אחריות חברת שמירה על גניבה מאתר בניה

להלן החלטה בנושא אחריות חברת שמירה על גניבה מאתר בניה: החלטה ופסק דין חלקי כנגד נתבעת 2 התובעת, הגישה תביעתה כנגד חברת השמירה, וחברת הביטוח אשר בטחה לטענתה את חברת השמירה בפוליסת אחריות מקצועית, וזאת בשל גניבת פטיש חציבה ביום 26.6.00 או בסמוך לכך מאתר הבניה, עליו שמרה חברת השמירה. התובעת טוענת לאחריות הנתבעת מכח חוק השומרים תשכ"ז 1967. התיק פוצל תחילה לשמיעת החבות בלבד. העובדות שהוכחו 2.1 הנתבעת 1 ספקה לתובעת שירותי שמירה באתרים שונים לאורך זמן. (עמ' , 14, 11 לפרטיכל). מנהל הנתבעת אישר כי ידע על גניבות קודמות שהיו לתובעת, עוד קודם להתקשרות ביניהם. (עמ' 33 לפרטיכל). 2.2 ביום 16.1.00 שלחה הנתבעת לתובעת הצעת מחיר כללית לשומר. ההצעה פרטה את שעות השמירה ומחירה. (נספח א1 לת / 2 ). 2.3 הנתבעת 1 הצהירה כי יש לה ביטוח, והתובעת בקשה כי גם היא עצמה תהיה מכוסה בפוליסה. (ראה הערת שוליים בנספח א1 ) בקשה שנתקבלה על ידי נתבעת 1 . (עדות מנהל הנתבעת 1, עמ' 33 לפרטיכל). 2.4 ביום 16.1.00 נתבקש שומר לאתר הבניה ברמת חן בחיפה. חברת השמירה הוציאה טופס הזמנת שומר (נכתב בו לקרית אתא, מקום משרדי החברה התובעת) בו מפורט כי נדרש שהשומר יהיה מצוייד במכשיר קשר, אך ללא נשק וללא רכב. תאריך תחילת עבודתו יהיה 20.1.00. (נספח ב' לת / 2 ). 2.5 התובעת הפעילה באתר באגר (מחפר), שעבד עם פטיש החציבה. בתום יום העבודה, הניחו את פטיש החציבה (בנפרד מהכלי) צמוד לקיר בטון תומך שהיה במקום, וכף הבאגר כסתה אותו, באופן שגחון הבאגר צמוד אליו ומכסה אותו. אופן זה הקשה על גניבת הפטיש שכן ללא הנעת הבאגר והזזתו, לא ניתן להוציא את הפטיש. (עמ' 15 לפרטיכל). 2.6 כך הניח מפעיל הבאגר את הכלי בתום יום העבודה (עדות המפעיל עמ' 7 לפרטיכל), וכן וודא כי השומר נכנס לתא וישב. (עמ' 8 לפרטיכל). זה היה יום העבודה הראשון לשומר באתר זה. 2.7 השומר אשר שמר ביום הרלוונטי, מר רדואן אבו אלהיג'א , נפטר ביום 3.1.04 (נ/3) לפיכך הוגשו בהסכמה הודעותיו במשטרה וכן תצהיר שערך, בכפוף לקביעת משקלם. (עמ' 23 לפרטיכל).כפי שיבואר בהמשך, נוכח הסתירות המרובות בעדויות השונות של השומר, ייחסתי למסמכים אלו משקל נמוך . 2.8 מפקח מטעם חברת השמירה העיד כי השומר עבד בחברת השמירה כשנתיים לפני הארוע, והיה שומר אמין. (עמ' 28 לפרטיכל). מנהל הנתבעת 1 העיד כי השומר בצע תפקיד כשומר באתרים בהם התבצעה גניבה בעבר, והוא הזעיק את החברה ועשה תפקידו מעל ומעבר למצופה. (עמ' 33 לפרטיכל). 2.9 לגבי הוראות השמירה שניתנו לשומר עצמו העיד מנהל התובעת, כי בהתייעצות עם חברת השמירה סוכם כי השומר יישב בקבינה של הכלי על מנת שיוכל לראות מה קורה מסביב ואם יראה משהו, יזעיק בקשר. (עמ' 14 לפרטיכל). השומר ששמר ביום הרלוונטי ,הצהיר בתצהירו כי המפקח מטעם חברת השמירה הורה לו לשבת בתוך הקבינה של המחפר ולהודיע לו על כל מקרה חריג באמצעות מכשיר הקשר מסוג מירס שבו צוייד. (ס' 5 לתצהיר נ / 2 ). עובדה זו מאושרת גם על ידי המפקח מטעם חברת השמירה (ס' 6 לתצהיר נ / 1). 