להלן פסק דין בנושא תקלות ברכב מרצדס חדש: כללי 1. עניינה של התביעה הכספית בסך 225,336 ₪ במכונית מרצדס אותה רכש התובע, עו"ד במקצועו, מהנתבעת ביום 28.1.05. המדובר ברכב חדש ויוקרתי מסוג מרצדס c 230 (להלן: "הרכב") שנרכש מחברת "כלמוביל" בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר לטענת התובע, זמן קצר לאחר הרכישה התגלו בו תקלות חוזרות ונשנות והוא נצרך להגיע פעמים רבות למוסכי הנתבעת ולהשאיר שם את הרכב לצורך טיפול בתקלות. טענת התובע 2. טענת התובע בתמצית הינה, כי הנתבעת לא קיימה את חובתה הקבועה בהוראת סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), מאחר, שלטענתו, מסרה לידיו רכב שהיה באיכות פחותה מזו שהשתמעה והובנה מהסכם הרכישה שנחתם בין הצדדים. נוכח הישנות התקלות ברכב, שהצריכו אותו להפקיד את הרכב פעם אחר פעם במוסך הנתבעת, דרש התובע מהנתבעת להחליפו ברכב חדש, ומשסירבה, פעל לביטול העסקה. התובע מכר את הרכב בעסקת "טרייד אין", במחיר הפסד, וזאת מתוך ניסיון לצמצם את הנזק. על יסוד האמור טוען התובע, כי בהתאם להוראות סעיפים 10 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א -1970 (להלן: "חוק החוזים - תרופות"), ולחילופין - על פי הוראת סעיף 28 לחוק המכר - יש לקבוע, כי הסכם המכר בטל, זאת בשל הפרות חוזרות של ההסכם מצד הנתבעת. לפיכך, לטענתו, יש לחייב את הנתבעת בהשבת הסכום ששילם עבור הרכב, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, בקיזוז התמורה שקיבל בעד הרכב, בעסקת ה"טרייד אין". בנוסף, הוא תובע פיצוי כספי בגין ביטול זמן ועוגמת נפש שנגרמו לו במשך בתקופה שבה היה הרכב בבעלותו. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, אולם, במהלך דיון ההוכחות, החליט מסיבותיו, למשוך את חוות הדעת (ע' 6 ש' 11 לפרו'). בהתאם לכך, הוריתי על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט. יש לציין, כי בתו של התובע, נטלי פלר (להלן - נטלי), צורפה לתובענה כתובעת פורמאלית, לאחר שהבעלות על הרכב נרשמה על שמה. טענות הנתבעת 3. הנתבעת אינה מכחישה כי התובע אכן ביקר פעמים רבות במוסכיה, בשל תקלות שונות שהתגלו ברכב, אלא שלטענתה, אין בכך כדי להצדיק את הדרישה להחליף את הרכב בחדש, וכל שכן, אין בכך כדי להביא לביטול העסקה. עמדת הנתבעת נתמכה בחוות דעת מומחה מטעמה, לפיה חלק ניכר מהתקלות שנתגלו ברכב היו זניחות, והתובע יכול היה לרכז את הטיפולים בכל התקלות שהתגלו ברכב לביקורים אחדים במוסך, ולטעמה הוא נמנע מלעשות כן, כיוון שכפי הנראה, הגה כבר אז את התביעה שהוא עתיד להגיש בנדון. לשם כך ביקש ליצור מצג מטעה כאילו נזקק להגיע פעמים רבות למוסך, לצורך טיפולים שונים. על כל פנים, לטענת הנתבעת, את כל התקלות שאירעו לרכב, לרבות אלה שנגרמו בידי גורם חיצוני, תיקנה היא, על חשבונה בלי שנגרם לתובע נזק כספי כלשהו. בהתחשב בנסיבות הנזכרות, בחלוף הזמן ובעובדה שעד למכירתו עשה התובע שימוש נרחב ברכב, טוענת הנתבעת כי אין הצדקה להכיר בבטלות העסקה ולחייבה לשלם לתובע את סכום התביעה המופרז. העובדות המוסכמות 4. הכל מסכימים, כי ביום 28.1.05, מסרה הנתבעת את הרכב לידי התובע