תביעה נגד חברת שמירה בגלל גניבת ציוד

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד חברת שמירה בגלל גניבת ציוד: פסק דין 1. התובעת, חברה שעיסוקה באינסטלציה, הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים בגין גניבת ציוד שלה מאתר הבניה בו עבדה. 2. התביעה הוגשה כנגד הקבלן הראשי אשר העסיק את החברה התובעת, (נתבעת 1) כנגד חברת השמירה שהעסיק הקבלן הראשי (נתבעת2), וכן כנגד חברת השמירה שהועסקה על ידי התובעת, (נתבעת 3), וחברת הביטוח שלה. 3. עובדות הרקע 3.1 בין התובעת לנתבעת 1 נחתם ביום 22.1.02 הסכם ביצוע עבודות אינסטלציה בגשר פז. (ההסכם, נספח א' לת / 1). 3.2 הנתבעת 1 התקשרה בהסכם שמירה ואבטחה עם נתבעת 2. ההסכם הינו מיום 27.2.01 לתקופה בת שנה, והוא הוארך ביום 6.1.02 לשנה קלנדרית נוספת. (נ / 8, והארכתו בעמ' האחרון להסכם). 3.3 בלילה שבין 26.3.02 ל-27.3.02 נגנבו מהאתר בגשר פז מחפרון ופטיש חציבה שהיו שייכים לתובעת. בגין גניבה זו הוגשה תביעה נפרדת שהוכרעה בפסק דין במסגרת ת.א. 11047/04. (להלן : " הגניבה הראשונה"). 3.4 ביום 29.2.02 התקשרה התובעת עם חברת שמירה מטעמה, היא נתבעת 3, לצורך שמירה על אתר משרדי התובעת בכפר חסידים. (הצעת המחיר ואישורה, נספח ד' לת / 1). 3.5 במועד הרלוונטי לגניבה נשוא הדיון קרוון המשרדים של נתבעת 1 באתר היה בצד אחד של הכביש הראשי, שם היה גם גידור מסביב לאתר, ואילו התובעת עבדה מעבר לכביש, בעברו השני של הגשר, מרחק של כ-300 מ' ממשרדי הנתבעת 1. (עמ' 27 לפרטיכל). 3.6 לאחר הגניבה הראשונה, ובמועד הרלוונטי מצא לנכון מנהל התובעת להעסיק חברת שמירה מטעמו. ביום 22.4.03, במסגרת מכתב לנתבעת 1 אשר פרט טענות שונות, ציין מנהל התובעת בין היתר כי הוא נאלץ להביא שמירה מיוחדת מטעמו לאתר על מנת לשמור על הכלים הנמצאים מעבר לכביש, הרחק ממשרד הנתבעת 1. (נ / 2). 3.7 ואכן, מנהל התובעת בקש מנתבעת 3 להעביר את השומר ששמר על משרדיו בכפר חסידים לשמירה על הבאגר בגשר פז, פעם אחת במהלך חודש אפריל (ראו מכתב נספח ה' לת / 1) ופעם נוספת במכתב מיום 15.6.03 שם נתבקשה הנתבעת 3 להעביר את השומר סמיר לשמירה בגשר פז, מיום 16.6.03 ועד להודעה חדשה. (נספח ו' לת / 1 , וכן עמ' 29,30 לפרטיכל). 3.8 בלילה שבין שישי לשבת, בין 27.6.03 לבין 28.6.03 נגנבו חלקים מהבאגר של התובעת שעבד במקום. 4. האם היתה לנתבעת 1 חובה לשמור ולבטח את ציוד התובעת ? 4.1 באופן כללי נושא זה נדון והוכרע בת.א. 11047/04, ונקבע שם כי הנתבעת לקחה על עצמה עקרונית את חובת הצבת השמירה וכן את חובת הביטוח. בתמורה לביטוח קוזז סכום מסויים מסכום התמורה המגיעה לתובעת. 4.2 אלא שבהתייחס להיקף חובת השמירה - בתוספת להסכם בין התובעת לנתבעת 1, תוספת שהוספה בכתב יד נרשם בס' 7: "באתר מבוצעת שמירה באזור המשרדים ע"י חברת שמירה של סולל בונה". 4.3 אזור המשרדים של נתבעת 1 היה אזור מגודר, המצוי בעבר השני של הכביש, בצידו השני של הגשר ומרחק של כ-300 מ' ממיקומו של הבאגר נשוא הדיון. לפיכך, משתחמה הנתבעת 1 מראש את חובת השמירה שלה באזור המשרדים, הבהירה בכך כי השומר מטעמה איננו יכול לשמור על ציוד המרוחק מרחק של כ-200-300 מ' מאזור המשרדים, ומעבר למתחם המגודר והסגור. 4.4 נראה שגם מנהל התובעת הבין זאת, נכון למועד הרלוונטי, שכן במכתבו נ / 2 מיום 22.4.03 כתב לנתבעת "המשך העבודה באופן הזה אינה מאפשרת לנו להשאיר את הכלים המיכניים בשמירת חברתך ואנו נאלצים להביא חברת שמירה מיוחדת שתשמור על הכלים הנמצאים מעבר לכביש הרחק ממשרדך". 4.5 על כך מעיד גם מנהל הפרויקט מטעם נתבעת 1 - על מנת שהביטוח יתקיים היה על מנהל הפרוייקט לדאוג לשמירה, והוגדר בחוזה עם התובעת שהחוזה הוא באזור המשרדים בלבד. לכן גם למנהל התובעת היה ברור שהוא בעצמו צריך לדאוג לשמירה מטעמו מאחר ועבד בצד השני של הכביש. (עמ' 34 לפרטיכל). מנהל הפרויקט מטעם נתבעת 1 הסביר שעל מנת לקיים את הביטוח מטעמו חייב היה לשמור באזור המשרדים.דהיינו, חוזה ההתקשרות של נתבעת 1 עם היזם, יפה נוף, קבע שעל מנת שהביטוח של היזם יפה נוף יחול, יש לבצע שמירה באזור המשרדים. מחוץ לאזור המשרדים לא היה באותה תקופה ציוד של סולל בונה שהיה חייב לשמור עליו. עוד הסביר כי כשחתם על הסכם עם חברת השמירה הנתבעת 2, היא הדגישה כי אם ירצה שמירה בצד השני של הגשר יצטרך שומר נוסף ושומר אחד בלבד לא יספיק. מטעם זה הדגיש בחוזה עם התובעת כי השמירה היא באזור המשרדים בלבד. (עמ' 42, 41 לפרטיכל). 4.6 מכאן עולה - הנתבעת 1 לא התחייבה לבצע שמירה בצד השני של הגשר, מעבר לכביש, במקום בו שהה הבאגר של התובעת בליל הגניבה. 4.7 משטענה נתבעת 1 כי מלכתחילה לא הזמינה במועד הרלוונטי שמירה מהנתבעת 2 לצד השני של הגשר, ממילא לא קמה חובתה של נתבעת 2 לביצוע שמירה כזו, וזאת גם אם היינו מבקשים לראות בהסכם השמירה שנחתם עמה משום הסכם לטובת צד שלישי. גם מנהל מחלקת השמירה של נתבעת 2 ציין בעדותו כי השמירה היתה אמורה להיות באזור המשרדים. אומנם אין לכך ביטוי מפורש בכתב בהסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 2, אך כך לפי הנחיות הזמנת השמירה. העד ציין כי מפקח השמירה והשומר נפגשו עם מנהל העבודה ושם קבלו הנחיה היכן לשמור. (עמ' 47 לפרטיכל). 