להלן פסק דין בנושא כסא נשבר תוך כדי ישיבה: פסק דין 1. התובעת ילידת 30.07.58 הגישה תביעה זו כנגד הנתבעות לפיצויים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאריך 9.06.01 עקב קריסתו של כסא פלסטיק עליו ישבה (להלן: "הכיסא"). כתוצאה מקריסת הכיסא התובעת נפלה ונגרמו לה נזקי גוף (להלן:"התאונה"). 2. הנתבעות בתיק זה כפרו בעובדות ובטענות התובעת לעצם אירוע התאונה. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת בעטיה של התאונה. הצדדים בתיק זה הסכימו למתן פס"ד על בסיס החומר שהוגש בתיק וללא חקירת עדים. 3. עובדות אירוע התאונה על פי גירסת התובעת היו כי ביום 9.6.01 בשעות הערב היא נכחה באסיפה שכינסה נתבעת 4 (להלן: "העמותה") אליה היא הוזמנה כחברה באגודה. האסיפה נערכה באולם האירועים במרכז המסחרי בכפר ורדים אשר נתבעת 3 (להלן: "החברה לפיתוח") הייתה המחזיקה שלו באותה העת. נתבעת 1 (להלן: "המועצה") מסרה את הכיסא לעמותה. לטענת התובעת, במהלך האסיפה קרסה לפתע רגלו הימנית של הכיסא, שלטענת התובעת היה מתוצרת נתבעת מספר 2 (להלן: "כתר"), והתובעת שישבה עליו נפלה. לפני קרות התאונה המועצה רכשה מכתר כ - 500 כסאות פלסטיק חדשים. לאחר קרות התאונה הוזמן נציג של חברת כתר וזאת על מנת שיבדוק את כל כסאות הפלסטיק מתוצרת כתר שבבעלות המועצה. נציג כתר מצא לטענת התובעת בבדיקתו כ - 150 כסאות פגומים, אותם הוא פסל. הכיסא עליו ישבה התובעת היה אחד מאותם הכיסאות החדשים שנבדקו. לטענתה הנתבעים התרשלו כלפיה וגרמו לתאונה ולנזק ועליהם לפצותה בגינה. מכיוון שהצדדים הנתבעים בקשו להרחיק עצמם מאירוע התאונה אתאר בתמצית את טענותיהם ולאחר מכן אכריע במחלוקות. 4. המועצה טענה כי היא רכשה את הכיסאות חדשים מכתר כפי שהם (AS IS). המועצה איננה בעלת מקצוע ואינה "מבינה בכיסאות" וככל שיוכח שהנזק שנגרם לתובעת נגרם כתוצאה מכיסא פגום, מדובר בפגם נסתר שהנתבעת לא הייתה יכולה לדעת עליו ולא יכלה למנוע את התאונה בכל דרך שהיא. העובדה שהתאונה ארעה בעת שהכיסאות שהושאלו לצורך האירוע יצאו כלל מחזקתה של המועצה, אף מחזקת מסקנה זו. לטענת המועצה, הזהות הספציפית של הכיסא ממנו נפלה התובעת נותרה עמומה ולא ניתן להסיק בהכרח מהעובדה שהמועצה סיפקה כיסאות לאסיפה כי אכן היה כיסא זה מבין הכיסאות אשר סופקו. זאת ועוד, גם אם גרסתה של התובעת לפיה הכיסא היה בבעלותה של המועצה תתקבל, עדיין אין בכך כדי להעיד כי היה בכיסא פגם כל שהוא אשר גרם לנפילתה. נסיבות הנפילה מתיישבות יותר עם המסקנה כי התובעת נפלה כתוצאה מתנועה לא נכונה ואו שימוש בלתי סביר או ישיבה לא נכונה בכיסא. לטענתה, במידה וטענתה של התובעת כי מדובר בכיסא פגום תתקבל, הרי היה עליה להפנות טענותיה כלפי כתר בלבד וזאת לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם - 1980 (להלן: "חוק מוצרים פגומים"), שכן היא האחראית הבלעדית לנזקי התובעת. 5. כתר טענה כי דין התביעה להדחות מכיוון שהתובעת לא הוכיחה את זהות יצרן הכיסא ממנו על פי טענתה נפלה במועד האירוע. כתר סבורה כי הכיסא נשוא כתב התביעה איננו כיסא מתוצרתה. בביקור שערך מר ניצן בן יעקב (להלן: "מר בן יעקב") במחסן בו מאוחסנים הכיסאות בכפר ורדים ראה כי במחסן מאוכסנים גם כיסאות פלסטיק מתוצרת אחרת. התובעת לא הביאה כל ראיה לכך שכתר היא יצרנית הכיסא שקרס לטענה, הכיסא עצמו או שבריו לא הוצגו. מר בן יעקב הצהיר כי בחן את הכיסאות מתוצרת כתר ולא מצא פגם כלשהו בכיסאות אותם בחן. מעבר לכך, כל הכיסאות מתוצרת כתר פלסטיק שווקו למועצה כשהם תקינים. אם אכן נשבר כיסא, הרי שהדבר נובע מכך שמי מהנתבעות האחרות עשו שימוש בלי סביר ובלתי זהיר בכיסא. 