להלן פסק דין בנושא נפילה של ילד במגלשה בגן ציבורי / תאונה בגן ציבורי: פסק דין זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובע ,יליד 1981, ילד כבן שבע בעת שנפגע, עת נפל ממגלשה ציבורית שהוצבה ע"י הנתבעת מספר 1 עיריית רעננה בגן ציבורי ,נגד העירייה ונגד מבטחת העירייה הנתבעת 2 . על פי כתב התביעה ביום 10/9/88 שיחק התובע בגן המשחקים הציבורי בשכונת רסקו ברעננה ששימש את ילדי העיר . בגן המשחקים היתה מותקנת מגלשה ארוכה ומדורגת כאשר בין שיפוע לשיפוע היה משטח ישר, ומתחת למגלשה היו מונחים בולי עץ . התובע החליק, על פי כתב התביעה , וסיום קטע השיפוע הראשון העליון הגיע למשטח הישר המקביל לקרקע שהמשכו מביא לשיפוע נוסף. הואיל והחלקתו נבלמה בשיפוע הראשון הוא קם והחל לפסוע לעבר השיפוע השני, באותו זמן ילד אחר החליק בתנופה בשיפוע , פגע בתובע והעיפו מהמגלשה מגובה של כשניים וחצי מטר לעבר הקרקע כאשר התובע נופל על בולי העץ שהונחו על הקרקע . התובע הועבר ממקום האירוע לבית החולים , אושפז למשך יומיים, קיבל טיפול רפואי במרפאת החוץ האורטופדית של בית החולים. ביום 1/7/96 עבר התובע ניתוח נוסף במרפק ידו שנפגע. התובע טוען כי נותרה לו נכות בתחום האורטופדי , בשיעור של 14.5% ותמך את טענתו בחוות דעת של מומחה הוא פרופ' משה סלעי , אשר קבע בחוות הדעת שלו - " לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו האורטופדית הצמיתה של מר כהן גיא בעקבות החבלה במרפק ימין מתאריך 11/9/88 בשיעור של 10% לפי סעיף 41(8) לקבוץ התקנות לפי ההסבר הבא " מצב ללאחר שבר במרפק ימין עם הגבלה בתנועות הכיפוף וכן בפרונציה וסופינציה " וכן 5% בהתאמה לפי סעיף 75(1) לתקנות הביטוח הלאומי לפי ההסבר הבא " עקב צלקת מכערת ומכאיבה " התובע מיחס לנתבעת 1 את האחריות לנפילתו ופגיעתו ופירט בסעיף 13 לכתב התביעה את מרכיבי הרשלנות אותם הוא מיחס לנתבעת שהביאו לפגיעתו . הנתבעות הכחישו את האחריות המיוחסת לנתבעת מספר 1 , וטענו כי נפילתו הנה תוצאה רגילה של הסיכונים הטבעיים הטמונים בשימוש במגלשה , סיכון אותו נטל אפוטרופסו של התובע ביודעין וברצון . הנתבעות אף טענו כי כל מי שנוטל חלק בפעילות של גלישה במגלשה נוטל על עצמו את הסיכונים הטמונים באותה פעילות ובכלל זה נפילה , החלקה ופגיעת גולש . הנתבעות בהמשך לטענתן כי אביו אפוטרופסו של התובע נטל עליו סיכון , ע"י כך שהוא הרשה לו להשתמש במגלשה . שלחו הודעה לצד ג' , אל שני הורי התובע , ה"ה שולמית כהן ו צבי כהן . באשר לפן הרפואי, הנתבעות אף הן בדקו את התובע מטעמן, והגישו חוות דעת של המומחה פרופ' יואל אנגל , הקבוע - " מדובר במצב לארח שבר סופרא קונדילרי במרפקו . שבר זה הותיר את הנפגע עם שינוי ציר משמעותי שתוקן בשלב מאוחר יותר בהיותו בן 15. קיים שינוי ציר מינימלי לווארוס בעצם הזרוע . אין שינוי ציר זה מהווה מגבלה פונקציונלית כלשהיא . הנפגע נותר עם