להבדיל מהגדרת שטחו של בניין בחוק העזר בדבר אספקת מים, המפנה בעניין זה לתקנות התכנון הבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) שמכוחן נגרע שטחה של קומת העמודים המפולשת משטחו של הבניין, קובע חוק העזר בדבר ביוב, במפורש, כי שטחו של בניין הוא סך השטחים של כל הקומות שבו, ובהגדרת "שטח קומה" יש הפניה לתוספת השלישית. וכאן המקום להדגיש כי ההגדרות שבתוספת השלישית נועדו לעסוק בחיוב באגרות בנייה מכוח חוק התכנון והבניה, ואין להן כשלעצמן כל קשר סטטוטורי או ענייני אחר עם אגרות והיטלי פיתוח. מכאן, שההגדרות בתקנות התכנון והבניה יכולות לשמש כלי עזר פרשני על דרך ההיקש רק מקום שבו לא קיימת הגדרה למונח "שטח בנין" בחוק העזר הרלוונטי או שההגדרה "מעורפלת", ולהפך, מקום שבו קיימת הגדרה ברורה של "שטח בנין" בחוק העזר, לעולם היא תגבר על ההגדרה המקבילה בתוספת השלישית של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות). מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם עקרונות ההיטל הכלולים בסעיף 18 לחוק הביוב. מגמת המחוקק הייתה להרחיב את גדרו של השטח החייב בהיטל ביוב, כך שהוא יכלול לא רק את השטח או את הנפח הבנוי למעשה בכל קומותיו של הבניין, אלא אף את הניתן לבנייה בנכס לפי תכנית בניין עיר להלן החלטה בנושא חישובהיטל ביוב לפי שטח: החלטה 1. בתיק זה הובאו בפנינו, בהסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, שתי שאלות בלבד. האחת, האם יש לפטור או לזכות את העוררת בגין עבודות ו/או תשלום בגין עבודות הביוב בנכס שבוצעו לטענתה בשנת 1983 או בסמוך לאחר מכן. השנייה, מה הוא שטח הבניין לפיו יש לחייב את העוררת לפי הגדרת החוק. על פי אותה הסכמה דיונית לעיל גם לא נשמעו הוכחות בתיק והצדדים הסתפקו בהגשת סיכומים. ההליך ותאור העובדות 2. ביום 22.3.06 הגישה העוררת, באמצעות עורך דינה, ערר על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962 כנגד דרישה של מחלקת הגביה מיום 4.12.05, שהומצאה, על פי הרשום בכתב הערר, בינואר 2006. העוררת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערר אולם המשיבה בתגובתה התנגדה להארכה ואף טענה כי דרישת התשלום נשלחה לעוררת עוד בדצמבר 2005 ולפיכך לוקה הערר באיחור. בסופו של יום חזרה בה המשיבה מטענת האיחור במסגרת הסדר דיוני מיום 20.9.06 ובמסגרתו נקבע גם כי הוועדה תדון אך ורק בטענות העוררת, כפי שעולות מסעיפים 8, 9 ו-10. סעיף 8 דן בסוגיית מדידת הנכס, סעיף 9 דן בסוגיית דמי השתתפות, שלטענת העוררת שילמה בשנת 1983 וסעיף 10 דן בטענה כי המשיבה טעתה בחישוב שטח הנכס. בדיון ביום 26.10.06 חזרו הצדדים וטענו לשתי הטענות העיקריות שהוגדרו, דהיינו שטח הנכס ותשלום בעבר. בסיום הדיון קבעתי כי הצדדים יגישו תצהירים וב"כ המשיבה תגיש כתב תשובה. ביום 18.1.07 הגישו הצדדים "הסדר פשרה דיוני" ובו הוגדרו שתי השאלות העומדות להכרעת הוועדה כפי שצויין ברישאת ההחלטה. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. 