להלן החלטה בנושא צו עיקול זמני בגין הפרת הסכם: החלטה 1. המבקש עתר למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, כנגד המשיבים עד למתן פסק-דין בתביעה כספית שהגיש נגדם על סך 14,200,000 ₪ בגין הפרת הסכם לייעוץ ולסיוע לרכישת מקרקעין במתחם הולילנד שבירושלים, וטיפול בפרויקט הגלום בהם שכרתו עימו. בתביעה העיקרית נתבע סעד של אכיפת ההסכם על דרך "ביצוע בקירוב", ולחלופין לחיוב המשיבים בפיצויים בגין הפרתו של ההסכם. 2. העיקול הזמני מבוקש על זכויות המשיבה 3 בחמישה מגרשים במתחם הולילנד בירושלים ועל כספים, זכויות וניירות ערך המגיעים למשיבים מהמחזיקה 1 (כמפורט בסעיפים א-ב ונספחים ג' ו- ז' לבקשה). רקע 3. המבקש עוסק ביזמות, השבחה ועסקאות נדל"ן. המשיבה 3 הנה חברה זרה, הרשומה בארצות הברית, שהוקמה לצורך ביצוע עסקת המקרקעין, על-ידי המשיבים 1 ו-2, שהם נושאי משרות ובעלי מניות בה. המשיב 1 עוסק בתחום הנדל"ן ומשמש נציגו העיסקי בישראל של המשיב 2, שהוא תושב ארה"ב. מהבקשה עולה כי ההתקשרות בין הצדדים נוצרה בין המשיב 1 ומר יעקב הלפרין, שפעלו כמייצגי המשיב 2 בישראל, לבין המבקש, לשם רכישת קרקעות במתחם הולילנד בירושלים לשם הקמת מאות יחידות דיור, שטחי מסחר ומלונאות. המבקש התחייב לספק שירותי יעוץ במהלך המשא-ומתן לרכישת מתחם הולילנד. בתמורה לשירותי הייעוץ התחייב המשיבים לשלם למבקש תמורה בסך כולל של 3,550,000$ לתשולם עם חתימת הסכם סופי ומושלם של הפרויקט. תמורה זו מורכבת משטח מסחרי בגודל 500 מ"ר ושלוש דירות מגורים במתחם הולילנד. בתום משא-ומתן בין המשיבים לחברת הולילנד, בסיועו ביעוץ של המבקש, נחתם ביום 25.1.06 הסכם לרכישת מתחם הולילנד בין המשיבה 3, שהוקמה לצורך ביצוע עסקת הרכישה, לבין חברת הולילנד. המבקש טוען כי גם לאחר חתימת הסכם הרכישה, הוא המשיך לסייע למשיבים במימוש ההסכם על מנת להבטיח את התמורה המובטחת לו. כך, בין היתר, יעץ המבקש למשיבים בכל הנוגע להתקשרותם בהסכם קומבינציה עם המחזיקה 1. בנוסף, בשלב מסוים של מימוש עסקת הרכישה, הלווה המבקש למשיב 2 סכומי כסף שונים בסך כולל שלמעלה מ-3,500,000 $ על-מנת להקל על הקשיים התזרימים בהם נתקלו המשיבים במימון העיסקה, ולהביא להשלמתה. יוער כי המבקש אינו תובע בגין עילת תביעה זו בתובענה דנן. בנוסף, פעל המבקש לאיתור גורמים שיסייעו למשיבים במימון רכישת המקרקעין, ובמסגרת זו יזם עסקה למכירת המקרקעין במתחם הולילנד מהמשיבים למחזיקה 1. לשיטת המבקש, לאחר שהפגיש בין הצדדים למטרה זו, החלו המשיבים להימנע מלשתפו בהתקדמות המשא-ומתן ביניהם ובתוצאותיו. לשיטתו, ימים אחדים עובר לבקשה דנן, נודע לו כי המשיבים חתמו, באמצעות המשיבה 3, על הסכם למכירת מלוא זכויותיהם במתחם הולילנד למחזיקה 1. המבקש טוען כי למד על כך מדיווחי הבורסה לניירות ערך שהוגשו לה מאת המחזיקה 1 וחברה נוספת, שהן חברות ציבוריות (נספחים ז'-ח' לבקשה). המבקש טוען כי מהדיווחים הללו ומפרסומים בעיתונות ניתן ללמוד שעסקת המכירה תותיר בידי המשיבים רווח של עשרות מיליוני שקלים שמקורם בעסקת הרכישה של מתחם הולילנד, שבוצעה בזכות פועלו ובהסתמך על התחייבותם של המשיבים כלפיו. המבקש טען כי ברי שלאחר השלמת עסקת המכירה, תיוותר המשיבה 3, שהוקמה למטרה זו, ללא נכסים כלשהם, ולא יעלה בידו לגבות את התמורה שהובטחה לו. טענות המבקש 4. המבקש טוען כי אי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין, מאחר שהמשיב 2 הנו תושב חוץ והמשיבה 3 היא חברה זרה שהוקמה אך לצורך רכישת המקרקעין, ומשמכרה אותם נותרה בלא נכסים מהם יוכל המבקש להיפרע בעתיד, וקיים חשש כי המשיבים יבריחו את כספי התמורה מהארץ. לשיטת המבקש, יכולתו הכלכלית של המשיב 1 ביחס לסכום התמורה היא דלה. עוד מוסיף המבקש כי לתביעה העיקרית יש סיכויים טובים להתקבל, כיוון שבין הצדדים יש הסכם כתוב שהפרתו ברורה מהנסיבות, החל מהתעלמות מפניות המבקש ועד להעברת זכויותיהם למחזיקה 1, תוך הפרת זכויותיו של המבקש. לבסוף, טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו באשר הנזק שיגרם לו אם לא ינתן צו העיקול גדול מהנזק האפשרי למשיבים. דיון 5. הוראת תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כלהלן: "בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של הנושים שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". ליבה של הוראת תקנה 374(ב) לתקנות הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק-הדין שתיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. עיקול זמני נועד למנוע הכבדה על ביצוע פסק-הדין מקום שיש חשש שחלוף הזמן או התנהגות המשיב יביא לקושי נוסף בגבייה (ר': רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) בע' 789 (1997), רע"א 1641/01 בוטנר נ' קיבוץ חפציבה, לא פורסם). עיקול זמני לא נועד בתכליתו כדי לגבות מראש את סכום פסק-הדין ולשריינו, משום שלתובע - כל תובע - אין ציפיה מוגנת כי הצד שכנגד יחזיק נכסים, מהם ניתן יהא להיפרע במועד מאוחר יותר, במדינת ישראל דווקא. העובדה כי נתבע פלוני מחזיק נכסים או רכוש בישראל היא מטבע הדברים אקראית. אמנם יש בה כדי ליצור תנאים נוחים למימוש, אך היא נסיבה אחת, וההחלטה בדבר הטלת עיקול צריך שתידרש למכלול הנסיבות (ר': רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC, לא פורסם). מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה בו המשיב, תושב זר בעל נכסים בודדים בארץ, עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין. במקרה כזה, העדר כל בטוחה לקיום פסק-הדין מצד המשיב מותיר מקום לחשש שייווצר הצורך להיזקק למנגנוני ההוצאה לפועל בחו"ל. עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה. נפסק, כי לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (לא פורסם) (השופט גרוניס)). 6. את אינטרס התובע, שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, שומה על בית-המשפט לאזן לעומת אינטרס הנתבע, שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה. בעקבות ההכרה בזכות הקניין כזכות חוקתית, שונתה תקנה 374 לתקנות, ונקבע בה כי על מבקש העיקול להראות בראיות מהימנות לכאורה, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין (סיפא לתקנה 374(ב) לתקנות). כדברי כב' השופט אור ברע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ ואח', פ"ד נב (1) 193: "עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השגרה" [(רע"א 5245/95) סיגנל שירותי אלטרוניקה בע"מ נ' דנבאר בע"מ, דינים עליון, כרך מג' 456]. עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חקיקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן. כך נקבע ברע"א 8420/96 הנ"ל, הדבר אף מוצא חיזוק בתיקונים מתשנ"ו ותשנ"ז של התקנות". 7. בהתאם להלכות האמורות, על המבקש הנטל להוכיח כי במידה שיינתן פסק-דין לטובתו, לא יהא אפשרי, או יתעורר קושי רב, להוציאו אל הפועל. בענייננו, לא הביא המבקש ולו ראשית ראיה, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין. המבקש חושש כי המשיבה 3 תיוותר בלא נכסים וכי המשיב 1 יבריח את הכספים שנתקבלו ממכירת מתחם הולילנד לחו"ל, ובידי המשיב לא יעלה בידו לגבות את התמורה המגיעה לו. ואולם, טענות אלה מבוססות על השערות ואינן נתמכות בראיות מהימנות לכאורה או בראיות כלשהן המבססות את תוכנן. כמו-כן, גם טענתו של המבקש כי מאזן נוחות נוטה בבירור לטובתו נטענה בלא תימוכין בראיות. בנסיבות אלה עולה כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אי מתן הצו יש בו כדי להכביד על ביצוע פסק הדין ולפיכך דין הבקשה להדחות. אשר-על-כן, הבקשה נדחית.הפרת חוזהחוזהצוויםעיקול