המדובר בקוטג' בן 5 חדרים ברח' שקנאי 11 ב' בהוד השרון אשר נרכש על ידי המערערים מהמשיבה בשנת 1994. לטענת המערערים אשר הסתמכו על חוות דעת מקצועית, נתגלו בבית ליקויי בניה חמורים אשר מקצתם נובעים מהפרה של תקנים ותקנות מתחום הבניה, ואי התאמות. להלן פסק דין בנושא ליקויי בניה בהוד השרון: פסק דין 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינה של כב' השופטת יעל אחימן, מבית משפט השלום ת"א-יפו, בת.א. 97015/01 שענינו ליקויי בניה. התביעה התקבלה בחלקה. העובדות 2. המדובר בקוטג' בן 5 חדרים ברח' שקנאי 11 ב' בהוד השרון אשר נרכש על ידי המערערים מהמשיבה בשנת 1994 (להלן:"הבית"). לטענת המערערים אשר הסתמכו על חוות דעת מקצועית, נתגלו בבית ליקויי בניה חמורים אשר מקצתם נובעים מהפרה של תקנים ותקנות מתחום הבניה, ואי התאמות. חוות דעת מקצועית אחת נערכה ע"י המהנדס מרדכי בס מיום 14.3.97 השניה מיום 31.8.97 בעריכת מהנדס החשמל קלינפלץ יצחק, השלישית מיום 19.4.98 על ידי המהנדס קליקסברג יעקב ושתי חוות דעת נוספות שנערכו על ידי המהנדס יאסו. בהסתמך על חוות דעת אלה טענו המערערים כי עלות התיקונים בבית עומדת על סך 719,333 ₪; ירידת ערך בסכום של 267,300 ₪ ; פיצוי בגין דיור חלופי בסכום של 46,000 ₪ והוצאות נלוות של 40,000 ₪. עוד תבעו המערערים בגין איחור במסירת הבית, סך של 6,600 ₪ ועוגמת נפש בסך 155,000 ₪ ו- 21,000 ₪ בשל הפסד השתכרות. בסך הכל סכום התביעה הכולל היה 1,249,797 ₪. המשיבה הכחישה את התביעה תוך שהיא נסמכת על חוות דעת נגדיות שהוגשו מטעמה, על ידי המהנדסים עוזי שריד וישראל דוד. אשר לליקויי הבניה. המערערים טענו לשני סוגי ליקויים: ליקויים קונסטרוקטיביים, ושאינם קונסטרוקטיביים. בענין זה מינה בית המשפט שני מומחים נוספים מטעמו, המהנדס שמואל פן והמהנס צבי וינלס מומחה קונסטרוקציה. מומחי בית המשפט איתרו בחוות דעתם קיומם של ליקויים בענין הריצוף, החיפוי, המדרגות, הטיח, הסיוד, הנגרות, המסגרות, האלומיניום, האינסטלציה, החשמל, הקירות והגג, הכל כמפורט בחוות הדעת, ובסך הכל המליץ המומחה על פיצוי בהיקף של 38,950 ₪ ובמקרה של ביצוע עצמי תוספת 20% לעלויות ומע"מ. בית המשפט קבע כי הצדדים בעקרון קיבלו את מימצאיו של המומחה בנושא הליקויים אולם לכל אחד מהם היו הסתיגויות כאלה ואחרות שהתיחסו לחוות הדעת. המערערים חולקים בעיקר על תמחור עלות תיקון הליקויים וסברו כי אינו ריאלי. בית המשפט התייחס לטענות אלו באופן מפורט, הן להסתיגויות המערערים והן להסתייגויות המשיבה. ובסופו של דבר קבע כי קביעותיו של המומחה בכפוף לתוספות שנקבעו על ידי בית המשפט מקובלות עליו במלואן ולא מצא לשנותן. לפיכך היקף הפיצוי לו זכאים המערערים עמד על סך של 52,905 ₪ בתוספת 20% (במקרה של תיקון עצמי) היינו 63,486 ₪ בצרוף מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לענין הליקויים הקונסטרוקטיבים נקבע בבית המשפט כי הדבר מהווה את מרכז הכובד של הסכסוך, והדיון התמקד בשאלת קיומן או אי קיומן