עפ"י הנטען, אירעה לתובע תאונת עבודה, בעת שנפל מתורן ספינת השעשועים שברשות הנתבעת, אותו עלה לתקן באמצעות רתכת. להלן פסק דין בנושא נפילה מתורן ספינה: פסק דין 1. לפני תביעת נזיקין לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו עת עבד בשירות הנתבעת. 2. התובע, יליד 6/03/56, נשוי ואב לשישה ילדים, מסגר במקצועו, עבד כרתך בשירות הנתבעת, שהינה חברה המפעילה מתקני שעשועים וספורט, החל מיום 21/12/92 ועד יוני 1993. ביום 6/06/93, עפ"י הנטען, אירעה לתובע תאונת עבודה, בעת שנפל מתורן ספינת השעשועים שברשות הנתבעת, אותו עלה לתקן באמצעות רתכת. פורמאלית, פוטר התובע ב- 31.12.93. בשל קושי ראייתי שנוצר בשאלת נסיבות התאונה, פרטיה וחבות הנתבעת כמעביד, צומצמה חזית המחלוקת בין הצדדים, במסגרת הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, וזו התמקדה אך בשאלת הקשר הסיבתי והנזק. בהתאם להסכמה האמורה, במקום הכרעה בשאלת החבות, תהיה הפחתה של מחצית מכל נזק שיוכח ויפסק לתובע, וזאת בגין אשם תורם. משכך, יתמקד הדיון מעתה בשאלת הנזק, תוך התייחסות לסוגיית הקשר הסיבתי. 3. הנכות הרפואית: בסמוך לאחר התאונה, המשיך התובע לעבוד במשך חודש ימים, לאחריהם ישנו תיעוד רפואי על פניה לבי"ח ברזילי בשל כאבים בעמוד השדרה והגב, עם הקרנה לרגל שמאל, שם בוצעה לו בדיקת C.T, אשר הדגימה בקע דיסקלי בגובה L4-L5 ו- L5-S1. כעבור 3 חודשים, ביום 5/09/93, אושפז התובע במחלקה האורטופדית בבי"ח ברזילי למשך חמישה ימים. וכעבור 3 שנים, עבר בדיקת M.R.I, אשר הדגימה אצלו פריצת דיסק חמורה בגובה L5-S1. ביום 9/07/96, אושפז התובע בבי"ח אסותא, שם עבר ניתוח דיסקטומיה בגבו, לכריתת דיסק מותני. לטענת התובע, עובר לתאונה היה אדם בריא לחלוטין, ואילו בעקבותיה, הוא סובל באופן מתמיד מכאבי גב ובעיות בעמוד השדרה, הוא מוגבל בתנועותיו וכיוון שכך, לא יכול לשוב לכל עבודה שהיא. לצורך הערכת מצבו הרפואי, הוגשו חוו"ד מומחים מטעם הצדדים, ולאור הפער ביניהם, הוסכם על מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, אשר נתן חוו"ד ביום 25/05/03 ואף העיד בביהמ"ש ביום 7/12/05. מטעם התובע, הוגשה חווה"ד של פרופ' ד. עטר, מומחה בכירורגיה אורטופדית, אשר קבע כי לתובע 20% נכות רפואית לצמיתות, לפי סעיף 37(7) ב', וזאת עקב הבקע ב- L-5-S-1. הפרופ' עטר הוסיף בחוות דעתו, כי התובע: "במקצועו רתך. ברור כי לאור פגיעה זו אינו מסוגל לחזור ולעסוק במקצוע זה. ע"כ יש מקום לקבוע נכות תפקודית (הפעלה מלאה של תקנה 15). סך נכותו הרפואית והתפקודית יקבע על-כן ל 30% לצמיתות". מטעם הנתבעת, הוגשה חווה"ד של ד"ר א. שטיינברג (נ/6), מומחה לאורטופדיה, אשר קבע כי לתובע 10% נכות עקב התאונה. בדיקתו את התובע, העלתה: "הגבלה קלה בתנועת עה"ש המותני, ובבדיקות ההדמיה פריצת דיסק אשר נותחה עם הצטלקות אופיינית לאחר ניתוח". את ממצאיו סיכם ד"ר שטיינברג כך: "לתובע נותרה נכות בגבו... אותה אני מעריך ב- 10% כפי שקבע גם מל"ל, לפי סעיף 37(7) א' של קובץ התקנות של ביטוח לאומי". בהסכמת הצדדים, מונה, כאמור, מומחה מטעם ביהמ"ש, והוא פרופ' מ. ליברגל, מנהל מחלקה אורטופדית בבי"ח הדסה עין כרם י-ם, אשר קבע לתובע 20% נכות רפואית, לפי סעיף 37(7) ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי, בשל הגבלה בינונית בטווחי התנועה בעמוד שדרה מותני, בדומה לפרופ' עטר ובניגוד לד"ר שטיינברג, אשר סבר שמדובר בהגבלה קלה בלבד. לנוכח חוות דעתו המפורטת של המומחה שמונה, לאור דבריו בחקירתו בביהמ"ש, ובהעדר סיבה שלא לאמץ את מסקנות המומחה האובייקטיבי, רואה אני לקבל את קביעותיו ביחס לנכותו האורטופדית הצמיתה של התובע. משכך, תקבע נכותו הרפואית, בשיעור של 20%, אשר יהוו גם בסיס לדיון המפורט בהערכת הנזק. 4. המומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' ליברגל, התייחס בחוות דעתו לסוגיית הקשר הסיבתי, או ה"נסיבתי", כפי שהגדירו, וקבע כי: "לגבי נפילה מגובה, אומנם בד"כ נפילות מגובה מלוות בחבלות גרמיות כגון שברים או פריקות אך אצל אדם מנוסה בעבודה גופנית, אשר יתכן ואף בלם את עצמו אפשרית בהחלט חבלה שתגרום לעומס כפופי בין חוליתי ותחמיר/ תגרום לפריצת דיסק", ובעדותו, חזר על הדברים, באומרו: "לנושא של סוג הפגיעה שיכול להיגרם כתוצאה מנפילה בגובה. ובהקשר זה אני חושב שללא ספק שבנפילה מגובה יכול להיגרם נזק לדיסק הבין חולייתי". פרופ' עטר אף הוא מצא קשר סיבתי בין הנפילה מגובה לפריצת הדיסק של התובע. בניגוד לעמדתם, ציין ד"ר שטיינברג בחוה"ד, כי: "אני מסכים שלתובע יש בעיות גב על רקע מחלת דיסק, אך לדעתי בהחלט איננה על רקע אותה תאונה עליה טוען התובע. לאור האמור לעיל הייתי רואה את מה שאירע בקיץ 1993, כהתקף או התפרצות זמנית של מחלתה קיימת, מה גם שההחמרה בשנת 1996 בעקבותיה עבר ניתוח בבי"ח אסותא, חלה 3 שנים אחרי האירוע הנטען". סבורני, כי על אף דעתו החולקת של ד"ר שטיינברג, ניתן לומר ולקבוע, כי הוכח די הצורך, הקשר הסיבתי בין הנפילה הנטענת של התובע לבין נכותו האורטופדית, כפי קביעת פרופ' ליברגל ופרופ' עטר, וכי קשר סיבתי זה, מחייב את הנתבעת כלפיו, בהתאם לסעיף האחריות עליו הסכימו הצדדים, ובכפוף להתנייתם במישור האשם התורם. 5. בפי הנתבעת שתי טענות לעניין העדר קשר סיבתי וניכוי מצב רפואי קודם. האחת, עניינה טענת הנתבעת לפיה מאחר והרישום הראשון בתיקו הרפואי של התובע הינו מיום 27/07/93, כשלושה שבועות לאחר התאונה, אשר עפ"י הנטען אירעה ביום 6/06/93, יש לשלול קיומו של קשר סיבתי בין כאבי הגב נשוא הרישום הרפואי לבין התאונה הנטענת. התובע מתנגד להעדר קשר סיבתי בכגון דא, ובתשובה, מפנה לדברי פרופ' ליברגל, לפיהם יתכן שהסימפטומים לכאבי גב כתוצאה מנפילה, יופיעו בהדרגה ואף כעבור 3 שבועות. כך בחוות דעתו: "... הסתמנות שכזו לא חייבת להביא את הנבדק לחדר מיון לאחר הארוע, ועלולה להסתמן תוך מספר ימים". וכן בעדותו, מיום 7/12/05, עמ' 4: "בהקשר של פריצת דיסק בין חולייתי, ייתכן שהסימפטומים יופיעו בעיקר העיצביים, יופיעו בהדרגה של שבועיים שלושה ואף יותר". השניה, עניינה ביסוס טענת העדר קש"ס או לפחות ניכוי מצב רפואי קודם של התובע, כאשר לפי טענת הנתבעת, נלמד הדבר ממסמך רפואי שערך ד"ר יקים, ואשר נחזה להיות מיום 10/02/91, בו הוא מאשר הוצאת חופשת מחלה לתובע עבור חודש דצמבר, בשל Acute Disc Hernia, כלומר זמן רב לפני התאונה נשוא התביעה. התובע מכחיש זאת ונסמך גם על האמור בחווה"ד של פרופ' ליברגל, בה הוא כותב: "על פי הרישומים שהוצגו בפני, וכן על פי דבריו אין עדות ברורה לתחלואה עובר לארוע הנדון. קיים מסמך של ד"ר יקים מ- 1991 המדבר על תחלואה בגובה הנדון וחופשת מחלה הניתנת בדיעבד ללא כל פרוט של הבקור הקודם. אין עדות לתחלואה נוספת בהמשך עד לארוע הנדון. אין תיעוד של רופא משפחה סביב 12/1990. כמו כן ד"ר יקים היה בין הרופאים המטפלים ב- 1993. אני סבור כי מתן חופשת מחלה למשך חודש בדיעבד על ידי רופא מנוסה כמו ד"ר יקים חייבת להיות מבוססת על תיעוד והכרות קודמת. יש לברר אם לא מדובר בטעות בתאריך (למשל 1994?) או חסר במסמכים רפואיים". מדברים אלה של פרופ' ליברגל, נמצאנו למדים כי ראשית, הוא סבור שנפלה טעות בתאריך, ומדובר במכתב משנת 94', המתייחס לתאונה משנת 93'. שנית, ד"ר יקים היה אחד הרופאים המטפלים לאחר התאונה משנת 1993- זאת למדים, בין היתר, מתעודה רפואית מיום 30/11/93, שעניינה פגיעה בעבודה (ת/15) ויש להניח, אף לגישתו של המומחה, שהמכתב השנוי במחלוקת מהווה אחד משרשרת המכתבים שניתנו על ידו לתובע. שלישית, חיזוק לספק בתאריך ניתן להסיק ממסמך אחר, שהוגש ע"י ד"ר יקים לביהמ"ש, ביום 15/05/05, ולפיו כלל לא עבד עם קופ"ח לאומית מסוף שנת 1990 עד פברואר 1991, כלומר, בעת בו נחזה המכתב להיות מוצא, מאחר ושהה בחו"ל עד אוגוסט 1992. עינינו הרואות כי אין ראיות מספקות לקביעת נכות קודמת, המצדיקה ניכוי כמבוקש, וזאת לנוכח הספק בתאריך הנכון לעריכת מכתבו של ד"ר יקים, והעדר תיעוד רפואי אחר באותה עת. כן אין לקבל את תיזת הנתבעת לגבי העדר קשר סיבתי, כאמור לעיל, ויש לקבוע כי הנכות בשיעור 20%, שייכת וקשורה סיבתית לתאונה הנטענת, ונגרמה עקב הנפילה מגובה. 6. הפגיעה התפקודית - גריעת כושר השתכרות: התובע בוגר 10 שנות לימוד, הועסק כמסגר ורתך אצל הנתבעת, אך ללא מקצוע פורמלי אחר. הוא טוען כי כתוצאה מהנזק שנגרם לו, אינו יכול לחזור למעגל העבודה, שכן הוא סובל באופן מתמיד מכאבי גב. לגישתו, שיעור נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, לאור אופי פגיעתו ועיסוקו. מומחה בית המשפט, מתייחס בחוות דעתו להשלכות התפקודיות שיש לנכות התובע בחיי היום יום, באומרו: "למגבלה שכזו משמעות ברורה על כושר עבודה גופנית ובודאי לא מומלץ לעבוד בעבודה הדורשת תנועה ועומס על עמוד השדרה". מנגד, הביע ד"ר שטיינברג דעתו, כי: "לגבי אי החזרה לעבודה, לדעתי אין שום הצדקה שהתובע לא חזר לעבודה מספר חודשים לאחר האירוע הנטען. גם לאחר הניתוח, בדיקתו של ד"ר סיגל מתביעה על מצב טוב של התובע והממצאים שמצאתי בבדיקתו אינם מצדיקים הפעלת תקנה 15". לא מצאתי לקבל את טענות התובע לפיהן כושר עבודתו נפגע טוטאלית בשל העדר הכשרה מקצועית אחרת, ולא די בטענה באמצעותה ביקש לחזק דבריו, ולפיה כיום הוא מתפרנס מהבטחת הכנסה. כן אין לקבל את התיזה לפיה הפגיעה האמורה מנעה ממנו לחלוטין, ולאורך שנים רבות, לנסות לעבוד בתחום אחר, ובכך להקטין את נזקו. לא הוצג כל נסיון רציני למצוא עיסוק התואם את מגבלותיו או לעבור הכשרה מקצועית בתחום אחר, שיכול להתאים לו. אכן, מדובר על נכות רפואית שלה השלכה תפקודית ישירה על משלח ידו של התובע, בהתחשב במקצועו ובהשכלתו. יחד עם זאת, כאמור, לא הוצגה כל תשתית או ניסיון ממשי לצאת לעבודה אחרת ועל-כן, במצב דברים שכזה, מקובל וראוי לקבוע התאמה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, לאמור - נכות בשיעור 20%. מכל אלה, ראיתי להעריך את פגיעתו התפקודית של התובע בהפחתה של 20% מכושר השתכרותו, באם היה חוזר למעגל העבודה. קביעתי זו, היא שתשמש להלן גם בסיס לחישובי הנזק בגין הפסדי ההשתכרות של התובע. 