נטען בכתב התביעה שעקב ירי מטנק צה"לי נהרגו רעייתו המנוחה של התובע מס' 2, וכן הבת הקטינה. הבן הקטין נפצע וזמן מה לאחר מכן, באותו יום, נקבע מותו. להלן החלטה בנושא אחריות המדינה על ירי טנק על ילדים: החלטה א. בפני בקשת הנתבעת-המדינה להורות על דחיה על הסף של תביעת התובעים-המשיבים, וזאת בשים לב להוראות תיקון מס' 7 של חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, מיום 10.8.05. הבקשה כללה גם עתירה לאפשר תיקון כתב ההגנה על ידי הוספת הפיסקה "האירוע נשוא כתב התביעה התרחש באיזור עימות כהגדרתו בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952". לבקשה זו בדבר תיקון כתב ההגנה, נעתרתי בישיבה שהתקיימה ביום 28.5.06, ולפיכך מתייחסת החלטה זו רק לבקשה לדחיה על הסף. ב. התובענה שבפניי מתייחסת לאירוע שהתרחש בתאריך 5.5.02 עת עסקו התובע מס' 2 ורעייתו המנוחה באיסוף עלי גפן בחלקת אדמה שליד כביש עוקף ג'נין. ילדיהם של התובע מס' 2 ורעייתו המנוחה, דהיינו, הקטין המנוח, והקטינה המנוחה, נתלוו להוריהם. נטען בכתב התביעה שעקב ירי מטנק צה"לי נהרגו רעייתו המנוחה של התובע מס' 2, וכן הבת הקטינה. הבן הקטין נפצע וזמן מה לאחר מכן, באותו יום, נקבע מותו. נתקיימה בפניי ישיבת קדם משפט ביום 6.7.05 שלאחריה נקבע התיק לשמיעת ההוכחות, ואכן בתאריכים 22.12.05 + 16.1.06 נשמעו הראיות מטעם התובעים, ב"כ התובעים הודיע: "אלה עדיי", וביום 22.2.06 היתה אמורה להתחיל פרשת ההגנה. ג. ביום 16.2.06 הוגשה בקשה זו המונחת בפניי לדחות את התביעה על הסף בשים לב לתיקון מס' 7 של חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, מיום 10.8.05 נטען בבקשה שביום 9.2.06 פורסמה בילקוט הפרסומים 5492 הודעה על הכרזה בדבר "אזורי עימות" לפי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, (להלן: "החוק"), סעיף 5ג. נטען על ידי המדינה שהמקום בו התרחש האירוע נשוא התובענה, כביש עוקף ג'נין (ציר גנים-כדים) הוא אזור מס' 2, שהוכרז כאזור עימות לגבי התקופה שבין התאריכים 7.5.02-5.5.02. נקבע גם בסעיף 3 של תיקון מס' 7 שפורסם ביום 10.8.05 כי: "הוראות סעיפים 5ב'-5ד' לחוק העיקרי... יחולו על מעשה שאירע אחרי יום כ"ט באלול תש"ס (29 בספטמבר 2000), אך למעט מעשה שבשלו הוגשה תובענה והחלו בשמיעת הראיות בה לפני מועד פרסומו של חוק זה". טוענת הנתבעת כי שמיעת הראיות בתיק החלה לאחר מועד פרסומו של חוק זה, וכי הבקשה מוגשת לאחר שההודעה בדבר "אזור העימות" פורסמה בילקוט הפרסומים ביום 9.2.06. יובהר שכנגד תיקון מס' 7 הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, אשר תלויה ועומדת, ואמורה להידון ביום 13.7.06, בכל הנוגע לחוקתיותו של תיקון מס' 7. ד. בדיון בעל-פה שהתקיים בפניי ביום 22.2.06 נטען על ידי ב"כ התובעים, בין היתר, שעל בית משפט זה להשתכנע שהמקרה נשוא התביעה אכן מצוי בגדר ההכרזות שנתפרסמו. לטענת ב"כ התובעים היה על הנתבעת לצרף תצהיר בצירוף מפה, ולהצביע על מקום הארוע, ועל כך שההכרזה חלה על אתר זה. עוד טען ב"כ התובעים שכוונת תיקון מס' 7 היתה לפטור את המדינה מאחריות לגבי מצב של עימות, התנגשות בין כוחות הצבא לבין ארגונים עויינים המשתמשים באלימות, ולכן על בית-המשפט לבחון האם במקרה ספציפי זה אכן התרחש עימות. עוד טען ב"כ התובעים שנקודת הזמן שממנה ואילך מתחיל מירוץ תחולתו של החוק על תביעות תלויות ועומדות הוא מועד ההכרזה על אזורי עימות (9.2.06). כל עוד לא ניתנה ההודעה בדבר הכרזה על אזורי עימות ובית-המשפט נמצא בהליך שמיעת הוכחות לא ניתן להפסיק את הליך שמיעת ההוכחות, מה עוד שעדיין אין אפשרות פיצוי לתובעים הואיל והתקנות שנועדו לאפשר פיצוי לתובעים (לפי סעיף 5ג'(ב)(3) לחוק) טרם הותקנו. ב"כ הנתבעת הגיבה על טענות אלה בישיבת יום 22.2.06, ובהמשך גם בתשובתה בכתב מיום 21.3.06, שעליה הגיב ב"כ התובעים ביום 6.4.06. בהחלטה מיום 23.4.06 קבעתי שאקיים בירור בעל-פה ביום 28.5.06. לקראת דיון זה הגיש ב"כ התובעים ביום 14.5.06 את בש"א 7056/06, בקשה להוספת אסמכתאות, היינו, החלטת כב' השופט (הרשם) ש. ברוך בתיק אזרחי (מחוזי ת"א) 1409/02 מיום 10.5.06. בתגובה לכך הגישה ב"כ הנתבעת במועד הדיון (28.5.06) תגובה שאליה צורפו פסק דינו של כב' השופט ב. אוקון (ת"א 5065/03 + 5080/03 מחוזי ירושלים) מיום 15.5.06, וכן פסק דינה של כב' השופטת ר. שרון, בימ"ש שלום ראשל"צ, מיום 21.5.06 ת"א 2374/04 + 2376/04. אציין, שבאי-כוחם של שני הצדדים עשו מלאכתם נאמנה והביאו בפני בית-המשפט טענות מנומקות, ערוכות היטב, בצירוף פסיקה, וכוונתי הן לטיעון בעל-פה מיום 22.2.06 ומיום 28.5.06, והן לטיעונים ולתגובות שבכתב. הזכרתי כבר שתלויה ועומדת עתירה בבית-המשפט הגבוה לצדק כנגד הוראות תיקון מס' 7, ומובן שההחלטה כאן תתייחס אך ורק לאותן סוגיות הצריכות לעניין לצורך הכרעה בשאלה הספציפית הנדונה בפניי, ואדון עתה בסוגיות אלה. ה. כזכור, טען ב"כ התובעים שהנתבעת לא הוכיחה שמקום הארוע הוא בגדר "אזור עימות" כמשמעותו בתיקון מס' 7 (סעיף 5ג(ה) של החוק), ואולם לתשובת הנתבעת מיום 21.3.06 צורף תצהירו של ראש מדור תביעות בשטחים בחטיבת תביעות וביטוח במשרד הבטחון, כשלתצהירו צורפה המפה כפי שפורסמה בילקוט הפרסומים 5492, כשהציר שבין אזור כדים לאיזור מחנה בזק המסומן במפה מצוי באזור מס' 2. הן אזור מס' 2 והן אזור מס' 1 הסמוך לאזור מס' 2 הוכרזו על-ידי שר הבטחון כ"אזורי עימות" נכון ליום 5.5.02. ו. טענה נוספת שהעלה ב"כ התובעים היא שעל בית-המשפט לברר האם במקרה הספציפי התרחש עימות, דהיינו, יש לבחון את האופי של הפעולה שהתרחשה, ולבחון באיזו מידה מדובר בלוחמה. אין בידי לקבל טענה זו. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 5ג(א) של החוק שזו לשונו: "על אף האמור בכל דין, אין המדינה אחראית בנזיקים לנזק שנגרם באזור עימות בשל מעשה שביצעו כוחות הבטחון, למעט נזק שנגרם בסוגי תביעות או לסוגי תובעים כאמור בתוספת השניה". עולה מניסוח הוראת החוק הנ"ל שהמדינה אינה אמורה להוכיח התרחשותו של עימות אלא הפטור מאחריות לנזיקים חל לגבי נזק שנגרם ב"אזור עימות" עקב מעשה שביצעו כוחות הבטחון. העובדה שמדובר במקרה שבפנינו ב"אזור עימות" נכון לתאריך הארוע (5.5.02) העובדה הוכחה לפי ההכרזה שהתפרסמה, בצרוף המפה, והאמור בתצהירו של ראש מדור תביעות בשטחים. באשר לאופי