להלן פסק דין בנושא חיוב תושבים על סלילת מדרכות: פסק דין 1. המבקשים הינם דיירים ותושבים ברחובות דרך נילי, רח' השיטה, רח' התמר ורח' החרצית בבנימינה. המשיבה היא המועצה המקומית בנימינה. המשיבה שיגרה למבקשים הודעות בהן הודע להם כי בדעת המשיבה לחייבם בגין סלילת כביש ומדרכות, הכל בהתאם לחוק עזר בנימינה (סלילת רחובות), תשי"א - 1950 (על תיקוניו). המבקשים סבורים היו כי הודעות אלו פסולות ונגועות בפגמים לרוב. משום כך הגישו המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי בגדרו יוצהר כי אין הם חייבים בתשלום אגרת סלילת הכבישים שנכפתה עליהם על ידי המשיבה בהודעתה הנ"ל. המרצת הפתיחה נתמכה בתצהיריהם של מר גלאם אליהו ומר שי סלינס, מקרב המבקשים. המשיבה התגוננה בפני המרצת הפתיחה והגישה תצהיר תשובה של מר זוהר כהן, הגזבר שלה. 2. בהמשך הגישה המשיבה, היא התובעת, 17 תובענות בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים, שהם מרבית המבקשים. בגדר כל אחת מן התובענות עתרה התובעת לחייב כל אחד מהנתבעים בחיוב הנדרש הימנו מכוח חוק העזר הנ"ל. כל הנתבעים הגישו בקשות רשות להתגונן. כל הבקשות נדונו במאוחד בפני כב' הרשם ורבנר. בדיון בפני כב' הרשם ורבנר נמשך תצהירו של מר גלאם ומר סלינס נחקר על תצהירו, אף הוגשו בפני כב' הרשם סיכומי טענות. כב' הרשם החליט שלא להעניק לנתבעים רשות להתגונן באופן שהתובעת נטלה פסקי דין כנגד נתבעים אלו. 3. פסק דינו של כב' הרשם ורבנר הותקף בערעור בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. הערעור התקבל במובן זה שסוכם שאם כל אחד מהנתבעים בנפרד, ישלם לתובעת 75% מהחוב, כנגד קבלת ערבות בנקאית, תינתן לו רשות להתגונן ועניינו יישמע במלואו בבית המשפט. עוד סוכם כי ההוצאות לכלל המערערים יועמדו על סך 7,000 ₪ + מע"מ למועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 26/3/02, ואלה ישולמו על פי התוצאות בהליך העיקרי. כל הנתבעים ניצלו זכותם ושילמו 75% מסכום החיוב באופן שהם זכאים ליומם, כמבואר וכמפורט. אחר הדברים הללו הסכימו ב"כ הצדדים כי המרצת הפתיחה האמורה כנגד המשיבה-התובעת תידון במאוחד עם התובענות של התובעת-המשיבה כנגד הנתבעים-המבקשים. עוד הוגשו תובענות מתוקנות כנגד הנתבעים ב-ת.א. 3418/98 ו- 3424/98, וסוכם כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. 4. מסתבר כי המבקשים לא הגישו סיכומי טענותיהם, והמשיבה הגישה סיכומיה חרף זאת. לנוכח זאת הוריתי למשיבים להגיש סיכום טענותיהם. הוריתי כי על מנת לשמור על יתרונה הדיוני של המשיבה הנני מורה לה להגיש סיכום טענות משלים. ציינתי כי בגדר פסק דיני אשקול חיוב המבקשים בהוצאות משפט, לנוכח התמשכות הדיונים והטרדה המיותרת שהוסבה למשיבה. 5. אקדים ואציין כי אין מחלוקת חישובית בין בעלי הדין לעניין החיוב העדכני הרובץ על הנתבעים, ככל שטענותיהם בהמרצת הפתיחה תידחינה. חישוב עדכני זה, הלוקח בחשבון את התשלום ששולם על חשבון המגיע בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצוי בסעיף 54 לסיכום טענות המשיבה ולא זכה לכל הסתייגות מכחישה. הנה כי כן, עומדות לדיון טענותיהם המהותיות של המבקשים בהמרצת הפתיחה. ברי שככל שהמרצת הפתיחה תיענה בחיוב, הפועל היוצא יהא דחיית התובענות הכספיות כנגד המבקשים. ככל שהמרצת הפתיחה תידחה, ייגזר חיוב הנתבעים בתובענות הכספיות, בהתאם לכתבי התביעה ולסכומים הנקובים בסעיף 54 לסיכום טענות ב"כ המשיבה כאמור. 