בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

המבקשת פנתה בתביעה הנדונה לבית המשפט, על מנת שיורה למשיבות לחתום על כל המסמכים הנדרשים על ידי הבנק לקבלת המשכנתא להבטחת ההלוואה שחפצה המבקשת ליטול מהבנק על מנת שתשמש לפרעון החוב בתיק ההוצל"פ. להלן פסק דין בנושא בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק" פסק דין 1. בחוזה מיום 10/10/88 (להלן: "החוזה", נספח 1 לתובענה) רכשה המבקשת (להלן: "המבקשת") ביחד עם בעלה לשעבר, דירה בבניין שברחוב עוזיאל 139 רמת גן, הידועה כחלקה 122/2 בגוש 6145 (להלן: "הדירה") מאת המשיבות (להלן: "המשיבה 1", "המשיבה 2" ו"המשיבות", לפי העניין). בשנת 1995 במסגרת הסכם גירושין שבין המבקשת לבעלה, שניתן לו תוקף של פסק דין, העביר האחרון את הזכויות בדירה על פי החוזה לידי המבקשת (הסכם הגירושין, פסק הדין שנתן לו תוקף ויפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות בדירה צורפו כנספחים 3 ו-4 לתובענה). בחוזה נקבעה התמורה בגין הדירה בסכום של 117,000$ וכי זו תשולם בתשלומים ובמועדים כמפורט בנספח התשלומים שצורף לחוזה - 10,500$ במועד חתימת החוזה, 45,000$ ביום 15/11/88, 55,000$ ביום 15/12/88, והיתרה בסך 6,500$ ב-7 תשלומים חודשיים החל מיום 1/12/88 (להלן: "התמורה"). שני התשלומים הראשונים בסך 55,500$ שולמו. יתרת התמורה לא שולמה במועדה אף שהמבקשת ובעלה תפסו חזקה בדירה וגרו בה. 2. על רקע האמור, הגישו המשיבות תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת ת.א. 692/91 שנדונה והוכרעה על ידי סגן הנשיא דאז כב' השופט מ. טלגם בפסק דין שניתן על ידו ביום 15/2/96 (להלן: "פסק הדין", צורף כנספח 12 לסיכום טיעוני המבקשת). עולה מפסק הדין כי יתרת התמורה בסך 61,500$ כערכה בשקלים חדשים ביום ההפקדה על פי חישוב שערכו המבקשת ובעלה ובסה"כ 186,000 ₪, הופקדה בידי בא כוחם כנאמן רק ביום 16/8/94 ובפועל שולמה לידי המשיבות רק בפברואר ובמרץ 1995, שש שנים לערך לאחר המועד שבו היה סכום זה אמור להגיע לידן על פי הוראות החוזה (סעיף 4 לפסק הדין). כן קבע בית המשפט, כי למעשה פלשו המבקשת ובעלה לדירה בלא תשלום יתרת התמורה, לאחר שלקחו את מפתחותיה בעורמה ותפסו חזקה בדירה כבר ביום 25/12/88 או בסמוך לכך ומאז הם גרים שם. יוער כי כיום לאחר גירושיהם של בני הזוג, מתגוררת בה המבקשת עם ילדיה. בסופו של דבר קבע בית המשפט (כב' השופט מ. טלגם) כי החוזה "אינו בטל" ומשכך הוא עומד בתוקפו (סעיף 8 לפסק הדין) ואולם הוסיף וקבע כי משלא שילמו המבקשת ובעלה את יתרת התמורה במועדה, הפרו את החוזה הפרה יסודית ומשכך חייבם בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה בסך 25,000$. כן חוייבו המבקשת ובעלה לשלם את יתרת התמורה בסך 61,500$ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום שנועד לתשלומם ועד ליום התשלום בפועל בניכוי הסך של 186,000 ₪ שקיבלו המשיבות זה מכבר מידי הנאמן על חשבון יתרת התמורה. 3. הזכויות בדירה מכח החוזה הועברו כאמור במלואם לידי המבקשת על פי הסכם הגירושין שבינה לבין בעלה. משלא עמדה המבקשת בתשלום החוב נושא פסק הדין, פתחו המשיבות נגדה תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב שמספרו 3-96-74765-01 לביצוע פסק הדין (להלן: "תיק ההוצל"פ"), במסגרתו הוטל עיקול לזכות המשיבות על זכויותיה של המבקשת בדירה (להלן: "צו העיקול על הדירה"). ביום 31/12/98 הוטל עיקול על זכותן של המשיבות לקבלת כספים מאת המבקשת ובעלה על פי פסק הדין, לרבות הכספים שיגיעו למשיבות במסגרת תיק ההוצל"פ, וזאת במסגרת ולהבטחת תביעה שהוגשה נגד המשיבות על ידי אחיהן בתמ"ש 91411/98 בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב שבינתיים ניתן בו פסק דין לזכות האחים (נספח 8 לתובענה ) (להלן: "צו העיקול על הכספים"). צו העיקול על הכספים עומד בעינו, והודעה על כך נשלחה למבקשת (נספח 16 לסיכומי המבקשת). 4. המבקשת חפצה לפרוע את חובה למשיבות בתיק ההוצל"פ ואולם לטענתה ידה אינה משגת לפרעון החוב בתשלום חד פעמי, בהיותה לדבריה מפרנסת יחידה לה ולשלושת ילדיה שנותרו עימה לאחר גירושיה, ואילו נסיונותיה לפרוע את חובה בהסדר תשלומים נתקלו בסירוב או התעלמות מצד המשיבות. לפיכך פנתה לבנק לקבלת הלוואה שבאמצעותה תוכל לפרוע את חובה למשיבות, כאשר לדבריה הנכס היחיד שיש לה הוא הדירה ואותה בלבד יש בידה לשעבד לבנק כבטוחה להלוואה, כדרישת הבנק. ואולם, מאחר שהדירה אינה רשומה עדיין על שמה וגם לא קמה זכותה לכך כל עוד לא שילמה את החוב נושא פסק הדין ותיק ההוצל"פ, ועל מנת שהבנק יתן לה את ההלוואה כשהיא מובטחת במשכנתא על הדירה, דורש הבנק בנוסף לחתימת המבקשת כלווה, גם את חתימת המשיבות כבעלים של הדירה על התחייבות לרישום משכנתא ומסמכים נלווים. לטענת המבקשת, המשיבות לא השיבו לפנייתה בהקשר זה. בהחלטה מיום 16/1/05 שניתנה בתיק ההוצל"פ קבע ראש ההוצאה לפועל כי צו העיקול על הדירה יבוטל רק עם הפקדת סכום החוב בתיק ההוצל"פ, שנכון לאותו מועד עמד על 420,785 ₪. משפנתה המבקשת ליו"ר ההוצל"פ בבקשה שיאפשר לה את פרעון החוב בתיק ההוצל"פ באמצעות נטילת הלוואה כנגד משכנתא על הדירה וכי לצורך זה יורה למשיבות לחתום על המסמכים הנדרשים על ידי הבנק בהיותם הבעלים הרשומים בדירה, דחה יו"ר ההוצל"פ את בקשתה, תוך שקבע כי בהיעדר הסכמה אין זה בסמכותו לחייב את המשיבות לחתום על מסמכים כאלה, שכן מדובר בתיק הוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין אשר קבע חיוב כספי בלבד ואינו כולל חיובים אחרים. 4. על רקע האמור פנתה המבקשת בתביעה הנדונה לבית משפט זה, על מנת שיורה למשיבות לחתום על כל המסמכים הנדרשים על ידי הבנק לקבלת המשכנתא להבטחת ההלוואה שחפצה המבקשת ליטול מהבנק על מנת שתשמש לפרעון החוב בתיק ההוצל"פ; ובהמשך לכך, למתן צו שיחייב את המשיבות לחתום עם פרעון החוב על כל המסמכים הדרושים להעברת הזכויות בדירה על שמה של המבקשת, ולצורך זה למנות את ב"כ המבקשת ככונס נכסים. עוד ביקש ב"כ המבקשת במסגרת סיכום טיעוניו להורות על הקפאת סכום החוב בתיק ההוצל"פ למועד הגשת התובענה, שכן כל חפצה של המבקשת לטענתה הוא לאפשר לה את פרעון החוב ואילו התנהלותן של המשיבות והתנגדותן לתובענה גרמו להימשכות מיותרת של ההליכים בתיק. המשיבות מצידן מתנגדות למתן הסעד הנתבע בנימוק שבזמנו כבר חתמו על מסמכים לצורך קבלת הלוואה כנגד משכנתא שנרשמה על הדירה, אלא שתחת להשתמש בכספי ההלוואה לתשלום תמורת הדירה, עשו בהם המבקשת ובעלה שימושים אחרים ומלוא תמורת הדירה לא שולמה עד היום, אף שהיה עליהם לשלמה במלואה עד 1/6/89. לא רק זאת, אלא