להלן פסק דין בנושא יבוא בעלי חיים לעזה: פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים לאפשר להם לייבא דרך מעבר הגבול בערבה בעלי חיים המיועדים לשחיטה בחג הקרבן ברצועת עזה, אשר חל בסוף חודש דצמבר. עיסוקם של העותרים בייבוא בקר וצאן לרשות הפלסטינית, כאשר עיקר הייבוא נעשה מישראל ואוסטרליה אל רצועת עזה. לקראת חג הקרבן הנחוג על ידי האוכלוסיה המוסלמית ברצועת עזה הזמינו העותרים משלוח בעלי חיים מאוסטרליה העומד על כ- 8,200 עגלים וכ- 20,000 כבשים. העותרים פנו אל המשיב 1, מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות, בבקשה להתיר להם לייבא את בעלי החיים האמורים, אך הוא דחה בקשתם. מאחר והעותרים מבקשים כי האוניה המובילה את הבקר והצאן תצא מאוסטרליה ביום 8.10.06 לכל המאוחר, הוגשה העתירה. 2. העותרים טוענים כי הם חולשים על כ- 90% משוק הבקר והצאן המיובא אל רצועת עזה. לדבריהם, אם לא יותר ייבוא המשלוח האמור עלול להיווצר מחסור חמור בבעלי חיים לשחיטה בחג הקרבן ולא יתאפשר לאוכלוסיה לקיים את מצוות החג הכוללות מצוות שחיטת כבש אחד לפחות במהלך החג על ידי כל משפחה מוסלמית ושחיטת עגל אחד לפחות על ידי כל שבע משפחות. כמו כן צופים הם מחסור חמור בבשר למאכל לאוכלוסיית רצועת עזה. העותרים מציינים כי ייבוא המשלוח מאוסטרליה אל נמלי אילת או עקבה אורך מספר שבועות ומכאן הדחיפות בעתירתם. העותרים טוענים כי לאחרונה קבעו המשיבים כי לא ניתן לייבא את המשלוח באמצעות נמל עקבה ומשם למעבר הגבול בערבה, בעקבות התנגדות נמרצת של ארגונים הפועלים לרווחת בעלי החיים שמחו על הסבל הנגרם לבעלי החיים בשל טלטלות הדרך. העותרים פעלו על פי החלטת המשיבים באופן שוטף, אולם הדבר מקשה עליהם מאוד לטענתם, בשל החרם המוטל על ישראל בעולם הערבי וסירובם של בעלי אניות ערביות לבצע את היבוא לנמלים בישראל. מאחר והאוניה המובילה עבור העותרים באופן קבוע את בעלי החיים הובלה לביצוע שיפוצים באופן בלתי צפוי, ומאחר ולטענתם קיימות מעט אניות בלבד המתאימות להובלת בעלי חיים, עלה בידם של העותרים לאתר אוניה אחרת שתצלח למשימה. ואולם, מדובר באוניה המצויה בבעלות ערבית ובעליה מתנה הסכמתו לשימוש באוניה בכך שהאוניה לא תעגון בנמל ישראלי. העותרים מציינים כי בעבר אירע שבנסיבות חריגות הותר להם לייבא את בעלי החיים דרך נמל עקבה ומעבר הגבול בערבה וזאת עקב שיקולים הומניטריים ומחסור בבעלי חיים המיועדים למזון ברשות הפלסטינית. לפיכך נדרש להם האישור לייבא את משלוח בעלי החיים דרך נמל עקבה. העותרים סבורים כי אם יובלו בעלי החיים מייד עם הורדתם מן האוניה בנמל עקבה, דרך מעבר הגבול בערבה, אל תחנת ההסגר המצויה בקיבוץ אילות, אין חשש לפגיעה בבעלי החיים וברווחתם. לטענתם, עמדת המשיבים לא ניתנה מתוך שיקול הדעת והיא פוגעת בזכויות אדם וברגשות דת והינה בלתי סבירה באופן קיצוני. 3. המשיבים סבורים כי יש לדחות העתירה על הסף ולגופו של עניין. באת כוח המשיבים מבהירה כי מדובר בהחלטה מקצועית של המשיבים שלא להתיר ייבוא בקר וצאן לישראל ולרשות הפלסטינית מאוסטרליה דרך נמל עקבה אלא אך דרך נמל אילת, וזאת על רקע קשיים בפיקוח הווטרינרי על בעלי חיים שנכנסו דרך נמל עקבה ועל מנת להבטיח פיקוח הדוק יותר ולמנוע החדרת גורמי מחלות בעלי חיים לישראל, כמו גם לשפר את התנאים בהם שוהים בעלי החיים המיובאים. יתרה מזאת, היא מציינת, ההחלטה שלא לאפשר מעבר בעלי חיים דרך עקבה אושרה על ידי בית משפט זה בבג"ץ 1662/03 תנו לחיות לחיות נ' שר החקלאות, תק-על 2005(4) 3035 (2005)). בהמשך, בעקבות הגשתה של עתירה אשר תקפה את החלטת המשיב 1 לפיה החל מיום 1.8.04 יותר יבוא בקר וצאן מאוסטרליה לישראל ולרשות הפלסטינית דרך נמל אילת בלבד, הוחלט לדחות את מועד כניסתה של ההחלטה לתוקף ליום 1.12.04 על מנת לאפשר לעותרים תקופת התארגנות (בג"ץ 7454/04 קינוז סנטר בע"מ נ' שר החקלאות (לא פורסם, 12.9.04)). המשיבים מצביעים אף על כך שבין העותרים שם עותרת ששמה דומה לשמות החברות העותרות בעתירה הנוכחית, ואף שלא עלה בידי המשיבים, בפרק הזמן הקצר שבין קביעת הדיון למועד קיומו, לבדוק האם יש קשר ביניהן, הרי שנראה לכאורה כי קשר כזה אכן קיים. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף באשר העותרים נמנעו מלפרוש בעתירתם את התשתית העובדתית המלאה הנדרשת להכרעה בעתירה. לדבריהם, ככל שהעותרים אכן חולשים על שוק יבוא בעלי החיים למזון לרשות הפלסטינית, הרי שאין להניח כי לא היתה ידועה להם העובדה כי החלטת המשיב 1 התקבלה במסגרת עתירה לבית משפט זה, כמו גם קיומן של עתירות קודמות בהן נידונה החלטת המשיב 1. ואף על פי כן לא צוין הדבר בכתב העתירה. בנוסף, באת כוח המשיבים מאשרת כי בראשית שנה זו ניתן לעותרים אישור חד פעמי לייבא בקר חי מאוסטרליה לשטחי הרשות דרך עקבה, בכפיפות לתנאים מסוימים, וביניהם התחייבות של העותרת 1 דכאן שלא לפנות בבקשות דומות בעתיד ולתכנן את יבוא הבקר על פי צרכיהם דרך נמל אילת. אישור זה ניתן בשל מחסור בעגלים בישראל שניתן היה למכור לרשות הפלסטינית. העובדה שמתן אישור הותנה בהיותו חד-פעמי ותנאיו הנוקשים של האישור נפקדים אף הם מכתב העתירה. לפיכך סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מפאת חוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים. גם לגופו של עניין סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות, בטענם כי מדובר בהחלטה מקצועית שנתקבלה מטעמים ראויים, כפי שפורטו, והעותרים לא הצביעו על כל עילה להתערב בה. לדבריהם, היה על העותרים להיערך מראש לפעול על פי המדיניות הידועה להם כך שמשלוח בעלי החיים יובא דרך נמל אילת ואין לטענתם מקום לסטות מהמדיניות הנוהגת אך בעניינם של העותרים, בשונה מהנעשה באשר ליבואנים אחרים. עוד הם מציינים כי עד כה טרם הודיעו העותרים על ביטול כניסתה של האוניה בה הם נוהגים להוביל את בעלי החיים לנמל אילת. המשיבים מדגישים כי לא הובא כל בסיס לטענת העותרים כי מניעת אפשרות הייבוא דרך נמל עקבה תוביל ל"הרעבת" האוכלוסייה הפלסטינית. הם מבהירים כי ככל הידוע ישנם ספקים נוספים של בעלי חיים לשחיטה בשטח הרשות הפלסטינית וכי אפילו בהתייחס לרצועת עזה, שם נסגרים לעיתים המעברים לכניסת סחורות משיקולים ביטחוניים, מוכנסים מזון וצרכים הומניטאריים אחרים באופן שוטף וכך אירע אך לאחרונה באשר לאספקת עגלים חיים לקראת חג הרמדאן, בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל. מכל מקום, הם מציינים, החלטתם אינה מונעת ייבוא בעלי חיים כאמור על ידי העותרים או אחרים, אלא כל שנקבע הוא שהייבוא ייעשה דרך ישראל ולא דרך נמל עקבה. 4. דין העתירה להידחות. מדיניותם של המשיבים שלא להתיר ייבוא בעלי חיים מאוסטרליה לישראל ואל הרשות הפלסטינית דרך נמל עקבה אלא דרך נמל אילת בלבד אינה עומדת להכרעתנו. בבג"ץ 1662/03 הנ"ל, ציין בית משפט זה בין היתר כי: "בהודעה שהוגשה בימים אלה לבית המשפט כהשלמה לתשובת המדינה לצו על-תנאי שניתן בענין זה, התברר כי חל שינוי משמעותי בתשתית העובדתית שעמדה ברקע העתירה. בעלי החיים אינם מובאים עוד דרך עקבה, ואינם נחשפים לתלאות הקשות שאיפיינו את היבוא בדרך זו. נקבעו כללים ביחס להובלתם בישראל, הוקמה תחנת הסגר נוספת בקירבת אילת, וננקטו צעדים לפיקוח על התנאים, באופן שימנע התעללות בבעלי החיים". שינוי זה תואר על ידי בית המשפט כ"תוצאתה החיובית" של העתירה שם. עניינה