השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה האם שכר הטרחה שהועבר לעו"ד מתוך הפקדון, בסך 10,000 דולר, כולו או חלקו, שהופקד אצל עו"ד אחר בדין יסודו, או שעל הנתבע להחזיר לתובעת את סכום התביעה, אשר לטענתה שולם ביתר, מעבר לשכר הטרחה המגיע לנתבע בגין השירותים המשפטיים שנתן לנתבעת. להלן פסק דין בנושא מחלוקת בעניין שכר טרחת עורך דין: פסק דין בפניי תביעה כספית בסך של 37,689 ש"ח. טענות התובעת התובעת ביחד עם יתר דיירי בניין ברח' בני-אפריים בת"א פנו בשנת 1982 לנתבע כדי שיטפל ברישום הדירות בבניין על שמם, לאחר שהחברה מוכרת הדירות נקלעה לקשיים. הוסכם עם הנתבע על סכום שכ"ט עו"ד אותו ישלם כל אחד מהדיירים, והנתבע התחייב כי התשלום יהיה בגין "טיפול משפטי - יעוץ משפטי עד לרישום בטאבו". התובעת שילמה את שכר הטרחה שנדרש ממנה ע"י הנתבע. באותה שנה, התמנה הנתבע למנהל מיוחד וכונס נכסים לצורך רישום הדירות בבניין על שם הדיירים, וזאת במסגרת הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין. במסגרת אותו הסכם התובעת, ויתר דיירי הבניין, נדרשו לשלם לקופת הפירוק 4% מערך רכישת הדירה, לכיסוי הוצאות כונס הנכסים, קדם המפרק, והוצאות הפירוק עד לרישום היחידות בבניין על שם הדיירים. התובעת הבינה מהנתבע, כי סכומים אלה היו האחרונים שהיה עליה לשלם לצורך רישום הדירה על שמה. סכומים אלה שולמו לקופת הפירוק בשנת 91' על פי הוראות הנתבע. בשנת 1993 מכרה התובעת את דירתה למארק דן ויינייה (להלן: "הקונה"). במסגרת הסכם המכר הופקדו בידי עו"ד ונגלניק, אשר יצג את התובעות באותה עסקה, סך שווה ערך בשקלים ל- 10,000 דולר, להבטחת רישום הבית המשותף ורישום הדירה על שם התובעת. בחודש ספטמבר 2002 נמסר לתובעת ע"י עו"ד ונגלניק כי הוא העביר סך כולל של 65,068 ש"ח לנתבע, ומתוכם 56,188 ש"ח כשכר טרחתו, והנתבע הוציא חשבוניות על סך של 54,453 ש"ח. סכומים אלה שולמו ע"י עו"ד ונגלניק לנתבע, טרם שהנתבע קיבל רשות מביהמ"ש המחוזי לגבות שכר טרחה, ומבלי שהתובעת נתנה הסכמתה לתשלום סכום כלשהו ושכר טרחה בפרט. דרישות התובעת מהנתבע להשבת הסכומים לא נענו וביום 26.6.02 פנה הנתבע לביהמ"ש המחוזי כדי שזה יקבע את שכרו ככונס נכסים, בשיעור של 5% מערך כל דירה. חלק מהדיירים כולל התובעת, התנגדו לבקשה וביהמ"ש דחה את בקשתו וקבע כי שכר הנתבע מדירות שטרם שילמו יהיה בסך של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ בלבד. כמו כן נקבע כי תביעת התובעת תתברר במסגרת אחרת ולא בביהמ"ש המחוזי. התובעת טוענת כי קביעת ביהמ"ש המחוזי בדבר גובה שכר טרחתו לדירות האחרות, מחייבת להשיב לה את הכספים שגבה ביתר. בחקירתה הנגדית חזרה התובעת על טענתה כי הכספים ששילמה לעו"ד דמארי בשנת 1982 ו- 4% מערך הדירה ששולמו לקופת הפירוק, היו אמורים לכסות את מלוא הסכום, עד להעברת הדירה בטאבו על שמה. היא גם השיבה כי בכל פעם שנתבקשה לשלם כסף, בין אם לעו"ד דמארי ובין אם לקופת הפירוק, עשתה זאת מיד לכשנתבקשה. ב"כ התובעת הצהיר לפרוטוקול כי 4% מערך הדירה הועברו לקופת הפירוק ולא אל הנתבע. כן הצהיר כי בשנת 1991 שכרו של עו"ד דמארי ככונס נכסים לא שולם, לא מקופת הפירוק ולא ע"י התובעת, אלא הכספים ששולמו בשנת 2000 והם מושא תביעה זו. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי חתמה על יפוי כח לעו"ד ונגלניק בגין מכירת הדירה לקונים, והפקידה סך של 10,000 דולר לבטחון עד שהדירה תועבר על שמה בטאבו. כל ההוצאות שהסכימה שישולמו היו לצורך העברת הדירה על שמה בטאבו בלבד. לשיטתה, שכר הטרחה לעו"ד דמארי שולם זה מכבר ולכן סך 10,000 דולר הופקדו לצורך העברת הדירה על שמה. מטעם התובעת העיד בפניי עו"ד ונגלניק, מי שייצג אותה במכירות הדירה לקונים, כי הופקד אצלו סכום כסף, להבטחת כל ההוצאות שתהיינה כרוכות ברישום הדירה. לכן, שילם מתוך הפקדון את חוב שכר הטרחה לנתבע שחל על התובעת על פי ההסכם, כפי שנדרש ע"י הנתבע, ועל פי פירוט התשלומים שהמציאו לו הקונה. הוא אישר בחקירה הנגדית כי פעל במסגרת יפוי הכח מהתובעת, להעביר את הדירה על שמה ומשמה על שם הקונה, וכל הוצאה שהיתה על שם התובעת, כולל מס רכישה בקניה, מס רכישה שחל על הקבלן, הוצאות רישומים, הפקעה, הוצאות מס רכוש, שולמו מתוך הפקדון על פי חוזה ויפוי כח, ושיקול דעתו בעניין זה לצורך מילוי חובתו לדאוג לרישום הדירה על שם הקונה, לאחר שיירשם בית משותף. לשיטתו של עו"ד ונגלניק, לא היה צורך בכל הרשאה נוספת מהמוכרת, כיוון שהיתה לו הרשאה לבצע את התשלומים. עם זאת הוא השיב, כי לא בדק אם דרישת שכר הטרחה של הנתבע נכונה וקיבל את דרישתו כסוף פסוק, כך שכל מה שנדרש ע"י הקונה שולם. הוא ציין כי התובעת לא היתה מודעת לתשלומים ששילם מתוך הפקדון. הקונה, דן מארק, אישר כי הסך של 10,000 דולר הופקדו ע"י התובעת על פי דרישת עורך דינו, משלא היה קיים צו בתים משותפים והדירה לא היתה רשומה על שמה בטאבו. הוא אישר כי הוא לא שילם לעו"ד דמארי שכר טרחה בכלל, אלא העביר כספים מתוך הפקדון של התובעת. הוא אישר שעו"ד דמארי רשם את המשכנתא שהוא לקח בטאבו, ולא שילם עבור כך שכר טרחה. טענות הנתבע: לטענת הנתבע, פניית דיירי הבניין אליו היתה כדי שימונה כונס נכסים וכדי להתנתק מנכסי החברה שמכרה להם את הדירות, ולהעברת הדירות על שמם בטאבו. לטענתו, שכר הטרחה ששולם לו בשנות ה- 80' היה עבור הטיפול המשפטי שהיה עליו לבצע, דהיינו הגשת עתירות לביהמ"ש המחוזי במסגרת התנתקות מנכסי החברה מוכרת הדירות שהתפרקה, ולכן נרשם כי שכר הטרחה הוא עבור ייעוץ משפטי עד לרישום בטאבו. שכ"ט זה, ולא כלל את פעולות הנתבע לצורך הרישום בטאבו, כיוון שההוצאות שנדרשו לצורך רישום הדירות על שם הדיירים, לא