הוצאת דיבה נגד שחקן כדורגל

להלן פסק דין בנושא לשון הרע נגד שחקן כדורגל: פסק-דין מבוא: 1. ביום 29.12.2005 הוגשה תובענה כספית שעילתה לשון הרע. זוהי תביעה לתשלום פיצויים לתובע בגין פרסום כתבה, בעיתון "מעריב" (להלן: "העיתון"), אשר לטענת התובע מהווה הפרה של חוק איסור לשון הרע, שכן היא נועדה לפגוע בתובע, להשפיל ולבזות אותו באופן אישי ואת משלח ידו. הצדדים: 2. התובע, כדורגלן פעיל, שבמשך שנות הקריירה שלו שיחק בקבוצות בצמרת הכדורגל הישראלי, תובע לפצותו בסך 150,000 ₪ בגין פרסומים פוגעניים בשמו. הפרסומים נשוא התביעה בוצעו בעיתון "מעריב" כשנתיים עובר להגשת התובענה. 3. התביעה הוגשה נגד ארבעה נתבעים: מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ - הבעלים המוציאה לאור והאחראית להפצתו של העיתון "מעריב" בכל רחבי הארץ; אמנון דנקנר - העורך הראשי של העיתון; אביב עברון - עורך מדור הספורט של העיתון; אליענה שפר - כתבת של העיתון, אשר כתבה את הפרסומים נשוא כתב תביעה זה. תמצית גרסת התובע: 4. ביום 07.12.2003 פורסמה בעיתון כתבה שבכותרתה הופיע בכיתוב מודגש ובולט: "אופיר קופל: מעולם לא הייתי שם. אף פעם לא הייתי מעורב בהימורים". בכותרת המשנה נכתב: "שוטרים שהשתתפו ביום רביעי בלילה בפשיטה על מועדון הימורים בלתי חוקיים באזור התעשייה ברעננה, ונוכחים אחרים, סיפרו שהקשר היה במקום ועוכב לחקירה". בגוף הכתבה נכתב בין היתר: "שוטרים שהשתתפו ביום רביעי בלילה בפשיטה על מועדון הימורים בלתי חוקיים באזור התעשיה ברעננה, ואנשים אחרים שנכחו במקום, סיפרו כי נדהמו לראות שם את קשר הנבחרת לשעבר, אופיר קופל, וכי הוא עוכב לחקירה...." כן פורסמה תמונתו של התובע ומתחת הכיתוב: "קופל. שוטר סיפר: 'הוא נהיה לבן וכמעט התעלף'". 5. בכתבה האמורה ניתנה התייחסות אף לתגובתו של התובע, כאמור: "קופל: 'מעולם לא הייתי שם, ומי שאומר כך משקר. אף פעם לא הייתי מעורב בהימורים, לא נגעתי ולא התקרבתי לזה, והכל שקר. אם הייתי שם, למה אני לא עצור? אני אפילו לא יודע במה מדובר". 6. לטענת התובע עם יציאת הכתבה לאוויר העולם החלו זרמים של טלפונים, מבטים, התלחשויות, שמועות והרבה רוע לב מצד הציבור הרחב אשר הושפע מהכתבה. לדידו, הכתבה פורסמה בזמן קריטי, בזמן שהיה תחת הסכם עם קבוצתו החדשה, הפועל איתוראן קריית שמונה, והקשתה והכבידה על המשך קיומו של ההסכם בין התובע לקבוצה. 7. התובע טוען כי ביום בו פורסמה הכתבה נאלץ להתחייב בכתב כי הפרסומים אודותיו שקריים והסכים לחתום על מסמך, לפיו הוא מכריז כי ההסכם בינו לבין הקבוצה יתבטל ולא תהיה לו כל דרישה ו/או תביעה מהקבוצה בכל עניין שהוא אם יתברר כי הפרסומים נכונים. 8. ביום 08.12.2003 הוצא מזכר על ידי פקד יוסי קליין, מתחנת המשטרה בכפר-סבא, אשר מנכה באופן מוחלט מכל האשמות אשר הוטחו בו בכתבה. כאמור במזכר: "הרני לאשר כי מעיון בתיק הנ"ל ומבדיקת רשימת הנוכחים במועדון ההימורים בוילה רמה בא"ת ברעננה בעת הפשיטה לא במקום ובטח שלא עוכב מר קופל אופיר בצלאל .... אין לו כל קשר לאירוע הפשיטה הנ"ל" 9. בא-כוח התובע פנה ביום 08.12.2003 נתבעים במכתב דרישה לפרסום הודעת התנצלות, בנוסח שיתואם, ופיצוי כספי בסך שאינו פחות מ- 1,500,000 ₪. 