להלן פסק דין בנושא נזקים במהלך ביצוע צו חיפוש בבית: פסק - דין 1. זהו פסק דין בתביעת התובע לחייב את הנתבעת, לשלם לו פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, בעת ביצוע צו חיפוש בביתו. התביעה התקבלה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים. 2. ביום 17.3.03 הגיעו שוטרים לבית הנתבע לערוך חיפוש בביתו. אין מחלוקת , כי השוטרים שהגיעו לבית התובע, החזיקו בידם צו חיפוש ערוך כדין וחתום על ידי שופט, אשר התיר ביצוע חיפוש בבית התובע. ע"פ האמור בצו החיפוש, היתה מטרתו איתור רכוש גנוב . אין מחלוקת גם כי לא נמצא בביתו של התובע רכוש גנוב, ולא נתפס בבית כל פריט אחר, אותו נאסר על התובע להחזיק (כגון אמל"ח, או סמים). התובע טען בתביעתו, בין היתר, כי "השוטרים ערכו חיפוש והתנהגו בברוטליות ובגסות, הרסו קרעו ושברו מכל הבא ליד...". לטענתו, במהלך החיפוש, הורו שוטרות לרעייתו ואחותה להכנס לחדר, סגרו אותו, הורו להן להתפשט, והחלו לבצע בהן חיפוש גופני, לטענת התובע - שלא לצורך. התובע טען בתביעתו, כי בשל אופן ביצוע החיפוש, נגרמו לו נזקי רכוש בסך 40,000 ₪ בשל פגיעה ברכוש, והוא תבע לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום זה, וכמו כן תבע לחייבה לשלם לו פיצוי בסך 15,000 ₪, בגין "עגמת נפש צער וסבל למשפחה". יצויין, כי כאשר הגיש את התביעה, לא היה התובע מיוצג ע"י עורך דין, ובא כוחו החל לייצגו רק בשלב ניהול קדם המשפט. 3. הנתבעת הודתה בכתב הגנתה, בביצוע החיפוש בבית התובע, והודתה גם כי לא נתפס בביתו כל רכוש גנוב, אם כי לטענתה, נמצא רכוש גנוב בביתו של בן משפחה המתגורר בסמוך לתובע. לטענתה, התובע התלונן בפני קצינת תלונות הציבור, על הנזק שנגרם לו, אך תלונתו נדחתה לאחר בירור שנערך עם השוטרים שהיו במקום, ומשום שהתובע לא הציג קבלה כלשהי, על תיקון הנזקים שנגרמו לו לטענתו. הנתבעת טענה, כי החיפוש נערך כדין, והכחישה כי נגרם נזק כלשהו לרכוש. הנתבעת הודתה, כי בוצע חיפוש גופני על נשים שהיו בבית, וזאת לטענתה, משום ש"...במסגרת החיפוש עלה חשש לקיומו של אחזקת אמל"ח במקום...". 4. התובע הגיש תצהירי עדויות ראשיות שלו, של רעייתו ושל אחותה. בתצהירים תואר החיפוש שנעשה בבית, והנזק שגרמו השוטרים, ע"י שבירה וקריעה של מטלטלין בבית. רעיית התובע ואחותה, העידו גם על החיפוש הגופני שבוצע בהן, ואשר גרם להן לטענתן, השפלה. רעיית התובע העידה בתצהירה כי נאלצה לעבור טיפולים פסיכולוגים בשל הטראומה שנגרמה לה עקב החיפוש. התובע הגיש חוות דעת שמאי מטעמו, מר ברוך גבריאלי, אשר אמד את סכום הנזק לרכושו של התובע ב- 16,140 ₪ (שומה מיום 22.6.05). 5. הנתבעת הגישה תצהירי עדויות ראשיות, של שנים מהשוטרים שהשתתפו בחיפוש - סמ"ר ליאת אוזן, ורס"ר ליאור לוי , אשר פיקד על הצוות אשר ביצע את החיפוש. סמ"ר אוזן הצהירה, כי לא נשברו חפצים כלשהם במהלך החיפוש, כן הצהירה, כי היא שביצעה את החיפוש, על גופן של רעיית התובע ואחותה , וכי החיפוש הגופני בוצע בהתאם להוראות החוק. רס"ר לוי הצהיר בין היתר, כי למעט מגירה אחת שנשברה, לא נשברו או נקרעו חפצים כלשהם בבית. 6. התובע נחקר בחקירה נגדית והעיד בין היתר, כי בתחילת החיפוש, הוצג בפניו צו חיפוש , וכי הגיש תלונה במשטרה יום אחד לאחר החיפוש. בהודעת התובע שנגבתה ממנו עם הגשת התלונה (נ/1), טען, כי בעת חיפוש השוטרים "...עשו בלגן והפכו את כל הבית שברו מגירות בארונות בגדים בחדר שינה של הילדים ושלי והפכו ספות בסלון וקרעו את הבדים מלמטה...". התובע העיד, כי ביום האירוע צילם בתוך הבית תמונות המשקפות את הנזק . התמונות האמורות צורפו לחוות דעת השמאי מר גבריאלי . לשאלה מדוע לא טען בהודעתו במשטרה, כי החיפוש פגע בנשים שבבית או ברגשותיו השיב "...שאני לא צריך להגיד את זה למשטרה". לטענת התובע, כאשר הגיש את התלונה, התמונות לא פותחו עדיין, ולכן לא מסר אותן, אך לא יכול להסביר מדוע לא מסר את התמונות לקצינת פניות הציבור או למח"ש, במועד מאוחר יותר. רעיית התובע ואחותה נחקרו והעידו על הנזק לבית באופן כללי בלבד. רעיית התובע העידה, כי קיבלה טיפול פסיכולוגי עקב הארוע, ואף מקבלת כדורים בשל מצבה. לטענתה ניסתה פעמיים להתאבד. השמאי מר גבריאלי, נחקר על חוות דעתו, העיד כי ערך את חוות דעתו רק על פי התמונות שצורפו לחוות הדעת, וביקורו בבית התובע ביום 20.6.05 (למעלה משנתיים לאחר האירוע). לדבריו, בעת ביקורו בבית, ניתן היה עדיין לראות חלק משרידי הנזק כגון, נזק למיטה הזוגית בחדר השינה ומגרה של ארון טואלט. השמאי העריך בחוות דעתו, את הנזק לספות הסלון ב- 2,850 ₪, כשווי הסלון במצב משומש, והעיד, כי לא ניתן היה לתקן נזק זה, וכי מכל מקום התיקון אינו כדאי מבחינה כלכלית . השמאי העריך בחוות דעתו את עלות הפיצוי המגיע לתובע, בשל ניקוי הבית והבגדים , ב- 1,000 ₪ והעיד, כי סכום זה כולל פיצוי בגין זמן העבודה הנדרש, לצורך הניקוי והסידור. השמאי נחקר, לענין נזקים נטענים למוצרי חשמל אותם העריך ב- 2,960 ₪ , והודה, כי לא ניתן ללמוד מן התמונות שצולמו, על נזק לוידיאו, למיקרוגל, למאוורר ולמוצרי חשמל אחרים, למעט המגהץ, אשר לדבריו ניתן לראות בתמונות כי הינו שבור. השמאי העיד, כי לא היה מקום לתקן את הנזקים שנגרמו, עקב שבירת מגירות בארון הטלוויזיה , ובארון הבגדים . בחוות הדעת, העריך השמאי את הנזק שנגרם למיטה הזוגית בבית, ב- 600 ₪, ובחקירתו הבהיר, כי הנזק נגרם, עקב שבירת ציר בתחתית המטה ופגיעה בגוף המיטה . בחוות הדעת, אמד השמאי נזק לארבע נברשות, אשר אוחסנו בארגזים בבית ב- 3,500 ₪, אך בחקירתו אישר, כי למעשה ניתן ללמוד מן התמונות על נזק לנברשת אחת בלבד אשר אהילי הזכוכית שלה נופצו, ושוויה להערכתו כ- 400 ₪. השמאי העיד, כי לא ניתן לראות בתמונות שעון קיר (שנזקו הוערך ב- 150 ₪) , וכן לא ניתן לראות נזק למזרון (שהוערך ב- 180 ₪ ). 7. רס"ר לוי נחקר והעיד, כי החיפוש בוצע כדין, ועל פי "כללי המשטרה". לדבריו "לא נעשה נזק ממש אלא מזערי שאני יכול לציין, זה הוצאות מגירה שנפלה כי הארון היה ישן". העד העיד, כי כאשר יש צורך לקרוע או לשבור מטלטלין, לצורך חיפוש, אכן מבוצעות פעולות כאלה. לדבריו, "...לא זכור לי שראיתי ספות קרועות , אך לא יכול לשלול, יש מצב שקורעים את הבד מאחרי הספה...". העד אישר כי מקצת התמונות אכן משקפות את המצב בבית לאחר החיפוש. העד לא ידע לומר מהו הרכוש שחיפשו השוטרים בבית. סמ"ר אוזן נחקרה, טענה כי ביצעה את החיפוש על הנשים, ע"פ הוראת מפקד הכוח, וכי אינה זוכרת שנגרמו נזקים כלשהם בבית. ולדבריה כאשר עזב הצוות את הבית נותר בו "קצת בלגן". העדה לא זיהתה את התמונות. 8. ב"כ התובע חזר וטען בסיכומיו, כי החיפוש בבית התובע, בוצע בברוטאליות ובגסות מעבר לנדרש. עוד טען כי יש לקבל את דברי התובע ועדיו. לטענת ב"כ התובע, התובע הופלה לרעה בשל אופן טיפול המשטרה בתלונתו משום שהוא ערבי. לטענתו, הנזק הוכח בעדות התובע, ובחוות דעת השמאי מטעמו. ב"כ התובע הצביע על סתירות ופרכות, שעלו לטענתו בעדויות עדי הנתבעת. ב"כ התובע טען, כי החיפוש בוצע תוך רשלנות ולפיכך, לא עומדת לנתבעת ההגנה הקבוע בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב 1952, הפוטר את המדינה מאחריות, בגין "...מעשה שנעשה בתחום ההרשאה החוקית או בתום לב, תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית פרט לרשלנות שבמעשה". 9. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו , כי החיפוש היה חוקי, נערך כדין, וכי לא הוכחה רשלנות בביצועו. ב"כ הנתבעת טען, כי עדויות עדי הנתבעת היו מהימנות, ואילו עדות התובע היתה "הפכפכה", ומופרזת ביחס לתלונתו הראשונה, אשר פורטה בהודעתו נ/1. לדבריו, יש לדחות את כל טענות התובע, שלא נזכרו בנ/1, עדות כבושה. לטענת ב"כ הנתבעת, התמונות שצילם התובע, לא הוגשו כדין, ואין לקבלן באשר הוגשו רק כחלק מחוות דעת השמאי, ולא ע"י התובע שצילם אותן לכאורה. ב"כ הנתבעת ציין בהקשר זה כי התמונות לא נמסרו לקצינת תלונות הציבור, על אף שדרשה אותן פעמים מספר. לטענת ב"כ הנתבעת, לא הוכיח התובע את נזקו ולחלופין, אין לפסוק לזכותו פיצוי, באשר לא הקטין את נזקו ע"י תיקון הפריטים שניזוקו לטענתו. לדבריו, יש לדחות את עדות השמאי, אשר התבסס על התמונות בלבד, כאשר אישר כי התמונות אינן משקפות את מלוא הנזק הנטען. 10. כאמור לעיל, פוטר סעיף 3 לחוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952, את המדינה, מחבות בגין מעשה שנעשה תוך הרשאה חוקית, אלא אם בוצע ברשלנות. הגנה זו העומדת למדינה עלולה להביא לעיתים לתוצאה קשה, כאשר אדם אשר ניזוק עקב פעולה של המדינה, שבוצעה על פי דין וללא רשלנות, לא יהא זכאי לפיצוי על נזקו, ולמעשה, ימצא מממן מכיסו פעילות המדינה המבוצעת לצורך שמירה על אינטרסים ציבוריים. דומה, כי תוצאה כזו הינה לעיתים בלתי נמנעת , גם אם קשה להגדירה צודקת. סבורני, כי דווקא בשל קיומה של ההגנה האמורה, ובשל התוצאות הקשות שהיא עלולה לגרום, אם יעשה בה שימוש נרחב, יש לדקדק עם רשויות המדינה, לבחון בקפידה מעשיהן שיש בהם לגרום נזק לאדם, ולדרוש מהן לנקוט משנה זהירות, על מנת למנוע פגיעה מיותרת במי שעלול לסבול נזק בגין פעולותיהן. 11. נטל ההוכחה רובץ כמובן על התובע ועליו להוכיח הן את טענותיו לענין מעשי השוטרים וחבות הנתבעת בגינם, והן את היקף הנזק. אילו עמדה עדות התובע לבדה, קשה היה לבסס עליה ממצא, בהיותו בעל דין, וכאשר נטל ההוכחה רובץ כאמור עליו. אלא שעדות התובע נתמכת בתמונות שצילם, המראות מקצת הנזקים הנטענים, ודומה כי גם עדות רס"ר לוי אשר אישר כי נגרם נזק, אם כי לדבריו נזק קטן, תומכת במידה מסוימת בגרסת התובע. אכן, מבחינה פורמלית, היה על התובע להגיש את התמונות בעצמו, ולצרפן לתצהירו, אך כאשר התובע אישר בעדותו, כי הוא צילם את התמונות (למעט מספר תמונות אותן צילם השמאי עצמו כפי שהעיד), כאשר התמונות נושאות תאריך 17.3.03 - יום ביצוע החיפוש, וכאשר רס"ר לוי אישר לגבי חלק מהתמונות, כי הן משקפות את המצב בבית בתום החיפוש, נראה שיש לקבל את התמונות כראיה. 12. למראה התמונות, אין מנוס מן המסקנה, כי החיפוש בבית התובע אכן בוצע תוך שימוש בכח רב מן הנדרש, ובחוסר זהירות, וברי, כי לא ננקטו במהלכו כל האמצעים הסבירים לשמירה על המטלטלין בבית. נוכח האמור לעיל, לענין היקף חובת הזהירות המוטלת על רשויות המדינה, למנוע פגיעה מיותרת במי שעלול לסבול נזק עקב פעילותן, סבורני, כי החיפוש בוצע תוך רשלנות של צוות החיפוש, חרג מן הסביר בנסיבות ופגע בתובע הרבה מעל הנדרש. יש אפוא לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע על נזקיו שנגרמו במהלך החיפוש. 13. אשר להיקף הנזק - א. כאמור לעיל, סבורני, כי אין לסמוך ממצאים עובדתיים על עדת התובע לבדה, ולפיכך, אין לקבל טענותיו בענין הנזקים, אלא כאשר אותם נזקים משתקפים בתמונות. מעדות השמאי מר גבריאלי נלמד, כי מקצת הנזקים המפורטים בחוות דעתו, אינם משתקפים בתמונות ,ואילו הפריטים היחידים אשר נזקיהם תועדו בתמונות, באופן שיכול היה להבחין בהם בעינו המנוסה, הינם מערכת סטריאו, מגהץ, ארון טלוויזיה, ארון בגדים, מיטה, נברשת אחת, וספות הסלון . ב. הנני מקבל את הערכת השמאי ביחס לפריטים אלה, באשר הערכתו לא הופרכה, ואף לא הוצגה כנגדה הערכה אחרת ע"י הנתבעת. היקף הנזקים לפריטים האמורים, ע"פ חוות הדעת הינו כדלקמן: מערכת סטריאו - 700 ₪ מגהץ - 350 ₪ ארון טלווזיה 1,000 ₪ מיטה - 600 ₪ ספות סלון - 2,850 ₪ נברשת - 400 ₪ (ע"פ הערכתו בחקירה הנגדית). סה"כ נזק לפריטים אלה - 7,900 ₪ (כאשר מועד עריכת חוות הדעת - 22,605). ג. לא אוכל לקבל את הערכת השמאי ביחס לעלות או שווי הפעילות שנדרשה לצורך נקיון הבית וסידורו. השמאי לא הבהיר כמה שעות עבודה נדרשו לדעתו לצורך כך, ודומה כי הסכום בו נקב - 1,000 ₪, משקף עשרות שעות עבודה של בני הבית, לביצוע נקיון וסדר, מה שנראה מוגזם. נוכח אי הסדר הנראה בתמונות, סבורני כי יש לאמוד את היקף העבודה הנדרשת בסעיף זה, בכ- 200 ₪ . ד. סבורני, כי אין לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין עגמת נפש בשל החיפוש הגופני שבוצע על רעייתו ועל אחותה. ראשית, לא הוכח כי החיפוש הגופני, בוצע תוך התרשלות של השוטרות אשר ביצעו את הבדיקה, או תוך חריגה מהוראות החוק או מנהלי המשטרה , ודי בכך לפטור את הנתבעת מחבות בגינו כאמור לעיל. שנית, הרעיה ואחותה, אינן בעלות דין בתביעה זו, התובע עצמו כלל לא נכח בחדר בו בוצע החיפוש, וככל שנגרמה לו עגמת נפש בשל החיפוש, הרי שאירעה כתוצאה מדברים ששמע מרעייתו ומאחותה. מדובר על כן בנזק רחוק לתובע שאין לפצותו בגינו. עם זאת, בנסיבות הענין, ולאחר שהוכח שהחיפוש בוצע בחוסר רגישות, תוך פגיעה מיותרת ברכושו של התובע, סבורני כי יש לפסוק לזכותו פיצוי עבור עגמת נפש שנגרמה לו, עקב החיפוש בדירה בלבד, בסך 1,000 ₪. 14. אני מקבל אפוא את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים אלה: א. פיצוי עבור נזק לרכוש התובע בסך 8,100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 22.6.05 (יום עריכת חוות דעת השמאי). ב. סך 1,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה . ג. הוצאות בגין התביעה, בסך 700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ד. שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום.צו חיפושצווים