להלן פסק דין בנושא כתב ויתור של דיירים בעניין ליקויי בניה: פסק דין משלים 1. 8 משפחות תובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין הפרת התחייבויות וליקויי בניה בוילות שרכשו מאת הנתבעת. 2. בתאריך 11.8.03 ניתן על ידי פסק דין בתובענה. 3. הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 9305/03). 4. בתאריך 8.12.04 ניתן פסק דין בערעור ולפיו הוחזר הדיון בפני בשני נושאים כדלקמן: "שאלת נפקותם של כתבי הוויתור שחתמו שלושה מן הדיירים (התובעים המפורטים לעיל - הערה שלי - ב.ב.) לטובת המערערת ושאלת נפקותה של העובדה שמקצת מן הקונים אחרו בתשלום מחיר הדירה ובה בעת קיבלו פיצוי בגין האיחור במסירה". 5. ב"כ הצדדים הסכימו שלא להביא ראיות נוספות בשאלות שבמחלוקת והסתפקו בהגשת סיכומים בכתב. פסק דין זה ניתן בשאלות אלה בלבד. כתבי הוויתור : 6. כאמור, 3 משפחות תובעים בלבד חתמו על מסמכים, שנקראו בפסק דינו של בית המשפט העליון "כתבי וויתור". הנתבעת , בסיכומיה, מסכימה כי אין מדובר בכתבי וויתור , אלא לטענתה מדובר בהסכמי פשרה שנחתמו בין הצדדים. כמובן שכינוי המסמך אינו רלבנטי להכרעה ולהלן אביא הנוסח המלא של המסמכים, לשם בחינת נפקותם: 6.1 משפחת דוננפלד: בתאריך 24.1.97 נחתם בין הנתבעת ומשפחת דוננפלד הסכם כדלקמן: "הנדון: חוזה רכישת בית מיום 2.8.96 בין אפיק בחדרה לבין נעם דוננפלד סוכם בין מוטבי ההסכם על פיצוי חד פעמי בסך 12,500 דולר ארה"ב בגין הפרת חוזה (פיגור בתשלומים). סוכם על מועדי התשלומים הבאים: 130,000$ עד 1.2.97 74,000$ עד 25.2.97. 3. לחברה הזכות לעכב את מסירת הבית עפ"י סעיף 3ג' ב- 3 חודשים נוספים מעבר למופיע בחוזה המכר. 4. מצ"ב שיק דחוי... 5. סוכם בין הצדדים כי במידה והתשלומים יבוצעו על פי הסכם זה, לא תהיה לחברה כל עילה לתבוע את הצד השני בגין פיגור בחוזה האמור מיום 2.8.96. 6. ולראיה באו הצדדים לחתימה. 7. סעיף 4 הינו תנאי להסכם זה. 8. הפיצוי אינו מבטל הפרשי הצמדה עפ"י חוזה המכר אך מבטל את ריבית הפיגורים על פי החוזה". 6.2 משפחת תירם: בתאריך 4.8.97 נחתם מסמך בין משפחת תירם לנתבעת שכותרתו "הפרת חוזה" ונוסחו כדלקמן: "מאחר והקונים פיגרו בתשלום עבור רכישת הקוטג' בגוש 10013 חלקה 5-6 ישן 2071 - חדש, מיום 28.7.96 והפרו את חוזה המכירה מאחר והחברה אינה דורשת מהקונים את דמי ההפרה כמוסכם בחוזה, הקונים מוותרים מראש על כל טענה ותוענה בגין הקוטג' ובגין החוזה ומפרט טכני וההתחשבנות הכספית בויתור החברה על דמי ההפרה כאילו פדתה את חובה כאמור לכיל. החברה שומרת לעצמה את זכויותיה במידה הקונים לא יעמדו בהסכם זה. אין באמור לעיל לפתור החברה מאחריות שעל פי חוזה המכר". 