מה הדין במקרה של שאלה שלא הייתה בחומר הלימוד בבחינות הלשכה ? בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין נועדה לבחון ידע בסיסי של הנבחן, הנדרש כתנאי סף להשתלבותו אל שורות עורכי הדין ולקראת נטילת אחריות בטיפול בעניינם של לקוחות, המפקידים את גורלם בידיו. יש סמכות לכלול בשאלון הבחינה רק שאלות הנופלות לגדרם של אחד או יותר מן הנושאים המנויים בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), תשכ"ג-1962 תקנה 18 קובעת כי הנבחן ייבחן באחדים מנושאים אלה: חוקי יסוד; סמכויות בתי המשפט, לרבות בתי דין דתיים ובתי הדין לעבודה; סדרי הדין הפלילי לרבות סמכויות חקירה ואכיפה וסדרי הדין האזרחי לרבות בוררויות; דיני ראיות, תוך שימת דגש על ההיבט המעשי; הליכי הוצאה לפועל, פשיטת רגל וכינוס נכסים; סדרי רישום של מקרקעין ושל זכויות במקרקעין ועקרונות המיסוי הקשור בכך; רישום בתאגידים, מסמכי תאגידים, הליכי פירוק, רישום שעבודים וביטולם; ניסוח חוזים ומסמכים משפטיים; שינויים וחידושים בחקיקה ובפסיקה בתחומים המופיעים בתקנה זו; אתיקה מקצועית, חוק לשכת עורכי הדין, התשכ''א-1961, והכללים שהותקנו לפיו; ידיעה כללית בכללי פרשנות. להלן פסק דין בנושא פסילת שאלה בבחינות לשכת עורכי הדין: פסק-דין 1. עניינה של עתירה זו בשאלה 87 לבחינת ההסמכה בכתב של לשכת עורכי הדין שנערכה ביום 2.5.07. לטענת העותר, שאלה זו אינה באה בגדר חומר הלימוד המחייב לבחינה ועל כן דינה להיפסל. העובדות הצריכות לעניין 2. ביום 2.5.07 ניגש העותר לבחינת ההסמכה בכתב של לשכת עורכי הדין (להלן - הלשכה). ציונו של העותר בבחינה היה 63, כשציון המעבר הוא 65. ביום 5.6.07 הגיש העותר השגה על מספר שאלות בבחינה, ביניהן שאלה 87 נשוא עתירה זו, אך השגתו נדחתה על ידי הלשכה. ציונו של העותר בבחינה עלה בנקודה ועומד כיום על 64 נקודות, וזאת לאחר שהשגות נוספות שהוגשו ללשכה הביאו לפסילת שתי שאלות בבחינה. 3. וזו לשונה של שאלה 87: "שרגא, רשם מקרקעין, נפל למשכב ואינו מתפקד מזה כחודש. רפי, המפקח על רישום המקרקעין באותו אזור, מעוניין כי גורם מוסמך ייטול את סמכותו של שרגא. מי, אם בכלל, מוסמך ליטול את סמכותו של שרגא? א. א. רפי רשאי ליטול לעצמו את הסמכות של שרגא, בכפוף לאישור שר המשפטים הממנה את הרשמים. ב. ב. רפי רשאי ליטול לעצמו את הסמכות של שרגא ללא צורך בכל אישור. ג. ג. בנסיבות העניין רפי אינו רשאי ליטול לעצמו את הסמכות של שרגא. ד. ד. סמכות הרשם היא מעין-שיפוטית ולכן אינה ניתנת לנטילה". התשובה הנכונה לשאלה, היא ב' (בהתאם לקבוע בסעיף 117(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק המקרקעין)), בעוד העותר בחר בחלופה א'. הנושאים לבחינה קבועים בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), תשכ"ג-1962 (להלן - תקנה 18). מבין נושאים אלה, הנושא הקבוע בתקנה 18(6) הוא הרלוונטי לענייננו - "סדרי רישום של מקרקעין ושל זכויות במקרקעין ועקרונות המיסוי הקשור בכך". טענות העותר 4. העותר טוען כי שאלה 87 חורגת מן הנושא הקבוע בתקנה 18(6). לטענתו, אין עניינה של השאלה בסדרי רישום של מקרקעין וזכויות במקרקעין או בעקרונות מיסוי הקשור בכך, הואיל והשאלה עוסקת בסמכויות הנטילה של המפקח על המקרקעין, שהן, לגישתו, בגדר נושא מינהלתי פנימי של הרשות המינהלית ולא בגדר סדרי רישום. 