##מה הדין בסוגיית החלקה בבריכה ?## בעליה של בריכת שחיה חב חובת זהירות, הן מושגית והן קונקרטית כלפי כלל אורחיו וכלפי התובעת כאורחת בית המלון בפרט המחייבת אותו לדאוג לכך שבמהלך האירוח בבית המלון לא יהיה צפוי האורח להפגע על דרך החלקה בבית המלון עצמו ובבריכה באופן ספציפי. מטבע הדברים סביבת הבריכה הינה בדרך כלל רטובה. משתמשי הבריכה, שוחים, נכנסים ויוצאים מהבריכה, קופצים ומשפריצים מים לכל עבר. על כן, הם, בדומה גם לכל מבקרי הבריכה, יודעים ומודעים לכך כי סביבת הבריכה ומתקניה, רטובים והרטיבות היא חלק בלתי נפרד מטבעו של המקום. לפיכך רואים בהחלקה בסביבת הבריכה בבחינת סיכון סביר וטבעי שטמון בעצם הבילוי והשהות בבריכה. כדי לקבל פיצויים בגין החלקה בבריכה יש להוכיח פגיעה במהלך שימוש רגיל ולא במהלך שימוש חריג ובלתי טבעי. הפסיקה, בשורה ארוכה של פסקי דין, קבעה כי החלקה ליד בריכה הינה סיכון סביר וטבעי (ע"א 683/77 בריק נ' עירית ת"א, פ"ד לד(1) 157 (1979), ת.א. 3898/98 אדרי נ' פארק קנדה (1.9.02), ת.א. 2699/02 ששון נ' בריכת ימית 2000 (14.12.14) ו-ת.א. 41608/08 אהרוני נ' ישרוטל ניהול מלונות (14.10.13)). בע"א 683/77 ברוק נ' עירית ת"א-יפו, בית המשפט העליון דחה תביעה של אדם שהחליק מסבון בהולכו על משטח עץ אשר על רצפת בית מרחץ הואיל ומדובר בסיכון טבעי מחד והואיל ובעל המקרקעין נקט באמצעי זהירות סבירים מאידך. בת.א. (עכו) 3898/98 אדרי חיים נ' פארק קנדה ואח', נדחתה תביעה בגין החלקה בבריכה ובית המשפט ציין כי: "החלקה ליד בריכה היא סיכון סביר. סביבת הבריכה היא בדרך כלל רטובה. מבקרי בריכת השחייה מבוגרים כילדים, אשר זו לא פעם ראשונה להם, יודעים, כי המקום רטוב, והרטיבות והמים הם חלק מטבעו של המקום". בספרה של עו"ד יעל פאל-חזן אחריות בשל תאונות ברשות הרבים, נובמבר 2003, עמ' 144, המפנה לת.א. (פ"ת) 3412/98 ליברמן נ' מלון רדיסון מוריה פלזה ים המלח ואח', נקבע בהקשר של החלקה בבריכה, כי בריכה הינה מעצם טיבה מקום רטוב וההחלקה נגרמה ממים, ולא מנוזל או מחומר שהימצאותו על המדרגות המובילות לבריכה אינו טבעי. כל העולה מהמים חייב לעלות במדרגות בעוברו למפלס העליון ולא סביר לדרוש מהמלון, שבעת שכל מתרחץ עולה ממפלס הבריכה במעלה המדרגות, יעסיק עובד ניקיון אשר יבוא אחריו וינקה את המדרגות או ינגב את המתרחץ. אחריות בעל המקרקעין איננה אחריות מוחלטת, אלא על התובע להוכיח כי הנתבע התרשל ולא נקט באמצעי הזהירות הסבירים בנסיבות העניין. (ראו: ע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נגד אסתר נחמיאס ואח' פ"ד כט (1) 63, עמ' 75-74.) ##להלן פסק דין בנושא החלקה בבריכת שחיה:## פסק דין 1. מבוא בפניי תביעת התובעת, ילידת 8.3.66, לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לה עת החליקה במדרגות בריכת שחיה לפעוטות בתחומי בית המלון השייך להנתבעת 1, בתאריך 23.8.99. התובענה הוגשה, הן כנגד בית המלון והן נגד חברת הביטוח שביטחה את בית המלון. הצדדים נחלקו הן לעניין חבות הנתבעות בפיצוי התובעת והן לעניין שיעור הנזק. 2. החבות