זימנו אותי לישיבות ולימי עיון, אף על פי שמתוקף תפקידי הייתי אמור להיות נוכח בהם. ...המנהל נהג להשמיץ אותי, ולהטיל דופי בתפקודי בביה"ח בכל פורום שבו הייתה לו הזדמנות לעשות כן. ביום 19.11.2000 זימן אותי המנהל אליו לישיבה, ובישיבה זו ניסה להפחיד אותי ולהדיח אותי בחקירה, "איך אתה מעז להגיד עלי דבר כזה" טען המנהל כלפי בהתייחסו לתלונתי אצל מבקר הפנים. כמו-כן, איים עלי ואמר לי כי יש חומר מפליל רב כנגדי, ואני צריך לעמול קשה כדי להפריכו, ואף הודיע לי כי גם אם אצא נקי מכל רבב בביקורת ובבדיקה שמתנהלת - הוא לא יהיה מוכן לעבוד עימי." 62 כבר קבענו, כי העברת חלק מסמכויותיו של התובע לסגניתו היו מוצדקות בנסיבות העניין. לטענת התובע, חווה התנכלות נוספת מצד מר בן משה מעבר להעברת סמכויות לגב' סילבי. התובע טוען, כאמור, כי לא הוזמן לישיבות, לא הוזמן לפעילויות חברתיות בבית החולים ולא הורשה להשתתף בסדנאות, אשר יועדו לכלל העובדים. 63. התובע טוען, כי במהלך חודש אוקטובר 2000, או בסמוך לכך, התקיים תדריך לתרגיל בביה"ח בו השתתפו כל ראשי הענפים, רופאים, אחיות וכל העובדים הנוגעים בדבר. אך הוא לא הוזמן לתדריך, על אף שהיה אמור להיות נוכח בו, והכול בהוראת המנהל. 64. לטענת התובע, ביום 5.11.00, בעת שהיה עדיין מנהל האפסנאות, התקיימה ישיבת ראשי ענפים והתובע נכח בישיבה. לטענתו, לפני תחילת הדיונים בישיבה נכנס המנהל לאולם ומייד כשראה אותו יצא בכעס מהאולם לעיניי כל. לטענתו, כעבור דקות מספר נכנסה מזכירתו של המנהל לישיבה ופנתה אליו בהוראת המנהל ובנוכחות 25 ראשי ענפים ושאלה אותו: "האם אני הזמנתי אותך לישיבה?". התובע טוען כי השיב לה כי כמנהל אגף אפסנאות הוא אמור להיות נוכח בישיבה והואיל ולא קיבל כל מכתב שאוסר עליו להשתתף, מצא לנכון להגיע, אך המזכירה הבהירה לו שהמנהל לא רוצה שהוא ישתתף בישיבה, והוא נאלץ בנוכחות כל ראשי הענפים, לעזוב את האולם חפוי ראש ומושפל. יצויין, כי בחודש נובמבר 2000, פנה התובע לנציג ההסתדרות בעניין "העלבת עובד ציבור בפרהסיה" ופרט את האמור (נספח ו' לתצהיר תובע) 65. לטענת התובע, גם לאחר שהועבר לתפקיד של מנהלן מכונים ומעבדות, לא היה מכותב בכל מכתב שנגע לתפקידו ולא הוזמן לישיבות. לטענתו, ביום 6.03.01, נתקיים סיור ראשי ענפים של ביה"ח בזיכרון יעקב והתובע לא הוזמן לסיור. יצויין כבר עתה, כי התובע לא שימש עוד בתפקידו כמנהל האפסנאות המשקית באותו השלב. לטענתו, במהלך חודש אוקטובר 2001 התקיים כנס אסטרטגיה בביה"ח בהשתתפות כל עובדי ביה"ח אך הוא לא הוזמן אליו. כאשר ביקש להצטרף ביום 17.03.02 לסדנת "העצמת כישורי תקשורת" אשר יועדה לעובדי מינהל בעלי תפקידים, המחלקה למשאבי אנוש לא אישרה את השתתפותו. (ה3 - ה4 לתצהיר תובע). 