5. עוד טוען העותר כי ניתן אמנם לפרש את הקבוע בתקנה 18(6) ככולל בחובו את נושא נטילת הסמכויות, אולם מדובר לטענתו בפרשנות עקיפה ומרחיקת לכת, אשר אינה עולה בקנה אחד עם החובה לפרש את היקף פרישתה של תקנה 18 באופן דווקני ומצמצם. לפיכך, טוען העותר, יש להבחין בין שאלת מהות הסמכות ובעל הסמכות לבין שאלת נטילת הסמכות. כמו כן נטען כי שאלה 87 עוסקת בסוגיה איזוטרית, העולה בפרקטיקה רק באופן חריג, ועל כן אין לכלול אותה בבחינה. 6. עוד טוען העותר כי עתירתו דומה "כשתי טיפות מים" לעתירה אחרת שנדונה בבית משפט זה ובמסגרתה פסל בית המשפט שאלה שנכללה בבחינת ההסמכה של הלשכה במועד אוקטובר 2006 (עת"מ 1191/06 זנה נ' לשכת עורכי הדין בישראל (כב' השופטת צור, טרם פורסם, מיום 1.2.07) (להלן - פרשת זנה)). השאלה שנפסלה בפרשת זנה עסקה בסוגיית כשירותו של שופט בגמלאות לכהן כשופט עמית וסמכותו של שר המשפטים למנותו לתפקיד זה. בית המשפט פסק כי סוגיה זו אינה עולה בגדר הנושא הרלוונטי לאותו עניין, הקבוע בתקנה 18(2): "סמכויות בתי המשפט, לרבות בתי דין דתיים ובתי הדין לעבודה". פסיקתו של בית המשפט בפרשת זנה מוליכה, לטענת העותר, אל המסקנה, כי יש לפסול גם את שאלה 87 נשוא עתירה זו. טענות המשיבות 7. עמדת המשיבות היא כי שאלה 87 נשאלה בסמכות מלאה. לטענתן, אדם הניגש לבחינת ההסמכה, נדרש לדעת בגדר הנושא הקבוע בתקנה 18(6), מיהם הגורמים המוסמכים לרשום מקרקעין וזכויות במקרקעין. כפי שעליו לדעת מיהו הגורם אליו יש לפנות בלשכת הרישום, עליו גם לדעת, אם הגורם בפניו הוא נמצא, הינו גורם המוסמך לקבל החלטות לגבי רישום. כן טוענות המשיבות כי עובדותיה של עתירה זו שונות באופן מהותי מעובדותיה של פרשת זנה. 8. המשיבות טוענות כי סמכות הנטילה המוקנית למפקח על המקרקעין, איננה הוראה איזוטרית, כי אם הוראת יסוד בחוק המקרקעין. לתמיכת טענתן מציינות המשיבות כי 54% מן הנבחנים השיבו נכונה על שאלה 87. 9. עוד מציינות המשיבות כי סעיף 117(ב) לחוק המקרקעין, שעניינו סמכות הנטילה של המפקח, מופיע בפרק ט' לחוק, שכותרתו "המרשם", תחת סימן א', שכותרתו "הוראות כלליות". בסימן א' כלולות הוראות שונות, ובכללן הוראות בדבר הגשת ערר על החלטות של הרשם ושל המפקח על המקרקעין וערעור על החלטת הממונה על המרשם, אשר אין חולק כי הנן בגדר הנושא הקבוע בתקנה 18(6). לטענת המשיבות, ההפרדה אשר מבקש העותר לבצע בין ההוראות השונות של סימן א' היא מלאכותית ואין לקבלה. המשיבות מדגישות כי גם בעניין זה שונה המקרה הנדון מנסיבותיה של פרשת זנה. באותו עניין התבססה השאלה, שאמורה הייתה להיות בנושא "סמכויות בתי המשפט...", על סעיף חוק הנמצא בפרק א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), בעוד שסמכויות בתי המשפט מוסדרות בפרק ב' לחוק זה. 10. המשיבות טוענות כי על הנבחנים להכיר היטב את סמכויותיו השונות של המפקח על המקרקעין, וביניהן הסמכות ליטול את סמכויותיו של הרשם ו"לבוא בנעליו", לאור ההבחנה הקבועה בחוק בין ערעור על החלטות שיפוטיות של המפקח (המוגש לבית המשפט המחוזי) לבין ערר על החלטות מינהליות של המפקח (המוגש לממונה על המרשם). 