לטענת התובעים, הנתבעים התחייבו לשלם מס שבח מקרקעין החל על עסקת המכר בסך של 2,945 דולר ולא יותר מ- 10,000 ₪, ולביסוס טענתם הנ"ל הם הגישו מסמך שנכתב על ידי הנתבעת בשפה הרוסית להלן פסק דין בנושא התחייבות הקונה לשלם מס שבח: פסק דין 1. ביום 9.4.97 חתמו הצדדים על חוזה לפיו התחייבו התובעים למכור לנתבעים חנות הנמצאת בשיכון אזורים בגבעת אולגה מס' 1 הידועה כחלקה 8 בגוש 10580 (להלן "החוזה הראשון"), תמורת סך של 55,000 דולר על פי הנטען. ביום 14.5.97 חתמו הצדדים על מסמך שכותרתו "בטול חוזה" ובו נרשם כדלקמן: "חוזה המכר מיום 9.4.97 לגבי חנות מס' 1 באזורים בלוק 731 הידועה כחלקה 8 בגוש 10580 בטל ומבוטל בזאת, שכן התברר לצדדים כי המחיר שסוכם היה שגוי ובלתי מציאותי. אין לצדדים כל טענה או תביעה בקשר לחוזה המבוטל והצדדים נותנים בחתימתם על מסמך זה הוראה לעו"ד ש. שמואלי לא לדווח למס שבח על החוזה המבוטל". באותו המעמד, חתמו הצדדים במשרדו של עו"ד שמואל שמואלי מחדרה, על חוזה חדש למכירת החנות תמורת סך של 34,000 דולר (להלן "החוזה השני"). 2. לטענת התובעים, הנתבעים התחייבו לשלם מס שבח מקרקעין החל על עסקת המכר בסך של 2,945 דולר ולא יותר מ- 10,000 ₪, ולביסוס טענתם הנ"ל הם הגישו מסמך שנכתב על ידי הנתבעת בשפה הרוסית ובו נרשם - בתרגום לעברית - כדלקמן: "אנו, נובחוב מנחם ורוזה, מתחייבים להחזיר את הכסף לעורך-דין במקום זואוב (עורך הדין ימסור את הקבלה לזואוב). הכסף הזה ישמש במקום מס שבח. סכום הכסף: 2945 $. מס שבח לא יותר מ- 10,000 ₪." מ-15 במאי נהפוך לבעלי החנות. כספי השכירות יועברו אלינו או שהוא יסלק את הבחור ששוכר שם. חתימה. חתימה. 9.11.97 " ( המסמך הנ"ל ייקרא להלן "כתב ההתחייבות" ). הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם הנ"ל על פי הנטען, והתובעים נאלצו לשלם לשלטונות מס שבח סך של 10,920 ₪, ומכאן הגשת התביעה לשיפויים על הסכום ששולם כאמור ולחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת החוזה, כאשר סכום התביעה הועמד על ידם על סך של 48,100 ₪. 3. הנתבעים לעומתם טענו כי כתב ההתחייבות נערך במעמד החתימה על החוזה הראשון, דהיינו ביום 9.4.97, ולא ביום 9.11.97 כפי שנטען על ידי התובעים, וכי התאריך שמופיע בכתב ההתחייבות שהוגש על ידם, מקורו במעשה זיוף. כן טענו כי עם ביטול החוזה הראשון בוטלה גם התחייבותם הנ"ל לתשלום מס שבח והתובעים אף התחייבו להחזיר להם כתב התחייבות זה, אולם לא עמדו בהבטחתם הנ"ל. לאור כך הם טוענים כי אין לתובעים כל עילת תביעה נגדם וכי דין התביעה נגדם להדחות. 4. יודגש כי התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בחדרה, משם הועברה לבית משפט זה. כב' השופט גנון החל בשמיעת הראיות בה, ובעקבות פרישתו הועבר התיק להמשך שמיעה בפניי כאשר ב"כ הצדדים נתנו את הסכמתם שבית משפט זה ימשיך בשמיעת העדויות כאמור וכי פסק הדין יינתן על סמך כל העדויות שנשמעו בתיק. 5. דיון האם הוכיחו התובעים את טענתם כי הנתבעים התחייבו לשלם מס שבח החל על העסקה? זוהי השאלה העיקרית העומדת על הפרק. לצערי, אקדים ואומר כי התשובה לכך הינה שלילית. להלן נימוקיי: 6. החוזה הראשון החוזה הראשון לא הוצג על ידי מי מהצדדים לתיק בית המשפט, כך שלא ניתן היה לדעת מהם התנאים שסוכמו בו ובמיוחד מה היה הסיכום בין הצדדים לעניין תשלום מס שבח. יחד עם זאת, הנתבעים הודו בקיומו של כתב ההתחייבות המוזכר לעיל ואשר לטענתם נערך ביום 9.4.97, דהיינו ביום החתימה על החוזה הראשון, ושממנו עולה לגרסת הצדדים - על אף הנוסח המעורפל של המסמך - כי הנתבעים התחייבו לשלם לתובעים באמצעות עו"ד שמואלי, את מס שבח החל על העסקה עד לסך של 10,000 ₪. יוצא איפוא - ומבלי להיזקק להיבט הלא חוקי בעריכת מסמך זה - כי בעת עריכת החוזה הראשון התחייבו הנתבעים לשלם את מס שבח החל על העסקה. אולם, וכפי שצוין לעיל, החוזה הראשון בוטל בהסכמה על ידי הצדדים ביום 14.5.97, ובמקומו נערך החוזה השני, ומקובלת עלי טענת הנתבעים בהקשר זה ולפיה עם ביטולו של החוזה הראשון, בוטלו גם ההתחייבויות הנלוות אליו ובכללן ההתחייבות בדבר תשלום מס שבח. 7. החוזה השני בחוזה השני צויין מפורשות כי תשלום מס שבח חל על התובעים (ראה סעיף 8 לחוזה), ועו"ד שמואלי שהוזמן למסירת עדות על ידי התובעים, חידד בעדותו עניין זה באומרו: "בהתאם לסעיף 10 לחוזה מיום 14/5/97 מס השבח נקבע שהוא מוטל על המוכרים. זו הייתה הסכמת הצדדים כפי שהם הביאו אותה לידיעתי ולכן, זה נרשם בחוזה שנחתם על ידי הצדדים ועל סמך החוזה הצדדים חתמו גם על טופס הצהרה למס שבח ששם גם נרשם כי המס שבח מוטל על המוכרים ומס הרכישה מוטל על הקונים" ( ראה עדותו בעמ' 24 ש' 18-21 לפרוטוקול ). עו"ד שמואלי אף הוסיף ומסר בעדותו כי עם קבלת שובר התשלום של מס שבח, בחלוף של כחודש ימים מיום החתימה על החוזה השני, פנתה אליו התובעת בבקשה שיסייע לה בהשגת הסדר עם שלטונות המס. לדבריו היא לא הזכירה בשלב הזה את קיומו של כתב ההתחייבות, וכי על פי התרשמותו, התובעת היתה מודעת לחובתה לשלם מס זה ( ראה עדותו בעמ' 26 ש' 6-13 לפרוטוקול ). אמנם, בעדותו הוא אישר כי המחלוקת בין הצדדים בעניין תשלום מס שבח הובאה לידיעתו אולם הדבר נעשה בשלב הרבה יותר מאוחר כדבריו מהחתימה על החוזה. מהאמור לעיל עולה כי על פי החוזה השני, חובת תשלום מס שבח חלה על התובעים ולא על הנתבעים. 8. כתב ההתחייבות מה שנותר איפוא בפנינו זה כתב ההתחייבות שעליו סמכו התובעים את תביעתם כאמור. אולם, לצערי לא יכלתי לסמוך על מסמך זה לשם קביעת מימצא עובדתי או משפטי כלשהו, כפי שיבואר להלן. עו"ד שמואלי מסר בעדותו כי כתב ההתחייבות לא היה בידיעתו, לא נערך במשרדו, וכי הובא לידיעתו בשלב הרבה יותר מאוחר לאחר חתימת החוזה כאמור לעיל, כך שאין בעדותו בכדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים. כזכור, התובעים טענו כי כתב זה נערך ביום 9.11.97, כלומר, לאחר כשישה חודשים מיום החתימה על החוזה השני, לעומת הנתבעים שטענו כי כתב זה נערך ביום 9.4.97 במעמד החתימה על החוזה הראשון, ובוטל עם ביטולו כמתואר לעיל. מחלוקת זו היתה נפתרת בקלות אילו הוצג המסמך המקורי של כתב ההתחייבות, ברם מסמך זה לא הוצג על ידי מי מהצדדים, ומעיון בהעתק שלו שהוצג לתיק בית המשפט (נ/1) לא ניתן לשלול מעל הפרק את טענת הנתבעים כי נעשה שינוי בתאריך החתימה המצויין בו, כי הרי התאריך המופיע בו מופיע בצורה בלתי ברורה כאשר החלק התחתון של הספרות נשמט בחלקו ( ראה הספרה 7 בשנה 97 ). על כן, ובהעדר המסמך המקורי כאמור, לא ניתן לשלול את טענת הנתבעים כי גם הספרה 11 המופיעה בו, היתה במקור הספרה 4, דבר שיכול לתמוך בגרסתם ולפיה כתב זה נערך במעמד החתימה על החוזה הראשון שהיה ביום 9.4.97, ולא ביום 9.11.97 כטענת התובעים. יודגש כי הנתבעים הגישו למשטרה תלונה על זיוף המסמך נ/1, אולם התיק נסגר מחוסר ראיות. 9. יתרה מכך, לא ניתן על ידי התובעים כל הסבר לשאלה מדוע כתב התחייבות זה נחתם על ידי הצדדים בחלוף כשישה חודשים מיום החתימה על החוזה השני, ואף התצהיר שלהם ( ת/1 ) נעדר כל פירוט לגבי נסיבות עריכת מסמך זה, מקום עריכתו ומועד עריכתו, דבר שיכול לחזק את טענת הנתבעים בדבר חוסר האותנטיות של מסמך זה. 10. נוסף על כך, המדובר בכתב התחייבות שנועד להבטיח את זכויותיהם של התובעים בעניין תשלום מס שבח על פי הנטען. על כן, ההגיון והדעת נותנים שההעתק המקורי של מסמך זה נשאר בחזקתם של התובעים. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שכתב ההתחייבות תורגם על ידי התובעים מהשפה הרוסית לשפה העברית באמצעות "יוחנן גולדמן - תרגומים". בחותמת המוטבעת על התרגום כתוב כי התרגום תואם את המקור. כשנשאלה התובעת היכן נמצא המקור שהוצג בפני משרד התרגומים, לא ניתנה על ידה תשובה משכנעת לכך. מצב זה אף מחזק את המסקנה כי המקור של כתב ההתחייבות נמצא או היה אמור להימצא בחזקתם של התובעים, ואי הצגתו פועלת לרעתם בנסיבות המקרה דנן. 11. המסקנה מכל האמור לעיל היא כי לא יכלתי לסמוך על ההעתק של כתב ההתחייבות ( נ/1 ) שהוצג לתיק בית המשפט ולבסס עליו מימצאים עובדתיים ו/או משפטיים כלשהם. על כן, בנסיבות אלה, נעדר הבסיס להוכחת טענתם של התובעים בדבר חיובם של הנתבעים בתשלום מס שבח. 12. ב"כ התובעים הפנה לסתירות בעדותו של הנתבע ולהודאתו במסגרת הליכים שונים בחובת תשלום מס שבח החלה עליו. אולם יוזכר, כי הנתבעים לא הכחישו את התחייבותם לשלם מס שבח אם כי טענו כי התחייבותם הנ"ל בוטלה עם הודעת הביטול המוסכמת של החוזה הראשון וחתימתם על החוזה השני. שנית - עדויותיהם של שני הצדדים כאחד, לא התאפיינו בבהירות, בעקביות ובענייניות, מה גם שמעיון בפרוטוקול בית המשפט - יודגש כי מרבית העדויות לא נשמעו בפניי - מתקבל הרושם כי הנתבע לא הבין את משמעות השאלות שהופנו אליו לאור תשובותיו המבולבלות ( ראה תשובותיו המצוטטות בעמ' 6 לסיכומי התובעים ). הבלבול הנ"ל גם התייחס לתשלום הסך של 10,167 ₪ לידי עו"ד שמואלי עבור שכר טרחתו בניהול המו"מ ובעריכת החוזה, כאשר הנתבע לא ידע לענות בצורה מדוייקת עבור מה שולם סכום זה. יודגש כי שני הצדדים הינם עולים חדשים. כאן המקום לציין כי לא ניתן לזקוף לחובתו של הצד השני את אי העדת מי מבעלי הדין לאור ההסדר הדיוני שהגיעו אליו הצדדים בפני כב' השופט גנון. 13. אוסיף עוד, כי גם גרסת התובעים כפי שעלתה בתצהירם ת/1 ולפיה עו"ד שמואלי הזמינם למשרדו, ומיד לקח מהם את החוזה הראשון והחתימם על החוזה השני - שהתמורה בו פחותה בכ- 21,000 דולר מהתמורה שסוכמה בחוזה הראשון - מבלי להסביר להם דבר, ולאחר מכן הציע לנתבעים לשלם לתובעים 10,000 דולר מעבר למחיר המוסכם בחוזה השני, הינה גרסה תמוה בעיני ולא למותר לציין כי היא נדחתה על ידי עו"ד שמואלי. 14. במצב דברים זה, משלא ניתן לסמוך על עדויותיהם של מי מהצדדים, לא נותר אלא להכריע את המחלוקת על סמך הראיות וההוכחות שהוגשו על ידם, וכפי שצויין לעיל, ראיות אלה לא היו מספיקות בכדי להרים את נטל הוכחת תביעתם של התובעים. 15. אשר על כן, הנני מחליטה לדחות את התביעה. התובעים ישלמו לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מיסיםמס שבח