היו ידועות באותו מועד. לטענתו, ביהמ"ש המחוזי בפסה"ד קבע כי לא מתקבל על הדעת שתשלום שכר הטרחה בשנות ה- 80' כלל את מינויו ככונס נכסים, והכוונה היתה לייעוץ משפטי. הנתבע מכחיש כי נאמר לתובעת כי 4% ששילמה לקופת הפירוק, יהיה התשלום האחרון שהיה עליה לשלם לצורך העברת הדירה על שמה בטאבו. מדובר בתשלום עבור המפרקים ולא עבורו. לטענתו, הסך של 65,068 ש"ח שולמו על פי התחייבות הקונה לשלם לנתבע את שכר טרחתו והוצאות רישום הדירה על שם התובעת, מתוך הכספים שלטענת הקונה הופקדו על ידי התובעת בידי עו"ד ונגלניק. לטענתו פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בעניין שכר הטרחה מתייחס רק לדירות שטרם שילמו שכר טרחה ולא מתייחס לתובעת, ולכן אינה יכולה להתבסס על פסק דין זה. הנתבע הוסיף, כי בדירת התובעת היה צורך לבצע שש העברות זכויות, ביניהן העברת זכויות מבעלה אליה, ממנה אל הקונה, ולכן שכר הטרחה הוא סביר. לטענתו שכר הטרחה ששולם לו שולם הן כשכרו ככונס נכסים והן בגין הטיפולים המשפטיים שנדרשו להוצאת אישורי מס שבח ומס רכישה בגין העברת הזכויות מהתובעת לקונה. בחקירתו הנגדית של הנתבע, הוגשו ע"י ב"כ התובעת כל המסמכים הנוגעים לתובעת ולדיירי הבית האחרים, ת/3 עד ת/23. הוא אישר כי ביקש שכר טרחה ככונס נכסים בסך של 5% מערך הדירה, במכתב ששלח לדיירים, ולפי ההסכמים שלו עם הדיירים, ביקש מכולם בגין רישום הדירה סך של 5% מערך הדירה. דיון השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה האם שכר הטרחה שהועבר לעו"ד דמארי מתוך הפקדון, בסך 10,000 דולר, כולו או חלקו, שהופקד אצל עו"ד ונגלניק בדין יסודו, או שעל הנתבע להחזיר לתובעת את סכום התביעה, אשר לטענתה שולם ביתר, מעבר לשכר הטרחה המגיע לנתבע בגין השירותים המשפטיים שנתן לנתבעת. אין חולק כי עו"ד ונגלניק על פי עדותו (עמ' 9 לפרוטוקול) העביר לנתבע כל דרישה כספית שלו, מבלי לבדוק אם שכר הטרחה הנדרש נכון. כדבריו "קבלתי את דרישתך כסוף פסוק". הסכם המכירה בין התובעת לרוכש הדירה ממנה, מר מארק, קובע בס' 6 ב' כי התובעת תישא בכל ההוצאות החלות בקשר לרישום הדירה על שמה. לא מצוין בהסכם כי על התובעת לשאת בהוצאות העברת זכויות הבעלות בדירה משמה לשם הרוכש. כדי לרשום את הדירה על שם התובעת עשה הנתבע מספר פעולות. נושא זה פורט בהרחבה בבש"א 12618/02, בה ביקש הנתבע שביהמ"ש יקבע את שכר טרחתו לגבי דיירים אחרים בבניין. נקבע כי לא מדובר בכונס שעסק במימוש נכסים, אלא במקרה שהכונס, עשה מה שעו"ד המטפל ברישום בית משותף וברישום הדירות שבו על שם רוכשיהן. לכן באותה בש"א הציע כונס הנכסים הרשמי שביהמ"ש יונחה על ידי כללי לשרת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ) תש"ס 2000 לעניין רישום זכויות במקרקעין. באותה בש"א, בה ביהמ"ש התבקש לקבוע את שכ"ט הנתבע לעניין רישום