סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט 1969, מונה 3 מקרים בהם ניתן יהיה לתקן את רישום ספרי המקרקעין לאחר העתקת לוח הזכויות לספרי המקרקעין, ואלה הם המקרים: כאשר רישומה של זכות בספרי המקרקעין הושג במרמה; כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש; כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים נרשמה בו שלא כשורה; להלן פסק דין בנושא תיקון רישום מקרקעין לאחר העתקת לוח הזכויות: פסק דין 1. התובע טוען לבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 32 בגוש 19122 בישוב נחף (להלן - "המקרקעין"), הרשומים בספרי המקרקעין על שם מדינת ישראל (להלן - "הנתבעת"). 2. רישום הזכויות על שם הנתבעת נעשה בעקבות הליכי הסדר שנפתחו בתאריך 20.8.1952 על פי פקודת הקרקעות (סידור זכות קניין) 1928, שעמדה אז בתוקפה (לפני שחודשה ב"נוסח חדש" בשנת 1969). הליכי ההסדר הסתיימו בתאריך 20.11.1959, שאז הועתק "לוח הזכויות" לספרי המקרקעין. 3. בכתב התביעה המקורי שהוגש מטעם התובע, עתר התובע לתיקון לוח הזכויות, באופן שבמקום שמה של הנתבעת יירשם שמו של התובע. בכך ביקש התובע להשיג את רישומו כבעלים של המקרקעין בספרי המקרקעין. לצד כתב התביעה הגיש התובע בקשה לסעד זמני (בש"א 7395/05), ובקשתו נדחתה בהחלטתי מתאריך 15.6.05. בהחלטתי צטטתי ההלכה שנקבעה בע"א 3701/93 אל הוזייל ואח' נ' מדינת ישראל, (פורסם ב"דינים ועוד ...") מפי כב' השופט (כתוארו אז) א' מצא: "אכן, מעת שהושלם ההסדר, והזכויות שנקבעו בו נרשמו בפנקס המקרקעין, עניין לנו במקרקעין מוסדרים שהרישום מהווה ראיה חותכת לזכויות בהם. ומהוראת סעיף 125(א) סיפא לחוק המקרקעין - המכפיפה כלל רחב זה להוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודה, בעוד שאת הוראת סעיף 59 לפקודה אינה מזכירה כלל - מתחייב, ביתר שאת, כי מעת שנרשמו הזכויות על פי לוח הזכויות, אין עוד פתחון פה להשיג על תוכנו של לוח הזכויות כאמצעי עקיף לתקיפת הרישום." על דברים אלה חזר בית המשפט העליון בע"א 2449/00 עזבון המנוח יוסף מוסטפא ז"ל נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נ"ה (3) 519, בעמ' 525 (מפי כב' השופט א' א' לוי), ועתה ברור, כי לאחר העתקת לוח הזכויות לספרי המקרקעין, לא ניתן עוד לתקן עוד את לוח הזכויות, והדרך היחידה הפתוחה בפני המבקשים היא לבקש לתקן את הרישום בספרי המקרקעין עצמם, בתביעה שיש להגישה לפי סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט 1969 (להלן - "הפקודה"). 4. נוכח הדברים שלעיל, הודיע ב"כ התובע בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 16.11.2005, כי בכוונתו לתקן את כתב התביעה. למרות הודעה זו התובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ותחת זאת הגיש כתב תביעה מתוקן, וזאת מבלי שקיבל רשות לתקן את כתב התביעה. כיוון שכתב התביעה המתוקן לא הוגש כדין, הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מתוקן. על כן, אין להלין על ב"כ הנתבעת, על כך שלאחר "תיקון" כתב התביעה, לא הגישה כתב הגנה מתוקן וטענה טענת התיישנות מפני התביעה בנוסחה המתוקן. בכתב התביעה המתוקן עתר התובע על תיקון הרישום בספרי המקרקעין, באופן ששמה של הנתבעת יימחק ותחתיו יבוא שמו של התובע. לכאורה, כיוון שלא ניתנה לתובע הרשות לתקן