הקצאת קרקעות לחניה

להלן פסק דין בנושא הקצאת קרקעות לחניה: פסק דין ההליך 1. מדובר בעתירה בעניין חניית משאיות ואוטובוסים בתחום העיר אשקלון, בה ביקשו העותרים לקבוע, כי הקרקע שנקבעה כקרקע מוסדרת לחניה על ידי המשיבה אינה מספיקה על מנת להכיל את כמות המשאיות והאוטובוסים המצויים באשקלון, וכי מקומות החניה האלטרנטיביים אינם עונים על צרכי העותרים. כמו כן ביקשו העותרים להורות למשיבה להקצות להם קרקע למגרש מוסדר, מגודר ומואר לחנית משאיות ואוטובוסים, שיהא בו כדי להכיל את כמות המשאיות והאוטובוסים של העותרים המבקשים לחנות בתחום העיר אשקלון. טענות העותרים בעתירה 2. לטענת העותרים, המשיבה הציבה בשנת 2006 תמרור בכניסה לעיר, המורה באופן גורף כי חניית משאיות ואוטובוסים ברחבי העיר אסורה, אלא בחניון מוסדר, וזאת ללא שינוי במצב מקומות החניה המוגבלים בעיר, כאשר החניון היחיד המוסדר לכך הינו צר מלהכיל את כל המשאיות והאוטובוסים שנהגיהם מבקשים להחנותם באשקלון, וחניה באזור התעשייה הדרומי והצפוני באשקלון היא בבחינת "פרצה קוראת לגנב" למשאיות ואוטובוסים בעלי ערך ללא שמירה. 3. לטענת העותרים, המשיבה פעלה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות בהחלטתה בעניין איסור החניה בתחומי העיר תוך פגיעה בקניינם של העותרים ובפרנסתם בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולחוק יסוד חופש העיסוק. כמו כן נטען, כי המשיבה פעלה בדרך של אפליה, לאור העובדה כי חניית אוטובוסים מתאפשרת בתחנה המרכזית הממוקמת בלב העיר ליד בתי מגורים ולאור אכיפה סלקטיבית של דו"חות חניה. טענות המשיבה בתגובה המקדמית לעתירה 4. לטענת המשיבה, עתירה קודמת בעניין הנדון (עת"מ 384/06) נמחקה לבקשת העותרים ואין כל שינוי נסיבות המצדיק את הגשתה מחדש. 5. המשיבה טענה שאין לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה, שכן הסמכות קבועה בסעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, ולפיה ידון בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה נגד החלטה של רשות בעניינים מסוימים, כאשר העותרים אינם מציינים מהי ההחלטה שבגינה הוגשה העתירה. 6. לטענת המשיבה יש לדחות את העתירה מהטעם של שיהוי בהגשתה, שכן חל איחור של למעלה משנה מהמועד בו ידעו נהגי המשאיות לראשונה על האיסור לחניית לילה של משאיות בשכונות מגורים. 7. לפי חוק העזר משנת 1998 נאסרה חניית לילה רק של רכב מסחרי השוקל מעל 10,000 ק"ג, דהיינו של משאיות בלבד, להבדיל מאוטובוסים, וזאת רק במקום שבו נאסרה חנייתו בתמרור. בניגוד לטענת העותרים, המשיבה לא הקצתה שטח לחניון מוסדר למשאיות, אלא החניון מופעל על ידי יזם פרטי שרכש את הזכויות בקרקע מגוף פרטי אחר, שרכש את המקרקעין ממינהל מקרקעי ישראל בדרך של מכרז, ואף העותרים רשאים ליזום הקמת עסק של חניון רכב כבד במקרקעין שהם ירכשו את הזכויות בהם. 8. כמו כן טענה המשיבה לאי מיצוי הליכים, בכך שהעותרים לא פנו למשיבה לצורך הקצאת מקרקעין לפי נוהל שפורסם על ידי שר הפנים. 