להלן החלטה בנושא הכרה במחלת הסרטן עקב שירות במשטרה: החלטה מבוא והליכים זהו ערעור עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 על החלטת המשיב מיום 28.11.00 לפיה אין קשר בין המחלה עליה מבוססת תביעתו של המערער לבין תנאי שירותו במשטרה. המערער אובחן כסובל מסרטן שלפוחית השתן מסוג TRANSITIONAL CELL CARCINOMA (להלן: "המחלה"). המערער נולד בשנת 1959 והתגייס למשטרת ישראל בשנת 1985. במסגרת שרותו במשטרה עבד, בין היתר, כטכנאי מז"פ. בנובמבר 1998 אובחנה המחלה. המערער טוען כי קיים קשר בין החומרים הכימים בהם השתמש המערער במסגרת שירותו במז"פ לבין המחלה. המערער לצורך הוכחת טענתו הגיש חוות דעת מומחה לרפואה תעסוקתית, פרופ' יוסף ריבק מיום 20.10.02 וחוות דעת משלימה של פרופ' ריבק מיום 4.5.03. המשיב הסתמך על מספר חוות דעת של ד"ר יוסף אברבנאל, אורולוג, מן התאריכים 27.7.00, 12.11.00, 6.3.03, 29.6.03. במהלך ההוכחות שמעה הועדה את המערער ואת שני המומחים הנ"ל. נציין בקצרה כי בסיום דיון ההוכחות ביקשה ב"כ המערער לבחון חשיפה של המערער לחומרים נוספים. לאחר הליכים שונים בין הצדדים והגשת מסמכים לתיק הועדה, הכל כמפורט בהחלטתי מיום 15.2.05 ולבקשת ב"כ המערער, הוחלט מן הנימוקים המפורטים באותה ההחלטה, כי כל המסמכים אשר הוגשו לאחר תום ההוכחות מיום 24.11.03 לא יהוו מן החומר העומד בפני הועדה להכרעה והיא תיתן החלטתה רק על יסוד החומר שהצטבר עד למועד ההוכחות האחרון. תנאי השרות של המערער מתדפיסי הרישום לגבי תפקידו המערער רשום כמי שעבד כטכנאי זיהוי פלילי מ - 1.4.86 עד 4.10.89 ולאחר מכן עבר לתפקיד סייר. בתצהירו מציין המערער כי בשנת 1989 חש ברע ובקוצר נשימה בולט ובהוראת רופא משטרה, ועקב קוצר נשימה אסתמטי שהתפתח אצל המערער נאלץ לעבוד במגבלה. הוא מציין בתצהירו שגם בין השנים 1989 עד 1990 וגם בשנים 1995 עד 1997 עבד לא רק כסייר אלא גם כטכנאי מז"פ. בחקירה הנגדית תיאר המערער כי עבד בזיהוי הפלילי יום עבודה רגיל בערך של כ-9 שעות כאשר לעיתים היו תורנויות של 24 שעות ולעיתים היה כונן בבית, כך שאם היה ארוע חריג, היו מזעיקים אותו. העבודה השגרתית של המערער היתה נושא טביעת אצבעות ולשם כך עבד עם אבקות טביעת אצבעות. המערער העיד כי היה מומחה לתביעות אצבע ולכן עבד בכך כפי שציין "מהבוקר עד הערב, בעיקר" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול מיום 7.10.03 שורות 9-1). המערער העיד כי עשה קורס בסיסי כדי להיות טכנאי זיהוי פלילי וכן השתלמויות בצילום, בסמים, ובטביעות אצבע (ר' עמ' 5 שורות 23-17). המערער ציין בתצהירו כי נחשף במסגרת עבודתו במז"פ לחומרים כימים שונים המשמשים לזיהוי הפלילי. בתצהירו הוא מציין עוד כי לא קיבל