3. העוררת בסיכומיה טוענת טענות רבות החורגות מגדר ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, כגון נגד עצם ההחלטה לבצע את התשתית, היעדר הודעה כדין, ועוד. טענות שהוועדה לא תדון בהן בהיותן חורגות משתי השאלות שהעמידו הצדדים בהסכמה בפני הוועדה. יחד עם זאת, הוועדה תציין מיד, כי לא מצאה ממש במכלול הטענות הנוספות, שהעלתה העוררת בסיכומיה ועוד נציין כי הוועדה מונחית על ידי הפסיקה הקובעת כי מסירת ההודעה על התקנת ביוב על פי סעיף 16 לחוק הביוב הינה עניין של פרוצדורה שאינו יורד לשורשו של החיוב בהיטל מן הטעם שההודעה מבשרת על החלטת מועצה שכבר נתקבלה, משאין אפשרות לערור עליה. ראו ע"א 380/86 נעים נ' עיריית ת"א יפו, פ"ד מ"ג (4) 156 וע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת גן בע"מ, פ"ד נד (5) 15. 4. העוררת מחזיקה בנכס ברחוב האשל 142 בהרצליה, גוש 6668 חלקה 1020 (להלן: "הנכס"). ביום 15.6.04 החליטה מועצת העיר הרצליה לאשר פה אחד התקנת צנרת ביוב ברחוב האשל (קטע בין רחוב נילי-שבט מנשה) כולל את החלקה לעיל. ביום 1.11.05 נשלחה לעוררת הודעה על התקנת ביוב בדואר רשום. ביום 4.12.05 נשלחה לעוררת בדואר רשום דרישת התשלום. העבודות בביוב המשרתות את הנכס החלו במרץ 1991 והסתיימו באוגוסט 1991. לפני מועד זה לא היה קיים קו ביוב אשר שירת את הנכס. 5. המשיבה טוענת כי ביום 9.11.83 ניתן לעוררת היתר בניה לבית מגורים הכולל גם הכנת בור סופג, זאת נוכח העובדה כי, כאמור, לא הייתה קיימת בשעתו תשתית ביוב אשר יכולה הייתה לשמש את הנכס. נוכח האמור לעיל שילמה העוררת לוועדה המקומית לתכנון ובניה - מרחב הרצליה אגרת בניה גם בגין בור סופג. העוררת לעומת זאת טוענת כי התשלום הזה מהווה דמי השתתפות עבור התקנת תשתית ביוב. דיון והכרעה טענת תשלום דמי השתתפות 6. בחינת העובדות שאינן שנויות במחלוקת, דהיינו כי קו הביוב הותקן בשנת 1991, מוכיחה כי לא יתכן שהעוררת שילמה דמי השתתפות בשנת 1983, משום שקו ביוב לא היה קיים, כאשר נבנה ביתה בשנת 1983. צודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי נספח א' לסיכומי העוררת המכונה "אישור מחלקת הביוב" אינו יכול להיות אישור לתשלום בגין קו ביוב שלא היה קיים וצודקת ב"כ המשיבה גם בטענתה כי מן התשריט שצורף עולה כי מדובר בבור סופג, שהותקן בחצר הבית דבר המעיד על כך שלא היה קו ביוב ולא הייתה ברירה לעוררת, אלא להתקין בור סופג ולפיכך לא שילמה מעולםהיטל ביוב. לא יכולה להיות מחלוקת כי גם "דמי השתתפות" לא שולמו, משום שהמשיבה החלה לגבות על פי שיטת ההיטל עוד בשנת 1964 ולכן גם אם היה מותקן קו ביוב בשנת 1983, הרי שהתשלום בגינו היה על פי שיטת ההיטל ולא על פי שיטת "דמי ההשתתפות". 7. לפיכך, הוועדה קובעת בסוגיה זו כי הוכח לה שהעוררת לא שילמה בשנת 1983 תשלום בגין קו ביוב ולפיכך טענתה זו של העוררת - נדחית. חישוב השטחים 8. אשר לטענה בדבר חישוב השטח לחיוב, הרי שהעוררת טוענת כי יש לחייב בהיטל ביוב בגין שטח של 420 מטר מרובע בלבד בעוד שהמשיבה טוענת כי השטח לחיוב 690 מטר מרובע. 