7. חישוב נזקו של התובע: בהתאם לנכות שנמצאה אצל התובע, ולאחריות הנתבעת, שלפי ההסכם הדיוני, להלן חישוב גובה נזקו של התובע, עפ"י ראשי הנזק הנטענים על ידו: א. כאב וסבל התובע אושפז בבי"ח ברזילי מיום 5/09/93 ועד יום 8/09/93 ובבי"ח אסותא מיום 8/07/96 ועד יום 9/07/96. כך שימי אשפוזו מסתכמים ב-6 ימים. בהתחשב באופי הפגיעה, בשיעור הנכות, בימי האשפוז, בניתוח שעבר התובע, בכאבים והמוגבלות מהם הוא סובל כיום, החלטתי כי ראוי להעמיד סכום הפיצוי בפריט זה על סך של 90,000 ₪, להיום. ב. הפסד השתכרות בעבר בהתאם לתע"צ שנתקבלה מהמל"ל, שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה היה 11,186 ₪, שהם 3,728 ₪ נומינלית לחודש. סכום זה משוערך להיום הוא 6,940 ₪ לחודש. זהו, אם כן, הבסיס לחישוב הפסדיו במישור זה. לסכום זה טוען התובע כי יש להוסיף 18.33%, בגין הטבות סוציאליות, שהן: הפרשה לפיצויי פיטורין, הבראה, ימי חופשה, ימי חג, ביטוח מנהלים וכו', כך ששכר הברוטו החודשי שלו גבוה בכ- 1,000 ₪ בחודש. טענה זו דינה להדחות, משלא הוכחה כנדרש, ולא נסמכה על תלושים המאמתים קבלת ההטבות, להבדיל מגילומם בשכר החודשי הכולל. כעת לחישוב הפסדי ההשתכרות, בהתאם לתקופות השונות. תקופה א': עפ"י אישור המל"ל, נקבעה לתובע תקופת אי-כושר מלאה, מיום 27/06/93 ועד ליום 5/12/93 וכן מיום 8/07/96 ועד ליום 9/09/96, שהם 7 חודשים בסה"כ. הפיצוי בגין תקופה זו, יחושב עפ"י מכפלת סך החודשים בשכר, כלומר 7*6,940 שהם 48,580 ₪. לסכום זה יש לצרף ריבית מאמצע התקופה. תקופה ב': מתום תקופת אי הכושר ועד היום, לא שב התובע לעבודתו או לעבודה אחרת, על אף שלטענתו הגם שניסה, לא צלחה העסקתו, וזאת לטענתו, בשל פגיעה טוטאלית בכושר השתכרותו נוכח נכותו האורטופדית. לא מצאתי כי היתה הצדקה רפואית להפסקה מוחלטת של כל עבודה, וזאת לנוכח שעור נכותו, והעדר ראיות רפואיות אובייקטיביות, שיש בהן כדי להצביע על אובדן מלא של כושר השתכרות. בנסיבות אלה, מתום תקופת אי הכושר יש להכיר לתובע בהפסד ששיעורו כשעור הפגיעה התפקודית שנקבעה לו, לאמור - 20%. מכאן, שלתקופה מיום 5/12/93 ועד היום 5/02/07, למעט חודשים 9/96-7, כלומר 156 חודשים, יש לפסוק לתובע הפסד חודשי של 1,388 ₪, וסה"כ 216,528 ₪, בצרוף ריבית מאמצע התקופה. ג. הפסד השתכרות לעתיד התובע יליד שנת 1956, כיום בן 50. על פי הפרמטרים שגובשו לעיל, יחושב הפסד השתכרותו לעתיד לפי הפחתה חודשית של 20% משכרו הבסיסי, לאמור, הפסד של 1,388 ₪ לחודש, עד הגיעו לגיל 67, ולפי מקדם היוון 159.6488. לפי האמור, מדובר בסכום כולל של 221,593 ₪, המשקף את הפסד שכרו העתידי. ד. עזרת הזולת לעבר ולעתיד התובע טוען שמאז הפגיעה בגבו, הוא מתקשה בהרמת משאות כבדים ואינו יכול לתפקד בביתו כבעבר. הוא מדגיש את עזרת בני משפחתו, שנדרשה לו ביתר שאת בתקופת אי הכושר וכן לאחריה, עד היום. עם זאת, לא הובאו מטעמו ראיות ספציפיות או קבלות כלשהן בדבר היקף העזרה. הנתבעת טוענת כי נכותו הרפואית של התובע אינה מצריכה עזרת צד ג' מעבר לעזרה הניתנת ברגיל בין בני משפחה, ובפרט כשקבלת עזרה כזו לא הוכחה. לא הוכח להנחת דעתי שהתובע אכן נזקק לשירותי צד שלישי ועזרתו, בשל השלכות נכותו האורטופדית, אם כי סביר שבתקופות שבסמוך להתקף הכאבים, אכן נזקק לעזרת הזולת, אף אם אין ראיות ברורות על היקף ההוצאות לכך, ניתן לאמוד צרכים אלו והוצאה זו, לעבר ולעתיד, בסכום גלובלי של 10,000 ₪ להיום, וכך אפסוק. ה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד התובע עתר בכתב תביעתו לפיצוי עבור טיפולים שעבר, תרופות להן נזקק לשיכוך כאביו, נסיעות, וחוו"ד. אולם, התובע לא הציג בפני ביהמ"ש ולו קבלה אחת בגין הוצאה רפואית כלשהי שנשא בה מאז התאונה ועד היום. למותר גם להזכיר את ההלכה, לפיה אין התובע זכאי לפיצוי בגין טיפול רפואי שהוא זכאי לו ללא תשלום, מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי. עם זאת, החלטתי לפסוק לתובע סכום גלובלי של 3,000 ₪ בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, להיום. אשר להוצאות חוות דעת מומחה, המדובר בהוצאות משפט, ואלה ישולמו כחלק מהוצאות ההליך. 8. סיכום ביניים: לסיכום פרק נזקי התובע, הפיצוי המגיע לו בגין נזקיו תולדת עבודתו אצל הנתבעת, כמבואר לעיל, הוא: בגין כאב וסבל: 90,000 ₪. בגין הפסד השתכרות עבר תקופה א': 48,580 ₪. יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה. בגין הפסד השתכרות עבר תקופה ב': 216,528 ₪. יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה. בגין הפסד השתכרות בעתיד: 221,593 ₪. בגין עזרת הזולת עבר ועתיד: 10,000 ₪. בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד: 3,000 ₪. סה"כ לפני ניכויים - 589,701 ₪. כן יש להוסיף ריבית מאמצע התקופות הרלוונטיות ביחס להפסדי השכר. 9. ניכויים: א. מסך נזקי התובע והפסדיו, כפי שיחושבו לאחר צירוף הריבית, יש להפחית 50% בגין האשם התורם, וזאת בהסכמת הצדדים. ב. מהיתרה יש לנכות את תקבולי המל"ל ששולמו לתובע עקב התאונה, בהתאם לפירוט שניתן ע"י המל"ל, כדלהלן: בימים 2/02/94 ו- 6/03/94 שולמו לתובע דמי פגיעה בסך 15,849 ₪. תשלומים חודשיים במהלך שנת 1997, סה"כ 9,186 ₪. מענקי נכות חד פעמיים, סה"כ נומינלי 53,717 ₪. לסכומים אלה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית להיום. ג. דמי הבטחת הכנסה שקיבל או יקבל התובע מהמל"ל, לא ינוכו מסך פיצוייו, וזאת לנוכח קביעתי שאובדן כושר העבודה של התובע אינו מוחלט. 10. סוף דבר: התביעה מתקבלת, לפי האמור לעיל. על ב"כ התובע לערוך חישוב עדכני ומדויק של הפיצויים שנפסקו לתובע והניכויים שיש לבצע מהם, ובצירוף ריבית או שיערוך, לפי העניין, ולהגיש תחשיב לאישור בימ"ש בצורת פסיקתא, ושומת הוצאות, שתוגש בתוך 14 יום מהמצאת פסה"ד. רצוי שהצעת הפסיקתא תוגש בצירוף עמדת ב"כ הנתבעת שתינתן קודם לכן, על מנת לחסוך בזמן. לסכומים שנפסקו יווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק, והסך הכולל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל. נפילהמשפט ימי - דיני ימאות