הדרכת בטיחות מסודרת והסבר וכן לא סופק לו ציוד מגן והוא אף לא הונחה להשתמש בציוד מגן. המשיב איתר חלק מהנוהלים שהיו קיימים במועד הרלוונטי לתביעה ושחלקם נוגעים לעבודה במעבדת צילום ובהם מפורטות הנחיות בטיחות עבודה במעבדת צילום (מסמכים 159 עד 178 לת"ר). עפ"י ההנחיות "בשעת עבודה עם כימיקלים יש להשתמש בכפפות גומי, צינורי גומי וכו'". כמו כן, עפ"י ההנחיות "יש לרחוץ את הידיים באופן יסודי אחרי טיפול בכימיקלים, ולהחזיק דברי מאכל מחוץ למעבדה". עישון אין מחלוקת כי המערער עישן מתקופת שרותו הצבאי ועד שרופאיו הורו לו להפסיק לעשן כשהתגלתה המחלה. המחלוקת בין הצדדים היא כמה עישן המערער. עפ"י סיכום מבי"ח לניאדו מיום 24.3.97, מצוין כי המערער "מעשן כבד" (ר' מסמך 54 לת"ר). גם בסיכום מחלה מבית חולים הילל יפה, מיום 22.7.97 מצוין "מעשן - 56 סיגריות ליום במשך 20 שנה" (מסמך 61 לת"ר). המערער בעדותו בפנינו העיד שלא עישן 56 סיגריות ליום וכדבריו "אני בחיים שלי לא הייתי מעשן כבד" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). יחד עם זאת, אמר שעישן כ-15 סיגריות ביום. חוות הדעת הרפואיות פרופ' ריבק, בדק את המערער, על מנת לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית של המערער לבין המחלה. פרופ' ריבק מציין כי עמדו לרשותו רשימת החומרים בהם משתמשים טכנאי זיהוי פלילי במסגרת עבודתם כפי שנמסרו ע"י פקד דוד שרון מיום 24.11.00 וכן עמדו לרשותו נוסחאות מולקולריות של חומרים (MSDS) לגבי 3 אבקות זיהוי מיום 2.8.01. פרופ' ריבק מציין כי טכנאי משתמש במגוון חומרים כימיים לצורך הזיהוי הפלילי. חומר אחד הוא אבקה לזיהוי טביעות אצבע המכונה LIGHTNING FINGERPIRNT POWDER BLACK . אבקה זו מכילה 20 אחוז CARBON BLACK ו - 80 אחוז PUMICE. פרופ' ריבק כותב בחוות דעתו כי המרכיב CARBON BLACK הנמצא באבקה הינו חומר בעייתי ומסוכן, אשר לפי הספרות גורם לשכיחות גבוהה של סרטן שלפוחית השתן ביחס של פי 2 ויותר מאשר בעובדים לא חשופים לחומר, כאשר ערך זה נמצא משמעותית מבחינה סטטיסטית. פרופ' ריבק מפנה לענין זה לדיווח של פרופ' פונטוני וחבריו מאיטליה שהופיע בכתב העת THE LANCET מאוגוסט 2001. עוד הוא מציין כי חומר זה הוגדר עוד בשנת 1996, כחשוד למסרטן באדם ע"י IARC, שהוא הגוף הבינלאומי העוסק במחקר סרטן. אבקה נוספת לזיהוי טביעות אצבע היא LIGHTNING FINGERPIRNT POWDER SILVER GRAY המכילה: אלומיניום, חומצה סטארית, סיליקון, ברזל, תמיסת סטודרד ו - פומיס. אבקה נוספת לזיהוי טביעות אצבע היאLIGHTNING FINGERPIRNT POWDER BLACK MAGNETIC המכילה ברזל פיגמנט צבע FD AND C BLUE. עפ"י חוות דעתו של פרופ' ריבק "בכל האבקות הללו קיימת המלצת NIOSH (המכון הלאומי