א. נסיבות האירוע והמקום לטענת התובעת, בתאריך 23.8.99, עת שהתה בחופשה בבית מלון השייך לנתבעת 1, בסמוך לשעה 11.00, היא ביקשה לרדת לעבר בריכת "הקטנים" על מנת להוציא קרובת משפחתה מהבריכה. במצב דברים זה, החליקה התובעת במדרגות הבריכה ונחבלה קשות בגבה, בידה השמאלית ובצווארה (להלן: "התאונה"). עוד באותו יום ולאחר התאונה, הורתה הנהלת המלון לעובדיה להניח במדרגות הבריכה הקטנה שטיח מחוספס למניעת החלקות (סעיף 5 לכתב התביעה). התובעת ראתה בתוצאות התאונה רשלנות מטעם הנתבעת 1 ופירטה פרטי הרשלנות ובהם , בין היתר, טענה כי זו לא פעלה כפי שבית מלון סביר היה פועל, לא הזהירה מפני החלקה בירידה לבריכה, לא התקינה מדרגות מחוספסות בבריכה למניעת החלקה, לא הניחה שטיח מחוספס למניעת החלקה, אלא לאחר התאונה, לא התקינה מסעד להנחת יד בירידה לבריכה ולא הניחה מעקה בטיחות . כמו כן, טענה להפרת חובות חקוקות בהוראות תקנות רישוי עסקים, אך לא פירטה במפורט איזו תקנה, כאשר טענת הפרת חובה חקוקה נזנחה בסיכומי התובעת ולפיכך לא אתייחס אליה גם אני. הנתבעות מצידן, הכחישו טענות התובעת וציינו כי הבריכה תקנית וללא פגם, כי טבעי שסביבת הבריכה והמדרגות יהיו רטובות וחלקות ולפיכך על התובעת היה לנקוט במשנה זהירות. כן טענו לשיהוי בהגשת התביעה ולנזק ראייתי ובנוסף לרשלנות תורמת ובלעדית של התובעת. לצורך הוכחת תביעתה בכל הקשור עם נסיבות האירוע והמקום, צירפה התובעת תצהיר מטעמה (ת/2), תצהיר בעלה (ת/3) וכן תצהיר גיסתה, הגב' שררה חמדה (ת/1), כולם נכחו בעת התרחשות התאונה וחזו בה בעיניהם. בתצהירה, חזרה התובעת על גירסתה מכתב התביעה (סעיף 5 ל-ת/2) ובחקירתה הנגדית הוסיפה, כי באותו יום ישבה עם בני משפחתה והבחינה בבת של גיסתה, שהיתה בת 3 באותה עת, בוכה כשהיא בבריכה, כשאז ניגשה אליה התובעת והחליקה במדרגות. התובעת אף הצביעה בתמונות (נ/1 ו-נ/2) שצולמו זמן מה לאחר התאונה, על מקום ישיבתה, שהינו כ-1 מ' עד 2 מ' מהמדרגות היורדות אל הבריכה,וכאן המקום לציין כי לאור תמונות הבריכה (נ/1 ו-נ/2) ניתן לתארה כבריכה בגודל של 6X10 מ' (ראה גם תצהיר מציל הנתבעת 1- נ/4 - מר איציק כהן בסעיף 3), כאשר בצד אחד שלה, מותקנות שתי מדרגות לכל אורך אותו צד המיועדות לירידה אל המים, כשמעבר להן מצויה שפת הבריכה.שפת הבריכה באותו מקום וכל המשטח שלפני הבריכה עשוי אבן מחוספסת ובצבע חום, בעוד שתי המדרגות המיועדות כאמור לירידה לבריכה צבועות כחול,ואינן מחוספסות . בנוסף העידה התובעת כי היתה ללא נעליים, המקום היה רטוב, וכי הגיעה לשפת הבריכה ורגלה החליקה במדרגה הראשונה-הכחולה- שהיתה רטובה כשאז נפלה ונחבלה בגבה. לאחר מכן, היא ניגשה למציל ומסרה לו שהחליקה וזה רשם דו"ח. לפי דו"ח אירוע חריג, שנערך ע"י מי מטעם הנתבעת 1 (ת/6), ציינה הנתבעת 1 כי בתאריך 23.8.99 בשעה 12.00 בבריכת הפעוטות, אירע האירוע כדלקמן: "לטענת האורחת, כשהיא ניגשה לבריכת פעוטות כדי להוציא את הילדה שלה, החליקה במדרגות וקיבלה מכה בגב תחתון ושפשוף ביד ימין וגם בכף יד ימין..." בתצהיר בעלה של התובעת,מר שררה עידן, (ת/3), מציין זה כי ראה את אשתו מחליקה במדרגות הבריכה (סעיף 3). בחקירתו הנגדית חוזר על גירסה זו. כך גם הגב' שררה חמדה מציינת בתצהירה (ת/1), כי ראתה את התאונה ולפי האמור בסעיף 5 לתצהיר, התובעת ביקשה לרדת לבריכת הקטנים על מנת להוציא את בתה של גיסתה והחליקה קשות במדרגות הבריכה, שהיו חלקות מאוד ללא כל אמצעי בטחון למניעת החלקה ונחתה על גבה. בחקירה הראשית שנעשתה בהיתר, ציינה העדה ביחס לשאלה האם היו בבריכה ובמדרגות סרטים מודבקים כנגד החלקה, כי לא היו דברים מעולם ולא היו פסים או שום דבר אחר שמנע החלקה, והוסיפה בחקירה נגדית כי התובעת ביקשה לרדת במדרגה הראשונה והחליקה במדרגה זו, כאשר שפת הבריכה היתה רטובה. לאור חומר ראיות זה, ניתן לקבוע, כי התובעת ביקשה לסייע לבת הקטנה של גיסתה. לפיכך ניגשה לבריכה וכשהניחה רגלה על המדרגה הראשונה (אותה מדרגה שאינה מחוספסת ואינה במשטח אחד עם המשטח שמחוץ לבריכה, אותה המדרגה שצבועה בצבע כחול והיא המדרגה העליונה מבין שתיים שיורדות אל בריכת הפעוטות), כשאז החליקה ונפגעה בגבה. כמו כן, ניתן לקבוע, כי טענת הנתבעות כפי שמופיעה בתצהיר מציל הבריכה, מר איציק כהן (נ/4) ולפיה על סף כל מדרגה ישנו סרט הדבקה מיוחד כנגד החלקה, הוכחה כלא נכונה, הן לאור התמונות שצולמו בסמוך לאירוע (נ/1 ו-נ/2) והן לפי דברי העדים, הגב' שררה חמדה (עמ' 4 לפרוטוקול), ואף לדברי מר איציק כהן מטעם הנתבעת 1 בחקירה נגדית, המציין כי ממה שרואה בתמונות אין פסי מניעת החלקה (עמ' 13 לפרוטוקול). מעבר לכך, ניתן לקבוע, כי לאחר התאונה הניח מי מהנתבעת 1 מין שטיח על פני חלק מהמדרגות היורדות אל בריכת הפעוטות, כאשר השטיח עצמו ברוחב של כ-2 מ' ומונח על המדרגות מוצג בתמונות נ/1 ו-נ/2, והודעת בעל דין לעניין זה נמצאה בחקירתו הנגדית של מר איציק כהן בעמ' 13 לפרוטוקול בתשובה לשאלה מדוע הונח השטיח על המדרגות והשיב: "כי ברגע שבאו להודיע לנו שהחליקו, אני והקב"ט הלכנו והבאנו שטיחים. פעם ראשונה ששמנו כאלה שטיחים." לעניין שלטי האזהרה המוצבים בשטח הבריכות, גם לכך קיימת למעשה הודעת בעל דין מטעם מר איציק כהן, המציין כי בבית המלון למעשה שתי בריכות (ראה שרטוט העד, ת/5, המציין בריכה גדולה ובריכה קטנה לפעוטות), לגדולים בריכה רגילה ובריכה לפעוטות, כשהמרחק בין שתי הבריכות הוא כ-11 מ' וכל השלטים מצויים בסביבת הבריכה הגדולה ולא בקטנה (ראה עמ' 12 לחקירתו הנגדית). לעניין היות הבריכה הקטנה בריכה ראויה לשימוש, ציין מר איציק כהן כי הבריכה עצמה בנויה מחומר מונע החלקה ולא היה כל פגם בהתנהלות המלון, מה גם שלבית המלון רשיון עסק כנדרש מטעם משרד הפנים ומשרד הפנים והרשות המקומית, שבדקו ומצאו את הבריכה כשירה בכל אמצעי הבטיחותי. עוד הוסיף, שלא הוגשו תביעות נוספות בגין החלקה במקום זה ומדובר באירוע בודד (סעיפים 10-12 לתצהירו), אך מנגד, בחקירתו הנגדית מציין במענה לשאלה האם התריע בפני מנכ"ל המלון על החלקות בבריכת הקטנים ומשיב: "יכול להיות כן" וביחס לשאלה היכן היו ההחלקות, השיב: "במדרגות של בריכת הפעוטות". מעבר לכך ציין אותו עד, כי מדי שנה