להלן פסק דין בנושא ליקויי בניה בקרית מוצקין: מבוא: 1. בפניי תביעה בגין ליקויי בנייה אשר התגלו בדירת התובעים ברח' החשמונאים 31/17 בקרית מוצקין והידועה כגוש 10426 חלקה 333 (להלן: "הדירה"). הנתבעים רכשו את הדירה מהנתבעת בהתאם להסכם אשר נערך ביניהם מיום 5.6.96 (להלן: "ההסכם"). הנתבעת התקשרה בהסכם מיום 19.3.95 עם חב' סולל בונה, לבניית הדירה (להלן: "הסכם הבנייה") ובהתאם לכך היא צורפה כצד ג' בתביעה. 2. התביעה הוגשה על סך של 169,270 ש''ח, מתוכם סך של 149,270 ש''ח בגין ליקויי הבנייה הנטענים בדירה והיתרה בגין עוגמת נפש. לכתב התביעה צורפה חוות מומחה לעניין הליקויים שהתגלו בדירה, ומנגד, הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה, לפיה ביטל המומחה את מרבית הליקויים להם טענו התובעים. לאור הפערים בין שתי חוות הדעת, כאמור לעיל, מונה, בהסכמת הצדדים, המהנדס מר דן שהם, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את הדירה ונתן חוות דעת, לפיה הוא אישר קיום ליקויים בדירה בעלות של 11,150 ש"ח בתוספת מע"מ עליו, מתוכם סך של 9,250 ש"ח בגין ליקויי ביצוע והיתרה בסך של 1,900 ש"ח בגין ליקויי תכנון. כמו כן, המומחה המליץ לפצות את התובעים בגין "תשתית לקויה ו/או מחסור בטיט/בדבק מתחת לאריחי הריצוף בגין פחת בעתיד" בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו. 3. בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן שלא על דרך הפשרה, ללא הגשת עדויות וחקירות ולאחר שכל צד סיכם את טענותיו בתביעה. 4. להלן העניינים שיש לדון ולהכריע בהם בפסק הדין, וזאת כעולה מסיכומי הצדדים: א. האם התובעים זכאים לפיצוי בגין פחת מוגבר בריצוף בהתאם להמלצת המומחה. ב. האם התובעים זכאים לפיצוי בגין דלת הממ"ד בסך של 250 ש"ח (לא כולל מע"מ) בהתאם לסעיף 2.2 לחוות דעת המומחה ובסך של 200 ש"ח (לא כולל מע"מ) בגין שברים, סדקים וחורים בארבע מרצפות בחדרי השינה בהתאם לסעיף 6.3.2 לחוות דעת המומחה. ג. האם התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ד. אופן חלוקת האחריות בין הנתבעים לצד ג'. ה. מתן הודעה מוקדמת על-ידי התובעים בדבר קיום הליקויים. ו. האם התובעים זכאים לפיצויים בגין עלות השגחה על ביצוע העבודה והוצאות פיקוח. ד י ו ן: 5. פיצוי עבור פחת מוגבר בריצוף. א. בחוות דעתו הצביע המומחה על תשתית לקויה מתחת למרצפות קרמיקה בחדרי שירותים (סעיף 6.1.3), מתחת למרצפות פרלטו (סעיף 6.2.3), מתחת למרצפות טרצו בחדר שינה (סעיף 6.3.3) וכן על אי-אספקת מרצפות טרצו עודפות (סעיף 6.3.1) ובגין כל אלה הוא המליץ לפצות את התובעים בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ב. כעולה מחוות הדעת, המומחה לא ביצע בדיקת שליפה תקנית להוכחת קיום תשתית לקויה או מחסור בטיט מתחת למרצפות, אולם, בתשובותיו לשאלות ההבהרה לצד ג', הוא השיב באומרו: "את המסקנה הסקתי מתוך העובדה כי היו ליקויים בריצוף כבר בשנת הבדק וכן לאחר בדיקה מדגמית של הקשה מתוך נסיוני במצבים כאלה". תשובת המומחה, כמצוטט לעיל, משכנעת בעיניי ובהתאם לכך נחה דעתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין פחת מוגבר בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו. ג. העובדה כי ממועד ריצוף הדירה ועד למתן חוות דעת המומחה עברו כשבע שנים וטרם התגלו בו ליקויים הנראים לעין, אינה שוללת המלצת המומחה, שכן, עסקינן במוצר בר קיימא האמור להיות במצב טוב ותקין למשך מספר רב של שנים והעובדה כי הליקוי בריצוף טרם בא לידי ביטוי חיצוני, אינה מלמדת בהכרח על המשך המצב הקיים לעתיד. 6. פיצוי בגין דלת ממ"ד וחורים במרצפות חדרי שינה: א. בתשובה לשאלות ההבהרה של צד ג', השיב המומחה באומרו: "נכון, ייתכן כי דלת הממ"ד נסגרת ע"י שימוש בכח רב בגלל בלאי סביר...". בהעדר קביעה פוזיטיבית לעניין זה, ומאחר ובהתאם לכלל, לפיו, המוציא מחברו עליו הראיה, היה על הנתבעת להוכיח טענתה זו, ומשלא עשתה כן, התובעים זכאים לפיצויים בגין דלת הממ"ד. ב. האמור בס"ק א' לעיל נכון גם לגבי הפיצוי שנקבע לתובעים בחוות דעת בגין הסדקים בארבע מרצפות טראצו בחדרי השינה ועל-כן, התובעים זכאים לפיצוי בגין ליקוי זה. 7. פיצויים בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: א. סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 מהווה בסיס לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, ולפיו