האמריקאי לבריאות ובטיחות תעסוקתית) לשימוש בכפפות, מסכות אבק מאושרות ומשקפי מגן". פרופ' ריבק מציין כי המערער היה חשוף לשלושה חומרים נוספים. חומר הקרוי SUPERGLU שהוא דבק אקרילי עם חשיפה לאדים של אתיל אקרילט, שהוא חומר החשוד כמסרטן ועדיו נשאפים בקלות ללא הגנה מספקת. חומר הקרוי נינהידרין, שהוא מיועד לזהות עקבות או טביעות אצבעות. פרופ' ריבק כותב כי מומלץ לא להשתמש בחומר בצורת תרסיס עקב רעילותו והפיזור הרב לאוויר אפילו תחת מנדף. פרופ' ריבק מציין כי המערער עשה שימוש רב בתרסיס דווקא וללא מיגון משמעותי, כאשר המערער דיווח כי ביום מסוים נאלץ להשתמש ב-8 מיכלי תרסיס ברציפות, חש ברע בסיום העבודה ובמועד זה נתגלתה אצל המערער מחלת הקצרת. חומר נוסף הוא CRISTAL VIOLET המשמש לזיהוי ובעיקר לטביעות חבויות על הצד הדביק של סרטי הדבקה. פרופ' ריבק מציין כי חומר זה מכיל אנלין ושייך למשפחת החומרים האנילינים וצבעים מבוססי בנזידין, שהם חומרים מסרטנים וודאיים וידועים לשלפוחית השתן. לטענת פרופ' ריבק,בכל דפי המידע לחומר זה מצוין בפרוש כי החומר עלול לגרום סרטן. אמצעי ההגנה לשימוש בחומר הזה הם קפדניים וכוללים: כפפות נאופרן ולא לטקס, משקפי מגן, מסכה ובגד עבודה מיוחד. כל אלו לא היו ברשות המערער בעת עבודתו, לדבריו לפרופ' ריבק. חומר נוסף ואחרון הוא MOLYBDEN DISULPHID, שהוא תערובת של שרפים, פיגמנטים, תמציות מינרליות וממסים אורגניים. פרופ' ריבק מציין כי המערער עבד בבגדים רגילים לא בבגדי עבודה ואף הביא את הבגדים המזוהמים לכביסה בביתו. כמו כן, הוא מציין כי ציוד המגן היחיד בו השתמש היה מסכת לבד פשוטה וכפפות לטקס רק בעת טיפול בגויות. פרופ' ריבק מציין בחוות דעתו כי חלק נכבד מן החומרים איתם עבד המערער הם מסרטנים או חשודים כמסרטנים לאדם וכי גילו הצעיר יחסית של המערער בעת מחלתו מדבר בעד הקשר בין חשיפותיו למחלה, שכן גיל זה אינו אופיני לפיתוח המחלה השכיחה בדרך כלל מן העשור החמישי ועד השביעי לחיים. בנוסף הוא מציין כי תקופת חשיפתו התעסוקתית החל משנת 1986 מספקת תקופת חביון מספקת (של 11 שנים) לפיתוח המחלה. ד"ר אברבנאל, אורולוג, המומחה מטעם המשיב קבע בחוות דעתו כי אין קשר בין תנאי שירותו של המערער לבין מחלתו. ראשית הוא מציין כי מדובר בשאת הרביעית בשכיחותה אצל הגבר. אשר לאתיולוגיה היא אינה ידועה אולם לדעתו קיימים מספר גורמים סיכון והראשון בהם הוא עישון. אשר לחומרים המובאים במכתבו של פקד דוד שרון, הרי שד"ר אברבנאל סובר כי כל החומרים הללו לא הוכחו כגורמים לסרטן השלפוחית. לאחר שקיבל את חוות דעתו של פרופ' ריבק לא שינה ד"ר אברבנאל את עמדתו. לטענת ד"ר אברבנאל, פרופ' ריבק לא הסתמך על אסמכתא "רצינית" בחוות דעתו. ד"ר אברבנאל מציין