2.10 מה שקרה באותו לילה ניתן לנסות ללמוד מעדויות במשטרה שמסר השומר וכן מתצהירו . עבודת השמירה החלה בשעה 16:30. השומר טען בתצהירו כי בשעה 23:30 או בסמוך לכך ערך המפקח מטעם חברת השמירה בקורת במקום. (ס' 7 לתצהיר נ / 2, וכן ס' 7 לתצהיר המפקח, נ / 1 ). המפקח העיד כי ראה את השומר בשעה 23:30 ישוב בתוך הקבינה, כשהוא עירני. אך הודעת השומר במשטרה בליל הארוע שונה, שם הוא מציין במפורש כי המפקח אומנם אמר לו שיבוא אליו בשעות הלילה אך לא בא (שורה 10, עמ' 1 לנ / 4 ). בהודעתו במשטרה חמשה ימים לאחר הארוע, לאחר שנאמר לו כי מפקח השמירה טען שבקר אצלו, מציין השומר כי בא לבקר אותו ועשה לו שלום ונסע, אחר כך הגיעו התוקפים. (נ / 5, עמ' 3 שורה 9 ). מפקח השמירה העיד כי היה במקום בסביבות השעה 22:30 עמד ליד השומר, דבר עימו, בדק אם הוא צריך משהו, ואז נסע. (עמ' 29 לפרטיכל). 2.11 השומר טען בתצהירו כי בין השעות 00:00 לשעה 1:00 בלילה, בהיותו בתוך המחפר הפתיעו אותו שני אנשים שהיו מצוידים באקדח וסכין היכו אותו, משכו אותו אל מחוץ למחפר קשרו אותו בכבלים לקחו ממנו את מכשיר הקשר והשליכו אותו לואדי הסמוך. (או כפי שציין בהודעתו במשטרה, השליכו אותו לתעלה סמוכה). מהוואדי שמע קולות של אנשים נוספים וכן של מנוף ומשאית המעמיסים את פטיש החציבה. (ס' 8,9, לתצהירו נ / 2 ). השומר ציין בתצהירו כי זעק לעזרה ונערים שחלפו במקום כנראה הזמינו משטרה וזו הזמינה אמבולנס.(או כפי שאמר בהודעתו במשטרה, הנערים הזמינו אמבולנס, ולא משטרה). 2.12 השומר הגיע לחדר מיון ביום 28.6.00 בשעה 3:01, (תעודת חדר המיון נספח לתצהיר נ / 2 ). בבדיקה אובחנה המטומה קטנה במצח משמאל, ללא דימום חיצוני, רגישות קלה בזרוע שמאל, באצבע רביעית של יד שמאל נמצא חתך שטחי. השומר שוחרר לביתו עם המלצה למעקב רופא מטפל. לא נמצאו סימני חבלה חיצוניים אחרים. 2.13 ביום 28.6.00 בשעה 04:05 , דהיינו בהמשך לביקורו בחדר המיון, נתן השומר הודעה במשטרה החוזרת באופן עקרוני על המצויין לעיל. (נ / 4 ). חמשה ימים לאחר מכן נחקר שוב השומר במשטרה. חקירתו הנוספת העלתה סתירות מרובות ומהותיות, כאלו שמטילות ספק בארוע עצמו. שם סיפר על ביקור מקדים של אחד מהתוקפים אשר בא למקום והתענין אם הוא השומר ומהיכן הוא ולאחר מכן אמר לו האלמוני "תזהר ממני". השומר לא ציין כי דווח לחברת השמירה על ביקור תמוה זה. לאחר מכן חזר על סיפור התקיפה. בעוד בהודעתו הראשונה ציין שלא יוכל לזהות את התוקפים כי היו רעולי פנים והיה חושך, ציין בהודעתו השניה כי יוכל לזהות את התוקף השמן, וכי הייתה במקום תאורת רחוב. בהודעתו הראשונה ציין כעובדה ראשונה שהוכה במקל. בהודעתו השניה נשמטה עובדה זו מהתיאור. בהודעתו הראשונה מסר כי תחילה קשרו לו את הידיים והרגליים ורק לאחר מכן הורידו אותו לתעלה. בהודעתו השניה מסר כי תחילה הורידו אותו למדרון ורק שם קשרו לו את הידיים והרגליים. בהודעתו הראשונה ציין כי לאחר מכן קם ושחרר את עצמו מהכפיתה בעוד שבהודעתו השניה ציין כי ילדים ששחקו במקום, שחררו את ידיו לאחר ששמעו אותו צועק. אך בהודעתו הראשונה ציין כי התוקפים הכניסו סמרטוט לפיו, ולפיכך נשאל איך יכול היה לצעוק. על כך השיב כי התוקפים לפני שהלכו, הוציאו לו את הסמרטוט מהפה. וראה מכתב החברה הנתבעת (נספח ה' לת / 2 ) שם כותב מנהל הנתבעת כי לאחר זמן השומר השתחרר מכבליו, רץ לכביש ואז פגש בעוברי אורח. כמו כן השומר התקשה לענות במשטרה לשאלה אם ידיו נקשרו מאחורי גבו או מלפניו. השומר ציין בפרטי פרטים שראה בעיניו כיצד גנבו את הפטיש . משנשאל איך ראה זאת, שכן היה במדרון , ולדבריו פניו לרצפה במצב של שכיבה ולא הרים את ראשו, השיב כי בזמן שטיפלו בו אנשים אחרים כבר פרקו את הפטיש ולקחו אותו. לעומת זאת, בתצהירו ציין כי כשהיה מוטל בואדי שמע קולות של אנשים וקולות של משאית ומנוף שמעמיסים את הפטיש ועוזבים את המקום. בהודעתו השניה פרט השומר כי בתחילה ראה כי מגיעים למקום 8 כלי רכב ועוד 2 משאיות (בהודעה הראשונה היו 5 כלי רכב) ומהמשאית יצאו שני אנשים ובאו אליו לבאגר. משנשאל בהמשך מדוע לא דיווח במכשיר הקשר מיד השיב כי זה היה מהר מדי והם כבר היו לידו. 2.14 השומר צוייד במכשיר "מירס" אשר לחיצה על מקש שבו וכן במקביל על מתג הדיבור בצד, מאפשר דיבור עם המפקח. המפקח מצידו יכול לאתר מידית דרך מכשיר המירס שברשותו מיהו הקורא לו. (עדות מנהל הנתבעת, עמ' 34 לפרטיכל). 2.15 המפקח מטעם חברת השמירה (שהוא בעברו גשש בצה"ל) ציין כי ערך סקירה במקום בבוקר שלמחרת, מיד כשנודע לו הענין, ומצא חבל ניילון בצבע לבן אשר הושלך במדרון כלפי הואדי (ס' 9 לתצהיר נ /1 , וכן הודעתו במשטרה, ת / 3 ). השומר טען בהודעתו השניה במשטרה, חמשה ימים לאחר האירוע כי נכפת על ידי התוקפים בחבל פלסטיק לבן. השוטר אשר גבה את הודעתו השניה של השומר מציין בשאלתו כי השוטרים לא מצאו בשטח סימנים כלשהם. (עמ' 3 שורה 3 לנ / 5 ). 2.16 נוהל העבודה בחברת השמירה היה כזה שמפקח מטעמה סייר באתרי השמירה באזור חיפה והקריות במהלך הלילה. (עמ' 24 לפרטיכל). במועד הרלוונטי לא היה כעניין שבנוהל מוקד מאוייש בשעות הלילה (עמ' 24,25, 32,לפרטיכל). שומר אשר מבחין בהתרחשות חשודה אמור היה להודיע מידית למפקח המסייר בשעות הלילה או למנהל חברת השמירה ישירות, שגם הוא מחובר לקשר בשעות הלילה. (עמ' 26 לפרטיכל). עם מתן הודעה כזו משומר היה רכב הסיור יוצא לשטח, ואם הקשר נותק היו שולחים ניידת משטרה. 2.17 כאמור, ייחסתי להודעות השומר ולתצהירו משקל נמוך, אך לא מצאתי לנכון לשלול לחלוטין הגרסה כי התקיים ארוע תקיפה כלשהוא, וזאת בשל עדות נציגי חברת השמירה כי מדובר בשומר ותיק, אמין, שכבר פעל כדי למנוע ארועי גניבה, וכן בשל כך שבאותו לילה בקר השומר באמצע הלילה בבית החולים וכן במשטרה, ובשל עדות מפקח חברת השמירה אשר ראה במקום לדבריו עדות לכפיתתו של השומר. 