התובע טוען כי הנתבע שלח מכתב תלונה המכיל ביטויים עולבים ומשפילים כלפיו וכלפי המוסך שבניהולו בלווית העתק למנהל UMI. להלן פסק דין בנושא האם מכתב מעליב מהווה לשון הרע ?: פסק דין 1. זוהי תובענה על סך של 100,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להוצאתה של לשון הרע. רקע עובדתי 2. התובע מס' 1 הינו מנהלה של התובעת מס' 2, חברה בע"מ המנהלת מוסך מורשה בשם "צנטרל" מטעם חברת האם UMI. 3. הנתבעת מס' 2 הינה חברה בע"מ שעיסוקה ברכישת מקרקעין ובתיווך נכסי דלא ניידי. 4. הנתבע מס' 1 הינו עובדה של הנתבעת. 5. התובע טוען כי הנתבע שלח מכתב תלונה המכיל ביטויים עולבים ומשפילים כלפיו וכלפי המוסך שבניהולו בלווית העתק למנהל UMI מר עיני דוד. 6. הנתבע גורס כי מכתבו אינו מכיל ביטויים המהווים לשון הרע וכי כל שכתב בו, דברי אמת הם. האחריות 7. התובע בתצהירו ת/1 העיד כי רכב הנתבע הגיע למוסכו באמצעות נהגו לבדיקת הרכב, בו נתגלו רעשים ונקישות בקדמת המכונית. 8. בשיחה עם הנתבע, באמצעות הטלפון הסלולרי של הנהג, הבהיר לו מהות התקלות וכן עלותו היקרה של התיקון הצפוי שכן דרושה הייתה החלפה של "משולשים", כשעלות כל משולש כ - 3,100 ₪ וכן דרוש היה שיפוץ של "הציריות". 9. לחישובו, מסר לו כי המדובר בהוצאה כספית של כ - 10,000 ₪, לכל הפחות. 10. הנתבע השיב כי המחיר גבוה וביקש כי ייעשה מאמץ לאתר משולשים חליפיים מפירוק רכב. 11. לאחר שלא נמצאו משולשים שכאלה, ובחלוף שלושה ימים, הופיע הנהג במוסך והודיעו כי הנתבע הורה לו להשאיר את הרכב לטיפול. 12. בנסיבות אלה, נפתח כרטיס עבודה לרכב ובוצע תיקון של פירוק הציריות והחלפת משולשים. 13. בסיום אותו יום בוצעה נסיעת מבחן על ידו שעברה כהלכה - וכשנהגו של הנתבע הופיע נמסר לו הרכב המתוקן כשחשבון התיקון נשלח מאוחר יותר. 14. ביום 2.5.04 נשלח מכתב מן הנתבע לתובעים כדלקמן: "בתאריך 22.4.04 הרכב הנ"ל היה בתיקון במוסך שלכם. יום לפני שהרכב נכנס למוסך קיימנו שיחה טלפונית ובה סיכמנו כי לאחר פירוק הציריות ושתי זרועות מתלה ימיני ושמאלי הקדמיים תתקשר אלי ותודיע לי את המצב. בסוף היום קיבלנו את הרכב מתוקן לשביעות רצוננו המלאה אולם עם חשבון על סך 10,000 ₪. אנו מתפלאים מאוד על ההוצאה הנכבדה אשר עליה לא דובר מראש אלא צוין מפורשות ביני לבינך כי לאחר הפירוק תקוים שיחת טלפון עימי כדי שאדע מה העלויות הכרוכות בעבודה. אוסיף ואומר רק, כי מזה 9 חודשים אנו מתלוננים על נושא המתלים והציריות כאשר שותפך אילן לא מזהה את התקלה ושולח אותנו אין סוף פעמים לפ'נצר מכך להחלפת צמיגים. בתקופה הנ"ל הוחלפו 8 צמיגים במכונית בעלות של 5,000 ₪. בלשון המעטה אומר כי אני רואה את הנושא במחדל מקצועי שלכם. מוחזר אליכם בזאת החשבון ואבקשכם להוציא חשבון תיקון ברמה נאותה." (ההדגשה אינה במקור - ח.י.). 15. בעקבות מכתב זה, שהפתיעו, פנה לנתבע במכתב מיום 3.5.04 בו דחה גרסתו והבהיר כי התיקון נעשה על פי בקשתו, בהתאם לשיחה טלפונית שקיים עימו ועל פי הוראות שהעביר לתובעים נהגו של הנתבע בדבר השארת הרכב לתיקון. 16. הנתבע לא הגיב למכתב זה וכן למכתב נוסף ולפניות טלפוניות ועל כן נשלח אליו ביום 30.6.04 מכתב התראה מבא כח התובעים. 