להלן החלטה בנושא התניית חוזה מכר בית בוועדת קבלה למושב: החלטה רקע ביום 15.8.05 נכרת בין מבקש 2 (להלן: "המבקש") לבין משיב 1 (להלן: "המשיב") זכרון דברים, לפיו הסכים המשיב למכור למבקש בית ברח' הברוש במושב שדה ורבורג הידוע כחלק מחלקות 13 ו - 22 בגוש 7678 (להלן: "הבית") תמורת 418,000$ (להלן: "זכרון הדברים"). במעמד החתימה על זכרון הדברים שילם המבקש סך של 10,000$ על חשבון התמורה. בזכרון הדברים נקבע: "החוזה מותנה בוועדת קבלה למושב". ביום 12.9.05 הודיע הועד המקומי של המושב למבקשים כי הנהלת הכפר החליטה לאשר את מועמדות המבקשים לקניית בית אהרוני ברוש בשכון בנים ב' מגרש מס' 35 בכפוף להסדרת העניינים המנהליים במזכירות הכפר. בסמוך, נדברו הצדדים להפגש כדי לחתום על טיוטת הסכם מפורטת שהוכנה על ידי עו"ד זהבה רוט על פי דרישתם. בפגישה שנועדה לחתימה על טיוטת ההסכם התבקשו המבקשים להסכים לנספח לפיו ידוע להם שעפ"י הסכם הפיתוח ו/או החלטות הנהלה של שדה ורבורג כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ חל תשלום לאגודה בעת מכירת הבית וכי הם מסכימים כי התשלום לאגודה עד לסכום של 10,000$ יחול עליהם (להלן: "הנספח"). בשל חילוקי דעות באשר להוראות הנספח לא נחתמה טיוטת ההסכם ובין הצדדים נוהל משא ומתן בקשר עם ההתחייבויות שלפי הנספח. ביום 20.11.05 הודיע המושב למבקשים כי אינו מאשר את רכישת הזכויות במגרש ובבית של אהרוני ברוש על ידי המבקשים. בדיעבד התברר כי בקשת המבקשים להתקבל כחברים במושב נדחתה בשל רישום פלילי שהיה למבקש. מיד ובסמוך פנו המבקשים למושב והתנגדו לשינוי ההחלטה ודרשו להשיב את ההחלטה הראשונה, לפיה אושרה בקשתם להתקבל כחברים במושב לתוקפה. ביום 27.11.06 הודיעה עו"ד זהבה רוט לבא כח המבקשים, כי המשיב הגיע למשרדה הודיע לה כי מאחר והתנאי בו הותלה תוקפו של זכרון הדברים בדבר אישור קבלת המבקשים למושב לא התקיים ולא ניתן לבצע את זכרון הדברים. באותו מעמד העביר המשיב לעו"ד זהבה רוט את המקדמה בסך 10,000$ ששולמה על ידי המבקשים במעמד עריכת זכרון הדברים כדי שתשיבו למבקשים. המבקשים דחו את הודעת המשיב והודיעו לעו"ד זהבה רוט כי הם עומדים על אכיפת הסכם המכר. בסמוך הגישו המבקשים ערר לועדת הערר על החלטות ועדות קבלה של יישובים קהילתיים וישובים חקלאיים במקרקעי ישראל (להלן: "ועדת הערר"), בה עתרו לבטל את החלטת המושב שלא לקבלם כחברים במושב. ביום 13.6.06 התכנסה ועדת הערר האמורה והחליטה לקבל את הערר. ביום 17.7.06 פנו המבקשים אל המשיב ועמדו על זכותם לרכוש את הבית כמוסכם ובכפוף לתשלום חוב למושב בסך 10,000$ שישולם על ידי המשיב. במכתב מיום 8.8.06 דחה המשיב את דרישת המבקשים, בטענה שזכרון הדברים בטל לנוכח הודעת המושב מיום 20.11.06 בדבר דחיית בקשת המבקשים להתקבל כחברים במושב ואף לא בתקופה של 14 יום שניתנה למבקשים כארכת חסד ביום 8.12.05. בת.א 2024/06 תבעו המבקשים לאכוף על המשיב למכור להם את הזכויות בבית בתמורה לסך של 418,000$. בבקשה שלפני עותרים המבקשים לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לבצע שינוי בזכויותיהם בבית ולהורות על רישום הערת אזהרה בקשר עם צו המניעה הזמני במנהל מקרקעי ישראל, לשכת רישום המקרקעין וועד מקומי שדה ורבורג. ביום 22.8.06 ניתן צו ארעי. דיון א. בזכרון הדברים (נספח א) נקבע: "החוזה מותנה בוועדת קבלה למושב". לנוכח החלטת ועדת הערר, לפיה בוטלה החלטת המושב שלא לקבל את המבקשים כחברים במושב שדה וורבורג, נראה שהתקיים התנאי לתוקפו של זכרון הדברים. ב. לטענת המשיב, בקבעם את התנאי לתוקפו של זכרון הדברים לא התכוונו הצדדים לו להמתין עד אין קץ לקיום התנאי. לפיכך, עם הודעת המושב