6.3 משפחת הרפז: בתאריך 24.7.97 נחתם בין הנתבעת למשפחת הרפז מסמך כדלקמן: "הנדון: הסכם פשרה לגבי הפרת חוזה רכישה, מיום 4.3.96.... הקונים פנו לחברה בבקשה להגיע עימם להסדר, זאת מאחר והם הפרו הפרה יסודית של חוזה הרכישה בגוש 10013 חלקה 5- 6 ישן 2070 חדש ובו פיגרו מאד בתשלומים המוסכמים על פי החוזה. החברה הסכימה להפחית מ- 20,000$ + מע"מ מתשלום הפיצוי בעבור ההפרה ולהעמידו על 10,000 $ + מע"מ וזאת בתמורה לכך שהקונים מוותרים מראש על כל הטענות שיש להם ו/או יהיו להם בגין טיב הבית שרכשו מהחברה וכל טענה לאי חוקיות לכל הנאמר בחוזה המכר ולדרישות החברה ובעצם ויתור החברה ע"ס 10,000$ + מע"מ, יראו כאילו החברה פצתה מראש בעבור הנזקים שישנם ו/או יהיו בעתיד והאחריות מיום המסירה יהיו על הקונים. הקונים בדקו הבית ומאשרים שהוא לשביעות רצונם המלאה, ובחתימת הקונים על מסמך זה מהווה הסכמה לנאמר בו במלואו. הסכם זה מאשר רק את הנאמר בו ולא את תשלום מלוא התמורה וכל זאת מבלי לפגוע בזכויות החברה לסעד כלשהוא באם הקונים לא יקיימו הסכם זה במלואו". 7. דוננפלד טוענים לאילוץ וכפיה מצד הנתבעת ולכך שאין במסמך זה כל ויתור על זכויות.הנתבעת טוענת כי מדובר בהסכם "הבא לסיים את העניינים התלויים ועומדים בין הצדדים עד לאותו מועד". טענות שני הצדדים נדחות על ידי. מדובר בהסכם המדבר בעד עצמו - מצד אחד הוא קובע את גובה הפיצוי שעל משפחת דוננפלד לשלם לנתבעת בגין פיגור בתשלומים ומצד שני , הוא מקנה לנתבעת זכות לאחר במסירת הדירה ב- 3 חודשים נוספים מעבר למועד הקבוע בחוזה המכר. ההסכם מאזן בין זכויות שני הצדדים, ובנסיבות ברור כי הוא משקף את רצון הצדדים ויש ליתן לו תוקף. בפסק הדין מיום 11.8.03 נקבע על ידי באשר לאיחור במסירה של משפחת דונפלד: "בחוזים של משפחות... דוננפלד..נקבע מועד המסירה - עד ליום 28.2.97 ומועד סיום עבודות הפיתוח תוך 6 חודשים ממועד זה (עד 28.8.97).... הוילה של משפחת דוננפלד נמסרה לידיהם בתאריך 17.6.97 - דהיינו באיחור של כ- 4 חודשים ולפיכך הם זכאים לפיצוי בסך 1,600 דולר בגין תקופה זו" (הפיצוי חושב, כאמור בהסכמים לפי 400 $ לחודש)". דהיינו - שילוב החוזה ביחד עם המסמך הנוסף מיום 24.1.97 מביא למסקנה כי מועד המסירה החוזי צריך להיות 28.5.97 במקום 28.2.97 ולפיכך הפיצוי למשפחת דוננפלד בגין האיחור במסירה, כאמור בפסק הדין, צריך לעמוד על 400 דולר בלבד - 1,774 ₪ במקום 7,096 ₪ כפי שנקבע בפסק הדין מיום 11.8.03. 8. תירם טוענים כי במסמך שנחתם בין הצדדים אין כדי לפטור את הנתבעת מאחריות על פי הסכם המכר וכי אין בו וויתור על זכותם לפיצוי בגין ליקויי הבניה בוילה שרכשו. הנתבעת טוענת כי הסיפא למסמך מתייחס "לעניינים אחרים על פי ההסכם כגון: רישום הזכויות בדירה ע"ש הקונים ועוד כיו"ב". 