כנגד ביצוע התשלום, במסגרת עסקת "טרייד אין". סמוך למועד הרכישה, התגלו ליקויים ותקלות, בגינם נצרך התובע להשאיר את הרכב פעמים רבות במוסכי הנתבעת לצורך הטיפול בו. יש לציין עם זאת, שהצדדים חלוקים לגבי מספר התקלות שאירעו לרכב ולגבי מספר הפעמים שהרכב הגיע למוסך הנתבעת, וביחס לעניין זה קיימת, גם לפי גרסת התובע, אי בהירות. נוכח אי שביעות רצון של התובע מאיכות הרכב ומתפקודו, יזם ביום 21.12.0 פגישה עם מנהל השירות האזורי של הנתבעת, במטרה להגיע להסדר ובה הציע, כי הנתבעת תקבל לחזקתה בחזרה את הרכב ותעביר לרשותו רכב חדש, אך הנתבעת סירבה להצעתו זו. בהמשך, יזמה הנתבעת ניסיונות פשרה מצדה וכך, למשל, ביום 1.1.06, הודיעה לתובע, כי הצליחה להאריך את תקופת אחריות היצרן לרכב בשנה נוספת. כמו כן בהודעתה הפנתה את התובע לנציג שירות, לצורך קבלת הצעה רשמית ככל שרצונו להחליף את הרכב במסגרת עסקת "טרייד אין" (נספח ו' לתצהיר התובע). ואולם, התובע דחה את הצעתה של הנתבעת, ומשסירבה, לדרישתו להחליף את הרכב ברכב חדש, שלח ביום 23.3.03 מכתב לנתבעת, בו הודיע לה על ביטול עסקת המכר והעמדת הרכב לרשותה במשרדי בא כוחו (נספח ז' לתצהיר התובע). ביום 2.4.06, לאחר שלא קיבל את תגובת הנתבעת למכתב, שב התובע ושלח את המכתב בשנית, והפעם הודיע לנתבעת, כי אם לא תתקבל תגובתה עד למחרת היום 3.4.06 בשעה 9:00, יועבר הרכב לסוכנות הנתבעת בירושלים. גם בפעם הזו נמנעה הנתבעת מלהעביר את תגובתה למכתב. למרות זאת, הותיר התובע את הרכב בחזקתו. ביום 05.4.06, התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים, הפעם בנוכחות עורכי דין מטעמם, בניסיון ליישב את המחלוקת ביניהם, אך גם הפעם לא הגיעו להסכמה. ביום 23.4.06 שלחה הנתבעת הודעה לתובע, שבמסגרתה הציעה לו שתי חלופות נוספות ליישוב המחלוקת ביניהם: האחת - הנתבעת הציעה לתובע כי תרכוש את הרכב מהתובע במחיר מחירון של "לוי יצחק" שיהיה בתוקף ביום הרכישה. השנייה- הנתבעת הציעה שתחליף את הרכב ברכב חדש מדגם CLASS E שנת 2007, בעסקת טרייד-אין. כמו כן, על פי הצעתה, התובע יזוכה בשווי הרכב לפי מחירון של "לוי יצחק" אשר יהיה בתוקף ביום ביצוע העסקה, יקבל הנחה בסך 10,000 ₪ ברכישת הרכב החדש, וכן יהיה זכאי לשלם חלק מן ההפרש בין שני הדגמים, בסך של 120,000 ₪, ב- 24 תשלומים שווים, ללא רבית והצמדה. התובע סירב להצעותיה של הנתבעת וביום 25.4.06 מכר את רכבו בעסקת "טרייד אין" וקיבל תמורתו 225,000 ₪, ובהתאם לאמור, הגיש, ביום 9.7.06, את תביעתו. דיון והכרעה 5. העידו בפני התובע ומטעם הנתבעת מר זוהר בית אור, מנהלת שירות ארצי, מר אוריאל עטייה, מי שהיה מנהל מכירות חברת הנתבעת, גבעון אפיק מנהל מוסך תלפיות של הנתבעת והשמאי אורי גוביץ, אשר ערך חוות דעת עבור הנתבעת. לאחר שמיעת עדותם של אלה, עיון בכתבי הטענות ובמוצגים שבתיק וכן בסיכומי ב"כ הצדדים שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה בעיקרה כפי שיובהר בהמשך. 6. מטענות הצדדים עולות שתי שאלות עובדתיות; האחת - עניינה במספר הפעמים שהובא הרכב למוסך הנתבעת. השנייה - כמות הליקויים ומהותם, והאם הם עומדים ביחס סביר לדגם של הרכב ולשנת ייצורו. בכתב התביעה נטען, כי במהלך החודשים אפריל 2005 ועד פברואר 2006, נוכח התקלות הרבות שנתגלו ברכבו, נאלץ התובע להגיע למוסכי הנתבעת 28 פעמים (סעיף 11 לכתב התביעה); במקום אחר בכתב התביעה (סעיף 13) מנה התובע 20 פעמים בלבד שבהן הביא את רכבו למוסך. ברשימה שצירף כנספח לסיכומיו, ציין התובע 22 תקלות שאירעו לרכב, וזאת מבלי שהביא נתונים שיש בהם כדי לתמוך את טענותיו. הנתבעת הכחישה את טענת התובע בדבר מספר התקלות שאירעו לרכב, והציגה חוות דעת מטעמה, שעל פיה במהלך התקופה שבה נמצא ברכב ברשות התובע, אירעו לו 23 תקלות. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והשוויתי בין הרשימות שהציגו, מצאתי, שלמעט השמטת תיקון צבע ופחחות מיום 4.4.05, שאין חולק שלא היה באחריות הנתבעת, התובע אימץ בסיכומיו את רשימת התקלות שהציג השמאי מטעם הנתבעת בחוות דעתו. אשר על כן, ולאור העובדה שהתובע לא הביא ראיות לתמוך את גרסתו, אני מאמץ את רשימת התקלות שנקבעה בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת (להלן "הרשימה המוסכמת"). 7. הוראת סעיף 11 לחוק המכר קובעת כך: 11. אי-התאמה המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - (1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם; (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים. נשאלת השאלה אם התקיימו יסודות האמור בסעיף הנ"ל והאם מדובר באי התאמה בהתייחס לעובדות שהובאו בפני. למען הבהירות יודגש, כי התובע רכש את הרכב הנתבעת, בהיותו רכב חדש ביום 28.1.05, והחזיק בו כ-16 חודשים עד למכירתו, ביום 25.4.06. במהלך התקופה הזו, התגלו ברכב מספר רב של תקלות, שבעטיין נדרש התובע להשאיר את הרכב פעמים רבות במוסכי הנתבעת. יחד עם זאת, יש לזכור, כי בתקופה זו נסע התובע ברכב כ- 45,000 ק"מ, מספר גבוה ביחס למקובל ברכבים פרטיים, כפי שמופיע במחירון המקובל. לטענת התובע, ריבוי תקלות ברכב מן הדגם האמור, זמן קצר ביותר לאחר רכישתו, כמו גם סמיכות האירועים ואופי התיקונים שנדרש לבצע ברכב, היו בלתי סבירים, במיוחד כשמדובר ברכב חדש. יש להדגיש, עם זאת, כי היות שהתובע לא הגיש, למעשה, חוות דעת מומחה מטעמו, הטענות בדבר אי סבירות התקלות מתבססות בעיקר על תחושותיו הסובייקטיביות. לעומתו, הנתבעת טענה, כי מרבית התקלות שאירעו נבעו מסיבות שאינן באחריותה. שאלת סבירות התקלות היא עניין שבמומחיות המחייבת כל צד לתמוך טענותיו בחוות דעת. הנתבעת הציגה, כאמור, חוות דעת מומחה מטעמה, התומכת בגרסתה. לעומת זאת, עמדת התובע - לאחר שמשך את חוות דעת המומחה מטעמו - נשענת על הערכה בלתי מקצועית. בקשר לכך טען התובע, כי קיים קושי לגבש מסקנה על יסוד חוות הדעת שהגישה הנתבעת, וזאת בשל העובדה שחוות הדעת מטעמה הוכנה לאחר שהרכב נמכר, וללא שנעשתה בדיקה של הרכב לצורך הכנתה. אף על פי כן, כיוון שחוות הדעת מתייחסת בעיקר לסבירות היתכנותן של התקלות, באתי לכלל דעה כי ניתן היה לקבוע מימצא לעניין זה גם ללא בדיקה של הרכב. משכך, איני רואה, איפוא, פסול באימוץ חלקי או מלא של חוות דעתו של מר גורביץ, אשר התבססה, בין היתר, על נתונים אובייקטיבים ועל ניסיונו המקצועי כעד מומחה. 