נקבע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה ובשיעור שיראה לו בנסיבות העניין". בהתאם להלכה הפסוקה, פיצוי בשל עוגמת נפש אינו פיצוי עונשי אלא מטרתו היא החזרת המצב לקדמותו ולעניין זה יש להתחשב, בין היתר, בגובה הליקוי ובמהותו (ר' ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי ואח', פ"ד לה (4) עמ' 31). בהתחשב במהות ועלות הליקויים אשר התגלו במקרה דנן בדירה ולאור העובדה כי התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת סירבה לשתף עימם פעולה בתיקון הליקויים, הם אינם זכאים לכל פיצוי בגין עוגמת נפש. ב. כאמור, התובעים העמידו תביעתם בגין ליקויי בנייה על סך של 149,270 ש"ח, אולם, המומחה מטעם בית המשפט העריך את הליקויים בסכום נמוך בהרבה מהסכום הנתבע, 13,150 ש"ח בתוספת מע"מ עליו. בנסיבות העניין, לא מצאתי לזכות את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 8. חלוקת האחריות בין הנתבעת לצד ג': א. אין מחלוקת בין הנתבעת לצד ג' כי האחרון לא תכנן את הדירה וכעולה מסעיף 2 להסכם הבנייה ונספח העבודות המצורף אליו, עסקינן בהתקשרות לבניית הדירה. ב. בהתאם לסעיף 3(א) ו-(ב) להסכם הבנייה, התחייב צד ג' להפנות את הקבלן לכל "טעות או השמטה שגילה" בתוכניות אשר קיבל מהנתבע, ובין היתר "התוכניות השונות של המתכננים - מהנדסים יועצים". צד ג' לא העלה כל טענה כי הפנה את הנתבעת לליקויים בתכנון הדירה, אולם, אין בכך כדי להטיל מלוא האחריות בגין ליקויי התכנון על צד ג' ולשחרר את הנתבעת מכל אחריות בנדון. יודגש, כי אנשי מקצוע מטעם הנתבעת הם אלה אשר תכננו את הדירה וכעולה מנספח העבודות להסכם הבנייה, צד ג' התחייב בביצוע עבודות הבנייה בלבד ובגין כך קיבל תמורה. בהתחשב במכלול השיקולים, כמפורט לעיל, יש להטיל על צד ג' אחריות מוגבלת בגין ליקויי התכנון בשיעור של 15%. ג. בתשובה לשאלות ההבהרה של צד ג', השיב המומחה כי הליקוי אשר התגלה ברצפת מסתור הכביסה בעלות של 350 ש"ח בתוספת מע"מ עליו, הינו ליקוי תכנוני ולא ביצועי. בהתאם לכך, סך כל הליקויים התכנוניים הינו 2,250 ש"ח בתוספת מע"מ עליו (ולא 1,900 ש"ח כמצוין בחוות הדעת). 9. מתן הודעה מוקדמת בדבר קיום הליקויים: א. בסעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, נקבע, כי "התגלתה אי-התאמה או אי-התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". בסיכומי טענותיה העלתה הנתבעת טענה כללית וסתמית, לפיה, לא ניתנה לה הזדמנות לביצוע תיקונים בדירה (סעיף 6 לסיכומים), אולם, היא לא עתרה לכל סעד בגין כך. ב. בסיכומיו טען צד ג', כי התובעים לא נתנו לו הודעה על הליקויים אלא בחלוף ארבע שנים ממועד ביצוע תיקוני שנת הבדק (סעיף 13 לסיכומים). אין לתת נפקות לטענה זו, שכן, בהתאם לסעיף 4 לחוק המכר (דירות), על התובעים למסור הודעתם למוכר, הנתבעת במקרה דנן, ולא לצד ג' שלא היה בינו לבין התובעים קשר חוזי. בנסיבות העניין, דרישת צד ג' להפחתת 25% מעלות הליקויים אשר נקבעו בחוות דעת המומחה בשל אי-מתן ההודעה, נדחית בזאת. 10. הוצאות פיקוח והשגחה: א. בחוות דעתו ציין המומחה כי הוא לא התייחס להוצאות הפיקוח על ביצוע התיקונים בדירה (עמ' 9 לחוות הדעת). התובעים נמנעו לפנות למומחה בית המשפט בשאלת הבהרה לעניין זה ומהאמור בחוות הדעת לא מתחייבת בהכרח המסקנה כי התובעים זכאים להוצאות פיקוח. יתירה מכך, טענת התובעים בסיכומיהם כאילו התעריף הנהוג בשוק בגין הוצאות פיקוח הינו 10% משווי הליקויים, נטענת בעלמא וללא כל ביסוס או הוכחה. בנסיבות העניין, התובעים אינם זכאים להוצאות פיקוח על תיקון הליקויים. ב. דרישת התובעים לתשלום הוצאות השגחה באמצעות התובע על תיקון הליקויים בדירה לא הועלתה בכתב תביעתם והיא מהווה הרחבת חזית. אי לכך, גם דרישה זו נדחית. ס י כ ו ם: 11. לסיכום כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 13,150 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובסה"כ 15,188 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביקור המומחה בדירה, 4.4.05, ועד התשלום המלא בפועל. ב. הצד השלישי ישפה את הנתבעת בתשלום סך של 390 ש''ח (כולל מע''מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביקור המומחה בדירה, 4.4.05, ועד התשלום המלא בפועל. ג. כל צד ישא בהוצאותיו וזאת הן במסגרת התביעה והן במסגרת ההודעה לצד ג'. ד. הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום.בניהליקויי בניה