בסביבות פסח הינו נוהג לצבוע את בריכת הפעוטות ולשפוך על המדרגות חול נגד החלקה כשהצבע טרי מה שהופך אותן למחוספסות. עד כאן לעניין הרקע העובדתי לתאונה ולמקום התאונה. ב. אחריות הנתבעות התובעת בסיכומיה, מבקשת להחיל על הנתבעת 1 חובת זהירות בנסיבות המקרה, ולקבוע כי זו הופרה ולפיכך, לאור קיום נזק לתובעת, כי התרשלה ומחוייבת לכן בפיצוי התובעת בגין נזקיה. הנתבעות טוענות מנגד, כי מבחינתן לא קיימת כל אחריות לנזקי התובעת. משהועמד נושא חבות הנתבעות על עוולת הרשלנות בלבד, אתייחס אך לעניין זה. עוולת הרשלנות, כפי שהיא מופיעה בסעיף 35 ו-36 לפקודת הנזיקית [נוסח חדש] קובעת כדלקמן: "35 רשלנות. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות או במשלח יד פלוני, לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה. 36 חובה כלפי כל אדם החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להפגע ממעשה או מחדל המפורשים באותו סעיף." במילים אחרות, עוולת הרשלנות מחייבת הוכחת מספר אלמנטים ובהם, חובת זהירות, הפרת חובת זהירות ונזק, כאשר חייב שיהיה קשר סיבתי, משפטי ועובדתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק. אשר לחובת הזהירות, זו מורכבת מחובת זהירות מושגית וקונקרטית, היינו חובת זהירות המוחלת כלפי סוג אנשים ואירועים מסויים וחובת זהירות קונקרטית, היינו יש להוכיח קיומה של חובה ספציפית ביחס לניזוק עצמו. אין חולק למעשה, כי בעל בית מלון חב חובת זהירות, הן מושגית והן קונקרטית כלפי כלל אורחיו וכלפי התובעת כאורחת בית המלון בפרט המחייבת אותו לדאוג לכך שבמהלך האירוח בבית המלון לא יהיה צפוי האורח להפגע על דרך החלקה בבית המלון עצמו ובבריכה באופן ספציפי. אין גם חולק, כי מקום האירוע - בריכת השחייה לפעוטות - שייך לבית המלון, מתוחזק ע"י בית המלון ואליו רשאית היתה התובעת לגשת בהיותה אורחת המלון (ראה לעניין זה ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון פ"ד ל"ט(1) 113, 128 (1985) וכן ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד ל"ז (1) 113. אין למעשה חולק בין הצדדים בדבר קיומה של חובת זהירות, כאמור. המחלוקת הינה ביחס לשאלה האם הופרה חובת הזהירות. לטעמי, הפרה הנתבעת 1 את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת. אמנם, לא צירפה התובעת חוו"ד של מומחה שיקבע כי הבריכה אינה עומדת בתקנים הנדרשים לבריכה מסוגה. עם זאת, אין בכך עדיין כדי לקבוע שביהמ"ש אינו רשאי לקבוע כי בנסיבות היה על בית המלון לנהוג אחרת, על מנת להבטיח שלמותו הגופנית של האורח, היא התובעת בנסיבות. למען הסר ספק, אין המדובר בסיטואציה נורמאלית ורגילה כדוגמת בית המרחץ בגינו אין יכול הניזוק להתלונן שהרצפה חלקה או היורד במדרגות שעשוי למעוד ולהחליק בהן, עסקינן בבריכת פעוטות ובה לפחות שתי מדרגות שאינן מחוספסות כפי משטח הבריכה המצוי קודם לירידה אליהן, באורך של 6 מ', ללא כל אמצעי סיוע לירידה אל המים, ושוב אדגיש כי בבריכת פעוטות עסקינן, שהסיכוי כי יפלו ודאי גדול לאין שיעור מסיכוייו של אדם בוגר, כי אמנם נפלו פעוטות באותו מקום, כפי שאישר עד הנתבעת 1, מר כהן, והתרעה על כך מסר אף הוא עצמו להנהלת המלון, לעובדה זו, לפיכך, היה ער גם בית המלון, שאף מיהר והניח שטיח שיהווה סוג של הגנה מפני החלקה בירידה לבריכה, שהרי עסקינן במקום מועד להחלקה, בהיותו סמוך לבריכה ולכן רטוב כל הזמן. האם אין לנקוט כלפי מי שעומד לרדת במדרגות רטובות,גדול כקטן, במידת זהירות מינימאלית על דרך של התקנת מעקה לפחות בצד אחד של הבריכה, או להתקין את אותם פסי מניעת החלקה שהנתבעות ציינו כי קיימים, אך בפועל למעשה לא נמצאו? ומהי העלות הנדרשת לצורך הבטחת בטחון מינימאלי זה למתרחצים, שהם שוב בעיקרם פעוטות, ביחס לנזק העלול להגרם להם כתוצאה מהחלקה בבריכה, האם אין מדובר בהשקעה מזערית למול נזק גדול לאין שיעור? בכל אלה יש כדי להביא למסקנה כי הנתבעת 1,הפרה את חובתה לנהוג בזהירות ראויה כלפי באי בית המלון בחלק זה של הבריכה.ולא רק זו, הנהלת בית המלון יכולה היתה לצפות כי יתרחש אירוע של החלקה בבריכת הפעוטות, ואף ראתה זאת בפועל ע"פ הודעת העד מטעמה,בהיבט העובדתי הפשוט, ומעבר לכך, אף היתה צריכה לצפות התרחשות החלקה שכזו, כפי שאירע בפועל,בהיבט המשפטי,כעניין של מדיניות משפטית ראויה שמקרים המתייחסים למערכות יחסים שבין בית מלךון לאורחיו העושים שימוש במתקניו השונים. משלא עשתה דבר כמעט לעניין זה, אלא רק לאחר התאונה, עת טרחה והניחה מרבד על פני המדרגות, כי אז יש בכך אף הוכחה לקיום קשר סיבתי בין אותה הפרה לבין האירוע שהתרחש בפועל ושגרם נזק לתובעת. כהערת אגב אציין, כי טענת הנתבעות לפיה התובעת רצה לתוך הבריכה בשל סיטואציה מלחיצה שנוצרה בעקבות בכי הבת של גיסתה, לא הוכחה, כמו כן לא הוכחה גם טענת חוסר נסיונה של התובעת שהעידה כי היא אינה אוהבת להכנס לבריכות, ורק מחמת זאת החליקה ונפלה. משנזנחה טענת הרשלנות התורמת, למעשה בסיכומי הנתבעות, לא אתייחס אליה אף אני. 3. נזקי התובעת הצדדים הסכימו כי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, האורטופד ד"ר טאובר חנן, תשמש חוות דעת יחידה בתיק. מחוות הדעת עולה, כי לאחר הנפילה בבית המלון נפלה התובעת פעם נוספת במקלחת. בעקבות נפילות אלה, סבלה ממושכות מכאבים בצוואר ובגב התחתון והיתה תקופה ממושכת בטיפולים פיזיותראפיים וטיפולים משלימים ונותרה עם סבל סובייקטיבי ניכר. עם זאת, בבדיקה לא מצא המומחה מגבלת תנועה משמעותית בעמוד השדרה הצווארי והמותני, וגם לא סימני חסר נוירולוגי. יחד עם זאת, מעיון שערך המומחה בצילומי רנטגן בתקופות שונות, נמצאו יישור הלורדוזות הטבעיות בצוואר ובעמוד השדרה המותני, המעיד על קיום ספזם שרירי שהוא בדרך כלל תוצאה של כאבים, המקנה אמינות לתלונות התובעת. מאחר וקיימים גם דיווחים מעברה של התובעת על כאבי גב תחתון, קבע המומחה לתובעת 5% נכות לפי סעיף 35(1)(ב) חלקי ומותאם לתקנון המל"ל בגין תסמונת כאב כרונית, כאשר 1% נכות מתוך נכות זו ייחס לרקע קודם, ולכן 4% נקבעו בגין החמרת מצב קודם לתאונה הנדונה. המומחה אף העניק לתובעת תקופת אי כושר מוחלטת למשך 21 ימים כפי אישורי מחלתה. המומחה לא נחקר ולפיכך, חוות דעתו בהיבט הרפואי, הינה סופית. אשר לנכות התפקודית, מציינת התובעת בתצהירה (סעיפים 15 ו-16), כי בעקבות התאונה הוגבלה בעבודה ונאלצה להפסיקה ונגרמו לה לכן הפסדי השתכרות וכושר השתכרות בעתיד, כאשר עובר לתאונה טיפלה בקשישים והשתכרה כ-2,000 ₪ וכן עבדה במרפאה והשתכרה בנוסף 1,350 ₪, וכאשר בעקבות התאונה הפסיקה לעבוד בטיפול בקשישים וממשיכה רק במרפאה, ובעלה מסייע בידה, מה שלא עשה קודם לכן. כך גם בעלה של התובעת ציין כי סייע בידה בעבודות קשות פעמיים בשבוע. מנגד, ציינו הנתבעות כי לתובעת נכות רפואית זעומה נעדרת כל משמעות תפקודית, תוך שהדגישו כי לאחר התאונה לא פנתה כלל לטיפול רפואי ואף סירבה להזמין רופא למקום. אמנם, לתובעת נכות רפואית בשיעור נמוך. עם זאת חווה"ד הרפואית מציינת כאבים הקיימים לתובעת כתוצאה מהתאונה, המומחה איפשר לתובעת תקופת אי כושר מוחלטת מסויימת, וניתן להניח כי משמעות מסויימת קיימת לבעיית הכאבים בהיבט התפקודי שתמצא ביטוי גלובאלי בראשי הנזק כדלקמן לעתיד. א. הפסדי שכר לעבר בגין 21 ימי אי כושר עתרה התובעת לפיצוי בשיעור 3,170 ₪ לפי בסיס שכר בן 3,350 ₪, סכום הכולל הפרשי הצמדה וריבית ובגין יתרת התקופה עד היום לפי 1,000 ₪ לחודש לפחות, עתרה ל-66,000 ₪. הנתבעות מצידן טענו, כי הפסדי השכר לעבר אינם מוכחים, כי לא צורפו תלושים המעידים על הפסד שכר לאותה תקופה, כי את עבודתה עם הקשישים עזבה התובעת מיוזמתה ללא הוראה של רופא תעסוקתי, מה גם שע"פ תעודת עובד הציבור (נ/3) המהווה אישור המל"ל לתקופות דיווח ושכר של התובעת, עבדה באופן מסודר גם לאחר התאונה באותם מקומות עבודה. עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי לא צורפו תלושי השכר הרלוונטיים משני מקומות עבודה לתקופה שבסמוך לתאונה ולפיכך אין לי אלא לקבוע כי למרות תקופת אי הכושר המלא שנקבעה לתובעת, לא הוכיחה התובעת כי שכרה נגרע בשל התאונה. לאחר תקופת אי הכושר המלא, אמנם עוזבת התובעת את עבודתה עם קשישים. עם זאת, לא מצאתי כי יש בשיעור נכותה הרפואית, 4% נכות, כדי להצדיק את סיבת עזיבתה, מה גם שע"פ נ/3, המשיכה ועבדה במסגרת הסיעוד והרווחה לקשישים לפחות עד ספטמבר 2000, היינו למעלה משנה לאחר התאונה, מכאן שהתובעת אינה מוכיחה הפסד השתכרות בעבר. ב. הפסד השתכרות לעתיד התובעת עותרת בסיכומיה לפיצוי עד גיל 67 בשיעור של 227,134 ₪. הנתבעות מציינות מאידך, כי אין כל מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. משסברתי כי לתובעת כאבים הנובעים מן התאונה, וע"פ פוטנציאל ההשתכרות הקיים לה, העומד לפחות על השכר המינימאלי במשק לחודש, סביר בעיניי כי קיימת פגיעה מסויימת, אם כי קטנה, בפוטנציאל השתכרותה, אותו הנני מעמיד נכון להיום ע"ס של 10,000 ₪. ג. כאב וסבל לנוכח העובדה ולפיה לתובעת נקבעו 4% והינה ממשיכה וסובלת כאבים ואף נזקקה לטיפולים פיזיותראפיים ואלטרנטיביים לא מבוטלים, כי אז סביר בעיניי כי תהא זכאית לסכום של 20,000 ₪, כפיצוי בגין ראש נזק זה, נכון להיום. ד. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסיכומיה ציינה התובעת, כי הוציאה הוצאות לשירותים רפואיים, לתרופות, שיאצו ורפואה סינית בסכום כולל של 2,704 ₪, וכי לעתיד הינה צפויה להוציא הוצאות בסך של 3,000 ₪. הנתבעות מצידן, ציינו כי אין סיבה לפצות בגין טיפולים רפואיים שנלקחו באופן פרטי, וכי לטיפולי שיאצו ורפואה סינית לא נדרשה התובעת ע"פ אישור רפואי ולפיכך אין מקום לפיצוי בראש נזק זה. עיון בתצהיר התובעת מעלה, כי אמנם נזקקה לטיפולי שיאצו בעלות של 1,783 ₪, כאשר מעבר לכך אין למעשה אישור רפואי להוצאות רפואיות נוספות, אם כי סביר בעיניי שהוצאו הוצאות בגין תרופות לשיכוך הכאבים ולפיכך סברתי כי פיצוי גלובאלי בסכום של 5,000 ₪ נכון להיום, לעבר ולעתיד, סכום המתייחס הן לטיפולים האלטרנטיביים והן לצורך בהוצאת ההוצאות בגין השתתפות עצמית לתרופות לשם שיכוך כאבים, הן לעבר והן לעתיד,יהלום נסיבות המקרה. ה. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד בסיכומיה טוענת התובעת להוצאות נסיעה בשיעור של 762 ₪ לעבר ו-2,500 ₪ לעתיד. הנתבעות אינן מתייחסות כלל לראש נזק זה. התובעת למעשה אינה מוכיחה כל הוצאה בתחום זה במסגרת ראיותיה. עם זאת, הוכח כי נזקקה לטיפולי פיסיותרפיה וטיפולים אלטרנטיביים שגם חייבו נסיעות, ולפיכך סברתי ,כי שיעור הוצאותיה בגין ראש נזק זה יעמוד ע"ס של 500 ₪. ו. עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסיכומיה עותרת התובעת לעזרת זולת לעבר בסך 15,000 ₪ ע"י בני משפחתה, ולעתיד בשיעור של 25,000 ₪. הנתבעות מצידן טוענות כי נושא זה לא הוכח, והתובעת אף הודתה כי לא נזקקה לעזרה בשכר. אמנם, אין ראיות לעזרת זולת בשכר, עם זאת התובעת נזקקה, כך נראה, לעזרת בני משפחתה, לפחות לתקופת אי הכושר המוחלט, ולפיכך סברתי שלעבר בלבד הינה זכאית לפיצוי בגין עזרת זולת בסכום של 500 ₪ נכון להיום. ז. החזר כספי עבור הביקור במלון לעניין זה עותרת התובעת להחזר סך של 2,163 ₪ בגין הביקור שנקטע.הנתבעות כלל אינן מתייחסות לכך בסיכומיהן, עם זאת התובעת מודה למעשה שהמשיכה בבילוי במלון יומיים נוספים לפחות, ולפיכך לא נגרם לה נזק בראש נזק זה, ולפחות לא הוכח פרק הזמן שהתעתדה לשהות במלון, ונגרע כתוצאה מהתאונה,ולפיכך אין מקום לפיצוי בגין נזק זה. 4. סיכום לאור כל האמור לעיל, תשלמנה הנתבעות לתובעת סך של 36,000 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות המומחים הרפואיים מטעמה בסך 3,000 ₪ לד"ר איגנסיו מוירנפלד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מ-21.3.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכרו של ד"ר טאובר בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתו ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלמנה הנתבעות אגרת המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (18.5.03) ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן תשלמנה שכ"ט עו"ד בסך 20% משיעור הפיצוי + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת העתק פסק הדין. תאונות נפילהתאונות בבריכהבריכת שחיה / בריכת מיםתאונות החלקה