מגבלות טווח מזעריות לכיוון פרונציה וכיפוף. אין מגבלות אלו מהוות עילה למתן אחוזי נכות ע"פ קובץ התקנות ." ובהמשך " נותרה צלקת שאינה קלואידית באיזור המרפק בעבור צלקת זו ניתן להעניק בהתאמה 5% נכות על פי תקנה 75(1) א-ב מותאם . במהלך דיוני קדם המשפט, הודיעו שני באי כוח בעלי הדין , כי בענין הנכות הרפואית של התובע ישנה הסכמה שנותרה אצלו נכות בשיעור של 5% בתחום האורטופדי בגין הפגיעה במרפק, וכן 5% בגין צלקת ניתוחים שנותרה אצלו . המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא לגבי האחריות לתאונה , והמשמעות הכספית של אותה נכות מוסכמת . להוכחת התביעה העיד התובע לעצמו והביא לעדות גם את הוריו , שהם גם תובעים ,וגם צד ג' במשפט . בתצהיר העדות הראשית של התובע , ישנה משום חזרה על האמור בכתב התביעה , והתובע מעיד כי - " א- ביום 10/9/88 בהיותי בן 7 שיחקתי בגן המשחקים הציבורי המצוי בשכונת רסקו ברעננה ששימש את ילדי העיר למשחקים . ב- בגן המשחקים היתה מותקנת מגלשה ארוכה ומדורגת כאשר בין שיפוע לשיפוע היה משטח ישר מתחת למתקן הגלישה היו מונחים בולי עצים . ג- אני החלקתי במגלשה ובסיום קטע השיפוע העליון הגעתי למשטח הישר המקביל לקרקע שהמשכו מביא לשיפוע נוסף . הואיל ונבלמה החלקתי בשיפוע הראשון , קמתי והתחלתי לפסוע לעבר השיפוע הבא . באותו זמן , ילד אחר החליק בתנופה בשיפוע המגלשה הראשונה ופגע בי והעיף אותי מהמגלשה מגובה של כשנים וחצי מטרים לערך לעבר הקרקע . כאשר אני נפלתי על בול עץ שהונח על הקרקע ד- אציין כי מתחת למגלשה לא היה משטח חולי או דשא או מזרן שיכל לבלום נפילת ילדים מהמגלשה , אלא הונחו בולי עץ שעל אחד מהם נפלתי וריסקתי את מרפק ידי הימנית ." התובע אף צירף תמונות של המגלשה וסביבתה . התובע נחקר בחקירה נגדית שבתחילתה נשאל אם הוגשה הודעה על האירוע לעירייה ( שכן בכתב ההגנה שלה טענה העירייה כי לא ידוע לה על המקרה ) והתובע השיב כי הוריו באמצעות עו"ד הודיעו על כך לנתבעת 1 . ואף הוגשו ע"י התובע העתקי מכתבים שנשלחו ע"י בא כוחו באותו זמן עו"ד י.צמח , ת/3 מכתב התשובה שנשלח לעו"ד צמח מטעם העירייה ובו היא מפנה אותו אל הנתבעת מספר 2 כמבטחת שלה , מוצג ת/4 . כן הוגש העתק מכתב הפניה אל הנתבעת 2 ת/5 , ותשובתה של הנתבעת 2 ת/6 הכולל תשובה מלגלגת לעו"ד צמח . לפיכך יש לקבוע בראש וראשונה כי התובע והוריו דאגו לפנות אל הנתבעות בענין התאונה בה נפגע התובע , וכי לא נכונה טענת הנתבעת 1 כי לא ידוע לה על המקרה . התובע נחקר גם בחקירה נגדית על תצהירו באשר לעברו הרפואי , שירותו בצה"ל , והתברר כי התובע אכן נפגע בשנת 1984 , שלוש שנים לפני התאונה נשוא התביעה באותה יד , אך הוא ואמו טוענים כי נפגע ועבר "שבר קל " באמת ידו הימני ולא במרפק . התובע נחקר לגבי עבודתו , ואישר כי הוא עובד כוחות הביטחון בתפקיד של אבטחה , וכי הוא עובר אימוני כושר לא קלים, ועומד בהם, וגם בזמן