הפעולה שהתרחשה די בכך שהנזק נגרם עקב מעשה שביצעו כוחות הבטחון, ולאו דוקא עקב פעולת לוחמה. הסייג שבסעיף 1 לתוספת השניה (לפי סעיף 5ג'(א) של החוק), דהיינו, שהמשרת בכוחות הבטחון הורשע בעבירה בשל אותו מעשה בפסק דין חלוט, אינו חל במקרה זה שבפנינו. ז. טענה נוספת שהעלה ב"כ התובעים היא שלתובעים זכויות חוקתיות מכח חוקי היסוד, הזכות לחיים ושלמות הגוף, ועילות אלה הינן מחוץ לפקודת הנזיקין, לכך הוסיף ב"כ התובעים והרחיב בתגובתו מיום 6.4.06 תוך הפניה לאפשרות לחייב את המדינה מכח חוקי היסוד והמשפט הבינלאומי, וכן סעד בגין פגיעה בזכות יסוד בעלת אופי חוקתי (ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ' לוי, פ"ד ט', 1966). עמדת ב"כ המדינה, כפי שבאה לידי ביטוי בטיעון בכתב מיום 21.3.06 היא שאין להכיר בעילה חוקתית ללא עיגון בהוראת חוק, ובודאי לא כאשר קיים הסדר חוקי מפורש וכאשר תכלית ההכרה בעילה החוקתית היא לסכל את כוונת המחוקק. עוד מפנה ב"כ הנתבעת לדבריה של ד"ר דפנה ברק-ארז בספרה: "עוולות חוקתיות" (תל אביב, תשנ"ד) עמ' 217, שם נכתב שהתביעה החוקתית תהא, עקרונית, מעוגנת בדיני הנזיקין, וספציפית בעוולת הרשלנות, ומכאן שגם אם עומדת לתובעים טענה בדבר עוולה חוקתית הרי עילה זו חוסה תחת דיני הנזיקין, ולפי הוראות תיקון מס' 7 אין המדינה אחראית בנזיקים לפי סעיף 5ג'(א) של החוק. בתגובת הנתבעת שהוגשה ביום 28.5.06 הוסיפה ב"כ הנתבעת, וחזרה וטענה שגם אם תוכר העוולה החוקתית הרי גם עוולה זו עילתה נזיקית (דברי ד"ר דניאל מור, ב"הפרקליט" ל"ט 344, בעמ' 363: "פקודת הנזיקין בראי ארבעים שנות פסיקה"), ולעניין מעשה בנזיקים אין המדינה נושאת בחבות לפי סעיף 5ג'(א) של החוק, והרי גם הלכת פסק-הדין בענין "אדמה" היא בגדר עילה נזיקית. טענותיה אלה של ב"כ הנתבעת מקובלות עלי וזאת מן הנימוקים כפי שפורטו בטיעוניה של ב"כ הנתבעת בכל הנוגע לעוולה החוקתית הנטענת. ח. למעשה, מן הטענות הרבות (והמנומקות בטוב טעם) שהועלו בפניי סבורני שקיימת בסופו של דבר טענה אחת שבגינה עלי לדחות את בקשתה של ב"כ המדינה, כוונתי לכך שראיות התובעים נשמעו בישיבות בית-המשפט מיום 22.12.05 ומיום 16.1.06 וב"כ התובעים הכריז בתום ישיבת 16.1.06 "אלה עדיי". אכן, בסעיף 3(א) של תיקון מס' 7 נכתב שהוראות סעיפים 5ב' עד 5 ד' לחוק העיקרי: "יחולו על מעשה שאירע ביום כ"ט באלול התש"ס (29 בספטמבר 2000) ואחריו , אך למעט מעשה שבשלו הוגשה תובענה והחלו בשמיעת הראיות בה לפני מועד פרסומו של חוק זה". מועד הפרסום של תיקון מס' 7 הוא 10.8.05, ואולם סעיף 3(ב) של תיקון מס' 7 קובע שעד תום שישה חודשים מיום פרסומו של החוק רשאי שר הבטחון להכריז על שטח כ"אזור עימות" לגבי התקופה שמיום 29.9.00 עד יום פרסומו של חוק זה. ההכרזות בדבר "אזורי עימות" פורסמו ביום 9.2.06. בהעדר הכרזה כאמור לעיל אין לדעת האם חלה הוראת תיקון מס' 7 ביחס למעשה נשוא התביעה, אם לאו, שהרי ההכרזה היא הקובעת את תחומי "אזור העימות" וכן קובעת ההכרזה את המועדים שלגביהם האזור הוא בגדר "אזור עימות". לכן, בלעדי ההכרזה לא ניתן ליישם את הוראת תיקון מס' 7. ט. יובהר: קראתי בעיון את טענות ב"כ המדינה, בפרק ה' של התגובה שהוגשה לעיוני ביום 28.5.06, עמ' 4 סיפא-עמ' 6 רישא. אני מסכים עם ב"כ המדינה שהחוק אכן חל גם ביחס לאירועים שהתרחשו בעבר, ותחולתו היא מידיית, ואולם, בהעדר פרסום הכרזותיו של שר הבטחון, אין אפשרות ליישם את הוראות תיקון מס' 7 באשר אין אפשרות לדעת איזה אזורים הוכרזו כ"אזורי עימות" (ורק מקום שהוכרז "אזור עימות", הוא אזור שתיקון מס' 7 חל לגביו), ולגבי איזה תאריכים הוגדר האזור כ"אזור עימות". עולה מן האמור לעיל, שההכרזה נדרשת על מנת שניתן יהיה ליישם את הוראת החוק הלכה למעשה. י. ב"כ המדינה מוסיפה וטוענת בעמ' 5 של התגובה שהוגשה ביום 28.5.06, שעקב הימשכות העימות ופעולות האיבה, ההכרזות על "אזורי עימות", לא הסתיימו, וכי שר הבטחון רשאי לעדכן את אזורי העימות לפי הנסיבות המשתנות גם לעתיד לבוא, לפי הצורך, ובשים לב גם לסעיף 5ג'(ד)(1) ולפי סעיף 5ג'(ד)(2) לחוק. אכן כך הוא, ואולם, אין בכך כדי לגרוע מן המסקנה שתחולת תיקון מס' 7 תוכל לצאת מן הכח אל הפועל רק ביחס לאותם אזורים שהוכרזו, או יוכרזו בעתיד, כ"אזור עימות". כל עוד לא פורסמו ההכרזות מיום 9.2.06, לא ניתן היה ליישם את החוק הלכה למעשה. שר הבטחון אכן רשאי להכריז לפי הצורך על "אזורי עימות" נוספים, כפי שהמציאות תחייב, ואם כך יהיה כי אז תיושמנה הוראות החוק בעתיד ביחס לאותם אזורים שיוכרזו ככאלה, לפי הצורך. אין בטענותיה אלה של ב"כ הנתבעת כדי לגרוע מן המסקנה שפרסום ההכרזות בדבר "אזורי עימות" נדרש לצורך אפשרות יישומו של החוק. י"א. ב"כ הנתבעת עתרה בזמנו, ביום 14.12.05, לדחיית מועד ישיבת ההוכחות (שנקבעה לתאריך 22.12.05), לתקופה של 60 יום, בשים לב לפרסומו של החוק, הואיל ובאותו מועד טרם פורסמה הכרזה כאמור. לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה (בש"א 17400/05) וקבעתי שישיבת ההוכחות תתקיים במועד כפי שנקבע. כאמור, ראתה הנתבעת עצמה לנכון להגיש את בקשתה הנ"ל לדחייתה של ישיבת ההוכחות עד לאחר שתינתן ההכרזה (בש"א 17400/05) והנימוק לבקשה היה שההכרזה עומדת להתפרסם בתוך כחודשיים. לבקשתה צירפה אז הנתבעת מספר החלטות של בתי משפט שונים. אציין שבת.א. 8568/04 בימ"ש שלום ירושלים, היה הנימוק שהביא בא-כוחה של הנתבעת בדיון, שם, מיום 4.9.05, באשר לשאלה האם לקבוע את התיק להוכחות אם לאו: "נכון הוא שדרושה הכרזה של שר הבטחון לגבי האזור הספציפי כאזור עימות לצורך תחולת החוק". (ההדגשה שלי - י.ג.). מכאן ניתן ללמוד שגם עמדת הנתבעת היא שההכרזה היא המאפשרת את יישומו של החוק. כמוסבר לעיל, כל עוד לא פורסמה ההכרזה לא ניתן ליישם את הוראת תיקון מס' 7. מטעם זה ציין כב' השופט (הרשם) ש. ברוך בהחלטתו מיום 10.5.06 (ת.א. 1409/02), עמ' 16: "ברור עם זאת שכל עוד לא פורסמו הצווים, אין כל משמעות להוראה, ומשכך, המועד הקובע לצורך העניין הוא חודש פברואר 2006 בו פרסם השר את הצווים שהחילו את הוראות החסינות שבחוק, על השטחים שבהם אנו עוסקים בתיק זה. השאלה היא כמובן אם החלה שמיעת הראיות בתיק זה". עמדה זו, בכל הכבוד הראוי, מקובלת עליי. אבהיר, שבהתייחס לשני פסקי-הדין שצירפה ב"כ הנתבעת לתגובתה, שהוגשה לעיוני ביום 28.5.06, הנתונים הרלוונטיים שונים הם. במקרה שנדון בפני כב' השופט ב. אוקון ת.א. (מחוזי ירושלים) 5065/03 + 5080/03 מיום 15.5.06 הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם התובעות רק ביום 9.4.06, משמע, כחודשיים לאחר פרסום ההכרזה. אכן, כב' השופט ב. אוקון מתייחס באותו פסק דין לתאריך 10.8.05 כמועד הרלוונטי בהיותו, כמובן, מועד הפרסום של תיקון מס' 7, אך משהוגשו תצהירי העדות הראשית (בהנחה שניתן לפרש מהלך זה כתחילת שלב הראיות) רק ביום 9.4.06, משמע, כחודשיים לאחר פרסום ההכרזות, אין עוד רלוונטיות לאבחנה בין מועד פרסום תיקון מס' 7 לבין מועד פרסום ההכרזות. בפסק הדין הנוסף של בימ"ש השלום בראשל"צ מיום 21.5.06 (ת.א. 2374/04 + 2376/04) השאלה מדעיקרא כלל לא התעוררה באשר שני הצדדים הגיעו שם להסכמה דיונית לדחות את שמיעת הראיות עד לאחר מתן ההכרזה בדבר "איזור עימות". עולה מן האמור לעיל, שיש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הספציפיות. י"ב. בפסק דינו של כב' השופט ב. אוקון, ת.א. (מחוזי ירושלים), 5065/03 + 5080/03, מיום 15.5.06, שאליו כבר התייחסתי, נאמר בעמ' 3, סעיף 6: ".... במקרה זה מדובר בהוראת חוק המגבילה את כח התביעה ואת הזכות לפיצוי על יסוד הכרזה על איזור עימות. לכאורה, זוהי הוראה פוגענית, החוסמת תביעות שכבר הוגשו....". משכך, ובשים לב לכך ששמיעת ראיות התביעה הסתיימה אמנם לאחר תאריך 10.8.05, אך בטרם פורסמה ההכרזה, וביודענו שבלעדי פרסום ההכרזה בדבר "אזורי העימות" לא ניתן היה ליישם את הוראת תיקון מס' 7, יש לקבוע שהמועד הקובע לענייננו הוא תאריך פרסום ההכרזה מיום 9.2.06. במועד זה כבר הסתיימה, כאמור, שמיעת ראיותיהם של התובעים. בנסיבות ספציפיות שכאלה אינני סבור שניתן להיעתר לבקשתה של הנתבעת לדחיית התביעה על הסף. בענין זה מקובלת עלי טענת ב"כ התובעים, כמפורט בפיסקה 21 של תגובתו מיום 6.4.06: "טול מקרה קיצוני בו התחילו הצדדים את מסכת הבאת הראיות אחרי פרסום החוק, סיימו את כל ישיבות ההוכחות והתיק נקבע למתן פסק דין ביום 10.2.06. במקרה כזה, מבחינה פורמלית לא יכול בית המשפט ליתן פסק דין.... התובעים יטענו שלא לכך התכוון המחוקק...". ובהמשך: "לעניות דעת הח"מ, יש להיזקק לכלל הפרשני הקובע שכאשר יש שתי משמעויות אפשריות לפרשנות החוק לעניין תחילה ותחולה יש להעדיף את הפרשנות המכירה בזכויות מוקנות ולהעדיפה על פרשנות השוללת זכויות מוקנות". י"ג. לאחר ששקלתי, וחזרתי ושקלתי, את כל הטענות והנימוקים שהובאו בפניי על ידי ב"כ שני הצדדים, ובהביאי בחשבון שהבקשה שבפניי היא בקשה לדחיית התביעה על הסף, הגעתי למסקנה לפיה במקרה ספציפי זה, שבו הושלמה שמיעת ראיותיהם של התובעים לאחר פרסום תיקון מס' 7 (10.8.05), אך בטרם פורסמה (ביום 9.2.06) ההכרזה בדבר "אזורי העימות", שבלעדיה יישומו של החוק איננו אפשרי - אין להיעתר לבקשה לדחיית התביעה על הסף. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את הבקשה לדחייתה של התביעה על הסף. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בתום הדיון בתיק העיקרי. בכך תם הדיון בבש"א 2874/06 ובבש"א 7056/06.אחריות המדינהתביעות נגד המדינהמקרי ירי