מסירת מגרש

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם קודם למועד מסירת מגרש מיום 7.7.96 נעשתה לתובעת מסירה נוספת. לטענת הנתבעת נמסרה החזקה לתובעת ביום 21.6.93 אם כי לנתבעת אין לכך אישור כלשהו בכתב. התובעת מכחישה את המסירה הנטענת. להלן פסק דין בנושא מסירת מגרש: פסק דין (חלקי) 1. בתחילת שנות התשעים יזם משרד התעשיה והמסחר (להלן: "המדינה") פרויקט לפיתוח והקמה של אזור תעשיה בעמק שרה שבבאר שבע. (להלן: "הפרויקט"). בעקבות כך פנתה התובעת בחודשים מרץ ומאי 1993 למדינה לצורך חכירת שטח בפרויקט. 2. בהתאם למכתבה של המדינה לתובעת (נספח א' למוצגי התובעת מיום 17.3.93 ומיום 12.5.93) החליטה ועדת האיתורים להקצות לתובעת את מגרש 285, המשתרע על שטח של כ- 5,500 מ"ר (להלן: "המגרש"). הקצאת המגרש הותנתה בתשלום הוצאות פיתוח, שלאחריו תינתן המלצת המדינה למנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") לחתום על חוזה חכירה עם התובעת. 3. הואיל ועבודות פיתוח שטח הפרויקט בוצעו על ידי המדינה באמצעות הנתבעת, שילמה התובעת לנתבעת ביום 11.5.95 את הוצאות הפיתוח האמורות, בסך 198,783 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום האמור שולם בארבעה תשלומים כשהאחרון מביניהם נפרע ביום 30.5.94. בחודש יוני 1993 הזמינה התובעת מהמודד רמי שריר (להלן: "המודד שריר") מפה מצבית וטופוגרפית של המגרש, שהיתה נחוצה לה לצורך החתימה על חוזה עם המנהל. 4. ביום 22.8.93 נכרת חוזה פיתוח בין התובעת לבין המנהל לפיו התובעת מתחייבת לבנות על המגרש מבנה תעשיה תוך שלוש שנים ממועד כריתת החוזה. 5. בסמוך לקבלת מכתב המדינה על קבלת ההחלטה בדבר הקצאת המגרש שכרה התובעת שירותיו של משרד מהנדסים לצורך הכנת תוכניות בניה והגשתן לקבלת היתר בנייה. ביום 3.5.95 ניתן לתובעת היתר בניה. 6. בהתאם לפרוטוקול מסירת חזקה מיום 7.7.96 נמסר המגרש לתובעת (מוצג י"א למוצגי התובעת). המסירה בוצעה על ידי נציג ממשרד המודד שריר, אשר נשלח מטעם הנתבעת לבצע את המסירה. 7. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם קודם למועד המסירה מיום 7.7.96 נעשתה לתובעת מסירה נוספת. לטענת הנתבעת נמסרה החזקה לתובעת ביום 21.6.93 אם כי לנתבעת אין לכך אישור כלשהו בכתב. התובעת מכחישה את המסירה הנטענת. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 20.6.02 פוצל הדיון כך שקודם כל תידון השאלה האם, כטענת הנתבעת, נמסר המגרש לתובעת גם ביום 21.6.93. אם התשובה לכך שלילית, תידון בשלב הבא שאלת הנזק. שכן, משלא החלה התובעת בעבודות הבניה, כפי שהתחייבה בחוזה מול המנהל, הודיע לה המנהל ביום 25.4.96 על ביטול החוזה. בעקבות הליך משפטי שניהלה התובעת מול המנהל להשאיר החוזה בתוקפו חתמו הצדדים על הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו תשלם התובעת למנהל סך של 39,629 ₪ כנגד הסכמתו למתן אורכה לסיום הבניה על המגרש עד סוף חודש יולי 1997. דיון: מהעדויות שהובאו בפני אין כל ספק כי המגרש נמסר לתובעת פעם אחת ביום 7.7.96 ולא בכל מועד אחר הקודם לו. מסקנה זו מתבקשת הן מתוך עיון