6. החברה לפיתוח טענה כי העול להוכחת חבותה מוטל על התובעת. כדי לעמוד בנטל זה על התובעת להציג טענות עובדתיות שיש בהן להטיל על הנתבעת אחריות, להוכיח טענות עובדתיות אלה ולגזור מהן את המסקנה המשפטית בדבר אחריותה של הנתבעת. התובעת לא עמדה בדרישה זו. מהעובדות הנטענות בכתב התביעה עולה כי הכיסא שהיה בבעלות המועצה ויוצר ע"י כתר, היה יכול לקרוס בכל מקום אחר ולאו דווקא באולם שהועמד ע"י החברה לפיתוח. לפיכך לא הוכח שהתאונה נובעת מסיכון הטבוע במקרקעין עצמם ולא בגורם אחר. בכך נשלל למעשה הקשר הסיבתי בין המקרקעין עצמם לבין גורם הנזק, ובין החברה לפיתוח לנזק. 7. העמותה טענה כי אינה בעלת זכויות באולם ואינה בעלת זכויות בכיסאות. כל "חטאה" של העמותה הוא בקיום הוראות החוק בדבר כינוס אסיפה כללית שנתית, כינוס שלפי חוק העמותות מחויב להתקיים אחת לשנה. בזימון כינוס שכזה במקום מוכר למשתתפים שהינו אולם האירועים בישוב, תוך שימוש בכיסאות הפלסטיק הרגילים שבבעלות המועצה המקומית, לא יצרה העמותה שום סיכון סביר צפוי, שהעמותה יכולה למנוע או צריכה לעשות כדי למנעו. כך או כך המועצה היא זו שרכשה את הכיסאות והם הוחזקו ונשמרו על ידה. העמותה ממשיכה וטוענת כי ישנם שני גורמים אפשריים לקרות התאונה: הראשון שהיה פגם ביצור הכיסא והשני שהתובעת הייתה לא זהירה כשהתנדנדה בכיסא או סיבבה אותו תוך כדי ישיבה ולכן נשברה רגל הכיסא. אין כל קשר סיבתי בין כינוס האסיפה ע"י העמותה ובין קרות התאונה עקב הגורמים האפשריים להתרחשותה, אין שום טענה עובדתית קונקרטית המצביעה על מעשה או מחדל של העמותה שלו בוצע היה יכול בנסיבות למנוע את התאונה זולת סיסמא ריקה מתוכן בנוגע לחובה לבדוק את תקינות הכיסאות. כיצד יכלה העמותה לבדוק כיסאות פלסטיק? האם היה עליה לבצע בדיקות מעבדה לבדיקת תקינות יציקת הפלסטיק בכיסאות פלסטיק תקינים למראה?. לטענת העמותה המקרה שלפנינו אינו עומד בתנאי לסעיף 41 לפקודת הנזיקין. ואין לקבל טענה להעבר נטל ההוכחה. דיון: 8. ראשית בטרם אתחיל בדיון בעוולת הרשלנות לגופה אומר כי למקרה חומר הראיות, לא שוכנעתי כי התובעת ביצעה שימוש לקוי כל שהוא בכיסא ועל כן אין מקום לקבוע כי יש אשם תורם כל שהוא של התובעת. הנחת המוצא היא כי ככל אדם בגילה של התובעת היא ישבה על הכיסא בצורה רגילה ונורמאלית. מכל מקום אין לפניי ראיה סותרת הנחה זו. כמו כן גירסתה של התובעת לאופן אירוע התאונה לא נסתרה אף היא ועל כן יש לקבלה. לאור האמור, משקרס הכסא תחתיה, המסקנה הינה כי הכיסא עליו ישבה התובעת היה פגום. מסקנתי הנ"ל מתחזקת לאור העובדה כי לאחר בדיקת הכיסאות בבעלות המועצה נמצאו עוד כ - 150 כיסאות פגומים (ראה תצהירו של מר משה בן דוד). כעת נעבור ונבחן האם נזקי התובעת נגרמו כתוצאה מרשלנות של הנתבעות. 