של הקשחות אופקיות בבית. המערערים טענו בערכאה הדיונית כי המשיבה הפרה את חובתה לתכנון אלמנטים קונסטרוקטיביים במחיצות הפנים וקירות החוץ של הבית, וזאת תוך התעלמות מהכללים ההנדסיים המקובלים, מה שמכונה באופן מקצועי good building practice כאשר חסרונם מתבטא בין היתר בקיומם של סדקים העלולים לאיים על יציבות הבית. כל טיעוני המשיבה שנגעו לנושא של העדר מחויבות לבניה על פי עקרון ה- good building practice נדחו על ידי בית המשפט, כן דחה בית המשפט את טיעוני המשיבה בשלילת הקשר בין העדרם של הקשחות אופקיות לבין יציבות המבנה. אשר לטענה של העדרם של הקשחות אופקיות בקירות החוץ, גם בנושא זה דן בית המשפט באופן יסודי ומקיף והגיע למסקנה כי הוכחה חובת תכנון הקשחות אופקיות הן בקירות החוץ והן במחיצות הפנים. המסקנה אליה הגיע בית המשפט היתה כי המערערים הרימו את הנטל הראייתי ברמת הסבירות הנדרשת במשפט אזרחי והוכיחו העדרם של הקשחות אופקיות. מאידך המשיבה לא השכילה להציג מטעמה את תוכניות הקונסטרוקציה ותוכניות אלה גם לא הועברו לבדיקת המומחה. רק ביום 7.7.02 הועברה לראשונה עמדתה של המשיבה אשר לא סיפקה את בית המשפט, בלשון המעטה. גם עדותו של המהנדס שריד מטעמה של המשיבה, לא כללה את תוכניות הקונסטרוקציה, ועדותו של המהנדס דיקמן שהיה המהנדס המתכנן והמבצע ושימש כמנהל משרד מהנדסים ואדריכלים כללה אמירות סתמיות ובלתי מחייבות. בסופו של יום קבעה השופטת המלומדת כי די במכלול הראיות שהוצגו בפניה כדי לשמש בסיס לקביעה לפיה לא בוצעו חגורות הקשחה אופקיות בקירות, דבר שהיה מחוייב המציאות והיה על המשיבה לבצען. אשר לשאלת הפיצוי בנקודה זובית המשפט בדק את טענות הצדדים לכאן ולכאן ופעל בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט אשר העריך את עלות התיקון בסכום של 40,000 ₪ שהיתה מנוגדת לחוות דעתו של המהנדס יאסו מטעם המערערים. בית המשפט קבע כי אין כל נימוק שיצדיק את המרת שיקול הדעת האמיתי של מומחה בית המשפט, והלך בהתאם לקביעותיו. בית המשפט אף קבע כי אין מקום לקבוע תמחור נוסף שלא נעשה על ידי מומחה בית משפט היינו לקבוע, הוצאות נלוות בביצוע העבודות והעדיף שלא להתערב בשיקול דעתו. לענין ירידת הערך- גם בענין זה העדיף בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעמו אשר קבע כי היקף ירידת הערך נע בין 5,000$ ל- 25,000$ והעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 6,000$ בפריסה ממוצעת ל- 10 שנים. אשר לענין ההוצאות - מומחה בית המשפט קבע כי לביצוע התיקונים נדרשת תקופה של 45 ימי עבודה, במהלכם יש לפנות את הבית. ואילו המומחה מטעם המערערים קבע כי נדרשת תקופה של 6 חודשים. גם כאן העדיף בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעמו וקבע כי המערערים הפריזו בהערכותיהם ואין כל מקום וצורך לבצע הריסה מאסיבית של הבית. לפיכך נקבע כי המערערים זכאים לפיצוי בגין 45 ימי פינוי בסך של 5,000 ₪. אשר לאיחור במסירה - בנושא זה טענו המערערים כי הבית היה