17. משלא שילם הנתבע חובו הוגשה כנגד הנתבעים ביום 2.8.04 תובענה בסדר דין מקוצר על סך של - 10,186 ₪. 18. בתגובה לתובענה שלח הנתבע ביום - 5.8.04 מכתב אשר מהווה נשוא התביעה, וזה לשונו: "ליאון שלום: קיבלתי את כתב התביעה בגין חשבון התיקון שבנדון ואין לי אלא לפנות אליך כדלהלן: במשך כל הטיפול שביצעתם גיליתם אוזלת יד מקצועית שיקרתם לנו וגנבתם אותנו... העתק מכתב זה מועבר גם לעיני דוד מנכ"ל חברת UMI". (ההדגשות אינן במקור - ח.י.). 19. העתק ממכתב זה הופנה למנכ"ל חברת UMI מר דוד עיני. (להלן: "מר עיני"). 20. לדידו, סוכם עם הנתבע, באמצעות נהגו, סוג הטיפול, מרכיבי עלות הטיפול והעובדה שלא נמצאו חלקים חילופיים - ולאחר הבהרת כל אלה הובא הרכב לבצוע הטיפול במוסך. 21. הנתבע יודע, לעמדתו, כי בוצע טיפול ברכב, כי הוחלפו חלפים ברכב עם מספרים סידוריים, כי בוצע שיפוץ של הציריות, הוחלפו משולשים - וכי בעקבות הטיפול חדל הרעש וכי הטיפול בוצע "לשביעות רצונו המלאה", כדברי הנתבע במכתבו דלעיל מיום 2.5.04. 22. מנגד, גורס הנתבע בתצהירו נ/1 כי נהגו שוחח עם מנהל התובעת וכי הובטח לו מפורשות כי לא יפעלו ברכב ולא יתקנו בו דבר עד אשר יאתרו את מקור הבעיה. 23. אולם בניגוד לדברים שנאמרו לו - לא פנו אליו או אל נהגו לקבלת אישור לפני תחילת העבודה. 24. התובעים לא תיקנו הבעיה ברכב וזו המשיכה להפריע בנהיגתו גם לאחר שהרכב הוחזר לו. 25. למרות אלה, קיבל חשבון בסך של 10,000 ₪. 26. החשבון חרג מכל פרופורציה - ומבחינתו ביקשו התובעים כספים שאינם מגיעים להם ועל כן חש כי רימוהו ושיקרו לו. 27. המכתב ששיגר למר עיני נועד אך לעיני האחרון ונכתב על ידו מתוך מחאה לגיטימית. לדבריו, לא ביקש להכפיש את התובעים בציבור הרחב אלא לדווח למנהל האחראי על התנהגותם הנלוזה, כביטויו, של התובעים. 28. המכתב נשלח, לדבריו, ב"עידנא דריתחא" לאחר שהובטח לו כי הרכב יטופל כיאות, ובמקום אלה קיבל הרכב עם הבעיה הקיימת בליווית חשבון בסך של 10,000 ₪, בלא שיעדכנו אותו או את נהגו בענין חשבון זה. 29. בבואנו לפרש לשון הביטויים העולבים במכתב דנא, לאמור, הביטויים: "שיקרתם אותנו"; "גנבתם אותנו" - הרי שיש לפרשם לאורם של סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 כדלקמן: "1. לשון הרע מהי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית; בסעיף זה, "אדם" - יחיד או תאגיד. 2. פרסום מהו (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות - (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע ; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע". (להלן: "החוק"). 30. לטעמי, המילים המודגשות דנן מן המכתב נשוא התביעה יש בהן לבזות, להשפיל ולהעליב את התובעים - ועל כן מהוות הן לשון הרע כמשמעה בחוק, שכן המבחן לקביעה זו מבחן אובייקטיבי הוא. לעניין זה, נקבע בע"א 1104/00 דוד אפל נ' אילה חסון ו -3 אח', פ"ד נו(2) 607, בעמוד 617, כדלקמן: "...המחלוקת בין הצדדים נסובה על משמעותו של הפרסום- האם טמונה בו לשון הרע כנגד המערער על-פי סעיף 1 לחוק, אם לאו. שאלה זו היא במהותה פרשנית. פרשנות הפרסום תעשה על-ידי בית המשפט תוך עיון בפרסום עצמו, בלא להיזקק בדרך-כלל לעדויות ולראיות בשאלת משמעות הפרסום. כבר נקבע בפסיקתנו כי המבחן בעניין זה הוא אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו... ככלל, על-מנת לקבוע האם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית-המשפט את הפרסום על-פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת, לעיתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע "מבין השורות" של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר...". (ההדגשה אינה במקור - ח.י.). כן ראה בע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל, פ"ד לא (2)281, בע' 293, כדלקמן: "המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט התובע בעיני הבריות... איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו...". 31. הנתבעים טוענים להגנה על פי סעיף 15 (8) לחוק בדבר קיום תם לב בפנייה בתלונה לממונה על הנפגע שזה לשונו: "15. הגנת תום הלב במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ... (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה...". 32. נראה הוא, שהמכתב דנן מכיל דברי טרוניה לגיטימית שכן הנתבע סבור שהתיקון שבוצע לא נעשה כהלכה, לא תואם עימו וכן כי הסכום הנדרש לתשלום גבוה ומוגזם היה, ברם, אין בין בקורת ותלונה לגיטימיים אילו ולביטויים "שיקרתם לנו וגנבתם אותנו" ולא כלום. 33. הנתבע הודה כי כתב הביטויים ב"עידנא דריתחא", ואכן, לשונם באה לבייש ולהשפיל התובעים במוצהר ובמכוון ולא אגב אורחא. 34. אשר להפצת המכתב הצהיר מר עיני דוד בעדותו בפני כדלקמן: "ש. את המכתב אתה ראית, נכון שהפקידה שמקבלת דואר או הפקידה שפותחת את המכתב רואה? ת. ראו את המכתב 5-3 אנשים." (ראה: פרוטוקול עמוד 21, שורות 17-12). 35. משמע, תכן המכתב הגיע ליותר משני מכותבים - ובכך הגיע הפרסום לאדם זולת התובע כהוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק. 36. הנתבעים טענו עוד להגנת "אמת בפרסום" על פי סעיף 14 לחוק, שזה לשונו: "14. הגנת אמת הפרסום במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". על פי מכתבו הקודם של הנתבע מיום 2.5.06 קיבל "הרכב מתוקן לשביעות רצוננו המלאה אולם עם חשבון על סך 10,000 ₪". 37. לאמור, בפנינו הודאת בעל דין בדבר רמת תיקונו הנאותה של הרכב, ועל פי חומר הראיות התיקון בוצע לאחר תיאום עם נהג הנתבעים אשר קיבל הוראה להשאיר הרכב במוסך לתיקון על אף שלא נמצאו חלקי חילוף משומשים. 38. אשר על כן, לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי הדברים אשר פורסמו במכתב דנא דברי לשון הרע הם כמשמעם בחוק. הנזק 39. התובעים גורסים כי משלוח המכתב למר עיני גרם נזק לתובעת - שכן המוסך נחשב "כמוסך מצטיין" - תואר שנשלל ממנו לאחר שיגור המכתב. 40. הדרישה מטעם התובעים לפיצוי בסך של 100,000 ₪ לא בוססה כדבעי בפני, ועל יסוד האמור בסעיף 7א. (א) לחוק בדבר מתן פיצוי ללא הוכחת נזק, פוסקת אנכי לתובעים פיצוי בסך של 10,000 ₪. סכום זה ישולם ע"י הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 41. בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מסמכיםשאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה