להלן פסק דין בנושא ליקויי בניה ברמת בית שמש: פסק דין א. מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין 1. התובעים, בני זוג, התקשרו ביום 28/9/98 בהסכם מכר ( להלן: "ההסכם") עם הנתבעת, לרכישת דירה בת ארבע וחצי חדרים, הנמצאת בקומת קרקע בבניין מס' 6, שהוקם על מגרש 309 ברחוב רבי יוחנן בן זכאי ¾, רמת בית שמש (להלן: "הדירה"). לדירה מחסן וחצר צמודה, באגף הצפוני (להלן: "החצר"). התובעים קיבלו החזקה בדירה ביום 14/1/99. ב - 23/8/99, הוסיפו וביצעו התובעים עבודות ריצוף ופרגולה בחצר שבאגף הצפוני, בסכום של 1880$ ( עפ"י חוו"ד השמאי מטעמם). בחודש נובמבר 1999, הבחינו התובעים בסדקים בקירות התומכים התוחמים את הגינה הצמודה לדירתם, באגף הצפוני, ולאחר חורף קשה שפקד את בית שמש בינואר 2000, אף הוחמר המצב מאוד; הסדקים העמיקו, סדקים הופיעו גם בקירות בצד המערבי והמזרחי, הקירות התומכים קרסו, שביל הכניסה לבית שקע, מערכת הביוב נקרעה, הפרגולה קרסה והריצוף שהוסיפו התובעים לחצר דירתם שקע ונסדק. 2. התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה עפ"י ההסכם הנ"ל,על נספחיו, כדלקמן: 2.1 בדירה התגלעו ליקויים, פגמים ואי התאמות לתקנים ולמפרט, ובכלל זה פגמי ריצוף, בעיית רטיבות, העדר יחידת הורים והעדר חלון מחסן. 2.2 התובעים טוענים כי הנתבעת נושאת באחריות לפגמים, לליקויים ולאי ההתאמות, בשל התנהגותה הרשלנית בבניית הדירה מחומרים לקויים. 2.3 התובעים טוענים כי ההסכם הינו חוזה אחיד ובו סעיפים מקפחים אשר מסירים את אחריות הנתבעת מליקויים שונים, ומגבילים אחריותה לחלק מעבודות הפיתוח בלבד. 2.4 התובעים טוענים כי בשל בנייה קלוקלת ופיתוח לקוי, ספגו אבדן הנאה רב מהגינה הצמודה לביתם וסבלו מחשש מתמיד לקריסת הקירות התומכים ושקיעת האדמה והריצוף בגינה וללא כל אפשרות שימוש בה. 3. לגרסת התובעים, פניותיהם לנתבעת העלו חרס ולאחר מכן, אף לא הצליחו להשיגה ולא עלה בידם לאתר את בעליה, עד שקיבלו הודעה על פירוקה (עובדה שהסתברה, בדיעבד, כבלתי נכונה). על כן, פנו התובעים, למהנדס ברגמן יגאל, אשר בחוות דעתו (להלן: "חוו"ד ברגמן"), בעקבות ביקורו בדירה ביום 25/2/00, סקר הליקויים בדירה ואמדם על סכום של 5,650$ ללא מע"מ וכן, ירידת ערך בגין העדרה של יחידת הורים והעדרו של חלון למחסן, בסכום של 5,000$ ( פריט זה צוין בחוו"ד ברגמן אך, ללא הערכת עלויות. הערכה זו ניתנה בסיכום כתב התביעה ). התובעים טוענים כי חוו"ד ברגמן הועברה לנתבעת תוך דרישה לתיקון הליקויים, וזמן רב, אף לאחר פניות חוזרות ונשנות, לא עשתה הנתבעת דבר. 4. התובעים מייחסים לנתבעת הפרה יסודית של ההסכם והמפרט, המזכה אותם בפיצויים הן בשל נזקי ממון והן בשל נזקים שאינם נזקי ממון, על סך של 107,996 ₪. התובעים מייחסים לנתבעת רשלנות, חוסר זהירות וחוסר מיומנות בבניית הדירה ו/או שימוש בחומרים לקויים וכן, הפרת חובות שבדין. על כך הוסיפו התובעים, כי בחוו"ד ברגמן נקבע כי למרות סיום העבודות בגינה נותרה פסולת שיש לפנותה ויש להוסיף מילוי אדמת גן ועל כן, זכאים הם, לטענתם, לסכום כולל של 3,000 ₪, עבור עבודות אלו. התובעים מוסיפים וטוענים כי הם זכאים לפיצוי בגין הסבל ועגמת הנפש שנגרמו להם, בעבר וכן, שייגרמו בעתיד, במעשי ו/או מחדלי הנתבעת וכן, אבדן השתכרות בסכום כולל של 32,000 ₪. לצרכי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך של 80,000 ₪. 