זכות עיון במסמכי אוניברסיטה

להלן פסק דין בנושא זכות עיון במסמכי אוניברסיטה: פסק דין 1. מונחת בפני תובענת התובע לצו עשה, לפיו יורה בית המשפט לנתבעת להעביר לידיו עותק מתיקו האישי המכיל מסמכים הקשורים להערכת חיבור שהגיש לצורך קבלת תואר "דוקטור", לרבות חליפת המכתבים עם השופטים וכן עותק מן הפרוטוקולים המלאים של שתי הוועדות אשר דנו בפנייתו לחזור ולדון בציון בגין עבודת הדוקטורט שהגיש. 2. במהלך ישיבת קדם משפט, אשר התקיימה בפני, הסכימו הצדדים כי השאלה היחידה העומדת במחלוקת היא שאלת זכותו של התובע לקבל לידיו עותק מן הפרוטוקולים של הוועדות אשר דנו בבקשותיו לחזור ולדון בעבודת הדוקטורט והציון המגיע בגין עבודה זו, דהיינו בפרוטוקול הוועדה לתלמידי מחקר, בראשות פרופ' פריאל, מיום 16.5.04 ופרוטוקול וועדת החריגים, בראשות פרופ' נוימן, מיום 28.7.04. התובע בתביעתו ביקש להצביע על סבירות גבוהה לפיה לא ניתן לו ציון "מעולה" לעבודת הדוקטורט בשל פגמים אשר נפלו אצל הנתבעת ועל כן ביקש לקבל לידיו עותק מן הפרוטוקולים האמורים. מנגד, טענה הנתבעת כי יש לדחות את תביעתו של התובע על הסף מאחר וזה לא הצביע על מקור לזכותו לעיין בפרוטוקולים של דיוני הוועדות השונות באוניברסיטה וכי מקום שהסעד האמיתי אליו מכוון התובע הינו תיקון ציון עבודת הדוקטורט, יש לדחות את תביעתו על הסף מאחר והערכה או ציון לעבודה אינו נושא לדיון בבית משפט. 3. בטרם אבחן את הסוגיה העומדת במחלוקת יש לסקור תחילה את המסכת העובדתית, לה טען התובע בכתב תביעתו ובסיכומי טענותיו, מסכת עובדתית בה לא כפרה הנתבעת. אין מחלוקת כי התובע הינו בעל תואר דוקטור לרפואה (M.D.) מאז שנת 1994. התובע התקבל ללימודיו, לקראת התואר דוקטור לפילוסופיה (Ph.D) בשנת 1994, במסגרת בית הספר על שם "קרייטמן" שבאוניברסיטת בן-גוריון, בבאר-שבע. במסגרת זו ערך התובע מחקר בנושא "השפעת לחץ גבוה על תפקוד הסינפסות בין קליפת המוח להיפוקמפוס". המנחה של התובע בעבודה זו היה פרופ' עמי גרוסמן. עם סיום המחקר הגיש התובע את חיבור הדוקטורט אשר הועבר לבדיקתם של שלושה שופטים. דוחות השופטים הוגשו לוועדה לתלמידי מחקר של הנתבעת ונמסרו לעיונו של המנחה. דוחות אלו, כמקובל בנתבעת, לא נמסרו לעיונו של התובע. - עד לכאן המוסכם. הוסיף וטען התובע, בכתב תביעתו, כי אחד מן השופטים של עבודתו כתב כי: "אין ספק כי המחקר ראוי להתקבל כעבודת דוקטורט ללא כל תיקונים, בציון מעולה". וכי השופט השני כתב, לטענת התובע, כי מדובר ב: " first class thesis". לטענת התובע, בנסיבות אלו סבר המנחה שלו, פרופ' גרוסמן, שהתובע ראוי לכך שהתואר דוקטור לפילוסופיה יוענק לו בציון מעולה. לפיכך ועל מנת להסיר ספק ביקש הוא מדיקן בית הספר קרייטמן דאז, פרופ' רונן, שיבקש הבהרה מן השופט השני באשר לציון שהעניק לעבודת התובע. תשובתו של פרופ' רונן לפרופ' גרוסמן, לטענת התובע, היתה שהשופט לא אישר שנתן המלצה שכזו. בכך באו דברים לסיומם וכפועל יוצא מכך קיבל התובע את התואר ד"ר לפילוסופיה של המדעים ללא ציון. אלא, שלטענת התובע, בחודש יולי 2003, בעודו מבצע עבודתו ב"מכון וויצמן" הבחין הוא באקראי בעבודת הגמר שלו המונחת על שולחנו של אחד התלמידים שם. כאשר ברר אצל אותו תלמיד פשר הימצאותה של עבודתו בידיו, השיב לו כי פרופ' סגל מסר לו את העבודה כעבודה לדוגמא. או אז, הסיק התובע כי פרופ' סגל הינו השופט השני, אשר העריך את עבודת הדוקטורט שלו, ולטענתו ברור מהיר הבהיר לו כי פרופ' סגל אכן המליץ על מתן הציון מעולה, אך איש לא פנה אליו בפועל כדי לקבל את אישורו להמלצה זו. כאשר גילה את הדברים פנה התובע אל פרופ' פריאל, דיקן בית הספר קרייטמן, מחליפו של פרופ' רונן, וביקש כי לתואר שקיבל ללא ציון יתווסף עתה בדיעבד, הציון מעולה. פרופ' פריאל העביר את הבקשה לוועדה לתלמידי מחקר אולם, הוועדה דחתה את הבקשה כשהיא מציינת במכתב הדחייה את הדברים הבאים: "הוועדה לתלמידי מחקר בישיבתה מיום 16.5.04 החליטה שאין מקום לשנות את החלטת הדיקן הקודם (פרופ' יגאל רונן) ולפיכך הוחלט לדחות את בקשתך להעניק לך את התואר 'ד"ר לפילוסופיה' בציון מעולה". התובע לא אמר נואש ופנה לוועדת חריגים שברשות סגן רקטור האוניברסיטה, פרופ' לילי נויימן וגולל גם בפניה את טענתו. תשובתה של וועדת החריגים היתה דומה. ביום 28.7.04 כתבה לתובע פרופ' נויימן את הדברים הבאים: "לאחר בירור מעמיק בעניינך, החליטה וועדת החריגים, בישיבתה מ-26.07.04, לדחות את בקשתך". התובע התקשה להשלים עם התשובות הנדונות ופנה לייעוץ משפטי. לטענתו, ביום 22.8.04 פנתה באת כוחו לנתבעת בדרישה לעיין בפרוטוקולים של שתי הוועדות, הוועדה לתלמידי מחקר וועדת החריגים, אותן וועדות אשר דחו את פניותיו של התובע. לטענתו, פנייתה זו נותרה ללא מענה. טוען התובע כי יש להסיק מן המסכת העובדתית הנדונה כי שניים מתוך שלושת השופטים, אשר בדקו את עבודת הדוקטורט אותה הגיש, סברו כי העבודה מזכה אותו בציון "מעולה", כי איש לא פנה לקבל הבהרות מהשופט השני, שהתגלה בדיעבד כפרופ' סגל, באם הערכתו מזכה את התובע בציון מעולה, כי המידע שניתן לפרופ' גרוסמן על ידי פרופ' רונן לא היה מדויק וכי שתי הוועדות שדחו את בקשתו ולא נימקו את החלטותיהן מעלות את החשש כי נפלו פגמים הראויים לבדיקה ולבחינה מחדש וכי פגמים אלו מלמדים על קיומה של הסתברות גבוהה לכך שבעקבות הבדיקה והבחינה האמורה, תתברר זכאותו של התובע לציון "מעולה" לחיבור הדוקטורט שהגיש. לפיכך, ולנוכח דברים אלו, דרש התובע בתביעתו לעיין בכל המסמכים הקשורים לדוחות הערכה שנכתבו על ידי השופטים אשר בדקו את חיבור הדוקטורט שהגיש וכן לעיין בפרוטוקולים של שתי הוועדות שדנו בעניינו אולם כאמור לעיל, מיקד את תביעתו לקבל לידיו את הפרוטוקולים של הוועדות אשר דנו בבקשותיו המאוחרות, הכול כמפורט לעיל. 4. מנגד טענה הנתבעת כי התובע לא הצביע על מקור לזכותו לעיין בפרוטוקולים של דיוני הוועדות השונות באוניברסיטה וכי בהעדר מקור לזכות לא קיימת כל חובה על האוניברסיטה להמציא לעיונו את אותם מסמכים. עוד טענה הנתבעת כי מקום שהסעד האמיתי אליו מכוון התובע הינו תיקון ציון שהוענק לעבודת הדוקטורט שלו ומקום שהערכה או ציון שניתנו לסטודנט, אינו בבחינת נושא לדיון בבית משפט, יש לדחות את תביעתו על הסף. עוד לחילופין טענה הנתבעת לגופו של עניין, כי