66. איננו מקבלים טענת התובע כי מר בן משה נהג להשמיצו, לעלוב בו ולהסית עובדים נגדו. מקבלים אנו את עדותו של מר בן משה כי לא נתן הוראה לעובדים לא לדבר עם התובע : "לשאלתך שדוד אומר שנתתי הוראה לכל העובדים לא לדבר איתו ושללתי ממנו כל הזכויות והתברר שזה תפקיד של תחזוקה ולא ניהולי אני משיב שאני מצהיר אמת, מעולם לא דיברתי עם איש ולא אמרתי לאיש כיצד לפנות וכיצד לדבר עם דוד. לשאלתך דוד טען זאת גם בפני הפסיכולוגים שהוא היה בבידוד וכולם פחדו לדבר איתו בגלל הוראה שאני נתתי אני משיב שייתכן שהוא היה בבידוד וזה לא נוגע אליי, לא אני כוונתי לכך, לא פעלתי לכך, היו בעיות עם עובדים לדוד גם במהלך עבודתו באפסנאות המשקית, קיימנו בירורים, היו פעמים שהוא צדק והיו פעמים שאחרים צדקו, מעולם לא הנחיתי אף אחד לנהוג בו בצורה כזו או אחרת לא לטוב ולא לרע, תפקיד שיוצרים אותו מי שממלא התפקיד יכול למלא בו תוכן ויכול להפוך אותו למשהו שהוא רוצה. לשאלתך כשהוא אמר לי שלום הפניתי לו את הראש אני משיב שאת מגזימה, בשלב מסוים כשהוזמנתי לחקירה החוקרת הזהירה אותי ואמרה לי שהתובע טוען שאני מאיים עליו ומפחיד אותו וביקשה ממני לנסות לנתק קשר איתו במסגרת העבודה וזה מה שעשיתי והעברתי הפעילו שלו מול הסגן שלי. זה היה ב 12/01, אז נודע לי כל הסיפור, עד אז היתה התנהלות , היה מתח ואי נעימות אך לא היה נתק". כמו כן לא הוכח בפנינו כי ניתנה הוראה להדיר את התובע מכל פעילות בבית החולים וכי התובע לא קיבל הזמנות לאירועים ככל יתר העובדים. 67. יחד עם זאת, ד"ר אמנון בן משה הודה בעדותו בפנינו כי מעבר להעברת הסמכויות לסגניתו של התובע היה שינוי בדפוסי ההתנהגות של ההנהלה אל מול התובע: "לשאלתך 5 חודשים לפני שהעברתי אותו הוא גם לא היה מכותב במחלקות השונות במכתבי ההנהלה אני משיב שלא זוכר. לשאלתך שלא היה מזומן לדיונים וישיבות אני משיב שלא זוכר ל דבר, אך מטבע הדברים היה שינוי בדפוסי ההתנהלות שלנו מול האפסנאות המשקית מול התובע לאור ממצאי הבדיקה שנעשתה, אני לא זוכר פרט כזה או אחר עברו 10 שנים אך היה שינוי בדפוסי ההתנהלות. ... את מפנה למכתבו נספח ה' 1 לתצהיר שפה הוא התלונן שאני שללתי כל היכולת שלו כמנהל אפסנאות , זכות החתימה שלו, הוא לא מכותב באף מכתב אני משיב שאני רואה שהוא כתב את זה. לשאלתך למה שעובד יכתוב דבר כזה אני משיב שלא אמרתי שלא היו דברים מעולם, השתנו כללי המשחק במערכת יחסי הגומלין שלנו כהנהלה מול התובע כמנהל האפסנאות. ... לשאלתך כשאני החלטתי להעביר את זה לסילבי מדוע שללתי לו פלאפון, השתלמויות אני משיב שאני משער שכתוצאה מהבעיות שהיו הוא לא קיבל פלאפון. ... לשאלתך היה ביום 6/3/01 סיורי של ראשי הענפים בזכרון יעקב והתובע לא הוזמן אני משיב שלא זוכר. לשאלתך דוד ביקש ממני להצטרף לסדנת השמת יישומי תקשורת, לא אפשרתי לו להצטרף וזה היה מיועד לכל העובדים אני משיב שלא זוכר, היה פה שינוי באופן ההתנהלות שלי, של הנהלת בית חולים מול דוד, לא זוכר כל פרט אך היה שינוי במערכת לשאלתך שהוא עובד בית חולים וזה לא אומר שאני לא צריך להזמין אותו אני משיב שאני מקבל את הערתך אך אני לא זוכר. לשאלתך למה למנוע מעובד בית חולים שעדיין במערכת להשתתף בכל האירועים האלו אני משיב שעניתי על כך. לשאלתך היה אירוע מיום 5/11/00 שהיתה ישיבה עם ראש הענפים ודוד היה נוכח ומזכירתי נכנסה לישיבה זו ואמרה בנוכחות כל ראשי הענפים שדוד צריך לצאת מהישיבה ולא להיות נוכח, אני השפלתי אותו מול כל ראשי הענפים אני משיב שקראתי בתצהירו ואני לא זוכר האירוע, מעולם לא השפלתי את דוד, אני הייתי העובד הסוציאלי שלו במשך שנים רבות וגם הקביים שלו, כל הבעיות שהיו לו הוא היה אצלי, הוא בא אליי ובכה אצלי, במשך שנים רבות גם כשהיו לו בעיות קשות בבית עם הבן שלו, אני הייתי הכתובת, עזרתי לו, כשהבן שלו לא רצה לצאת מהמיטה במשך ימים אמרתי לדוד שיביא אותו לבית חולים וקלטנו אותו כעובד בית חולים כדי שישתקם. לשאלתך מדוע כל הדברים האלו לא מופיעים בתצהיר אני משיב שלא יודע לענות על כך. את שואלת אותי על השפלה ואני עונה. לשאלתך במה דוד פשע שלא הזמנתי אותו לישיבות, לא אפשרתי לו להשתתף בסדנאות של העובדים ואני משיב שעניתי על כך, אמרתי שהיה שינוי במערכת יחסים בינינו, אני לא יודע להצביע על כל דבר ודבר, קראתי בתצהיר מה שכתב ואני לא זוכר כל דבר כפי שהתרחש לפני 8,9 שנים, אני הייתי העובד הסוציאלי של דוד במשך שנים רבות. גם כשהאירוע הזה התחיל של חשד לליקוי התחייבתי לעזור לו. לשאלתך כשאני אומר שלא היתה זכורה לי הישיבה שהשפלתי אותו לעיני כל ראשי הענפים ביום 5/11/00 מדוע דוד פונה יום למחרת 6/11/00 למזכיר עובדי ההסתדרות אני משיב שלא זוכר את האירוע הזה. לשאלתך כל ההעתקים של הפניות של דוד מועברים אליי אני משיב שאיך מגיע אם לא שולח העתק. " מעדות זו של מר בן משה מתקבלת התמונה כי היחס לתובע לאחר משבר האמון שבינו למר בן משה אכן לא היה נאות ומקובלת עלינו עדות התובע ביחס לאירוע מיום 5/11/00, בעקבותיו פנה והתלונן בזמן אמת בפני מזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות. 68. לאור העובדה, שההנהלה החליטה שלא לפתוח בהליכי השעייה כנגד התובע בעקבות פתיחת החקירה נגדו, הרי שכל עוד התובע היה עובד בית החולים היה על ההנהלה לנהוג בו כבכל עובד מן המניין, על כלל זכויותיו וחובותיו. אף שאיננו מקבלים כל טענות התובע בנוגע ליחס כלפיו, הוכח בפנינו, כי משבר האמון שבין מר בן משה לתובע אכן הביא להתנהלות שאינה כדין ביחס אליו כמפורט בפרק זה. התביעה לפיצוי בגין נזק נפשי, כאב וסבל ועגמת נפש 69. התובע תבע פיצוי כללי בגין עגמת נפש, כאב וסבל ונזק נפשי בסך של 300,000 ₪. התובע התבסס בתביעת סכום זה בין היתר על חוות דעתו של ד"ר ברבר מטעמו, לפיה לתובע נכות נפשית בשיעור 20%. בחקירתו חזר בו מומחה התובע מקביעתו זו לאחר שהסתבר כי לתובע נפסקה נכות נפשית בשיעור 10% בגין מחלת הגזזת, וקבע כי שיעור הנכות הינו 10%. 