5. בכתב ההגנה שהגישה, הכחישה הנתבעת את מרבית טענות התובעים וכפרה בזכותם לתבוע ממנה פיצויים כלשהם. בנוסף לכך, מבקשת הנתבעת , לדחות התביעה על הסף בשל הימנעות התובעים מלפנות, טרם פנייתם לבית המשפט, לזכותה של הנתבעת עפ"י הוראת סעיף 38 להסכם וכפי שעולה מסעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 ( להלן: "החוק"); ביצוע כל תיקון נדרש בעין. 6. הנתבעת טוענת כי, מנועים התובעים מלטעון על קיומם של ליקויים בדירה, שכן, אלו האחרונים, הגישו תביעתם כארבע וחצי שנים לאחר שקיבלו החזקה בדירה, ומשכך, הרי שלגבי כל הליקויים הנטענים בכתב התביעה, חלפה זה מכבר תקופת הבדק הקבועה בחוק, ועוד מוסיפה הנתבעת כי פרט למספר ליקויים נטענים, חלפה אף תקופת האחריות. 7. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי לא רק שלא פנו אליה התובעים בבקשות לתיקון הליקויים אלא אף לא שלחו את חוו"ד ברגמן, לעיונה. 8. הנתבעת טוענת כי ההסכם על נספחיו אינו חוזה אחיד, שכן, החוזה נחתם לאחר שניתנה לרוכש (במקרה זה לתובעים), אפשרות לנהל מו"מ אשר במסגרתו ניתנת לו הזדמנות להיות מיוצג וכן, להעיר הערותיו ולשנות תנאים בחוזה. 9. למען הסר ספק, טוענת הנתבעת כי האחריות לכלל נזקי התובעים, אינה מוטלת עליה אלא על הקבלן המבצע, רז גל חברה לבניין בע"מ ( להלן: "צד ג' ") אשר ביצע את בניית הפרויקט בו מצויה הדירה. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ב. מומחה מטעם בית המשפט בית המשפט מינה את מר פנחס וימר, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, עפ"י הכשרתו מונה כמומחה מטעם בית המשפט ( להלן: "המומחה"). ביום 3/5/04, ערך המומחה ביקור בדירת התובעים ואמד עלות תיקון הליקויים בדירה בסכום כולל של 15,900 ₪ (לא כולל מע"מ, בעלות תיקון לתובעים). כמו כן, קבע המומחה סכום המבטא אבדן הנאה כתוצאה מאי שימוש בחצר הצפונית: 50$ לחודש. בנוסף לכך, השאיר המומחה לבית המשפט את הקביעה באשר ליחידת ההורים, וציין כי במידה ובית המשפט יקבל טענת התובעים אזי, עלות הביצוע הינה 4,500 ₪ בתוספת מע"מ. ג. המחלוקת: יחידת הורים. גובה הנזק. עגמת נפש. ד. דיון וממצאים 1. שירותי הורים: המומחה בסעיף 4.5 לחוות דעתו, ציין כי במידה ובית המשפט יקבל את טענת התובעים, יש להוסיף לאומדן עלות תיקון הליקויים הסכום של 4,500 ₪ בתוספת מע"מ כעלות ביצוע. בעיון במפרט, שצורף להסכם המכר ונחתם ע"י שני בעלי הדין ומהווה הסכם מחייב ביניהם, נקבע בסעיף 3.9.4 כי בדירה יהיו שירותי הורים ובהם התוספות המפורטות (כגון: ברזים, סבוניות, כיור רחצה וכולי). מפרט זה מחייב את הנתבעת לשאת בעלות ההתקנה של שירותי הורים, על כן, אקבל טענת התובעים בפריט זה, בסכום של 4,500 ₪ בתוספת מע"מ. 2. גובה הנזק: פריט הנזק, עפ"י חוו"ד המומחה מתחלק לשני חלקים, כדלקמן: א. עלות תיקון ליקויים בדירה. ב. שימוש בחצר. 2.1 בעקבות עיון בנספחי התביעה וההגנה, נראה כי אכן, המועד הראשון להודעת התובעים על ליקויים כלשהם בדירתם היה כשנה לאחר קבלת החזקה בדירה, וכן, לאחר שפנו קודם כל למומחה מטעמם. בנוסף לכך, כל פניות התובעים בבקשות לתיקון הליקויים היו בעיקר לתיקון בעיית השקיעה בגינה ולא לתיקון הליקויים בדירה עצמה. מאידך, במצב בו היו שרויים התובעים,קרי, שקיעת הגינה וסדיקת הקירות התומכים, ניתן להבין ולקבל כי אף האדם הסביר היה ממקד עיקר מאמציו לטיפול בגינה השוקעת וסדיקת הקירות התומכים, שהיוו ליקוי משמעותי וגורם סכנה ממשי לתובעים וילדיהם. בנוסף לכך, כבר בחוו"ד ברגמן ישנה התייחסות לליקויים שבפנים דירת התובעים, ומועדים אלו הינם עדיין במסגרת תקופת האחריות של המוכר. על כן, אקבל חוו"ד המומחה ואומדן עלות תיקון הליקויים שנקבעו בה. 2.2 המומחה קבע בסעיף 4.6 ד' בחוו"ד, כי גינת ביתם של התובעים במצבה הנוכחי, כלומר, מועד ביקורו של המומחה - שנת 2004, אינה ניתנת לשימוש וקבע עפ"י נתוני הנכס ושוק המקרקעין את אבדן ההנאה ואי שימוש בחצר בשווי של 50$ לחודש. עפ"י התמונות שצורפו כנספח לחוו"ד ברגמן ולפי ההתכתבויות בין עיריית בית שמש וב"כ התובעים לעניין היות דירת התובעים מבנה מסוכן, עפ"י חוק העזר לבית שמש (הריסת מבנים מסוכנים), תשכ"ח - 1968, ניתן לראות כי אכן, לא הייתה כל אפשרות לתובעים וילדיהם ליהנות מגינת דירתם, ואף חמור מכך, עליהם היה להיכנס לדירתם בדרך עוקפת ולהיחשף לסכנת שקיעה של הגינה או בורות שנפערו בה. ברור כי לא זו הייתה כוונת התובעים בבואם לרכוש דירת גן. אני מקבל קביעת המומחה, בפריט זה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים עלות תיקון הליקויים בסך של 15,900 ₪, כמו כן, נחה דעתי כי יש לפצות את התובעים בגין אבדן הנאה מהגינה מחודש נובמבר 1999 ועד לחודש יוני 2003, המועד בו השלימה הנתבעת תיקון הקירות התומכים, כלומר, סה"כ 44 חודשים. אני מעמיד סכום זה על סך של 5,000 ₪. 3. עגמת נפש משהושלם תיקון הקירות התומכים ושקיעת הגינה, עיקר התביעה הינו בגין נזק שאינו נזק ממוני, כלומר, רכיב עגמת הנפש. אין חולק כי על משפחת התובעים עברה תקופה לא קלה ומתישה, במהלכה פנו לגורמים רבים בניסיונות חוזרים ונשנים לקבלת עזרה וקביעת הגורם שיוכל לבוא לעזרתם על מנת להחזיר גינתם למצב סביר ושמיש. בנוסף לכך, נתקלו בבעיות של זרימת ביוב לביתם וחסימת צינורות מים. מדובר איפוא, בליקויים המעיבים בצורה מוחשית ורבה על ההנאה הסבירה הצפויה לאדם מביתו, מכאן, שמתקיימת עילה לקבוע פיצוי בפריט נזק זה, אך, יחד עם זאת, סבורני כי תביעת התובעים בפריט זה בפרט הינה מוגזמת. על כן, אפוא, אני קובע גובה הנזק בפריט זה בסך של 7,500 ₪. סוף דבר: 1. אני מקבל את התביעה בחלקה בלבד, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: סכום אמדן הליקויים שנקבע ע"י המומחה 15,900 ₪ שירותי הורים 4,500 ₪ 20,400 ₪ מע"מ 3,468 ₪ אבדן הנאה מהגינה 5,000 ₪ עגמת נפש 7,500 ₪ סה"כ 35,968 ₪ 2. על הסכום הפסוק לעיל יוספו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 3. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התובעים בסכום של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ. הודעה זכות הערעור. בניהליקויי בניה