להלן פסק דין בנושא עתירה לביטול הקצאת מקרקעין: פסק דין א. מבוא: 1. העותרת הינה עמותה אשר מטרותיה כוללות בין היתר פיתוח בית עלמין, הקמת קרית הבבא סאלי זצ"ל בנתיבות, הקמת מוסדות תורניים וגמ"ח, הוצאות ספרים וכתבי יד וכו'. המשיבה 8, הינה העמותה אשר מטרתה להנציח את זכרו של הרב שלום איפרגן זצ"ל בנתיבות. שתי העמותות פועלות זו לצד זו בשטחה של המשיבה 1, המועצה האיזורית שדה נגב. בעתירתה, מבקשת העותרת כי יוצהר כי תבוטל "הקצאה" או "הענקה" של שימוש במקרקעין הידועים כמגרשים 101, 102, 103, 151, בתחום תכנית 431/03/07 ח"ח 1 גוש 100279 (להלן: "המקרקעין"). כן עתרה העותרת כי מבנים אשר נבנו על מגרש 151 יפונו ויהרסו. המשיבים 1 ו- 8 טענו כי דין העתירה להידחות, המשיבים 3, 4, 6 ו- 7 (להלן: "המדינה") הסכימו עם העותרת כי הליך "ההקצאה" היה לכאורה לא תקין. אשר להכרעה בעתירה טען ב"כ המדינה, עו"ד בר, "מבחינת המדינה יש חשיבות גדולה מאוד דווקא בגלל הרגישות והיריבות יש חשיבות לפורמליזם ולהיצמדות להוראות הנוהל, למען יראו ולמען למנוע ליזות שפתיים... הנוהל מחייב מספר פעולות שחייב לבצע שלא בוצעו. יחד עם זאת, עדיין יש צורך לבצע את אותו איזון עדין שבין אינטרסים של הסתמכות וחלוף הזמן בפרשה הזו, כאשר העובדות שלא ידועות היטב למדינה יכולות להשליך על ההכרעה בסוגיה של האיזון". ב. העובדות: 2. תחילת השתלשלות האירועים שהביאו להגשת העתירה הינה בישיבת מליאת המועצה של המשיבה 1, אשר התקיימה ביום 28.11.96. לאותה ישיבה הביא ראש המועצה של המשיבה 1, את בקשותיהן של קק"ל והמשיבה 8, להקצות להן שטח בקרבת בית העלמין לשם הקמת מיזמים. קק"ל ביקשה להקים פארק על שטח של כ- 70 דונם, לזכרו של הבבא סאלי זצ"ל, בעוד המשיבה 8 ביקשה לאשר לה הקצאה של כ- 30 דונם על מנת להקים קריה אשר בה יוקמו בית ספר, אולם שמחות, מקווה, בית כנסת וגן ילדים. מליאת המועצה החליטה פה אחד לקבל את המלצת הנהלת המשיבה 1, לאשר לכל אחד מהפונים לקבל כ- 30 דונם "תוך קבלת הסכמת שני הצדדים ותיאום בין האדריכלים". 3. ביום 1.12.96 הודיע ראש המועצה של המשיבה 1 למשיבה 8, כי המועצה אישרה "את הקצאת השטח המבוקש על ידיכם לצורך הקמת המוסדות". כן נאמר באותו מכתב "בזאת הנני להדגיש כי קק"ל תכננה על אותו שטח חלק מהפארק על שם בבא סאלי זצ"ל. אולם בפגישות עם אנשי הקק"ל הדגשתי, כי שני האדריכלים יפגשו על מנת למצוא פתרון הולם לשתי הבקשות כאחת". 4. כשנה מאוחר יותר, ביום 12.10.97, התקיימה ישיבה אצל המשיבה 1, בה השתתפו ראש המשיבה 1, אדריכל מטעם קק"ל, נציגים של המשיבה 8, והרכז המוניפצלי של המשיבה 1, כאשר נושא הישיבה היה "... גבולות פארק הבבא סאלי - עמותת ברית שלום וחסד". בסיכום הישיבה נקבע כי שני הצדדים יוציאו מודדים לשטח על מנת לסמן את הגבול ביניהם. 