זכויות הבעלות של דיירים אחרים באותו בניין, קבע ביהמ"ש כי עשייתו של הנתבע היתה מרובה משל עו"ד המטפל ברישום הזכויות במהלך הדברים הרגיל, ולכן ביהמ"ש אישר לנתבע סכום העולה על זה המקובל בגין רישום זכויות במקרקעין. ביהמ"ש ציין, כי מדובר בהליך הנמשך שנים, ובמהלכו הנתבע הגיע להסדרים עם רוב רוכשי הדירות, ועל כן, ובהתחשב בעמדת כונס הנכסים הרשמי, קבע ביהמ"ש כי בגין רישום זכויות הבעלות בכל דירה מושא אותה בש"א, ישולם לנתבע שכ"ט בסך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ. אציין כי בבש"א הנ"ל נדונה בקשתו של עוד דמארי לקביעת שכ"ט בסכום השווה ל- 5% משווי כל דירה, דהיינו כ- 15,000 $ לכל דירה. ביהמ"ש קבע כי שכ"ט ששולם לעו"ד דמארי ובגינו ניתנה קבלה ולפיה השכר שולם בגין "ייעוץ משפטי, טיפול משפטי, ייעוץ עד לרישום בטאבו", כולל שכ"ט רק כפי שרשום בקבלה, ואיננו כולל גם את מינויו של עו"ד דמארי ככונס נכסים וטיפול במשך למעלה מעשרים שנה. ביהמ"ש קבע כי "מלשון הקבלה עולה שהכוונה היתה לייעוץ משפטי המתייחס לרישום ולא לטיפול של המבקש ברישום גופו ועל אחת כמה וכמה לא היתה כוונה לטיפול שאכן ניתן ע"י המבקש ככונס נכסים". לגבי התובעת בתיק זה ומי שהצטרפה לבש"א הנ"ל כמשיבה, קבע ביהמ"ש כי עו"ד דמארי לא ביקש ממנה דבר בבש"א ולכן אינו קובע דבר בעניינה. ביהמ"ש קבע שתביעתה להחזר שכ"ט איננה ראויה להתברר במסגרת בקשת עוד דמארי לאישור שכ"ט טרחתו של כונס נכסים. לעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבע בסיכומיו, ולפיה, נקבע כבר על ידי כב' השופט קלינג, בהחלטתו מיום 23.7.03, כי "...אין זה מתקבל על הדעת שעו"ד המסכם שכר טרחה עם לקוחו תמורת טיפול בעניין המתואר בקבלה, יכלול בכך גם את מינויו ככונס נכסים וטיפול במשך למעלה מעשרים שנה. מלשון הקבלה עולה שהכוונה היתה לייעוץ משפטי המתייחס לרישום ולא לטיפול של המבקש ברישום גופו, ועל אחת כמה וכמה לא היתה כוונה לטיפול שאכן ניתן על ידי המבקש ככונס נכסים" לאור המפורט אינני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו כי מדובר בשכ"ט רק ככונס נכסים ועל כן יש לקבל את תביעת התובעת. מדובר בטיפול ממושך ומפורט כדי להעביר את זכויות הבעלות בדירה, פעולות שכאמור פורטו בהרחבה בבש"א הנ"ל. לעו"ד ונגלניק ו/או לדן מארק, אשר רכש מהתובעת את זכויות הבעלות בדירה, היה יפוי כח לשלם את כל ההוצאות בגין רישום זכויות הבעלות של התובעת בדירה, רק על פי ס' 6 להסכם בין התובעת לדן מארק. במסגרת אותן הוצאות יש לשלם לנתבע את מה שנקבע ע"י ביהמ"ש באותה בש"א, ומדובר ברישום בית משותף ורישום הזכויות על שם התובעת הליך שארך זמן רב. אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו כי ההוצאות ושכ"ט בגין העברת הזכויות בדירה על שם דן מארק, חלות עליו ולא על התובעת. כך גם