הפרוטוקולים של הוועדות האקדמיות באוניברסיטה, הינם חסויים בשל היותם דיונים פנימיים ובשל עיסוקם בחוות דעת אקדמיות וכי יש להעדיף את האינטרס האקדמי והוא הותרת חיסיון על אותם מסמכים, באופן אשר יבטיח את עצמאות שיקול הדעת של הבוחנים. אשר לפן העובדתי, אשר נטען בכתב התביעה, ובפרט ככל שהדברים נוגעים לטענת התובע בדבר ההערכה אשר נתנה לעבודתו על ידי הבוחן השני, ציינה ב"כ הנתבעת כי פן עובדתי זה לא הוכח, מאחר והדיון בתיק זה הצטמצם להכרעה בשאלה העקרונית בדבר זכותו של התובע לעיין במסמכי הוועדות של הנתבעת והתובע ויתר על הוכחת העובדות להן טען. יחד עם זאת ולמען הזהירות, הסכימה הנתבעת להיצמד לעובדות שטען התובע בתביעתו והוסיפה כי על פי הפרקטיקה שנהגה בבית הספר ללימודי מחקר מתקדמים על שם קרייטמן, בעת בדיקת עבודתו של התובע, ציון מעולה הוענק רק למי שהציון הומלץ עבורו על ידי כל השופטים שבדקו את עבודתו, ולא היה די בהמלצתם של שניים. זאת ועוד טענה הנתבעת כי לוועדה לתלמידי מחקר מוענק שיקול הדעת באם להעניק ציון מעולה גם במקרה בו כל השופטים ממליצים על ציון מעולה וכי העובדה כי לימודיו של התובע לתואר דוקטורט נמשכו עשר שנים, למשל, יכולה להוות שיקול דעת מספיק להימנעות הוועדה לתלמידי מחקר ממתן ציון מעולה בתואר. לגופו של ההליך השיפוטי של עבודת המחקר ציינה הנתבעת כי, תוצאות השיפוט של שלושת השופטים, אשר בדקו את עבודתו של התובע היו כדלקמן: השופט האחד - המליץ על ציון מעולה לעבודת המחקר של התובע, מבלי שהוסיף נימוקים כנדרש וכאשר אין המלצתו עונה על ההנחיות של בית הספר. כן ציינה כי שופט זה נמנה על הסגל האקדמי של בית הספר וכאשר מדובר בשופט "פנימי" ניתן משקל נמוך להמלצתו. השופט השני - אליו פנה התובע, לא המליץ על ציון "מעולה" וכי אם היה מוצא לנכון לעשות כן היה כותב את הדברים מפורשות וכן מוסר את נימוקיו- דבר אשר לא נעשה גם לא בדיעבד. השופט השלישי- העריך את עבודת המחקר באופן בינוני לכל היותר ודרש תיקונים רבים. 5. אין חולק בין הצדדים כי חוק חופש המידע התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק חופש המידע") אינו חל על הנתבעת, מאחר ומעמדה אינו עונה על הגדרת "רשות ציבורית" כאמור בסעיף 2(8) ולחילופין 2(10) לחוק חופש המידע. לפיכך אין חוק זה יכול לשמש כמקור לחובה למסירת מידע לתובע. (ראה לענין זה עע"מ 7151/04 הטכניון- מכון טכנולוגי לישראל נ' ליאור דץ, דינים עליון, כרך עא, 726.) מכאן, שהסתמכותו של התובע על פסק הדין בענין עע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה ואח' נ' עיתון הארץ ואח', דינים עליון, כרך עו, 85, אינה רלבנטית לענייננו זה מאחר ודובר שם בנסיבות אשר נדונו במועצה להשכלה גבוהה, שהינו גוף שעליו חלות הוראות חוק חופש המידע ועל כן ומכוח הוראות חוק חופש המידע חוייב הוא במסירת הפרוטוקולים של דיוניו. 