9. המסגרת הנורמטיבית בגדריה נתחמה עוולת הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, והתגבשותה מצריכה בחינתן של שלוש שאלות: א. האם המזיק חב בחובת על שני היבטיה (זהירות מושגית וזהירות קונקרטית) לניזוק. ב. האם הייתה הפרה של אותה חובת זהירות. ג. והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק (ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 112) (להלן: "פס"ד ועקנין"). נבחן את השאלות הללו ואת המענה עליהן בענייננו: חובת הזהירות המושגית והקונקרטית: 10. חובת הזהירות המושגית והקונקרטית. כאן נבחנת השאלה העקרונית האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע עפ"י מבחן הצפיות, הבוחן האם האדם הסביר צריך היה צפות את התרחשות הנזק? הבחינה כאן מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי. חובת הזהירות הקונקרטית גם היא נגזרת ממבחן הצפיות, היינו מסבירות יכולתו של המזיק לצפות את התרחשותו של הנזק בנסיבות הספציפיות (ראה: פס"ד ועקנין). כאשר עוברים לקבוע האם יש חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון (ראה: פס"ד ועקנין). בנסיבות המקרה שלפנינו, נראה האם לנתבעות הייתה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת: המועצה - כבעלים של הכיסאות היה על המועצה הסבירה לצפות שכסאות פגומים שיקרסו בעת ישיבה עליהם, יכולים לגרום לנזק גוף. המועצה הייתה צריכה לצפות כי אם התובעת תתיישב על כיסא פגום הכיסא עלול לקרוס ולתובעת עלולים להיגרם נזקי גוף. מכאן שלמועצה, כבעלת הכיסאות, יש כלפי התובעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית. חברת כתר - כמייצרת של כיסאות פלסטיק על חברה סבירה לצפות שאם תשווק כסאות פגומים שיקרסו בעת ישיבה עליהם, יכולים להיגרם נזקי גוף. חברת כתר הייתה צריכה לצפות כי אם התובעת תתיישב על כיסא פגום מתוצרתה הכיסא עלול לקרוס ולתובעת עלולים להיגרם נזקי גוף. מכאן שלחברת כתר, כמייצרת כיסאות, יש כלפי התובעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית. אוסיף עוד, כי למרות שהתובעת כלל לא התייחסה לחוק מוצרים פגומים, הרי שמכוח חוק זה חלות על חברת כתר חובות כיצרנית. החברה לפיתוח - כבעלת האולם בו התקיימה האסיפה היה על חברה סבירה לצפות שכסאות פגומים שיקרסו בעת ישיבה עליהם, יכולים לגרום לנזק גוף. אני סבור כי החברה לפיתוח הייתה צריכה לצפות כי אם התובעת תתיישב על כיסא פגום הכיסא עלול לקרוס ולתובעת עלולים להיגרם נזקי גוף. מכאן שלחברה לפיתוח, כבעלת האולם בו התקיימה הישיבה, יש כלפי התובעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית. העמותה - כמארגנת ישיבה שנתית של כיסאות פלסטיק על עמותה סבירה לצפות שאם ישנם כסאות פגומים שיקרסו בעת ישיבה עליהם, יכולים להיגרם נזקי גוף. העמותה הייתה צריכה לצפות כי אם התובעת תתיישב על כיסא פגום מתוצרתה הכיסא עלול לקרוס ולתובעת עלולים להיגרם נזקי גוף. מכאן שלעמותה, כיוזמת הישיבה, יש כלפי התובעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית. 11. השאלה הבאה הינה האם הייתה הפרה של אותה חובת זהירות. האם התרשלו הנתבעות או מי מהן: המועצה - המועצה הייתה הבעלים של הכיסאות. אכן נכון שהמועצה איננה בעלת מקצוע ואינה "מבינה בכיסאות". אם זאת, היה זה בגבולות אחריותה של המועצה לדאוג לבחינת מצבם של הכיסאות בבעלותה כל תקופת זמן מסוימת, כפי שידעה לעשות לאחר נפילתה של התובעת. במקרה שלפנינו, המועצה היא מונעת הנזק הטובה ביותר שכן בכוחה לזמן נציגים מהחברות מהן רכשה את הכיסאות על מנת שיבחנו את מצבם. לאור האמור, המועצה הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כבעלת הכיסאות. באשר לטענתה של המועצה כי לא ניתן להסיק בהכרח מהעובדה שהמועצה סיפקה כיסאות לאסיפה כי אכן היה כיסא זה מבין הכיסאות אשר סופקו, אזי טענה