9. גם בעניינם של משפחת תירם אני סבורה כי יש לפרש את המסמך כפשוטו - על פי האמור בו שהוא ברור ואינו משתמע לשתי פנים - הקונים ויתרו על טענות עד אותו מועד אך הנתבעת נשארת אחראית כלפיהם כאמור בחוזה המכר. הפרשנות שמנסה הנתבעת ליתן למילים "אחריות שעל פי חוזה המכר" נדחית על ידי.בהסכם בין הצדדים קיבלה על עצמה הנתבעת התחייבות לתקן ליקויים שיתגלו בבית משפחת תירם. בפסק הדין קבעתי כי בבית משפחת תירם ליקויים שלא תוקנו (כפי שנקבע על ידי המומחה) וכי הם זכאים לפיצוי כספי חלף הזכות שעמדה לנתבעת בעבר לתקן את הליקויים. בנסיבות אלה - אין במסמך שנחתם בין הצדדים ביום 4.8.97 כל וויתור על זכות משפחת תירם באשר לתיקון הליקויים ואין למסמך זה כל נפקות והשלכה על חיובי הנתבעת כלפיהם בפסק הדין. 10. הרפז טוענים כי מדובר במסמך בלתי חוקי, כי הם חתמו על המסמך תוך אילוץ, כפיה וניצול מצוקתם וכי אין ליתן תוקף לאמור במסמך. הנתבעת טוענת כי מדובר במקרה קיצוני של אנשים שידעו היטב את כל הנתונים וקיבלו החלטה לאחר קבלת יעוץ הנדסי ומשפטי. 11. אני סבורה כי איני נדרשת להכנס לשאלת נפקות הסכמות הצדדים במסמך מיום 24.7.97 , מאחר והתוצאה המעשית זהה אם אקבל את טענות שני הצדדים: לתובעים - במידה ומדובר במסמך בלתי חוקי ובטל, כטענתם, - ממילא בטלים ההתחייבויות והוויתורים של שני הצדדים - מחד בטל וויתור הנתבעת על סך של 10,000$ +מע"מ שהגיע לה ומאידך בטל וויתור הרפז על כל טענותיהם כלפי הנתבעת בגין טיב הבית שרכשו והם זכאים לפיצוי שנקבע בפסק הדין. ( בהערת אגב אציין כי בכל מקרה אין לקבל את התוצאה אליה מבקשים התובעים להגיע - בטול המסמך עליו חתמו הצדדים באופן חלקי בלבד, כאשר "וויתור" הרפז יבוטל ומאידך תשאר על כנה את "ההנחה" שקיבלו מהנתבעת). לנתבעת- במידה ויש ליתן תוקף לאמור במסמך - הרי שמחד בטלה זכותם של הרפז לפיצוי בגין ליקויי הבניה, כאמור בפסק הדין, ומאידך, עומדת על כנה "ההנחה" שניתנה להרפז בגין הפרת החוזה על ידם. הסך של 10,000$ + מע"מ ליום ההסכם בין הצדדים - 41,819 ₪ . בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ליום פסק הדין מסתכם סכום זה ב- 62,088 ₪. מאידך- הסכום שנפסק לתובעים בפסק הדין הינו 61,598 ₪. התוצאה היא כי דין חיוב הנתבעת בפיצוי משפחת הרפז, כאמור בפסק הדין - להתבטל. 12. לפיכך אני מורה על תיקון פסק הדין מיום 11.8.03 כדלקמן: 12.1 חיוב הנתבעת לשלם למשפחת הרפז את הסך של 61,598 ₪ - בטל. 12.2 מסכום חיוב הנתבעת לשלם למשפחת דוננפלד את הסך של 38,490 ₪ יופחת הסך של 5,322 ₪, באופן שהחיוב יעמוד על סך 33,168 ₪ בלבד. 13. כל צד ישא בהוצאותיו.בניהמסמכיםמקרקעיןכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותליקויי בניה