עיון במסמכים של מרכז ההשקעות

להלן פסק דין בנושא זכות עיון במסמכים של מרכז ההשקעות: פסק דין עתירה - על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן - חוק חופש המידע) - להורות למשיבים להעביר מסמכים לעיונה של העותרת. 1. מרכז ההשקעות, הפועל מכוח חוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט - 1959 (להלן - חוק לעידוד השקעות הון), מוסמך לאשר תכניות השקעה להגשמת מטרותיו של החוק, קרי, משיכת הון לישראל ועידוד יוזמה כלכלית והשקעות הון חוץ והון מקומי למטרות המנויות בסעיף 1 לחוק. בכלל אלה, מוסמך מרכז ההשקעות לאשר תכניות לבניית נכסים להשכרה. 2. העותרת, חברת נדל"ן ואחזקות, הגישה בשלהי שנת 2000 בקשה לאישור תכנית השקעות להקמת בניין תעשייתי להשכרה בהר חוצבים בירושלים, בסך של 110,011,500 ₪ (24,447,000 $). בשנת 2004 אישרה המינהלה השקעה של 57,666,600 ₪ (12,814,800 $) בתנאים שקבעה. בשלהי אותה שנה שבה העותרת וביקשה לאשר את יתרת ההשקעה. כעבור כחצי שנה הגישה בקשה נוספת לצורך בנייה, צנועה יותר. בתחילת שנת 2006 נמסר לעותרת כי הוחלט לדחות את הדיון בבקשתה לתקציב השנתי הבא, שאז תשוב בקשתה ותיבחן. במשך חודשים ארוכים התנהלו בין הצדדים חילופי דברים, בטלפון ובדואר. במהלכם, ביום 12.7.07, פנתה העותרת גם בבקשה כי יימסרו לידיה הקריטריונים לחלוקת תקציב המענקים של מרכז ההשקעות, פרוטוקולים של דיוני המנהלה ועוד כהנה וכהנה מסמכים. 3. ביום 8.10.07 התקבלה אצל העותרת החלטת המינהלה לדחות את בקשתה העיקרית למענק, בצירוף הנמקה קצרה. העותרת ביקשה לבחון את האפשרות להגיש ערר, ולפיכך פנתה ביום 18.11.07 למינהלה, וביקשה כי יועברו אליה כמה וכמה מסמכים, וביניהם פרוטוקול הדיון, יתרות התקציב, סכומי הכסף שהתבקשו, הקריטריונים לחלוקה, שמות הגורמים שבקשותיהם אושרו ופרוטוקולים של כל דיוני המינהלה - והכל מאז יום 1.1.2005 ועד ליום הבקשה, וכן כל המסמכים שבתיקה של העותרת. במכתב שהתקבל אצל העותרת ביום 9.1.08 השיבה ממלאת מקום הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד התעשייה והמסחר, כי "בקשתכם לקבלת פרוטוקולים של דיונים ופרטים נוספים הינם בלתי אפשריים לאור העובדה שמדובר בחברות מסחריות ואנו מחוייבים לסודיות על פי החוק". הטעות איננה רק לשונית; הכּשל הוא בגישה, בדחייה הכוללנית והגורפת, שאינה עולה בקנה אחד עם חוק חופש המידע. בעקבות הסֵרוב הנ"ל, הגישה העותרת את העתירה דנן. 4. במהלך המשפט נענו המשיבים לרוב בקשות העותרת, דבר שהיה מן הראוי לעשות מלכתחילה, מבלעדי הגשת העתירה. למעשה, הועברו לידי העותרת כל המסמכים, למעט פרוטוקולי הדיונים שביקשה. הוצע לעותרת על-ידי המשיבים לצמצם את דרישתה לעניין הפרוטוקולים, ולהסתפק ב"מקרים שבהם בקשות נדחו, במקרים דומים, כגון: דחיית בקשה משיקולי תקציב במבנה השכרה, באזור פיתוח א'..." (עמוד 7 לפרוטוקול). העותרת סירבה, והיא עומדת על עתירתה בנוגע לכל הפרוטוקולים הנ"ל. בכך נכריע אפוא להלן. 5. העותרת טוענת כזאת: בקשתה למענק נדחתה (בחלקה), ולפיכך עומדת לה הזכות להגיש ערר. כדי שיהא לאל-ידה לתקוף את החלטת המינהלה, היא זקוקה לקבל לעיונה את כל המסמכים שיכולים לסייע לה בכך. לטענתה, זכות היסוד לקבל מידע מן הרשות מקבלת בנסיבות אלה משנה-תוקף. עוד טוענת העותרת כי מדובר במידע שצריך וראוי שיהיה גלוי לציבור, כדי שייוודע ברבים כיצד מחולקים כספי הציבור על-ידי המינהלה. ניהול הליכי חלוקת המענקים לאור השמש ייטיב עם הכספים ועם הציבור. יתר על כן, מעמד מיוחד יש לה, לעותרת, שהרי המסמכים נוגעים אליה. באשר לטענת המשיבים כי הם מנועים מלפרסם את הפרוטוקולים מחמת הפגיעה בסודות המסחריים של חברות אחרות, טוענת העותרת כי הואיל ומדובר במידע ציבורי מובהק, חזקה על הגופים המסחריים אשר פנו לקבל מענק כי ידעו שהמידע הקשור בכך יהיה כפוף לזכות העיון. עוד טוענת העותרת כי הן על-פי חוק לעידוד השקעות הון והן על-פי חוק חופש המידע, מסור למשיבים שיקול הדעת להחליט איזה חומר יגולה ואיזה לא, אף לגבי חומר שאין חובה לגלותו, ובהעדר טעם חזק דיו אין לשלול מן העותרת את הזכות לעיין בחומר המבוקש. ולבסוף - גם אם מדובר בעניינים סודיים, הרי שניתן להשחיר על גבי ההעתקים שיימסרו לעותרת את החלקים החסויים. 6. המשיבים מבקשים לדחות את הטענות הללו. לדבריהם, כלל הפרוטוקולים המבוקשים הם 20 במספר ומשתרעים על פני כ-2,400 עמודים. הם כוללים, מטבע הדברים, פרטים שונים ורבים על כל חברה שעניינה נדון במינהלה, פרטים על עובדים בחברות שונות, מצבן הכלכלי של החברות הללו, קשייהן ונתונים אחרים הנוגעים אליהן. מסירת המידע הזה יכולה לפגוע בהן, שכן הוא מהווה סוד מסחרי או סוד מקצועי בעל ערך כלכלי, וגילויו צפוי לפגוע פגיעה ממשית באינטרס המקצועי, המסחרי או הכלכלי של החברות הללו; לפיכך, סבורים המשיבים, אין למוסרו. לבד מזאת, גילוי המידע ישבש את תפקוד הרשות ואת המשך תהליך קבלת המידע. עוד טוענים המשיבים כי זו בקשה גורפת ומוגזמת. העברת הבקשה לצדדים השלישיים שזכויותיהם עלולות להיפגע אינה ריאלית, שכן מדובר באינספור צדדים כאלה, מעת שמדובר בפרוטוקולים של הישיבות כולן. עוד טוענים המשיבים כי הטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים במידה בלתי סבירה. לפיכך, גם הפתרון של השחרת המידע הבעייתי אינו ריאלי. עוד מדגישים המשיבים כי הם פטורים מן החובה למסור מידע על אודות דיוניהם הפנימיים. לשיטתם, באיזון בין הזכות לקבלת המידע לבין האינטרס הציבורי שבשמירת סודיות דיוני המינהלת ובשמירת פרטיותם וסודותיהם המסחריים של צדדים שלישיים, גוברים האחרונים, בייחוד כאשר האינטרס של העותרת בכלל המידע המבוקש אינו ברור. 7. נקודת המוצא שאין עליה עוררין היא כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית" (סעיף 1 לחוק חופש המידע); אין עוררין גם על הסיפא של הסעיף הזה, ולפיו הזכות איננה מוחלטת, והיא בת נפקות רק "בהתאם להוראות חוק זה". הזכות מוגבלת לגדרים שנקבעו בחוק חופש המידע, ובכלל זה חריגים שבהתקיימם תיסוג הזכות מפני אינטרסים אחרים. 8. סעיפי חוק חופש המידע הפוטרים מחובת מסירת מידע, שלתחולתם כאן טוענים המשיבים, הם כמה מסעיפי-המשנה של סעיף 9(ב) לחוק, היינו, מידע שהרשות הציבורית אינה חייבת למסור. אינה חייבת, משמע, הדבר נתון לשיקול דעתה. בעיקר נתלים המשיבים בסעיף-קטן (6), הקובע פטור ממסירת "מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי". יש דברים בגו. דומה כי גם העותרת אינה כופרת בהימצאותם של נתונים העולים כדי סודות מסחריים ומקצועיים בין דפי פרוטוקולי הישיבות. החברות אשר מבקשות את המענקים הן גופים כלכליים, מסחריים, תחרותיים, שעניין רב להן כי נתונים מסויימים לגביהן לא יהיו נחלת הכלל. יש מקום לחשש כי גילויים של הנתונים הללו אכן יפגע פגיעה ממשית באינטרסים שלהן. 9. כתולדה מן החשש הזה יש מקום גם לסברה כי גילויו של המידע "עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה", כלשון סעיף-קטן (1). תפקודו השוטף התקין של מרכז ההשקעות תלוי בין היתר בנגישותו המירבית למידע שהוא זקוק לו על אודות החברות המבקשות מענק. חשש מגילויו של המידע לרבים צפוי לגרום לחברות להימנע מלמוסרו, הדבר יכביד על תהליך אישור התכניות, וכך יוערמו קשיים בפני הגשמת מטרתו של חוק לעידוד השקעות הון. כך גם לגבי סעיף-קטן (7), שכן מאותו הטעם יש מקום לחשוש כי גילוי הפרוטוקולים עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע. 10. את טענתה כי אין לשעות לסייגים הללו מבקשת העותרת לתמוך בפסק הדין שניתן בע"א 6576/01 החברה לייזום נ' לירון, פ"ד נו(5) 817. שם נפסק כי פרטי התקשרות של גוף עסקי שזכה במכרז מטעם הרשות צריכים להיות גלויים לציבור. גם אם נניח לרגע, כטענת העותרת, כי גוף עסקי הבוחר להגיש בקשה לקבלת מענק מאת רשות ציבורית כמוהו כגוף עסקי הבוחר להתקשר עם הרשות, עדיין אין הנדון דומה לראיה. כל שנקבע שם הוא כי לגבי מסמכי ההתקשרות יש להניח דְבר קיומן של ידיעה והסכמה מצד הגוף העסקי לגילויים, ולפיכך כי יש חובה לגלותם. אין להסיק מכך דבר על גילויים של פרוטוקולים מדיוני הרשות, שעשויים לחשוף מידע ופרטים נוספים על עסקיו האחרים, מצבו הכלכלי ועובדות אחרות שגוף עסקי אינו חפץ שיהיו לנחלת הכלל. 11. לבד מן הסעיפים הללו, הנוגעים למידע על גופים עסקיים אחרים שעלול להיחשף, גם סעיף-קטן (4) תומך לכאורה בעמדתם של המשיבים. על פיו, אין הרשות חייבת למסור "מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן". הפרוטוקולים המבוקשים הם ללא ספק מידע כזה. בנידון דידן, עולה סעיף זה שבחוק חופש המידע בקנה אחד עם הגיונו של סעיף 16 לחוק לעידוד השקעות הון, הקובע כי "אין לגלות מדיוניהן של המינהלה או של המועצה, או כל חומר שנמסר להן, אלא על ידי המנהל או הממשלה או בהסכמתם". הנה אפוא מקור נוסף לסיוג זכותה של העותרת לקבלת המידע. 12. כמה וכמה מסעיפי-המשנה של סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע חלים אפוא על המידע שהעותרת מבקשת, ועל כן המשיבים אינם חייבים למסור את המידע. ברם, גם באין חובה, אין הכרח כי יש פּטוֹר גמוּר. הזכות לקבלת המידע במקומה עומדת, ועל הרשות לשקול, בהתאם לחובותיה שעל-פי המשפט המינהלי, אם תיעתר לבקשה למסור את המידע, אם לאו. רק מתי מעט מן השיקולים שעל הרשות לשקול קבועים בחוק, בסעיף 10. שם נאמר, בין היתר, כי על הרשות לשקול את "עניינו של המבקש במידע", קרי, מהי התועלת שתהיה למבקש במידע. 13. אין כל ספק כי עניינה של העותרת במידע עניין רב הוא, ובאופן עקרוני הוא לגיטימי. העותרת זקוקה למידע, משום שבכוונתה לערור על דחיית בקשתה למענק. אין סיבה להטיל ספק בכוונתה לעיין בחומר שהיא מבקשת כדי לנסות ולהיבנות ממנו בעררה. גם בטענתה של העותרת כי יש עניין ציבורי בגילוי המידע יש טעם רב. סוף-סוף מדובר בכספי ציבור, בסכומים נכבדים ביותר, המחולקים בהתאם לחוק לגופים פרטיים. אין צורך להכביר מילים בחשיבות החשיפה לעיני הציבור, לביקורתו ולשיפוטו. ראוי ונכון כי לא במחשכים יחולקו כספי הציבור מכוח החוק, לבל יהא מקום ללשונות רעות להֵחרץ על פעולתה של המינהלה. יש בכך כדי להוסיף משקל לעניינה של העותרת עצמה במידע. 14. מחמת כובד משקלם של השיקולים הללו ייתכן כי היה מקום להורות על גילוי כל הפרוטוקולים כמבוקש, תוך השמטתם, בדרך של השחרה, של הפרטים שיכולים לחשוף סודות מסחריים או מקצועיים כנ"ל. אולם שני טעמים נוספים, או ליתר דיוק צירופם יחד של שני סעיפי-חוק נוספים, שוללים זאת. סעיף 13 לחוק חופש המידע שעניינו בהגנה על צד שלישי, מחייב את הרשות להודיע בכתב לצד שלישי שעלול להיפגע ממסירת המידע על הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד לה. בענייננו מדובר בעשרות רבות של מבקשי מענק שעניינם עלה על שולחן דיוני המינהלה, ויש חשש כי פרסום הפרוטוקולים יזיק להם. החובה למסור לכולם הודעה - כשהטיפול בה כרוך על-פי סעיף 13 הנ"ל גם בהודעה למבקש על קיומה של התנגדות ועל המצאת החלטה מנומקת - היא בהחלט מעמסה רבתי על המשיבים. סעיף 8(1) קובע כי במצב כזה, שבו "הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה", רשאית הרשות לדחות את הבקשה ולא להֵענות לה כלל. אכן, יש צורך במיתאם בין הקצאת המשאבים מצִדה של הרשות לבין התועלת הצפויה למבקש המידע. העותרת לא שכנעתני בצורך למסור לעיונה את הפרוטוקולים כל-כולם, אלא רק את מקצתם. מן הראוי אפוא למצוא פתרון ביניים. 15. דומני כי בהתחשב בכל השיקולים והאינטרסים הללו - של העותרת ושל הציבור - ובשים לב לכלל נסיבות העניין, נכון יהיה לקבל את העתירה בחלקה, ולקבוע כי על המשיבים לגלות לעותרת את הפרוטוקולים הנוגעים לנושא בקשתה, אשר ניתן להניח כי ישנם סיכויים שאכן תוכל להפיק מהם תועלת לעניינה. אין בידי נתונים מפורטים על פילוח הדיונים שבפרוטוקולים לסוגיהם, ולפיכך אני מסתמך על מה שעיניי רואות ועל דעתי מתקבל, והוא הצעת ב"כ המשיבים כפי שהוצעה בדיון בעתירה, עם תוספת מסויימת. הפרוטוקולים שיגולו הם אלה: פרוטוקולים של דיונים שעסקו בבקשות לאישור תוכנית השקעות לגבי מבנים להשכרה באזור פיתוח א'. אך זאת לא רק לגבי בקשות שנדחו משיקולי תקציב (כהצעת ב"כ המשיבים, לגישתו, לפנים משורת הדין), אלא לגבי כלל הבקשות בנושא הנ"ל, בין אם נתקבלו ובין אם נדחו. מכאן ואילך תפעל המינהלה בטיפול בבקשה כפי שמחייב אותה חוק חופש המידע, והיא תהיה רשאית, בהתאם לחוק ולכל האמור לעיל, להשמיט פרטים מתוך הפרוטוקולים. 16. בשולי הדברים אעיר על החשיבות הרבה של הליכי הדיון, העיון וההתייעצויות אצל כל רשות ציבורית, ולענייננו, אצל מִנהלת מרכז ההשקעות במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, עובר לקבלת ההחלטות על קבלת בקשות למענקים, או על דחייתן. אֵלו הם דיונים פנימיים ועל מנת שיהיו פוריים, הכרח בל יגונה הוא לשמור על סודיות. עד לגיבוש ההחלטה, שוּמה להבטיח החלפת דעות, מחשבות ותהיות באופן חופשי, יצירתי ופתוח. משתתפי הדיון עלולים לחשוש מפני הבעת דעה ביודעם כי גם מחשבות ראשוניות ובוסריות ייוודעו ברבים. הם עלולים להמיר אמירה בחדר הישיבות לפרוטוקול, בלחשושי-מסדרון שלא לפרוטוקול. הם עלולים גם להעדיף לשתוק, אך בשתיקתם יהא משום החמצה וכדי למנוע הפריה הדדית. ממילא, ההחלטה שתתקבל לא תהיה המיטבית. חופש מידע במידה יתרה, הוא מתכּון בּדוּק ומנוסה לאיכות החלטה במידה חסרה. כיוון שכך, דומני, במבט צופה פני עתיד, כי ייטיבו במינהלת מרכז ההשקעות לעשות באם יפרידו בין הפרוטוקול לבין ההחלטה. הפרוטוקול ישאר בחסיונו וההחלטה המנומקת תהיה לנחלת הכלל. 17. בנסיבות העניין דנן, החלטתי לקבל את העתירה באופן חלקי, לפי האמור בפיסקה 15 לעיל. הסֵרוב הכוללני והסתמי מלכתחילה מצִדם של המשיבים למסירת מסמכים (מכתב מ"מ ממונה יישום חוק חופש המידע מיום 9.1.08), נעשה שלא כדין. מעטה החשאיות איננו מוצדק כלל וכלל, "לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ" (בראשית ד, ז), ולשם מניעת כּשלים ולזוּת שפתיים יש צורך בחשיפת המידע, אם גם, כאמור, באופן מבוּקר. למצער נהגו המשיבים נכון בדיעבד, סמוך לאחר הגשת העתירה, בהמציאם את מרבית המסמכים שביקשה העותרת. המשיבים ישאו אפוא בהוצאות העתירה וכמו כן ישלמו לעותרת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין. עיון במסמכיםמסמכיםהשקעות