זו לא עולה בקנה אחד עם תצהירו של מר בן דוד משה, איש הרכש בתקופה הרלוונטית במועצה. על פי סעיף 8 לתצהירו הכיסא שקרס היה כיסא מתוצרת כתר. במכתב שמוען לתובעת מהמועצה נכתב כי הכיסא שקרס היה אחד מ - 500 כיסאות חדשים שנרכשו לפני האירוע. מתצהירו של מר בן דוד משה עולה כי המועצה רכשה כ - 500 קרות חדשים מחברת כתר לפני קרות התאונה. לאור האמור נראה כי הכיסא המדובר אומנם שייך היה למועצה. אם נקבל את עמדת המועצה כי מדובר היה בכסא חדש שקרס, ניתן לומר כי התקיים כאן הפתגם של "סוף מעשה במחשבה תחילה" שמהווה, לטעמי, אבן בוחן של מעשה או מחדל בדיני הנזיקין. מחובתה של המועצה היה לבדוק את מאות הכסאות בין המשומשים ובין החדשים ןהיא בחרה לעשות כן רק לאחר התאונה. מכאן שהיא התרשלה (הפרה חובתה) כלפי התובע ודין התביעה כלפיה להתקבל. חברת כתר - כאמור חברת כתר טוענת כי התובעת לא הוכיחה את זהות יצרן הכיסא ממנו על פי טענתה נפלה במועד האירוע. מתצהירו של בן יעקב (להלן: "מר בן יעקב") אינני מקבל טענה זו. מכתב המועצה בתשובה לפניית התובעת עקב התאונה, מיום 25.10.01, מצוינות העובדות הבאות: "בעקבות נפילתך באולם האירועים הוזמן נציג חברת כתר על מנת לבדוק את כל כסאות הפלסטיק שברשות המועצה. בבדקו כ-1000 כסאות כאשר מתוכן יש 500 כסאות חדשים שנרכשו לפני קרות האירוע. לאחר הבדיקה נפסלו כ-150 כסאות. הכסא שנשבר היה בין הכסאות החדשים שנרכשו." זו גירסת המועצה ולגירסה זו לא התייחס מר בן יעקב מטעם כתר בתצהירו. לא ניתן לקבל תצהיר שנערך כעבור מספר שנים ממועד הבדיקה מבלי שתהיה בו התייחסות לחיוב או לשלילה של הגירסה המועלית במכתב הנ"ל. מכאן שיש להעדיף את הצהרתו של מר בן דוד משה, איש הרכש בתקופה הרלוונטית במועצה שחזר על הגירסה שהיתה ידועה מטעם המועצה ולפיה (סעיף 8 לתצהירו) הכיסא שקרס היה כיסא מתוצרת כתר. חיזוק לדברים ניתן למצוא בעצם העובדה שנציג כתר מצא כ - 150 כיסאות פגומים. חזקה על נציג זה שאם הכיסאות הפגומים, או הכסא שקרס, לא היו מתוצרת כתר הוא היה מודיע על כך למועצה ותוכן המכתב הנ"ל היה שונה ומבטא ממצאים כאלה. אין מדובר בגירסה סמויה שלא היתה ידועה לכתר אולם זו לא מצאה לנכון להתייחס אליה מפורשות. לאור האמור, אני קובע כי קריסת הכסא, שהוא הגורם לתאונה, מהווה התרשלות מצד כתר ודינה של התביעה כלפיה להתקבל. החברה לפיתוח - האם החברה לפיתוח כבעלת האולם בו התקיימה האסיפה התרשלה? אני סבור כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. ראשית החברה לפיתוח הינה השוכרת של אולם האירועים ולא בעליו. הנזק שנגרם לתובעת הינו מקריסת כיסא שהינו בבעלות המועצה. היא זו שאחראית על אכסונו ועל מצבו. סבורני כי הטלת החובה על החברה לפיתוח לבדוק כל כיסא וכיסא המתקבל מהמועצה, לבחון את מצבו ותקינותו הינה בלתי הגיונית ואף לא סבירה. לחברה לפיתוח אין את האמצעים לבדוק את הכיסאות, היא לא זו שרכשה אותם ולכן לא יכולה לדרוש מהיצרנים לבוא ולבדוק את מצבם, כמו כן אין היא אחראית על תנאי אכסונם, על מספר השנים בהם משתמשים בכיסאות וכו'. לאור האמור החברה לפיתוח לא התרשלה ועל כן התביעה כנגדה נדחית. העמותה - העמותה אינה בעלת זכויות באולם ואינה בעלת זכויות בכיסאות. העמותה יזמה את כינוס האסיפה ולשם כך היה שימוש בכיסאות הפלסטיק הרגילים שבבעלות המועצה המקומית. האם העמותה התרשלה? האם היה בכוחה למנוע את הנזק שנגרם לתובעת? אני סבור כי יש להשיב גם