9. לעניין זה טוענת העוררת כי החיוב בדרישה מנוגד לאמור בחוק העזר, משום שחוק העזר מפנה לחישוב הקבוע בסימן ב' לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 (להלן: "התוספת השלישית"). לטענת העוררת (סעיף 43 לסיכומיה) בהתאם לסעיפים 1.00.6 ו- 1.00.7 לתוספת השלישית "בחישוב שטחי בניה לקביעת אגרות בניה אין לקחת בחשבון בנייני עזר, כי אם סה"כ שטחי הקומות של הבנין בלבד, ולזו בדיוק מכוון חוק העזר להרצליה בקובעו את "שטח הבנין" ואת "שטח הקומה"", כדברי ב"כ העוררת. לפיכך יש לחייבה לכל היותר בשטח בניין של 420 מ"ר. 10. המשיבה בסיכומיה טוענת כי חוק העזר קובע כי בהגדרת "שטח קומה" יקבע כי השטח יחושב "לפי הבנוי למעשה", ורק לצורך "החישוב" של השטח הבנוי למעשה, שהוגדר בחוק העזר, מפנה חוק העזר לתוספת השלישית. עוד נסמכת המשיבה על דברי כבוד השופט אדמונד לוי ברע"א 4066/00 רמי דומיץ נ' עיריית הרצליה, פ"ד נו(3) 577 (להלן: "פסק דין דומיץ"). 11. חוק העזר להרצליה (ביוב), תשל"ד- 1974 קובע בסעיף 1 (סעיף ההגדרות) כך: ""שטח קומה"- לפי הבנוי למעשה והמחושב לפי סימן ב' לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970". "שטח בנין" - הסכום במ"ר של שטחי כל הקומות שבבנין." סעיף 1.00.6 לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה מגדיר שטח קומה, כדלקמן: "(א) שטחה של קומה הוא מספר המ"ר הכולל - (1) של שטח ההשלכה האפקית של רצפתה; (2) של השטח מתחת לקירותיה הפנימיים והחיצונים; (3) של שטח ההשלכה האפקית של מרפסות, גבליות ויציעים הנמצאים בה; (4) של שטח חדרי מדרגות ובניני עזר, הנמצאים בה. (ב) שטחה של קומה לא יכלול כרכוב". 12. השאלה היא מה משמעות המילים "לפי הבנוי למעשה" בהגדרת "שטח קומה" בחוק העזר ואיך משפיעה הגדרת "שטח בנין" הקובעת "הסכום במ"ר של שטחי כל הקומות שבבנין". בפסק הדין דומיץ קבע כבוד השופט אדמונד לוי (על דעת ההרכב כולו) בסוגיה זו כך: "להבדיל מהגדרת שטחו של בניין בחוק העזר בדבר אספקת מים, המפנה בעניין זה לתקנות התכנון הבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) שמכוחן נגרע שטחה של קומת העמודים המפולשת משטחו של הבניין, קובע חוק העזר בדבר ביוב, במפורש, כי שטחו של בניין הוא סך השטחים של כל הקומות שבו, ובהגדרת "שטח קומה" יש הפניה לתוספת השלישית. וכאן המקום להדגיש כי ההגדרות שבתוספת השלישית נועדו לעסוק בחיוב באגרות בנייה מכוח חוק התכנון והבניה, ואין להן כשלעצמן כל קשר סטטוטורי או ענייני אחר עם אגרות והיטלי פיתוח. מכאן, שההגדרות בתקנות התכנון והבניה יכולות לשמש כלי עזר פרשני על דרך ההיקש רק מקום שבו לא קיימת הגדרה למונח "שטח בנין" בחוק העזר הרלוונטי או שההגדרה "מעורפלת", ולהפך, מקום שבו קיימת הגדרה ברורה של "שטח בנין" בחוק העזר, לעולם היא תגבר על ההגדרה המקבילה בתוספת השלישית של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות). מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם עקרונות ההיטל הכלולים בסעיף 18 לחוק הביוב.... עינינו הרואות, כי מגמת המחוקק הראשי הייתה להרחיב את גדרו של השטח החייב בהיטל ביוב, כך שהוא יכלול לא רק את השטח או את הנפח הבנוי למעשה בכל קומותיו של הבניין, אלא אף את הניתן לבנייה בנכס לפי תכנית בניין עיר. עם זאת הותיר המחוקק בידי הרשות המקומית את האפשרות להטיל את החיוב בגין רכיב הבנייה לפי הבנוי למעשה בלבד, אך לא כלל בצד סמכות זו סמכות נוספת - לגרוע שטח כלשהו (גם לא הקומה המפולשת) מזה הבנוי למעשה בכל קומותיו של הבניין. " (סעיף 10 לפסק הדין. ההדגשה הוספה - הועדה). 13. לכך יש להוסיף את הרציונאל שמציע לגישה זו עו"ד שפיר בספרו "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות", כרך א', מהדורה שנייה, נבו הוצאה לאור, בעמוד 196, ולפיה אופיו הגלובלי של ההיטל מיועד לבטא את חלקו היחסי של בעל הנכס בכלל ההשקעות בתשתית הרלוונטית, ועל פי העיקרון שתעריפי ההיטל נקבעים כפונקציה של ההשקעות המחולקות על פני השטחים מושא החיוב, הרי שככל שהיקף השטחים יגדל כן יפחת התעריף. 14. עוד כותב עו"ד שפיר שם: "לא פעם מועלית מצד חייבים הטענה ששטחים "שוליים" בנכס שזיקתם לתשתית הרלוונטית פחותה אינם אמורים להיות מושא לחיוב בהיטל, ויש להוציאם מגדר השטחים בני החיוב בהיטל. בהקשר זה נמנים בעיקר שטחי מרתף, מחסן או מרפסת שאינם מחוברים תמיד למערכות המים והביוב ושאינם מצויים במפלס הרחוב ו/או נעדרי גישה אליו. לטעמנו אין לשעות לטענה מעין זו. אל הבניין שבנכס יש להתייחס כחטיבה אחת, ואין מקום "לפלחו" לחלקים, שהרי אם כך אין סוף לדבר. לפיכך במישור הנורמטיבי אין מקום וודאי שאין חובה, להוציא מכלל השטחים מושא החיוב שטחים מעין אלו." 15. מכאן שהוועדה קובעת כי יש לחייב על פי השטח הבנוי למעשה ועל פי " הסכום במ"ר של שטחי כל הקומות שבבנין" בלא הפחתה בשל סוגי מבנה שונים. 16. יחד עם זאת לאחר שבחנו את סעיף 13 לסיכומי התגובה של העוררת, הרי שככל שהוספו לשטחים על ידי המשיבה "רחבת הכניסה לבית וחניה פתוחה", וככל שאינם מקורים, הרי שאין מקום לחייב בגינם, באשר אינם "קומה" ואינם "בנין". אשר ל"בריכה ושטח מרוצף לידה", הרי דווקא בריכה זקוקה לתשתית ביוב, ולכן אין סיבה להמעיטה משטח "הנכס", אולם יש להפחית את "השטח המרוצף" ליד הבריכה. יתרת השטחים המנויים בסעיף 13 הינם חלק משטח הבניין ויש לחייב בגינם, על פי העקרונות שנקבעו בפסק דין דומיץ. 17. לפיכך בסוגיה זו אנו מקבלים את עיקר עמדת המשיבה, אולם אנו מפחיתים משטח הנכס את: רחבת הכניסה לבית והחניה הפתוחה, ככל שאינם מקורים וכן את השטח המרוצף ליד הבריכה. סוף דבר הערר נדחה בעיקרו. הועדה מורה למשיבה להפחית משטח הנכס: את רחבת הכניסה לבית והחניה הפתוחה, ככל שאינם מקורים, וכן את השטח המרוצף ליד הבריכה. בנסיבות אלה אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית משפט לעניינים מנהליים בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.אגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביוב