עונש על קניית תואר אקדמי מזויף

להלן פסק דין בנושא עונש על קניית תואר אקדמי מזויף: פסק-דין 1. זהו ערעור המדינה על גזר הדין שהטיל בית הדין למשמעת של עובדי המדינה על המשיב, לשעבר מורה בכיר בבית ספר, אשר הורשע בדין פלילי ובדין משמעתי על רקע רכישת תואר אקדמי כוזב, וקבלת הטבות שכר מהמדינה על בסיסו. 2. המשיב הועסק בשירות המדינה משנת 1986, והוא בעל ותק של 21 שנים בהוראה. בשנים האחרונות הועסק כמורה בכיר בבית הספר היסודי ב' בכפר משהד. 3. נגד המשיב נפתח הליך פלילי בהגשת כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת, אשר תוקן בשלב מאוחר יותר, במסגרת הסדר טיעון. על-פי כתב האישום המתוקן, המשיב יצר קשר עם אחד, מרואן מסאלחה, אשר הועסק כמנחה מטעם חברת "מודום", מפעילת שלוחת "ברלינגטון" בישראל. המשיב ומרואן סיכמו ביניהם, כי בתמורה לתשלום סך של 18,000 ש"ח, יספק מרואן למשיב תעודת תואר ראשון משלוחת ברלינגטון, מבלי שיידרש למלא חובות אקדמיים כלשהם. בהתאם לסיכום זה, מסר מרואן למשיב אישור זכאות לתואר ראשון וגיליון ציונים, המשקפים תיאור כוזב לפיו המשיב למד בשלוחת ברלינגטון בשנים 1998-1999. המשיב שילם למרואן את התמורה המוסכמת. לאחר קבלת המסמכים האמורים, הגיש המשיב למשרד החינוך בקשה להערכת תואר, בה הצהיר כי למד בשלוחת ברלינגטון, וצרף לבקשתו את המסמכים הכוזבים. בקשתו התקבלה, והוענק לו אישור הכרה בתואר לצרכי שכר. בעקבות זאת, קיבל המשיב תוספת שכר של כ-650 ש"ח לחודש, החל בחודש ספטמבר 2001, ועד ליום 5.1.06. בדרך זו קיבל המשיב סכום כולל של כ-25,000 ש"ח. 4. על יסוד הודאתו בביצוע העבירות שיוחסו לו בהליך הפלילי, ובמסגרת הסדר הטיעון, הרשיע בית משפט השלום בנצרת את המשיב בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים (סעיפים 415 ו-284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). בגזר הדין, הטיל בית משפט השלום על המשיב עונש של 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, וכן תשלום קנס בסך של 40,000 ש"ח. בערעור שהגיש המשיב על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת, הופחת סכום הקנס לסך של 25,000 ש"ח. בגין פרשה זו הושעה המשיב מעבודתו, החל ביום 26.5.05. 5. לאחר שנגזר דינו בפלילים, הוגשה נגד המשיב תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בית הדין למשמעת (עו"ד רינה גרוס - אב"ד, גב' חני לידור ומר ענבוסי פאוזי - חברים) הרשיע את המשיב בעבירות המשמעת בהן הואשם בתובענה: עשיית מעשה או התנהגות באופן שפגע במשמעת שירות המדינה (סעיף 17(1) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963) (להלן - חוק המשמעת או החוק); אי-קיום המוטל על עובד המדינה על-פי חוק (סעיף 17(2) לחוק המשמעת); התנהגות שאינה הולמת את התפקיד כעובד מדינה או התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה (סעיף 17(3) לחוק המשמעת); התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר עמו (סעיף 17(4) לחוק המשמעת); והרשעה בעבירה שיש עמה קלון (סעיף 17(6) לחוק). הרשעת המשיב בעבירות אלה נעשתה תוך שימוש בסמכות בית הדין, הקבועה בסעיף 61ג לחוק המשמעת, להתייחס לממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי שנוהל נגד אדם כמוכחים בדיון המתנהל נגדו באותה פרשה בבית דין למשמעת. 6. בגזר הדין בהליך המשמעת, ציין בית הדין למשמעת כי פרשת התארים הכוזבים בשלוחת ברלינגטון פשטה "כאש בשדה קוצים" בקרב ציבור המורים. בית הדין עמד על תכליותיו העיקריות של הדין המשמעתי: הגנה על תפקודו של השירות הציבורי ועל תדמיתו בעיני כלל הציבור, וכן יצירת הרתעה בקרב עובדי הציבור מפני ביצוע מעשים שיש בהם מעילה באמון הציבור ובאמון הממונים עליהם. בית הדין ציין, כי מצופה ממורים וממחנכים לשמש לסביבתם דוגמא אישית להערכה, כבוד וחיקוי. בית הדין הביע דעתו, כי תפקידו הוא "לשמור על צביונו של שירות המדינה כמקום עבודה ללא דופי וללא רבב; והמסר שאנו מוסרים הוא בתחום המוסרי, החברתי והחינוכי". בצד כל זאת, נקבע, יש להביא בחשבון את מכלול נסיבות הענין, ובכללן - את נסיבותיו האישיות של הנאשם. אמנם, יש למצוא איזון בין אמצעי המשמעת לבין הנסיבות האישיות, אך בגדרו של הדין המשמעתי ניתן, בדרך כלל, משקל מיוחד לאינטרס הציבורי. בית הדין פירט את נסיבותיו האישיות של המשיב: הכאב הרב שגרמה הפרשה לו ולמשפחתו; מעידתו החד-פעמית; רצונו העז לשוב וללמד בבית הספר; הצורך לפרנס את משפחתו, המונה 6 נפשות, ואשר מתמודדת עם קשיים בחיי היומיום; השבת כל הכספים שקיבל באמצעות הלוואות שנטל. כן נלקחה בחשבון עדותו של מנהל בית הספר במשהד בפני בית הדין, לפיה הוא מחכה ומצפה לחזרתו של המשיב לעבודה בבית הספר בהקדם. עוד ציין בית הדין, כי בשל גילו ותקופת עבודתו בשירות המדינה, זכאי המשיב לגמלה, אשר תישלל ממנו לתקופת הפסילה, אם תוטל עליו פסילה כזו. בית הדין סבר, כי הפגיעה הקשה בדימויו האישי של המשיב מהווה ענישה מסוימת, וכי "... במקרה הנדון בפנינו, האלמנט של 'למען יראו וייראו' איננו דומיננטי כל כך, בשל העובדה כי מקרים מסוג זה, הם כבר בשלבי דעיכה, והציבור כולו מודע לחומרת הפרשות הנ"ל, והצורך להרתיע במקרה זה - ברור מאליו ואינו מהותי יותר". לאור כל האמור, החליט בית הדין שלא להטיל על המשיב תקופת פסילה כלשהי, אלא הורה על הטלת אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, ושלילה של 75% מהמענק לו הוא זכאי. המדינה מערערת על אמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב, בטענה כי הם אינם מגשימים בצורה ראויה את תכליתם של דיני המשמעת במקרה זה. 7. המדינה טוענת, כי טעה בית הדין למשמעת בכך שלא הורה על פסילת המשיב משירות המדינה, כפי שנתבקש על-ידי התביעה. העבירות בהן הורשע המשיב פוגעות באמון הציבור בשירות הציבורי, ובתפקוד השירות הציבורי. אמצעי המשמעת שהטיל בית הדין מקלים עם המשיב באופן ניכר, ואינם מקיימים את תכליתו של הדין המשמעתי, המחייבת לפסול עובד שביצע עבירות מסוג אלה שהמשיב הורשע בהן, מכל תפקיד בשירות המדינה. זאת, במיוחד כאשר מדובר באנשי חינוך שחטאו, עמם יש להקפיד במיוחד בשל אופי תפקידם וחובת הנאמנות המיוחדת המוטלת עליהם כלפי תלמידיהם וכלפי הציבור כולו. המדינה מוסיפה, כי בדרך כלל, נסיבות אישיות אינן מהוות שיקול מכריע בענישה משמעתית, מה גם שבמקרה זה לא נתקיימו נסיבות חריגות, שאילו נתקיימו, אפשר ועשויה היתה להיות הצדקה להקלה. רצונו של בית הדין להקל עם המשיב מבחינה כלכלית אינו יכול לבוא על חשבון האינטרס הציבורי הגלום בהטלת אמצעי משמעת ראויים, המחייבים במקרה זה פסילת המשיב משירות המדינה לתקופה מתאימה. לאור האמור, ביקשה המדינה בטיעוניה בכתב את פסילתו של המשיב משירות המדינה וממשרד החינוך לתקופה של חמש שנים. בדיון שהתקיים בערעורה, הסכימה המדינה להקלה מסויימת בדרך של פסילת המשיב מכל עבודה בשירות המדינה למשך שלוש שנים, ופסילה לשנתיים נוספות לאחר מכן לכל תפקיד במשרד החינוך. 8. עמדת המשיב היא כי יש לדחות את הערעור. הפרשה שברקע הרשעתו מלווה אותו מאז שנת 2001. לטענתו, במשך שנים רבות היה מורה למופת. יש לאפשר לו להשתקם, על דרך חזרה לעבודתו בבית הספר, אשר מוכן לקבלו. הוא מוסיף, כי ניסה להתקבל לעבודה במקומות אחרים, אך ניסיונותיו לא צלחו. 9. בנסיבות מקרה זה, ובהינתן מדיניות הענישה המשמעתית המקובלת ביחס לעבירות מסוג אלה הנדונות בהליך זה, יש מקום לקבלת הערעור באופן שתוטל תקופת פסילה על המשיב משירות המדינה ומעבודה במשרד החינוך בהיקף שיוגדר להלן. 10. פעם אחר פעם שבה ועולה התופעה הקשה, אשר פשטה בתקופה מסויימת בקרב מורים בישראל, של קניית תארי השכלה גבוהה כוזבים תמורת כסף, לצורך הצגתם בפני משרד החינוך לצורך קבלת תוספות שכר שלא כדין. כבר עמדנו בעבר על החומרה הרבה שבמעשים אלה, על כל היבטיהם: על הפרת חובת הנאמנות של עובדי המדינה שכשלו כך כלפי המדינה כמעסיקתם; על הפרת האמון שנותנים התלמידים והוריהם באנשי חינוך האמורים לשמש דמויות חינוכיות שיש בהן מן המופת ומן הדוגמא; על הניגוד החריף המתהווה בין דמותו של איש החינוך בעיני הציבור, לבין מעשיו בפועל, כשהוא קונה בכסף תואר של השכלה גבוהה, בלא להשקיע כל מאמץ לימודי, ומשתמש בתואר כוזב זה כדי לקבל מהמדינה הטבות שכר כספיות שאינן מגיעות לו, במשך שנים (עש"ם 10970/05 מדינת ישראל נ' חורשיד (לא פורסם, 9.10.07), פיסקה 7 (להלן - ענין חורשיד); עש"ם 2528/06 מדינת ישראל נ' דראושה (לא פורסם, 24.9.07), פסקאות 8-9 (להלן - ענין דראושה); עש"ם 5051/06 מדינת ישראל נ' סלאמה (לא פורסם, 17.10.07), פיסקה 9 (להלן - ענין סלאמה)). 11. אף שהדברים נאמרו אינספור פעמים, יש מקום לחזור ולהדגיש את מעמדו המיוחד והרגיש של מורה ואיש חינוך בישראל. השירות הציבורי כולו נדרש לשמש דוגמא למקצועיות, מחויבות ומסירות, בצד התנהגות ערכית ורמה אנושית גבוהה. אולם, על אנשי החינוך לעמוד ברף מחמיר ותובעני במיוחד (עש"ם 4875/06 מדינת ישראל נ' אבו זראקי (לא פורסם, 7.11.07), פיסקה 7). מורה האחראי מכוח תפקידו לחינוכו של הדור הצעיר, נדרש בעמידה באמות מידה גבוהות במיוחד של התנהגות ערכית אשר תשמש דוגמא לסביבתו, ותקרין רוח של יושר ותרבות, כגורם מעצב בתהליך החינוך של צעירים (על מעמדם של אנשי חינוך ראו: עש"ם 893/07 קורנפלד נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, 28.5.07), פיסקה 12; עש"ם 8622/05 נעאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.12.06), פיסקה 9; עש"ם 9741/06 נעאמנה נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (לא פורסם, 10.10.07), פיסקה 9). כשלונו של מורה בביצוע עבירות מרמה הכרוכות בהשגת תואר אקדמי כוזב, ובקבלת טובות הנאה כספיות על יסודו מהווה פגיעה עמוקה לא רק במעמד המורה שכשל, אלא במעמד השירות החינוכי הציבורי כולו, ואף בשירות המדינה כולו. 12. אכן, כדרכו של בית הדין למשמעת, היה מקום לתת את הדעת לנסיבותיו האישיות של המשיב, ולשוקלן בצד חומרת מעשיו. לזכות המשיב עומדים עברו כמורה טוב, תרומתו למערכת החינוך, והיותו אב למשפחה הזקוקה לפרנסתו. אולם מנגד, ניצב איש חינוך, אשר פעל במרמה להשגת תואר אקדמי, וקיבל מהמדינה טובות הנאה שלא הגיעו לו. בנסיבות אלה, מעמדו כאיש חינוך איננו פועל רק לזכותו, אלא עומד גם לחובתו, בהוסיפו מימד של חומרה למעשים, המנוגדים בתכלית למהות התפקיד והשליחות החברתית והציבורית הגלומה בו. אין מדובר במעידה חד-פעמית, אלא בשרשרת מעשים שתחילתם בקניית התואר, המשכם במצג שווא בפני הגורמים הממונים, וסופם בקבלת הטבות שכר שלא כדין במשך שנים. היותם של המעשים חלק מתופעה רחבה שהיוותה מעין "מכת מדינה", מוסיפה לחומרת המעשים (עש"ם 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, 7.11.07), פסקאות 15-16) (להלן - ענין אסדי). בהתחשב ביחס שבין הנסיבות האישיות, שאינן חריגות במקרה זה, לבין החומרה המתלווה למעשים, הקל בית הדין עם המשיב הקלה ניכרת, מעבר למתחם הסביר. 13. בית הדין העניק, מצד אחד, משקל-יתר לנסיבות האישיות של המשיב, אף שלא היתה בהן חריגות מיוחדת. מנגד, הוא נתן משקל פחות לאינטרס הציבורי המחייב ענישה מידתית למעשים חמורים באמצעות הטלת אמצעי משמעת אשר יגשימו את הצורך להגן על מעמד השירות הציבורי בכלל, ועל מעמד המורה בשירות המדינה בפרט, אשר נפגעו קשות מהעבירות שבוצעו בידי המשיב (ענין אסדי, שם, פסקה 12: עש"ם 7635/05 שרתוק נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, 29.1.07), פיסקה 13; עש"ם 4350/06 מדינת ישראל נ' רון (לא פורסם, 4.6.07), פיסקה 22). בית הדין לא נתן משקל מספיק לעקרון הנוהג בדיני משמעת לפיו בהטלת אמצעי משמעת יש להעדיף בדרך כלל את האינטרס הציבורי על פני שיקולו של הפרט (עש"ם 10129/02 מדינת ישראל נ' גניש (לא פורסם, 11.3.02)). 14. הלכה היא כי בית המשפט העליון יתערב באמצעי המשמעת שנגזרו בבית הדין רק במקרים חריגים, בהם נפלה בגזר הדין טעות משפטית, חריגה מהותית מן הסבירות או המידתיות, או שנגרם עוול ממשי אחר שיש לתקנו (עש"ם 7641/98 נוימן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.2.99), פיסקה 4; עש"ם 309/01 זרזר נ' נציב שירות המדינה, פד"י נה(2) 830, 837 (2001); ענין אסדי, שם, בפיסקה 10). בענייננו, אכן חרג בית הדין באופן ניכר מרף הענישה המשמעתית המקובל, שהתגבש בפסיקתו של בית משפט זה בסוג זה של עבירות, והשית על המשיב אמצעי משמעת שאינם מידתיים ביחס לחומרת מעשיו (ראו למשל: ענין דראושה, שם; ענין סלאמה, שם; ענין חורשיד, שם). 15. בנסיבות ענין זה, מתבקש כי במסגרת אמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב ייכלל גם אמצעי פסילה משירות המדינה לתקופה מתאימה. הדעת אינה סובלת כי איש חינוך, שהורשע בעבירות מרמה, הן בהליך פלילי והן בהליך משמעתי, שכרוכה בהן פגיעה ערכית כה עמוקה, יוכל לשוב באופן מיידי לעבודה בשירות המדינה, ואף בתפקיד הוראה וחינוך במסגרת משרד החינוך. נוכח הפגיעה המערכתית הכרוכה בעבירות בהן הורשע המשיב, אין מנוס מהטלת אמצעי משמעת של פסילה משירות המדינה ומעבודת הוראה וחינוך במשרד החינוך על המשיב, כדי להגן על טוהר המידות בשירות הציבורי ובמערך החינוך, על דמותו ותדמיתו של השירות, ועל אמון הציבור בו (עש"ם 3789/04 ציפורי נ' נציבות שירות המדינה, פד"י נט(1) 721, 725 (2004); עש"ם 8180/05 מדינת ישראל נ' ולידי (לא פורסם, 7.5.06), פיסקה 6). 16. אבקש עוד להעיר, כי אני מתקשה לקבל את עמדת בית הדין לפיה במקרה זה שיקול ההרתעה שוב אינו דומיננטי מאחר שפרשת התארים הכוזבים מצויה, לדברי בית הדין, בשלבי דעיכה, וכי הציבור מודע לחומרתה, וכי יש בכך כדי להוות שיקול לאי-החמרה בדין. מימדיה הנרחבים של תופעת רכישת התארים הכוזבים על-ידי אנשי חינוך, וקבלת טובות הנאה כספיות שלא כדין על בסיסם, הלכה ונחשפה בהדרגה לעיני הציבור, וחומרתה לא קהתה כהוא-זה גם בחלוף הזמן, וגם ככל שפעולות האכיפה הולכות ונשלמות. בתהליך זה אין כדי לגרוע מאינטרס ההרתעה מפני הישנות מעשים דומים, אשר אמצעי המשמעת הראויים נועדו להשיג. דווקא בשל חומרתם של מעשי רכישת התארים הכוזבים, ובשל הצורך לשקם את תדמיתו הפגועה של מערך החינוך והשירות הציבורי בעיני הציבור, חיוני הוא כי יובהר בלא סייג המסר המוקיע תופעה זו. מתבקשת מכך המסקנה כי מי שחטא כך יורחק למשך תקופה מתאימה משירות המדינה, ולא ישולב במסגרת השירות הציבורי עד לאחר ריצוי מלא של אמצעי המשמעת. 17. לאור הדברים האמורים, אני מקבלת את ערעור המדינה, ומורה כי המשיב ייפסל לכל תפקיד בשירות המדינה למשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין של בית הדין למשמעת (ביום 6.1.08). בתום תקופה זו, תחול על המשיב פסילה נוספת לשנתיים, ממילוי כל תפקיד במשרד החינוך. נוכח תוצאה זו, תבוטל הוראת בית הדין בדבר שלילת 75% מהמענק לו זכאי המשיב, ויחולו עליו ההוראות של חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, הנוגעות לתשלום קצבה במקרה של פסילה מוגבלת. שאר אמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב בגזר דינו של בית הדין למשמעת יעמדו בעינם.זיוף