6. בסיכום טענות המבקשים הם ראו, תוך הרחבת חזית והגנבת ראיות, לטעון שורה של טענות, אף לצרף שורה של מסמכים ותצהיר נוסף, בדרך נפסדת וללא נטילת רשות. בדעתי להתעלם, איפוא, מכל אלו. בדעתי להידרש, כמוסכם על ב"כ הצדדים, רק על "החומר שבתיק", כעולה מסעיף 3 להחלטתי מיום 4/4/04, דהיינו אותו "חומר שבתיק" שהיה מצוי בו עובר למתן החלטתי הנ"ל. 7. מן המסמכים המצויים לנגד עיניי נלמדות העובדות הבאות: ביום 23/3/95 החליטה מליאת המועצה המקומית של המשיבה "לסלול את דרך נילי והתקנת מדרכות". עוד סוכם כי "חלופה שניה לסלול את רח' הכרמל מעבר לגדר". ביום 25/7/96 שיגרה המשיבה שורה של חשבונות סופיים למבקשים בגין סלילת כביש ומדרכות בארבעת הרחובות האמורים. קדמה לכך שורת הודעות מיום 4/1/96 בה הודע לתושבים על החלטת המועצה המקומית לסלילת כביש שנתקבלה ביום 31/12/95 ושהתריעה על הודעות חיוב צפויות. עיון בפרוטוקול המועצה המקומית מיום 31/12/95 מעלה כי "הוחלט לאשר סלילת שני רחובות והתקנת מדרכות והן: רח' השיטה, רח' התמר וגמר הסלילה ברח' החרצית". 8. ככל שעסקינן ביישומן של החלטות אלו הוברר לי כי המשיבה יצאה במכרז ביום 30/7/95 שהוגדר כ"עבודות סלילת כביש מדרכות ותאורת רחובות ברח' נילי...". ביום 2/8/95 התכנסה ועדת המכרזים. בפני הוועדה הוצגה הצעה אחת בלבד, של חברת "ציוני דרך" סלילת חדרה בע"מ (להלן-"ציוני דרך"). אף כותרת הישיבה דנה ב"סלילת רחוב נילי". הוועדה החליטה כי על אף שיש בפניה הצעה יחידה הרי היא ממליצה בפני ראש המועצה לקבלה, משום היותה "זולה מאומדן המהנדס ובהתחשב בתנאי התשלום המיוחדים הנכללים במכרז ובחוזה התשלום הינה זולה אף יותר" וכן "בהתאם לחוות דעת המהנדס והמלצתו, יש להמליץ לקבל את ההצעה בהתאם לכושרו ומיומנותו של הקבלן המציע". 9. על יסוד תשתית עובדתית ראשונית זו אדון עתה בטענות המבקשים שבהמרצת הפתיחה ובסיכום הטענות, ככל שהטענות האמורות אינן חורגות מהמסגרת הדיונית הנאותה, כפי שביארתי לעיל. 10. פרוייקט הסלילה הנ"ל, כאמור, היה באשר לרחובות נילי, השיטה, התמר והחרצית. אף המבקשים הם דיירים המתגוררים ברחובות הנ"ל ומן החומר שבפניי אני למד כי רחובות אלו הם בבחינה שכונה חדשה שנבנתה באורח עצמי. הרחוב המרכזי בשכונה הוא רח' נילי ויתר הרחובות שלא היו סלולים, מסתעפים ממנו. הסוגיה הראשונה הצריכה לפנים היא לעניינם של רח' השיטה, התמר והחרצית. נזכור ונשמור כי החלטת המועצה הראשונית נסבה לעניין רח' נילי. כך אף הוגדר המכרז וכך הוכתרה אף ישיבת ועדת המכרזים. גם ההסכם שנכרת עם חברת "ציוני דרך" הוא מיום 2/8/95. רק ביום 31/12/95 החליטה המועצה המקומית על סלילת רחובות השיטה, התמר והחרצית. לשיטת המבקשים, איפוא, לא ניתן לחייב בגין סלילת רחובות אלו ולמירב ננקטו הליכים נאותים אך לעניין סלילת רחוב נילי. בחנתי הטענה האמורה ובדעתי לדחותה. מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיבה כי על פי תקנות העיריות (מכרזים) התשמ"ח - 1987 (שחלות אף על מועצות מקומיות), הרי חוזים שבאים להגדיל הוצאות מפרטי חוזה קיים, ככל שלא עולים על 50%, אינם טעונים מכרז נוסף. אף בית המשפט העליון