11. מוסיפות המשיבות וטוענות כי שאלה 87 היא שאלה לגיטימית, אף אם נאמר כי הנה שאלה קשה. זאת לאור האחריות העצומה המוטלת על עורך דין צעיר המתחיל לעסוק בתחום של רישום מקרקעין ובשים לב לחובתה של הלשכה לוודא את שליטתו בנושא. דיון 12. בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין נועדה לבחון ידע בסיסי של הנבחן, הנדרש כתנאי סף להשתלבותו אל שורות עורכי הדין ולקראת נטילת אחריות בטיפול בעניינם של לקוחות, המפקידים את גורלם בידיו (בג"צ 6250/05 לוי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, טרם פורסם, מיום 20.10.05 (להלן - פרשת לוי)). אין חולק כי משיבה 2 מוסמכת לכלול בשאלון הבחינה רק שאלות הנופלות לגדרם של אחד או יותר מן הנושאים המנויים בתקנה 18. כמו כן, הלכה היא כי היקפו הנרחב של חומר הבחינה, מחייב מתן פירוש דווקני לאותם נושאים בתקנה 18 שהגדרתם עמומה (בג"צ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי הדין (2003) פ"ד נז(2) 729 (להלן - פרשת אמיר). בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ובית משפט זה לא נמנעו מלהתערב בהחלטותיה של משיבה 2 במקרים בהם נמצאה חריגה מכלל זה (ראו פרשת אמיר ופרשת זנה). ואולם, בעניינה של שאלה 87 לא מצאתי כי קיימת חריגה מסמכות או פגם בשיקול הדעת המצריכים התערבותו של בית משפט זה. 13. אין חולק כי במסגרת סדרי הרישום של מקרקעין ושל זכויות במקרקעין, על הנבחן לדעת מיהם הגורמים המוסמכים לבצע רישום. בסימן א' (שכותרתו "הוראות כלליות") לפרק ט' לחוק המקרקעין (שכותרתו "המרשם") קבועות הוראות כלליות לעניין פרק ט' ובכללן נקבע מיהם הגורמים האמונים על המרשם - רשם, מפקח על רישום מקרקעין וממונה על המרשם. לפי סעיף 117(ב) רשאי מפקח ליטול לעצמו כל סמכות הנתונה לרשם שבאזור סמכותו (וכן לפי סעיף 118(ב) רשאי הממונה על המרשם ליטול לעצמו כל סמכות הנתונה למפקח או לרשם). כך למשל, לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין (הנמצא תחת סימן ב' שכותרתו "הערות", לפרק ט' לחוק), נתונה הסמכות לרשום הערת אזהרה לרשם, אולם בהתאם לסעיף 117(ב) מוסמך גם המפקח לבצע רישום של הערת אזהרה במרשם. לפיכך נראה כי ההוראה הכללית הקבועה בסעיף 117(ב) מהווה גם היא חלק בלתי נפרד מסדרי הרישום ואין בכך פרשנות עקיפה או מרחיקת לכת של תקנה 18(6). ההבחנה אשר מבקש העותר לבצע בין הוראותיו השונות של פרק ט' לחוק המקרקעין - בין סדרי רישום לבין סמכויות הנטילה של המפקח, אינה בגדר פרשנות דווקנית של תקנה 18(6), כי אם בגדר פרשנות מאולצת ומלאכותית. 14. העותרים מבקשים להסתמך על פסיקתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בפרשת זנה, אולם אין הנדון דומה לראיה. באותו עניין נשאלה בבחינת ההסמכה שאלה בעניין מינוי של שופט בגמלאות לשופט עמית, כאשר נושא הבחינה הרלוונטי היה "סמכויות בתי המשפט, לרבות בתי דין דתיים ובתי הדין לעבודה". בית המשפט הבחין בין סמכותו של שר המשפטים למנות שופט לבין סמכותו של שופט להפעיל את סמכויותיו על פי חוק בתי המשפט וקבע כי שאלות שעניינן סמכותו של שר המשפטים, חורגות מן הנושא של "סמכויות בתי המשפט..." הקבוע בתקנה 18(2). באותו עניין אף התבססה השאלה על סעיף 10א לחוק בתי המשפט, הנמצא תחת סימן ג' שכותרתו "מינוי" לפרק א' שכותרתו "שופטים", כאשר נושא סמכויות בתי המשפט נמצא תחת פרק ב' לחוק שכותרתו "בתי המשפט". בענייננו, עוסקת שאלה 87 בסמכויותיו של המפקח ביחס למרשם ולא בסוגיות הקשורות במינויו או בכשירותו לכהן בתפקיד. המקרים שונים הם ולכן מסקנתו של בית המשפט בפרשת זנה אינה המסקנה המתבקשת בעתירה שלפניי. 15. אשר לטענה כי מדובר בשאלה איזוטרית, אף טענה זו דינה להידחות. הכלל המנחה בעניין ביקורתו של בית משפט זה בעניין החלטותיהן של המשיבות נוסח בבג"צ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153: "בית משפט זה אינו יושב כוועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על פי חוק לדון בבחינות מקצועיות... הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מינהלי". כן יפים לענייננו דבריו של בית המשפט העליון (מפי כב' השופט א' רובינשטיין) בפרשת לוי (בפסקה ג(2)): "שאלות איזוטריות שלעתים אין התשובה עליהן ברורה דיה, או קשות באופן בולט כך שמתי מעט יוכלו להשיב עליהן, עלולות להחטיא את המטרה גם אם מצויות הן בגדר הסמכות; ואולם, אין פירוש הדבר שבית המשפט יתערב בהן ככלל, לאחר שנבחנו בפורומים מקצועיים של הלשכה..." בהתאם לדברים אלה, התערבותו של בית משפט לעניינים מינהליים בהחלטת המשיבות תיעשה רק כאשר קיים פגם של ממש בשיקול הדעת, כגון חוסר סבירות קיצוני או שיקולים זרים. בנסיבות העניין אין לומר כי הכללת שאלה 87 בבחינת ההסמכה חורגת ממתחם הסבירות. אין לומר כי השאלה מעלה סוגיה איזוטרית, שעה שמדובר בהוראה כללית בעניין סמכויותיו של המפקח על המקרקעין. העובדה כי 54% מן הנבחנים ענו עליה נכונה, מעידה על כך שאין מדובר בשאלה קשה במיוחד. יתרה מזאת, גם כאשר דובר בשאלות קשות במיוחד, נמנע בית המשפט מלהתערב בהחלטת המשיבות. כך, בפרשת לוי נדונה שאלה בעניין סדרי רישום במקרקעין, עליה ענו נכונה 5% מן הנבחנים. בהתייחסו לאותה שאלה ציין כב' השופט רובינשטיין (בפסקה ה(5)): "אכן, מדובר בשאלה קשה, אולי אפילו קשה מאוד, … בידי המשיבים לקבוע כיצד הם יוצרים את תמהיל השאלות המרכיבות את המבחן, ובידיהם גם לכלול בו שאלות "קשות מאוד", כל עוד אין אלה מהוות נתח המטה באופן משמעותי את סיכויי המועמדים. לפיכך אין מקום לקבל את הטענה באשר לשאלה זו…". לאור כל האמור לעיל, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה לכלול את שאלה 87 בבחינת ההסמכה. 16. העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבות בסך 5,000 ש"ח. בחינות לשכת עורכי הדיןעורך דיןלשכת עורכי הדין