מיום 20.11.05 לפיה נדחתה בקשת המבקשים להתקבל כחברים במושב קמה למשיב הזכות לביטול ההתקשרות. התנאי שלעיל אשר נקבע בזכרון הדברים הוא תולדה של נוהל חיצוני לצדדים שנקבע על ידי המושב ו/או מינהל מקרקעי ישראל ביחס להעברת זכויות חוכרים במקרקעין שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל. לצדדים אין שליטה על הליך אישור הבקשה להתקבל למושב ואין בזכרון הדברים התייחסות לעניין הזמן שיידרש לקיום התנאי או כל הוראה אחרת שיש בה כדי ללמד על קציבת התקופה להתקיימות התנאי. משלא קבעו הצדדים מועד לקיום התנאי, סביר להניח שהתכוונו ליתן בידי המבקשים את הזמן הדרוש למיצוי ההליך הכרוך בבקשה להתקבל כחברים במושב, ובעניין זה יש לראות במשך הזמן הדרוש לבירור הערר על החלטת המושב שלא לקבל את המבקשים, כחלק מהזמן הסביר לקיום התנאי שנקבע בזכרון הדברים, שאם לא כן תקופח הזכות העומדת למבקשים לערור על החלטת המושב. לעניין זה, ראוי להוסיף כי המשיב המתגורר במושב ידע ו/או היה עליו לדעת שהליך הבקשה להתקבל כחבר במושב כולל אפשרות של הגשת ערר על החלטת המושב ומשלא טרח לקבוע מועד לקיום התנאי סביר להניח שלא התכוון לשלול מהמבקשים את זכות הערר על החלטת המושב. המשיב אינו טוען שהמבקשים לא פעלו בשקידה ראויה להתקבל כחברים במושב. אדרבא מהמסמכים שצורפו לבקשה, נמצא שהמבקשים הגישו את הבקשה להתקבל כחברים במושב מיד ובסמוך לעריכת זכרון הדברים, וככל שהדבר היה תלוי בהם פעלו בסבירות למיצוי זכויותיהם בעניין. בנסיבות אלה, נראה שסיכויי המבקשים לזכות בתביעתם טובים. ג. לטענת המשיב, הודיע למבקשים על ביטול ההתקשרות כבר בדצמבר 2005. למרות זאת, הגישו המבקשים את הבקשה לסעד זמני רק באוגוסט שנה זו, ובכך יש שיהוי המצדיק את דחיית הבקשה. בין המבקשים למשיב התנהלו מגעים עובר להגשת הערר ולאחר הגשת הערר, במסגרתם הודיע המשיב כי הוא עומד על זכותו לנהל משא ומתן עם המבקשים באשר לתנאי עסקת המכר (סעיף 5 למכתבו מיום 8.12.05 - נספח יב), מבלי שהודיע על כוונה להתקשר עם אחר. בנסיבות אלה, נראה שלא היה למבקשים יסוד להניח שיש צורך לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד זמני שימנע מהמשיב להעביר את זכויותיו בבית, במיוחד משטרם אושרה בקשתם להתקבל כחברים במושב. לפיכך, אפילו יש שיהוי בהגשת הבקשה איני סבור שיש בו כדי להצדיק את דחייתה. ד. לטענת המשיב, לא ציינו המבקשים בבקשה לסעד זמני שהמושב החליט לדחות את בקשת המבקשים להתקבל למושב בשל הרישום הפלילי של המבקש. השמטה זו נועדה להציג לבית המשפט מצג מטעה לפיו החליט המושב לדחות את בקשת המבקשים להתקבל כחברים במושב כדי לסייע למשיב להשתחרר מהתחייבותו שלפי זכרון הדברים לאחר שהמבקשים לא הסכימו לשלם סכום נוסף של 10,000$ תמורת הבית. אכן, מעיון בבקשה נראה שהמבקשים השמיטו את הפרטים אודות הרישום הפלילי של המבקש והטעם לדחיית בקשתם להתקבל כחברים במושב, אולם בנסיבות העניין, איני סבור שיש בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה ודי בכך שאתחשב בכך בעת פסיקת ההוצאות. ה. המשיב מעוניין למכור את זכויותיו בבית ועל כן קיים חשש שאם לא יינתן סעד זמני שימנע מכירת זכויות אלה, לא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין אם וככל שיינתן לטובת המבקשים. מנגד, למשיב ייגרם לכל היותר נזק כספי הניתן להערכה מעיכוב מכירת הבית. בנסיבות אלה, נוטה מאזן הנוחות לטובת מתן הסעד הזמני. סוף דבר הצו הארעי מיום 22.8.06 יישאר בתוקפו. בהתחשב בהערכת הנזק הצפוי מעיכוב מכירת הבית מותנה תוקף הצו בהפקדת עירבון בסך של 250,000 ₪ תוך 14 יום. לנוכח האמור לעיל, איני פוסק הוצאות.חוזהמושבים נחלות ומשקיםהסכם מכר