להלן החלטה בנושא צו הריסה מבנה מאוכלס: החלטה בפניי בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא כנגד מבנה בן כ-86 מ"ר בנקודת ציון שנרשמה בצו. הצו ניתן על ידי מר דוד כהן, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה במחוז הדרום ביום 24.9.07. להלן תמצית טענות ב"כ המבקש: 1. המבקש בנה את המבנה למעלה משישה חודשים לפני הגשת הבקשה והמדובר הוא בעובדה מוגמרת. המבנה משמש את המבקש למגורים. לכן, היה מקום להוציא כנגד המבנה צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). 2. שר הפנים לא קיבל הודעה ואין כל דרישה בכתב מהוועדה המקומית להוצאת צו ההריסה ולכן לא התקיים האמור בסעיף 238 א' (ב' 1) (3) לחוק. 3. תצהירה של מתכננת המחוז נטען שלא מידיעתה. 4. אין למבקש ולבני המשפחה פיתרון מגורים אחר. 5. בשל קיומו של מו"מ עם מינהלת הבדואים, הוצאת הצו המינהלי מהווה התנהלות שלא בתום לב. 6. המבקש הופלה לרעה לעומת אנשים אחרים מבני השבט שלגבי מבניהם הבלתי חוקיים לא הוצאו צווי הריסה. דין הבקשה להדחות. אני דוחה את טענתו של המבקש כי המבנה היה מאוכלס על ידו במועד שקדם לשלושים הימים לתצהיר מתכננת המחוז שניתן ביום 19.9.07. מתצהירו של המפקח חזי כהן מיום 29.10.07 עולה כי בביקור שערך במקום ביום 29.8.07, הוא לא ראה בתוך המבנה שום שימוש או סימן לכך כי מתגוררים במקום. כן רשם העד בתצהירו כי בסמוך למבנה לא נראו סימנים המעידים על כך כי מתקיים שימוש כלשהו במבנה. דברים אלה שרשם העד בתצהירו לא נסתרו בחקירתו הנגדית, אלא רק נתחזקו. אומנם נכון הדבר כי בתמונות שצילם העד באותו ביקור במקום, לא ניתן להבחין בפסולת בניין מסביב לבניין, אך למרות זאת אני מאמין לעד שכאשר הביט פנימה אל תוך המבנה, לא ראה שם סימני מגורים. עוד מונח בפניי תצהירו של המפקח מר יחיאל מלכה בו נרשם כי ביום 25.10.07 ביקר מר מלכה במקום, לצורך הדבקת החלטת בית המשפט המאריכה את המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי. על פי האמור בתצהיר, במועד ההדבקה לא נראה שום שימוש במבנה והמבנה לא היה מאוכלס. דברים אלה נתחזקו בחקירתו הנגדית של העד: אפנה לעמוד 10 שורה 12 לפרוטוקול הדיון מיום 8.11.07, שם נרשם מפי העד: "רציתי לצלם מאד בתוך המבנה, אך החלונות היו סגורים והחלונות היו כהים ולא יכולתי דרך המצלמה להראות זאת. בעין שלי ראיתי שהמבנה ריק ולא מאוכלס ואין שם ריהוט וחיבורים לתשתית" עוד אפנה לעמוד 11 שורה 15 לפרוטוקול שם נרשם מפי העד, לאחר שעיין בתמונות שצילם המבקש במועדים קרובים ליום הדיון: "אני ראיתי מבעד לחלונות, עם ריצוף כמו שנראה כאן, אפילו כהה יותר, אך לא ראיתי את כל הדברים האלה שאני רואה בתמונות... מעבר לכך אני יכול לציין שבתמונה מב/9 רואים קשת של גבס או בטון ולא ראיתי את זה מבעד לחלון." אני מאמין גם לעדותו של עד זה שהיתה ברורה ונחרצת. מכאן ברור כי גם ביום 25.10.07, דהיינו לאחר הוצאת צו ההריסה המינהלי, לא היה המבנה מאוכלס על ידי המבקש ולא על ידי אחרים. אציין כי העובדה שבתמונה מב/2 ניתן לצפות בכבל חשמל, לגביו העיד המבקש כי הוא מחובר למקור חשמל בבית הוריו, וכי מפי העד מלכה שמענו כי כבל החשמל לא היה במקום ביום הביקור ב-29.10.07, עובדה זו יש בה כדי לתמוך בעמדתה של המשיבה לעניין איכלוס המבנה על ידי המבקש. לאור האמור לעיל, אני קובע כי במועד מתן הצו המינהלי, וגם לא כחודש לאחריו, לא היה המבנה מאוכלס על ידי המבקש. אשר למועד סיום הבניה, הרי נכון הדבר כי בתמונות שצולמו ביום 29.8.07, דהיינו כשלושה שבועות לפני תאריך תצהיר מתכננת המחוז, לא נראים חומרי בניה וסימנים לעבודות בניה, סביב המבנה. באותו המועד היו במבנה חלונות ודלתות והפקחים מצאו את המבנה סגור. יתכן ויכולתי לקבל את טענתו של המבקש כי העובדה שהמבנה אינו מחובר לתשתיות כגון מערכות מים וביוב, הן בה כדי להצביע על כך שהמבנה לא היה גמור ביום צילום התמונות, ואולם נוכח סתירות שמצאתי בגרסת המבקש לעניין מועד גמר העבודות, עלי לקבוע כי לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שבניית המבנה הסתיימה מעבר ל-60 יום לפני תצהירה של מתכננת המחוז מיום 19.9.07. כוונתי לכך שעל פי האמור בבקשה ובתצהירו של המבקש, בניית המבנה הסתיימה