10. ביום 09.12.2003 פרסם העיתון מודעת הבהרה. בחלקה הראשון של המודעה צוטטו קטעים ממכתבו של פקד קליין, המבהיר כי לא היתה כל אמת בפרסום ובחלקה השני של המודעה פורסמה הודעת המערכת כדלקמן: "משטרת כפר-סבא הודיע שאופיר קופל לא נכח בשבוע שעבר במועדון באזור התעשיה ברעננה, בו התקיימו הימורים לא חוקיים, בשמן שנערכה עליו פשיטה משטרתית. ההודעה מאשרת את גרסתו של קופל....אנו מתנצלים על עגמת הנפש שנגרמה לשחקן בעקבו הפרסום...". 11. כתבת ההבהרה שלעיל לא היתה זהה בצורתה, בגודלה ובהבלטתה לכתבה הראשונית, לטענת התובע - ההבהרה נעשתה ללא תיאום מוקדם עם התובע כנדרש וכראוי, וכי מבחינת תוכנה אין היא מהווה התנצלות ראויה. 12. בד בבד לפרסום ההבהרה, ביום 09.12.2003, שלחו הנתבעים מכתב בו הבהירו, כי מקורותיה של הכתבת האחראית על הכתבה הטעו אותה והידיעה פורסמה למרות שהכתבת בדקה את המידע שנמסר לה אצל מקורות אחדים. כאמור במכתב: "הידיעה שפורסמה במדור הספורט בקשר למרשך היתה מבוססת על מידע משטרתי, שאושר גם בידי מקורות נוספים. במקביל, פנתה הכתבת למרשך כדי לקבל את תגובתו... למרבה הצער התברר כי מקורותיה של הכתבת היטעו אותה והידיעה פורסמה למרות שהכתבת בדקה את המידע שנמסר לה אצל מקורות אחדים. עם התברר העובדות מיהר מדור הספורט של מעריב לפרסם ידיעה מתקנת בצרוף התנצלות בעמוד הראשון שלו ובאופן בולט באחד מעמודי המדור....האופן שבו פעל מדור הספורט לתיקון הידיעה השגויה היה בו כדי למזער כל נזק אפשרי ונתן ביטוי הולם לתום הלב של עורך המדור". התובע טוען כי הנתבעים התעלמו במכוון במכתבם מתביעת הפיצוי של התובע. 13. התובע פנה ביום 31.08.2004 לנתבעים במכתב דרישה שני ובו הבהיר כי אין בפרסום ההבהרה משום ביטול הנזק שנגרם בהכפשת שמו של התובע ודרש פיצוי כספי בסך של 150,000 ₪. לטענת התובע אין בפרסומים אלה כדי להקהות או לשנות כהוא זה את חומרת נזקו. לאור כל האמור, קמה התביעה לפצותו בגין הנזק שגרמו הפרסומים הפוגעניים בעיתון. תמצית גרסת הנתבעים: 14. הנתבעים טוענים כי התביעה הינה קנטרנית, מקוממת וחסרת תום-לב. לדידם, התביעה הוגשה משיקולים זרים ובניגוד להסכמות שהושגו. 15. לטענת הנתבעים המידע בכתבה נשוא התביעה, היה מבוסס על מידע משטרתי, שאושר בידי מקורות נוספים, ולא היתה כל סיבה לפקפק באמינותו של המידע. לדידם, בדיעבד, התברר כי המידע היה מוטעה. הנתבעים לא הכחישו את אי אמיתותם של הדברים אשר פורסמו, אלא התגוננו בטענה, שהפרסומים היו טעות חד פעמית שנעשתה בתום לב וללא כל כוונת זדון. 16. הנתבעים מודים בטעות לגבי אי נוכחות של התובע במועדון ההימורים ברעננה בעת שנערכה בו פשיטה משטרתית, בחודש דצמבר 2003. אולם, הנתבעים אינם מודים כי הנתבע לא היה מעורב בהימורים בלתי חוקיים. לדידם, התובע נחקר עוד קודם למועד פרסום הכתבה בחשד להימורים בלתי חוקיים. הנתבעים מדגישים העובדה כי בהיותו של התובע