את כתב התביעה, כי אז יש להתעלם מכתב התביעה המתוקן כאילו לא הוגש. עם זאת, הצדדים התייחסו במהלך המשפט אף לסעד המבוקש בכתב התביעה המתוקן, היינו תיקון הרישום בספרי המקרקעין, ועל כן אדון אף בכך כאילו כתב התביעה המתוקן הוגש כדין. 5. סעיף 93 לפקודה, מונה שלושה מקרים בהם ניתן יהיה לתקן את רישום ספרי המקרקעין לאחר העתקת לוח הזכויות לספרי המקרקעין, ואלה הם המקרים: (א) כאשר רישומה של זכות בספרי המקרקעין הושג במרמה; (ב) כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש; (ג) כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים נרשמה בו שלא כשורה; טענת התובע במקרה שלפני היא, כי רישום הבעלות במקרקעין על שם הנתבעת הושג במרמה. טענה זו, מחייבת מעבר שתי משוכות לא קלות. המשוכה הראשונה היא המשוכה הקיימת בכל מקרה בו אדם טוען טענת מרמה. הלכה היא, כי הטוען טענת מרמה חייב להוכיח טענתו בראיות טובות וחזקות. המשוכה השניה נוגעת באופן מיוחד לתביעות לתיקון הרישום בספרי המקרקעין על פי סעיף 93 לפקודה, ולעניין זה קבע בית המשפט העליון במספר פסקי דין, שהשימוש בסעיף 93 לפקודה לשם תיקון הרישום בספרי המקרקעין יעשה רק במקרים מיוחדים ונדירים. כך למשל נקבע בע"א 492/83 עזבון המנוח איברהים חסן דיאב נ' תאופיק מוחמד חסן דיאב (פורסם ב"דינים ועוד ..."), מפי כב' הנשיא, מ' שמגר: "השימוש בסעיף 93 לפקודה, כדי לתקן את הרישום, צריך להיעשות לעתים רחוקות ובמקרים נדירים, וזאת - "באשר יש בכך משום יוצא מן הכלל של מעשה בית דין, העלול לערער את בטחון הזכויות במקרקעין אשר ההסדר מיועד להשיגו". (ע"א 395/70, מדינת ישראל נ' עראבי, פד"י כ"ה(2), 20, 24; כן ראה ע"א 574/74, חטיב נ' המועצה המקומית יפיע, פד"י ל'(2), 440, 445). החובה לפרש את סעיף 93 בצמצום היא פועל יוצא מן העיקרון הקובע שמטרת הסדר המקרקעין היא לקבוע זכויות במקרקעין אחת ולתמיד, כך שסעיף 81 (43 הישן) לפקודה, המבטל כל זכות קודמת, מהווה את ה"בריח התיכון" של שיטת ההסדר, ואין לקעקע מעמדו על ידי שימוש שכיח בסעיף 93." 6. טענת המרמה הנטענת על ידי התובע היא, כי הנתבעת לא גילתה לפקיד ההסדר את העובדה שהייתה ידועה לה, שהמנוח מוסא חליל חאג' (להלן - "המנוח"), הוא הבעלים של החלקה, ומכיוון שהעלימה עובדה זו ובנוסף לכך אף תארה בפני פקיד ההסדר את הקרקע באופן לא נכון, כקרקע בלתי מוקצית וטרשית, הרי שפעלה במרמה ויש אפוא לתקן את הרישום ולהחזיר את הגזילה לבעליה. 7. כעולה מתצהירו של מר רונן ברוך, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, לאחר קום המדינה הסתנן המנוח ללבנון על מנת לבקר את אחיו שהיה נפקד, וכעולה ממכתבו של היועץ המשפטי למינהל מקרקעי ישראל במחוז חיפה והצפון, המנוח בהסתנן ללבנון כדי לשכנע את אחיו לשוב ארצה ולתבוע את שחרור אדמותיו. מכל מקום, בעת שהמנוח שב ארצה נעצר המנוח ונשפט, ונדון ל-18 חודשי מאסר, ונכסיו הוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים. בתום הליך שהתנהל בין המנוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים, שוחררו המקרקעין שהוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים. המקרקעין נשוא הדיון שלפני לא הוקנו לאפוטרופוס על נכסי הנפקדים, וממילא לא היה צורך בהליך כלשהו לשם שחרורם למנוח. לטענת התובע, עונש המאסר הוטל על המנוח בשל יבוא לא חוקי של טבק, בשל עונש המאסר שהוטל עליו, המנוח לא הגיש לפקיד ההסדר תזכורת תביעה ביחס למקרקעין נשוא הדיון שלפני, ובעקבות הטעיית פקיד ההסדר מצד הנתבעת, כך לטענת התובע, נרשמו המקרקעין על שם הנתבעת. 