4.8 הנתבעת 1 טענה כי באם לא קיימת חובת שמירה מטעמה על הבאגר נשוא הדיון, גם לא קיימת חובתה לבטח אותו. אלא שתלות כאמור איננה נלמדת מההסכם שבין התובעת לנתבעת. נהפוך הוא. בתוספת להסכם, בסמוך לכך שמודע לתובעת שבאתר קיימת שמירה באזור המשרדים, ובאותו סעיף, יש התייחסות לכך שהאחריות הביטוחית תהיה על פי חוזה הביטוח של סולל בונה עם היזם. דהיינו - שעל הנתבעת 1 לבצע את הביטוחים, לרבות לקבלני המשנה שלה, מבלי להחריג אזורים באותו האתר. 4.9 לגבי קיומו של הביטוח - בתוספת להסכם נספח א' לת / 1 נכתב בכתב יד כי האחריות הביטוחית הינה על פי חוזה הביטוח של סולל בונה עם היזם. כבר נקבע בממצא קודם (ת.א. 11047/04) המהווה השתק פלוגתא כי בהסכם בין סולל בונה לבין היזם הוטלה האחריות הביטוחית על סולל בונה (וגם ראו ס' 51 להסכם, נ / 6, על סעיפי המשנה שבו ואת ההתייחסות המפורשת לחובת ביטוח כלי רכב של קבלני משנה). בנ / 6 יש התייחסות לאתר גשר פז החדש, ואין החרגה של האזור מעבר לכביש, או התייחסות לביטוח רק באזור המשרדים. 4.10 הנתבעת 1 הכחישה בס' 9 לכתב הגנתה את מחויבותה לדאוג לנושא הביטוח. 4.11 במהלך ניהול ההוכחות בקשה הנתבעת 1 להציג פוליסת ביטוח של חברת איילון מטעם כלשהו, ומבלי שבקשה לתקן את כתב טענותיה. הפוליסה הוצגה רק לשם זיהויה, והותנה שזה בכפוף להצגתה המלאה על כל תנאיה באמצעות מוסמך מחברת הביטוח או מהמבוטח. התובעת התנגדה להצגת פוליסת הביטוח במהלך שלב הבאת הראיות. נציג הביטוח הגיע, אלא שב"כ הנתבעת 1 קבל על עצמו לצלם את מלוא תנאי הפוליסה, ולהגישם. העתק צילומי כזה לא הוגש. לפיכך, אין לראות את הפוליסה כאילו הוגשה. 4.12 משלא מלאה הנתבעת 1 את חובתה לדואג כי ציוד התובעת יהיה מבוטח, ובכך הפרה את התחייבותה החוזית, קמה חובתה לפצות את התובעת כדי הנזק המוכח. 4.13 כמובן שאם טוענת נתבעת 1 שאכן קיים ביטוח (טענה שהיא בבחינת שינוי חזית) וטענה כזו תמצא נכונה, תמיד תוכל לפנות בעצמה לחברת הביטוח על מנת לממש את התשלום שתחוייב בו. 5. האם הפרה נתבעת 3 את חובת השמירה ? 5.1 מנהל התובעת הראה כי שלח מכתב לחברת השמירה, נתבעת 3, על מנת שיעבירו את השומר סמיר לשמור במקום העבודה בגשר פז החל מיום 16.6.03. (נספח ו' לת / 1). 5.2 סמיר אישר בעדותו כי מנהל התובעת בקש ממנו לעבור לשמור בגשר פז. או אז התקשר לאדם בשם סלמון, בחברת השמירה אדירים וסלמון אישר לו לעבור לגשר פז. (עמ' 18 לפרטיכל). 5.3 סמיר אישר באופן מפורש כי באותו מועד היה עובד חברת אדירים, נתבעת 3, ואת משכורתו קבל מחברת אדירים. (עמ' 19, 21 לפרטיכל). 5.4 נתבעת 3 בקשה להראות כי הפניות לחברת אדירים על מנת להעביר את השומר מכפר חסידים לגשר פז כלל לא נתקבלו בחברה, אלא שנתבעת 3 נכשלה בנסיון הוכחה זה. הנתבעת 3 בקשה להסתמך על עדות מזכירה שכלל לא היתה במשרד ביום 15.6.03 בשל חופשת לידה, וגם בתאריך הקודם הרלוונטי, 15.4.03, כבר היתה בתקופת חפיפה עם מזכירה אחרת . העדה לא יכלה לאשר באופן ודאי כי ביום 15.4.03 היתה בעבודה, וכן כי העבודה בוצעה על ידה ולא על ידי המחליפה. (עמ' 54, 55 לפרטיכל). 5.5 גם סמנכ"ל נתבעת 3 ומי שהיה מנהל המכירות בה ציין כי ביום 15.6.03 היתה החברה בהעברה של משרדים ויכול להיות שכלל לא היתה הפקידה (עמ' 63 לפרטיכל).סמנכ"ל נתבעת 3 טען כי העברת השומר מכפר חסידים לגשר פז לא הובאה לידיעתו, אך אישר כי יתכן שדברים נעשו בין המזכירה לבין המנכ"ל מבלי שהוא ידע עליהם. (עמ' 65 לפרטיכל). 5.6 התובעת צרפה פלטי שיחות והעברות פקסים המוכיחים כי גם ביום 15.4.03 וגם ביום 15.6.03 נשלח פקס מהתובעת לנתבעת 3 וכן כי התקיימה שיחת טלפון בין התובעת לפקידת הנתבעת ביום 15.6.03 קודם למשלוח הפקס באותו יום. (ראה ת / 2, על נספחיו). 5.7 השומר קבל רכב מהתובעת, והגיע לשמירה. ניתן היה להתקרב לבאגר עם הרכב, מרחק של כ-30 -20 מ' בשל ערימות עפר שהיו במקום. (עדות מנהל התובעת , עמ'28 לפרטיכל עדות מנהל הפרויקט מטעם נתבעת 1, עמ' 38 לפרטיכל)) . בפועל מנהל התובעת העיד כי השומר החנה רכבו במרחק של כ-70 מ' מהבאגר. (עמ' 28 לפרטיכל). מנהל הפרויקט מטעם נתבעת 1 העיד כי השומר החנה את רכבו מרחק של כ-50 מ' מהבאגר, לפי מה שאמר לו השומר (עמ' 38 לפרטיכל). השומר עצמו העיד כי החנה את הרכב במרחק של כ-200 מ' מהבאגר. (עמ' 18 לפרטיכל). מכל מקום, במקום בו החנה השומר את רכבו ניתן היה לראות רק חלקו העליון של הבאגר בשל קיר במקום ובשל ברוש, שהסתירו את חלקו התחתתון של הבאגר, ממנו נגנבו החלקים. (ס' 18 לתצהיר התובעת, ת / 1, שלא נסתר). 5.8 נתבעת 3 בקשה לטעון כי השומר קבל את הוראות השמירה מאת התובעת. טענה זו נשללה בעדות מנהל התובעת ובעדות השומר עצמו. השומר קבל הוראות להגיע למקום השמירה ולשמור על הבאגר, אך לא היכן להציב את רכבו לצורך ביצוע השמירה וכיצד לבצע את השמירה. (ראו עדות מנהל התובעת עמ' 27 לפרטיכל). וכן עדות השומר "הוא לא אמר לי איפא לשים את האוטו ואיפא לשמור. הוא אמר לי שאני צריך להגיע לעבודה לשמור על הכלים". (עמ' 21 לפרטיכל). 5.9 השומר אישר כי ישב ברכבו וישן בזמן הגניבה. (עמ' 19 לפרטיכל). לא רק שישן, אלא גנבו לו את הסיגריות שלו מתוך הטנדר עצמו. לטענתו היה אמור לשמור מיום חמישי עד ליום ראשון, אך איננו בטוח ששמר מיום חמישי ולא מיום שישי (עמ' 21 לפרטיכל). טוען שלא היה לו אוכל ומים ולא היה מי שיחליף אותו. עוד העיד כי התקשר לסלמון מחברת אדירים ואמר שקשה לו אך סלמון אמר לו שיעבוד. השומר ציין כי פחד שיזרקו אותו מהעבודה, ולכן עבד. (עמ' 19 לפרטיכל). 5.10 מנהל התובעת אישר בעדותו כי בסמוך מאוד, (מרחק של 10 עד 15 מ' מהבאגר) יש חנות מכולת בבית הפנינים שפתוחה 24 שעות ביממה. (עמ' 30 לפרטיכל). מכל מקום, הרי זוהי חובתה של חברת השמירה עצמה לדאוג לתנאי עובדיה, והענין באחריותה. עוד טענו מנהל התובעת וכן מנהל הפרויקט מטעם נתבעת 1 כי במקום היתה תאורת רחוב ותאורה מבית הפנינים. 5.11 משבצעה חברת אדירים את השמירה במקום באמצעות שומר מטעמה, והסתבר כי נגנבו חלקים מהבאגר, נושאת נתבעת 3 באחריות. 5.12 חוק השומרים תשכ"ז 1967 קובע בס' 2(ב) כי שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. במקרה כאן לא הוכח כי מדובר בנסיבות שלא היה ניתן לחזותן מראש וכי לא היה ניתן למנוע את התוצאה. 5.13 הנתבעת 3 טענה לראשונה בתצהיר מטעמה כי יש לקזז מכל סכום נזק שתחוייב בו סכומי כסף שלא שלמה לה התובעת בגין ביצוע שמירה. אין טענת קיזוז בכתב ההגנה של הנתבעת 3. גם אם נצא מהנחה שלא היתה טענה מפורשת בענין זה להרחבת חזית אסורה, הרי שמנהל התובעת לא נשאל בחקירה נגדית ולו שאלה אחת בענין זה. דברי העד נותרו בבחינת עדות בעל דין יחידה, שלא אומתה בכרטיס הנהלת חשבונות או בחקירה נגדית לגורמים המתאימים, ולפיכך נדחית. 6. גובה הנזק. 6.1 בארוע הגניבה נגנבו מהבאגר שני מנועי נסיעה הידראולים. מומחה מטעם התובעת העריך את הנזק הישיר בגין החלקים בסך של 101,200 ₪, וכן הערכת אובדן הכנסות בגין 4 ימי תיקון ו-16 ימי המתנה (בעבור רכישת החלקים) לפי 2000 ₪ ליום עבודה, דהינו סכום נוסף של 40,000 ₪. 6.2 שמאי הנתבעות העריך את הנזק הישיר לכלי בסכום של 99,600 ₪ ואילו לגבי אובדן הכנסה העריך 2 ימי תיקון ו-7 ימי המתנה בעבור החלקים ובסה"כ 18,000 ₪. 6.3 מאחר ולא הובאה כל ראיה מטעם התובעת לגבי הימים בהם שהה הבאגר במוסך התיקון, הבאתי בחשבון 2 ימי תיקון. כמו כן, לא הובאה כל ראיה לענין מספר ימי ההמתנה לחלקי החילוף, ולכן קבעתי אותם כדעת מומחה הנתבעת -7 ימי המתנה. 6.4 לפיכך, גובה הנזק , נכון למועד מתן חוות הדעת (24.4.06) עומד על סך של 118,400 ₪. הסכום המשוערך להיום הינו סך של 128,112 ₪. 7. לסיכום 7.1 על נתבעת 1, מצד אחד, ונתבעות 3,4, מצד שני, ביחד ולחוד, לשאת בנזקה של התובעת בסך של 128,112 ₪. 7.2 לסכום זה יש להוסיף שכ"ט ב"כ התובעת בסכום של 13,500 ₪+ מ.ע.מ וכן החזר הוצאות לתובעת והחזר האגרה שכבר שולמה, כשאלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד להיום. 7.3 התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית. התובעת תשא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום של 3500 ₪+ מ.ע.מ . כמו כן נדחית ההודעה לצד ג' ששלחה נתבעת 1 לנתבעת 2. 7.4 התשלום בתוך 30 יום מהיום. אחריות שומריםחברת שמירה