כי פרופ' ריבק הביא 9 התייחסויות לספרות אולם לטעמו, "כולן לוקות מאוד בחסר". אחת מהן היא מכתב למערכת, השניה מחבריה בעצמם טוענים שיש צורך להמשיך ולחקור וכו'. ד"ר אברבנאל מציין שהקשר בין שאת השלפוחית לתעסוקת החולה מתואר בכל סוגי המקצועות (עובדים במוסכים ובתעשיית המכוניות, צבעים, נהגי משאיות, עובדי דפוס, רופאים, אינסטלטורים, עובדים בתעשיית הבגדים וכו') וכן במצבים שונים גם מאורח חיים יום יומי לחלוטין כמו שתיית קפה ותה, שימוש בממתקים מלאכותיים וכו'. אולם, גורמי הסיכון האמיתיים המוחשיים, דהיינו אלה שהוכח קשר ישיר וברור בינם לבין החולים טרם נמצא. בעקבות חוות הדעת של ד"ר אברבנאל, ביקש פרופ' ריבק לתת השלמה לחוות דעתו ובה הוא חוזר על עמדתו. פרופ' ריבק מציין בחוות דעתו זו כי האסמכתאות שהביא הינן רציניות ובעלות משקל ומקובלות בעולם הבריאות התעסוקתית והוא מפרט זאת. כמו כן, הוא מציין כי מול חוות דעתו שהיא חוות דעת תעסוקתית לא הביא המשיב חוות דעת של מומחה תעסוקתי אלא חוות דעת של אורולוג. ד"ר אברבנאל הגיש גם הוא חוות דעת נוספת בה הוא מסביר כי אין באותם מאמרים במסמכים שמציג פרופ' ריבק אסמכתא או מידע הקושר את המוצרים השונים עם שאת שלפוחית השתן ולכן הוא אינו משנה את דעתו. דיון והכרעה השאלה הראשונה העומדת בפנינו היא לדעתנו האם עומדים המאמרים והמסמכים שהגיש פרופ' ריבק ברמה הנדרשת לאסכולה עפ"י הפסיקה לשם כך נביא את המסמכים אחד לאחד. המאמר הראשון פורסם בעיתון הרפואה המכובד THE LANCET מאוגוסט 01' ונכתב ע"י פונטוני וחבריו וכותרתו OCCUPATIONAL EXPOSURE TO CARBON BLACK AND RISK OF BLADDER CANCER (מאמר זה מתייחס לסרטן השלפוחית). מסמך זה הוא RESEARCH LETTER המשתרע על פני עמוד אחד ובו מתואר מחקר רטרוספקטיבי אשר ניסה לבדוק קיומו של קשר בין חשיפה לקרבון שחור לבין סרטן השלפוחית. כותבי המכתב מתארים שמחקר באנגליה לגבי יצרנים של קרבון שחור חשיפה אליו נקשרה לסיכון של סרטן ריאות וסרטן שלפוחית. בין השנים 1990 עד 1999, 19 עובדי נמל הגישו תביעות למוסד לביטוח לאומי באיטליה בשל מחלת סרטן השלפוחית בטענה שבין השנים 1947 עד 1960 הם עבדו בפריקת קרבון שחור ברציפים. במהלך הפריקה של שקי החומר, עורם של העובדים כוסה בחומר. מדובר בטונות רבות של החומר שנפרק בכל שנה עד כדי אלפי טונות בשנה. בשנת 1960, הופסקה האריזה של החומר בשקים והוחלפה בקופסאות חתומות ולכן החשיפה נעצרה. עורכי המחקר מתארים שבדקו את אותם עובדים לפי הקטגוריות הבאות. מדובר סך הכל ב - 2286 עובדים שהועסקו בשלושה רציפים. בין העובדים היו כאלה שנחשפו פחות משום שהשתמשו באמצעים מכניים וחלקם סחבו את השקים על כתפיהם ולכן נחשפו יותר לחומר. בכל הקבוצה כולה נמצאו 208 סוגי סרטן, 53 סרטן ריאות ו-32 סרטן שלפוחית. עורכי המחקר מתארים שמצאו עליה משמעותית במקרי סרטן השלפוחית לאלו שעפ"י המחקר ההסטורי שהם עשו, נחשפו יותר לחומר קרבון שחור. לעומת זאת, לא היה הבדל בכמות מקרי סרטן ריאות מן הצפוי באוכלוסיה הרגילה. עורכי המחקר גם מתייחסים לסוגיית העישון וכותבים המסמך הבא שעליו מסתמך פרופ' ריבק הוא מסמך שהוצא ע"י גוף שנקרא IARC (INTERNATIONAL AGENCY FOR RESEARCH ON CANCER) ושם מוגדר קרבון שחור כקבוצה 2Bמבחינת רמת הסיכון למחלת סרטן. באותה קטגוריה מצויים גם IN ASSESSING ALL THE AVAILABLE DATA, THERE IS NO EVIDENCE OF AN EFFECT OF CARBON BLACK FOR MOST CANCER SITES. FOR CANCERS OF THE URINARY BLADDER, KIDNEY AND OESOPHAGUS, ISOLATED RESULTS INDICATE EXCESS RISKS, BUT THESE ARE NOT SUFFICIENT TO SUPPORT AN EVALUATION OF HUMAN CARCINOGENICITY. עוד נכתב באותו מסמך כי כל החומר הראייתי שהצטבר עד כה הוא חלש (WEAK) והתוצאות לא ברורות. בסיכום סופי של הערכה נכתב שאין מספיק ראיות (INADEQUATE EVI DENCE) לכך שהקרבון השחור הוא קרצינוגן בבני אדם והוא מוגדר כקרצינוגן אפשרי (POSSIBLY CARCINOGENIC) לבני אדם (ר' עמוד 5 למסמך). מסמך נוסף (אסמכתאות 3, 4, 5), הוא מסמך המכונה MSDS- MATERIAL SAFETY DATA SHEET שזה אוסף אינפורמציה על חומר מסוים המיועד לכל מי שעוסק בחומר הזה, דהיינו העובד, המעביד וכל מי שעוסק בתחום הבריאות התעסוקתית. ברשימות אלה, מפורט הרכב החומר, הוראות הבטיחות שלו, ההשפעות הבריאותיות הפוטנציאליות שלו החריפות והכרוניות, דרכי המיגון וכו'. פרופ' ריבק הסביר בחקירתו כי מסמך זה מוצא ע"י היצרן של החומר (ר' עמוד 2 לפרוטוקול מיום 24.11.03 שורות 34-21). בהמשך מסביר פרופ' ריבק בחקירתו כי אין התייחסות במסמך זה לשאת השלפוחית, אלא רק נאמר באופן כללי שהחומר יכול להיות מסרטן (ר' עמ' 3 שורות 10-5). למעשה, מדובר במסמך שקובע סיכון באופן כללי ללא התייחסות מיוחדת לסרטן השלפוחית נשוא הדיון ולכן מסמך זה אינו רלוונטי לדיון ואינו מקדם אותו, משום שכידוע, לכל סרטן האתיולוגיה וגורמי הסיכון הם מיוחדים לו ובכל אחד מסוגי הסרטן עלינו לבחון האם החשיפה לחומר מסוים גורמת לסרטן המסוים. העובדה שחומר נחשב מסרטן באופן כללי, אינה מסייעת אלא אם מוכח לאיזה סוג סרטן הוא גורם. המסמך הבא (אסמכתא 6) מתייחס לחומר הקרוי נינהידרין ומסביר את מהות החומר, את השימושים לו וכן כיצד יש להשתמש בו בצורה בטיחותית. מצוין במסמך שהחומר יכול להיות רעיל ומוצת בקלות. יש ללבוש כפפות מיוחדות לצורך שימוש בחומר. כמו כן ניתן להשתמש במשקפות ובמסכות וכן בחלוק מעבדה לבגדים. עוד מוזכר כי רצוי להשתמש באמצעים כדי לאוורר את המקום