70. על פי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, אין לבית הדין סמכות לדון בתביעות נזיקין. "לאחרונה ניתן פסק דין נוסף בעניין בחינת הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה והוא ע"ע 259/05 א.מ. חטיפי העמק בע"מ - עפיף בן סלים ח'וטבא ואח',... שם כמו בעניין רפופורט, הבהירה חברתי כי המהות של העילה היא קנה המידה העיקרי לבחינת התביעה והיה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה, יש לבחון אם התרופה המבוקשת אף היא בסמכותה ... הלבשת עילות חוזיות על העילות שנאמרו במפורש בכתב התביעה שכנגד נעשה באופן מלאכותי וככל שניתן יד למצב זה , ויודגש בנסיבות מקרה ספיציפי זה , אזי למעשה התוצאה המתקבלת הינה של ריקון סעיף 24(א)(1) סיפא לחוק, מתוכן. " (ר' עע (ארצי) 687/05 אלי גור נ' מכתשים - מפעלים כימיים בע"מ ) אנו סבורים כי הסעד המבוקש על ידי התובע כפיצוי בגין נכות נפשית אינו בסמכותנו, מה גם שהנזק הנפשי לו טוען אינו נובע בעיקרו מעילה חוזית אלא מתחושותיו הפנימיות של התובע בשל הליכי החקירה והפעולות שננקטו כדין כתוצאה מהן. 71. על פי חוות דעת המומחה מטעם התובע ומסיכומי הפגישות שנערכו בין התובע ובין הפסיכולוג במחלקה לבריאות הנפש עולה, כי עיקר הקושי של התובע ונכותו נובעת מכך שסבר כל העת כי נעשה עימו חוסר צדק שכן לטענתו לא עשה דבר ממה שמיוחס לו. עוד סבל התובע מכך שבעקבות החקירות שהתנהלו נגדו שונה יחס העובדים כלפיו בבית החולים והוא נדרש להמשיך לעבוד כאשר אין החלטה המזכה אותו או החלטה הקובעת כי הוא אשם ("עינוי דין"). מהראיות שבפנינו עולה כי מר בן משה פעל על פי כללי מנהל תקין עת העביר את עניינו של התובע לחקירה חיצונית וכבר קבענו כי אין מדובר בהתנכלות ממניעים אישיים. לפיכך, ואף אם כתוצאה מכך נגרם לתובע נזק נפשי שנתון היה לסמכותנו, אין הדבר באשמה של הנתבעת ולא קמה חובת פיצוי. 72. לנוכח כל האמור, דחיית מרבית טענותיו של התובע ביחס לפעולותיה של הנתבעת וקביעתנו בסעיף 68 לעיל, מוצאים אנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך כולל של 20,000 ₪. לסיכום 73. תביעותיו של התובע למעט התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש, נדחות. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כאמור בסך של 20,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 74. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, י"ב בחשוון תשע"ב, 9 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים. מ. פריימןש ו פ ט ת חנה לידורנציגת עובדים אבינע פדידהנציגת מעבידים התנכלות