דמות ציבורית, ראו לעצמם חובה לפרסם את המידע וזאת לנוכח היסוד הסביר שהיה להם לכך. 17. הנתבעים טוענים כי כבר ביום 09.12.2003 פורסמה ידיעה מתקנת, בצירוף התנצלות, וזאת במסגרת כתבה בולטת במדור הספורט. בנוסף, בראשו של העמוד הראשון של מדור הספורט פורסמה תמונתו של התובע בצירוף הבלטה של המילים: "הוא זכאי". לדידם, לאחר פרסום ההתנצלות התקיימה שיחה בין התובע לנתבעת 4 ובה אישר התובע כי יש בהתנצלות כדי לסיים את הפרשה וכי אין לו עוד כל טענות, דרישות או תביעות כלפי הנתבעים. 18. לגישת הנתבעים לא נגרם כל נזק בעקבות הפרסומים הן בשל העובדה שפורסמה התנצלות כבר ביום 09.12.2003 מייד עם היוודע דבר טעותם והן בשל העובדה, שהתובע נחקר בשנת 1996 בחשד למעורבות בהימורים בלתי חוקיים. טענתם היא כי הכתבה אשר פורסמה ביום 01.05.1996 לא גרמה לתובע לכל נזק, נהפוך הוא, עובר לפרסום הכתבה היה "כדורגלן פעיל מכובד ומעורך". 19. הנתבעים תוקפים את תום ליבו של התובע בהדגישם, כי לאחר שישב כשנתיים תמימות בחיבוק ידיים, ורק שעה שחלה נסיגה בקריירה שלו ככדורגלן, חרף יחסי עבודה תקינים עם הנתבעת 4, החליט התובע בכל זאת להגיש התובענה דנן. אליבא דנתבעים - פרסום ההתנצלות באופן ובמועד בו פורסמה מעיד על כך שלא נגרם לו נזק של ממש, וכי המניע לתביעתו הינו כספי. 20. הנתבעים תולים אדני הגנתם בהגנות הקבועות בסעיפים 15, 19 ו-22 לחוק איסור פרסום לשון הרע תשכ"ה - 1965. דיון - סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984: 21. ביום 02.11.2006 הוגשה הודעה לתיק בית המשפט לפיה הצדדים מסמיכים את בית המשפט לפסוק בתיק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, על יסוד החומר המצוי בתיק. 22. ניהול דיון בדרך של סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, אפשרי רק בהסכמת הצדדים להליך, וכאשר נסיבות ההסכמה משתנות לא ניתן לכפות על הצדדים להמשיך ולהסכים על ניהול ההליך בדרך של פשרה. 23. יפים לעניין זה דבריו של השופט א. גורן בספרו, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, בע"מ 274, אשר קבע שם לאמור: "כל הכרעה על דרך הפשרה בדין האזרחי נשענות על הסכמת הצדדים לגבי פן מסוים של ההליך: יהא זה הפן המהותי, שעניינו תוכן ההסדר לגופו, ויהא זה הפן הדיוני, שעניינו בשאלה מי הגורם שיפסוק במחלוקת, מה תהיה המסגרת הדיונית שבתוכה יפעל ומה טיב האמצעים הדיוניים שיעמדו לרשותו בתהליך ההכרעה...". 24. כאמור במקרה דנא, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בתיק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984, על יסוד החומר המצוי בפניו. כן הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים בשיעור שבין 0 ₪ ותקרתו 30,000 ₪ וכי לא ייפסקו הוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. סיכום: לאחר שעיינתי בתיק, שבתי ושקלתי היטב את הטענות ובחנתי המסמכים, וע"פ ההלכה הפסוקה - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. כדורגלדיני ספורטלשון הרע / הוצאת דיבה