שבו משתמשים בחומר על מנת למנוע את הסיכון שבו. מסמך זה דן רק בסוגיית אמצעי המיגון, אך לא בקשר שבין החומר לסרטן נשוא הדיון. המסמך הבא (אסמכתא 7) הוא גם כן MSDS לחומר המכונה CRYSTAL VIOLET לא נאמר לגביו שהוא קרצינוגן אלא שהוא MAY CAUSE CANCER. גם במסמך זה אין התייחסות ספציפית לשאת השלפוחית. המסמך הבא (אסמכתא 8) הוא גם כן MSDS לגבי אותו חומר שהוזכר באסמכתא 7 ונכתב באופן כללי כי הוא CANCER SUSPECT AGENT. האסמכתא האחרונה שהוצגה ע"י פרופ' ריבק מתייחסת למאמר משנת 1985 שפורסם בכתב העת ARCH ENVIRON HEALTH ונכתב ע"י HODGSON ואח' וכותרתו A MORTALITY STUDY OF CARBON BLACK WORKERS EMPLOYED AT FIVE UNITED KINGDOM FACTORIES BETWEEN 1947 AND 1980. במאמר זה, נבדקו עובדים שנחשפו לקרבון שחור. מסקנת המחקר היא שלא נמצא קשר בעל משמעות סטטיסטית בין מוות מסרטן הריאות לבין החשיפה לקרבון (THE STUDY SHOWED A NON STATISTICALLY SIGNIFICANT INCREASE IN LUNG CANCER MORTALITY AMONG PERSONS ENGAGED IN CARBON BLACK PRODUCTION ). מן הדיון במאמר עולה כי דווקא נמצאו הוכחות שליליות לקשר בין החשיפה לבין התפתחות סרטן הריאות, למשל בבתי חרושת בהם היתה כמות האבק הנמוכה יותר, נתגלו יותר מקרים של סרטן ריאות מאשר בבתי החרושת האחרים. המאמר מתרכז ודן בסרטן הריאות וכאמור אינו מוצא קשר סטטיסטי בין החשיפה למוות מסרטן הריאות. בדיון מוזכרים גם סוגי סרטן אחרים. בהקשר לסרטן השלפוחית הרי שנמצאו שלושה מקרים (לעומת 1.3 הצפוי). אחד המקרים, לאחר 15 שנות עבודה, המקרה השני לאחר 10 שנות עבודה והשלישי לאחר פחות משנתיים. החוקרים כותבים שאי אפשר להסיק מסקנה מכמות כ"כ נמוכה של מקרים (ר' עמ' 267 למאמר). גם מאמר זה אינו מספק אסמכתא או מהווה הוכחה לאסכולה של ממש הקושרת בין סרטן שלפוחית השתן לחשיפה לקרבון שחור. לעומת זאת, ד"ר אברבנאל מסתמך על ספר שהוא טקסטבוק מוכר בתחום האורולוגיה, ספרו של קמפבל, המציין את העישון כגורם סיכון ודאי למחלה ואינו מציין את החומרים אותם מציין פרופ' ריבק. ב"כ המערער טוענת בסיכומיה כי המערער נחשף לקריסטל ויולט וכי חומר זה מכיל אנילין. עפ"י חוות הדעת של פרופ' ריבק, החומר הזה הוא חומר מסרטן וודאי וידוע לשלפוחית השתן. ד"ר אברבנאל כאשר נחקר בסוגיה זו ציין שלמיטב ידיעתו החומר המכונה קריסטל ויולט, אינו מכיל אנילין. ד"ר אברבנאל ציין כי שאל את המחלקה לזיהוי פלילי, האם המערער עבד עם אנילין ונאמר לו כי לא. למעשה, סוגיית החשיפה לאנילין היא סוגיה חשובה. פרופ' ריבק מציין במפורש כי החומר קריסטל ויולט מכיל אנילין ונקרא גם בשם נרדף אנילין ויולט. כאשר בוחנים את אסמכתא 7 שהובאה ע"י פרופ' ריבק נמצא כי החומר נקרא בשם נרדף אנילין