שירותו הצבאי לא היתה לו כל מגבלה . התובע לא נחקר על תצהירו בעניין נסיבות הנפילה והפגיעה . מטעם תובע העיד גם אביו , אשר תצהירו למעשה מהווה חזרה על תצהיר התובע עצמו . עד התביעה 2 , מוסר בתצהירו כי - " הנתבעת מס' 1 מיד לאחר שדווחה על קרות התאונה בתוך זמן קצר פרקה והסירה את מתקן הגלישה וכן את גזעי העצים שהיו מונחים ומקובעים לקרקע מתחת למתקן המגלשה . בפעילות זו הכירה והצהירה למעשה הנתבעת מספר 1 שאכן מתקן הגלישה היווה מפגע וסיכון ממשי לילדים שהשתמשו בו ". בחקירתו הנגדית בנקודה זו , ואחרי שהגיש את העתקי המכתבים שבא כוחו הקודם מסר לו כהעתקי המכתבים שנשלחו לנתבעות ותשובתן ,שקיבל מהן, הסביר , כי מאחר והוא וסגן ראש העיר רעננה מר עוזי כהן מתפללים באותו בית כנסת, ומר כהן ראה את התובע מגובס ושאל עליו, הסביר לו אבי התובע את נסיבות נפילתו של התובע , וכאמור סמוך לאחר מכן הוסרה המגלשה . העד נחקר גם על סעיפי ההוצאות והנזקים המפורטים בתצהיר , אך לא נחקר ישירות על מרכיבי הסכנה להם הוא טוען ושהיו טמונים במגלשה. הוא כן נחקר על "חלקו " בנפילת בנו התובע , והוא הסביר , כי הוא העלה את בנו מצד סולם העולה לראש המגלשה , וכשזה הגיע לראש המגלשה , התיישב לצורך גלישה הוא ירד מהסולם והלך לצד השני של המגלשה, כדי לקלוט את הילד . אך הימצאותם של בול העץ בסביבה האריכה את הדרך, ועוד לפני שהגיע לצד השני של המגלשה בנו נפל. למעשה לבד מדברי התובע ( בן שבע בזמן האירוע ) ואביו , שהם דברים כלליים בעניין מסוכנותה של המגלשה , והם למעשה מסקנה לאחר מעשה , המוסקת רק בגלל שהתובע נפל מהמגלשה, נותר לי לעיין בתמונות המגלשה וסביבתה ולראות אם אכן קיימים סיכונים הטמונים במגלשה . אין כל ספק כי העירייה שמציבה מגלשה כזו לצורך שימוש ילדי העיר חבה בזהירות מושגית לשלומם של המשתמשים. העירייה במסגרת חובת הזהירות המושגית , צריכה להיות ערה לסכנות הסבירות האורבות בשימוש במתקן כפי שהוצב, ולמנוע אותן . כמו כן הנתבעת 1 חבה בזהירות קונקרטית כלפי התובע למניעת סיכונים לא סבירים שטמונים כדבריה בשימוש במגלשה נורמלית. אכן כטענת העירייה , ישנם סיכונים סבירים של יום יום הטמונים בשימוש בכל מתקן, ואין היא חבה בנזיקין על כל סיכון סביר ורגיל הנובע משימוש רגיל במתקן. השאלה היא אם הסיכון לו נחשף התובע ובו נפגע הנו סיכון מאותה קשת סיכונים סבירים הטמונים בשימוש במגלשה רגילה , או שמא היקף הסיכונים במקרה זה חרג מן הסיכון הסביר, והוא כזה המקים אחריות בנזיקין על העירייה . עיון בתמונות מביאני למסקנה כי אכן הנתבעת 1 התרשלה בהצבת המגלשה כפי שהציבה אותה והיכן שהציבה אותה , ובצורה של המגלשה ונתוניה . מעיון בתמונות אני רואה מגלשה בגובה , כפי שצוין ע"י התובע ואביו , של כשנים וחצי מטר , ללא דפנות , ללא מעקות, וללא אמצעי הגנה בצדדים שימנעו נפילתו של ילד המשתמש במגלשה . מגלשה לילדים הנה כמו נר לפרפר המושכת אותם אליה, והיא מהווה מלכודת דבש לילדים במיוחד בגיל כה צעיר , 7 שנים . הרי הצבת המגלשה נעשתה לצורך שימוש ע"י ילדים,והזמנה של ילדי העיר להשתמש בה . העירייה היתה צריכה לצפות כי ציבור משתמשי המגלשה הנם ילדים קטנים , אשר רמת העירנות והזהירות שלהם, ואף המושגים שלהם על החיים והסיכונים הטמונים בהם אינה כשל מבוגרים . העירייה לא עשתה דבר , כדי לקדם פני סכנות האורבות למשתמשי המגלשה . שכללה בסך הכל משטח גלישה ארוך, גבוה, עם דפנות בצדדיו בגובה של לא יותר מ 10 ס"מ . זאת ועוד , רואים בתמונות מתחת למגלשה בולי עץ, כאלה המשמשים עמודי חשמל וטלפון , אשר הוחנו לרוחב מתחת ולצדדי המגלשה . נשגב מבינתי מדוע הושמו בולי עץ אלו מתחת למגלשה ובצדדיה . אין כל ספק כי נפילה על בולים אלו , כאשר רק חלק מגופו של הנופל נבלם על ידם, מהווה סכנה חמורה לילד באשר הוא יפול מעל המגלשה העירייה קיבלה הודעה על האירוע , וגם אביו של התובע הודיע על כך לסגן ראש העיר בנתבעת. גרסתו של התובע ואביו בסעיף 2 לתצהיר כי המגלשה הוסרה סמוך לאחר שהודע לעירייה על נפילתו של התובע מהווה אף היא ראיה נסיבתית לכך שגם העירייה הכירה בסכנות הטמונות במגלשה כפי שהוצבה . הנתבעות לא הביאו ראיות מטעמן לא לענין האחריות ולא לעניין גובה הנזק. כך שלמעשה הראיות מטעם התובע הנן הראיות היחידות המונחות בפני לצורך בחינת טענות התובע בכתב התביעה ובתצהיר . אני סבור כי הנתבעת 1 התרשלה בהצבת המגלשה כפי שהוצבה . יתכן כי גם קיימת אחריות כלש היא על אותו ילד שגלש אחרי התובע וגרם לנפילתו , או של אפוטרופסו של אותו ילד , אך אין לראות בהתנהגותו של אותו ילד משום גורם זר מתערב שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות העירייה לבין התוצאה המזיקה . לשאלת הרשלנות של הורי התובע,צד ג' לאחר שבחנתי את התנהגותו של האב , לאור חומר הראיות , אני קובע כי הנתבעות לא הצליחו להצביע על אלמנט של רשלנות מצד אבי הילד שליווה אותו , צד ג' 2 . בעובדה כי צד ג' 2 ביקש לשעשע את בנו ע"י שימוש במגלשה , אין כל רשלנות , שכן המגלשה הוצבה ע"י העירייה לצורך שימוש הילדים בה וכמאור יש בכך משום הזמנה של ילדי השכונה לבוא ולהתגלש . אבי התובע הביא את הילד לגן ציבורי בו משחקים ילדים ובו הציבה הנתבעת 1 מגלשה לשימוש הילדים .. גם במהלך העלאת התובע בצד הגבוה של המגלשה , התובע ואביו עלו על הסולם אותו רואים בצד הגבוה של המגלשה , התובע הגיע לראש המגלשה והתיישב על תחילת השטח המשופע ממנו הוא אמור לגלוש , והתחיל לגלוש. באותו זמן אביו הצד ג' 2 אץ רץ אל הצד השני של המגלשה כדי לקלוט אותו . במהלך העלייה על המגלשה האב ליווה את בנו לעליה , ובכך נהג בזהירות הנדרשת, והוא רץ לקלוט אותו בסיום הגלישה . התובע לא נפל בקטע השימוש במגלשה בו מעורב גם אביו , או בגלל שאביו לא נהג כפי שמצופה ממנו , אלא בגלל שאין מעקות מצידי המגלשה , ובגלל שנפל על בולי עץ שהונחו בצידיה . על הקרקע. מלין בא כוח הנתבעות בסיכומיו על אבי התובע , בכך שאם הוא טוען כיום שהמגלשה מסוכנת מדוע בכלל העלה את בנו עליה . אין לקבל טיעון זה מהנתבעות . ילד או אפוטרופסו המביא אותו לגן ,ורואה מגלשה , מבין כי זו הוצבה לשימוש ילדי השכונה או העיר הבאים לגן, הוא אינו נדרש בשלב זה לחשב את מבנה המתקן, את נתוניו, את אישורו ע"י מכון התקנים, ורק לאחר מכן בשיקול מושכל ומחושב יתן לבנו לעלות על המתקן . טבעי הוא כי הסכנה נחשפת ביתר שאת, ונבדקת רק אחרי התממשות הסיכון. בחנתי את התנהגות אבי התובע ולא מצאתי כי ניתן ליחס לו רשלנות כל שהיא בצורה בה נהג במקום . על כן אני קובע כי הנתבעת 1 אחראית בנזיקין כלפי התובע בגין הפרת חובת הזהירות כלפיו , והיא אחראית לפצותו על מלוא נזקיו . לענין הנזק. כאמור באי כוח הצדדים הסכימו ביניהם כל נכותו של התובע הנה %5 בתחום האורטופדיה בגין השבר במרפק , ועוד 5% נכות פלסטית בגין הצלקת הניתוחית . התובע עבר שני ניתוחים לקיבוע השבר . היה במעקב רפואי ממושך . נכון כי הפגיעה היתה כשהתובע היה ילד בן 7 , וכי עם התפתחותו הגופנית, שירותו בצה"ל , ואחר כך עבודה בהבטחה , ככל הנראה אותה נכות לא באה לידי ביטוי מעשי המגביל את התובע בחייו . אולם אין להתעלם מקיומה של הנכות , וכן במיקומה , באיזור רגיש וחשוב בגוף, המרפק ביד הדומיננטית התובע בסעיף 34 מפרט טיפולים ומשחות אותן נאלץ לרכוש , אך אין כל ספק שישנה משום הגזמה בתיאור היקף הטיפולים והנזקים . התובע לא המציא קבלות על כל ההוצאות להן הוא טוען, ומנמק זאת בכך כי המדובר הוא בהוצאות קטנות , שלא ראה מקום לשמור את הקבלות. יש לזכור כי הוצאות עבר הנן נזק מיוחד אשר יש להוכיח בראיות ממשיות ע"י מסמכים וקבלות ולא הערכות . התובע פנה למומחה מטעמו , אשר קבע את הנכות , וכמובן שילם לו שכר .והוא זכאי להחזר סכום זה . לסיכום נושא הנזקים , אני פוסק לתובע סכומים אלו . א- כאב וסבל בגין הנכות והטיפולים שהתובע עבר 25000 ₪ ב- הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות כאמור חלק מן העתיד לגבי התאונה הוא כבר עבר , התובע שירת בצ"ל ללא מגבלה, עבד ועובד בכוחות הבטחון ועובר תרגילי כושר כולל כיפופי בטן, ושימוש מוגבר ואינטנסיבי במפרק ידו. גם הנכות המזערית בשיעור של 5% , אינה אמורה להגביל את התובע בחיי העבודה שלו . מנגד כאמור , אין להתעלם ממנה בשים לב למיקומה . אני סברו שראוי לפסוק לתובע בגין האפשרות שמא הנכות תפריע לו בעיסוקיו ,סכום גלובלי של 50000 ₪ .בגין הפסדי השתכרות הן לעבר והן לעתיד . באשר להוצאות, הרי בהיות התובע קטין בזמן התאונה , ברי כי ההוצאות שולמו ע"י הוריו התובעים 2-3 , והם כמטיבים , תובעים בתביעה זו זכאים לפיצוי על הוצאותיהם . א- תשלום לפורפ' סלעי 5500 ₪ על פי שתי קבלות שצורפו לתצהיר .צמוד נושא ריבית חוקית מיום ההוצאה . ב- הוצאות נסיעות לטיפולים . אין קבלות, על סכומים אלו . אך אין להתעלם מן הצורך להביא את התובע לטיפולים , והדבר כרוך בהוצאה כלשהיא , אני פוסק להורי התובע סכום של 1500 ₪ בערכם ביום פסק הדין ,בראש נזק זה . ג- מימון עזרה בלימודים . בזמן הפגיעה האשפוז והטיפולים היה התובע בן 7 , תלמיד כיתה ב'. התובעים לא הוכיחו אי אילו הוצאות הוציאיו , למי ועל מה . לא נראה כי התובעים הוציאו על עזרה בלימודים סכומים לגורמים חיצוניים , ובהעדר ראיה אני דוחה את הדרישה בראש נזק זה . ד- היעדרות ממושת ממקום העבודה. התובעים לא פירטו את מספר הפעמים בהן לקחו את התובע לטיפולים, אצל מי ובאילו שעות הדבר נעשה . כמו כן לא הוכח כי הבאת התובע לטיפול היתה כרוכה בהיעדרות מן העבודה וגרימת נזק בראש נזק זה . התביעה בראש נזק זה נדחית. ה- עזרת הזולת בבית . התובעים תובעים סכום של30240 ש: בגין הצורך בהעסקת עזרת הזולת בעבודות הבית בזמן הטיפול בתובע. ראשית- דרך החישוב של התובעים בראש נזק זה אינה קובלת עלי . התובעים לא הוכיחו , כי בגין הבאת התובע לטיפול , דבר הכרוך בהיעדרות מהבית לזמן קצר, נוצר צורך להעסיק עוזרת או עוזרות בית לטיפול בבית. לא הוגשו קבלות על הוצאות אלו, לא הוזמנו עדים בנושא הזה מלבד דברי התובעים, והדרישה נראית לי מוגזמת ובלתי מבוססת. . אני דוחה את התביעה בראש נזק זה ו- ניתוח נוסף בעתיד - התובע תובע סכום של 5000 $ לכיסוי עלות ניתוח פלסטי בעתיד להעלמת הצלקת. אין לקבל טענה זו מן התובע = 1- הדיון בתביעה התנהל על בסיס נכות צמיתה הן בתחום האורטופדי והן בתחום הפלסטי . 2- מלבד דבריו של התובע בתצהירו , אין כל ראיה או חוות דעת המצביעה על הצורך בניתוח פלסטי נוסף. 3- אין ראיה על עלותו של ניתוח זה . 4- אין ראיה על כך כי הניתוח , יעלים לגמרי את סימני הצלקת בידו, ובהתאם לעקרון הקטנת הנזק, אם הוצאה הנדרשת אינה אמורה להקטין את הנזק, אין התובע זכאי לה . מאידך , אם הניתוח יצליח , ויעלים את הצלקת, ירד שיעור הנכות אצלו , וכפועל יוצא , לא יהיה זכאי לפיצוי בגין נכות צמיתה בתחום זה . מכל האמור אני דוחה גם את הדרישה בראש נזק זה . לסיכומו של דבר אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע 1 את הסכומים האלה . 1- סכום של 25000 ₪ בגין כאב וסבל 2- סכום של 50000 ₪ בגין הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות , הן לעבר והן לעתיד כמו כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים 2-3 את הסכומים שלהלן - 1- תשלום לפרופ' סלעי עבור חוות הדעת 5500 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כאמור . 2- הוצאות נסיעות לטיפולים 1500 ₪ ההודעה לצד השלישי נדחית כמו כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים , את הוצאות המשפט כולל החלק באגרה ששולם עם הגשת ההליך, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כדין תאונות בגני שעשועים ופארקיםקטיניםנפילה