9. המשיבה טענה שאין הצדקה בנסיבות העניין להתערבות בית המשפט, לאחר שהמשיבה שקלה את האינטרסים של כלל הציבור לעומת האינטרסים של בעלי המשאיות וקיבלה החלטה המאזנת בין האינטרסים. טענות העותרים בתגובתם לתגובה המקדמית מטעם המשיבה 10. לטענת העותרים, העתירה המנהלית הקודמת (עת"מ 384/06) נמחקה בהסכמת הצדדים כדי לצמצם את עילות העתירה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ואין בה מעשה בית דין. 11. העותרים טענו שפעולת המשיבה לאכוף את התקנה האוסרת על חניית משאיות בסמוך לשכונות מגורים בעיר נעשתה בהתאם להחלטה שקיבלה המשיבה, ומכאן נתונה הסמכות לבית משפט זה. 12. לעניין טענת השיהוי טענו העותרים, שעילת עתירתם התגבשה רק לאחר שהובררו העובדות כפי שהן ידועות היום, שאין מספיק מקום לכל הרכבים הכבדים בחניון שהוקצה להם, וכן מדובר במספר רב של עותרים שהתאגדו לצורך העתירה, דבר האורך זמן רב יותר. 13. לטענת העותרים קיימת הצדקה להתערבות בית המשפט, מאחר שהמשיבה פעלה בשרירות ובחוסר סבירות. טענות העותרים בסיכומיהם 14. העותרים הוסיפו וטענו, כי בדיון מיום 6.9.07 בעת"מ 384/06 אמר ב"כ המשיבה כי רשות התמרור הארצית התנתה את הצבת התמרור בכך שיימצא פתרון לחניית הרכבים הכבדים. המשיבה מצאה פתרון לטענתה, שהוצג לרשות התמרור הארצית שסמכה עליו ואישרה את הצבת התמרור, אלא שהפתרון שניתן על ידי המשיבה בצורת חנייה חלקית לרכבים כבדים בעיר אינו עונה על הבעיה. 15. לטענת העותרים, מהתצלום הפנוראמי שהגישו בתיק זה ניתן להבחין, כי החניון מלא עד אפס מקום וכי הוא מכיל לכל היותר 90 רכבים, כאשר לעתירה צורפו רשימות של למעלה מ-300 בעלי משאיות ואוטובוסים. 16. לאור זאת ביקשו העותרים, שהמשיבה תכריז על אזור פתוח מסוים באשקלון, שבו ניתן יהיה להחנות את הרכבים הכבדים ללא חשש מקבלת קנסות ודו"חות חניה, לפחות כסעד זמני עד למציאת פתרון הולם לכלל הרכבים. העותרים ביקשו, כי לכל בעלי הרכבים הכבדים יימצא פתרון אחיד, להבדיל מאפליה שבה לנהג אחד תהיה חניה מוארת הכוללת שמירה ולנהג אחר לא תהיה חניה כלל והוא יידרש להוציא את רכבו מחוץ לתחומי העיר ולהפקירו בחניה חשוכה. כמו כן ביקשו העותרים שבית המשפט יתן דעתו בעניין האכיפה הסלקטיבית הנעשית על ידי המשיבה, בכך שהמשיבה התנגדה לחניה זמנית בחניון אצטדיון הכדורגל באשקלון, כאשר בסמוך לחניון זה חונים עשרות אוטובוסים בתחנה המרכזית באשקלון. כמו כן נטען לאפליה לעומת נהגי משאיות הגרר, שהגיעו להסדר עם המשיבה, לפיו הם יכולים לחנות ברחבי העיר. טענות המשיבה בסיכומיה 17. המשיבה הוסיפה וטענה, כי העותרים העלו בסיכומיהם טענות חדשות שהן בבחינת שינוי חזית, המתבססות על מסקנות שהסיקו העותרים מדברי ב"כ המשיבה בדיון המקדמי בעתירה, שלפיהם אישור רשות התמרור להצבת התמרור האוסר על חניית לילה של משאיות ניתן לאחר פתיחת החניון הפרטי לחניית משאיות. העותרים טענו, שלו הייתה המשיבה מציגה בפני רשות התמרור המרכזית את התמונה כפי שהיא, לא היה ניתן אישור להצבת התמרור. המשיבה טענה כי מדובר בטענות חדשות שהועלו לראשונה בסיכומים, ללא כל בסיס בתצהיר וללא עיגון בראיות. 18. המשיבה טענה, כי לעותרת 3 אין מעמד בפני בית משפט זה, שכן היא לא הוכרזה כבעלת מעמד של "עותר ציבורי", המוסמך כדין להגיש עתירות מנהליות בשם קבוצת בעלי עניין. 19. באשר לעילת התובענה נטען, כי העותרים אינם מצביעים על החלטה אופרטיבית מסוימת שקיבלה המשיבה, שיש לה זמן, מקום ונסיבות מוגדרים, וכי לא ברור מקור החובה לטענת העותרים, כי באחריותה של המשיבה לדאוג למקומות חניה מסודרים ומוארים הכוללים שמירה על כלל הרכבים הכבדים. לטענת המשיבה, שירותי חניית רכב ושמירתו הם שירותים המסופקים על ידי גופים פרטיים-עסקיים בתשלום, ואין בסיס לטענת העותרים כי על המשיבה לספקם. 20. בנושא השיהוי נטען עוד, כי חוק עזר לאשקלון (העמדת רכב וחנייתו) (תיקון), התשנ"ח-1998 פורסם ביום 15.1.98. מנספחים ב' וג' לעתירה עולה, כי העותרים ידעו מזה זמן רב באמצעות פרסום בעיתונות על איסור חניית הלילה, ובחודש הראשון לאכיפת האיסור אף הודבקו על שמשות המשאיות "אזהרות" במקום דו"חות, ורק בחודש יולי 2006 הגישה המשיבה דו"חות חנייה. העתירה הנוכחית הוגשה רק ביום 19.4.07 והעתירה הקודמת הוגשה רק ביום 19.11.06, ונטען כי מחיקת העתירה הקודמת והגשתה מחדש ללא שינוי בנסיבות העצימה את השיהוי שבהגשת העתירה והפכה אותו לבלתי מוצדק. 21. באשר לעובדות הדגישה המשיבה, כי אין מדובר באיסור חנייה גורף ברחבי העיר, אלא במקומות שבהם הוגבלה החניה בתמרור, וכי מדובר על חניית לילה של רכב מסחרי השוקל מעל 10,000 ק"ג, ולא על אוטובוסים. 22. כמו כן נטען, כי אין בתצלום החד פעמי שהגישו העותרים כדי ללמד על תפוסה מלאה בחניון, ואף לא הוגש בנושא זה תצהיר, ולו של נהג אחד, וכן ניתן היה להשיג את הנתונים המדויקים בדבר מספר הרכבים החונים בחניון מדי לילה, מאחר שפרטי הרכבים נרשמים על ידי בעל החניון, לרבות שעת הכניסה והיציאה, דבר שלא נעשה. 23. בנוסף נטען, כי החניון נועד להכיל את מספר הרכבים המעוניינים לחנות בו ולשלם עבור כך, ואין מניעה שיקום חניון מתחרה לחניון הקיים, באופן שקיומו של ביקוש יביא את ההיצע. לאור האמור נטען, כי העותרים אינם מעוניינים להחנות את רכביהם בחניון שהוקם לצורך כך, והם מעדיפים להחנות את המשאיות בחינם ליד בתיהם, ומשכך מהותה האמיתית של העתירה היא להעדיף את נוחות נהגי המשאיות על פני נוחות כלל התושבים. בקשתם של העותרים שבית המשפט יעיין בהחלטת בית משפט השלום באשקלון בעניינם 24. לאחר הגשת סיכומי הצדדים ביקשו העותרים שאעיין בהחלטת בית משפט השלום באשקלון בתיק עמק 779/07 מיום 5.3.08 בעניינם, והפנו לאמור בהחלטה זו בעניין דו"חות החניה שבוטלו, בעניין הצבת תמרור איסור החניה ובעניין מספר מקומות החניה שהוקצו לרכבים הכבדים ומספר הרכבים הכבדים באשקלון. 25. המשיבה לא התנגדה לכך שאעיין בהחלטה האמורה כבכל פסק דין או החלטה אחרים וטענה כי אין מדובר בפסק דין חלוט, אלא בהחלטה שבכוונתה לערער עליה, שעניינה נושאי תעבורה ופרוצדורה של הצבת תמרורים, להבדיל מענייננו. המשיבה טענה כי ההחלטה האמורה תומכת דווקא בטענותיה, שכן באשר לטענה העיקרית בעתירה שבענייננו, כי החניון הקיים צר מלהכיל את כל הרכבים הכבדים, לא נקבע בהחלטה האמורה ממצא עובדתי וצוינה עמדת המשיבה, כי מבדיקה שערכה המשיבה נמצא