אמור להמסר ביום 30.6.95 והוא נמסר רק ביום 16.9.96. מאחר והמערערים טענו כי פוצו רק בגין 10 חודשי איחור, הם זכאים לפיצוי נוסף בגין 3 חודשים בעלות של 6,300 ₪. המשיבה טענה כי האחריות לאיחור מוטלת לפתחם של המערערים לאחר שהאחרונים ביקשו לעכב את המסירה בשל צרכי ילדיהם. הם גם מפנים לסעיף 6 ה' להסכם המאפשר דחיה של עד 6 חודשים ללא פיצוי. כך שהיקף האיחור הכולל הינו 11 חודש ו- 11 יום, בגינם ממילא פוצו המערערים בתשלום דמי שכירות. בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את טענות המערערים בנושא זה וכי פוצו באופן מלא על האיחור. אשר לעוגמת הנפש - המערערים מטעמם טענו לסבל ולאי הנוחות שהיו מנת חלקם לאורך השנים ועתרו לפיצוי בסכום של 55,000 ₪. המשיבה טענה כי ביצעה תיקונים בהיקפים נרחבים בבית תוך שהיא מדגישה את היקפה הנרחב של התביעה. בהתחשב בכל אלה ואמות המידה שנקבעו בפסיקה וע"א 348/79 , ע"א 2387/01 להערכת היקף הזכאות, החליט בית המשפט להעמיד את היקף הפיצוי על סך של 5,000 ₪. סיכומו של דבר, תביעת המערערים התקבלה בחלקה ונפסקו סכומים כמפורט להלן: סך של 63,486 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4.1.04 ועד לתשלום בפועל. סך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4.1.04 ועד לתשלום בפועל. הסך בשקלים השווה ל- 6,000$ כפי שערם היציג ביום מתן פסק הדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד זה ועד לתשלום בפועל. סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. אשר להוצאות העמיד בית המשפט את סכום ההוצאות על סך של 10,000 ₪ בלבד. על פסק דין זה הערעור שבפנינו. המערערים טוענים כי בית המשפט שגה כאשר קיבל ללא עוררין את חוות דעתו של המומחה מטעמו ככל שהדבר נוגע לכימות הכספי בנושא הכשל הקונסטרוקטיבי הגורף והריצוף בבית (העדרן של הקשחות אופקיות בקירות הבית והעדר מצע מיוצב בצמנט כבסיס לריצוף בבית). עוד נטען על ידי המערערים כי המומחה מטעם בית המשפט נחקר בשני נושאים אלה וחקירתו היתה "מחוררת ככברה ומטולאת". לכן היה על בית המשפט לאמץ את חוות דעתם של המומחים מטעמו, בעיקר של המומחה לקונסטרוקציה יאסו. גם בנושא עלות הקירות נטען כי היה על בית המשפט לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעמם. הסכום המזערי אותו קצב מומחה בית המשפט לתיקונם של 25 קירות בסך של 40,000 ₪ היינו 1,600 ₪ לקיר, נראה בלתי אפשרי על פניו. כל זאת לעומת הסכום הנתבע על ידי מומחה מטעם המערערים שעמד על סך של 420,000 ₪ ללא מע"מ. אשר לירידת הערך - גם בנושא זה נטען כי שגה בית המשפט שגיאה משולשת. האחת משום שהעדיף את חוות דעת המומחה מטעמו שעה שבסיסה השמאי נמצא לקוי , השניה כי היה עליו לפסוק אם כבר, ירידת ערך של 25,000$ (המכסימום ולא המינימום) השלישית כי ביצע טעות אריתמטית בנוגע לממוצע המשוקלל המביא לסכום של 14,000$. אשר לריצוף טעה בית המשפט ופסק כי ריצוף מסוג "פרלטו ספרדי" שעלותו גבוהה באופן משמעותי מהעלות