שהמבקשת ובעלה פלשו לדירה בעורמה ושלא כדין עוד בדצמבר 1988, כפי שנאמר במפורש בפסק הדין, והמבקשת מתגוררת שם עם ילדיה עד היום, אף בלא ששולמו למשיבות דמי שימוש כלשהם. לנוכח התנהלות המבקשת ובעלה בעבר ומאחר שאין למשיבות כל אמון במבקשת, אינן מוכנות לחתום על "מסמכי המשכנתא", שכן הן חוששות שיצאו וידן על ראשן, בלא שייפרע החוב. מעבר לכך טוענות המשיבות, כי למבקשת מקורות כספיים משלה בניגוד לטענתה, וכי שומה עליה לשלם את החוב ממקורותיה ואין כל סיבה שהמשיבות יידרשו לשיתוף פעולה וחתימה על מסמכים לצורך זה. דיון 5. הדיון נדחה מעת לעת על מנת לאפשר למשיבות אשר לא היו מיוצגות בתחילה, לשכור שירותיו של עורך דין וכן בניסיון להביא את הצדדים להסכמות שיכול שיפתרו את המחלוקת שביניהם. המשיבה 2 אמנם קיבלה סיוע מהלשכה לסיוע משפטי ויוצגה בהמשך הדיונים. לא כן המשיבה 1, אשר סיוע כזה לא הוענק לה ומשכך לדבריה נאלצה לייצג את עצמה. בכל מקרה, לדבריה, הצטרפה לטיעוני המשיבה 2 שהיא אחותה (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 8-11). עם זאת נתאפשר לה לטעון גם לעצמה והיא הגישה סיכומים מטעמה. הצדדים ויתרו על חקירות והוסכם שבית המשפט יכריע בתובענה על סמך החומר שבתיק והסיכומים שיוגשו, וכך אמנם נעשה. 6. אין מחלוקת לעניין גובה החוב בתיק ההוצל"פ וכי המבקשת חייבת בפרעונו, אם כי היא מבקשת "להקפיא" את גובה החוב ליום הגשת התובענה. גם לא יכולה להיות מחלוקת כי המבקשת ובעלה נמצאו מפרים את החוזה, כאשר מצד אחד תפסו בערמה את החזקה בדירה ומאידך גיסא לא שילמו את מלוא יתרת התמורה בגינה. כך נקבע במפורש בפסק הדין שניתן עוד בפברואר 1996 והיה לפסק דין חלוט. ואמנם בגין הפרת החוזה חוייבו המבקשת ובעלה בפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה בסך 25,000$, וסכום זה מהווה חלק מהחוב נושא תיק ההוצל"פ. עם זאת שוכנעתי שכיום חפצה של המבקשת בפרעון החוב ויש לאפשר לה זאת. טענתה כי אין בידיה אמצעים כספיים לשלם את החוב ללא נטילת הלוואה כנגד משכנתא לא נסתרה, משלא נחקרה. אך גם אם היו בידיה מקורות כספיים כאלה, אזי משקבע בית המשפט כי החוזה תקף, הרי שמכוחו המבקשת הינה בעלת "קניין שביושר", זכות שהיא מעין קניינית בדירה, גם אם טרם שולמה מלוא תמורתה (ראו: ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199, 247-254); משכך, אין למנוע ממנה את הזכות לשעבד את הדירה כאשר מנגד יובטח כי ההלוואה שתינתן כנגד ההתחייבות לרישום משכנתא תשמש לפרעון מלוא החוב. טענתן של המשיבות שלפיה יש בידי המבקשת אמצעים לפרוע את החוב מכספה בלא צורך בשיתוף פעולה מצידן, אינה מעלה אפוא ואינה מורידה, מה גם שלא הוכחה. יוער בנקודה זו, כי אמנם בעבר נטלו המבקשת ובעלה משכנתא להבטחת הלוואה בסך 40,000 ₪ ואין מחלוקת שהמשיבות הסכימו וחתמו על מסמכים שדרש הבנק לצורך זה, אלא שכספי ההלוואה שנפרעו זה מכבר שימשו לטענת המבקשת לביצוע התשלום השני על פי החוזה בסך 45,000$, שאין מחלוקת ששולם, והראיה שהמשכנתא נרשמה ביום 14/11/88 (ראו: נסח רישום מקרקעין שצורף כנספח 24 לסיכומי המבקשת), יום אחד לפני המועד שנקבע לתשלום השני, 15/11/88. טענת המשיבות כי הכספים שנטלו המבקשת ובעלה כנגד המשכנתא שימשו לצרכים אחרים, תוך הונאתן בהקשר זה, לא הוכחה. 7. המשיבות התנגדו כאמור לשתף פעולה עם המבקשת לצורך חתימה על המסמכים הנדרשים על ידי הבנק להבטחת רישום המשכנתא כנגד מתן הלוואה למבקשת, בטענה שאין להן בטחון שכספי ההלוואה ישמשו בפועל לפרעון החוב, שכן איבדו אמון במבקשת. ואולם, המבקשת מצידה התחייבה ליתן הוראה לבנק המלווה להעביר את כספי ההלוואה ישירות לתיק ההוצל"פ וכן נקבע בתיק ההוצל"פ עצמו כי העיקול על הדירה הרשום לזכות המשיבות יבוטל רק עם תשלום מלוא החוב שבתיק ההוצל"פ. על רקע האמור והתרשמותי מטענותיהן של המשיבות החוזרות ונשנות בתשובותיהן לתובענה, בהודעות שהמציאו לתיק בית המשפט ובסיכום טיעוניהן, נראה כי לא מן הנמנע שהתנגדותן לחתום על מסמכי המשכנתא היא על רקע העובדה שעל החוב נושא תיק ההוצל"פ הוטל עיקול על ידי אחיהן שלזכותם ניתן פסק דין בתיק שהתנהל בין האחים לבין המשיבות בבית משפט לענייני משפחה, ואין להן לכן עניין שהכספים יופקדו בתיק ההוצל"פ; שאם לא כן, לא ניתן להבין את התנגדותן , שעל פניה יש בה משום חוסר תום לב במצב שנוצר וחפצה של המבקשת לפרוע את החוב, כאשר לצורך זה היא נדרשת כטענתה שלא נסתרה לנטילת הלוואה. יוער בנקודה זו כי ככל שיש למשיבות טענות נגד המבקשת או נגד בעלה באשר לשימוש שלטענתן עשו בני הזוג ועושה המבקשת בדירה בטרם שולמה מלוא התמורה, בידיהן למצות את זכויותיהן על פי כל דין, ככל שקיימות להן, ואין בהסכמתן לרישום משכנתא כתביעת המבקשת כדי לגרוע מזכויותיהן כאמור. זאת הגם שראוי לציין שבמסגרת פסק הדין שבו נפסק למשיבות הפיצוי המוסכם משנקבע שהמבקשת ובעלה נמצאו מפרים את החוזה, העיר בית המשפט שהתובעות שם, שהן המשיבות כאן, אמנם "שמרו על זכותן" לתבוע דמי שימוש ראויים, אך אילו נתבעו לא היה בית משפט נעתר לסעד כזה משהורה על קיום החוזה וקבע ריבית והצמדה על אי תשלום במועד בתוספת פיצוי מוסכם (סעיף 10 לפסק הדין). סוף דבר 8. לנוכח כל האמור אני מחייבת את המשיבות לחתום על המסמכים המקובלים שיידרשו על ידי הבנק לצורך רישום משכנתא על הדירה, כבעלים הרשומים של הדירה, להבטחת הלוואה שתינתן למבקשת לצורך תשלום החוב. תנאי לביצוע האמור הוא כי סכום ההלוואה יבטיח את פרעון מלוא החוב בתיק ההוצל"פ ויופקד ישירות בתיק ההוצל"פ, והמבקשת תיתן לבנק הוראה בכתב בהתאם. עם הפקדת מלוא החוב בתיק ההוצל"פ כאמור, יבוטל העיקול על הדירה, כפי שקבע כב' ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 16/1/05. כן אני מחייבת את המשיבות כי עם הפקדת מלוא החוב בתיק ההוצל"פ יחתמו על המסמכים הנדרשים להשלמת עסקת מכר הדירה ורישום הזכויות בה על שם המבקשת. לצורך הבטחת ביצוע האמור בסעיף זה לעיל, אני ממנה את ב"כ המבקשת, עו"ד אבי מושינסקי, ככונס נכסים ומסמיכה אותו לחתום על כל המסמכים הנדרשים בהתקיים התנאים כאמור לעיל. לנוכח ההיסטוריה של הפרשה נושא התיק הנדון, אינני רואה מקום לעשות צו להוצאות, אך עם זאת אני רואה "להקפיא" את החוב בתיק ההוצל"פ במובן זה שהוא יעמוד על סכום החוב בתיק ההוצל"פ ליום הגשת התובענה, 14/4/05, כאשר לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד, וזאת בתנאי שסכום החוב (כולל ריבית והצמדה כאמור) יופקד בתיק ההוצל"פ בתוך 90 יום. לא הופקד סכום החוב במלואו בתיק ההוצל"פ בתוך המועד כאמור, תהא ההוראה דלעיל בדבר "הקפאת" סכום החוב בטלה.בנקמסמכים