על שאלה זו בשלילה. המועצה היא זו שרכשה את הכיסאות והם הוחזקו ונשמרו על ידה. אין שום טענה עובדתית קונקרטית המצביעה על מעשה או מחדל של העמותה שלו בוצע היה יכול בנסיבות למנוע את התאונה. אכן מסכים אני עם טענת העמותה לפיה לא יכלה לבדוק כיסאות פלסטיק. אין אני סבור כי היה עליה לבצע בדיקות מעבדה לבדיקת תקינות יציקת הפלסטיק בכיסאות הפלסטיק כמו גם לא היה זה מתפקידה לדאוג לתקינות הכיסאות ולרמת אחזקתם. חובה זו הייתה מוטלת על המועצה ועליה בלבד. לאור האמור התביעה כנגד העמותה נדחית אף היא. האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק : 12. לא יכולה להיות מחלוקת כי קיים קש"ס בין הפרת החובה לבין הנזק. כאמור, לאחר שבחנתי האם הנתבעות התרשלו הגעתי למסקנה שההתרשלות כלפי התובעת הינה של המועצה שלא דאגה ובדקה את תקינות הכיסאות שברשותה ושל כתר אשר הכסא שקרס הוא מתוצרתה. הפרת החובה ע"י המועצה וכתר היא זו שגרמה לנזק. ציינתי לעיל שאם המועצה הייתה דואגת לבדיקות תקופתיות שיטתיות של הכיסאות שברשותה והייתה דואגת לאכסנם כראוי או דואגת לדלל את "הכיסאות הפגומים", והכסא של כתר לא היה פגום וקורס בנסיבות אירוע התאונה כמתואר לעיל, התאונה הייתה נמנעת וכך גם נזקה של התובעת. 13. לפני סיום פרק האחריות אעיר כי לא דנתי בעילה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים מכיוון שעילה זו לא נטענה על ידי התובעת. לא הוגשה גם הודעה לצד שלישי כלפי כתר ולכן טענותיה של המועצה כי יש להפנות טענות התובעת כלפי כתר בלבד וזאת לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, בהיותה האחראית הבלעדית לנזקי התובעת, אינה יכולה להתקבל. היקף הנזק: 14. התובעת טוענת לנזקים שונים שנגרמו לה בעקבות התאונה: הפסד 190 ימי מחלה ו-63 ימי חופשה (נספח ד1 ונספחים ג'-ה'); הוצאות בגין עזרה לצד שלישי וכן הוצאות ותשלומים עבור היטלים לקופת חולים בגין טיפולים נסיעות ותרופות. בנוסף התובעת טוענת להפסדי השתכרות בעתיד, הפסדי פנסיה בגין התקופה בא לא עבדה וכן לפיצוי בגין כאב וסבל. מכיוון שהתובעת לא הגישה חוות דעת רפואית יש לראותה כמי שאינה טוענת לנכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. התובעת שבה לעבודתה, לאותו תפקיד וללא פגיעה בשכרה. בכל זמן היעדרותה של התובעת מהעבודה בגין התאונה שולם לה שכר מלא אך הוא ניתן על חשבון ימי מחלה וחופשה. אובדן ימי מחלה הוא נזק פוטנציאלי ובא לידי ביטוי מקום שידרש ניצולם בעתיד או פדיונם בעת פרישה. יחד עם זאת ברור כי יש ל"ימי מחלה" ערך כספי אולם הוא ערך שקשה לאמוד אותו בשלב הזה. במקרה שלפני מצאתי קושי לכמת מנתוני התובעת והמועצה את סכום ההפסד הנובע מניצול של אותם ימי מחלה וחופשה לרבות שאלת הדיקותם, לאור מרחק הזמן, לתאונה בשנים 2002 ו-2003, החלטתי בהסתמך גם על ההסכמה הדיונית שבין הצדדים, כי יש לפסוק לתובעת פיצוי כספי באומדן גלובלי בגין ראש נזק זה כמו גם יתר ראשי הנזק הכוללים הוצאות ועזרת צד ג' לעבר ונזק בלתי ממוני (כאב וסבל). לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים הנני פוסק לתובעת את הסך של 28,000₪ . התוצאה: 15. א. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסך של 28,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. התביעה כנגד נתבעות 3 ו-4 נדחית. בשים לב להסכמה הדיונית של הצדדים, אינני עושה צו להוצאות לזכות נתבעים אלה.נזקי גוף