למעלה מ-6 חודשים לפני מועד הגשת הבקשה, דהיינו לפני חודש אפריל 2007. לעומת זאת העיד העד בחקירתו הנגדית כי בניית המבנה הסתיימה בחודש מאי או יוני 2007. אפנה לעניין זה לעמוד 5 שורה 10 ואילך לפרוטוקול. לכאורה, לא מדובר בהפרש זמנים גדול ואולם בל נשכח כי בצו מינהלי עסקינן ונושא לוחות הזמנים בעניין זה הוא מהותי ביותר, באשר המחוקק קבע תקופות קצובות וקצרות יחסית בסעיף 238 א' (א) לחוק. לכן, על מנת שיכול בית המשפט לקבוע בבקשות מסוג הבקשה שבפניי כי לא התקיימו תנאי הסעיף האמור על המבקש לדייק ולמסור גרסאות ברורות ולא סותרות לעניין לוחות הזמנים. נטל ההוכחה כי ביצועו של צו הריסה מינהלי אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת מוטל על כתפיו של המבקש את ביטול הצו. המבקש שבפניי לא עמד בנטל זה. העילות לביטול צו הריסה מינהלי אינן מצטמצמות לעילות שבסעיף 238 א' (ח) לחוק. לפתח הצר שפתח המחוקק בסעיף זה הוספה בפסיקת בית המשפט העליון עילת ביטול נוספת והיא כי בית המשפט מוסמך לבטל צו הריסה מינהלי גם מקום שהוא שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שיש בו כדי להביא לבטלותו של הצו. ראה לעניין זה, למשל, רע"פ 50867/97 בן חור נ' עיירית תל אביב-יפו, פד' נא' (4) 625, בר"ע 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו נ' עורקבי פד מח' (2) 397, עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים. טוען ב"כ המבקש כי נפלו פגמים בתהליך הוצאת הצו, שכן מתכננת המחוז לא הצהירה מידיעה אישית, וכן טוען הוא כי היא לא תיחקרה ישירות את המפקח אלא תחקרה אותו עובדת בשם אריאלה, אשר כלל לא ביקרה במקום. לעניין הטענה הראשונה, הרי אין חובה כי מתכננת המחוז תבקר במבנה נשוא צו ההריסה, וכי תצהירה התבסס על ידיעה אישית. לעניין זה ראה, למשל, ע"פ (ת"א) 3868/98 ליפר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז. אשר לטענה השניה, שזכרה לא בא בבקשה אך הצורך לטעון אותה עלה בעקבות חקירתו הנגדית של המפקח חזי כהן, הרי אני סבור שגם אם מתכננת המחוז לא תחקרה ישירות את המפקח, הרי גם במקרה זה אינני סבור שנפל פגם בתצהירה או בתהליך הוצאת הצו. נכון שלמקרא תצהירה של גברת סיבר ניתן היה להבין כי היא זו שתחקרה את מר חזי כהן, שכן נרשם שם בסעיף 4 א' "מרכז הפיקוח מר חזי כהן שביקר ביום 29.08.07 באזור הבניין המתואר בסעיף 5 תוחקר וכן עברתי על דוח הפיקוח שערך." בדיון התברר כי גברת סיבר לא תחקרה את חזי כהן אלא הוא תוחקר על ידי גב' ששמה אריאלה. רצוי היה שהתצהיר יהיה נהיר יותר בנקודה זו. יחד עם זאת, אינני סבור שיש בחוסר הבהירות כדי לפגום בתצהיר ובהליך המינהלי להוצאת הצו. גברת סיבר מציינת בתצהירה כי היא עברה על דוח הפיקוח שערך מר כהן. עוד היא ציינה שעיינה בתמונות שצולמו על ידי מר חזי כהן ביום 29.8.07 ועברה על דוח הפיקוח שערך. סבור אני כי רשאית היתה גברת סיבר להגיע למסקנה, מתוך עיון במסמכים האמורים כמו גם משיחתה עם גברת אריאלה, כי התקיימו התנאים להוצאת הצו ובהתאם לאמור בתצהירה. טענה נוספת בפי ב"כ המבקש היא כי יו"ר הוועדה המחוזית לא היה מוסמך להוציא את הצו באשר לא קוימו ההליכים בין הוועדה המחוזי לוועדה המקומית, כנדרש בסעיף 238 א' (ב 1) (3) לחוק. אני דוחה טענה זו. צו הריסה מינהלי ככל אקט מינהלי אחר, נהנה מחזקת תקינות. אם טוען ב"כ המבקש כי המבנה נשוא הבקשה שבפניי מצוי במרחב תכנון מקומי, דהיינו כי קיימת במקום וועדה מקומית ואין המדובר הוא באזור גלילי, נטל ההוכחה כי כך הדבר, מוטל על כתפי המבקש. נטל זה לא הורם, שכן לא הובאה כל ראיה לכך. ההפך הוא הנכון, העד יחיאל מלכה, מטעם המשיבה, נשאל האם המבנה נמצא בתחום שיפוט של וועדה מקומית והוא השיב תשובה שלילית ברורה. אשר לטענות כי קיים משא ומתן בין המבקש ומשפחתו למינהל לקידום הבדואים, לעניין מעבר לאזור חדש, הרי גם אם נכונה הטענה, אין בה כדי להוות שיקול בבוא בית המשפט לאשר צו מינהלי, אם לאו. טענת ההפליה נטענה בעלמא ללא כל פירוט וביסוס עובדתי והיא נדחית. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי, והצו ניתן לביצוע בתוך 30 יום מהיום. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.הריסת מבנהצו הריסהצוויםמבנה