8. המומחה אורי גורביץ מנה, כאמור, 23 תקלות שאירעו לרכב וסיווג אותן לארבע קטגוריות משנה, חלוקה שנראית סבירה בעיני בנסיבות העניין: (1) תקלה הנובע מסיבות הקשורות בהתנהגות הנהג. (2) טיפול סביר במסגרת אחריות היצרן. (3) תקלה שנובע מגורם חיצוני לחברה, אך טופלה לפנים לשורת הדין במסגרת אחריות היצרן. (4) תקלה חריגה במסגרת האחריות. הקבוצה הכוללת תקלות שנבעו מהתנהגות הנהג, מכילה בחובה מספר אירועים, שלהלן אפרט את חלקם: כך למשל, בתאריך 02.4.05, טיפל מוסך הנתבעת בבעיית ההנעה. אין מחלוקת, כי בימים שקדמו לטיפול הועמד הרכב מספר ימים ללא הנעה בחנייה של נתב"ג. לעניין זה מקובלת עלי חוות דעתו של גורביץ, כי מדובר בתקלה שנבעה, כפי הנראה, מהתקן חשמלי שנשאר דולק ברכב (עמ' 42 ש' 4-2 לפרו') ואין ספק כי מדובר בתקלה הקשורה בהתנהלות הנהג. כמו כן, בתאריך 4.4.05, הביא התובע את הרכב למוסך הנתבעת לתיקון פחחות וצבע, לאחר תאונה שעבר. גם כאן אין ספק, שמדובר בתקלה הנובעת מהתנהלות הנהג. בתאריך 30.10.05 הוכנס הרכב למוסך הנתבעת במסגרת טיפול 30,000 ק"מ וניקוי מגעי חיישן. מקובלת עליי הטענה, שטיפול 30,000 ק"מ נעשה בהתאם להוראות היצרן, ואין בו בכדי להעיד על אי תקינות של הרכב. בתאריך 15.11.05, נתגלה צורך בהחלפת הבלמים הקדמיים של הרכב, תקלה שנובעת מבלאי טבעי של הרכב , במיוחד לאחר נסיעה ממושכת. נדמה שהדברים ברורים ואין צורך להביא דוגמאות נוספות. קבוצת אירועים נוספת מתייחסת לתקלות רגילות שהטיפול בהן הוא באחריות היצרן. מעיון ברשימה מתברר שמדובר בטיפולים בבעיות שגרתיות של הרכב, שאינם אורכים זמן רב. כך למשל - כיוון אורות, החלפת סגר מכסה מנוע, ניקוי מפתחי מתג ההצתה, הידלקות נורת אזהרה שלא לצורך - כולן תקלות פעוטות, שאין בהן כדי ללמד כי לתובע נמכר רכב פגום. הקבוצה השלישית מתייחסת לתקלות שנגרמו בידי גורם חיצוני, אך טופלו, לפנים משורת הדין, במסגרת אחריות היצרן. מדובר בתקלות שאירעו בתקופה הקצרה שבין 2.10.05 ל-6.12.05, כאשר התובע הגיע ברכבו למוסך, ב-6 הזדמנויות שונות לצורך טיפול בבעיה חוזרת בחיישני החמצן. בחוות הדעת התייחס גורביץ לתקלות אלו בהרחבה: "... מדובר בסדרת תיקונים וביקורים במוסך שמקורם בתדלוק הרכב בדלק מהול במים שבעטיו פעל המנוע ביחס תערובת דלק/אויר לקויה, דבר שגרם לעישון חריג שיצא ממערכת הפליטה ולהיווצרות פיח חוזר ונשנה על חיישני החמצן והצריך ביקורים חוזרים כולל החלפת מחשב ניהול מנוע, כל התיקונים הללו אינם של פגם בייצור ו/או במוצר, אלא כאמור תוצאה של תדלוק הרכב בדלק פגום.." (הערה 4.5 לחוות הדעת). דברים ברוח זו אמר גם מנהל המוסך של הנתבעת: "...גם בדיקות הדלק שנשלחו והועברו למחלקת השירות העידו על מים בדלק, אז תקלות חיישן החמצן הן תוצאה של שימוש בדלק שקלקל אותם..." (עמ' 33 ש' 20-15 לפרו'). יתרה מכך, מן העדויות התברר, כי התקלה נפתרה לאחר שהתובע החל לתדלק את רכבו בתחנה אחרת. מקובלת עליי, איפוא, עמדת הנתבעת כי הטיפולים בתקלות אלו לא היו בתחום אחריותה ולא נבעו מפגם בייצור הרכב. הקבוצה האחרונה כוללת מקרים, שבהם אכן נדרש טיפול חריג בבעיה שנמצאת באחריות יצרן הרכב; אלא