נתן דעתו לעניין זה בבג"ץ 722/83 וימאזור בע"מ נ' עיריית חיפה ואח', פ"ד לח(2) 41, כאשר נקבע כי ההסדר האמור הינו מבורך שהרי זול יותר, לעתים קרובות, אם נזקקים למי שכבר נמצא בשטח וכבר מבצע בו עבודות מאותו סוג. על הזיקה בין רח' נילי לבין הרחובות האחרים אני למד ממכלול הנסיבות, ובעיקר לנוכח העובדה שבמסכת שבפניי מאוגדים בחבילה אחת, ותחת ייצוג משותף, תושבים המתגוררים הן ברח' נילי והן בשלושת הרחובות האחרים. מכל אלו נלמד שאכן עסקינן בפרוייקט אחד מאותו סוג ובגדר שיקול דעתה הסביר של המשיבה איני מוצא כל דופי בכך ש"ציוני דרך" זכתה בהרחבת עבודותיה בגין הרחבות הנותרים, כאשר אין טענה שהיקף העבודות עלה מעבר למגבלה המפורטת בתקנות המכרזים. הנני דוחה, איפוא, טענת המבקשים על פיה המשיבה פעלה בפועל בסלילת הכבישים נשוא הפרוייקט זמן רב לפני הישיבה מיום 31/12/95. כך לנוכח קביעתי שההחלטה האמורה נסבה רק לגבי המשכו של הפרוייקט, בעקבות ההחלטה על סלילה ברחוב נילי. 11. המרצת הפתיחה נתמכת, כאמור, בתצהירו של מר גלאם אליהו ובתצהירו של מר שי סלינס. מר סלינס נחקר על אותו תצהיר בפני כב' הרשם ורבנר. מחקירתו בפני כב' הרשם עולה כי התצהיר שלו הוא פועל יוצא של שיחות טלפוניות, שמועות ורכילויות. לא בכדי, איפוא, לא הוענקה רשות להתגונן בתביעות האמורות. לא בכדי הותנתה בהמשך מתן הרשות להתגונן בתשלום 75% מהחוב. במצב דברים זה ניתנה הזדמנות בלתי חוזרת למבקשים לעבות ראיותיהם ולהגישן כדין ובמועד. עיון בתיק מעלה כי המבקשים הזדרזו להסכים להצעת בית המשפט לגמר התיק על יסוד החומר שבו והגשת סיכומי טענות. רק בגדר סיכום טענותיהם הם התיימרו, כאמור, לנסות להוכיח את אשר החמיצו בדרך הדיונית הרגילה. 12. וכך, אין בפניי כל ראיה להנחת דעתי על פיה המשיבה קיבלה השתתפות ותקציבים יעודיים של משרדי ממשלה בפיתוח ובסלילת הכבישים ואין בפניי שמץ ראיה כי המשיבה קיבלה היטלי בניה מאת הקבלנים שבנו את השכונה בה גרים המבקשים, כטענתם. 13. המבקשים תקפו את נאותות החלטת המשיבה כאשר קיבלה ועדת המכרזים את הצעת "ציוני דרך" כהצעה יחידה. לא מקובלת עליי טענה זו של המבקשים. ועדת המכרזים הייתה מודעת לכך שעסקינן בהצעה יחידה. משום כך היא פירטה את שיקוליה על שום מה יש להסתפק בהצעה יחידה זו. המבקשים טוענים, כך לפחות משתמע במובלע מטענתם, כי הפרוייקט נעשה בדרך בזבזנית. אין בדעתי לקבוע מסמרות בעניין זה, שהרי הוא אינו מעלה ואינו מוריד ככל שעסקינן בחובה הסטטוטורית לשלם "דמי השתתפות" מכוח חוק העזר הנ"ל. לעניין זה שומה על בית המשפט להשתכנע, כמבואר על ידי כב' השופט אנגלרד ב-ע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובנייה בע"מ, תק-על 2002(3), 150, כי עסקינן "בהוצאות מוחשיות שהוצאו על ידי העירייה" (סעיף 15). משמע: אם הרשות המקומית הוציאה, בפועל, "הוצאות מוחשיות" בגין פרוייקט סלילה כאמור, החיוב בגין "דמי השתתפות" אלו הוא חוקי וכשר, גם אם ניתן היה בדרך פחות בזבזנית להוציא "הוצאות מוחשיות" זולות יותר. ככל שיש ממש בטענת המבקשים עניין הוא לשיח הפוליטי ולביקורת הציבורית באשר להתנהלותה הבזבזנית הנטענת של הרשות המקומית. ככל שעסקינן בבית המשפט שומה עליו להקפיד שאכן עסקינן בהוצאות שהוציאה הרשות בפועל, על מנת לא להעשירה מעבר להוצאות האמורות. שוכנעתי