כי החניון אינו מלא וכי אף נהג משאית לא קיבל דו"ח חניה בשל חוסר מקום בחניון הקיים. דיון 26. נראה לי שדין העתירה להידחות, כפי שיפורט להלן. 27. השאלה העומדת לדיון היא האם יש מקום להתערבות שיפוטית בפעולות שנעשו על ידי המשיבה בקשר לאיסור חניות לילה של כלי רכב כבדים באזורי מגורים באשקלון במקומות שהוצב בהם תמרור האוסר על כך. 28. נראה לי שאין מקום להתערב בנסיבות העניין באיזון האינטרסים שערכה המשיבה בין האינטרסים של כלל תושבי העיר, שנהגי רכבים כבדים לא יחנו את רכביהם באזורי מגורים ובכך יגרמו למטרד בחיי התושבים, לפגיעה באיכות החיים בשל רעש וזיהום אויר וכן לסכנה בטיחותית, לבין האינטרסים של נהגי אותם רכבים, שחניית רכביהם בחניון שיועד לכך ובתשלום, או במקומות אחרים שחניית רכביהם לא נאסרה בהם, גורמת להם אי נוחות ועלולה להכביד עליהם מבחינה כספית. 29. העותרים לא הצביעו, מחד גיסא, על מקור חובה חוקי, המטיל את החובה על המשיבה לדאוג לחניית רכביהם בכל מקום ברחבי העיר אשקלון או בחניון שיועד לכך תוך הטלת העלויות הכרוכות בשמירה על הרכבים ותחזוקת החניון על המשיבה, ומאידך גיסא לא הוכיחו באמצעות ראיות ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט המנהלי, כי החניון המיועד לכך אינו עונה על צרכיהם, דהיינו שהוא קטן מלהכיל את כלל הרכבים הכבדים שנהגיהם מעוניינים להחנותם שם. 30. באשר להעדר חובה חוקית, העותרים לא הפנו להוראה בחוק המטילה את החובה על המשיבה להסדיר את חניית כלי הרכב נשוא העניין במקום מסודר, מואר ותחת שמירה, דבר הכרוך בעלויות כספיות, אם בתשלום על חשבון נהגי הרכבים הנ"ל ואם בתשלום על חשבון המשיבה. 31. כמו כן, העותרים לא פנו בעתירה מתאימה לערכאה המוסמכת לכך נגד רשות התמרור המרכזית, שהינה לכאורה הגורם שאישר את הצבת התמרורים האוסרים על חניות כלי הרכב. 32. באשר לראיות ולרמת ההוכחה הנדרשת, נראה לי שהעותרים הציגו תמונה חלקית ונמנעו מלהביא את הראיות הדרושות להוכחת עילת התביעה, דהיינו שקיימת מצוקת מקום בחניון הקיים, המיועד לחניית רכביהם. בקשר לכך לא הוגשו תצהירים של נהגי המשאיות העותרים או בכלל, והוגשה תמונה של החניון הקיים, שאינה מלווה בתצהיר ובהסברים מתי בדיוק צולמה, מאיזו זווית וכיו"ב. בעניין זה, לא הוגשו רישומים המלמדים אילו כלי רכב נכנסו לחניון ומה הייתה שעת כניסתם ויציאתם, ולא הוגשו תמונות המשקפות את הנעשה בחניון בשעות שונות של היום ובמועדים שונים. 33. כמו כן, לא הוברר די הצורך מהי ההחלטה הספציפית של המשיבה שכנגדה הוגשה העתירה, באופן שיש בו כדי להקנות לבית המשפט לעניינים מנהליים את הסמכות לדון בעתירה לפי סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. 34. בנוסף, העותרים לא הוכיחו כי הייתה פניה קונקרטית למשיבה בעניין הקצאת מגרש לחניה או לרשות התמרור המרכזית בטענה שהמגרש שנקבע לחניה אינו עונה על הצרכים. 35. עם זאת נראה לי, שיתכן שקיימת מצוקה אמיתית של בעלי משאיות בנושא חניית רכביהם בלילה, ופתוחה הדרך בפני העותרים ואחרים המעוניינים בכך, לפנות לגורמים הרלוונטיים למציאת פתרון משביע רצון מבחינתם, ובין היתר למנהל מקרקעי ישראל, למשיבה ולרשות התמרור המרכזית למציאת פתרון נוסף, כפי שנמצא פתרון לעניין החניון הקיים, המופעל על ידי יזם פרטי, שרכש את הזכויות בקרקע מגוף פרטי, שרכש את המקרקעין ממנהל מקרקעי ישראל בדרך של מכרז. 36. היה ובירור ממצה מול הגופים הנוגעים לעניין לא ישא פרי, פתוחה הדרך בפני העותרים ו/או אחרים המעוניינים בכך, לפנות לבית המשפט המוסמך, תוך צירוף הצדדים הרלוונטיים, לאחר מיצוי ההליכים מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך הבאת ראיות מספקות להוכחת עילת תביעתם בפני בית המשפט. 37. למותר לציין, כי אין במחיקת העתירה המנהלית הקודמת שהוגשה מעשה בית דין, ואין בה כדי למנוע מהעותרים ואחרים כדי לפעול בעניין בעתיד. 38. כמו כן, אין מקום לקבל בשלב זה ובמסגרת הליך זה את טענת השיהוי שהעלתה המשיבה, משלא הובררה כראוי טענת העותרים, כי עילת עתירתם התגבשה רק לאחר שהובררו העובדות כפי שהן ידועות היום, שאין מספיק מקום לכל הרכבים הכבדים בחניון שהוקצה להם, וכי מדובר במספר רב של עותרים שהתאגדו לצורך העתירה, ומשלא הובאו ראיות גם בעניין זה. 39. כמו כן נראה לי שאין לקבל את טענות העותרים בעניין האכיפה הסלקטיבית הנעשית לטענתם על ידי המשיבה, בכך שהמשיבה התנגדה לחניה זמנית בחניון אצטדיון הכדורגל באשקלון, כאשר בסמוך לחניון זה חונים עשרות אוטובוסים בתחנה המרכזית באשקלון, וזאת משלא נשקלו חלופות אחרות קונקרטיות שהוצגו בפני בית משפט זה ובהעדר התייחסות עניינית של הצדדים לחניה כאמור. כמו כן יש לדחות את טענות העותרים בנושא האפליה לעומת נהגי משאיות הגרר, שהגיעו להסדר עם המשיבה, לפיו הם יכולים לחנות ברחבי העיר, משלא הובאו ראיות ביחס לכך, וכן את טענת האפליה לעומת נהגי האוטובוסים, שבקשר אליהם טענו העותרים, מחד גיסא, כי עתירתם עוסקת בחניית משאיות ואוטובוסים כאחד, בתחום העיר אשקלון, ומאידך גיסא טענו כי קיים הסדר מסוים לנהגי האוטובוסים המחנים את רכבם בתחנה המרכזית באשקלון. 40. באשר להסתמכות העותרים על החלטת בית משפט השלום באשקלון בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים בעניין עמק 779/07 מיום 5.3.08, נראה לי כי אין בהחלטה זו בגין עבירות בתחום חניית משאיות ואוטובוסים בעיר אשקלון במסגרת כתבי אישום ספציפיים, כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי כאמור לעיל. יצוין, כי בהחלטה נקבע, כי התמרורים הוצבו שלא כדין מהטעמים שפורטו בהחלטה, אולם בענייננו לא טענו העותרים לבטלות התמרורים, ולא הובררו העובדות שנדונו בהחלטה האמורה, כמו נושא ההתייעצות עם קצין משטרה ונושאים אחרים, ובשים לב לכך שלא הוגשה עתירה מתאימה נגד רשות התמרור המרכזית. בנסיבות אלה, בהעדר בירור מלא של העובדות הרלוונטיות ובהעדר ראיות כאמור, אינני מוצא מקום לדון במסגרת דיון זה בטענות הנוגעות למערכת היחסים שבין המשיבה לרשות התמרור המרכזית. 41. סוף דבר, העתירה נדחית. העותרים ישאו בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין של המשיבה בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.קרקעותמקרקעיןחניההקצאת קרקעות