להלן פסק דין בנושא יום לימודים ארוך בגן חובה: פסק-דין הנשיא א' ברק: משרד החינוך, התרבות והספורט החליט להפעיל באופן נסיוני ולשנה אחת בלבד יום לימודים ארוך בבתי ספר יסודיים במספר רשויות מקומיות. יום הלימודים הארוך לא הופעל בגני חובה. האם החלטה זו היא כדין? זו השאלה העומדת לדיון לפנינו בעתירה זו. 1. בספטמבר 2003 מינתה הממשלה "כוח משימה לאומי לקידום החינוך בישראל" בראשות מר שלמה דוברת (להלן: ועדת דוברת). הוועדה הגישה לממשלה דין וחשבון שערכה ובו המלצות לרפורמה ארגונית ופדגוגית במערכת החינוך בישראל (להלן: דו"ח דוברת). בין המלצותיה של הוועדה הייתה הנהגתו של יום לימודים מלא, מ-8 בבוקר עד 4 אחר הצהריים (להלן: יום לימודים ארוך), במשך חמישה ימים בשבוע, בכל הגנים ובתי הספר הציבוריים מגיל 3 ועד גיל 18. הממשלה החליטה "לאמץ את עקרונות ההמלצות" של דו"ח דוברת ולהטיל יישום התכנית על ועדת היגוי עליונה בראשות שרת החינוך, התרבות והספורט. בהחלטת הממשלה מיום 16.1.2005 (להלן: החלטת הממשלה) נקבע כך: "1. הממשלה רואה עדיפות לאומית ויעד מרכזי ביישום רפורמה מקיפה וכוללת בחינוך, שתהיה מאוזנת תקציבית לפי תחשיבי הוועדה ומאמצת את עקרונות 'התכנית הלאומית לחינוך', כפי שהוצגה על ידי כוח המשימה הלאומי. 2. לאמץ את עקרונות ההמלצות של 'התכנית הלאומית לחינוך', שגיבש כוח המשימה הלאומי, בשינויים ובהתאמות הנדרשים לצורך יישומם, למעט שני הנושאים שלהלן: א. נושאי שכר, תנאי עבודה ויחסי עבודה. ב. המלצות הוועדה בדבר הרחבת התקציב הנדרש מעבר למסגרת התקציב, לרבות הרחבת חינוך חינם בגנים. ... 6. להטיל על ועדת ההיגוי העליונה בראשות שרת החינוך התרבות והספורט, לבחון את השינויים וההתאמות הנדרשים ליישום התכנית. מתכונת היישום תהיה מושתתת על העיקרון לפיו יישום הרפורמה ייעשה באופן הדרגתי ויותאם לקצב התפנות המקורות התקציביים המומלצים בתכנית. " 2. בחודש יוני 2005 החליט משרד החינוך התרבות והספורט, הוא המשיב בעתירה שלפנינו, ליישם את הרפורמה בשנת הלימודים הקרבה (תשס"ו) בבתי ספר יסודיים בלבד, במספר מוגבל של רשויות מקומיות. הוחלט כי בשלב זה ייושמו רכיבים מסוימים בלבד מהרפורמה, ובכללם הארכת יום הלימודים באמצעות לימודי העשרה. בהתאם להחלטה זו, פרסם המשיב ביום 28.6.2005, כחודשיים עובר לפתיחת שנת הלימודים, הודעה לציבור על יישום רפורמה בחינוך בבתי ספר יסודיים בשלושים ושניים ישובים בארץ בשנה זו. הובהר, כי בשלב הראשון התכנית לא תבוצע בגני הילדים מפאת חוסר תקציב. ביום 31.8.2005 נחתם בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות המורים הסכם קיבוצי בעל תוקף לשנת הלימודים תשס"ו. ההסכם קבע הפעלה מוגבלת של חלק מהמלצות ועדת דוברת בשנת הלימודים תשס"ו, מתוך הסכמה "לשתף פעולה בעריכת ניסוי, כשלב א' ברפורמה, לשנה אחת...". 3. העותרת 1 היא עמותה הפועלת בתחום החינוך בישראל ובין היתר מסייעת להורים לתלמידים במערכת החינוך. העותרת 2 היא תנועה הפועלת "לקידום מעמד האישה ולשינוי המדיניות החברתית במדינה במישורים השונים לקראת קידום השוויון בין המינים במשפחה". העותרות ביקשו כי ביישובים שמיושמת בהם הרפורמה בחינוך ומופעל מכוחה יום לימודים ארוך בבתי הספר היסודיים, יופעל יום לימודים ארוך גם בגני החובה, כבר בשלב הראשון של הפעלת התכנית. דרישתן נתמכה בשתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה עניינה חריגת המשיב מהחלטת ממשלה מחייבת. דו"ח דוברת המליץ על מעבר ליום חינוך ארוך בכל הגילאים, מ-3 ועד 18, כמקשה אחת. הדו"ח אף הדגיש באופן מיוחד את חשיבות החינוך בגיל הרך. המלצות אלה אינן עולות בקנה אחד עם החלטת המשיב להפעיל יום לימודים ארוך בבתי ספר יסודיים ולא להפעילו בגני חובה. בנוסף, החלטת המשיב פוגעת באמהות לילדים בגילאי גן חובה ומונעת יציאתן לעבודה, זאת בניגוד לכוונה המוצהרת של הרפורמה שאימצה הממשלה. הנה כי כן, טוענות העותרות, החלטת המשיב עומדת בסתירה לדו"ח דוברת ולרציונאל הפדגוגי שמאחוריו. משהחליטה הממשלה לאמץ את הדו"ח, המשיב אינו מוסמך לאמץ החלטה מנוגדת. העותרות מחזיקות בעמדה כי מאותן הסיבות החלטת המשיב נגועה גם בחוסר סבירות. הטענה השניה היא כי במסגרת עתירה אחרת שנדונה בבית משפט זה ניתנה הבטחה שלטונית בעניין. מדובר בעתירה כנגד המשיב שהוגשה ביום 21.6.2004 (בג"ץ 5844/04). העותרים ביקשו ליישם הוראות חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, תשנ"ז-1997 בגני הילדים בישובים מסוימים. סופה של העתירה שנמחקה לאחר שהחוק נשוא העתירה תוקן. במהלך הדיון בעתירה, ביום 11.8.2004, הוגש תצהיר תשובה מטעם המנהלת הכללית של המשיב ובו צוין כי המלצות הביניים של ועדת דוברת כוללות הפעלת יום לימודים ארוך בגני ילדים ובבתי ספר. המנהלת הכללית ציינה בתצהיר כי במידה וההמלצות ייושמו יהיה בכך ממילא מענה לדרישת העותרת. לטעמן של העותרות, דברים אלו מתגבשים לכדי התחייבות ליישם יום לימודים ארוך בגני חובה, התחייבות שהמשיב אינו רשאי לחזור ממנה. 4. המשיב טוען כי העותרות לא ביססו עילה המחייבת לקבל את הסעד המבוקש בעתירתן. המשיב החליט להפעיל את הרפורמה בשלב ראשון באופן ניסיוני, בבתי ספר יסודיים בלבד. מטבעו של ניסיון, שאינו חל במתכונת מלאה. בהתאם, הרפורמה הופעלה רק במספר רשויות מקומיות שקיבלו על עצמן את החלת התכנית; ומראש לתקופה של שנה אחת בלבד. לטעמו של המשיב, החלטה כזו היא החלטת מדיניות מובהקת. מדובר בהחלטה סבירה, אשר מצויה במסגרת שיקול הדעת של המשיב. יתרה מזאת, הדברים נקבעו בבירור בהחלטת הממשלה לאמץ את הדו"ח ולכן אין ממש בטענת העותרות לסתירת החלטה זו. לבסוף, המשיב עומד על כך שתצהירה של המנהלת הכללית של המשיב אינו מהווה הבטחה שלטונית. דברי המנהלת הכללית נוסחו כמסקנה המסתברת מקיומו של תנאי ולא כהתחייבות, ומכל מקום, לשון התצהיר בוודאי שאינה עולה כדי הבטחה שלטונית קונקרטית ומחייבת. 5. דין העתירה להידחות. יום הלימודים הארוך מיושם במתכונת ראשונית, ניסיונית, במסגרת הפעלה חלקית ומדורגת של המלצות דו"ח דוברת. בשלב ההתחלתי מדובר במספר מצומצם של רשויות מקומיות אשר קיבלו על עצמן באופן וולונטרי השתתפות ביישום הרפורמה. ההפעלה היא לפרק זמן קבוע מראש של שנת לימודים אחת בלבד. ההפעלה מתבצעת בחלק מגילאי בית הספר - בכיתות בית הספר היסודי בלבד. המשיב מבהיר כי הבחירה במתכונת זו היא מתוך כוונה ליישם את הרפורמה באופן הדרגתי ומבוקר, כאמור בהחלטת הממשלה. לדבריו, מדובר בהפעלה ניסיונית ממנה הוא עתיד להפיק לקחים להמשך. שיקול נוסף שהנחה את המשיב בהחלטתו הוא השיקול התקציבי. שיקולים אלו וההחלטה שבסופם הם עניין שבמדיניות, המסור לסמכותו של המשיב. מדובר בהחלטה סבירה במסגרת הנסיבות שלפנינו, ואין מקום להתערב בה (השוו פסק הדין בבג"ץ 306/05 סיעת המפד"ל בכנסת נ' ממשלת ישראל - ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם)). 6. באשר למחלוקת בדבר קיומה של הבטחה שלטונית. הדין בעניין זה עם טענת המשיב. הבטחה שלטונית קמה רק כאשר משתקפת כוונה לתת לדברים תוקף משפטי מחייב. על ההבטחה להיות ברורה וחד משמעית. "על הטוען לה להוכיח כי הבטחה כזו אכן ניתנה וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא" (בג"ץ 5853/04 "אמנה" - תנועת ההתיישבות של גוש אמונים אגודה שיתופית נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נט(2), 289, 293-294; וכן ראו: בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי רב אלוף שאול מופז, פ"ד נח(1) 694, 706; בג"ץ 4915/00 רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד נד(5) 451; בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5), 459, 489; בג"ץ 580/83 אטלנטיק, חב' לדייג וספנות בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד לט(1) 29, 36). 7. העותרות מבקשות כי נראה בדבריה של המנהלת הכללית של המשיב, אשר נמסרו בתצהיר לבית המשפט, כיוצרים הבטחה שלטונית. אלו הדברים שנאמרו בתצהיר: "במסגרת המלצות הביניים [של ועדת דוברת] שהוגשו כבר, המליצה הועדה על החלת יום לימודים מלא בכל הארץ, בכל הגנים ובתי הספר, מגיל 3 עד גיל 18... במידה והמלצות הביניים הללו תאומצנה על ידי ועדת דוברת גם בדו"ח הסופי שיוגש על ידה בחודשים הקרובים, ובמידה והמלצותיה הסופיות תאומצנה על ידי הממשלה, הרי שיישום הדו"ח יאפשר ממילא מעבר של כל מערכת החינוך ליום חינוך ארוך לקראת שנת הלימודים תשס"ו, קרי ספטמבר 2005, דבר שיש בו מענה לדרישה המהותית העולה מן העתירה." לשון התצהיר איננה מגלמת מתן הבטחה. הדברים מנוסחים כחיווי מצב מסתבר ולא כהתחייבות לנקוט בפעולה. כך עולה גם מהשתלבות הציטוט בתצהיר כולו (ראו בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5), 459, 489-490). דברי המנהלת הכללית מובאים בדרך של התניה כפולה. מעבר מערכת החינוך ל"יום חינוך ארוך" מוכפף לאישור התכנית על ידי הממשלה. ממכלול הדברים עולה כי לא משתקפת כוונה ליצור התחייבות אופרטיבית של המשיב. המסקנה היא שהתצהיר לא יצר הבטחה שלטונית ליישום יום לימודים ארוך. 8. בשולי הדברים נוסיף, כי מאז הגשת העתירה נערכו בחירות כלליות ושרת חינוך חדשה נכנסה לתפקידה. המשיב מציין בתגובתו, כי השרה עתידה לבחון מחדש את סוגית יישום דו"ח דוברת. אין באמור בפסק דיננו כדי לחסום את דרכן של העותרות בפניה לערכאות, אם סוגיית הפעלת יום חינוך ארוך תעלה בעתיד וככל שהנסיבות יצדיקו זאת. במהלך כתיבת פסק הדין הוגשה לבית המשפט בקשה "להחלפת שם העותרת מס' 2". הבקשה הוגשה בשמו של ועד הורים עירוני של העיר שדרות. למעשה, מדובר בשתי בקשות: האחת, למחיקת עמותת "הלה - הורים למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח" (היא העותרת מס' 2 בעתירה המקורית) מן העתירה, ושנייה, לצירופו של ועד הורים עירוני של העיר שדרות. אנו מורים למחוק כמבוקש את העותרת 2 מן העתירה. לאור התוצאה אליה הגענו בפסק הדין, אין צורך כי נכריע בבקשת הצירוף של ועד ההורים. העתירה נדחית ללא צו להוצאות. ה נ ש י א השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. קטיניםדיני חינוךיום לימודים ארוךגן ילדים / פעוטון / משפחתון