שנקבעה על ידי בית המשפט, אין בידו להושיע. טענת המערערים היתה כי לא היה צורך בעימות המומחה בענין זה, מכיוון שנציג יבואן הריצוף התייצב לחקירה, הציג ניירת וענה על השאלות. בית המשפט גם טעה בענין ריצוף הקררה. טענה נוספת לענין הדיור החלופי שגה בית המשפט עת העריך פיצוי זה ב- 5,000 ₪ על דרך האומדנה ולא ברור איך הגיע לסכום זה. בנושא של הפסד שכר עבודה נמנע בית המשפט מלדון בו. המערערים ביקשו לפצותם ב- 17 ימי עבודה בהם נעדרו כתוצאה מהליקויים ודרשו סך של 21,000 ₪, בית המשפט לא התייחס לתביעה זו ועל כן מבקשים המערערים שבית המשפט כאן יפסוק על פי שיקול דעתו בראש נזק זה, ולא יחזיר את התיק לדיון בבית המשפט קמא. גם בענין של עוגמת הנפש טענו המערערים כי בית המשפט העריך את הפיצוי בסכום נמוך מאוד ויש לפצותם נוכח כל הראיות שהובאו בנדיבות ולא ביד קמוצה. כן היה עליו לפסוק הוצאות גבוהות יותר לרבות הוצאות מומחים, אגרות, שכ"ט עו"ד, כל אלה היו בעלויות גבוהות ויותר, הכל כמפורט בסעיף 9 להודעת הערעור. 4. המשיבה מטעמה ביקשה לדחות את כל הטענות שהובאו על ידי המערערים בהודעת הערעור ובערעור שכנגד שהגישה ביקשה אף להפחית מאחריותה ומן הסכומים בהם חוייבה. עם זאת הדגיש ב"כ המשיבה כי במידה והערעור ידחה היא חוזרת בה מהערעור שכנגד. שמענו את טענות ב"כ הצדדים ועיינו בעיקרי הטיעון ובכל החומר שבתיק. ניסינו להביא את הצדדים להסדר פשרה ביניהם, אך הדבר לא עלה בידינו. מדובר בתיק שעניינו כאמור ליקויי בניה. זהו תיק המעלה שאלות שבמומחיות ושאלות מקצועיות, אשר אליהן התיחסו מומחים רבים לרבות מומחי בית המשפט. הערכאה הדיונית סקרה את העדויות, בחנה אותן לפני ולפנים, והניחה בפנינו פסק דין מפורט ומנומק היטב. בנושאים מקצועיים אלה וההתרשמות מן המומחים, לא נוכל אנו כערכאת הערעור להתערב. השופטת המלומדת בחנה את שלל הטענות שהועלו בפניה והוציאה תחת ידיה, פסק דין מבוסס על ממצאים עובדתיים אשר אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור לדחות אותם. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ולא גילינו בפסק הדין כל טעות שבחוק. במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89, קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטיין, פ"ד מב(3) 680, 679; א. גורן, "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה שמינית מעודכנת תשס"ה, עמ' 618-619). זאת ועוד - ההלכה היא שהביקורת של בית משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/02 חבי אלטריפי נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407). כוחן של קביעות אלה יפה לענייננו. אשר על כן לאחר שקילת הנסיבות כולן, אנו דוחים את הערעור מאחר וכאמור לאור התוצאה חזרה בה המשיבה מהערעור שכנגד. סכום ההוצאות בערכאה זו יעמוד על סך של 15,000 ₪, נקבע בהתחשב בסכום ההוצאות הנמוך מה, אשר נפסק לטובתם בערכאה הדיונית. הפקדון הכספי יועבר לבא כוח המשיב על חשבון ההוצאות דלעיל. בניהליקויי בניה