8. לביסוס טענתו בדבר המרמה והטעיית פקיד ההסדר, מצביע התובע על שני מסמכים, הם ת/3 ות/4, בהם מופיע שמו של התובע כבעלים של המקרקעין, ולהלן אעמוד על שני מסמכים אלה. (א) המסמך ת/3 ("דף הסקר") המסמך ת/3 הוא דף הסקר, שנערך בכתב יד, שלא ברור מי ערך אותה, אך נמצאה בתיק ההסדר. ככל הנראה הרשימה נערכה על ידי פקיד ההסדר, ובה נרשם כי הבעלות במקרקעין (חלקה 32 נשוא הדיון שלפני) היא למנוח, ועוד צוין כי בחלקה הצפוני הקרקע היא קרקע מעובדת ("מזרע") ובחלקה הדרומי היא קרקע טרשית. כיוון שהמסמך ת/3 נמצא בתיקו של פקיד ההסדר, כי אז אין כל בסיס לטענת התובע כאילו הנתבעת העלימה מסמך זה מעיניו של פקיד ההסדר. אינך יכול לומר שהנתבעת העלימה מעיני פקיד ההסדר את המסמך ת/3, ובאותה נשימה עצמה לשלוף מסמך זה מתוך תיקו של פקיד ההסדר עצמו. יתרה מזאת, התובע טוען כי הנתבעת הטעתה את פקיד ההסדר בכך שהציגה את הקרקע כקרקע טרשית בה בשעה שהייתה קרקע מעובדת, אך גם טענה זו אינה יכול לעמוד. מהמסמך ת/3 עולה באופן ברור, שפקיד ההסדר ידע היטב את מצבה של הקרקע, שחלקה הייתה קרקע מעובדת וחלקה הייתה קרקע טרשית. (ב) המסמך ת/4 ("מפת הקרוקי") המסמך ת/4 הוא "מפת הקרוקי" שנערכה על ידי פקיד ההסדר, ובמפה זו נרשם שמו של המנוח במקום המתאר את המקרקעין. מפת הקרוקי היא, כידוע, מפה מצבית מקדמית אותה עורך פקיד ההסדר עם תחילת ברור הזכויות, ועל גבי המפה רושם פקיד ההסדר שמות האנשים הטוענים לבעלות במקרקעין שבמפה. גם מפת הקרוקי נמצאה בתיק ההסדר ועל כן אין לומר שהנתבעת העלימה אותה מעיניו של פקיד ההסדר. מפת הקרוקי משמשת בידי פקיד ההסדר כלי עבודה לברור תביעות הבעלות המוגשות לפניו, אך המפה עצמה אינה תחליף לחובתו של אדם להגיש תזכורת תביעה לגבי קרקע שהוא טוען לבעלות בה ("claim of memorandum"). ציון שמו של אדם במפת הקרוקי, בין אם משום שהוא עצמו טען לבעלות בקרקע מסוימת ובין אם משום ששכנו העיד עליו שהוא מעבד את הקרקע, אינו יכול לבוא במקום תזכורת תביעה שעל הטוען לבעלות בקרקע להגיש לפקיד ההסדר, ובמקום ראיות שעל הטוען לתמוך בהן את תביעתו.במצב דברים דומה קבע בית המשפט העליון בע"א 2449/00 עזבון המנוח יוסף מוסטפא ז"ל נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נ"ה (3) 519, בעמ' 527 (מפי כב' השופט א' א' לוי): "הגשתו של תזכיר תביעה לפקיד המסדר, הוא אחד משלביו הראשונים של תהליך ההסדר, ועדיין צריך מי שתובע לזכויות, לאמת את תביעתו בעת החקירה הפומבית אותה מנהל הפקיד המסדר. מכאן שצריך להניח, כי יתכן מצב שבו נתונים אשר צוינו במפת הקרוקיס בקשר עם תביעות לזכויות במקרקעין, עברו שינוי לאחר שבמהלך החקירה של הפקיד המסדר התברר, כי אותן תביעות מופרכות או שלא אומתו דיין." המצב הוא אם כן, שמפת הקרוקי, הגם ששמו של המנוח מופיע בה, אינה תחליף לתזכורת תביעה שהיה עליו להגיש, ואינה יכולה לשמש בסיס לתיקון הרישום בספרי המקרקעין, ומכל מקום ברור, שהנתבעת לא העלימה מעיניו של פקיד ההסדר את מפת הקרוקי, שהרי המפה הוצאה מתוך תיקו של פקיד ההסדר עצמו. על יסוד האמור לעיל הנני קובע אפוא, שאין כל בסיס לטענת המרמה הנטענת על ידי התובע, לא ביחס להעלמת מסמכים מעיניו של פקיד ההסדר ולא ביחס לתיאור לא נכון של המקרקעין. 