במסמכים שהצדדים הציגו, הן משמיעת עדויות העדים שהעידו ואלה שלא הובאו לעדות. מי שהיה אחראי מטעם הנתבעת על ביצוע מסירת המגרש לתובעת היה המודד שריר, או מי ממשרדו. מסמך המסירה של משרד המודד שריר הינו מיום 7.7.96 בו נאמר שהתובעת מאשרת קבלת המגרש. לא נאמר , ולו ברמז, כי למרות מסירה זו בוצעה בעבר מסירה נוספת. לא יתכן כי בוצעה מסירה נוספת כפי הנטען על ידי הנתבעת ביום 21.6.93 הואיל ובמועד זה לא ניתן היה, עדין, למסור את המגרש לידיה של התובעת. ואנמק: 1. ממכתב המדינה לתובעת, מוצג א' למוצגי התובעת, נאמר במפורש כי לאחר שהתובעת תשלים את תשלומי הפיתוח תועבר המלצת המדינה למנהל להקצות לתובעת המגרש. לפיכך לא יתכן כי בתשלומי הפיתוח בלבד די כדי למסור את החזקה, מועד טרם נחתם חוזה פיתוח בין התובעת לבין המנהל. נספח ה' לתצהיר אבן צור מטעם הנתבעת (להלן: "אבן צור"), הינה המלצת המדינה למנהל מיום 20.6.93 להקצאת המגרש לתובעת, אך טרם נחתם חוזה פיתוח. יתר על כן, המלצת המדינה האמורה הגיעה למשרדיה של הנתבעת רק ביום 30.6.96, כך לפי חותמת "נתקבל" על גבי המכתב. לפיכך לא יתכן שביום 21.6.93, יום לאחר משלוח מכתב המלצה האמור, ושבוע טרם קבלתו בנתבעת, מסרה האחרונה את המגרש לתובעת. 2. במכתבה של הנתבעת לתובעת מיום 11.5.93, (מוצג ב' למוצגי התובעת), לאחר ביצוע תשלומי הפתוח, היא כותבת בזו הלשון: "אין בתשלום הפקדון התחיבות כל שהיא להקצות לך את הקרקע. ההחלטה בדבר הקצאת הקרקע נתונה בלעדית בידי מנהל מקרקעי ישראל...." היעלה על הדעת כי אדם שומר חוק יתפוס חזקה במגרש, כפי טענת הנתבעת, עוד בטרם קיבל אישור המדינה להקצאת הקרקע ובטרם חתם על חוזה פיתוח / חכירה עם המנהל. בהקשר זה יוער כי אבן צור, החתומה על המכתב האמור טענה בעדותה כי בפועל נמסרו ליזמים אחרים מגרשים בפרויקט מבלי שהתקבלה החלטת המנהל, והיו - לטענתה - מקרים שהמנהל חזר בו ובעלי המגרשים פינו את הקרקע (עמ' 48 לפרוטוקול). לא הובא איש מהיזמים האמורים לאשש עמדה זו, ולא הובא מסמך אחר לתמוך בה. בסוגרים יאמר כי זוהי עמדה תמוהה, ליתן לקבלן חזקה בקרקע, גם אם שילם תשלומי פיתוח ובטרם חתם על חוזה חכירה - פרוצדורה העלולה לגרור אחריה משפטי פינוי מיותרים. מכל מקום לא הובאה ראיה מטעם הנתבעת לתמוך בטענתה זו, ולא די - כמובן - בעדות אבן צור מקום שעדות זו יכולה להתמך, לפי גרסת הנתבעת, בראיות אוביקטיביות שנמנעה מהביאן. 3. רק ביום 22.8.93 נחתם חוזה פיתוח בין התובעת לבין המנהל כך שלא ניתן לומר, בנסיבות אלה, כי מסירת החזקה בוצעה לתובעת חודשיים קודם לכריתת חוזה זה. 4. שלשה עדים העידה הנתבעת בניסיון להוכיח טענתה בדבר מועד המסירה, אולם מתברר שאיש מהם אינו יודע, ואף לא ידע בזמן אמת, כי המסירה בוצעה בתאריך הנטען. העדים אבן צור ומשה צור כלל לא טיפלו במסירה וכל עדותם היא מפי השמועה או הסקת מסקנות. המודד שריר, כך נטען, הוא זה שביצע את המסירה לתובעת ביום 21.6.93 ואולם עיון מדוקדק בתצהיר עדותו הראשית מעלה כי עד זה כלל אינו מצהיר על מועד ביצוע מסירת החזקה במגרש ואף לא על נסיבותיה. כל שמצהיר המודד בתצהיר עדותו הראשית