להתחייבות שלטונית יכולה להיות רק נפקות מוגבלת, המתייחסת לתקופה נתונה; שהבטחה כזו לעולם איננה נתפסת כוויתור מצד הרשות על שימוש בסמכויותיה השלטוניות; ושלשום אזרח אין זכות קנויה בהמשך קיומה של מדיניות כלכלית המיטיבה עמו, ושהממשלה מחליטה לסטות ממנה. (בג"ץ 402/89 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד מג(2) 179, 182). רשות מינהלית רשאית לשנות את מדיניותה מפעם לפעם (סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981), ולא יישמע אדם בטענה ששם מבטחו בהסדר הקיים ושעל סמך זה קיבל על עצמו התחייבויות. אך ביטול כזה הוא צרת הרבים, ולזה, כנראה, כל אחד חייב להיות מוכן (בג"ץ 298/70 ה' ג' פולק בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד כה (2) 3, 8). בית המשפט העליון הבהיר כי רשות מנהלית רשאית לשנות את מדיניותה, כל עוד הדבר נעשה מעתה והלאה, וצפייתו של הפרט כי מדיניות אשר שרתה אותו בעבר, תמשיך ותשרת אותו אף בעתיד, אינה יוצרת לו זכות קנויה (רע"פ 3676/08 זנו נ' מדינת ישראל, מיום 27.7.09). אמנם כלל זה כפוף לחריג, באותם מקרים בהם הרשות המינהלית נתנה לאדם הבטחה שלטונית מחייבת (ראו לדוגמה בג"ץ 4383/91 שפקמן נ' עיריית הרצליה, פ"ד מו(1) 447, 454-455). אולם הוכחת קיומה של הבטחה שלטונית מחייבת אינה דבר של מה בכך. עצם החלתה של מדיניות מסוימת והתנהלות על פיה, אפילו במשך תקופה ממושכת, אינן עולות כדי הבטחה שלטונית מחייבת. בבג"ץ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל (1) 673, נקבעו מספר תנאים להשתכללותה של הבטחה שלטונית מחייבת: שנותן ההבטחה היה מוסמך לתתהּ; שההבטחה ניתנה על ידו בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי; ושהמבטיח הנו בעל יכולת למלא אחרי ההבטחה. בחינת התקיימותם של תנאים אלה צריכה להיעשות בזהירות ובדקדקנות. על ההבטחה השלטונית להיות מפורשת וברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא" (בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נח(1) 694, 706). לא במהרה תחויב הקופה הציבורית מכוח הבטחה מינהלית. הרשות, ובתי המשפט, אמונים על כספי הציבור ואין הם בעלים לעשות בהם כרצונם. על כך טעונה טענה להבטחה מינהלית בדיקה קפדנית (בג"ץ 3616/06 מנצור נ' משרד הפנים, מיום 22.3.09).הבטחה שלטונית