כי זה המצב בנדוננו. מסיבה זו אף אין בדעתי להידרש להשגת המבקשים באשר לעלות הפיקוח הבזבזנית הנטענת של הפרוייקט הגם שנהיר לי, למקרא החומר שבפניי, כי הוסכם על עלות פיקוח בשיעור 2.5% בלבד, שכוללים אף את שכרו את אחד, כחלון, בתוך עלות פיקוח זו. 14. עוד טוענים המבקשים כי לא ניתן היה, בגדר החיוב האמור, לחייב אותם בגין עמודי תאורה. טענה זו חסרת-שחר היא. עיון בחוק העזר מעלה כי כאשר הוא דן בעבודות "סלילת רחוב", הרי הן כוללות אף "סילוק עמודי חשמל... הקמתם מחדש..." (סעיף 1). 15. כללם של דברים: לא מצאתי ממש בהשגות המבקשים הצריכות לפנים, בגדר המרצת הפתיחה שלהם, ומכל מקום לא הובאו בפניי ראיות שיכולות היו להוליכני לשקול חלק מן הטענות האמורות, ככל שהייתי משתכנע, למשל, כי ההוצאות שנדרשו מן המבקשים לא הוצאו בפועל בגין הפרוייקט האמור. הפועל היוצא מכל אלו מוליכני לדחיית המרצת הפתיחה ולחיוב הנתבעים בתובענות הכספיות שכנגדם, כפי שיפורט להלן. 16. לפיכך, הנני דוחה את המרצת הפתיחה בתיק ה"פ 1046/98 ומחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 17. ככל שעסקינן בתובענות הכספיות שבפניי, ובהתאם לנתונים שבסעיף 54 לסיכום טענות ב"כ המשיבה, הנני מחייב את הנתבעים כדלקמן: א. את מר אסולין שמעון (הנתבע ב-ת.א. 3406/98) איני מחייב בכל חיוב לנוכח העובדה שהחוב שולם. ב. את מר בר נתן מרדכי (הנתבע ב-ת.א. 3408/98) בסך 11,386.90 ₪. ג. את מר רוסקוב אברהם (הנתבע ב-ת.א. 3409/98) בסך 12,814 ₪. ד. את מר בן ברוך שלמה (הנתבע ב-ת.א. 3410/98) בסך 58,503 ₪. ה. את מר אפשטיין גדעון (הנתבע ב-ת.א. 3411/98) בסך 7,580 ₪. ו. את מר סלינס שי (הנתבע ב-ת.א. 3412/98) בסך 25,952 ₪. ז. את מר רול ארז (הנתבע ב- ת.א. 3413/98) איני מחייב כלל, בהעדר נתונים בסיכומי הטענות כאמור. ח. את מר אקנוניה אהרון (הנתבע ב- ת.א. 3414/98) בסך 12,814.30 ₪. ט. את מר פלדמן שי (הנתבע ב-ת.א. 3415/98) בסך 18,067.60 ₪. י. את מר דורון יחיאל (הנתבע ב- ת.א. 3416/98) בסך 21,427 ₪. יא. את מר מירב אופיר (הנתבע ב-ת.א. 3417/98) איני מחייב בכל חיוב לנוכח העדר נתונים חרף האמור בשולי סיכומי הטענות. יב. את מר גלאם אליהו (הנתבע ב-ת.א 3418/98) בסך 57,913.50 ₪. יג. את מר מונרוב אמיר (הנתבע ב-ת.א. 3420/98) בסך 14,058.45 ₪. יד. את מר מרקוס עקיבא (הנתבע ב-ת.א. 3421/98) איני מחייב בדבר לנוכח העדר נתונים חרף האמור בשולי סיכומי הטענות. טו. את מר בן עמוס מרדכי (הנתבע ב-ת.א. 3422/98) בסך 50,519 ₪. טז. את מר בן שמואל שמעון (הנתבע ב-ת.א. 3423/98) איני מחייב בכל חיוב לנוכח העובדה שהחוב שולם. יז. את מר גנון אברהם (הנתבע ב-ת.א. 3424/98) בסך 52,253.50 ₪. 18. הנני מורה כי החיובים האמורים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 5/9/04 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ועוד הנני מורה כי כל הנתבעים, לרבות אלו שלא חוייבו, ישלמו אגרת תביעה ששולמה. כל אחד מן הנתבעים שחוייבו ישלם שכ"ט עו"ד בשיעור 10% מסכום חיובו בצירוף מע"מ. כל הנתבעים שחוייבו יוסיפו וישלמו, באופן יחסי לחיובם כאן, הוצאות המשפט שהושתו עליהם בגדר פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה על פסק דינו של כב' הרשם ורבנר. היטל סלילהאגרות והיטלי פיתוח