5. השטח אותו אמורה היתה המשיבה 8 לקבל, היה בתחום המשבצת החקלאית של המושב תקומה. ביום 1.9.98 התקיים דיון בנוכחות מי שהיה אז שר התשתיות הלאומיות מר אריאל שרון, אשר בו נכחו נציג המשיבה 8, ראש המועצה נתיבות, ומנהלת מחוז הדרום במינהל מקרקעי ישראל. נושא הישיבה היה "נתיבות +הרב איפרגן". בסיכום הישיבה נאמר: "1. ממ"י יפעל להכנת תשריט מדידה בהקדם האפשרי ולהכנת עיסקה לפי אחת משתי אפשרויות הבאות: א. ישירות עם עמותת "ברית שלום וחסד" כפוף לאישור ועדת הפטור. ב. עם המועצה המקומית נתיבות אשר תבצע החכרת משנה לעמותה. 2. ממ"י מחוז דרום ינקוט במהלכים הנדרשים ממנו לשם אישור תוכנית מס' 6/328/02/7. כאשר ישתנה יעוד השטח האמור לקרית חינוך, יפעל המחוז לפי אחת מהאפשרויות הרשומות בסעיף 1 לעיל". 6. ביום 10.11.98 חתמה המשיבה 8 על הסכם עם "תקומה אגודה חקלאית בע"מ", לפיו הסכים מושב תקומה כי עם הסכמת מינהל מקרקעי ישראל וקבלת תמורה בסך 17,180 ₪ לדונם, עבור כ- 34 דונם מהמשבצת החקלאית שבחזקתו, על אותם 34 דונם יוקם מרכז רוחני ע"י המשיבה 8. בחודשים פברואר 98 ואוגוסט 99, אישר ב"כ המושב תקומה, כי שולמה ע"י המשיבה 8 תמורה עבור 34 דונם הנזכרים בהסכם, אשר הגיעה לסכום כולל של 551,543.29 ₪. 7. ביום 19.10.99 התקיימה פגישה במשרדי מינהל מקרקעי ישראל במחוז הדרום, בה נכחו מנהל המחוז, מנהלת מחלקת העסקאות, וב"כ המשיבה 8. בסיומה של אותה פגישה נרשם סיכום דברים, אשר הועבר למנהל המינהל עו"ד אבי דרכסלר. נרשם בין היתר באותו סיכום כי המשיבה 8 הגיעה להסדר פיצוי עם המושב תקומה בתמורה לויתורו על שטח של 34 דונם המצוי במשבצת החקלאית של המושב, וכן כי "עקב חוק חובת המכרזים לא ניתן להקצות השטח ישירות לעמותה אלא לרשות המקומית לאמור מועצה איזורית עזתה". עוד נאמר באותו סיכום, כי "עם קבלת פניה רשמית של המוא"ז עזתה כולל מפה מצבית ערוכה על ידי מודד מוסמך וכתב ויתור של תקומה המחוז יכין עסקה למוא"ז עזתה." 8. ביום 30.6.99 אושרה ע"י הועדה המחוזית במחוז הדרום תוכנית מתאר 6/328/02/7 לשינוי לתכנית מתאר 328/02/7, שעניינה "קרית חינוך ושטח למוסד". יוזמת התוכנית היתה המשיבה 1. על פי התוכנית, אשר שטחה כ- 34 דונם, הותרו לבניה בשטח התוכנית, קרית חינוך, ומבנים למוסדות ציבור, אשר ישמשו לגן ילדים, בית ספר, ישיבה, מגורי סגל ותלמידים, בית כנסת, אולם התכנסויות, כוללים וכדו'. יצויין, כי ביום 23.02.98 שלח ראש המועצה של המשיבה 1 מכתב למר שלום דנינו, שהיה הממונה על המחוז במשרד הפנים בבאר-שבע, בענין התוכנית - 6/328/02/7. נאמר באותו מכתב: "השטח עליו הוכנה התוכנית, הוא בתחומי המועצה האזורית עזתה. מליאת המועצה אישרה לעמותת ”ברית שלום וחסד” הקמת קרית חינוך בשטח זה. מאחר והעמותה הגיעה להסדר והסכמה עם מושב תקומה, המחזיק בשטח. לא קיימות מצידנו שום התנגדויות לתוכנית, ואנו מסכימים לאישור הת.ב.ע הנ"ל. עם אישור הת.ב.