שלפי חוות הדעת של מומחה מטעם הנתבעת, גורביץ, נמצא רק אירוע אחד שהתאים לקבוצה זו. בתאריך 2.3.05 השאיר התובע את הרכב במוסך, והרכב נשלח למכון לכיוון זוויות היגוי. על פי האמור בחוות הדעת, בהנחה שהרכב לא נפגע בגלגליו במהלך הנסיעה, טיפול המצריך כיוון זוויות סרן קדמי הינו אכן טיפול חריג לרכב שנסע מספר מועט של קילומטרים. סיכומו של דבר - בחנתי בקפידה את רשימת הטיפולים ואת הגורמים להיווצרותם, ומצאתי, כי חרף העובדה שבמהלך התקופה הרלוונטית הוכנס הרכב ל-23 טיפולים שונים במוסכי הנתבעת, רק אחד מהם ניתן להגדרה כטיפול בתקלה בלתי סבירה עבור רכב חדש. אני קובע, איפוא, כי לא נתמלאו התנאים שנקבעו בחוק המכר בדבר אי התאמה ויתר הוראות החוק הנוגעות לענין. משכך, התובע אינו זכאי לביטול ההסכם ולמלוא הסעד הכספי הנטען. לא שוכנעתי כי מדובר ברכב פגום שנמכר לתובע ואשר פוגע באיכותו ובשוויו. 9. אשר להפסד הכספי בגין מכירת הרכב - לעניין זה אני מקבל את טענות ב"כ הנתבעת כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומים בכתב. מחוות דעתו של מר גורביץ עולה כי מחירון הרכב עמד על סך 213,624 ₪ והוא קיבל עבורו סך של 225,000 ₪ כך שבפועל קיבל סכום שמעבר למחירון. בנוסף, מדובר ברכב בו נסע התובע 44,470 ₪ ועל פי המחירון יש להפחית ממחירו אחוז מסויים. מכאן, שהסכום שקיבל התובע מתיישב עם שוויו כמופיע במחירון השוק ולכן לא שוכנעתי כי נגרם לו כל נזק בגין המכירה. לכל ידוע, כי אין להשוות מחירון של רכב במועד רכישתו כחדש למחירון בעת המכירה. התובע נסע כאמור כ-45,000 ק"מ והמחיר שקיבל תואם את שוויו, אם לא מעבר לכך. לפיכך טענתו בעניין זה נדחית. 10. לצד האמור, לאחר ששקלתי בדבר, מבלי שהדבר יעמוד בסתירה למה שקבעתי קודם לכן, אני סבור שיש מקום לפצות את התובע בגין עגמת נפש שנגרמה לו, כאשר זו מתבססת על הזמן שהשחית התובע, על ימי העבודה שאבדו ועל הציפיה הסבירה של רוכש רכב, כל שכן רכב חדש, ובמיוחד רכב מדגם מרצדס יוקרתי - שהרכב יפעל בצורה אופטימלית. ודאי שאין זו ציפיה סבירה שבשנה הראשונה לרכישת רכב כה יוקרתי ויקר מהסוכנות, שהרכב ייכנס מספר רב של פעמים למוסך החברה לצורך תיקונים, גם אם מדובר בבעיות של מה בכך. נכון אמנם, שהתובע לא הצליח להוכיח נזק ממשי, וזאת, כאמור, בעיקר משום שטענותיו לא נתמכו בחוות דעת מומחה או בראיות ישירות אחרות. בשל כך, לא נותר לי אלא לקבל את ממצאי חוות הדעת של המומחה בהעמידה הנתבעת כעובדות. ואולם, עדיין, ברי כי התובע, בשעה שרכש את הרכב, ציפה לקבל רכב חדש ומעולה, ובהיות הרכב כה יוקרתי - וכך אמנם הוצג על ידי הנתבעת - ודאי שלא ציפה לכמות התקלות שבגינן נאלץ להיכנס למוסכי הנתבעת. השורה התחתונה היא, שהתובע הכניס את רכבו החדש למוסך הנתבעת מספר רב מדי של פעמים, ובעניין דנא, הכמות היא שעושה את האיכות. 11. סוף דבר - בנסיבות העניין, אני דוחה את התביעה ככל שהיא מתייחסת להפרה הסכם המכר. לצד האמור, אני פוסק לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪, בגין עגמת נפש, השחתת הזמן על ביקור במוסך ואובדן ימי עבודה. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.רכבתקלות ברכב