הוא על עבודות המדידה במגרש, אשר בוצעו על ידו בהתאם להזמנת הנתבעת והתובעת, הא ותו לא. גם בחקירה נגדית נעשה נסיון של העד להתחמק ממתן תשובה לשאלה באיזה מועד מבין שלל מועדי המדידות ביצע מסירה לתובעת, ועל כך השיב: "אני אמרתי שביצעתי את המדידה." (עמ' 8 שורה 16) רק לאחר מכן מוסיף העד, כשהופנתה תשומת ליבו לשאלה כי הוא זה שביצע את המסירה, אך - שוב - נמנע מלענות באיזה ממועדי המדידות מסר את החזקה לתובעת. מעדות המודד שריר עולה, שלב אחר שלב, כי אינו זוכר אם מסר את החזקה לתובעת וכי הוא נסמך על מסמכי המדידות וחשבונות תשלום ששלח. בסופו של דבר, לאחר חקירה מאומצת של פרקליט התובעת הוא עונה לשאלת בית המשפט: "אני לא זוכר אם מסרתי או לא מסרתי את המגרש. גם אין לי מסמך. " די היה בכך לסיים את הדיון, שכן מי שמסר - לטענת הנתבעת - את המגרש לתובעת היה המודד שריר, אשר אינו זוכר אם מסר אותו, ואף אין לו מסמך שירענן את זכרונו בקשר למועד המסירה. המודד שריר סיפר בחקירתו כי בנוסף למפות המדידה והסימונים שביצע במהלך החודשים יוני - אוגוסט 1993 הוא ניהל מחברת, בה עיין במהלך עדותו, ובה רשם רישומים שונים בקשר לשטח (עמ' 14 - 16 לפרוטוקול). יחד עם זאת מוזר כי למרות שלא הוציא פרוטוקול מסירה מסודר לתובעת, אף לא טרח לרשום לעצמו הערה באותה מחברת כי בוצעה מסירה לתובעת: "ש. תפתח את המחברת מה- 21, נכון שב- 21 ישנם חישובי גבהים? ת. בוודאי, אבל הגבהים נעשו על מנת להוציא את המפה של ה- 26, הם לא הוצאו לדבר אחר. את מדידת הגבהים ביצענו לאחר ה- 21 לחודש. ש. במחברת יש גבהים? ת. בוודאי כי אז מדדתי אותם. ש. אבל המחברת היא מה- 21? ת. קשה לי לזכור דברים. ש. תעיין במחברת. ת. לאחר שאני מעיין במחברת אני משיב - אנחנו היינו בבאר שבע מספר ימים, בתאריך 23/6 עשינו עבודה באותו תיק, אם אתה רוצה תשובה תחזור על השאלה. ש. ב- 21 עשית עבודה בשטח, נכון? ת. אמת. ש. במחברת הזו מופיעים גבהים טופוגרפיים, נכון? ת. אמת. רק רגע, סליחה... במחברת הזו רשומים גבהים, אמת. ש. כלומר, שזה נעשה ביום 21? ת. זה לא אומר כלום. ש. יש לך מחברת מיום 22, 23, 24 ? ת. הכל נמצא באותה מחברת, התאריך שרשום עליה זה התאריך של הפעם הראשונה שהיינו בשטח. המדידה לא נגמרה ביום אחד. " (עמ' 15 שורות 23 - 25, עמ' 16 שורות 1 - 17, הדגשה שלי ש.א) הנה, כי כן, מודה המודד כי גם ביום 21.6.93, הוא מועד המסירה הנטען, ביצע מדידות ורישומים שונים במחברת, אך אין רישום או הערה על מסירה. עוד הודה העד כי המדידות בוצעו במשך מספר ימים, גם ביום 23.6.93 וגם ביום 24.6.93, ומדוע נקב דווקא ביום 21.6.93 כמועד המסירה. המודד אינו זוכר שביצע מסירה ועל כן אין בעדותו כפי לסייע לתובעת בטענתה בדבר מסירת המגרש ביום 21.6.93. 4. ת/ 3 הוא מכתבו של המודד שריר לנתבעת מיום 26.2.97 בו נאמר כי: "המגרש הנ"ל סומן על ידינו ביום 21.6.93." (הדגשה שלי ש.א.) הנתבעת מבקשת לטעון כי סומן משמעו אף נמסר, שכן - לטענתה - לא הייתה מניעה מצד התובעת לקבל את המגרש לידיה לאחר שסומן על ידי המודד. בנוסף לכל האמור לעיל, הרי שסימון מגרש אינו בבחינת מסירת חזקה בשטח, ולא די במילה זו כדי להצביע על מסירת חזקה במקרקעין. לא זאת כי אם אף זו, המכתב האמור נכתב על ידי המודד שריר כשנתיים ממועד המסירה הנטען. מדוע אז, כאשר הדברים היו יותר "טריים", לא כתב כי המגרש סומן ונמסר, אלא בחר לכתוב "סומן" בלבד. אין זאת כי המגרש אכן סומן על ידו אך לא נמסר לתובעת. אשר לפרוצדורה המתבקשת בעקבות סימון המגרש השיב המודד שריר: "ש. המינוח "סומן" שלך, תסביר לביהמ"ש מה מסתתר מאחורי המילה "סומן"? ת. עבודת שטח שכוללת סימון גבולות. ש. רק הכנסת היתדות בשטח? ת. כן. ש. אתה בטוח בזה? ת. 100 אחוז. לשאלת ביהמ"ש אני משיב: מקבל הסימון, במקרה הזה התובעת, צריך לבוא ולקבל את הסימון ולחתום על כך, אין לי מסמך בנושא הזה, אני לא יכול להעיד על זה. (נספח ט' לתצהיר התובע). (עמ' 12 שורה 25, עמ' 13 שורות 1 - 9) ובחקירה חוזרת שב העד על גרסתו כי לאחר הסימון ובסמוך אליו מזמינים את החוכר, מראים לו את הסימונים כותבים פרוטוקול וכך מתבצעת המסירה (עמ' 16 שורה 25 עמ' 17 שורות 1 - 3). במקרה נשוא הדיון העד אינו זוכר אם כתבו פרוטוקול בשנת 1993 וכן אין לו שמץ זכרון לגבי המסירה הנטענת. 5. אל מול עדויות ההגנה התגלה עדותו של עד התביעה, אלי אוזן, כעדות כנה, ישרה , אמיתית ומהימנה. למרות חקירה נגדית לוחצת, בה שבה ושאלה החוקרת אותה שאלה בגרסאות וצורות שונות עמד העד איתן בעדותו על כי את החזקה במגרש קיבל רק בשנת 1996 וכי לא היה מעלה על דעתו לתפוס חזקה לפני שקיבל מסמך פורמלי על כך. יתר על כן, העד אוזן שב והסביר כי החזקה ביום 7.7.96 נמסרה לו רק כחודש לאחר שבוצע הסימון בשטח שכן היה על הנתבעת לבצע עבודות ישור שטח ופנוי פסולת באופן אינטנסיבי ובמשך ימים רבים (עמ' 21, 29, 30 לפרוטוקול). אם היה ממש בטענת הנתבעת כי החזקה נמסרה לתובעת שלוש שנים קודם לכן, מה לה כי תכנס להוצאות בהיקף של אלפי שקלים במקום שהחובה לישור השטח ופינוי הפסולת חלה - לטענתה - על התובעת. בהקשר זה יצויין כי עדותה של אבן צור על כך שהמדינה מימנה את הוצאות הפינוי, לא הוכחה. כן העיד אוזן, ועדותו מהימנה ומקובלת עלי, כי בשנת 1995 לאחר שקיבל היתר בניה, פנה פעמים רבות לתובעת ושוחח עם אבן צור, על מנת לקבל את המגרש. התשובה שקיבל הייתה להמתין: "ת. לאחר שקיבלתי את ההיתר לא נכנסתי אם סיימו את העבודות אם לאו, רציתי לקבל את החזקה, היא אמרה כשהם יסיימו את העבודות הם יקראו לי לקבל את החזקה. ... ת. את מנסה לעשות טשטוש ראיות. אני מסביר - אתם ביצעתם עבודות במשך שנים, כשקראתם לנו לקבל את החזקה ביולי, כשהיה צדון בשטח, שמתם 4 יתדות, השטח לא נמסר פיזית, עליתם לשטח ועשיתם עבודות רבות, לאחר שסיימתם את העבודות, עובדה שהתקשרתם אלינו לקבל את החזקה, אתם התקשרתם. ... ת. אני מודיע ברגע שאני סיימתי את קבלת ההיתר, פניתי לנתבעת, הפנו אותי לאבן צור ואני חוזר על תשובתי." (עמ' 31 שורות 2-3, עמ' 33 שורות 1-4, עמ' 33 שורות 23-24 הדגשה שלי ש.א.) אשר על כן אני קובעת כי החזקה במגרש נמסרה לתובעת ביום 7.7.96 ולא קודם לכן. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. קרקעותחזקה בנכס