2.18 יצויין כי התובעת טענה כי ליל הארוע הינו יום 26.6.00, (ס' 6 לתצהיר ת / 2 ) וכך בתצהיר נוסף מטעם התביעה (ס' 4 לת / 1 ). מפעיל הבאגר שהיה עובד התובעת טען כי הינו בטוח שזהו התאריך, כי כך מצויין ביומניו (עמ' 10 לפרטיכל). גם אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה ניתן לכאורה ביום 26.6.00 (נספח ג' לת / 2 ) ,כאשר ברור לפי המסמכים האחרים (תעודת חדר מיון, הודעה במשטרה,) שהארוע עצמו היה ביום 28.6.00 . עניין זה אין בו כדי לחזק את ידי התביעה. 3. המסגרת הנורמטיבית לדיון 3.1 התובעת שכרה שירותיה של חברת שמירה. חברת השמירה העמידה שומר לצורך שמירה על הכלי ופטיש החציבה. בתמורה קבלה חברת השמירה שכר. 3.2 הנסיבות המתוארות מלמדות על כך כי על פי ס' 1 לחוק השומרים תשכ"ז 1967, מדובר בשומר שכר . ב"כ הנתבעת מבקשת להסתמך על רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נ. אליהו חב' לביטוח בע"מ שם נקבע כי על שומרי האתר לא תחול אחריות שומר שכר הקבועה בחוק השומרים. אלא שאין העובדות שם קרובות לנסיבות המקרה כאן. שם שמרו שני שומרים על מגרש ובו מחסנים וחפצים רבים. השמירה באתר לא היתה היקפית שכן השומרים היו מצויים בשער אחד באתר.החזקה במגרש במחסנים ובמה שבתוכם לא ניתנו לאפיון כשמירה הגוררת אחריה אחריות מוגברת. גם מכח ההסכמים שנחתמו שם בין המזמין לחברת השמירה לא נגזרה אחריות מוגברת. בית המשפט קבל את התפישה כי שמירה הינה האחריות כלפי בעל הנכס בגין אובדן הנכס או הינזקו אותה מטיל המחוקק על המחזיק נכס שלא מכח בעלותו. אחריות מוגברת כשומר שכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת. כאן ישב השומר בקבינה של המחפר, אשר סוכך בכפו על פטיש החציבה הסמוך לקיר. השליטה על הנכס היתה ברמה כזו הגוררת אחריות מוגברת, כך גם על פי ההסדר החוזי בין הצדדים. המטרה העיקרית להחזקת הנכס היתה השמירה עליו, וחברת השמירה קבלה בתמורה שכר. אלו גורמים הבאים בחשבון בקביעת גבולות אחריותו של השומר. מטעם זה חמורה רמת אחריותו של שומר שכר עיקרי שהתמורה שהוא מקבל היא כולה עבור השמירה, מאחריותו של שומר שכר טפל. (וראה גם רע"א 9488/02 חן שחר ואח' נ. עטיה גד (דינים עליון כרך ע"א 919 ). 3.3 החוק קובע בס' 2 (ב) שבו מהו גבול אחריותו של שומר שכר, כדלקמן : " שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן;" מדובר בדרישה מצטברת של שני אלמנטים: צפיית הנסיבות מראש, והיכולת למנוע תוצאותיהן. אחריותו של שומר שכר לאובדן או לנזק, היא אחריות חמורה. הוא יופטר מן האחריות רק אם הנזק או האובדן לנזק נגרמו בנסיבות שכמוהן נסיבות של סיכול. 3.4 עומדת לדיון השאלה האם היה על השומר לחזות מראש את נסיבות הגניבה ואם יכול היה למנוע את תוצאותיהן. יש לציין כי מדובר בטענת הגנה ולפיכך העול להוכחתה מוטל על הנתבעת. (נלמד בדרך של קל וחומר מתוך עא 80 / 341 חוסיין אסעד עלי נ' רחמים ששון לו (3) 281, עמוד 287, שם נקבע כי שומר שכר טפל חייב להוכיח שלא התרשל, כי בעבורו חוסר הרשלנות מהווה פטור מאחריות לפי לשון החוק. הווה אומר, לגביו זוהי עילת הגנה, ועליו להוכיחה, וכן ראה במפורש ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ. הום חברה פד מז 2 עמ' 346 בעמ' 362 ) . 3.5 חברת השמירה ידעה כי כבר היו בעבר גניבות רכוש מהחברה התובעת. גם אופן ההיערכות לשמירה על פטיש החציבה מלמדת על כך שהיה חשש אמיתי לגניבתו. מאחר והצבתו של המחפר מנעה אפשרות לגניבת הפטיש ללא הזזת המחפר, רק סביר לצפות כי אותו גנב פוטנציאלי ינסה להזיז את המחפר ממקומו. על חברת השמירה היה לצפות נסיון להזיז את המחפר ממקומו, על כל מה שכרוך בכך, כאשר קשת האפשרויות של רמת האלימות שתופעל כוללת את כל דרגותיה. העובדה שגנבים ינסו לגרום לשומר לצאת מהמחפר באופן כזה או אחר הינן נסיבות שהיה על חברת השמירה לצפות מראש. 3.6 השומר מסר במשטרה כי קודם לנסיון הגניבה הגיע רכב של אחד מהתוקפים, אחד התוקפים דבר עימו, שאל מהיכן הוא ואמר לו "שיזהר". על השומר היה לדווח על כך למפקח מבעוד מועד, ויש בכך משום תשתית נסיבתית המהווה חיזוק לצורך לצפות לנסיון גניבה בהמשך. 3.7 האם יכלו השומר או חברת השמירה למנוע את תוצאות הארוע ? אקדים ואציין כי מסקנתי חיובית . הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי היא או השומר מטעמה לא היו יכולים למנוע את תוצאות הארוע.להלן הטעמים שהביאוני למסקנתי זו : א. מלכתחילה צוייד השומר רק במכשיר קשר, ולא בכלי נשק כלשהו, דבר שהגדיר מראש את יכולת ההרתעה שלו. כל שנדרש מהשומר היה ללחוץ על מכשיר המירס, ברגע שיאבחן תנועה חשודה. ב. נעילת דלת המחפר מבפנים - היתה חשיבות עליונה לכך שהשומר יהיה במצב שיכול לנעול את דלת המחפר מבפנים, דבר שיתן לו שהות ללחוץ על מכשיר המירס. מנהל התובעת ציין בעדותו כי השומר יכול היה לנעול את עצמו בתוך הקבינה באמצעות וו פנימי. (עמ' 14 לפרטיכל). אלא שמנהל הנתבעת מציין כי בתגובה לתלונות התובעת מדוע לא נעל השומר את הדלת מבפנים, בדקו את הדלת של המחפר וראו שלא ניתן היה לנעול אותה מבפנים. (עמ' 34 לפרטיכל). עדות כנגד עדות, כאשר נטל ההוכחה בענין זה הינו על הנתבעת. אציין כי על הנתבעת היה מוטל לבדוק יכולת הנעילה של דלת המחפר טרם ביצוע השמירה, ולא בדיעבד, לאחר הגניבה. אם היתה הנתבעת מבטיחה מראש את נעילת דלת המחפר מבפנים,לא היה ספק שהיתה שהות לשומר ליצור קשר עם המפקח מחברת השמירה. לפי הודעות שמסר השומר הוא הוצא בכח ממושבו בקבינה, דבר שמלמד על כך כי הדלת לא היתה נעולה מבפנים. ג. אזהרה מוקדמת לשומר על ביצוע הגניבה - השומר העיד במשטרה כי עוד קודם לתקיפה הגיע למקום אחד התוקפים ברכב פרטי, שאל את השומר מספר שאלות על מנת לתהות על קנקנו, וציין כי על השומר להזהר ממנו. מה זאת אם לא נורת אזהרה מהבהבת ? למרות זאת לא היה כל דיווח מטעם השומר למי מהאחראים בחברת השמירה, ולא היתה הערכות מתאימה, שהיתה צריכה להיות אם היה עובר דיווח כאמור. ד. אי לחיצה על מכשיר המירס - על השומר היה ללחוץ על מתג המירס ברגע שהבחין שמתקרב למקום צי של מכוניות ומשאיות. השומר השיב במשטרה כי לא הספיק להודיע כי זה היה מהר מדי וכבר היו לידו. תחילה התקרבו 5 או 8 כלי רכב +שתי משאיות, אחר כך ציין שמאחת המשאיות ירדו שני התוקפים, עוד ציין כי תחילה צעקו לעברו, ורק אחר כך משכו אותו בכח ממקום מושבו. בהתחשב בכך שמכשיר המירס יוצר קשר באמצעות לחיצה בלבד על שני מתגים בו זמנית, תמוה שהשומר לא לחץ על המתג, כאמור. על הנתבעת היה להראות כי תגובתו היתה סבירה והיא לא עמדה בנטל האמור. לא הוכח באופן מפורש מה היה מרחק המכוניות החונות מהמחפר ומהו הזמן שעבר מהרגע שראה השומר את המכוניות ועד למגע שהיה עם התוקפים. "אין השומר יוצא ידי חובתו בשב ואל תעשה. עליו לשמור, כלומר לעשות." (מתוך עא 90 / 1439 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' הום - חברה לביטוח בע"מ מז (2) 346, עמוד 363) ה. ואם היה השומר לוחץ על מכשיר המירס- גם אם היה השומר לוחץ על מכשיר המירס, לא ודאי שהנזק היה נמנע. לניידת הסיור של חברת השמירה היה לוקח להגיע למקום כ-30 דקות, "תלוי איפוא הסיור נמצא, תלוי במרחק " (עדות מפקח חברת השמירה, עמ' 25 לפרטיכל). השומר עצמו ציין בהודעתו במשטרה כי כל הארוע ערך 10 דקות, אך כידוע משקל דבריו נמוך. (עמ' 2 שורה 24 לנ / 5 ). מכאן שקיימת הסתברות מסויימת שהגעתה של ניידת חברת השמירה, בזמן מהלך הגניבה, היתה מונעת את המשכה. ו. מסגרת חוזה ההתקשרות - הנתבעת מסתמכת על כך כי התובעת הזמינה שירותי שמירה של שומר אחד, ללא רכב וללא נשק, מצוייד במכשיר קשר בלבד, ובכך היה כדי להגדיר את רמת השמירה במקום. השאלה אם בכך שהנתבעת הסכימה לתנאי השמירה האמורים במקום, ונטלה על עצמה אחריות לביצוע המשימה בתנאים אלו אין משום רשלנות. בענין אחר נקבע על ידי בית המשפט העליון - "אולם, אל לנו לשכוח שהשומרת התקשרה בהסכם עם הרכבת מרצונה. את התנגדותה לתנאי החוזה צריכה הייתה השומרת להעלות טרם הכריתה, ולא לאחריה. בנטילת אחריות לביצוע משימה שביצועה בלתי אפשרי יש, כשלעצמה, משום רשלנות. אין השומרת יכולה להסכים מצד אחד להתחייב לבצע שמירה בשכר בעבור שמירתה במקום פלוני, ומצד שני לכפור בקיום אחריות של שומר שכר. " (מתוך עא 90 / 1439 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' הום - חברה לביטוח בע"מ מז (2) 346, עמוד 363 ). במקרנו מדובר בשכירת שומר אחד למחפר אחד אשר מכסה פטיש חציבה אחד. לא צריך להיות איש מקצוע בתחום השמירה על מנת להבין כי אם השומר איננו מצויד בנשק, אין לו יכולת הרתעה ראשונית במהלך שוד מזויין. יחד עם זאת יש לו יכולת סבירה להתמודד בשאר קשת האפשרויות . חזקה על התובעת , חברה עסקית רבת נסיון אשר התקשרה עם חברת השמירה וכבר עבדה איתה קודם לארוע , כי וודאה תוך כמה זמן מגיעה ניידת לאתר מרגע ההתראה במכשיר הקשר, ובדקה את ההסתברות של מניעת גניבה בדרך זו. העובדה שהתובעת לא דרשה שומר עם נשק ושלמה עבור שומר המצוייד במכשיר קשר בלבד, מלמדת על רמת השמירה שציפתה מהנתבעת, רמה שתכסה את מכלול האפשרויות, למעט הקיצונית שבהם בהסתברות מסויימת. לא ניתן לאמר שביצוע משימת השמירה היה בלתי אפשרי בנסיבות החוזה שנכרת בין הצדדים, ולפיכך אין לייחס לתפישתי רשלנות לחברה הנתבעת בשל התשתית ההסכמית של החוזה. 3.8 המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל כי על החברה הנתבעת היה לצפות מראש את נסיבות הגניבה, ולא הורם הנטל להראות כי השומר מטעם חברת השמירה או חברת השמירה לא היו יכולים למנוע את תוצאות הגניבה. יחד עם זאת, על בסיס אזהרה מראש שניתנה לשומר, על בסיס התשתית ההסכמית בין הצדדים, ונוכח סיכויי הגעתה של ניידת סיור למקום במהלך הגניבה עצמה ולא לאחריה, אני מעריכה אחריותה של הנתבעת לנזק כדי 70% בלבד. 4. האם כיסוי ביטוחי מול נתבעת 2 ? 4.1 התובעת טענה כי חברת הביטוח נתבעת 2 צריכה לשאת בתשלום הנזק בשל פוליסת אחריות מקצועית, המבטחת ישירות גם את החברה התובעת. עובדה זו הוכחשה על ידי הנתבעות בכתב הגנתן (ס' 6 לכתב ההגנה). 4.2 לא הוצגה פוליסה כזו התקפה ליום הארוע. הוצגה רשימה בלבד לתקופת הביטוח 18.7.00 ועד 31.12.00, דהיינו לתקופה שלאחר הארוע (נספח ח' לתצהיר ת / 2 ). התובעת צרפה לראשונה לסיכומיה , גרסה של פוליסה מלאה ליום הארוע. כאשר מדובר בגרסה עובדתית, הנכללת לראשונה בסיכומים, יוצא, שכלל לא היתה לצד השני הזדמנות לחקור את עדי היריב במאמץ להפריכה. 4.3 למותר לציין שצירוף פוליסת הביטוח הרלוונטית ,אם בכלל, ביחד עם הגשת הסיכומים ללא הסכמת הצד השני וללא רשות בית המשפט הינה דרך פסולה ונפסדת, אשר מביאה בדרך כלל להשתת הוצאות על הצד הנוהג כך. 4.4 בהעדר הפוליסה הרלוונטית גם לא הוכח כי התובעת עצמה הייתה מבוטחת על פי הפוליסה, כפי שהבטיחה לה הנתבעת, או שהיתה "מוטב" לפי הפוליסה. 4.5 לא הוכחה כל מחויבות של חברת הביטוח כלפי התובעת כמוטב או כמבוטחת. יחד עם זאת אני סבורה שפתוחה הדרך בפני התובעת לפנות לחברת הביטוח לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981. 5. לסיכום 5.1 בהמשך לאמור לעיל, על נתבעת 1 לשאת כדי 70% מגובה הנזק של התובעת. התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית. 5.2 הנתבעת 1 תשא בשכ"ט ב"כ הנתבעים בסך של 7500 ₪+ מ.ע.מ שישולמו בתוך 30 יום מהיום. 5.3 הצדדים יודיעו בתוך 15 יום האם נפתרה ביניהם שאלת גובה הנזק ברוח הדיון שהתקיים, שאם לא ,יזומנו לדיון בענין זה. בניהאחריות שומריםאתר בניהחברת שמירה