9. כאמור, הליכי ההסדר נמשכו כשבע שנים. תחילתם בתאריך 20.8.1952 וסיומם בתאריך 20.11.1959, ובמהלך תקופה זו נאסר המנוח למשך 18 חודשים בשל הסתננותו ללבנון. הליכי הסדר אינם מבוצעים בחשאי, ויש להניח שבתקופת התנהלותם כל בעלי הקרקעות בישוב נחף ידעו עליהם, וידעו כי עליהם להגיש תביעותיהם לפקיד ההסדר. נראה שאף המנוח ידע על כך, שהרי הגיש תביעות ביחס למקרקעין אחרים שהוא טען לבעלות בהם, ועל כך אעמוד להלן. יתרה מזו, ממכתבו של היועץ המשפטי למינהל מקרקעי ישראל במחוז חיפה והצפון, עולה האפשרות, שהמנוח הסתנן ללבנון כדי לשכנע את אחיו לשוב לישראל ולתבוע את הקרקעות שבבעלותו, ואם אפשרות זאת נכונה, כי אז מאוד ייתכן שפתיחת הליכי ההסדר היו הגורם לכך שהמנוח החליט לצאת ללבנון, משום שחשש שאחיו יאבד את קרקעותיו אם לא יתבע אותן במסגרת הליכי ההסדר. לטענת התובע, מאסרו של המנוח מנע ממנו הגשת תזכורת התביעה לפקיד ההסדר, אך טענה זו אינה יכולה לעמוד, שכן מתברר כי במהלך תקופת ההסדר הגיש המנוח שלוש תזכורות תביעה ביחס לשלוש חלקות מקרקעין אחרות, הן חלקה 4 (זמני) בגוש 19136, חלקה 49א (זמני) בגוש 19128 וחלקה53 (זמני) בגוש 19127 . הליכי ההסדר בגושים אלה התקיימו במקביל להסדר בגוש 19122 בו מצויים המקרקעין נשוא הדיון שלפני. מקובלת עלי אפוא טענת ב"כ הנתבעת, כי כשם שמאסרו של המנוח לא מנע מהמנוח להגיש תזכורות תביעה ביחס לשלוש החלקות הנזכרות, כך לא מנע מאסרו של המנוח את האפשרות שיגיש תזכורת תביעה ביחס לחלקה נשוא הדיון שלפני. על כן, אין אפוא להוציא מכלל אפשרות, כי המנוח לא הגיש תזכורת תביעה משום שלא סבר כי הוא זכאי לבעלות במקרקעין. זאת ועוד, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, אשר תפס את זכויותיו של המנוח במקרקעין הנזכרים, לא תפס את זכויותיו במקרקעין נשוא הדיון שלפני, ככל הנראה משום שאף הוא סבר שמקרקעין אלה אינם בבעלותו של המנוח. 10. מצוות סעיף 22 לפקודה היא, כי "כל זכות במקרקעין שלא הוכחה בתביעתו של אחר תירשם על שם המדינה", וזה הדבר שאירע במקרקעין נשוא הדיון שלפני. מכיוון שאיש לא הגיש תביעת לגביהם, נרשמו בסופו של דבר מקרקעין אלה על שם המדינה. משמצאתי כי לא הייתה מרמה מצד הנתבעת ולא הייתה מניעה שהמנוח יגיש תזכורת תביעה כשם שהגיש ביחס לקרקעות אחרות שטען לזכות בעלות בהן, כי אז אין מקום להיעתר לבקשת התובע לתקן את הרישום בספרי המקרקעין. 11. בהערת אגב אשר אינה דרושה להחלטה זו אוסיף, שאפילו היה מקום לקבל את התביעה, לא ניתן היה להשיב לתובע את המקרקעין בעין. הטעם לכך הוא, שמאז נרשמו המקרקעין על שם הנתבעת, בשנת 1959 (לפני כ- 47 שנים), הנתבעת פעלה לפיתוח המקרקעין, וכיום הם משווקים לבניה על מנת לשחרר את מצוקת הקרקעות בה נתון הישוב נחף, ובעניין זה טענה ב"כ הנתבעת טענת שיהוי, על הפן האובייקטיבי שלה והפן הסובייקטיבי שלה. הנני סבור, שלאור השיהוי הרב בהגשת התביעה, גם אם היה מקום להכיר בזכות התובע במקרקעין, כי אז לכל היותר ניתן היה לשקול מתן פיצוי כספי. 12. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.לוח הזכויות (במקרקעין)רישום בטאבותיקון רישום מקרקעיןזכויות יוצרים (הפרת)