ויולט. השאלה היא האם אותו קריסטל ויולט אכן מכיל אנילין. החשיבות של סוגיה זו נובעת מכך שאין מחלוקת בין המומחים שאנילין הוא גורם מסרטן לשלפוחית השתן. פרופ' ריבק בחוות דעתו אמנם קובע כי החומר קריסטל ויולט מכיל אנילין ושייך למשפחת החומרים האנילינים. אולם, לא ברור אם כך מדוע בדפי ה - MSDS מצוין הקריסטל ויולט כחומר "העשוי לגרום סרטן" ולא כחומר מסרטן כפי שמן הראוי היה לו אכן הכיל אנילין. הספק גובר משום שד"ר אברבנאל מציין בפרוש כי בדק סוגיה זו של חשיפה לאנילין מול הגורמים במשטרה והם הודיעו לו כי אין בחומרים שמשתמשים בהם במז"פ אנילין. העובדה שהחומר מכונה בכינוי נוסף שבו מוזכרת המילה אנילין אינה מהווה הוכחה כי יש אנילין בחומר. לפיכך הועדה קובעת כי לא הוכח בפניה כי המערער נחשף לאנילין. מכאן שבאשר לשני החומרים העיקריים להם טוען המערער כי נחשף לא מצאנו עפ"י הראיות שהובאו בפנינו כי קיים קשר סיבתי בין החומרים לבין המחלה. אשר לקרבון השחור, לא מצאנו כי קיימת אסכולה כהגדרתה בפסיקה (ר' רע"א 2027/94 קליג' נ' ק. התגמולים, פ"ד נ (1) 529, 537; ע"א 6274/92 רזי נ' ק. התגמולים, פ"ד מח (3) 326, 338). אשר לקריסטל ויולט, הרי שלא מצאנו כי הוכח ברמה הנדרשת כי הוא מכיל אנילין. אשר לשני החומרים הנוספים (אטיל אקרילט ונינהידרין) אליהם מתייחס פרופ' ריבק בחוות דעתו לא הובאה כל הוכחה בדבר קשר שבין החומרים הנ"ל לבין המחלה בה אנו דנים. כל שהובא לדפי MSDS המציינים כי מדובר בחומר קרצינוגני, ללא התייחסות מפורשת למחלה הנדונה. , לפיכך, הועדה קובעת כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה להוכיח קשר בין החומרים אליהם נחשף במסגרת עבודתו במז"פ לבין המחלה. בנוסף הועדה קובעת כי למערער היה גורם סיכון משמעותי מוכר וברור שהיה מקובל על שני המומחים והוא עישון. המערער עישן מתקופת היותו חיל ועד שהתגלתה המחלה, כלומר, כ-20 שנה כ-15 סיגריות ביום. 15 סיגריות ביום מוגדרות כעישון כבד ויש הן השפעה בריאותית מוכרת והדבר מהווה גורם סיכון ידוע למחלה. לעומת העישון שנמשך יום יום כ-20 שנה, העבודה במז"פ היתה בסך כולל עפ"י תצהירו של המערער כ-7 שנים עד שנתגלתה המחלה בתחילת שנת 1997, כאשר הבחין בתופעה של שתן דמי, כפי שהוא מציין בתצהירו. יחד עם זאת, הועדה סבורה כי על ק. התגמולים לבחון את טענת פרופ' ריבק כי החומר קריסטל ויולט מכיל אנילין. הועדה מכח סמכותה עפ"י סעיף סוף דבר הערעור נדחה. על ק. התגמולים לבדוק האם הכיל החומר קריסטל ויולט את החומר אנילין הכל כמפורט לעיל. את התשובה לשאלה זו, על ק. התגמולים להודיע לועדה עד ליום 15.7.06. אין צו להוצאות. התיק הרפואי מוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. משטרהרפואהסרטן