6. תביעתו אפוא של התובע לקבל לידיו מסמכים - בהנחה כי האוניברסיטה אינה "רשות ציבורית" כמשמעה בחוק חופש המידע, או השאלה האם חייבת האוניברסיטה בחובת גילוי פרוטוקולים של דיוני וועדות אשר דנו בהערכה או ציון לתובע, בנסיבות המקרה הנדון, צריך שתבחן מנקודת המבט של דיני החוזים שהרי אין חולק כי מדובר במי שהיה תלמיד באוניברסיטה הנתבעת, כשהיחסים החוזיים בין השניים מושתתים, בין היתר, על תקנון הלימודים. בחינת תביעתו זו של התובע, על הרקע העובדתי שנפרס בפני, מלמדת כי זו איננה תביעה בחלל ריק כי אם בבחינת דרישה לקבלת סעד, אשר יקדם את תביעתו לתיקון ציון חיבור הדוקטורט, אותו הגיש. והתובע ברוב הגינותו מודה בכך, בסעיף 23 לכתב תביעתו, שם נאמר: "הפגמים הללו מלמדים על קיומה של הסתברות גבוהה לכך שבעקבות הבדיקה והבחינה תתברר זכאותו של התובע לציון האמור". התובע לא ביסס את תביעתו לקבלת המידע לידיו על כל מקור חובה עצמאי אחר ולפיכך יש לבחון את תביעתו על רקע דברים אלו. 7. השאלה העומדת לדיון אם כן הנה, האם זכאי התובע לקבל לרשותו את הפרוטוקולים של דיוני הוועדות אשר דנו בבקשתו לשקול בשנית את זכאותו לקבלת תואר דוקטור לפילוסופיה בציון מעולה אקדים ואומר כי סבורה אני כי התשתית העובדתית המוסכמת, כפי שניתן ללמוד עליה מכתבי הטענות ומסיכומי הצדדים, אין בה כדי להקים או לבסס את הזכות הלכאורית של התובע לקבל לידיו עותק מדוחות הוועדות ובהתאמה אין בה כדי לבסס את חובת הגילוי של הנתבעת, שמקורה בחיוב החוזי. חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 מצא לנכון להסדיר מפורשות מערך חוזי להענקת ציון או תואר ובסעיף 33 לחוק קבע המחוקק כי : "חוזה שלפיו ינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית המשפט." הבהיר כב' השופט ברק את דבר ההוראה וקבע בע"א 838/87 רחל שני נ' אוניברסיטת תל אביב, פ"ד מב(2), 380 כי : "כל שבא סעיף 33 ל ( ) חוק החוזים (חלק כללי) 33, תשל"ג1973- לקבוע הוא שבית המשפט לא יתערב בשיקול דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר ופרס. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול דעת מקצועי, כמו במקרה שלפנינו, שבו השאלה הרלבנטית היא מיהו האורגן המוסמך באוניברסיטה לקבלתן של החלטות אלו או אחרות. אכן, סעיף 33 ל חוק החוזים (חלק כללי) 33 אינו אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המינהלי, כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעת מקצועי, ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשיקול דעת שלו. אין בהוראה זו כדי לאפשר לאורגנים אוניברסיטאיים לפעול ללא סמכות, ואין בהוראה כדי לאפשר שרירות הפלייה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול הדעת של רשות מקצועית מחליטה." יוצא מכך כי בית המשפט לא יקיים דיון בשאלות אשר יש בהן כדי לבחון את נכונות החלטת הנתבעת בדבר הערכה או הציון אשר ניתן או לא ניתן. כל שיכול בית המשפט לעשות הוא לבחון אם נפל פגם אצל הנתבעת בהפעלת שיקול דעתה, או שמא נהגה עם התובע בשרירות לב או מתוך שיקולים זרים. התובע טען כי מקום ששניים מתוך שלושת השופטים של חיבור הדוקטורט שלו נתנו לו, לפי מיטב ידיעתו ציון מעולה ומקום שלא קיבל ציון זה, קיימת סבירות ברמה גבוהה כי נפלו פגמים אצל הנתבעת או כי זו נהגה כלפיו בשרירות לב, באופן המצדיק ומחייב התערבות של בית משפט. אלא, שטענה זו לא הוכחה ובוססה עובדתית באופן אשר יצדיק את התערבות בית המשפט. התובע הביא את טענותיו בפני שתי הוועדות של הנתבעת וכל אחת בפני עצמה, לאחר שחזרה ובחנה את הטענות, דחתה אותן. תשובותיהם הקצרות של חברי הוועדה זכו להבהרה מפורטת הן במהלך הדיונים בפני והן בסיכומי הנתבעת, כמפורט לעיל, באופן המלמד כי קבלת ההחלטה מבוססת על שיקולים מקצועיים רבי פנים, ולא רק על הערכות השופטים, שיקולים אותם חזרה ובחנה הנתבעת במסגרת התכנסות הוועדות אשר חזרו ודנו בעניינו של התובע. כאמור לא הוכח על פניו כי קבלת ההחלטה בעניינו של התובע היתה נגועה בשרירות לב או כי נפלו בה פגמים מהותיים המחייבים את התערבותו של בית המשפט, והכול מבלי להכריע בטענת ההגנה של הנתבעת בדבר עצם החיסיון על הפרוטוקולים של דיוני הוועדה, חיסיון לו טענה הנתבעת. יוצא איפה כי התובע בתביעתו זו, לעיין בפרוטוקולים של הוועדות, משמע לעיין בהערכות השופטים ובדיונים אשר נסובו סביב הערכות השופטים, מבלי שהוכיח כל זכות לחשיפתם, מבקש להכין את תביעתו העתידית לתיקון ציון עבודת הדוקטורט שלו. ומאחר ואין ההערכה או ההכרעה לפי חוזה לימודים או ציונים זה יכולה להיות נושא לדיון בפני בית המשפט, הופכת תובענה זו לדיון אקדמי לו לא יידרש בית המשפט. הסתמכותו של התובע על ההלכה, אשר נקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בענין ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר אילן נ' ד"ר קיסר וד"ר שטרן, דינים ארצי, כרך לג(52) 54, אינה נוגעת לענייננו זה. שם דובר בחשיפת פרוטוקולים של וועדת המינויים שדנה בפיטוריהם של המשיבים שם, מרצים באוניברסיטה כשהשאלה היחידה אשר עמדה על הפרק הינה זכותה של הועדה להסתיר מפני העובד פרוטוקולים של ועדה פנימית אשר דנה בהמשך העסקתו. אין הדבר דומה לנסיבות בפני כאשר מדובר בזכותו של תלמיד לקבל לידיו פרוטוקולים של וועדות אשר דנו בהערכת עבודתו, כאשר אין מדובר בנושא היכול לעמוד בביקורת שיפוטית. יתכן וניתן היה להגיע לתוצאה שונה אילו היה מוכח בפני כי הנתבעת בהפעלת שיקול דעתה נהגה בשרירות לב עם התובע או כי נפלו בהחלטתה פגמים המחייבים התערבות וחשיפת הפרוטוקולים הנדונים, דבר אשר כאמור לא הוכח. בשולי הדברים אוסיף ואציין כי ככלל יש להעדיף את אינטרס הגילוי על פני החיסיון. יחד עם זאת, כאשר מדובר בפרוטוקולים של דיוני הוועדות הדנות בציונים והערכות הניתנים לסטודנטים, ניתן לקבל את עמדת האוניברסיטה המבקשת את חיסוי הדיונים וזאת כדי להבטיח דיון מקיף מעמיק ופתוח בעבודת הסטודנט. יחד עם זאת, רצוי כי תמצית הערכתו של כל אחד מן השופטים תובא לידיעת הסטודנט, ללא ציון שמו של הבוחן השופט, כפי שבפועל נהוג לעשות כיום. לאור האמור לעיל ובהעדר בסיס משפטי אחר להוכחת זכותו של התובע לקבל לידיו עותק מפרוטוקולים של דוחות הוועדות, לא מצאתי לנכון להיעתר לתביעתו ודין תביעתו להדחות. התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכן יוסיף וישא בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך של 4,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.השכלה גבוההעיון במסמכיםמסמכיםזכות העיוןאוניברסיטה