של העתירה הנוכחית אך בשאלה האם קיימת עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיבים שלא להתיר את כניסתו דרך נמל עקבה של משלוח בעלי החיים שהזמינו העותרים בנסיבות שפורטו. לשאלה זו יש להשיב בשלילה. החלטתם של המשיבים שלא להתיר כניסת בעלי החיים דרך נמל עקבה גם זו הפעם הינה החלטה מקצועית התואמת את מדיניותם הכללית וחלה באופן שוויוני על יבואני בעלי החיים למזון לרשות הפלסטינית. מדובר בעותרים, שלדבריהם מייבאים את עיקר בעלי החיים למזון אל הרשות הפלסטינית ומן הסתם מודעים להנחיה זו ומקיימים אותה לדבריהם באופן שוטף. מדובר איפוא בהחלטה מקצועית שאינה מהעת האחרונה, ולא בגזירה שניחתה על העותרים במפתיע. הקושי שנוצר עם כניסתה לשיפוצים של האוניה עמה מובילים הם באופן קבוע את בעלי החיים מובן לנו ואולם אנו סבורים כי כמי שעוסקים בתחום ומצויים בו, היה בידם של העותרים להיערך למציאת פיתרון הובלה שיעמוד במדיניות שקבעו המשיבים. זאת, בפרט לאחר שהובהר למשיבים בעבר כי היתר שניתן להם לייבא בעלי חיים דרך עקבה ניתן באופן חד פעמי ובתנאים ברורים, מה גם שלאחר מכן הוברר כי לאחר שהוכנסו בעלי החיים באופן חד פעמי דרך עקבה נתגלו סימני מחלת הפה והטלפיים בעגלים המיובאים ששהו בתחנת ההסגר בערבה. עתירה זו אינה אלא ניסיון להפוך את החד פעמי לרב פעמי, והדברים ברורים. הטענות שהעלו העותרים בדבר הקושי לאתר אוניות מתאימות שתהיינה נכונות לעגון בנמל אילת, כמו גם הטענות בדבר התוצאות החמורות של אי מתן ההיתר לעותרים לייבא את בעלי החיים דרך נמל עקבה לא נתמכו בכל תשתית ראייתית מתאימה ודומה כי אין תימה על כך, שכן נראה שאין להן אחיזה של ממש במציאות, בפרט אם מביאים בחשבון כי מהתמונה שנפרשה בפנינו עולה כי אספקת מזון, לרבות בעלי חיים למזון נעשית אל שטחי הרשות הפלסטינית באופן שוטף, בכמויות גדולות, תוך רגישות לצרכי האוכלוסייה שם הנובעים מימי חג, כפי שנעשה אך לאחרונה. בנוסף, כפי שמציינים המשיבים, החלטתם של המשיבים אינה אוסרת ייבוא בעלי חיים כאמור אל ישראל והרשות הפלסטינית אלא היא קובעת אך מהיכן ייעשה ייבוא זה - מהטעמים שפירטה באת כוח המשיבים. מכל הטעמים שלעיל, לא מצאנו כי העתירה מגלה עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים. נוסיף עוד כי הדעת אינה נוחה, בלשון המעטה, מהתשתית העובדתית החלקית שפרשו העותרים בבקשם סעד מבית משפט זה. העתירה נדחית איפוא. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. מסכים אני לחוות דעתה של חברתי השופטת ארבל. אוסיף, כי המשיבים עצמם מבינים כי על פי מדיניותם והטעמים שביסודה, לא היה מקום לכאורה לחריג שנעשה אשתקד (בדצמבר 2005). אין סיבה שהחריג ההוא יהפוך מסד לחריגים נוספים. ב. ועוד, ובהטעמה: המדובר בעתירה שכל כולה נובעת מכך שהאוניה בה מבקשים העותרים לייבא אינה נכונה לעגון בישראל בשל החרם הערבי, אותו חרם שבוטל בהסכמים בין ישראל לשכנותיה. (ראו למשל סעיף 3 לחוזה השלום בין ישראל למצרים, סעיף 7(2)(2(א) לחוזה השלום בין ישראל לירדן). אין זה מתקבל על הדעת שישראל "תכופף" את כבודה ועקרונותיה לבקשתו של מי שמכל האוניות שבתבל מצא את זו שבעליה מתנה את הסכמתו לשימוש בה "בכך כי האוניה לא תעגון בנמל ישראלי, וזאת עקב חרם בעולם הערבי האוסר על אוניות העוגנות בישראל לעגון בעתיד בנמלי מדינות ערב השותפות לחרם", כדברי העתירה בהסבר לבקשה. מצאתי לנכון לציין זאת הגם שהדבר לא היה בבסיס תגובתם של המשיבים. לדידי, בנוסף לטעמים המקצועיים, אסור להתעלם מדבר זה. אם מדינת ישראל לא תגן על כבודה ותיאבק במחרימיה, אחר לא יעשה זאת. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. יבואבעלי חייםפלסטינים