ע תועברנה הזכויות בקרקע על פי הנהלים הדרושים לעמותת ”ברית שלום וחסד”, על שם הרב איפרגן זצ"ל." המשיבה 8 היתה מכותבת על אותו מכתב. 9. בין המשיבה 1 למשיבה 8 נחתם ביום 18.11.99 חוזה חכירה. באותו חוזה נאמר כי המשיבה 1 עומדת לרכוש זכות חכירה מאת מנהל מקרקעי ישראל, ומסכימה להחכירו בחכירת משנה למשיבה 8. בין המנהל והמשיבה 1 נחתם ביום 27.11.02 חוזה חכירה לגבי שטח של 18,033 ממ"ר בערך, בגוש: 279001, חלקות: 1 (בחלק), מגרשים: 101, 102, 103, 151, לפי תוכנית מפורטת 431/03/7. על פי חוזה החכירה שבין המנהל למשיבה 1, מטרת החכרת הקרקע הינה הקמת ישיבה. 10. על מגרש 151 הקימה המשיבה 8 שמונה קרוואנים אשר נועדו לשמש כבית ספר - חדרי לימוד. ביום 01.08.05 הוציאה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שמעונים היתר בניה לעבודות הבניה האמורות. מטעם המשיבה 8 הוגשה חוות דעת של שמאי המקרקעין זאב זק"ש, בה נאמר כי ההשקעה בבניה על מגרש 151 הינה בסכום של 2,750,000 ₪. ג. טענות המשיבות 1 ו-8 בדבר שיהוי וחוסר תום לב של העותרת: 11. הועלו על ידי המשיבות טענות בדבר שיהוי וחוסר תום לב מצד העותרת. לא מצאתי להיזקק לטענות לנוכח התוצאה אליה הגעתי בדיון לגופן של הטענות. אוסיף, כי למרות טענות המשיבות 1 ו-8 בדבר מודעותה של העותרת להליכים שהחלו עוד בשנת 1996 ושבסופם קיבלה המשיבה 8 את הזכויות במקרקעין, הרי שגם אם מצאתי טעם בדברים, איני מוכנה לקבוע כעובדה שאכן כך זה היה. 12. המשיבות 1 ו-8 אף טענו לחוסר תום לב מצד העותרת משגרסו כי החלטת המועצה מיום 28.11.96 נועדה להקצות לעותרת ולמשיבה 8 באופן שווה קרקע למטרות קהילותיהן. תשובת העותרת לטענה זו הינה כי בעוד שהמשיבה 8 זכתה בהקצאת קרקע - ולא על פי ההחלטה משנת 1996 שהתייחסה אך לנושא התכנון - הרי שלה, לעותרת, לא הוקצתה הקרקע הנזכרת באותה החלטה אלא שהקרקע האמורה הינה של קק"ל. אכן, כטענת המשיבות 1 ו-8, יעודה של הקרקע האמורה הינו הקמתו ותחזוקתו של "פארק קק"ל ע"ש סידנא באבא סאלי", המשרת את קהילת העותרת וחסידיה, ואולם, גם אם היתה כוונה שהקצאת הקרקע תהיה שוויונית, וגם אם כטענת המשיבות 1 ו-8 זוכה העותרת שהקרקע שהוקצתה לה מפותחת על ידי קק"ל וממשאביה, בעוד המשיבה 8 אמורה לפתח את המקרקעין ממשאביה היא, עדיין אין לבטל את טענת העותרת בדבר השוני בהקצאות - כאשר מבחינתה הקרקע של הפארק שייכת לקק"ל, בעוד המקרקעין שייכים למשיבה 8. לפיכך, איני מקבלת את טענת חוסר תום הלב. משלא מצאתי לדחות את העתירה על הסף מהטעמים שהעלו המשיבים, שעיקרם שיהוי וחוסר תום לב, אדון בעתירה לגופה. ד. האם קיבלה המשיבה 8 את המקרקעין בהקצאה כדין: 13. בעקבות פסק-הדין שניתן בבג"צ 3638/99 אמנון בלומנטל ואח' נ. עיריית רחובות ואח', פ"ד נד(4) 220, הוצא על ידי משרד הפנים "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית". לטענת העותרת, המקרקעין הוקצו למשיבה 8 שלא כדין, בניגוד להליכים מנהליים תקינים, פסיקת בית המשפט בבג"צ בלומנטל והנוהל בדבר הקצאות שהוצאו על ידי משרד הפנים. כאמור, המדינה הצטרפה לדעת העותרת בדבר אי התקינות שבהקצאת המקרקעין למשיבה 8. לעומת טענות העותרת והמדינה, נטען על ידי המשיבות 1 ו-8 כי ההקצאה היתה כדין ועומדת בדרישות בג"צ בלומנטל והנוהל של משרד הפנים. 14. אליבא דגרסת המשיבות 1 ו-8, הקצאת הקרקע נעשתה על פי החלטת המועצה של המשיבה 1 עוד בישיבה מיום 28.11.96, כאשר הוחלט במליאת המשיבה 1 להקצות הן לעותרת והן למשיבה 8, לכל אחת מהן 30 דונם, כך שכל אחת מהעמותות תוכל להנציח את הרב שעמד בראשה. כל יתר הפעולות, נטען על ידי המשיבות 1 ו-8, היו פועל יוצא של החלטת המועצה של המשיבה 1 בדבר הקצאת הקרקע כאמור. לטענת המשיבות 1 ו-8, הן עמדו בדרישת הפרסום שבנוהל בכך שדבר הקצאת המקרקעין היה ידוע לעותרת עוד ב-1996 ופרט לעותרת, איש לא היה מעוניין, ואף כיום איש לא מעוניין בהקצאת המקרקעין למשיבה 8. עוד טענו המשיבות 1 ו-8, כי לחילופין, אין להחיל בענייננו את הנוהל בדבר הקצאות מאחר שההקצאה של המקרקעין למשיבה 8 נעשתה עוד בטרם גובש נוהל ההקצאות. 15. מקובלת עלי עמדת המדינה בדבר הצורך בעמידה בעקרונות נוהל הקצאות, בין אם הנוהל היה קיים ובין אם עיקריו חייבו מכוחו של המשפט הציבורי. על הרשויות להקפיד במילוי עקרונות המשפט הציבורי ויש לדחות ניסיונות לעקיפת נוהלים ועקרונות המשפט הציבורי. כאשר בוחנים את השתלשלות האירועים, כפי שפורטה לעיל, סבורתני כי נכון יהיה לומר כי לא התקיים בענייננו הליך הקצאה תקין. לזאת יש להוסיף כי טרם התקבל אישור של שר הפנים. ה. נפקות ההפרה של הליך ההקצאה: 16. למרות שדחיתי טענות המשיבים 1 ו-8 בדבר תקינותם של הליכי ההקצאה, לנוכח השתלשלות ההליכים שתחילתם בהחלטת המועצה מיום 28.11.96 וסיומם בהקצאת המקרקעין למשיבה 8, דינה של העתירה להידחות. במהלך השנים, משנת 1996 ואילך, הונחתה המשיבה 8 כיצד לפעול על מנת לזכות במקרקעין, בין היתר על ידי שר התשתיות, ראשי המנהל, והנהלת המשיבה 1. על פי ההנחיות שקיבלה מהרשויות, כאמור, רכשה המשיבה 8 את הזכויות במקרקעין ממושב תקומה, ועל פי ההנחיות מהרשויות, התקשרה המשיבה 8 עם המשיבה 1. הוסבר על ידי ב"כ המדינה בדיון שהתקיים ביום 29.05.06, והדברים אף עולים ממכתבו של מנהל המנהל מיום 02.02.06, כי היו קיימות שתי אפשרויות לפיהן יכלה המשיבה 8 לקבל את המקרקעין. האפשרות האחת - להעביר את המקרקעין ישירות למשיבה 8, כפוף לאישור וועדת הפטור, והאפשרות השניה, היא האפשרות שננקטה, ועל פיה המקרקעין, לאחר שתמורתם שולמה למושב תקומה והמושב ויתר עליהם, המנהל החכיר אותם למשיבה 1, שהחכירה אותם למשיבה 8. המשיבה 8, אשר פעלה בהתאם להנחיות שקיבלה, השקיעה כספים כמפורט לעיל. לא הובאה ראיה כי הסכום ששולם עבור המקרקעין נכנס לגדר ההגדרה של "תמורה סמלית". כמו כן נמסר במהלך הדיון, כי מושב תקומה, אשר ויתר על המקרקעין, לא בא בפניות למנהל בעקבות הויתור. 17. על פי תורת הבטלות היחסית יש, ולמרות שנפלו פגמים בהליך המנהלי, אין הם מביאים לבטלות ההליך, אלא, שעל פי שיקול דעתו של בית המשפט ההליך אינו מבוטל. במסגרת השיקולים הנדרשים להכרעה בענייננו, נשקלה מחד הפגיעה בשלטון החוק בשל כך שלכאורה לא קוימו ההליכים התקינים באשר להקצאת המקרקעין, ומאידך - הפגיעה העלולה להיגרם למשיבה 8 אם תתקבל העתירה, כאשר זו הסתמכה, כאמור, על הרשויות. לזאת יש להוסיף כי הליך ההקצאה לידתו עוד בשנת 1996, בטרם ניתן פסק דין בלומנטל, כאשר כל הצדדים שנטלו חלק בהליך התוו את הדרך שהמשיבה 8 הלכה בה עד להגשמת מטרתה לזכות במקרקעין לצורך פיתוחן למטרותיה הציבוריות. בהסתמכה על ההנחיות שקיבלה מהרשויות, הוציאה המשיבה 8 סכומים לא מבוטלים ולא רק עבור מגרש 151, כטענת העותרת. בשל הנסיבות המיוחדות של מקרה זה ועקרון ההסתמכות, אין מקום לקבל את העתירה. באיזון שבין אי קיום נוהל ההקצאות והעקרונות שעל פיו הוצא הנוהל מצד אחד, לעומת הנסיבות בענייננו, הכוללות הסתמכות של שנים של המשיבה 8 על הוראות ופעולות של הרשויות, מהצד השני, מן הראוי להעדיף את עניינה של המשיבה 8. בבואי לעשות את האיזון האמור, נוטה הכף לזכות המשיבה 8, לא רק בשל הסתמכותה על הרשויות, אלא שעסקינן בהליך אשר נמשך קרוב ל-10 שנים, לאחר שראשיתו עוד בשנת 1996. פרט לעותרת, איש, במהלך השנים, לא קם והתנגד ל"הקצאת" המקרקעין. העותרת בכתב העתירה, לא טענה כי ה"הקצאה" פגעה בה בצורה כלשהי. רק במהלך הדיון, לשאלתי, השיב ב"כ העותרת כי למרשתו ענין בביטול ה"הקצאה", שכן היא עצמה מעוניינת במקרקעין. ו. טענת העותרת כי ההסכם שנחתם בין המנהל למשיבה 1 מנוגד לייעודם התכנוני של המקרקעין: 18. נטען על ידי העותרת כי דין חוזה החכירה בין המנהל למשיבה 1 להתבטל, ככל שהוא מתייחס למגרשים 101, 102 ו-103, מאחר וצויין בחוזה כי מטרת החכירה הינה "אך ורק למטרת ישיבה", מטרה הסותרת את ייעודם התכנוני של אותם מגרשים, אשר נקבע בתוכנית המפורטת 431/03/07 שקיבלה תוקף ביום 07.03.02. על פי התוכנית האמורה, מגרשים 101-103 יועדו למבנים ציבוריים אשר השימושים המותרים בהם הם: "בית כנסת, אולם התכנסויות, בית ספר, גן ילדים וכדומה". לגבי מגרש 151, נאמר באותה תוכנית כי ניתן לבנות עליו מבנה מוסדי בגובה עד שלוש קומות למטרת "ישיבה (כולל) וכדומה". 19. לא מצאתי כי יש סתירה בין המטרה הנקובה בהסכם החכירה שבין המנהל למשיבה 1 למטרות המפורטות בתוכנית המפורטת. משנאמר באותה תוכנית כי ניתן לבנות על המגרשים 101-103 בית ספר, גן ילדים וכדומה, אין בכך כדי להוציא בניית ישיבה ממטרות התוכנית, וזאת למרות שלגבי מגרש 151 נאמר במפורש בתוכנית כי נועד לבניית "ישיבה (כולל) וכדומה". משנאמר לגבי המגרשים 101-103 כי נועדו, בין היתר, לבית ספר וכדומה, הרי שגם ישיבה במשמע, שכן ישיבה, כמו בית ספר, נועדו ללימוד. לפיכך נדחית הטענה בדבר בטלות החוזה בין המנהל למשיבה 1 בשל היותו נוגד את התוכנית המפורטת. ז. סיכום: 20. כאמור, לא כל ההליכים אשר על פיהם מקצה רשות מקומית קרקע הושלמו. יש להשלימם תוך שנה. לכן, ולמרות שהעתירה נדחית, אין צו להוצאות. אשר על כן העתירה נדחית ללא צו להוצאות. מקרקעיןהקצאת קרקעות