על פי עדותו של דן מארק עמ' 13 שורה 6 לפרוטוקול, וכאמור על פי ס' 6 להסכם בין התובעת לבין מארק. אינני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו כי בפועל בוצעה העברה אחת. גם אם הזכויות נרשמו ישירות על שם דן מארק, הדירה נרכשה ע"י התובעת ובעלה ובגין רכישה זו דווח לשלטונות המס ובוצעו הפעולות הנחוצות לשם כך, כך גם העברה מבעלה של התובעת אליה ומהתובעת לדן מארק. לעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבע, המפורטת בסעיף 6 לסיכומיו, למעט העובדה שמגיע לו שכ"ט בגין העברת הזכויות בדירה מהתובעת למארק אליהו דן ויניה. אינני מקבלת את טענת הנתבע בסיכומיו, ולפיה (סעיפים 8- 9 לסיכומים), התובעת ובעלה, הסמיכו את מארק לגבות ולשלם מהכספים שהופקדו בידי ב"כ, לשלם גם את שכ"ט הנתבע, בגין העברת הזכויות בדירה למארק. על פי ההסכם שבין המוכרת למארק, סעיף 6, על המוכרת(התובעת) חלות כל ההוצאות בקשר לרישום הדירה על שמה. אין בשום מקום בהסכם, התחייבות של המוכרת (התובעת) לשלם שכ"ט בגין רישום זכויות הבעלות בדירה על שם מארק. מהמפורט בבש"א, אני למדה, כי ביהמ"ש אישר לנתבע סכום העולה על המקובל בגין רישום הזכויות במקרקעין. אני קובעת כי שכ"ט של התובעת בתיק זה בגין טיפולו של הנתבע ככונס נכסים יעמוד על אותו סכום שנקבע ע"י ביהמ"ש בבש"א הנ"ל דהיינו על 20,000 ₪, בצירוף מע"מ. סכום זה הינו גם על דעת הנתבע (ס' 14 לסיכומיו). טוען הנתבע כי בעניינה של התובעת מגיע לו שכ"ט גם בגין העברת חלקו של בעלה לשעבר בדירה על שמה. הנתבע לא המציא לביהמ"ש כל מסמך, תצהיר או בקשה המצביעה על כך שהוא זה שהעביר את זכויות בעלה על שמה, אך אין כל הכחשה של התובעת לעניין זה. משכך למדה אני כי הנתבע הוא שפעל כדי להעביר את מחצית הזכויות בדירה מבעלה של התובעת אליה. על פי המפורט בסעיף 19 לתצהיר הנתבע, הוא חישב את שכר הטרחה המגיע לו בגין שתי ההעברות הזכות בסך 26,524 ₪. המדובר בהעברת הזכויות מבעלה של התובעת אליה וממנה למארק, דהיינו סך של 13,272 ש"ח, בגין כל העברה. אלא שבהעברת הזכויות מבעלה מדובר בזכויותיו במחצית הדירה, ומשכך היה עליו לגבות בגין העברה זו סך של 6,636 ש"ח, דהיינו על הנתבע היה לגבות מהתובעת שכר טרחה כולל בסך של 26,636 ₪ בצירוף מע"מ כדין. לאור זאת, יחזיר הנתבע לתובעת את ההפרש בין הסכום שגבה בפועל כשכר טרחה, דהיינו: 54,453 ש"ח, בהתאם לשתי החשבוניות שהוציא (נספחים א'-ב' לכתב התביעה) ובין הסך של 26,636 ש"ח, בצירוף מע"מ ובסה"כ 31,164 ש"ח. כלומר שעל הנתבע להחזיר לתובעת את הסך של 23,289 ש"ח, כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום שסכום זה הועבר אליו ועד לתשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובעת את הוצאותיה ובנוסף שכ"ט בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין